איך קמים מהחורבן?

רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת

קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל

הגמרא מסבירה כי אפשר לפרש פסוקים של קינות כפסוקים של נחמה. היא מביאה את הפסוק מנבואת עמוס (ה, ב) שמשמעותו שאין תקומה מהגלות חלילה, "נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל", ומשנה את הפיסוק כדי שהמשמעות שלו תהיה כי אחרי הגלות של בית שני לא תהיה יותר גלות"נָפְלָה לֹא תוֹסִיף. קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל". אחרי הנפילה לא נוסיף שוב ליפול, לכן יש פה ציווי לבתולת ישראל לקום. בחינת "התנערי מעפר קומי".

מגילת איכה הראשונה והשנייה

ברוח זו ננסה ללמוד מנבואות הפורענות של מגילת איכה על המקום הנכון שצריכים להיות בו בזמן הגאולה. רש"י במגילת איכה כותב כי ירמיה כתב את המגילה בתחילה והיו בה שלושה פרקים לפי א-ב. הוא שלח מהכלא את ברוך בן נריה שיקרא אותה בבית המקדש לפני החורבן ברוב עם כדי שהעם ישמע ויפחד וישנה את דרכו. (ירמיהו לו).

במגילה שכתב ירמיהו היו רק שלושה פרקים: "איכה ישבה בדד" (איכה א) "איכה יעיב באפו" (איכה ב) ו"איכה יועם זהב" (איכה ד). אחרי שיהויקים לקח את המגילה ושרף אותה, כתב ירמיהו מגילה שנייה והוסיף בה גם את פרק "אני הגבר ראה עוני" (איכה ג) ופרק ה'.

פרק א של איכה – על הקמת שכינתא מעפרא

במגילת איכה המקורית יש רק שלושה פרקים, ירמיהו בוחר לפתוח בקינה על ירושלים שהייתה מקור אור לכל העמים – "רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם, שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת" – חשובה מאוד בין הגויים, ונחשבת כמו שָׂר על כל המדינות. איך ירדה ממדרגתה להיות משועבדת ומושפלת כל כך.

בגלות – אין אנשים בירושלים, בגאולה – ירושלים מלאה

ירמיהו מתנבא ואומר כי העמים לא יבואו לירושלים, "דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד, כָּל־שְׁעָרֶ֙יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין, כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים, בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נּוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ". בית המקדש מאבד את כוח המשיכה שלו מתקיים בו "וַהֲשִׁמּוֹתִ֖י אֶת־מִקְדְּשֵׁיכֶ֑ם" (ויקרא פרק כו).

הכאב של ירמיהו מלמד כי לפני החורבן והירידה הייתה ירושלים מלאה "מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ" (ישעיהו א). כל הגודל הזה עתיד לחזור, כך מתנבא מיחזקאל "כֹּה אָמַר ה' אלוקים עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם: כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'" (יחזקאל לו, לז).

בגלות – אין אוהבים וחברים. בגאולה – כולם אוהבים וחברים

הנביא ירמיהו מתנבא ואומר שכשהייתה ירושלים חזקה ועוצמתית היו לה הרבה אוהבים, הרבה חברים"וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים" (משלי יד כ). ירושלים הייתה עשירה, הייתה בה הרבה חכמה, ורבים באו אליה. הכול התהפך בגלות שכולם הפנו לה עורף "אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים".

וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם

בגאולה יחזרו הגויים לאהוב ולהעריך את עם ישראל: "וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ וְקָרְאוּ לָךְ עִיר ה' צִיּוֹן קְדושׁ יִשְׂרָאֵל: תַּחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה וְאֵין עוֹבֵר וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם מְשׂוֹשׂ דּוֹר וָדוֹר" (ישעיה ס, יד). היותה של ירושלים גאון עולם, פירושו שכל העולם מתגאה בה. לא מקנא ולא שונא, רק עיר שמשמחת את העולם תמיד. דור אחרי דור. "מְשׂוֹשׂ דּוֹר וָדוֹר". כולם יבינו שזו עיר ה' ולא ירצו שיהיו בה עמים אחרים, רק עם ישראל. "וְקָרְאוּ לָךְ עִיר ה' צִיּוֹן קְדושׁ יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו שם).

"טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה" – כנגד "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאו"

ירמיהו מתאר כי בגלות ירושלים פורשת כפיים לה' והוא לא שומע. "פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔ה". כל זאת בגלל חורבן בין המקדש יש חומה של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים (ברכות לב ע"ב). לכן אומר הנביא (איכה ג, ח) "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי". הנביא ישעיהו אומר זאת במילים אחרות: "וּבְפָרִשְׂכֶ֣ם כַּפֵּיכֶ֗ם אַעְלִ֤ים עֵינַי֙ מִכֶּ֔ם גַּ֛ם כִּֽי־תַרְבּ֥וּ תְפִלָּ֖ה אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֑עַ יְדֵיכֶ֖ם דָּמִ֥ים מָלֵֽאו" (ישעיהו א כב). מכאן נבין כי בעת הגאולה השמים פתוחים לתפילתם של ישראל. כך אנחנו לומדים מהפסוק "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע" (ישעיה סה).

החולשה של עם ישראל בגלות

ירמיהו מתאר כי החולשה של עם ישראל היא שהם נרדפים תמיד על ידי אויביהם  "הִ֚יא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים". גם המציאות הזאת מתחלפת בעת הגאולה שעם ישראל מתחזק למעלה ראש כמו שאנו רואים בימים אלו איך עם ישראל מתמודד מול אויבים רבים מסביב ומכניע אותם. "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל: תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ". (מיכה ה ז).

מקדש וארון נקראו "עזו"

חכמינו אמרו שכל העוצמה הזאת באה מארון הקודש שנאמר "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר משֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ" (במדבר י, לה). וכן מפרש רש"י "וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם" (ויקרא כו יט). וכך מפרש רש"י את הפסוק בדברי הימים (א פרק טז יא) "דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד". "מִקְדָּשׁ וְאָרוֹן נִקְרְאוּ 'עֻזּוֹ' דִּכְתִיב 'וְיִתֵּן לְשָׁבֵי עֻזּוֹ' (תהלים עח). שֶׁנָּתַן אֲרוֹנוֹ לַהֲבִיאוֹ בַּשֶּׁבִי. וּכְתִיב "קוּמָה ה' לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ" (תהלים קלב) וְעַל כֵּן נִקְרָא אֶלְעָזָר הַשּׁוֹמְרוֹ עֻזָּא עַל שֵׁם שֶׁשָּׁמַר הָאָרוֹן שֶׁנִּקְרָא עֹז".

מוריה – הר שיצא ממנו מורא

וכן בגמרא "מאי הר המוריה? פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חנינא. חד אמר הר שיצא ממנו הוראה לישראל וחד אמר הר שיצא ממנו מורא לעובדי כוכבים". ומסביר רש"י למה הר המוריה מפיל יראה על אומות העולם? "ששומעין גדולות ישראל וירושלים ומתפחדים עליהם" (תענית טז ע"א).

כל זה כי אין השראת שכינה

ירמיהו מסביר כי כל הצרות שבאו על ישראל היו בגלל שהם סילקו את השכינה מעליהם במעשיהם. "וַיֵּצֵ֥א מן־בת־מִבַּת־צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ" וההדר הוא הלבוש של ה'. "בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה', ה' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ". כאשר יש השראת שכינה – יש הוד והדר ויש ברכה גדולה, כדכתיב. "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה" בגלל שכינה שהייתה פרושה עליה.

כך יאיר אורה של ירושלים בעת הגאולה באור יקרות. "הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים: וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ" (ישעיהו נד). יופי שיהיה ניכר על כל אחד ואחת מישראל. "בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז" (איכה ד ב).

וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ

אור שיש בו יופי ויש בו גם יראה, כדכתיב "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ". וכך אומר הנביא "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח". וכשרואים האומות שהאור הזה לא זורח עליהם, "כִּי הִנֵּה הַחשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה". יבואו האומות וידבקו בך כדי להיות מוארים מהאור המופלא הזה. "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ" (ישעיהו ס).

ישראל לא רואים את האור שזורח עליהם

הבעיה היא שעם ישראל לא שם לב לאור שלו. כך מלמדים חכמינו במדרש (פסיקתא רבתי – פרשה לו) "שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח נגלה בא ועומד על הגג של בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר להם ענוים הגיע זמן גאולתכם ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם", והמדרש מביא את הפסוקים הללו מישעיהו. ובאמת זה פלא שהם לא שמים לב לאור הזה. לכן אומר הנביא "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה".

והנביא מסביר מפני מה הם לא רואים, כי הם מפחדים מרוב גודל. כדכתיב "אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ: שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלֹּת ה' יְבַשֵּׂרוּ".

כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלֹּת ה' יְבַשֵּׂרוּ

ישעיהו מדבר על השפע שמגיע משבא, כדי לרמוז למלכת שבא שבאה בזמן שלמה המלך "וּמַלְכַּת שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם ה' וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת: וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבֹא אֶל שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ". היא כל כך מתפעלת ואומרת "וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי" (מלכים א פרק י) וכך יהיה גם בימות המשיח.

 

עליית כבודה של ירושלים

וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ

הפרק השני של מגילת איכה עוסק בעיקרו במעלתה של ירושלים. ואע"פ שאפשר לומר שכל ירושלים אינה אלא עצים ואבנים, עם כל זה ירמיהו מתאבל על כבודה של ירושלים בפרק זה כי כבודה של ירושלים זה כבודו של ה' יתברך. כך מתפלל דניאל ואומר "אֲ-דֹנָי שְׁמָעָה אֲ-דֹנָי סְלָחָה אֲ-דֹנָי הַקֲשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעֲנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ" (דניאל ט).

כשירושלים נבנית – שם ה' מתקדש

ספר נחמיה מתאר את בניין ירושלים וחומותיה. בתחילה הוא מתאר את אחד מתושבי ירושלים מספר לו כי הנמצאים בירושלים הם "בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ". הוא בוכה ומתפלל ואומר "אָנָּא ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֹׁמֵר הַבְּרִית וָחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו" (נחמיה א). וכל אחד רואה שחסר כאן את השם הגיבור.

בפרקים הבאים מתאר נחמיה את המהלך שבו הוא בונה את חומות ירושלים, ואת ההפרעות של טוביה העמוני וגשם הערבי וסנבלט החורני. בסופו של דבר הוא מתגבר עליהם ועל היהודים שלא הבינו את המזימות של הגויים ועזרו להם. הוא בונה את החומה ומתפלל "וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד" וכו' (נחמיה ט לב). כי כאשר חומות ירושלים בנויות, שם ה' מתגלה במלואו בעולם.

מִפְּנֵי גַּאֲוָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל – שֶׁנִּטְּלָה מֵהֶם וְנִתְּנָה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים

ירמיהו בוכה על "כָּל־נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב" שנהרסו. הוא בוכה על "מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה" על הממלכה והשרים שמחוללים. ירמיהו בוכה על גאון יעקב שנהרס "גָּדַ֣ע בָּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּ֚ל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל" והגאווה של עם ישראל היא חשובה. כך מתארת הגמרא את הבכי של הקב"ה: "וְאִם לֹא תִּשְׁמָעוּהָ בַמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵּוָה" (ירמיה יג). שואלת הגמרא מהי הסיבה לבכי. וּמַאי "מִפְּנֵי גֵּוָה"? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק, מִפְּנֵי גַּאֲוָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל – שֶׁנִּטְּלָה מֵהֶם וְנִתְּנָה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר, מִפְּנֵי גַּאֲוָתָה שֶׁל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁנִּטְּלָה" (חגיגה ה ע"ב).

בִּלַּע יִשְׂרָאֵל בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ

כשגאון יעקב נופל, גם בני ישראל נפגעים. "הָיָ֨ה אֲ-דֹנָ֤י׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כָּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֙רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה". כך גם נהרס המקדש וגם נהרגים הכוהנים והמלך שנמצא בתוכו "וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מוֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח ה֤'׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן". ששֻׂכּ֔וֹ זה סוכת השלום שפרוסה על ירושלים ומוֹעֲדוֹ זה קודש הקודשים שה' מתוועד שם לבני ישראל.

חורבן שמביא שבר רוחני

כך מתאר ירמיהו את החורבן של השערים והבריחים שסוגרים את השערים "טָבְע֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ", חורבן פיזי של שערי ירושלים שמביאים חורבן רוחני עצום. בתחילה הם גולים מארץ ישראל "מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙" והגלות גורמת ש"אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵהֽ'".

גלות שמביאה ירידה רוחנית

כך מלמדת הגמרא שגלות מביאה ירידה רוחנית גדולה. "וְדָמוֹעַ תִּדְמַע, וְתַּרֵד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, שָׁלֹשׁ דְּמָעוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן. וְאַחַת עַל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי. וְאַחַת עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלוּ מִמְּקּוֹמָן. וְאִיכָּא דְאַמְרִי, אַחַת עַל בִּיטוּל תּוֹרָה. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דַּאָמַר, עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלוּ מִמְּקּוֹמָן, הַיְינוּ דִכְתִיב, "כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'". אֶלָּא לְמָאן דַּאָמַר, אַחַת עַל בִּיטוּל תּוֹרָה, מַאי "כִּי נִשְׁבָה עֵדֶר ה'"? כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מִמְּקּוֹמָן – אֵין לְךְ בִּיטוּל תּוֹרָה גָּדוֹל מִזֶּה"  (חגיגה ה ע"ב).

