הלכות תפילת ערבית

לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת

תפילת ערבית רשות, קריאת שמע חובה

תפילת י"ח של ערבית – רשות, וישראל קיבלו עליהם את התפילה הזאת כחובה (רמב"ם תפילה ג ז. ו ז). לעומת זאת קריאת שמע היא מצווה מהתורה שנאמר "בשכבך ובקומך". ולא עוד אלא שאפילו על ברכת קריאת שמע נאמר שהיא חובה. שכך נאמר בגמרא: "אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות" (ברכות יב ע"א). והסבירו המפרשים ונפסק בשו"ע שלא יצאו ידי חובת המצווה כתקנה (שו"ע סו י).

הַגֹּאֲלֵנוּ מַלְכֵּנוּ מִכַּף כָּל עָרִיצִים

ברכת "אמת ואמונה" נאמרה במיוחד לתקופה זאת של המלחמה, שבה אנחנו מודים על כך שניצלנו מהתוכניות הזדוניות של אויבי נפשנו מעזה לעשות רוע ועוול לכל תושבי מדינת ישראל, ובמיוחד לתושבי הדרום. שכתוב בה "הַגֹּאֲלֵנוּ מַלְכֵּנוּ מִכַּף כָּל עָרִיצִים", ושילם להם ה' גמול נורא על אכזריותם ועל רשעותם הרבה. "הָאֵל הַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ. הַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ".

הַמַּדְרִיכֵנוּ עַל בָּמוֹת אוֹיְבֵינוּ וַיָּרֶם קַרְנֵנוּ עַל כָּל שֹוֹנְאֵינוּ

ואע"פ שהתעלמנו מכל הסימנים ולא שמרנו על עצמנו, ה' לא נתן להם להצליח במזימתם ועל כך אנחנו מודים ואומרים "השָּם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים וְלֹא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ". ועל כך שאנחנו מכים את עזה ובית חנון, חאן יונס ורפיח. הורסים להם את כל התשתיות ומשמידים את הרוצחים שלהם אנו אומרים "הַמַּדְרִיכֵנוּ עַל בָּמוֹת אוֹיְבֵינוּ וַיָּרֶם קַרְנֵנוּ עַל כָּל שֹוֹנְאֵינוּ". עיר אחרי עיר, ומנהרה אחרי מנהרה.

וכדי שההודאה תהיה יותר גדולה ושלמה נזכור את המחיר שמשלמים הערבים על רצחנותם. שלפי דבריהם נהרגו פי 137 ערבים מהמחיר הנורא בהרוגים מעם ישראל. וברור שכל נפש יהודי שווה עולם ומלואו, עם זאת חשוב שנשים את המספרים הללו מול עינינו שנדע להודות ולהלל לה' על כל הטובות שה' עושה לנו, ולא נבכה ונתבכיין על מה שלא השגנו עדיין.

זמן קריאת שמע של ערבין

משעת יציאת שלושה כוכבים קטנים

ברכות קריאת שמע שלפניה מכינות אותנו לקבל עול מלכות שמים, וברכות שאחריה מלמדות מהי המסקנה ממלכות ה' בעולם. על קריאת שמע עצמה כתוב בשו"ע כי "זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים, ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו; ואם קראה קודם לכן, חוזר וקורא אותה בלא ברכות" (רלה א).

יש שואלים למה השו"ע החמיר וכתב שצריך לחכות עד שיראו שלושה כוכבים קטנים, והרי בגמרא כתוב שדי בראיית שלושה כוכבים בינוניים כדי שייחשב לילה והם נראים קודם הכוכבים הקטנים (שבת לה ע"ב). וכך נפסק שמסיימים תענית בשלושה כוכבים בינוניים (תקסב א). והטעם להבדל הוא שקריאת שמע של ערבית היא חיוב מהתורה ולכן אנחנו מהדרים לקרוא אותה בלילה ודאי, והוא כעשרים דקות אחרי השקיעה (עיין טז ס"ק א. כה"ח א).

