הרב שמואל אליהו

בניסן נגאלים

כ"ב אדר ב' התשפ"ד(01/04/2024)
ראשי פרקים

שיתוף

בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל

גאולת ניסן במהלך הדורות ובדורנו

בלילה הזה אני גואל את בניך

ברית עולם נכרתת בליל הסדר

ליל יציאת מצרים הוא "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יב מב). שהיה הקב"ה שומר ומצפה דורות רבים לקיים לאברהם את ההבטחה שנאמרה לו בברית בין הבתרים להוציא את ישראל ממצרים. "בלילה הזה אני גואל את בניך". בלילה הזה ובחודש הזה עם ישראל נגאל לאורך כל הדורות עד הגאולה השלמה, "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל".

אברהם זוכר את הברית

אברהם זוכר את התאריך של ברית בן הבתרים ומחכה בכל שנה בתאריך הזה להתקדמות הגאולה. לכן הוא מצפה ביום השלישי למילתו לאורחים שיבשרו לו כי ההבטחה האלוקים הולכת ומתגשמת. הוא ובני ביתו אוכלים באותו לילה מצות, "וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ" (בראשית יט ג) – "פסח היה" (רש"י שם). וכשהמלאכים מבשרים לו שייוולד לו בן, הוא מבין שהבשורה אמת והגאולה מתקדמת.

יצחק זוכר וממשיך את הברית

גם יצחק כמו אביו אברהם אוכל קרבן פסח הרבה שנים לפני שהקב"ה פוסח על בתי בני ישראל במצרים בליל ט"ו ניסן. בלילה הזה המיועד לגאולה מתכוון יצחק לברך את בנו הבכור. בלילה הזה מתברר ליצחק שעשו הוא לא הבכור האמיתי, לא לו מגיעה הברכה והוא מעביר את הברכה ליעקב. עשו צועק צְעָקָה גְּדֹלָה על איבוד הבכורה. ממש כמו המצריים שבדיוק באותו לילה גם הם צועקים צעקה גדולה עד מאוד על אותו עניין של איבוד הבכורה לבניו של יעקב.

בַּלַּיְלָה הַהוּא – לילה שמיועד לגאולה

חכמינו לימדו כי בכמה וכמה מקומות התגלה הקב"ה לישראל דווקא בלילה הזה לגאול אותם מיד צר. על הפסוק האמור בספר מלכים (ב פרק יט לה) "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" אומרים חז"ל: הלילה ההוא, המפורסם – פסח היה. גם על האמור באחשוורוש (אסתר פרק ו א) "בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ" אומר התרגום שהלילה הזה מיועד לגאולתם של ישראל. באותו לילה נלקחה שרה לבית אבימלך וניצלה כסימן לבניה שינצלו משוביהם.

חודש ניסן – בית ראשון

מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם?

לאורך הדורות אנו רואים גם את החודש הזה מסוגל לגאולה. כך מתוארת בספר יהושע כניסת עם ישראל לארץ ישראל: "וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ" (יהושע פרק ד יט). יהושע מקים בגלגל מצבה של שתים-עשרה אבנים שנלקחו מהירדן כדי שיהיו לבני ישראל זיכרון לנס. קל לראות שיהושע משתמש במילים שנאמרו ביציאת מצרים.

"וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה: וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד ה' כִּי חֲזָקָה הִיא לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים" (יהושע ד).

הלשון כאן באה להזכיר את לשון יציאת מצרים וסיפור הנס, כגון "וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר" (שמות יג יד);  "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" (שמות יג יד); "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ" (דברים ד ט); "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו" (שמות יד יח). הכול כדי להראות שהכניסה לארץ היא המשך לאותה יציאת מצרים וברית בין הבתרים.

