הרב שמואל אליהו

היום שאחרי המלחמה

י"ח שבט התשפ"ד(28/01/2024)
זמן קריאה: 15 דקות
ראשי פרקים

שיתוף

בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה

יציאת מצרים חלק ממתן תורה

מתן תורה הוא חלק מיציאת מצרים. כך ה' אומר למשה בסנה: "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" (שמות ג יב). אי אפשר להתנתק מהתרבות החשוכה של מצרים בלי האור של מתן תורה. לכן מתחיל משה את ההכנה למתן תורה בסיפור יציאת מצרים "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי".

ולצד זה יתלהב אדם בחיבת הבורא

מסביר אור החיים הקדוש כי משה אומר לעם ישראל שה' אוהב אותם אהבת עולם, רומם אותם  כמו על כנפי נשרים, קרב אותם אליו, חיבק אותם בחינת "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". בגלל האהבה הזאת ה' נותן לעם ישראל את התורה.

האהבה הזאת ניכרת גם מהעובדה שכל הבריאה הייתה שותפה להענשת המצרים. גם העננים וגם הרוח, גם השמש וגם האדמה, גם המים וגם בעלי החיים. כולם שותפים ועוזרים להעניש את המצרים ולהוציא את ישראל ממצרים. "שכל זה עשה בשבילנו, הרעיש כל הבריאה, ואבד אומה אחת בשבילנו, ולצד זה יתלהב אדם בחיבת הבורא, אשר הפליא חסדו להם, והנה היא בחינת האהבה לה' אלהינו".

תורה בנויה גם על יראה

לפני הסיפור על החיבוק הגדול הזה ה' מספר לעם ישראל על המכות שקיבלו המצרים. "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם". חשוב שתדעו כי יש בעולם גם דין. אם יש מישהו כמו פרעה שחושב ללכת נגד רצון ה' – הוא יקבל עונש. הידיעה הזאת מלמדת אותנו שצריך גם יראה מה'. האהבה הזאת והיראה הזאת חיוניות לקבלת התורה.

האריך האדון בבחינת האהבה, כי הוא העיקר במצוה

מדגיש אור החיים הקדוש כי האהבה היא עיקר "הנה האריך האדון בבחינת האהבה, כי הוא העיקר במצוה". ולכן התורה מאריכה בסיפור אהבת ה' את ישראל. "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ".

עוד אומר אור החיים כי ה' מאריך להעמיק את בחינת האהבה כיוון שקל יותר להשיג את בחינת היראה. "ועוד יש לאלוה מילין לעורר האהבה, מה שאין כן היראה שבנקל תכנס בלב האדם". ולכן צריך אדם  להתאמץ להשיג את בחינת האהבה. זו הסיבה שבגללה אנחנו קוראים קריאת שמע ארבע פעמים ביום.

כי "צריך התעצמות גדול להשיגה, לזה אמר ראו חיבתי בכם כרחם אב על בנים חביבין, שאפילו מדרך כף רגליכם חסתי עליו, ונשאתי אתכם על כנפי נשרים פירוש ענני כבוד היו ממוצעים תחתם, וכן הוא אומר (דברים ח ד) ורגלך לא בצקה".

 

התמקדות יתרו והתמקדות משה בסיפור יציאת מצרים

יתרו מתמקד בחסדים לעם ישראל

יתרו שמע את סיפור יציאת מצרים והתמקד בישועה של עם ישראל. הוא שמע על החסדים שה' עשה עם ישראל: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות יח א). אין ספק שהוא שמע גם על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק כמו כולם, אבל יתרו התמקד בחסדים שעשה ה' לישראל.

אֱלִיעֶזֶר – כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי

התורה מספרת בהקשר לביאת יתרו את השמות של הילדים שנולדו למשה ומבארת אותם כאן, למרות שהמקום לבאר אותם הוא בעת לידתם בפרשת שמות. הסיבה היא שגם השמות הללו מיוסדים על החסדים של ה' לעם ישראל. "וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה". (שמות פרק יח ג).

