לשידור חי | תפילת הודיה עולמית ←

גאולה – פתיחת העיניים והלב

ט"ז טבת התשפ"ג(09/01/2023)
ראשי פרקים

שיתוף

שעבוד רוחני שמביא לשעבוד פיזי

למד מנעוריו לסבול

פרעה אומר על בני ישראל: "וַיֹּ֖אמֶר אֶל־עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ". אם בני ישראל הם גם רבים בכמות, וגם עצומים באיכות מהמצרים, למה הם לא מורדים בהם ועולים מן הארץ? למה הם לא מורדים כאשר שמים עליהם שרי מיסים? כאשר מענים אותם? כאשר העם המצרי קץ מהם? כאשר הם מעבידים אותם בפרך? כאשר הם ממררים את חייהם? למה הם לא מורדים כאשר זורקים את הבנים שלהם ליאור? לפחות שיברחו כמו שברח משה רבנו ממצרים.

 

משיב על כך האבן עזרא (שמות יד יג): "כי הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה. ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו?" אנחנו כנראה לא נבין לעולם מהי נפש עבד, כי גדלנו בני חורין. אבל נפשו של עבד היא נפש שפלה, ולכן בני ישראל לא מעיזים להתמרד נגד האדונים שלהם. כמובן שלא מסוגלים ללכת לכבוש את הארץ. "עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות. והיתה להם נפש גבוהה".

אבל מתברר שלשעבוד הפיסי הזה קדם שעבוד אחר, כפי שנביא להלן.

נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד

פרשת ויחי נקראת "פרשה סתומה", כי אין רווח בין תחילת פרשת ויחי לסוף פרשת ויגש. רש"י מסביר בשם חכמינו במדרש: "למה פרשה זו סתומה? לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. דבר אחר שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו" (רש"י בראשית מז כח).

בדבריו של רש"י יש סוד עצום. שהרי הוא מדבר על כך שבפרשת ויחי מתחיל השעבוד, אבל קריאת הפרשה מעלה שאין בה כל שיעבוד של מצרים. להפך, כל מה שיש בפרשה הזו הוא שלטון ומלכות. יוסף שליט במצרים, וכל זקני המלכות וכל זקני ארץ מצרים באים לכבד את יעקב במסע ההלוויה שלו לארץ ישראל. "וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית נ ז).

ובאמת הסוד הוא שכל שעבוד פיזי מתחיל בשעבוד רוחני של עם ישראל לתרבות המצרית. וכל הפרשה הזאת מתארת את השעבוד הרוחני שמתרחש מרוב טוב שיש לעם ישראל במצרים. סוף פרשת ויגש הוא "וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד" (בראשית מז כז). והוא מחובר בלי שום הפסקה לתחילת פרשת ויחי, כי הוא גורם לעיקר הבעיה של עם ישראל, סתימת העיניים והלב.

הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים

סתימת העיניים אינה עצימת העיניים, אלא חוסר תשומת לב. כמו שכתוב "כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" (דברים פרק טז יט). ההנאה החומרית סוגרת את העיניים של החכם והצדיק מלראות את העוול שנעשה לבעל הדין. כך סתם השפע שהיה להם במצרים את עיניהם וליבם של ישראל. הם שכחו שהם ירדו למצרים בגלל הרעב. הרעב הסתיים והם לא חוזרים לארץ ישראל

קוברים וחוזרים

גם כשהם באים לארץ ישראל על מנת לקבור את אביהם במערת המכפלה, הם לא נשארים בה. זקני מצרים כל כך מכבדים את יעקב, אביו של המשנה למלך, ומרוב כבוד מצרי לא נשארים בני יעקב בארץ ישראל וחוזרים איתם למצרים. הם יכולים לשלוח מישהו לאסוף את כל הילדים ממצרים ולהביא אותם לארץ ישראל והם לא עושים את זה (ראה רמב"ן תחילת ויחי).

 

בְּפָרֶךְ – בְּפֶה רַךְ

זה מה שרומזים חכמים שאומרים כי השעבוד החל בפה רך. והפה הרך הזה התחיל בפרשת ויחי. אתה לא רואה שעבוד בעיניים, רק שפע וכבוד שגורם להם לשקוע בתוך מצרים.