בניסן – מתחילים להכיר במלכות דוד

שמואל הנביא מושח את דוד למלך על ישראל. "וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־קֶ֣רֶן הַשֶּׁ֗מֶן וַיִּמְשַׁ֣ח אֹתוֹ֘ בְּקֶ֣רֶב אֶחָיו֒ וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־ה֙' אֶל־דָּוִ֔ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיָּ֣קָם שְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ הָרָמָֽתָה" (שמואל א פרק טז, יג-יד). ההכתרה והמשיחה לא מספיקה, העם צריך לקבל את מלכות דוד והוא לא מקבל. אפילו אביו ואחיו מקבלים את המלכתו בחוסר רצון. שאול חמיו רודף אחריו ורוצה להרוג אותו, והזיפים רוצים להסגיר אותו לשאול. האמת היא שאין לו מקום בטוח בישראל והוא בורח לאכיש מלך גת הפלישתי. שם כנראה היה הכי בטוח בשבילו.

כשגם אכיש מגרש את דוד הוא מגיע למקום הכי נמוך שלו. משם צומחת מלכות בית דוד. שם מצטרפים אליו אנשים מבית שאול. "וְאֵלֶּה הַבָּאִים אֶל דָּוִיד לְצִיקְלַג עוֹד עָצוּר מִפְּנֵי שָׁאוּל בֶּן קִישׁ וְהֵמָּה בַּגִּבּוֹרִים עֹזְרֵי הַמִּלְחָמָה: נשְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל מִבִּנְיָמִן". כאן העם מתחיל להכיר במלכותו.

"אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְהוּא מְמַלֵּא עַל כָּל  גְּדוֹתָיו וַיַּבְרִיחוּ אֶת כָּל הָעֲמָקִים לַמִּזְרָח וְלַמַּעֲרָב" (דברי הימים א פרק יב טז). מהגיבורים הללו לומדים כל ישראל וממליכים את דוד. תחילת המלכת דוד מתרחשת בחודש הראשון במעבר הירדן. נוסח הפסוקים מזכיר את בני ישראל שעוברים את הירדן ונכנסים לארץ בחודש הראשון "וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו" (יהושע ג טו). ולפי רש"י הם הבקיעו את מי הירדן כמו בכניסתם לארץ.

חזקיהו מחזיר את העם בתשובה

בחודש זה מצליח חזקיהו להחזיר את עם ישראל בתשובה אחרי שאביו אחז סגר את בית המקדש. "הוּא בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן פָּתַח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית ה' וַיְחַזְּקֵם" (דברי הימים ב פרק כט). אנשיו מוציאים את כל הטומאות מבית המקדש ומבערים את העבודה הזרה: "וַיְשַׁבְּרוּ הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדְּעוּ הָאֲשֵׁרִים וַיְנַתְּצוּ אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַמִּזְבְּחֹת מִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּבְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה עַד לְכַלֵּה וַיָּשׁוּבוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לַאֲחֻזָּתוֹ לְעָרֵיהֶם" (דבה"י ב לא א). ממש כמו שהיה ביציאת מצרים "וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'" (שמות י ביב).

ברית מחודשת בימי יאשיהו

מנשה, בנו של חזקיהו, שוכח את כל מה שלמד בבית אביו, חוזר לסורו, חוטא ומחטיא את ישראל לעבוד שוב עבודה זרה. כך ממשיך אמון בנו למלוך שנתיים עד שהורגים אותו עבדיו וממליכים את יאשיהו. הוא חוזר בתשובה כמו סבא רבא שלו חזקיהו ומחזיר את העם בתשובה.

הוא מבין שבליל הסדר ה' כורת ברית עם אברהם בין הבתרים. גם ברית המילה היא בחודש ניסן, ובחודש הזה והוא מחדש את הברית בין ישראל לבין אביהם שבשמים. "וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית ה' וְכָל אִישׁ יְהוּדָה וְישְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הָעָם מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בֵּית ה': "וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל עָמְדוֹ וַיִּכְרֹת אֶת הַבְּרִית לִפְנֵי ה' לָלֶכֶת אַחֲרֵי ה' וְלִשְׁמוֹר אֶת מִצְוֹתָיו וְעֵדְוֹתָיו וְחֻקָּיו בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַכְּתוּבִים עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה" (דברי הימים ב פרק לד ל).

