התחקיר אחרי האירועים שבהם נהרגו כל כך הרבה חיילים חונה אצל מפקדי הצבא. הם בוודאי ילמדו ויתקנו מה שצריך לתקן. האם זה חונה רק אצלם, או שגם אנחנו צריכים לעשות את חשבון הנפש שלנו?
חכמינו אמרו כי כשהייתה מחלוקת בין שאול המלך לדוד נכשלו ישראל במלחמותיהם מול פלישתים. המחלוקת גלשה ללשון הרע ואיבה אישית והתוצאה הייתה נוראה. לעומת זאת, כשהייתה מחלוקת בין אליהו הנביא למלך אחאב האם הנהגת עם ישראל תהיה בדרך ה' או בדרך איזבל, לא היה לשון הרע מפלג בתוך עם ישראל ועל כן היו ישראל יוצאים למלחמה ונוצחין (מדרש רבה במדבר יט).
התובנה הזו של חז"ל חזרה אלינו בשמחת תורה. צה"ל החכם והעוצמתי הפך להיות עיוור בצורה מדהימה. עיוורון שגרם לאסון נורא של יותר מאלף הרוגים ויותר ממאתיים חטופים. יש הסברים צבאיים לכך ויש הסבר של חז"ל שמסבירים לנו כי באותם ימים היינו במחלוקת כל כך נוראה על הרפורמה שגלשה למחיצות ותפילות ביום כיפור ושמחת תורה.
האסון של שמחת תורה האיר לנו בבת אחת את הטעות. הפלנו בתוך שעות ספורות את המחיצות, שכחנו את הדיבורים על סרבנות וחזרנו לגלות שאנחנו אחים. גילינו שהמחלוקת הפוליטית לא הופכת אותנו לאויבים. מסרנו נפש האחד על השני, כיבדנו האחד את דעותיו של השני, ואהבנו זה את זה.
התחלנו להחריב את ממלכת הרשע, האונס והביזה של עזה בית אחר בית. רחוב אחרי רחוב, עיר אחרי עיר. הרעים בורחים ממנהרה למנהרה ואנחנו רודפים אחריהם ומזנבים בהם. כך אנחנו מפילים את חיתתנו גם על החיזבאללה בצפון ומצליחים לנהל מערכה רב זירתית.
המכה שקיבלנו עכשיו מזכירה לנו שחזרנו לשפה המפלגת. מישהו הרשה לעצמו לקרוא לחלק נכבד מהעם "סרטן". חזרנו לדבר במילים האסורות. אנחנו חייבים להבין שמילים כאלה הן בנפשנו ובנפש הלוחמים שנמצאים בחזית ומוסרים את נפשם עלינו.