כך מספרים חכמינו במדרש על שיטותיו של פרעה לשעבד את העמים שישבו תחתיו: "קָבַץ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם עָשׂוּ עַמִּי הַיּוֹם בְּטוֹבָה. הָיִינוּ דִּכְתִיב 'וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ' – בְּפֶה רַךְ. נָטַל (פַּרְעֹה) סַל וּמַגְרֵפָה. מִי הָיָה רוֹאֶה אֶת פַּרְעֹה נוֹטֵל סַל וּמַגְרֵפָה וְעוֹשֶׂה בִּלְבָנִים וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה? מִיָּד הָלְכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּזְרִיזוּת וְעָשׂוּ עִמּוֹ בְּכָל כֹּחָן לְפִי שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי כֹּחַ וְגִבּוֹרִים. כֵּיוָן שֶׁחֲשֵׁכָה הֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם נוֹגְשִׂים וְאָמַר לָהֶם: חִשְׁבוּ אֶת הַלְּבֵנִים. מִיָּד עָמְדוּ וּמָנוּ אוֹתָם. וְאָמַר לָהֶם: כְּזֶה אַתֶּם מַעֲמִידִים בְּכָל יוֹם וְיוֹם. מִנָּה אֶת הַנּוֹגְשִׂים שֶׁל מִצְרַיִם עַל הַשּׁוֹטְרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהַשּׁוֹטְרִים הִתְמַנּוּ עַל יֶתֶר הָעָם" (מדרש רבה במדבר – פרשה טו פסקה כ).

סתימת העיניים והלב של הגולים בדורנו

רדת יעקב למצרים הוא גלותינו היום

הרמב"ן על התורה אומר כי כמו שהייתה סתימת עיניים ולב בגלות מצרים והיא חוללה את כל השעבוד הנורא שמפורש בפרשת שמות, כך קורה גם בגלות אדום של מלכות רומי הרשעה וכל אירופה. "כבר הזכרתי כי רדת יעקב למצרים הוא גלותינו היום ביד החיה הרביעית רומי הרשעה".

העיוורון הרוחני שהשאיר את ישראל במצרים הוא העיוורון הרוחני שמשאיר היום חצי מעם ישראל בגלות בארה"ב וצרפת, דרום אמריקה ואנגליה. איך לא עולים כל היהודים שיודעים שעלייה לארץ ישראל היא מצוות עשה ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה? איך הם לא חוששים שבניהם ובני בניהם יתבוללו בין אומות העולם? התשובה כתובה בדברי הרמב"ן שאומר כי גלות אדום היא כמו גלות מצרים שנסתמים בה עיניהם וליבם של ישראל, והם לא רואים את האמת שנמצאת מול עיניהם.

 

יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים לפני השואה

בגלות בית שני נסתמו עיניהם של היהודים והם מאמינים לרומאים. כך הם מאמינים לפומפיאוס הנציב הרומאי ומזמינים אותו לארץ ישראל שיבוא ויעשה שלום בין הורקנוס לאריסטובלוס, פומפיאוס בא לארץ ישראל עם כל חילו הגדול, שם מצור על ירושלים והרג רבבות יהודים בדרכו. וכך ברבות הימים החריבו הרומאים את ביתנו ושרפו את היכלנו, שפכו את דמנו כמים, בזזו את אדמתנו וכל רכושנו והגלו אותנו לבין האומות.

ממש באותו אופן לקו היהודים בעיוורון הגדול הזה לפני השואה, כאשר רבים הזהירו אותם מפני הסכנה האנטישמית של אירופה, וגם החכמים שבהם העדיפו לעצום את עיניהם ולהאמין לגרמנים הטובים. אחד מהמאמינים הגדולים בגרמניה היה פריץ הבר, כימאי, שזכה בפרס נובל בכימיה על המצאה גאונית שמיליארדי אנשים נהנים ממנה בכל העולם עד היום.

האיש החכם הזה הרגיש יותר גרמני מגרמני, ובמלחמת העולם הראשונה התנצר והתנדב לצבא הגרמני במלחמתו מול צרפת. למען גרמניה הוא השתמש בלוחמת גזים למרות שהיא הייתה אסורה על פי החוקים הבינלאומיים. בנה מכוני מדע בגרמניה, פיתח את המדע בכל האוניברסיטאות הגרמניות, אבל כל זה לא עזר לו כשעלו הנאצים לשלטון. הם פיטרו אותו מכל משרותיו והשאירו אותו עני חסר כל.

ברגעים קשים אלו הוא כתב לאיינשטיין: "מעולם לא הרגשתי יהודי כמו עכשיו". מי שעזר לו היה חיים ויצמן שהציע לו לחזור לעמו ולעלות לארץ ישראל. הוא הסכים ובתחילה תרם את כל ספרייתו לאוניברסיטה העברית בירושלים, החל במסע לארץ ישראל ונפטר בדרך. כשאתה קורא את סיפור חייו אתה מתפלא איך אדם חכם כמוהו לא ראה את מה שעומד להתחולל ולקרות.