כמו חזקיה הוא מסיר את העבודה הזרה מעם ישראל: "וַיָּסַר יֹאשִׁיָּהוּ אֶת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת מִכָּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֵד אֵת כָּל הַנִּמְצָא בְּיִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹד אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם כָּל יָמָיו לֹא סָרוּ מֵאַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם".

 

נבואות גאולה בחודש ניסן

הריסת מצרים וגלותה תיקון העולם

יחזקאל הנביא מתנבא על חורבן מצרים והריסתה על ידי נבוכדנצר. בימים ההם חושב צדקיהו כי הידידים שלו הם מלכות מצרים והאויבים שלו הם מלכות בבל. ירמיהו מנסה להסביר לו שמצרים היא לא ידיד, וצריך להשלים עם מלכות בבל שהורסת את העולם בשליחות אלוקית לקראת תיקונו ובנייתו מחדש.

אחת הנבואות שנאמרו בראש חודש ניסן היא נבואה על חורבן מצרים שלכאורה נראית לא שייכת לגאולת ישראל. "וַיְהִי בְּעֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר" (יחזקאל כט, יז). ה' אומר לו כי נבוכדנצר צריך לשלם משכורת לחייליו ולכן ה' נותן לו במתנה את מצרים שיבזוז אותה ויהיה לו כסף לשלם לחייליו. "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלוקים הִנְנִי נֹתֵן לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם וְנָשָׂא הֲמֹנָהּ וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ וְהָיְתָה שָׂכָר לְחֵילוֹ".

לכאורה האירוע הזה לא מעניין אף אחד, הוא לא צריך להיאמר כנבואה ובוודאי לא אמור להיכנס לתנ"ך כנבואה שהוצרכה לדורות. הפלא הגדול הוא הפסוק שמסיים "בַּיּוֹם הַהוּא אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'". פתאום מסתבר שהמערכה בין שתי המעצמות הללו היא חלק מגאולת ישראל. כמו שאומר המדרש (פסיקתא רבתי – פרשה לו) ש"כל מלכי האומות העולם מתגרים זה בזה" והעולם נבהל, "וישראל מתרעשים ומתבהלים" וה' אומר להם "בניי אל תתייראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, מפני מה אתם מתייראים אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם".

בהמשך הפרק יש משפטים שמזכירים את יציאת מצרים: "וְעָשִׂיתִי שְׁפָטִים בְּמִצְרָיִם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'". וכן "לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלוקים הִנְנִי אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְשָׁבַרְתִּי אֶת זְרֹעֹתָיו אֶת הַחֲזָקָה וְאֶת הַנִּשְׁבָּרֶת וְהִפַּלְתִּי אֶת הַחֶרֶב מִיָּדוֹ". ואחר התיקון אשיב את שבות מצרים. הכול כדי ללמד כי גם המערכות הללו הן חלק מיישום הברית שאלוקים כרת עם אברהם בחודש ניסן.

מלכות פרס היא צמיחת קרן לישראל

רש"י על יחזקאל (כט, כא) מתחיל וכותב: "לא שמעתי ולא מצאתי פירוש מקרא זה מה הוא צמח קרנם של ישראל במפלת מצרים? הרי גאולת ישראל רחוקה ממפלת מצרים עשרות שנים?" ועונה רש"י כי מצרים חזרה למקומה אחרי ארבעים שנה במפלת בבל כמבואר בפסוקים שם. ומפלת בבל התחילה את מלכות פרס ומדי. ובמלכות פרס ומדי התחילה ישועה לישראל.

בתיאור המפולת של מצרים מסביר יחזקאל כי המצרים נכנעים מרוע מעלליהם באופן חלקי, מלכות בבל היא שבט ביד ה' לתקן את העולם. אחרי מלכות בבל באה מלכות פרס שהיא יותר מתוקנת. "ומלכות פרס היא צמיחת קרן לישראל שנאמר בכורש הוא יבנה עירי וגלותי ישלח" (ישעיה מה).

