הרב שמואל אליהו

הדלקת נרות במחנה צבאי

י"ד כסלו התשפ"ד(27/11/2023)
זמן קריאה: 15 דקות
ראשי פרקים

שיתוף

חביבות מצוות נר חנוכה

מוכר כסותו בשביל לקנות נרות חנוכה

"מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה – שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק" (רמב"ם פ"ד מהל' חנוכה הל' י"ב). ובוודאי כי החביבות הזו שאנו נוהגים בה, היא בגלל החביבות שה' נהג בנו בנס הניצחון ובנס פך השמן.

מצווה הנובעות מהחביבות

בגלל חביבות המצווה הזו יש בה הדלקה של מינימום נר אחד בכל אחד משמונת הימים, הדלקה של מהדרין והדלקה של מהדרין מן המהדרין, מה שאין בשום מצווה אחרת. גם יש בה מצווה שכל הרואה נר מברך, מה שלא קיים בשום מצווה אחרת, שהרואה סוכה לא מברך וכן כל המצוות האחרות. ובמיוחד לדעת הרמב"ם שסובר שבכל פעם שאדם רואה נרות חנוכה מברך עליהם. אין זה אלא מתוך חביבות.

הדליק חנוכה בבית גוי משום חשדא וחיבוב מצוה

כתב החיד"א (בשו"ת טוב עין סימן ט) כי "בתשובת בשמים ראש סימן גש"ם כתב דרבינו משולם הדליק חנוכה בבית גוי ולא סמך על ביתו. ופירש בעל התשובה טעמו משום חשדא וחיבוב מצוה". פירוש אדם שלא נמצא בביתו אלא בבית גוי, ואשתו מדליקה נרות חנוכה בביתם המשותף. מהדין הוא פטור מהדלקה כי אשתו מוציאה אותו ידי חובה בהדלקת הנרות.

ולמרות שהוא פטור, הדליק רבנו משולם נרות חנוכה בבית הגוי משתי סיבות. האחת, שלא יחשדו בו שהוא לא מדליק נרות חנוכה. בדומה לאדם שמדליק נרות פעמיים בבית שיש לו שני פתחים משני צדדים שונים כדי שלא יחשדו בו. והסיבה השנייה היא משום חביבות המצווה. שהיה קשה לרבנו משולם להיות במקום שאין בו נרות חנוכה. ולכן לא הסתמך על הדלקת הנרות של אשתו, אע"פ שהיה יכול להסתמך עליהם, והדליק נרות חנוכה בבית הגוי.

פרסום הנס וזכר לנס

עוד הביא בבית יוסף כי סברת רבנו משולם להדליק בפני עצמו נרות חנוכה למרות שאשתו מדליקה בביתם – "זכר לנס". וכן "מי שבא בספינה או שהוא בבית גוים מדליק בברכות ומניחה על שולחנו, ולא דמי לאכסנאי דאמרינן דאי מדליקין עליה בגו ביתיה לא בעי לאשתתופי דשאני התם שיש פרסום הנס בהדלקת אושפיזו"  (בית יוסף אורח חיים סימן תרעז). שכאשר מתארח בבית יהודי, הרי מישהו מדליק ויש פרסום הנס.

מצווה בו יותר מבשלוחו

ובאמת אומר החיד"א שהוא לא היה צריך הסבר של חשד וחביבות "כי אם האדם רוצה לעשות המצוה בעצמו ואינו רוצה לצאת בהדי אחריני מי יאמר לו לא תקיים המצוה בעצמך. וכן בנר חנוכה אף שמדליקין בתוך ביתו הוא אינו רוצה לצאת בהדלקתן ורוצה להדליק בעצמו על דרך שאמרו מצוה בו יותר מבשלוחו וכאשר כתבתי אני ההדיוט בספר הקטן ברכי יוסף על זה ושם דקדקתי על מרן שחלק על הרב תרומת הדשן".

בן שאביו מדליק בבית או איש שאשתו מדלקת עליו

חיילים מדליקים

חיילים שנמצאים בעזה או בכל מחנה צבאי אחר ורוצים להדליק נרות חנוכה, אפילו אם הם רווקים והוריהם מדליקים עליהם בביתם, וכן אם הם נשואים והנשים מדליקות עליהם בביתם, יכולים להדליק נרות חנוכה מהסיבות שכתב החיד"א: א] שלא יחשדו בהם שהם לא מקיימים את המצווה. ב] משום חביבות הנס, שכאשר רואים את הנרות דולקים זוכרים את חיבת ה' ואת הניסים שעשה לאבותינו ועושה גם לנו.