כן אומרת הגמרא בראש השנה כי כשגלתה סנהדרין מלשכת הגזית כבר לא היה ביכולתה לדון דיני נפשות (סנהדרין פז ע"א) שנאמר "וקמת ועלית את המקום" ולמדו חכמים "מלמד שהמקום גורם". וכשראו סנהדרין שיש הרבה רוצחים בעם ישראל גלו מלשכת הגזית לחנויות שנמצאות בהר הבית כדי שלא ידונו דיני נפשות (רש"י על ראש השנה לא ע"א).

היופי של ירושלים

גם על היופי שנאבד בוכה ירמיהו ואומר "סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֙יִם֙ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָ֑ם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכָל־הָאָֽרֶץ". וזה היופי שיחזור. כך מתנבא דוד המלך ואומר "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ: יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב". ומהו משוש כל הארץ? שכל העולם שמח כשירושלים בנויה על תילה.

חורבן ירושלים – שמחה זמנית לאומות

ואע"פ שיש שמחה זמנית לאויבים בשעה שנחרבה ירושלים "וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֙יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ". אעפ"כ זו לא שמחה אמיתית, כי זו שמחה לאיד. " שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה" (משלי יז, ה). ולכן זו שמחה זמנית.

אבל על שמחת ימות המשיח נאמר "וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" (ישעיה לה, י). וגם על החוסים בצל ישראל נאמר "וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ" (תהילים ה, יב).

בכי היקום ושמחת היקום

הנביא מתאר כי בגלות כל המציאות בוכה. החומות של ירושלים בוכות "צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל אֲ-דֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִ֠יּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה" (איכה ב). כן נאמר על הארץ "אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ אֻמְלְלָה נָבְלָה תֵּבֵל" (ישעיהו כד). ושם נאמר "אָבַל תִּירושׁ אֻמְלְלָה גָפֶן נֶאֶנְחוּ כָּל שִׂמְחֵי לֵב". כן נאמר על אבל השמים "אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם" (ישעיהו נ).

ובגאולה נאמר "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם ה' מָלָךְ: יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ יַעֲלֹץ הַשָּׂדֶה וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ: אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי ה' כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ" (דברי הימים א פרק טז לא). כן נאמר על הנהרות וההרים "נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף יַחַד הָרִים יְרַנֵּנוּ" (תהילים צו).

אֵיכָה יוּעַם זָהָב – על שמחת תורה

מעלת בני ירושלים

פרק ד', שהוא הפרק השלישי של מגילת איכה הראשונה, מדבר על צרת הזקנים והעוללים; הבתולות והבחורים; הכוהנים והנזירים. כשאנחנו חושבים על האסון של שמחת תורה אנחנו חושבים על כל פרט ופרט, והכאב שלהם כואב יותר מהכול.

כך מתחיל פרק ד' בבכי על בני ציון. "אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֙כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת: בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר". בבכי על התינוקות שנרצחו באכזריות "דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־חִכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם". וכל זה מזכיר לנו את האכזריות של הערבים מעזה שהרגו תינוקות וילדים באכזריות שלא תיאמן.

כן בוכה ירמיהו על הצדיקים שנהרגו וחולל כבודם. "זַכּ֤וּ נְזִירֶ֙יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֙צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם", ולמרות הזוך שלהם הם חוללו "חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ". כן בוכה על הכוהנים ועלהזקנים "פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ וּזְקֵנִ֖ים לֹ֥א חָנָֽנוּ".

לא האמינו שיכבשו את ירושלים

כולנו זוכרים איך לפני שמחת תורה לא האמינו כל המומחים והאלופים שהערבים יוכלו להיכנס לתוך מדינת ישראל. לתוך היישובים והקיבוצים. לא האמינו שיוכלו לעבור את הגדר. וכך היה בחורבן ירושלים בימי קדם. "לֹ֤א הֶאֱמִ֙ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וכל כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם". הם חשבו שיתגברו על האויבים כי היו להם המצאות גדולות שיכולות למנוע מהאויבים להיכנס לירושלים.