הנבואה הזאת ופירושה הוא לימוד גדול על מלחמות של מעצמות גדולות שנראות לנו לא קשורות לתיקון העולם וגאולתו, אבל כולן "לא עשיתי אלא בשבילכם", שבאמצעותכם תבוא גאולה לעולם כולו. ובאופן זה הסתכלו גדולי ישראל על המלחמות שהיו בעולם במאה השנים האחרונות.

נבואת דניאל על הגאולה בניסן

גם דניאל (פרק י) מתנבא בחודש ניסן, אחרי שהוא צם על גאולתם של ישראל עשרים ואחד יום: "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל" ושם בא המלאך "וּבָ֙אתִי֙ לַהֲבִ֣ינְךָ֔ אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֑ים כִּי־ע֥וֹד חָז֖וֹן לַיָּמִֽים". ממש המשך לנבואת אברהם בברית בין הבתרים לאחרית הימים, כך גם מתנבא בנו אחרי שהוא צם כמעט כל חודש ניסן שלושה שבועות עד כ"ד בחודש.

גאולת הבית שני – ניסן

חנוכת הבית השני ופסח בשמחה גדולה

ייסוד הבית השני היה בימי זרובבל (עזרא א). בניית הבית נעצרה כל ימי כורש ואחשוורוש, והבית חזר ונבנה מחדש בשנת שתיים לדריווש (עזרא ה). הבנייה הסתיימה בג' לחודש אדר בשנה השישית למלכות דריווש: "וְשֵׁיצִיא בַּיְתָה דְנָה עַד יוֹם תְּלָתָה לִירַח אֲדָר דִּי הִיא שְׁנַת שֵׁת לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא" (עזרא ו). הם חונכים בחדוה את בית המקדש השני "וַעֲבַדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּהֲנַיָּא וְלֵוָיֵא וּשְׁאָר בְּנֵי גָלוּתָא חֲנֻכַּת בֵּית אֱלָהָא דְנָה בְּחֶדְוָה". וחוגגים את חג הפסח בשמחה גדולה: "וַיַּעֲשׂוּ חַג מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְּחָם ה' וְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם לְחַזֵּק יְדֵיהֶם בִּמְלֶאכֶת בֵּית הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".

בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל

שנה אחר כך עולה עזרא מבבל: "כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל יְרוּשָׁלִַם כְּיַד אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה עָלָיו" הוא היה סופר מהיר בתורת ה' "כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרושׁ אֶת תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט". ומפרש רש"י "יסוד תחילת העליה". ואע"פ שעליית עזרא מאוחרת, לפניו עולה זרובבל ואחר כך עולים בשנת שתיים לדריווש יהודים ובונים את בית המקדש, יסוד העלייה נחשב בעת יציאתו של עזרא לארץ ישראל בא' ניסן. כי הוא בנה את העלייה על לימוד תורה וזה יסוד מיוסד על אדני קודש יציבים.

 

ברית להוצאת הנשים הנוכריות

כשעזרא מגיע לירושלים הוא רואה שהם נושאים נשים נוכריות ומבין שבאופן הזה קשה לכונן את עם ישראל, והוא מתחיל לעורר אותם לתיקון: "וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב מְאֹד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים כִּי בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה בֶכֶה: וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן יְחִיאֵל מִבְּנֵי עֵילָם וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת: וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲ-דֹנָי וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה: קוּם כִּי עָלֶיךָ הַדָּבָר וַאֲנַחְנוּ עִמָּךְ חֲזַק וַעֲשֵׂה" (עזרא י).

בחודש כסלו מכנסים אותם בירושלים והם מקבלים עליהם להיבדל מהנשים הנוכריות. בא' טבת מתחילים: "וַיִּבָּדְלוּ עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֲנָשִׁים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְבֵית אֲבֹתָם וְכֻלָּם בְּשֵׁמוֹת וַיֵּשְׁבוּ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי לְדַרְיושׁ הַדָּבָר", ובא' ניסן מסיימים: "וַיְכַלּוּ בַכֹּל אֲנָשִׁים הַהשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת עַד יוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן" (עזרא י).