עדיף שידליק את הנרות קודם שתדליק אשתו, או ידליקו הוריו

כתב המשנה ברורה כי בגלל מחלוקת הפוסקים (שתובא להלן) אם גבר מדליק ומברך אחרי שאשתו ברכה והדליקה בבית – יש לו על מי לסמוך, ובוודאי אין למחות בידו. אבל מוטב שידליק וישמע ברכות מאדם אחר, כי יש סוברים שחכמים פטרו אותו מלהדליק ולברך ולא יכול לברך אחרי הדלקתה.

והטוב יותר שידליק נרות חנוכה לפני שאשתו בבית מדליקה נרות בביתם. ויכול לסכם איתה מראש שהוא מדליק בשקיעה או אפילו קודם לכן מפלג המנחה, והיא תדליק נרות חנוכה אחרי צאת הכוכבים (סימן תרעז ס"ק טז).

אורח חייב בנר חנוכה

כדי להבין את טעם המחלוקת נזכיר את הגמרא שאומרת "אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא: מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא בתר דנסיבי איתתא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדליקי עלי בגו ביתאי" (שבת כג ע"א).

רב ששת אומר כי אכסנאי רווק חייב להדליק נרות חנוכה באכסניה שהוא דר בה, בית מלון או צימר. רבי זירא מספר שכאשר הוא למד בישיבה והתארח בבית משפחה אחת, הוא שילם לבעל הבית מעט על השמן שבנר חנוכה כדי להיות שותף במצווה. שהרי הוא חייב להדליק נרות כדברי רב ששת.

אמנם אחרי שרב זירא התחתן, הוא לא היה צריך להיות שותף בהדלקה של המארח שלו, כי הוא יצא ידי חובה בהדלקה של אשתו בבית המשותף שלהם, אע"פ שהוא לא נמצא שם. וכן הדין בבחור שנמצא בישיבה או בת שלומדת בפנימייה שיוצאים ידי חובה בהדלקת אביהם בביתם.

פתח פתוח לעצמו – צריך להדליק בפתחו

כתב הטור בשם אביו הרא"ש ובשם הרי"ף כי אם יש לאורח "פתח פתוח לעצמו – אינו יוצא במה שמדליקין בביתו ולא במה שישתתף עם בעל הבית אלא צריך להדליק בפתחו". שכן "כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובות, בן האוכל אצל אביו או האוכל אצל חבירו ויש לו בית מיוחד לשינה – צריך להדליק שכיון שיש לו בית מיוחד לשינה, והעולם רואין אותו נכנס ויוצא בו איכא חשדא אם אינו מדליק, שאין העולם יודעין שאוכל במקום אחר" (וכן כתב שו"ע תרעז א).

אפילו כשמדליק בתוך הבית – יש חשד

ועוד הוסיף כי גם אם לא מדליקים בחוץ אלא בפנים, אם הבן או האורח ישנים בבית בפני עצמם – צריך להדליק שם נרות, "הבן האוכל אצל אביו והאורח שאוכל אצל חברו", והכול כדי שלא יחשדו בבן ובאורח שהם לא מדליקים נרות חנוכה כלל. "כי השכנים עוברים ושבים לפני פתח הבית ורואים שאינו מדליק".

ובבית גוי יש יותר חיוב להדליק מהטעם של חשד וחיבוב מצווה. וכן פסק בשו"ע (תרע"ז ג) "יש אומרים שאע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין בו ישראל מדליק בברכות".

סברת הספק

ואע"פ שלכאורה החיוב להדליק הוא ברור, כתב המשנ"ב כי הבעל שמדליקים עליו בביתו, לכתחילה ידליק לפני שאשתו מדליקה או יצא ידי חובת ברכה בשמיעת אחרים. והטעם כי מדברי רבנו ירוחם משמע שכאשר אשתו מדליקה הוא לא יכול לכוון לא לצאת ידי חובה בהדלקתה (כף החיים תרע"ז ס"ק ט). ועל זה כתב הבית יוסף שהיא ברכה שאינה צריכה. שלא כפי שכתב תרומת הדשן שיכול אדם לומר איני רוצה לצאת בהדלקת אשתי. "ולא הוי ברכה לבטלה, דהוי נמי בכלל המהדרין".