וַיְסַפֵּר משֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם

כאשר יתרו מגיע למשה, הוא שומע ממשה דבר שלא הכיר קודם. משה מסביר לחותנו כי חשוב לשמוע על העונש שקיבלו המצרים. זה לא קל לגר שהיה קרוב לפרעה לשמוע על העונשים הללו, "נעשה בשרו חידודין חידודין". אבל זה חשוב.

כך אומר הפסוק "וַיְסַפֵּר משֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה'" (יח ח). התלאה שמצאה את ישראל בדרך היא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. סיפורים שיתרו שמע לפני שהגיע למשה, אבל לא התבונן בהם (זבחים קטז ע"א).

מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר

אחרי שיתרו שומע ממשה כמה חשוב להודות לה' על העונש למצרים ולא רק על טובת ישראל, הוא אומר "עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי־גָד֥וֹל ה֖' מִכָּל־הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י בַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם". חכמינו במדרש אמרו "מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר. שנתגדל שמו בעולם שבדבר שחשבו מצרים לאבד את ישראל בו בדבר נפרע מהם שנ' כי בדבר אשר זדו עליהם" (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויהי פרשה ו.  וראה סוטה יא ע"א).

 

תהליך התיקון של עזה

הודאה עזה

את התובנה שמשה מלמד ליתרו צריכים ללמוד גם אנחנו. המלחמה בעזה היא הצלה גדולה לכל היישובים שנמצאים סביב רצועת עזה. הצלה לכל המדינה. אנחנו צריכים להודות לה' שברגע אחד הנחנו את המחלוקות בצד והתאחדנו לאגרוף מחושל ועוצמתי. אחדות ועוצמה שהפתיעה את חמאס והרתיעה את חיזבאללה שתכנן להצטרף ללחימה.

אנחנו מודים לה' על הרוח הגדולה של עם ישראל, למרות כל הדיבורים המחלישים של חלק קטן מהעם, רוח העם לא נשחקת ולא מתפוררת גם אחרי ארבעה חודשי לחימה. אנשי המילואים שעזבו בית ועבודה מוכנים להישאר כמה שרק צריך, במורל גבוה וברק בעיניים.

יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם

מפרשת יתרו אנחנו לומדים שצריכים להודות גם על המכות שקיבלו מחבלי עזה. שנאמר "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם" (תהילים נח, יא). "ה' לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשׂנְאָי" (תהילים קיח, ז). אנחנו מודים לה' על כך שהצלחנו להשמיד בחודשים ספורים מערך שבנה ביצורים במשך 20 שנה בהשקעה של מיליארדים. כל המנהרות והעמדות המבוצרות שהחמאס בנה נהרסות בזו אחר זו. עשרות אלפי מחבלי החמאס נהרגו על ידי חיילי צה"ל. עשרות אלפי בתים ברצועת עזה נהרסו, אלפים רבים של מחבלים יוצאים ומסגירים את עצמם. חיילי צה"ל שוב מפתיעים את כל המומחים בעולם שלא האמינו שניצחון כזה יכול להיות.

צריך לנקום ברוע. צריך לכלות את הרוע העולמי. כאשר אויבי ישראל בכל המרחב יראו את ההרס והחורבן הנורא של עזה הם יבינו שלא כדאי להם לחלום על טבח בישראל.

חינוך מחדש אחרי החורבן

צריך ללמד את הערבים את מה שהיפנים למדו במלחמת העולם השנייה, שלא כדאי להיות רצחניים ואכזרים. עד אותה מלחמה היו היפנים רצחניים ואכזרים ביותר במלחמה מול קוריאה ובמלחמה מול הסינים. אחרי שנפלו עליהם שתי פצצות אטום בהירושימה ובנגסאקי הם שינו את דרכם. השינוי לא התרחש רק בעקבות הפצצות. אחריהן החינוך ביפן השתנה מחינוך אלים ורצחני לחינוך אנושי ומתורבת.