נחמיה מקבל רשות לבנות את חומות ירושלים

אחרי עזרא בא נחמיה. הוא מקבל  רשות לעלות לירושלים ולבנות את חומותיה בחודש ניסן. כבר בחודש כסלו הוא מבין שחומות ירושלים מפורצות, אבל רק בניסן הוא מוצא הזדמנות לדבר על כך עם דריווש המלך: "וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ נִיסָן שְׁנַת עֶשְׂרִים לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ יַיִן לְפָנָיו וָאֶשָּׂא אֶת הַיַּיִן וָאֶתְּנָה לַמֶּלֶךְ וְלֹא הָיִיתִי רַע לְפָנָיו: וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב וָאִירָא הַרְבֵּה מְאֹד" (נחמיה ב). הוא מספר למלך על הצורך לחזק את בניין ירושלים "וָאֹמַר לַמֶּלֶךְ אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם יִיטַב עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנִי אֶל יְהוּדָה אֶל עִיר קִבְרוֹת אֲבֹתַי וְאֶבְנֶנָּה". הוא מקבל רשות ובונה את ירושלים. אין ספק כי הזכרת החודש במקרה של נחמיה ובמקרים של עזרא נועדה לקשר את התהליכים הללו לתהליך של גאולת ישראל שבכל דור ודור.

חודש ניסן בימינו

ייסוד העיר תל אביב

גם בימינו אנחנו רואים פעם אחר פעם איך ארץ ישראל נבנית בחודש ניסן. תל אביב היא אחת הערים החשובות במדינת ישראל. עיר שמסמלת בעיני הערבים יותר מכל עיר אחרת את מדינת ישראל. העיר הזאת הוקמה בכ' ניסן תרס"ט. ביום ההוא חילקו את נחלותיה באחוזת בית, וזה נחשב ייסוד העיר תל אביב.

במקביל להקמת העיר הזאת מתרחש תהליך מדהים של עזיבת הערבים את הארץ. בכמה מקומות כותבת התורה כי עזיבת הערבים מותנת בריבוי היהודים: "וְנָשַׁל֩ ה֨' אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛ל מִפָּנֶ֖יךָ מְעַ֣ט מְעָ֑ט לֹ֤א תוּכַל֙ כַּלֹּתָ֣ם מַהֵ֔ר פֶּן־תִּרְבֶּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה" (דברים ז, כב-כג).

נישול הגויים מעט מעט

נישול גויי הארץ היה בעיקר בחודש ניסן תש"ח. החלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל הייתה בחודש כסלו, סיום המנדט הבריטי היה בחודש אייר. בחודשים שביניהם היו קרבות בין היישוב היהודי ליישוב הערבי, והבריטים בעיקר עומדים מן הצד ולא מתערבים. ואם הם מתערבים, זה לטובת היישוב הערבי שקיבל את כל המחנות של הבריטים ואת כל עודפי הנשק שהבריטים לא רצו להחזיר לבריטניה.

הערבים היו בטוחים ביטחון מוחלט שהם הולכים לנצח את היהודים שאין להם נשק ואין להם מושג ירוק בניהול מלחמה. לכן היה מוזר לראות את הבריחה ההמונית של הערבים. אי אפשר להבין מה שקרה איתם אלא אם כן קוראים את הפסוק: "וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף" (שמות כ"ג כ"ז).

וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה

אי אפשר להבין את ההיגיון המוזר של מנהיגי ערב, שקראו לערביי ארץ ישראל לצאת בהמוניהם (דו"ח הנשיא טרומן 1951, זכרונות חאלד אלעזם ראש ממשלת סוריה). אין זאת אלא המהומה הגדולה שהתורה הבטיחה לנו: "וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה" (דברים ז' כ"ג). מהומה שהתנהלה בעיקר בחודש ניסן. הבריחה הגדולה החלה אחרי מבצע נחשון שפרץ את הדרך לירושלים. הניצחון הזה שבר את רוח ערביי ארץ ישראל. אחריו בא מבצע הראל בערב פסח תש"ח, ואחריהם מבצע יבוסי שבו גורשו ערביי קטמון, דיר יאסין, ליפתא והשכונות האחרות של ירושלים.