וכוונת דבריו של תרומת הדשן שיש שתי דרגות של מהדרין. הראשונה היא שכל אחד מבני הבית מדליק נר אחד. ובאמת בימינו אין מי שנוהג כך. והדרגה השנייה היא של מוסיף והולך שכולם נוהגים כן. אבל מהדין יכול כל אחד מבני הבית להדליק נר ולברך עליו ולא לצאת בהדלקת בעל הבית. ואין זו ברכה שאינה צריכה.

יוצאים גם בלי כוונה

והקשה הט"ז (תרעז ס"ק א) על סברת הבית יוסף שאמר כי זו ברכה שאינה צריכה, הרי בכל יום אנחנו מברכים ברכות השחר ולא יוצאים ידי חובה בשמיעת מישהו אחר. וכן אנחנו מברכים ברכות התפילה או ברכות הנהנין וברכת המזון ולא יוצאים ידי חובה מאחרים. ולמה פה היא ברכה שאינה צריכה?

ותירץ החיד"א כי בברכות הנהנין וברכות השחר צריכים כוונה מיוחדת על מנת לצאת ידי חובה בברכה שמברך מישהו אחר, וכשאדם לא מכוון – לא מברך ברכה שאינה צריכה. אבל בהדלקת נרות חנוכה אשתו מוציאה אותו ידי חובה גם בלי כוונה מיוחדת, ולכן הוא צריך כוונה מיוחדת לא לצאת בהדלקתה וברכתה, וכשהוא מכוון הוא יוצר ברכה שאינה צריכה.

יכול להדליק לפני אשתו גם בנרות שבת

בשו"ת רב פעלים (חלק ב – אורח חיים סימן נ) דן במקרה בו אדם רוצה להדליק נרות שבת באחד החדרים שמשתמשים בהם, במקביל לאשתו שמדליקה בחדר שבו אוכלים סעודת שבת, ואין אשתו מקפדת עליו – האם יכול לברך? וענה כי הדלקת נרות בחדרים שלא אוכלים בהם היא גם חיוב של שלום בית, שלא ייכשלו בחפצים אחרים.

ואע"פ שכתב שו"ע (רס"ג ו) כי "בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם צריכים להדליק נר שבת בחדרים ולברך עליו, אבל מי שהוא אצל אשתו אין צריך להדליק בחדרו, ולברך עליו, לפי שאשתו מברכת בשבילו". עם כל זה אם הוא מדליק נרות שבת בחדר לפני שהיא מדליקה נרות שבת במקום האכילה, הוא יכול לברך על הנרות, ולא הווי ברכה שאינה צריכה.

 

הדלקת נרות ברכב

נר איש בביתו

האם מותר להדליק נרות חנוכה בפתח מכונית או טנק, או ההדלקה היא רק בפתחו של בית? מלשון הגמרא משמע שרק בפתחו של בית אפשר להדליק. שהרי הגמרא (שבת כג ע"א) אומרת ש"רב ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה – צריך לברך". וכך נפסק להלכה (שולחן ערוך אורח חיים תרעו סעיף ג) "מי שלא הדליק ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, כשרואה נר חנוכה מברך: שעשה נסים, ובליל ראשון מברך גם: שהחיינו וכו'". ולמה לא ידליק אדם זה בפתח האוהל שלו או ליד המקום שבו הוא ישן?

רש"י שם מסביר כי ברכה זו נתקנה על מי שהוא בדרך בחוץ ובספינה – שהוא אינו חייב להדליק, אף שיש לו נרות. שכתב "ומצאתי בשם רבינו יצחק בן יהודה, שאמר משם רבינו יעקב דלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין, או ליושב בספינה".

וכן כתב בעיטור הל' חנוכה דף קי"ז ע"ג: "הרואה מברך דווקא כשעומד בקרון וכו' שלא הדליק בביתו". מכאן למדו שמי שאין לו בית ויש לו רק קרון או ספינה – לא מדליק בהם. אע"פ שיכול להיות בזה פרסום הנס. כיוון שלא תיקנו הדלקה אלא בבית.

מי שבא בספינה או שהוא בבית גוים – מדליק?

