הרב שמואל אליהו

החורבן המיותר של ירושלים

ט' טבת התשפ"ג(02/01/2023)
זמן קריאה: 17 דקות
ראשי פרקים

שיתוף

המלחמה הקשה על ירושלים

אין הבניין תלוי אלא בנו

אנחנו מזכירים את החורבן גם בעשרה בטבת וגם בצומות אחרים. מזכירים אותו בתפילה ובתיקון חצות. מזכירים אותו בברכת המזון ובברכת מעין שלוש. כל זה בכדי להזכיר לנו שבניין בית המקדש הוא דבר שתלוי בנו, ולא בנבוכדנצר או בטיטוס. הגמרא מספרת שכאשר הצליח נבוזארדן שר צבאו של נבוכדנצר לפרוץ את חומות ירושלים זחה דעתו.

יצאה בת קול ואמרה: "עַמָּא קְטִילָא קָטַלְתָּ, הֵיכְלָא קליא קָלִיתָ, קִמְחָא טְחִינָא טְחִינַת". עַם הָרוּג הָרַגְתָּ. הֵיכַל שָׂרוּף שָׂרַפְתָּ. קֶמַח טָחוּן טָחַנְתָּ (סנהדרין צו ע"ב). אנחנו במעשינו הרגנו את עצמנו רוחנית לפני שנבוזראדן הגיע והרג את הגוף שלנו. ואם זה תלוי בנו, אנחנו גם יכולים לבנות את ההיכל בתוכנו באופן רוחני והוא יבנה באופן המעשי.

מצור מעשרה בטבת עד תשעה באב

המצור על ירושלים אורך שנתיים וחצי, לפי "סדר עולם", מעשרה בטבת בשנת תשע למלכות צדקיהו עד תשעה באב בשנה האחת עשרה למלכותו. לפי שיטה אחרת אורכו שנה וחצי, תלוי אם מחשבים את ראש השנה בניסן או בתשרי. בכל מקרה צריך להבין למה לוקח כל כך הרבה מאוד זמן לצבא החזק בעולם להכניע את ירושלים.

נבוכדנצר כובש את העולם

הקושיה מתעצמת כשזוכרים כי נבוכדנצר שלט ביד חזקה בכל העולם התרבותי של זמנו. הוא כבש את בני עמון: "בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהִנָּבֵ֖א עֲלֵיהֶֽם". כבש את מואב ושעיר: "כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲ-דֹנָ֣י ה֑' יַ֗עַן אֲמֹ֤ר מוֹאָב֙ וְשֵׂעִ֔יר הִנֵּ֥ה כְּכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם בֵּ֥ית יְהוּדָֽה". כבש את אדום: "וְנָתַתִּ֨י אֶת־נִקְמָתִ֜י בֶּאֱד֗וֹם בְּיַד֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעָשׂ֣וּ בֶאֱד֔וֹם כְּאַפִּ֖י וְכַחֲמָתִ֑י וְיָֽדְעוּ֙ אֶת־ נִקְמָתִ֔י נְאֻ֖ם אֲ-דֹנָ֥י הֽ'". וכובש גם את הפלישתים: "לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲ-דֹנָ֣י ה֔' הִנְנִ֨י נוֹטֶ֤ה יָדִי֙ עַל־פְּלִשְׁתִּ֔ים וְהִכְרַתִּ֖י אֶת־כְּרֵתִ֑ים וְהַ֣אֲבַדְתִּ֔י אֶת־ שְׁאֵרִ֖ית ח֥וֹף הַיָּֽם: וְעָשִׂ֤יתִי בָם֙ נְקָמ֣וֹת גְּדֹל֔וֹת בְּתוֹכְח֖וֹת חֵמָ֑ה וְיָֽדְעוּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֔' בְּתִתִּ֥י אֶת־נִקְמָתִ֖י בָּֽם" (יחזקאל כה).

סדר עולמי חדש

נבוכדנצר כובש גם את ממלכת צור שהייתה עיר חזקה ביותר "הָעִ֣יר הַהֻלָּ֗לָה אֲשֶׁר֩ הָיְתָ֨ה חֲזָקָ֤ה בַיָּם֙ הִ֣יא וְיֹשְׁבֶ֔יהָ אֲשֶׁר־נָתְנ֥וּ חִתִּיתָ֖ם לְכָל־יוֹשְׁבֶֽיהָ" (יחזקאל  כו, יז). עיר חזקה כלכלית ויש לה קשרים בין לאומיים. "כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲ-דֹנָ֣י ה֔' הִנְנִ֧י מֵבִ֣יא אֶל־צֹ֗ר נְבוּכַדְרֶאצַּ֧ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל מִצָּפ֖וֹן מֶ֣לֶךְ מְלָכִ֑ים בְּס֛וּס וּבְרֶ֥כֶב וּבְפָרָשִׁ֖ים וְקָהָ֥ל וְעַם־רָֽב". כובש את צידון "וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲ-דֹנָ֣י ה֔' הִנְנִ֤י עָלַ֙יִךְ֙ צִיד֔וֹן וְנִכְבַּדְתִּ֖י בְּתוֹכֵ֑ךְ וְֽיָדְע֞וּ כִּֽי־אֲנִ֣י ה֗' בַּעֲשׂ֥וֹתִי בָ֛הּ שְׁפָטִ֖ים וְנִקְדַּ֥שְׁתִּי בָֽהּ" (יחזקאל כו).