כך היה בגרמניה, אחרי ההרס של מלחמת העולם השנייה הבינו הגרמנים שלא כדאי ליזום עוד מלחמת עולם. גם בגרמניה החינוך לא הסתכם בכך שהרסו את ערי גרמניה. הממשלות שבאו אחריהן השלימו את התיקון בשינוי כל ספרי הלימוד וברדיפה של כל גילוי שטני והרסני.

כך גם בעזה התיקון יבוא רק כאשר יהיה חינוך אחר במדינות הללו, חינוך שיבוא אחרי החורבן הגדול שמתרחש עכשיו. חינוך להפסקת השנאה ולהפסקת הרצון להשמיד את ישראל.

 

מטרת העל של הערבים – שלא תהיה מדינה יהודית

סכסוך בלתי פתיר

כדי שנבין מה הערבים צריכים לתקן, אנחנו צריכים להבין כי מטרת העל של הערבים היא שלא תהיה מדינה יהודית לעם היהודי בארץ ישראל. בכל בתי הספר של הערבים בעזה, ביהודה ושומרון ובירושלים מחנכים את הילדים והנערים רק לזה בחסות אונר"א במימון האו"ם.

מי שזיהה את החינוך הערבי היה ד"ר ארנסט בווין, שהיה שר החוץ של אנגליה בממשלת הלייבור. הוא הסביר בפברואר 1947 לעם האנגלי את הסיבות שבגללן אנגליה עוזבת את ארץ ישראל ומחזירה את המנדט לאו"ם. הדברים שלו היו יותר משנה לפני שקמה המדינה, לפני הכיבוש. למעלה מעשרים שנה לפני שהייתה התנחלות אחת. וכך הוא אמר: "ממשלת הוד מלכותו הגיעה למסקנה שהסכסוך באזור הוא בלתי פתיר. יש בארץ הזו שני עמים לכל אחד מהם יש משימת על אחת שחשובה יותר מכל משימה אחרת. עבור היהודים משימת העל היא להקים מדינה. ומשימת העל של הערבים היא שליהודים לא תהיה מדינה בשום שטח משטחי ארץ ישראל".

מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה

ד"ר ארנסט בווין לא היה אוהב ישראל גדול, אבל הוא היה חכם שרואה את הנולד. כך, כשהאו"ם הציע לערבים להקים מדינה פלסטינית על חצי משטחי ארץ ישראל, הערבים לא הסכימו ודחו את ההצעה מכל וכל. ובאמת אנחנו צריכים להודות לה' שהקשה את ליבם, כי אם הם היו מסכימים לא היינו יכולים להתקיים במדינה קטנטנה שהוסכמה בהסכם החלוקה.

כמו שה' הקשה את רוח הכנענים בימי יהושע (יא): "לכִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעַן הַחֲרִימָם לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִנָּה כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה". כנראה שגם בתש"ח ה' הקשה את ליבם של הערבים וזכינו להקים מדינה קטנה 19 שנה בגבולות יותר רחבים. אח"כ הוא הקשה את ליבם במלחמת ששת הימים וזכינו לשחרר את ירושלים, את חברון ואת כל יהודה ושומרון. וכנראה שה' מקשה את ליבם גם עכשיו כדי שנשמיד את כל קיני הטרור ולא נעצור באמצע.

מחנה השלום מבין כי אין פרטנר לשלום

אהוד ברק, שהיה ראש הממשלה לפני 24 שנים, לא הבין את מה שהבין ד"ר ארנסט בווין. לפני סיום כהונתו הוא רצה להשיג שלום בכל מחיר והוא הציע לערפאת הרבה מאוד משטחי ארץ ישראל, הוא חשב שבזה יבוא שלום. זה לא הצליח. במקום שלום באה סדרה גדולה של פיגועים. ממש כמו שקרה אחרי הסכמי אוסלו.

מיואש חזר אהוד ברק לממשלה ואמר להם כי לצערו אין שלום עם ערפאת: "ידינו נקיות. הפכנו כל אבן והיינו מוכנים לדון כמעט בכל רעיון אפשרי כדי לבחון אם יש בצד השני נכונות ללכת בדרך השלום. ניתן להגיע להסכם". באותה ישיבה הוא אמר: "מתגבשת היום תמונה שאין כנראה פרטנר לשלום. האמת הזאת היא אמת כואבת – אבל זו האמת ועלינו להתייצב בפניה בעיניים פקוחות ולהסיק את המסקנות".