אמנם ממה שכתב הבית יוסף בשם מהר"י אבוהב ז"ל, שרבנו משולם הדליק זכר לנס למרות שלא היה לו בית מיוחד, משמע שגם בלי בית מדליקים. וכך כתב "מי שבא בספינה או שהוא בבית גוים – מדליק בברכות ומניחה על שולחנו". הרי שלא חייב בית. אמנם הפר"ח והגר"א אומרים שפסק זה שנכתב בשו"ע הוא לא להלכה. וכן כתב המשנה ברורה שאין לנהוג להלכה על פי דין זה. "ולכן לדינא אין לנהוג כן להדליק בברכה".

הדלקת נרות ברכבת

אמנם בשו"ת מהרש"ם (חלק ד סימן קמו) נשאל על מי שנסע ברכבת לילה שלם, האם מותר לו או צריך להדליק שם נר חנוכה, וענה: "לא מצאתי הדבר מבואר, אבל הלא מי ששילם בעד כל הלילה הוי כשכר לו בית דירה לאכול ולישן שם וחייב בנר חנוכה. ומה שכתב רש"י ביושב בספינה (שלא מדליק). יש לומר שהיו אז ספינות פתוחות בלא קירוי, והרוח מנשב ולא היה בגדר בית כלל. ואף דהבאהן (הרכבת) אינו עומד במקום אחת, ורכוב כמהלך. לא נמצא בשום מקום שיהיה צריך בית קבוע למה שמצותו בשביל פרסומי ניסא".

הדלקה כשישנים על פני השדה או באוהל

וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו סימן כט ז) שלדעתו חייבים להדליק נר חנוכה אפילו כשישנים בחוץ על פני השדה, ועל אחת כמה כשישנים באוהל, בלא קירוי, "שחייבים להדליק אפילו בהיקף מחיצות בלא קירוי או בחפירות ולהשים הנרות בעשישית שלא ינשב הרוח ויכבה. וממילא גם לברך".

ברכה רק כאשר נר איש וביתו

אמנם דעת מו"ר אבינו הרב זצ"ל הייתה כדעת הפוסקים שכל התקנה להדליק נר היא רק בפתח הבית של האדם. כמו הפוסקים שהבאנו לעיל וכמו לשון הגמרא שאומרת "תנו רבנן נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו" (שבת כא ע"ב).

אוהל קבוע – חייב

אמנם אם ישן באוהל, אע"פ שהוא ארעי ואין בו מזוזה חייב להדליק בפתחו נרות חנוכה. וידליקנו מימין לכניסה כי אין מזוזה. ואמר מרן אבא זצוק"ל כי אוהל שישנים בו ומקפלים אותו בבוקר – לא מדליקים בו. אבל אוהל שמוקם ועומד זמן רב – מדליקים בפתחו.

הדלקת נרות ברחוב

והיה הרב זצ"ל אומר לחסידי חב"ד שביקשו ממנו להדליק נרות חנוכה במקומות ציבוריים כדרך חב"ד לקדש שם שמים ברבים, כי לדעתו אי אפשר לברך על נרות כאלה אלא אם כן ינהגו במקום כמו בבית כנסת, שיתפללו שם מנחה או ערבית, ואז הם נכנסים לתוך המנהג לברך בבית הכנסת. אבל אם מדליקים בחוץ וזה לא בית או בית כנסת לא מברכים.

 

הדלקה בחשמל

אין כאן שמן וגם אש לוהטת אין כאן

בשו"ת הר צבי שם (אורח חיים ב סימן קיד) דן האם מותר להדליק נר חנוכה בחשמל. כגון שנמצא בבית מלון שלא מרשים שם להדליק נרות חנוכה בחדרים. והביא את תשובות הבית יצחק (יו"ד סי' קכ) שכתב שאין יוצאין ידי חובת נר חנוכה בנר חשמלי. "ונראה דיש להוסיף על דבריו, דכאן אין אור של שמן דולק אלא מתכות שמתחמם ע"י כח אלעקטרי והמתכות כשהוא בתוך כלי זכוכית חתום מאיר לעיניים, אבל באמת אין כאן שמן וגם אש לוהטת אין כאן, רק שהוא נראה לעיניים כמאיר ונראה כמו אבן טובה שמאירה בחושך שאין בזה דמיון לנר דולק, ולכן אין סברא לצאת על ידו במקום שצריך להדליק נר וכאן אין דולק אור מאיר אלא מתכות המאיר כשהוא מחומם הרבה". והביא דבריו בשו"ת מלמד להועיל (א אורח חיים סימן כא) להתיר נר שבת במנורת חשמל או בגז אבל לא נר חנוכה.