מבצע ביעור חמץ

במקביל התנהל מבצע "ביעור חמץ" לכיבוש יפו, ש-90,000 תושביה הציקו בירי צלפים ליהודים שגרו בגוש דן. במבצע זה נכבשו כל היישובים הערביים בגוש דן והבריחו את תושביהם. בי"ג בניסן, ערב פסח תש"ח, החלה התקפה של מרגמות דוידקה ישראליות על הערבים בחיפה. הפחד אחז בתחילה במפקד העיר הערבית אמין עז-א-דין שברח ללבנון ואחריו ברחו רוב ערביי העיר ועשיריה. הקדימו אותם ערביי טבריה שברחו בט' בניסן תש"ח (18.4.1948) לסוריה וללבנון, ובר"ח אייר הצטרפו ערביי צפת לבריחה הגדולה.

וְטֵֽאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד

במבצע "יפתח" שחררו לוחמי הפלמ"ח את כל הגליל העליון המזרחי, מעמק החולה עד הר מירון. במבצע "מטאטא" גירש יגאל אלון לירדן את כל הבדואים שהיו בגליל. לפי אומדנים שונים כ-539,000 ערבים ברחו מארץ ישראל בשנת 1948, ולפחות  68% מהם עזבו בלי שראו אפילו חייל ישראלי אחד.

אי אפשר לקרוא את העובדות הללו שהתרחשו בימינו ולא להבין שאלוקים ממלא את הבטחותיו לאברהם והברית שהוא כרת איתו, וגם אמר לו "בחודש הזה אני גואל את בניך". החודש הזה הוא חודש לגאולת ישראל מאז ועד היום, וכך גם בעתיד.

עושים סדר בעיר חברון

שנה אחרי שחרור יהודה ושומרון החליט הרב לוינגר כי אנחנו לא כובשים את יהודה ושומרון אלא משחררים אותם מידי זרים. לכן חובה עלינו להתיישב בערי אבותינו. בערב פסח של שנת תשכ"ח שכרו כמה עשרות יהודים דתיים וחילונים את מלון "פארק" בעיר חברון, ולמחרת חגגו בו את ליל הסדר. האירוע הזה סימל למעשה את חידוש ההתיישבות היהודית בעיר האבות חברון ובהמשך את הקמת היישוב קריית ארבע. במהלך שהותם במלון בחג זכו אורחיו למבקרים רבים שהביעו תמיכה במעשיהם, ובהם שר החינוך יגאל אלון.

הוציאה ממסגר נפשי

בליל הסדר לפני 22 שנה יצאו ממשלת ישראל ומדינת ישראל ממסגר נפשי נורא שכבל אותן מאז הסכמי אוסלו. בהסכמים ההם נתנה ממשלת ישראל רשות למחבלים לחזור ליהודה ושומרון ולנהל את החיים בתוכה. נתנה להם נשק ושליטה על האדמות, והקימה להם רשות פלסטינית. כל ההסכם הזה על כל סעיפיו הוא בניגוד גמור וברור למה שכתוב בתורה. הערבים חתמו והבטיחו, ומיד אחר כך הפרו את כל ההסכמות שלהם. ירו והתפוצצו ורצחו מאות יהודים בפיגועי חבלה.

ממשלת ישראל לא העיזה להילחם ולעצור את המחבלים עד ליל הסדר שבו נגאלנו מהשעבוד הנפשי לתעתועי השלום המדומה. היא הייתה כבולה בכבלי הדמיון להסכם שחתמה עליו בטיפשות והשתדלה לקיים אותו על כל תגיו למרות כל הדם שנשפך כמים. בליל הסדר שברנו את כל הכבלים הדמיוניים הללו וכבשנו את כל ערי יהודה ושומרון מחדש. באותה שעה הופסקו כל מעשי הטרור ההמוני שליוו את מדינת ישראל מאז הסכמי אוסלו האדומים מדם.