נבוכדנצר עובד כשליח של ה' יתברך שעושה סדר עולמי חדש. הוא כובש את גם את מצרים, האימפריה הגדולה ששלטה לפניו על העולם: "לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲ-דֹנָ֣י ה֔' הִנְנִ֥י נֹתֵ֛ן לִנְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל אֶת־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְנָשָׂ֨א הֲמֹנָ֜הּ וְשָׁלַ֤ל שְׁלָלָהּ֙ וּבָזַ֣ז בִּזָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה שָׂכָ֖ר לְחֵילֽוֹ" (יחזקאל כט). אחרי כל זה, איך ייתכן שהוא לא מצליח לכבוש את ירושלים?

ארבע ביזות לפני החורבן

ביזת פרעה נכה בימי יהואחז

הקושיה גדלה אם זוכרים כי לפני כיבוש ירושלים בזזו את רכושה ארבע פעמים. הגלו ממנה את כל הלוחמים החזקים, את כל המפקדים, את כל תלמידי החכמים. השאירו בה רק את דלת הארץ. בביזות הללו נלקח מירושלים כל עושרה, חוזקה ותוקפה. ואעפ"כ נבוכדנצר מתקשה לכבוש אותה.

בתחילה זה היה פרעה נכה שהורג את המלך יאשיהו, מוריד מכיסא הממלכה את בנו יהואחז שמלך שלושה חודשים ומשית על ירושלים לשלם קנס כבד מאוד "וַיַּאַסְרֵהוּ֩ פַרְעֹ֨ה נְכֹ֤ה בְרִבְלָה֙ בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֔ת במלך מִמְּלֹ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וַיִּתֶּן־עֹ֙נֶשׁ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ מֵאָ֥ה כִכַּר־כֶּ֖סֶף וְכִכַּ֥ר זָהָֽב".

המיסים הכבדים של פרעה נכה על יהויקים

פרעה נכה משנה את שם אליקים ליהויקים וממליך אותו על ישראל. כל זאת תוך כדי שהוא בוזז את עושרה של ירושלים. "וְהַכֶּ֣סֶף וְהַזָּהָ֗ב נָתַ֤ן יְהוֹיָקִים֙ לְפַרְעֹ֔ה אַ֚ךְ הֶעֱרִ֣יךְ אֶת־הָאָ֔רֶץ לָתֵ֥ת אֶת־הַכֶּ֖סֶף עַל־פִּ֣י פַרְעֹ֑ה אִ֣ישׁ כְּעֶרְכּ֗וֹ נָגַ֞שׂ אֶת־הַכֶּ֤סֶף וְאֶת־הַזָּהָב֙ אֶת־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ לָתֵ֖ת לְפַרְעֹ֥ה נְכֹֽה" (מלכים ב, כג לה). כך משלם יהויקים מיסים לפרעה נכה שלוש שנים.

ביזת נבוכדנצר בימי יהויקים

בשנת שלוש למלכות יהויקים יורדת שִמשה של מצרים ועולה שִמשה של בבל. "בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצַר עָלֶיהָ: וַיִּתֵּן אֲ-דֹנָי בְּיָדוֹ אֶת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וּמִקְצָת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים וַיְבִיאֵם אֶרֶץ שִׁנְעָר בֵּית אֱלֹהָיו וְאֶת הַכֵּלִים הֵבִיא בֵּית אוֹצַר אֱלֹהָיו" (ירמיה כז ו). זו הביזה השלישית שירושלים נבזזת תוך שלוש שנים.

ביזת יהויכין הגדולה בידי נבוכדנצר

בניגוד לעצת ירמיהו, מורד יהויקים בנבוכדנצר אחרי שלוש שנות עבדות, ונענש על-ידי נבוכדנצר. אחריו עולה בנו יהויכין, שמספיק למלוך רק שלושה חודשים. אחריהם עולה צבא בבל, מוריד את יהויכין מכיסאו, ומשליך אותו לבית כלא בבבל לשנים ארוכות. "וַיָּבֹ֛א נְבוּכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַל־הָעִ֑יר וַעֲבָדָ֖יו צָרִ֥ים עָלֶֽיהָ: וַיֵּצֵ֞א יְהוֹיָכִ֤ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ עַל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל ה֣וּא וְאִמּ֔וֹ וַעֲבָדָ֖יו וְשָׂרָ֣יו וְסָֽרִיסָ֑יו וַיִּקַּ֤ח אֹתוֹ֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַ֥ת שְׁמֹנֶ֖ה לְמָלְכֽוֹ".