הדלקה במנורות וגז

אמנם לדעת הגאון הרה"ג בן ציון אבא שאול זצוק"ל אפשר להדליק נר חנוכה בחשמל הפועל על ידי סוללה או מצבר, אבל אם פועל על ידי זרם החשמל הכללי, אין יוצאים בו ידי חובה. וכן יוצאים ידי חובה בנר גז העשוי להבה אחת בלבד, "ובלבד שיש בהם שיעור הדלקה של חצי שעה, ויכול גם לברך עליהם". אמנם דעת מו"ר אבא מרן הרב אליהו זצוק"ל הייתה כדעת האוסרים בנר חנוכה כי אין פה נר ופתילה, אבל בנרות שבת התיר על ידי נר עם סוללה.

 

הדלקה בפלג המנחה

הדלקת נרות מוקדמת, ולא לפני פלג המנחה

שעת ההדלקה היא בדיעבד החל מפלג המנחה למי שנאנס ולא יכול להדליק בזמן. שעת פלג המנחה השנה שנת תשפ"ד היא ב-15:32. אין להדליק נרות חנוכה קודם פלג המנחה, ואם הדליק קודם, יש לכבותם ולהדליקם שוב.

שיהיה מספיק שמן עד הלילה

מעיקר הדין צריכים הנרות לדלוק החל משעת ההדלקה למשך שעה וחצי. ואם יש לו שמן להדלקה של שעה אחת בלבד, יכול להדליק בברכה. אבל אם אין מספיק שמן בנר להדלקה של שעה אחת, ידליק בלי ברכה. והטוב ביותר הוא שידלק לפחות שעתיים או יותר כדי שיהיה פרסום נס מרובה.

 

חשיבות פרסומי ניסא

הידור בחינוך על חשבון הידור מצווה

על חשיבות פרסום הנס כלפי בני הבית אפשר ללמוד מהשאלה שנשאלה לבעל שו"ת "משנה הלכות" (חלק יא סימן תקלב) על אדם שבתו לא נמצאת בזמן ההדלקה בבית באופן קבוע ומגיעה יותר מאוחר – האם ידליק או יחכה לה?

והשיב: "באמת כי הוא שאלה מסובכת ואין אומרים לו לאדם 'חטא בשביל שתזכה חברך'. ולכן לכאורה אין לומר להאב שימתין וידליק כשתחזור הביתה. ומאידך גיסא הבת אם לא תדליק ולא תראה הדלקת נרות תתרגל ככה שלא להדליק ולבטל המצות כי ההרגל נעשה טבע שני כמאמר החכם, ולהדליק לעצמה ולברך נמי הוא מילתא חדתא שאין מדרך הבתולות להדליק נרות חנוכה כידוע".

אמנם למסקנה הוא אומר לאב לחכות לבתו ולהדליק כשהיא חוזרת. וצריך אדם להוריד מהידור המצווה שלו כדי שבניו ובני ביתו יתחנכו בתורה. "שהאב מצוה על בניו וביתו יותר מערבות כל העולם" (והוא אומר כי התשובה הזאת היא גם לפי ה"שולחן ערוך" שכתב שלכתחילה צריך להדליק בצאת הכוכבים, וגם לפי הרמ"א שכתב כי בזמן הזה שמדליקים בבית לא צריך להקפיד על צאת הכוכבים. וסיים כי "טוב ליזהר גם בזמן הזה").

שלום בית עדיף על נר חנוכה

פעם איחרה אשתו של רבי נחומקה מהורדנא לשוב לביתה, ומחמת זה התאחר רבי נחומקה להדליק נרות חנוכה, ושאלו תלמידו החפץ חיים מדוע התעכב מלהדליק, ענהו רבי נחומקה שהנה מי שאין ידו משגת לקנות נר חנוכה ונר שבת, יקנה נר שבת מפני שלום בית שכך כתב הרמב"ם: "היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה, או נר ביתו וקדוש היום, נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם הנמחק לעשות שלום בין איש לאשתו גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום" (שו"ע או"ח תרעח א). והלא ק"ו ומה במקום ביטול הדלקת נרות חנוכה אמרינן נר שבת עדיף משום שלום בית, ודאי שכדאי לאחר ההדלקה משום שלום בית. אמנם אם מדליקים בחוץ – יכולים להדליק רק עד שעה שבני רשות הרבים מסתובבים ברחובות.