עיוורון דומה היה בקרב חצי מצעירי ברלין שהתנצרו מתוך מחשבה שאחרי ההתנצרות הם יתקבלו כשווים בין שווים בין הנוצרים בגרמניה. כך היה גם אמיל ראתנו, גאון יהודי שהקים את קונצרן AEG שקידם מאוד את כלכלת גרמניה והביא אותה להיות הכלכלה המובילה באירופה. בנו ולתר ראתנו היה מוכשר כמוהו, ובזכות מעלותיו היה יושב ראש בחבר המנהלים של כ-80 חברות גדולות בגרמניה ולבסוף התמנה להיות שר החוץ של גרמניה בין מלחמות העולם.

באותם ימים פונה אליו הרצל ומנסה לומר לו כי יהודי כל כך מוכשר צריך לרתום את כל כישרונותיו לבנות את המדינה של העם היהודי במקום לבנות את אויבת העם, את גרמניה. רתנאו השיב לו על כך: "היהודים כבר אינם אומה ולעולם לא יהיו אומה". הוא האמין שגרמניה תקלוט אותו ואת אחיו היהודים כשווים בין שווים.

מי שניסה לפקוח את עיניו היה אלברט איינשטיין שאמר לו כי אם הוא יתמנה להיות שר חוץ בגרמניה הוא יירצח. אבל עיניו היו סומות כמו עיניהם של רבים מיהודי גרמניה בעת ההיא, וכעבור ארבעה חודשים בלבד הוא נרצח על ידי לאומנים גרמנים. כעשר שנים אחר כך עלה היטלר לשלטון.

יהודי אמריקה ואירופה – עַם סָכָל וְאֵין לֵב עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ

התפקיד הראשון של נביא הגאולה הוא לפקוח את העיניים לעם ישראל. כך אומר ה' לישעיהו הנביא: "אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם: לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא ישְׁבֵי חשֶׁךְ" (ישעיהו מב ו-ז). ולא מדובר בעיוורון פיזי אלא בעיוורון רוחני "הוֹצִיא עַם עִוֵּר וְעֵינַיִם יֵשׁ וְחֵרְשִׁים וְאָזְנַיִם לָמוֹ" (ישעיה מג ח).

זה עיוורון שמביא עליהם את הגלות. "שִׁמְעוּ נָא זֹאת עַם סָכָל וְאֵין לֵב עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ" (ירמיה ה כא). וזה העיוורון שמשאיר אותם היום בגלות באירופה ובאמריקה. יהודים חכמים שנהנים מהפנסיה של צרפת ולא שמים לב לכך שבמעשיהם הם גורמים לנכד שלהם שיתחתן עם נוצרייה בכנסיה, ואולי גם הבן.

היהודים שבונים את האויב

הבעיה הגדולה היא שבעיוורון הם בונים את כוחו של האויב הגדול שלהם. כך בנו היהודים את פיתום ואת רעמסס. כך סייעו היהודים לבנות את השלטון הקומוניסטי שבסופו של דבר רדף אותם והשמיד אותם בטיהורים הגדולים. כך בנה פריץ הבר את המפעלים שייצרו את הגז שהמית שישה מיליון יהודים. כך הוא בנה את מפעלי החשמל של AEG שבנו את תנורי המשרפות ששרפו את הגופות של היהודים שהומתו בגז.

כך בנו היהודים את כלכלת אמריקה שלא הסכימה להציל יהודים בימי השואה ולהפגיז את מחנות השמדה ופסי הרכבות. כך בונים היום היהודים את כלכלת ארה"ב. 15  מתוך 25 התורמים הפוליטיים הגדולים ביותר במערכת הבחירות של ארה"ב הם יהודים (לפי ניתוח שערכה סוכנות הידיעות היהודית  (JTA ורובם תורמים למפלגה הדמוקרטית שעוינת בשיטתיות את מדינת ישראל.

התיקון – פתיחת העיניים והלב

תפילין לחיבור מראה העיניים לתבונת הלב

ברגע היציאה ממצרים אומר משה לעם ישראל, דעו לכם כי העיקר הוא פתיחת העיניים והלב, בזכותם תושלם הגאולה של עם ישראל. כך הוא מצווה אותם על מצוות תפילין בפרשיות "קדש", "והיה כי יביאך" שנאמרות ברגע היציאה ממצרים. אומר להם משה: אתם רואים אותי מוציא אתכם ממצרים, אבל אם אתם מתבוננים אתם רואים את ה' שמוציא אתכם ממצרים. "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ" (שמות יג ג).