נבוכדנצר בוזז בהזדמנות הזו את כל עושרה של ירושלים. "וַיּוֹצֵ֣א מִשָּׁ֗ם אֶת־כָּל־אוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית ה֔' וְאֽוֹצְר֖וֹת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְקַצֵּ֞ץ אֶת־כָּל־כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ בְּהֵיכַ֣ל ה֔' כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר הֽ'".

ביזת ההון האנושי

נבוכדנצר לוקח איתו לבבל את כל האנשים החזקים בירושלים. "וְהִגְלָ֣ה אֶת־כָּל־יְ֠רוּשָׁלִַם וְֽאֶת־כָּל־הַשָּׂרִ֞ים וְאֵ֣ת׀ כָּל־גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֗יִל עשרה עֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ גּוֹלֶ֔ה וְכָל־הֶחָרָ֖שׁ וְהַמַּסְגֵּ֑ר לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר זוּלַ֖ת דַּלַּ֥ת עַם־ הָאָֽרֶץ".

הוא מגלה את כל ראשי המלוכה. "וַיֶּ֥גֶל אֶת־יְהוֹיָכִ֖ין בָּבֶ֑לָה וְאֶת־אֵ֣ם הַ֠מֶּלֶךְ וְאֶת־נְשֵׁ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וְאֶת־סָרִיסָ֗יו וְאֵת֙ אֵילֵ֣י הָאָ֔רֶץ הוֹלִ֛יךְ גּוֹלָ֥ה מִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה". אין כעת מישהו שיכול להנהיג ויכול למרוד בו.

נבוכדנצר גם מגלה לבבל את כל תלמידי החכמים של ירושלים. "וְאֵת֩ כָּל־אַנְשֵׁ֨י הַחַ֜יִל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֗ים וְהֶחָרָ֤שׁ וְהַמַּסְגֵּר֙ אֶ֔לֶף הַכֹּ֕ל גִּבּוֹרִ֖ים עֹשֵׂ֣י מִלְחָמָ֑ה וַיְבִיאֵ֧ם מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל גּוֹלָ֖ה בָּבֶֽלָה" (מלכים ב פרק כד, רד"ק שם). בכל הביזה הזו לא החריב נבוכדנצר את בית המקדש. אבל ירושלים נשארת חלשה ומדולדלת.

הֵיכַל שָׂרוּף שָׂרַפְתָּ

נבוכדנצר מפחד להחריב את בית המקדש

אחרי גלות יהויכין ממנה נבוכדנצר את דודו מתניה למלך וקורא לו צדקיהו. "וַיַּמְלֵ֧ךְ מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־מַתַּנְיָ֥ה דֹד֖וֹ תַּחְתָּ֑יו וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ צִדְקִיָּֽהוּ (מלכים ב כד). "וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל". ונבוכדנצר שולח את נבוזארדן רב טבחים להחריב לגמרי את ירושלים.

הגמרא במסכת סנהדרין (צו ע"ב) מספרת כי נבוכדנצר היה אדם מאמין ופחד להחריב את בית ה', הוא בית המקדש. מי ששכנע אותו לעשות כן היו עמון ומואב, שסיפרו לו כי ירמיהו כבר התנבא על ירושלים שעתידה להיחרב על ידו.

למרות כל זאת פחד נבוכדנצר שאלוקים יעניש אותו בגלל שהוא מחריב את ביתו, ומצא כל מיני סיבות למה לא לבוא להחריב את ירושלים. לכל תירוץ שהוא מוצא – מצאו עמון ומואב תשובה. עד שאמרו לו: האלוקים עזב את בית המקדש והוא רחוק ביותר. גם הצדיקים כבר לא נמצאים בעיר ואין סיכוי שהרשעים יחזרו בתשובה. אעפ"כ לבסוף הוא לא בא בעצמו ושולח את שריו ונבוזראדן בראשם.

סוללים דרך לחומות העיר

למרות שכל הגיבורים של ירושלים כבר הוגלו אחד-עשר שנים קודם למצור על ירושלים, למרות שהיו כל כך הרבה ביזות בירושלים, לא היה קל לנבוזראדן ולצבאו להחריב את ירושלים. וכפי שכבר הזכרנו לעיל, המצור על ירושלים ארך זמן רב מדי לצבא החזק ביותר בעולם, משנת תשע למלכות צדקיה עד שנת אחת-עשרה למלכותו (מלכים ב, כה א).

