מאות שוטרים ופרשים שמרו על אשת ראש הממשלה במשך שלוש שעות ולא נתנו לה לצאת מהמספרה. השמירה ההדוקה עליה לא היתה בגלל הצעקות, אלא מסתבר שהיה להם חשש כבד מאוד שאם היא תצא – היא תפגע באופן פיזי.
לא כל אלה שהתאספו סביב המספרה היו מרימים יד על אשת ראש ממשלה. אך השוטרים יודעים שבשביל לינץ' צריך רק בודדים. כל השאר יבנו אווירה ויתנו את קריאות העידוד והקצב, ואחר כך יתפסו את ראשם מרוב בושה.
לא כולם יצטערו אם יקרה משהו חמור ובלתי הפיך. מי שמקשיב ועוקב אחר התבטאויותיהם של מנהיגי ההפגנות הללו יודע שהם דיברו על דם אמיתי, על מלחמת אחים, על טנקים ברחובות, על מרי אזרחי, ועל מלחמה פנים אל פנים. והוא מבין היטב כי בשביל האנרכיסטים – פגיעה פיזית באשת ראש ממשלה תהיה התגשמות חלומם הנפלא ביותר.
מדוע שתיקה?
לעומת האנרכיסטים, אין כל צל של ספק שאסון כזה הוא חלום הביעותים של כל אזרח שפוי במדינה, כולל המפגינים. אין גם צל של ספק שאסון
כזה הוא חלום הביעותים של יאיר לפיד, בני גנץ, גבי אייזנקוט, מתן כהנא ושאר מנהיגי השמאל – מרכז. אז למה הם שותקים? התשובה היא שהם מפחדים מהאיומים של האנרכיסטים שתפסו את ההנהגה כשהם עצמם ישבו בצד. הם לא מבינים שברגע שהם יתפסו את המושכות אולי יהיו קצת צעקות, אבל הרוב המוחלט של העם השפוי יבוא אחריהם.
יזכרו לדורות
מנהיגים מהסוג הזה נזכרים לדורי דורות. זה בדיוק סיפור מגילת אסתר. מרדכי מעודד את אסתר לפעול ולא להשאיר את ההגה בידי האנשים שיודעים רק להחריב. הוא אומר לה בתקיפות: את חייבת לפעול, למרות שזה כרוך בסיכונים. "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת". וכולנו מכירים את סוף הסיפור.
כשמפקירים את ההנהגה, מגיעים למחוזות הזויים. אתמול בצהרים שמעתי בגלי צה"ל את יעל דן מנסה לשכנע את משה לדור, שהיה פרקליט המדינה, להידבר עם הממשלה הנבחרת כדי למנוע כאוס ומלחמת אחים. משה לדור התעקש להסביר לה שאסור להידבר, לא עם רוב העם ולא עם הממשלה הנבחרת. הוא חזר פעם אחר פעם על כך והסביר בעקשנות כי הוא יודע בידיעה ברורה שכל מנהיגי הימין הם מופקרים ונגד הדמוקרטיה, שהם באמת לא מוכנים לשפר ולשמוע וכי הם רק רוצים לשבור את ההפגנות היפות כל כך.
אם הוא היה מנסה לשמוע ולהקשיב הוא היה רואה מה שאני רואה – שיש כמה וכמה שרים בכירים שמוכנים להידבר עם אנשים עניניים ורציניים. אין לשום אדם סביר במדינה ספק כי ראש הממשלה רוצה להידבר ולהגיע להסכמות. ואם נשאל את עצמנו איך אדם כל כך רציני כמו משה לדור אומר שטויות כל כך מופרכות והזויות ברבים, התשובה תהיה הפקרת ההנהגה. כאשר אנשים רציניים מפקירים את ההנהגה למירב מיכאלי וליאיר גולן, גם אנשים רציניים כמו משה לדור מתחילים להאמין בשטויות.
מסר קשה וכואב
המסר ממגילת אסתר למנהיגים שיושבים בצד הוא קשה וכואב. העובדה שבפעם הזאת לא נשפך דם היא לא הבטחה לעתיד. אין שום הבטחה שבפעם הבאה החלום הפרוע של המנהיגים האנרכיסטים לא יתממש. במקרה הזה לא תוכלו לומר "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ". השעה הזו היא השעה שלכם.
