אחרי שמחת תורה, אנחנו חייבים להבדיל בין ה"זחיחות" שיש לברוח ממנה, לבין ה"בטחון" שצריך לאמץ בכל לב. אדם זחוח אומר 'אני אשן על מיטתי והכל יהיה בסדר'. התכונה הזו הביאה את מדינת ישראל לטבח בשמחת תורה.
לעומת זאת, בטחון שונה לחלוטין מזחיחות. הוא הכח שנמצא אצל מי שפועל ונלחם ועושה כל מה שביכולתו כדי לנצח. את התכונה הזאת הכהן מחזק אצל החיילים לפני היציאה לקרב: תלחמו ותדעו שה' איתנו, ולכן צריך להלחם בעוז. הפוך לגמרי מהזחיחות.
הבטחון הוא הפך הפחדנות שתפסה את המרגלים שראו את עצמם כחגבים, וכך הם נראו בעיני אחרים. אסור ליפול לעצת המרגלים. אסור לנו להפחיד את עצמנו כלל וכלל. ממש איסור תורה.
מדינת ישראל של היום נלחמת. במלחמה כזאת אנחנו רואים הרבה סייעתא דשמייא. ה' עוזר לנו. ראינו את זה בלילה שבו איראן ירתה 330 טילים, וכולם היו בטוחים שזה ייגמר באסון של אלפי הרוגים.
כולנו רואים את הסיפור של המזח הצף שהאמריקאיים השקיעו בו מאות מליוני דולרים וקרס כבר פעמיים.
הרב יהושע שפירא הפנה את תשומת ליבי ליחס ההרוגים במלחמה הזו: 1:137, שזה הרבה יותר באופן יחסי למלחמת ששת הימים, אז היחס היה 1:22, ובוודאי יותר מיום מלחמת יום הכיפורים שם היה היחס 1:6. זה נקרא נצחון. אין ספק שכל הרוג הוא עולם מלא, והעולם הוא לא רק מספרים. אבל המספרים ללא ספק מלמדים שאנחנו בנצחון, ובע"ה נרדוף את אויבינו וננצח ולא נשוב עד כלותם.
זה נכון שיש כמה דברים שהצבא לא פועל לגביהם נכון. אבל ההלכה אומרת שהולכים אחר הרוב. והרוב הוא ממש נכון, ואמיתי, וצודק. וצריך להמשיך בו בכל הכח עד הנצחון הגדול.