צבאו של נבוכדנצר לא מצליח להפיל את חומות ירושלים והוא בונה עליה דייק, סוללת עפר שבאמצעותה עולים על חומות העיר. "וַיְהִי֩ בִשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְמׇלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֒דֶשׁ֒ בָּ֠א נְבֻכַדְנֶאצַּ֨ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֧וּא וְכׇל־חֵיל֛וֹ עַל־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם וַיִּ֣חַן עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֛יהָ דָּיֵ֖ק סָבִֽיב" (מלכים ב כה).

הגיע זמן החורבן

באמצעות הדייק הזה ניסה צבאו של נבוכדנצר לפרוץ את החומות ב-300 אילי מלחמה חזקים במיוחד, עשויים מברזל מחושל שיכול לשבור ברזל אחר. כל אילי הברזל האלה נשברו אל מול חוזק החומות של שער אחד משערי ירושלים, חוץ מאיל הברזל האחרון. צבא נבוכדנצר רצה לחזור לבבל, הם הבינו שהכוח של ירושלים הוא כוח משמים, ופחדו שיקרה להם מה שקרה לצבא סנחריב שמת כולו בלילה אחד. יצאה בת קול ואמרה להם: הגיע זמן בית המקדש להיחרב!

אם ה' לא שומר את ירושלים – שווא שקד שומר

צבא נבוכדנצר מנסה אפוא לפרוץ את חומות ירושלים עם איל הברזל האחרון ומצליח. אין ספק שה' סובב את פריצת שערי ירושלים באופן הזה כדי שגם תושבי ירושלים וגם נבוכדנצר יבינו כי חורבן ירושלים הוא לא בגלל החוזק של בבל, אלא בגלל החולשה הרוחנית של עם ישראל שהביאה עליהם גזירה משמים.

ההבנה הזאת חשובה מאוד. כי אם הבעיה היא בעיה צבאית, התיקון לחורבן הוא תיקון צבאי. אבל אם החורבן הוא בעיה רוחנית, התיקון צריך להיות תיקון רוחני. ולכן אנחנו צמים בעשרה בטבת ולא הבבלים והרומאים.

מה החריב את הבית הראשון?

שְׁלִשִׁתֵיךְ בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ וּבָֽרָעָב יִכְלוּ בְתוֹכֵךְ

יחזקאל, שגלה לבבל עם גלות יהויכין, מתנבא על אחרית תושבי ירושלים שנמצאים במצור. הוא מגלח את שיער ראשו ואת שיער זקנו ומחלק אותם לשלושה חלקים שווים. "וְאַתָּ֨ה בֶן־אָדָ֜ם קַח־לְךָ׀ חֶ֣רֶב חַדָּ֗ה תַּ֤עַר הַגַּלָּבִים֙ תִּקָּחֶ֣נָּה לָּ֔ךְ וְהַעֲבַרְתָּ֥ עַל־רֹאשְׁךָ֖ וְעַל־ זְקָנֶ֑ךָ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֛ מֹאזְנֵ֥י מִשְׁקָ֖ל וְחִלַּקְתָּֽם: שְׁלִשִׁ֗ית בָּא֤וּר תַּבְעִיר֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר כִּמְלֹ֖את יְמֵ֣י הַמָּצ֑וֹר וְלָֽקַחְתָּ֣ אֶת־הַשְּׁלִשִׁ֗ית תַּכֶּ֤ה בַחֶ֙רֶב֙ סְבִ֣יבוֹתֶ֔יהָ וְהַשְּׁלִשִׁית֙ תִּזְרֶ֣ה לָר֔וּחַ וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַחֲרֵיהֶֽם". אחר כך ה' מסביר לו שזה סמל לגורל בני ישראל במצור בירושלים. "שְׁלִשִׁתֵ֞יךְ בַּדֶּ֣בֶר יָמ֗וּתוּ וּבָֽרָעָב֙ יִכְל֣וּ בְתוֹכֵ֔ךְ וְהַ֨שְּׁלִשִׁ֔ית בַּחֶ֖רֶב יִפְּל֣וּ סְבִיבוֹתָ֑יִךְ וְהַשְּׁלִישִׁית֙ לְכָל־ר֣וּחַ אֱזָרֶ֔ה וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַחֲרֵיהֶֽם" (יחזקאל ה. עיין ירמיהו כא).

יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָ֣נִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן

על הרעב כתוב במלכים "בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַיֶּחֱזַ֥ק הָֽרָעָ֖ב בָּעִ֑יר וְלֹא־הָ֥יָה לֶ֖חֶם לְעַ֥ם הָאָֽרֶץ" (מלכים ב כה ג, עיין יחזקאל ה). באיכה מקונן ירמיהו "יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן" (איכה ד, יא). כן אומר יחזקאל "לָכֵ֗ן אָב֞וֹת יֹאכְל֤וּ בָנִים֙ בְּתוֹכֵ֔ךְ וּבָנִ֖ים יֹאכְל֣וּ אֲבוֹתָ֑ם" (יחזקאל ה' י).

בגלל המצב הקשה של הדבר והרעב בתוך ירושלים במצור יהודים רבים ברחו מירושלים, וצדקיהו המלך מפחד מהם: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶליִרְמְיָהוּ אֲנִי דֹאֵג אֶתהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶלהַכַּשְׂדִּים פֶּןיִתְּנוּ אֹתִי בְּיָדָם וְהִתְעַלְּלוּבִי" (ירמיהו לח יח).

לֹא הֶאֱמִינוּ כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם

אחרי כל הרעב והדבר שאיבד שליש מתושבי ירושלים, אחרי שכל כך הרבה אנשים בורחים מהסבל שבתוך ירושלים, אחרי כל הביזות שבזזו את רכוש ירושלים, גם פרעה נכה וגם נבוכדנצר, אחרי שהוציאו מתוכה את כל אנשי החיל ואת תלמידי החכמים שבתוכה, אחרי שהוציאו ממנה את כל אנשי המלכות, למה אומר ירמיהו "לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וכֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם"?

ישראל עזין שבאומות

הטעם הוא שישראל הם עזין שבאומות (ביצה כה ע"ב). ולכן כשהם בכושרם "ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו, ונפלו אויביכם לפניכם לחרב". השבוע פורסם על ידי US News וWorld Report  דירוג המדינות החזקות בעולם, וישראל נמצאת שם בעשירייה הראשונה. זאת אף שיש שם מעצמות של יותר ממיליארד תושבים, כמו הודו וסין; מעצמות של מאות מיליוני תושבים כמו ארה"ב ורוסיה; מעצמות כלכליות של יותר מחמישים מיליון תושבים שקיימות למעלה מאלף שנים, כמו גרמניה צרפת ובריטניה. ואילו ישראל היא מדינה בת 7 מיליון תושבים יהודים (ועוד 2 מיליון תושבים ערבים שלא מוסיפים לעוצמתה של ישראל אלא רק מחלישים אותה). עם זאת ישראל נמצאת במקום המשמעותי הזה, כי ישראל הם עזין שבאומות.

גם החורבן הראשון נגרם משנאת חינם

אשר על כן צריך להבין מה גרם לחורבן. אם מרוב חוזקם "לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וכֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם" (איכה ד יב) – איך נפלה ירושלים בידי חיילי בבל? התשובה נמצאת בפסוק שאחריו "מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים". שהייתה בהם שנאת חינם ושפיכות דמים בתוך המצור כמו שהייתה בחורבן בית שני (מלבי"ם יחזקאל כא יד). רק שבבית ראשון השנאה הייתה בין ראשי העם, ובבית שני בין כל חלקי העם (יומא ט ע"ב).

סיבת החורבן – המנהיגים האדישים

ויש שואלים, וכי נביאיה וכהניה היו שופכים דם? כך שאלו חז"ל על הזקנים והשופטים בעגלה ערופה. "וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם?" וענו שם שהזקנים והשופטים אשמים בשפיכות דמים של האנשים האחרים, כי הם יצרו אווירה שמאפשרת שפיכות דמים. אף בחורבן אשמים הנביאים והכהנים בשפיכת דם צדיקים בגלל חוסר המעש והאדישות שלהם (עיין תנחומא שופטים ב).

כך משמע בגמרא כי העונש של חורבן ירושלים בא בגלל הצדיקים שלא מיחו באנשים החוטאים (שבת נה ע"ב). אף שהצדיקים הללו היו "בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו". עוד אומרת הגמרא כי העונש שלהם היה חמור יותר והפורענות החלה בהם דווקא.

האדישות הזאת הייתה גם חטאו של צדקיהו המלך שנאמר בו "ויעש הרע בעיני ה'", ואנו רואים כי הוא בא מספר פעמים בסתר לירמיהו הנביא בחצר המטרה ושואל אותו על דבר ה'. אם כן צדיק הוא כשמו. והסבירו חכמינו בגמרא שבתור מלך היה בידו למחות בשרים שלו שכולאים את ירמיהו ולא מחה. היה בידו להנהיג את הממלכה על פי רצון ה' ולא עשה. היה בידו לכפות את העם לתשובה והתרשל בתפקידו (עיין סנהדרין קג ע"א).