כדי לזכור את היסוד החשוב הזה ולא להתפתות למראה העיניים החיצוני צריכים יהודים להניח כל יום תפילין ולשים אותן בין העיניים. "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם" (שמות יג ט). שימו לב שמודגשת כאן המטרה לזכור שה' הוציא אותם ממצרים. דבר שמבינים רק כשמחברים את מראה העיניים לתבונת הלב.

תפילין לפתיחת הלב – שמע והיה אם שמוע

אם פרשיות "קדש" "והיה כי יביאך" עוסקות בפתיחת העיניים באמצעות התפילין, הרי שפרשיות "שמע" "והיה אם שמוע" עוסקות בתפילין שנועדו לפתיחת הלב. בפרשת "שמע" נאמר פעמיים כי המטרה היא הלב. "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ" (דברים ו ה-ו).

בפרשת "והיה אם שמוע" כתוב פעם אחת שהגלות מתחילה בהתפתות הלב: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם" (דברים יא טז). ועוד פעמיים כתוב כי הגאולה תלויה בכוונת הלב: "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (דברים יא יח). מכאן למדו חכמים שצריכים לשים את התפילין של יד כנגד הלב (מנחות לז ע"ב). שמטרתן לפתוח אותו שלא יהיה ח"ו אטום.

וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה

גם ברכת "אהבת עולם" נועדה לפתוח לנו את העיניים ואת הלב. על כן אנחנו מזכירים את פתיחת הלב בברכה זו כמה פעמים. בתחילה אומרים כי כמו שלימדת את אבותינו תורה מכל הלב "וַתְּלַמְּדֵמוֹ חֻקֵּי חַיִּים לַעֲשֹוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם". כך גם תלמד אותנו "וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין". וכשיש חיבור בין הלב והעיניים זוכים לגאולה, שכך אנו מבקשים בברכה זו "וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ. וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ. וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ".

וכשהלב והעיניים יהיו פתוחים נזכה לישועה. "נָגִילָה וְנִשְֹמְחָה בִישׁוּעָתֶךָ". ויהיה קיבוץ גלויות "מַהֵר וְהָבֵא עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כָּל הָאָרֶץ". נשתחרר משעבוד מלכויות "וּשְׁבוֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ", ונלך קוממיות ולא בקומה שפופה "וְהוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ. כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אַתָּה".

חטא המרגלים בעיניים ובלב

גם מצוות ציצית נועדה לפתוח לנו את העיניים והלב שנסגרו בחטא המרגלים שלא ראו את המציאות בעיניים נכונות כי השוחד עיוור את עיניהם. כך אומרת התורה "וַיֹּצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכָל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת: וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם"(במדבר יד לב-לג).

וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

על הלב האטום של המרגלים מדבר משה ואומר לבני גד וראובן שלא יחזרו על חטא הלב של המרגלים "וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה': כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ: וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה'".

גם יהושע רואה באטימת הלב של המרגלים את עיקר הבעיה. "בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי: וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי" (יהושע פרק יד ז).

התיקון לחטא המרגלים – התבוננות בציצית

לתיקון חטא המרגלים שתרים את הארץ באה מצוות ציצית בסוף פרשת המרגלים ואומרת לנו להיזהר מצורת ההתבוננות של המרגלים שתרו אחרי ליבם ועיניהם "וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹ֣ת ה' וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם" (במדבר טו, לט). אל תסתכלו על ארץ ישראל כמו המרגלים שתרו את הארץ. תלמדו איך להסתכל מהציצית. שם אתה רואה תכלת ומהתכלת אתה רואה ים בעיני רוחך, ואחר כך רואה את השמים שדומים להם. ואחר כך את כיסא הכבוד והיושב על הכיסא.

כך אתה לומד לראות את יד ה' בחוט תכלת, בוודאי אתה רואה את ה' כשאתה רואה את הים בעצמו. ובוודאי את רואה את ה' כשאתה רואה את השמים עצמם. כך אתה רואה את ה' בכל כביש שנסלל במדינת ישראל, בכל עולה שעולה לארץ, בכל בית שנבנה בירושלים או בעיר אחרת. בכל חתונה, בכל לידה. הכל בזכות מצוות ציצית שמלמדת אותנו להתבונן בכל דבר ולראות את ה' ואת מעשי ידיו.