ההבנה של ברק באותה שעה הייתה שאין שום מנהיג ערבי שחושב אחרת. כל מנהיג שיאמר אחרת ימצא את מותו, בדיוק כפי שקרה לאנואר סאדאת נשיא מצרים. הוא הבין שאין הבדל בין חמאס לפתח או כל פלג אחר. ההבדל הוא באמצעים שהם חושבים שיהיו היעילים ביותר ל״שחרור פלסטין״, אבל לא במטרה עצמה, השמדת מדינת ישראל.

אם לא מכירים שיש בעולם רוע – אפשר להגיע לאסון

האמת היא שקשה לנו להבין רצון כל כך מעוות. אנחנו מציירים את המציאות לפי הערכים שלנו וזו טעות, זו משאלת לב בלבד. אנחנו חייבים לזכור שיש בעולם רוע, שיש בעולם עמלק. אם היינו זוכרים את האזהרה של התורה לא היינו נשארים באירופה כשעלה היטלר ואיים להשמיד את היהודים. לא היינו עולים על הרכבות של הגרמנים מתוך תקווה שנוסעים למטרת יישוב חדש במזרח.

כמו שלא האמנו שהגרמנים כל כך רעים, כך לא האמנו שיש כזה רוע בערבים. חשבנו שהם כמונו, רוצים מדינה, רוצים חינוך טוב, רוצים כלכלה בריאה. כך השלינו את עצמנו ונתנו להם כסף ואדמה וחינוך טוב, ובמקום לקבל שלום קיבלנו פיגועים של רצח אכזרי.

ההתנתקות מדברי התורה

גם אחרי הכישלון של ברק לא למדנו שהערבים רוצים להשמיד את מדינת ישראל, ומדינה פלסטינית ברצועת עזה או ביו"ש לא תספק אותם. לפני כעשרים שנה נתנו את אדמות חבל עזה במתנה לערבים.  חשבנו שאחרי שניסוג מגוש קטיף תקום שם מדינה פלסטינית משגשגת. סינגפור של המזרח התיכון. שמעון פרס הסתובב בעולם ואסף כסף  להקים אזור תעשייה בצפון רצועת עזה כדי שתהיה פרנסה טובה לערבים ברצועה.

כל ישראלי שהסכים להעביר לאזור התעשייה ארז את המפעל שלו קיבל הטבות גדולות מהמדינה. אנשים התפתו להגדיל את העסק שלהם מתוך אמונה שהערבים רק רוצים פרנסה טובה. בשיא פעילותו של אזור התעשייה הזה היו בו כ-210 מפעלים, בתי מלאכה שהעסיקו כ-4,500 עובדים מרצועת עזה. פעילותו  הייתה צריכה להיות המשימה מספר אחת של הערבים. אם הם רוצים שתהיה להם מדינה.

המציאות הייתה הפוכה. הערבים שלחו מחבלים מתאבדים למקום ולא אפשרו לערביי עזה לעבוד בו. אזור התעשייה הזה נסגר והערבים נשארו בלי עבודה. רצועת עזה לא שוקמה והמלחמה המשיכה.

וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם – וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ

לו היו שמעון פרס, יצחק רבין או אריאל שרון לומדים מה שכתוב בתורה, הכאב הגדול הזה היה נחסך מאתנו. התורה אומרת: "וְה֨וֹרַשְׁתֶּ֜ם אֶת־כָּל־יֹשְׁבֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וכו'. וְהוֹרַשְׁתֶּ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּ֑הּ כִּ֥י לָכֶ֛ם נָתַ֥תִּי אֶת־הָאָ֖רֶץ לָרֶ֥שֶׁת אֹתָֽהּ". כלומר, תורישו מארץ ישראל את כל היושבים בה. והתורה מזהירה אותנו במילים קשות מאוד: "וְאִם־לֹ֨א תוֹרִ֜ישׁוּ אֶת־יֹשְׁבֵ֣י הָאָרֶץ֘ מִפְּנֵיכֶם֒ וְהָיָה֙ אֲשֶׁ֣ר תּוֹתִ֣ירוּ מֵהֶ֔ם לְשִׂכִּים֙ בְּעֵ֣ינֵיכֶ֔ם וְלִצְנִינִ֖ם בְּצִדֵּיכֶ֑ם וְצָרֲר֣וּ אֶתְכֶ֔ם עַל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֥ים בָּֽהּ" (במדבר פרק לג).