 

נקמתו האכזרית של נבוכדנצר

בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הָבְקְעָה הָעִיר

אחרי שנתיים של מצור, רעב, דבר ומלחמות אחים, נופלת ירושלים בידי נבוכדנצר. כפי שחכמינו מספרים נשברים שערי ירושלים תחת לחצו של איל הברזל האחרון של נבוזארדן שר הטבחים. "בְּעַשְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ לְצִדְקִיָּ֔הוּ בַּחֹ֥דֶשׁ הָרְבִיעִ֖י בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֑דֶשׁ הָבְקְעָ֖ה הָעִֽיר"  (ירמיהו לט ב).

וְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הִנָּתֹן יִנָּתֵן בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל

צדקיהו רואה את כל שרי מלך בבל יושבים בשער התוך של ירושלים "וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר רָ֠אָם צִדְקִיָּ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה וְכֹ֣ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַֽ֠יִּבְרְחוּ וַיֵּצְא֨וּ לַ֤יְלָה מִן־הָעִיר֙ דֶּ֚רֶךְ גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ בְּשַׁ֖עַר בֵּ֣ין הַחֹמֹתָ֑יִם וַיֵּצֵ֖א דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה". הוא בורח עם כל אנשי המלחמה דרך המקום שנקרא היום מערת צדקיהו שמגיעה עד הערבה.

אם צדקיהו היה חושב הוא לא היה בורח. הרי ירמיהו אמר לו בחצר המטרה "וְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִמָּלֵט מִיַּד הַכַּשְׂדִּים כִּי הִנָּתֹן יִנָּתֵן בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וְדִבֶּר פִּיו עִם פִּיו וְעֵינָיו אֶת עֵינָיו תִּרְאֶינָה:  וּבָבֶל יוֹלִךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ וְשָׁם יִהְיֶה עַד פָּקְדִי אֹתוֹ נְאֻם ה', כִּי תִלָּחֲמוּ אֶת הַכַּשְׂדִּים לֹא תַצְלִיחוּ" (ירמיהו לב ד-ה).

צדקיהו רואה שכל נבואות ירמיהו התקיימו עד עכשיו במלואן, הוא חייב להבין שהבריחה שלו תיכשל והנבואה תתקיים במלואה. אבל כבר ראינו שצדקיהו לא פועל בחכמה ובורח להציל את עצמו. "וַיִּרְדְּפ֨וּ חֵיל־כַּשְׂדִּ֜ים אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֣גוּ אֶת־צִדְקִיָּהוּ֘ בְּעַֽרְב֣וֹת יְרֵחוֹ֒ וַיִּקְח֣וּ אֹת֗וֹ וַֽ֠יַּעֲלֻהוּ אֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּ֧ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל רִבְלָ֖תָה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּטִֽים".

נקמה אכזרית בצדקיהו ובאבני ירושלים

אחרי המשפטים נוקם נבוכדנצר בצדקיהו באכזריות מרובה: "וַיִּשְׁחַט֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל אֶת־בְּנֵ֧י צִדְקִיָּ֛הוּ בְּרִבְלָ֖ה לְעֵינָ֑יו וְאֵת֙ כָּל־חֹרֵ֣י יְהוּדָ֔ה שָׁחַ֖ט מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל: וְאֶת־עֵינֵ֥י צִדְקִיָּ֖הוּ עִוֵּ֑ר וַיַּאַסְרֵ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם לָבִ֥יא אֹת֖וֹ בָּבֶֽלָה".

אחר כך הם נוקמים באבני ירושלים והורסים אותה עד היסוד. ממש כך כתוב במזמור על נהרות בבל: "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ" (תהילים קלז ז). אנו מתפללים לנקמה בבני אדום שביום חורבן ירושלים עודדו את הבבלים להחריב את ירושלים מהיסוד (אבן עזרא שם. ראה עוד ירמיהו לב. לט). וכן רואים בכל החפירות הארכיאולוגיות בירושלים, שכאשר מוצאים שרידים לחורבן בית ראשון, מוצאים את הכול מנותץ ושרוף וחרב, כדברי הנביאים.

באמצע חורבן – נחמה

נחמה אחרי הסתר הפנים

תוך כדי שירושלים נחרבת והולכת ותושביה הולכים ונהרגים אומר ה' לירמיהו נבואות נחמה. "כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֤ר ה֙' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַל־בָּתֵּי֙ הָעִ֣יר הַזֹּ֔את וְעַל־בָּתֵּ֖י מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה הַנְּתֻצִ֕ים אֶל־הַסֹּלְל֖וֹת וְאֶל־הֶחָֽרֶב: בָּאִ֗ים לְהִלָּחֵם֙ אֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים וּלְמַלְאָם֙ אֶת־פִּגְרֵ֣י הָאָדָ֔ם אֲשֶׁר־הִכֵּ֥יתִי בְאַפִּ֖י וּבַחֲמָתִ֑י וַאֲשֶׁ֨ר הִסְתַּ֤רְתִּי פָנַי֙ מֵהָעִ֣יר הַזֹּ֔את עַ֖ל כָּל־רָעָתָֽם".

הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא וּרְפָאתִים

ירמיהו מתנבא על רפואת עם ישראל, ועל כך שהם יחזרו לארץ ישראל. "וַהֲשִֽׁבֹתִי֙ אֶת־שְׁב֣וּת יְהוּדָ֔ה וְאֵ֖ת שְׁב֣וּת יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנִתִ֖ים כְּבָרִֽאשֹׁנָֽה". הם יתנקו מהעוונות החמורים שהחריבו את ירושלים "וְטִ֣הַרְתִּ֔ים מִכָּל־עֲוֹנָ֖ם אֲשֶׁ֣ר חָֽטְאוּ־לִ֑י וְסָלַחְתִּ֗י לְכָל־עֲוֹנֽוֹתֵיהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חָֽטְאוּ־לִ֔י וַאֲשֶׁ֖ר פָּ֥שְׁעוּ בִֽי".  בעת הגאולה, אפילו על פשעים סלח ה'. "ולשבי פשע ביעקב". ואביא להם טובה גדולה ושלום.

נבואה עם קול ששון וקול שמחה – ברגע של חורבן

עוד אומר להם ירמיהו הנביא בעת החורבן הגדול: "כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר ה֗' עוֹד֘ יִשָּׁמַ֣ע בַּמָּקוֹם־הַזֶּה֒ אֲשֶׁר֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים חָרֵ֣ב ה֔וּא מֵאֵ֥ין אָדָ֖ם וּמֵאֵ֣ין בְּהֵמָ֑ה בְּעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְחֻצ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם הַֽנְשַׁמּ֗וֹת מֵאֵ֥ין אָדָ֛ם וּמֵאֵ֥ין יוֹשֵׁ֖ב וּמֵאֵ֥ין בְּהֵמָֽה" במקום השממה הזה ישמע "ק֣וֹל שָׂשׂ֞וֹן וְק֣וֹל שִׂמְחָ֗ה ק֣וֹל חָתָן֘ וְק֣וֹל כַּלָּה֒ ק֣וֹל אֹמְרִ֡ים הוֹדוּ֩ אֶת־ה֨' צְבָא֜וֹת כִּֽי־ט֤וֹב ה֙' כִּֽי־לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֔וֹ מְבִאִ֥ים תּוֹדָ֖ה בֵּ֣ית ה֑' כִּֽי־אָשִׁ֧יב אֶת־שְׁבוּת־הָאָ֛רֶץ כְּבָרִאשֹׁנָ֖ה אָמַ֥ר הֽ'".

כולנו מכירים את הפסוק הזה מהשיר שאנחנו שרים על החתונות שתהיינה בשמחה גדולה. חשוב שכולנו נזכור שהנבואה הזו נאמרה ברגע הריסת ירושלים על ידי הבבלים, וברגע שהתושבים שלא נהרגו – נקשרו כולם בשרשראות בדרך לגלות בבל.

בנבואה הזו מתנבא ירמיהו על פריחת הארץ, על גידול הצאן באדמת ישראל, על מלכות בית דוד ועל המשפט והצדקה שהוא יעשה לעם ישראל, על הביטחון שיהיה בעם ישראל ועל ההמשכיות שתהיה למלכות בית דוד, שסרחה באותה שעה שנאמרה בה הנבואה.

קניית שדה חנמאל בעת החורבן

כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת

ירמיהו נכלא בחצר המטרה כדי שלא יחליש את רוח העם בנבואותיו על חורבן ירושלים וגלות צדקיהו. "וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל-הַמֶּלֶךְ יוּמַת נָא אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה כִּי-עַל-כֵּן הוּא-מְרַפֵּא אֶת-יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת וְאֵת יְדֵי כָל-הָעָם" (ירמיהו לח).

בהיותו כלוא בחצר המטרה הוא מקבל נבואה לקנות את השדה של בן דודו, חנמאל. "וַיֹּ֖אמֶר יִרְמְיָ֑הוּ הָיָ֥ה דְּבַר־ה֖' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: הִנֵּ֣ה חֲנַמְאֵ֗ל בֶּן־שַׁלֻּם֙ דֹּֽדְךָ֔ בָּ֥א אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר קְנֵ֣ה לְךָ֗ אֶת־שָׂדִי֙ אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֔וֹת כִּ֥י לְךָ֛ מִשְׁפַּ֥ט הַגְּאֻלָּ֖ה לִקְנֽוֹת" (ירמיהו לב).

עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה

ירמיהו קונה את השדה, למרות שבאותה שעה היא לא שווה דבר. כל האדמות בארץ ישראל באותם ימים היו הפקר. הארץ הולכת להיות שממה "עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה כִּי נִצְּתוּ מִבְּלִי אִישׁ עֹבֵר וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ: וְנָתַתִּי אֶת יְרוּשָׁלַם לְגַלִּים מְעוֹן תַּנִּים וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מִבְּלִי יוֹשֵׁב" (ירמיהו ט). אבל ירמיהו קונה את השדה להפיח בעם תקוות גאולה. ושומר את השטרות "בִּכְלִי־חָ֑רֶשׂ לְמַ֥עַן יַעַמְד֖וּ יָמִ֥ים רַבִּֽים".

לֹא יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל דָּבָר, אבל

ירמיהו מאמין שה' יכול לעשות הכול בכוחו הגדול ובידו החזקה, אבל הוא מזדעזע ומתפלל. "וָאֶתְפַּלֵּ֖ל אֶל־ה֑' אַחֲרֵ֤י תִתִּי֙ אֶת־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֔ה אֶל־בָּר֥וּךְ בֶּן־נֵרִיָּ֖ה לֵאמֹֽר: אֲהָהּ֘ אֲ-דֹנָ֣י ה֒' הִנֵּ֣ה׀ אַתָּ֣ה עָשִׂ֗יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְאֶת־הָאָ֔רֶץ בְּכֹֽחֲךָ֙ הַגָּד֔וֹל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה לֹֽא־יִפָּלֵ֥א מִמְּךָ֖ כָּל־דָּבָֽר".

אבל "הִנֵּ֣ה הַסֹּלְל֗וֹת בָּ֣אוּ הָעִיר֘ לְלָכְדָהּ֒ וְהָעִ֣יר נִתְּנָ֗ה בְּיַ֤ד הַכַּשְׂדִּים֙ הַנִּלְחָמִ֣ים עָלֶ֔יהָ מִפְּנֵ֛י הַחֶ֥רֶב וְהָרָעָ֖ב וְהַדָּ֑בֶר וַאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֛רְתָּ הָיָ֖ה וְהִנְּךָ֥ רֹאֶֽה: וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ אֵלַי֙ אֲ-דֹנָ֣י ה֔' קְנֵֽה־לְךָ֧ הַשָּׂדֶ֛ה בַּכֶּ֖סֶף וְהָעֵ֣ד עֵדִ֑ים וְהָעִ֥יר נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים". קשה לירמיהו להבין איך תהיה גאולה אחרי החורבן שהוא רואה מול עיניו.

יש גאולה

ה' אומר לירמיהו: יש גאולה. היא בטוחה מאוד. היא תלויה בנו ובמעשינו: "הִנֵּה֙ אֲנִ֣י ה֔' אֱלֹהֵ֖י כָּל־בָּשָׂ֑ר הֲֽמִמֶּ֔נִּי יִפָּלֵ֖א כָּל־דָּבָֽר". עכשיו יש חורבן והכשדים יחריבו את העיר עד היסוד. אבל אחרי שהם יטוהרו מעוונם בגלות הארוכה – אני גואלם.

"הִנְנִ֤י מְקַבְּצָם֙ מִכָּל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֨ר הִדַּחְתִּ֥ים שָׁ֛ם בְּאַפִּ֥י וּבַחֲמָתִ֖י וּבְקֶ֣צֶף גָּד֑וֹל וַהֲשִֽׁבֹתִים֙ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה וְהֹשַׁבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח: וְהָ֥יוּ לִ֖י לְעָ֑ם וַאֲנִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים: וְנָתַתִּ֨י לָהֶ֜ם לֵ֤ב אֶחָד֙ וְדֶ֣רֶךְ אֶחָ֔ד לְיִרְאָ֥ה אוֹתִ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְט֣וֹב לָהֶ֔ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם אַחֲרֵיהֶֽם: וְכָרַתִּ֤י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־אָשׁוּב֙ מֵאַ֣חֲרֵיהֶ֔ם לְהֵיטִיבִ֖י אוֹתָ֑ם וְאֶת־יִרְאָתִי֙ אֶתֵּ֣ן בִּלְבָבָ֔ם לְבִלְתִּ֖י ס֥וּר מֵעָלָֽי: וְשַׂשְׂתִּ֥י עֲלֵיהֶ֖ם לְהֵטִ֣יב אוֹתָ֑ם וּנְטַעְתִּ֞ים בָּאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ בֶּאֱמֶ֔ת בְּכָל־לִבִּ֖י וּבְכָל־נַפְשִֽׁי". אמן ואמן.

שיתוף

ראשי פרקים

שיתוף

hse.org.il.txt