חובה לפקוח את העיניים ולראות את הניסים

להתעכב על הנסים והנפלאות שהתרחשו ומתרחשים כעת

בשיחה שקיים הרבי מחב"ד בכ"ו ניסן תשנא הוא אמר "כשמודים להקב"ה על הנסים והנפלאות שהראה בעת יציאת מצרים – ראוי אפוא להתעכב על הנסים והנפלאות שהתרחשו ומתרחשים בשנה זו בתקופה הנוכחית". לכן אנחנו אומרים בהגדה "בכל דוד ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". כל זה בגלל שההנהגה הניסית שהייתה יציאת מצרים ממשיכה גם היום.

אף אותנו גאל עמהם

זו הסיבה שבגללה צריך אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים ולשבת בהסבה כבני חורין. זו הסיבה שבגללה אנחנו אומרים "לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה ממצרים אלא אף אותנו גאל עמהם". וכן אומרים "אילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים". וכן אומרים "לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל כו' למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה כו' ומשעבוד לגאולה וכו'".

לכן אומרים בברכה "אשר גאלנו וגאל את אבותינו", שהגאולה שלנו היא ראשונה בברכה. וכן אומרים "ונודה לך שיר חדש על גאולתינו ועל פדות נפשינו". שהכוונה היא על הגאולה שבדור שלנו, בעיקר בחודש ניסן, מהאויבים שנמצאים בדורנו.

אראנו נפלאות

הרבי אומר בשיחה כי הניצחון על הצורר סאדם חוסין, שהאמריקנים חיסלו אותו ואת ממלכת הרשע שלו בשבילנו, הוא כמו "למכה מצרים בבכוריהם". כל אחד ואחד יכול לראות בגלוי את הניסים בניצחון על הצורר הזה. כן דיבר הרבי על הנס של יציאת יהודי ברית המועצות משעבוד של עשרות שנים שהיא כמו יציאת מצרים.

"מזה ישנה התשובה ליהודים ששואלים: בעמדנו ב'שנת אראנו נפלאות' – איפה רואים נסים ונפלאות, ועד בדוגמת הנסים ונפלאות בעת יציאת מצרים ופורים?!" והתשובה אליהם היא "צריכים רק לפתוח את העינים ולהביט אל המאורעות האחרונים בחלקו האחר של העולם, כפי שהודפס בעתונים – רואים בגלוי ממש שהתרחשו ומתרחשים נסים ונפלאות (בדוגמת הנסים ביציאת מצרים) לטובת בני ישראל ולטובת העולם כולו".

הניסים בימינו גדולים מנס פורים

כי "נס פורים היה נס המלובש בדרכי הטבע, כך שרק ע"י הקשר של ההתחלה דמלכות אחשורוש עם "בשנת שלוש למלכו" ועם "בשנת שבע למלכותו", ועם "חודש ניסן בשנת שתים עשרה" למלכותו וסעודות אסתר לאחשורוש והמן וכו' – ועושים מכל זה המשך וענין אחד ומתבוננים בזה – ניכר בו יד השם. משא"כ במאורעות העכשויים מתרחשים נסים ונפלאות גלויים, גלויים לא רק לבני ישראל אלא גם לאומות העולם".

ויהי רצון שיהיו לנו עיניים לראות. ומי שלא רואה נסביר לו "באופן הכי קל, בדרכי נועם ובדרכי שלום ובשמחה ובטוב לבב, מספיק שיעוררוהו על כך פעם אחת". וכל אחד יראה אותם בגלוי. עד שהוא לא מתבייש לצאת בריקוד בשמחה גדולה בגלל הנסים הגלויים שבדורנו. אמן.

שיתוף

ראשי פרקים

שיתוף

hse.org.il.txt

ספר חדש!
הלכות מלחמה ושלום

מעלת הלוחמים – הלכות אומץ וגבורה 
מאת הרב שמואל אליהו שליט"א