שימוש בשמות קודש לעצור את החורבן

המצאות כאלו היו גם בעת החורבן. כך במדרש (זוטא איכה – פרשה א) "באותה שעה נבקעה ירושלים ונכנסו הכשדים. מה עשה חנמאל דוד ירמיהו? השביע מלאכי השרת בשם והורידם מזוינים בכלי זיין על האומות. כיון שראו הכשדים כן ברחו מפני אימתן, עד ששינה להם הקדוש ברוך הוא את שמותם והעלם לרקיע. ובקש חנמאל להורידן ולא יכול לפי ששינה הקב"ה שמותם. מה עשה (חנמאל)? השביע את שר העולם בשם והגביה את ירושלים ותלאה באויר. עד שבעט בה הקדוש ברוך הוא מן השמים ונפלה. הדא הוא דכתיב 'השליך משמים ארץ תפארת ישראל' (איכה ב א') וכתיב 'גת דרך ה' לבתולת בת יהודה' (שם א' ט"ו) ונכנסו כולם לירושלים ונבלעו החומות". גם אז וגם היום ההמצאות לא עזרו.

בַּמִּדְבָּר אָרְבוּ לָנוּ

גם אז וגם היום בשעה שפלשו האויבים למסיבה, לקיבוצים וליישובים, היו בטוחים כולם כי מיד יבואו החיילים והמטוסים ויילחמו בהם. לצערנו התקיים בהם "עוֹדֵ֙ינוּ֙ תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ" אף אחד לא בא לעזור להם. וגם כאשר הם ברחו – רדפו אחריהם המחבלים "קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ". וכאשר הגיעו החיילים הראשונים הם נתקלו במארבים שהכינו להם המחבלים "בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ". מסתבר שהפרש השנים בין ימיהם לימינו לא משנה את התמונה. כשיש מחלוקת ושנאת חינם, כל מה שלא יכול לקרות – קורה. והעובדות הללו חייבות להיות בין עינינו תמיד.

לא יוסיף להגלותך

עכשיו האויבים שמחים, עוד מעט הם יבכו

הנבואה של ירמיהו על חורבן בית ראשון כוללת את המילים "שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יוֹשֶׁ֖בֶת בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֙יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי". ומסביר שם רש"י "נתנבא ירמיהו על חורבן בית שני שיחרבוהו רומיים". ונבואה זו נתקיימה יותר כחמש מאות שנה אחר כך בימי טיטוס. וגם עליו נאמר כמו שנאמר על נבוכנאצר גַּם־עָלַ֙יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי. עכשיו אתם שמחים ומנצחים, עוד מעט תבכו בכי גדול. "פָּקַ֤ד עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ".

תַּם־עֲוֹנֵךְ בַּת־צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ

על המילים תַּם־עֲוֹנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ הסביר רש"י דבר גדול מאוד "לא יוסיף להגלותך מגלות אדום ולהלן עוד". לימד אותנו רש"י כי אחרי גלות אדום אין יותר גלות. ומקור דבריו בנביא עמוס: שמתנבא ואומר "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱלֹהֶיךָ" (ט, יד-טו).

משאתם נגאלים עוד אין אתם משתעבדין

וכך מסבירים חז"ל בגמרא ירושלמי (שביעית פ"ו ה"א) על הפסוק (דברים ל, ה): "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ": "אבותיך אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו, אבל אתם משאתם נגאלים עוד אין אתם משתעבדין". כן הוא גם בתורת כהנים (בחוקותי, פרשתא א,ב): "ונתתי משכני בתוככם – זה בית המקדש. ולא תגעל נפשי אתכם – משאני גואל אתכם שוב איני מואס בכם".

חורבן שלישי לא יהיה

מספרים על הרב הראשי לישראל הרה"ג הרצוג זצוק"ל שהיה בשנת תש"א/1941 בארה"ב והיה בדרכו לארץ ישראל. והזהירו אותו כי יש סכנה מהגרמנים שמתקדמים לארץ ישראל ונמצאים כבר במצרים. ועד אותה שעה לא הצליחו כוחות הברית לעצור בשם חזית את הגרמנים. ואמרו לו כי הגרמנים משמידים את היהודים בכל מקום שהם כובשים.

ואמר להם "מסורת בידינו שחורבן שלישי לא יהיה!" הוא היה חוזר ואומר כי הוא "מצהיר ברבים כי צר ואויב לא יבוא בשערי ארץ ישראל. מקובלים אנו כי לאחר שני החורבנות חורבן שלישי לא יהיה". כך הוא אמר גם בשנת תש"ג/1943: "אל תיראו, אל תפחדו ואל תערצו… נביאינו ניבאו לנו שני חורבנות, הם היו כבר. חורבן שלישי לא יהיה"!. אמן ואמן.