תפילת י"ח – וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים

יכוון את ליבו ויראה את עצמו בבית המקדש

גם תפילת י"ח עוסקת בכיוון נכון של העיניים והלב, ודבר זה מתגלה בעת בניין בית המקדש. באותה שעה מתברר כי אף ש"מלא כל הארץ כבודו", אנחנו צריכים לכוון את ליבנו ועינינו לבית המקדש. כך כתוב בגמרא "הָיָה עוֹמֵד בְּחוּץ לָאָרֶץ – יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם' (מלכים א, ח), הָיָה עוֹמֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהִתְפַּלְלוּ אֶל ה' דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ'. הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם – יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה'. הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ – יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה'. הָיָה עוֹמֵד בְּבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים – יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית הַכַּפֹּרֶת. הָיָה עוֹמֵד אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפֹּרֶת – יִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת" (ברכות ל ע"א).

הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה וְלִבּוֹ לְמַעְלָה

באותה שעה אומר ה' לשלמה המלך כי גם הוא יכוון את עיניו וליבו לבית המקדש "שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מלכים א' ט' ג).

ומכאן למדנו את ההלכה המלמדת לאן צריך ליבו של אדם להיות מכוון בעת התפילה. "דר' חַיָּא וְר' שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי הֲווֹ יָתְבִי. פְּתַח חַד מִנַּיְהוּ וְאָמַר הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים'. וְחַד אָמַר עֵינָיו לְמַעְלָה שֶׁנֶּאֱמַר 'נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם'. אַדְּהָכִי אָתָא ר' יִשְׁמָעֵאל בַּר' יוֹסֵי לְגַבַּיְהוּ אָמַר לְהוֹ: בְּמַאי עָסְקִיתוּ? אָמְרוּ לֵהּ: בִּתְפִלָּה. אָמַר לְהוֹ: כָּךְ אָמַר אַבָּא הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה וְלִבּוֹ לְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ" (יבמות קה ע"ב). ואע"פ שהפסוק "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" נאמר על הקב"ה – למדנו מכאן שגם אנחנו צריכים לעשות כן.

גם בעת החורבן יחשוב כאילו עומד בבית המקדש, ובלבו יכוון למעלה לשמים

הגמרא בירושלמי אומרת שהדיון הזה התקיים בעת החורבן שהשכינה עלתה למעלה. "כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (הושע ה, טו) אֵלֵךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי". משמע שהשכינה הסתלקה. "וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (מלכים א, פרק ט, ג) וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים". משמע שהשכינה תמיד שרויה שם "הָא כֵּיצַד? פָּנָיו לְמַעְלָה, וְעֵינָיו וְלִבּוֹ לְמַטָּה. וְאִם לָאו, יְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. לְאֵי זֶה בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים? ר' חִיָּיא רָבָא: כְּנֶגֶד קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים שֶׁל מַעֲלָן. ר"ש בֶּן חֲלָפְתָא אָמַר: כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים שֶׁלְּמַטָּן. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס, לָא פְּלִיגִין (אינם חולקים) בֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים שֶׁלְּמַטָּן מְכַוֵּון כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים שֶׁל מַעֲלָן" (ירושלמי לה ע"ב).

וכך היא ההלכה. "צריך שיכוף ראשו מעט, שיהיו עיניו למטה לארץ, ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש, ובלבו יכוין למעלה לשמים" (שו"ע או"ח סימן צה ב).

המלאכים מלעיגים על מי שמסתכל לשמים

ולא יסתכל למעלה, כי המלאכים מלעיגים על מי שמסתכל לשמים. אלא שלפני התפילה יסתכל לשמים לקבל יראת שמים. לראות את כל גודל מעשי ה' המופלא, ולתבונתו אין חקר. ואחר כך יעצום את עיניו או יסתכל בסידור ויתבונן. ולא ייתן לעצמו לתור אחרי עיניו וליבו. אלא יכוון אותם לאביו שבשמים (משנה ברורה צה ד-ה).

יִרְאֶה בְעֵינָיו וּלְבָבוֹ יָבִין – וָשָׁב וְרָפָא לוֹ

ובתיקון הלב והעיניים תבוא הגאולה. כך אומר ה' לישעיהו הנביא כנגד אנשי דורו שרצו לאטום את עיניהם ואת ליבם: "שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל תֵּדָעוּ: הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע". הם אומרים "פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ" (ישעיהו ו' ורש"י שם). ומהפחד של החוטאים הללו אנחנו לומדים ומבינים כי כשאדם פוקח את עיניו, את אוזניו ואת ליבו באמצעות התפילה, הציצית והתפילין – וָשָׁב וְרָפָא לוֹ. אמן ואמן.

שיתוף

ראשי פרקים

שיתוף

hse.org.il.txt