המילים של התורה מספיק מפורשות: אם נחלק את הארץ בינינו לבין הערבים, הם יבנו בסיס טרור על החלק שנתנו להם. עם זאת כדאי לקרוא את דברי אור החיים הקדוש שמסביר כי אם ניתן להם נחלה בארץ ישראל "לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו, לומר קומו צאו ממנו".

לשחרר את פלסטין מהנהר ועד הים

את הפירוש של הפסוק ושל דברי אור החיים הקדוש ראו כל החיילים שנכנסו לבתים בעזה. הם ראו בכל כיתה ובכל בית מפות של מדינת ישראל כולה כשטח של המדינה הפלסטינית. לא היינו צריכים לראות את המפות הללו כדי להבין מה השאיפה של הערבים. זו הסיסמה שהם אומרים מעל כל במה: ״לשחרר את פלסטין מן הנהר ועד הים״. סיסמה שפירושה להשמיד את מדינת ישראל.

זו הסיבה שהערבים לא קיבלו את החלוקה שהחליט עליה האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947. זו הסיבה שהם ניסו להילחם בנו במלחמת ששת הימים ונכשלו. זו הסיבה שהם ניסו פעם נוספת ביום כיפור. זו הסיבה שערפאת לא הסכים לקבל מדינה בשטחי יהודה ושומרון כפי שהציע לו אהוד ברק, וכפי שהציעו ראשי ממשלות השמאל.

שיעור בדרך כואבת במיוחד

היו אנשים שחשבו כי אם נעזור לערבים מעזה יבוא השלום. הם תמכו בהם כלכלית, העסיקו אותם בקיבוצים, הסיעו אותם לבתי חולים בארץ והפגינו למענם. עשו הכול כדי שיהיה שלום. הם לא הבינו שהערבים לא רוצים שלום, הם רוצים שיהודים לא ישבו בארץ ישראל.

ההבנה הנוראה הזאת הגיעה לכולנו בשמחת תורה, כשראינו איך הערבים שוחטים באכזריות את תושבי בארי, ניר עוז וכפר עזה. הם הבהירו לכולנו שהבעיה שלהם היא לא בית אל ואלון מורה. הבעיה היא בהתנחלויות בארי וכפר עזה. גם תל אביב וירושלים לא תספק אותם, הם מצהירים ואומרים כי הם רוצים לחסל את העם היהודי.

מה הפתרון?

 

הלנצח תאכל חרב?

צריך להבין כי גם אם מחר כל הנשקים וכל המנהרות בעזה יושמדו, האידיאולוגיה תישאר אותו דבר. גם אם נשנה את ספרי הלימוד – המורים ילמדו אותו דבר. זו האידיאולוגיה שלהם.  האם אין סיכוי לשלום? האם לנצח תאכל חרב? התשובה היא: לא! אם נאמין בה' ונעשה את מה שהוא אומר, נחסוך הרבה חיים, גם שלנו וגם שלהם.

התורה אומרת לא לכרות איתם ברית שלום. "לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית". שלא ישבו בארץ ישראל "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ".

כך פוסק הרמב"ם (הלכות ע"ז י' ו'): "בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח נכרים בינינו, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר "לא ישבו בארצך" אפילו לפי שעה.

מעט מעט אגרשנו מפניך

כשהתורה מספרת לנו על העתיד בארץ ישראל היא אומרת שלא נכבוש את הארץ בבת אחת, אבל לאט לאט הערבים ינטשו את ארץ ישראל. אלוקים יעזור להם לנטוש.

"אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף: וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ: לֹא אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה: מְעַט מְעַט אֲגָרֲשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ" (שמות כג, כ). זה מה שקרה בתש"ח כשעזבו את הארץ מאות אלפי ערבים בחודשים ספורים.

 

פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ

הציווי הזה חוזר פעמים רבות לגודל חשיבותו. כך אומרת התורה: "שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ" (שמות לד).

וְלֹא תְחָנֵּם – לא תיתן להם חנייה בקרקע

כך חוזרת התורה ואומרת: "כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ: וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם".

הסבירה הגמרא: "תניא נמי הכי וְלֹא תְחָנֵּם – לא תתן להם חנייה בקרקע. דבר אחר וְלֹא תְחָנֵּם – לא תתן להם חן. דבר אחר וְלֹא תְחָנֵּם – לא תתן להם מתנת חנם" (ע"ז כ ע"א). וכך כתב הרמב"ם (שם בהלכות ע"ז) על פי הגמרא: "ומפני מה אין מוכרין להן (בתים או קרקעות) שנאמר 'ולא תחנם' לא תתן להם חנייה בקרקע שאם לא יהיה להם קרקע – ישיבתן ישיבת עראי היא".

האיסור הוא על כל האומות ולא רק על שבעה עממים. כך פסק הרמב"ם וכך פסק הבית יוסף (בחו"מ רמט) שאיסור "לא תחנם" הוא גם על ישמעאלים.

הפתרון העתידי – מתן תורה

במתן תורה בטל השטן ומלאך המוות

הפתרון הזה הוא פתרון ביניים. הפתרון האמיתי הוא סילוק הרוע של העולם. כך היה במתן תורה של לוחות ראשונים שפסקה זוהמת הנחש הקדמוני. שהסתלק מלאך המוות ואיננו (שבת פט ע"א ותוס' שם).

הגמרא (עירובין נד ע"א) וחכמינו במדרש (מדרש רבה שמות – לב א) אומרים "אלו המתינו ישראל למשה ולא היו עושים אותו מעשה (עגל) לא היתה גליות ולא מלאך המות שולט בהן".

לוּלֵא חֵטְא הָעֵגֶל הָיוּ הָאֻמּוֹת יוֹשְׁבוֹת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מַשְׁלִימוֹת עִם יִשְׂרָאֵל

כתב על כך הראי"ה קוק זצוק"ל: "לוּלֵא חֵטְא הָעֵגֶל הָיוּ הָאֻמּוֹת יוֹשְׁבוֹת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מַשְׁלִימוֹת עִם יִשְׂרָאֵל וּמוֹדוֹת לָהֶם, כִּי שֵׁם ד' הַנִּקְרָא עֲלֵיהֶם הָיָה מְעוֹרֵר בָּהֶן יִרְאַת הָרוֹמְמוּת, וְלֹא הָיְתָה שׁוּם שִׁיטַת מִלְחָמָה נוֹהֶגֶת, וְהַהַשְׁפָּעָה הָיְתָה הוֹלֶכֶת בְּדַרְכֵי שָׁלוֹם כְּבִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.

רַק הַחֵטְא גָּרַם וְנִתְאַחֵר הַדָּבָר אַלְפֵי שָׁנִים, וְכָל מְסִבּוֹת הָעוֹלָם הִנָּן אֲחוּזוֹת זוֹ בְּזוֹ לְהָבִיא אֶת אוֹר ד' בָּעוֹלָם, וְחֵטְא הָעֵגֶל יִמָּחֶה לְגַמְרֵי (בימות המשיח) וּמִמֵּילָא כָּל ראֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ד', וְהָעוֹלָם יְתֻקַּן בְּארַח שָׁלוֹם וְרִגְשֵׁי אַהֲבָה, וְנעַם ד' יוּחַשׁ בְּכָל לֵבָב, לְעַנֵּג רוּחַ וּלְעַדֵּן נְשָׁמָה וּלְכָל בָּהֶם תִּחְיֶה נֶפֶשׁ כָּל חָי" (אורות עמוד יד). אמן ואמן.

שיתוף

ראשי פרקים

שיתוף

hse.org.il.txt