נרות חנוכה מכלים רגלם של שונאי ישראל

הגמרא אומרת כי זמן הדלקת נר חנוכה עד שתכלה רִיגְלָא דְתַּרְמוֹדַאֵי. והתרמודים היו שונאי ישראל ואמרו חכמים שהרמז בזה שהדלקת הנרות מכלה את האומה הרעה הזו ששמה תרמודים. וכן נאמר בגמרא (יבמות יז ע"א): "עתידין ישראל דעבדי יומא טבא כי חרבי תרמוד.

רש"י (דה"י ב, ח ד) מסביר כי תרמוד היא תדמור, והם היו שותפים בחורבן בית ראשון ובית שני. "זה ששנינו ביבמות אין מקבלים גרים מן התרמודים". וכן  אמר רבי יוחנן בתלמוד ירושלמי (תענית כה ע"ב): "אשרי מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד שהיא הייתה שותפת בחרבן הבית ראשון ובחרבן הבית השני, בחורבן ראשון העמידה שמונים אלף קשתים ובחרבן השני העמידה שמונת אלפים קשתים".

 

 

נרות חנוכה מרחיקים את החושך

לשנה אחרת קבעום – הארה קבועה

הגמרא (שבת כב ע"ב) אומרת כי אחרי נס חנוכה "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". שואל הרב בעל הבא"ח, מה הכוונה "לשנה אחרת קבעום"? מדוע לא קבעו מיד באותה שנה? ועונה הרב: חכמי אותו הדור חשבו שהנס שנעשה בשנה הראשונה הוא נס חד פעמי, רִגְעִי, אבל כשראו בשנה הבאה שיש הארה של חנוכה בשמים, לכן לשנה אחרת קבעום להדלקה בכל שנה ושנה (עיין בן יהוידע).

שעשאוהו בצער ואמרו בו הלל והודאה

וכן כתב ה"אור זרוע" (חלק ב שכא) למה חנוכה היא לדורי דורות "אלא שעשאוהו בצער ואמרו בו הלל והודאה והדליקו בו נרות בטהרה. לפי שנכנסו יונים בהיכל וטמאו כל הכלים ולא היה להם במה להדליק שמן וכשגבר' יד בית חשמונאי הביאו שבעה שפודי ברזל וְחִפּוּם בְּבַעַץ (ציפו אותם בבדיל) והתחילו להדליק". יהודה המכבי ולוחמיו היו יכולים להתמרמר על כך שאבותיהם הדליקו מנורה של זהב והם מדליקים מנורה של שיפודי ברזל מצופה בבדיל. אבל הם התגברו על הצער והעצבות, ושמחו שמחה גדולה על הנס שהיה להם ואמרו הלל והודאה. על כן נשאר נס חנוכה לדורי דורות.

חנוכה לא בטל

בגמרא ירושלמי: "רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִים עֲתִידִים לִיבָּטֵל. וַחֲמֶשֶׁת סִפְרֵי תוֹרָה, אֵינָן עֲתִידִים לִיבָּטֵל. מַה טַעְמָא? (דברים ה) 'קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסַף', רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אַף מְגִילַת אֶסְתֵּר וַהֲלָכוֹת אֵינָן עֲתִידִים לִיבָּטֵל, נֶאֱמַר כָּאן קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסַף וְנֶאֱמַר לְהָלָן, (אסתר ט) 'וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַרְעָם'" (ירושלמי מגילה ז ע"א). וכן במדרש למדו מכאן גם על חג פורים עצמו שלא יבטל: "שכל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם" (ילק"ש משלי ט תתקמד). בספר "מגיד מישרים" (פרשת ויקהל שנת ש"ך) כתב שחכמים אומרים כי גם חנוכה לא בטל לעולם.

וכמו שבימיהם האור של המנורה ביטל את החושך של קליפת יוון, כך בימינו האור של הנרות שאנו מדליקים יסלק את כל החושך של תרבות החמאס וכל תומכיהם, והניצחון שהיה בימי מתתיהו ובניו יכפיל את עצמו כמה וכמה פעמים בימינו. אמן ואמן.

שיתוף

ראשי פרקים

שיתוף

hse.org.il.txt