תפילה מוארת ומלאת ביטחון

בימינו יש הרבה יותר ביטחון מאשר בעבר. אין שודדי דרכים ויש בתי כנסת בנויים בתוך העיר. יש תאורה בבית ויש תאורה ברחוב. והאור הזה מסלק הרבה מזיקים על שניים ומזיקים על ארבע. וכך כתוב בטור כי "בימים ראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית" (טור רלו). ולכן היו מתפללים ערבית מוקדם יותר כי אם היו מחכים לצאת הכוכבים היה חלק מהקהל מתפזר ומפסיד תפילת ערבית בציבור או בכלל.

כדאי להמתין לצאת הכוכבים

על המציאות הזאת כתב השו"ע "ואם הצבור מקדימים לקרות ק"ש מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, וכשיגיע זמן, קורא קריאת שמע בלא ברכות".  אמנם בימינו כדאי להמתין כעשרים דקות אחרי תפילת מנחה ולהתפלל ערבית בזמנה. באופן זה לא יהיה צריך לזכור ולקרוא קריאת שמע פעם נוספת. וינצלו את הזמן שבין מנחה לערבית ללמוד שיעור תורה, ומצווה גוררת מצווה. ואם הציבור ממהר – ימתינו לפחות 13.5 דקות אחרי השקיעה לתפילת ערבית, שזהו זמן צאת הכוכבים לשיטות המקלות.

בתי כנסיות שמתפללים ערבית מוקדם

בכמה מקומות נוהגים להתפלל ערבית מיד אחר השקיעה ולפני צאת הכוכבים. ויש מקומות שנהגו להתפלל תפילת ערבית אפילו מזמן פלג המנחה, שהוא שעה ורבע קודם צאת הכוכבים. אם אדם מתפלל במקום שמתפללים מיד בשקיעה יתפלל עמהם, שיש להם על מה שיסמוכו. ואחרי צאת הכוכבים יקרא קריאת שמע פעם נוספת. ויש אומרים שיצא ידי חובה בקריאת שמע שעל המיטה. ובמקרה זה יקרא קריאת שמע לא כשהוא שוכב אלא כשהוא מלובש ומכובד כמו בתפילה.

המתפלל מוקדם לא צריך לחזור ולהתפלל

אמנם לא צריך לחזור ולהתפלל שנית למרות שהתפללו קודם צאת הכוכבים. כי יש הבדל בין תפילת ערבית שהיא רשות וקיבלו אותה עליהם לחובה לבין קריאת שמע שהיא חובה מהתורה מלכתחילה. וכשקיבלו עליהם להתפלל תפילת ערבית כחובה, לא קיבלו על עצמם להדר בה כמו תפילת שחרית. וכן כתב הרמ"א כי מי שלא התפלל ערבית "לא יחזור ויתפלל בלילה אף על פי שהצבור מקדימים הרבה לפני הלילה, אלא א"כ הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות דאז לא מתחזי כיוהרא מה שיחזור ויתפלל".

יחיד לא יתפלל לפני צאת הכוכבים

אדם שמתפלל ביחיד לא יקל להתפלל ערבית בפלג המנחה או לפני צאת הכוכבים, אלא אם כן הוא אנוס (מחזיק ברכה ב, כה"ח רלה י). ואשה שטרודה בהכנת הילדים בערב ורוצה להתפלל ערבית יכולה לכתחילה להתפלל תפילת ערבית מפלג המנחה כיוון שנחשב להן הדבר כשעת הדחק (כה"ח רלג ט. בן איש חי ויקהל ז).

תפילה לפי שעון המקדש

המשנה הראשונה של התלמוד אומרת שזמן תפילת ערבית הוא כשהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם, שזה צאת הכוכבים. מכאן למדנו כי השעון של המשנה הוא שעון בית המקדש בחינת "והיו עיני וליבי שם כל הימים". וגם אנחנו צריכים לכוון את תפילתנו והמצוות שאיתה לשעון בית המקדש. ובשו"ע כתוב כי כך צריך לעשות לכתחילה ולא לדחות את המצווה. "לכתחלה צריך לקרות ק"ש מיד בצאת הכוכבים, וזמנה עד חצי הלילה; ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר, יצא ידי חובתו" (שו"ע רלה ג). משמע שהקורא ק"ש אחרי חצות הלילה נקרא שעבר על המצוות (כה"ח רלה כד בשם הב"י). ואע"פ שנקרא עבריין – יקרא ק"ש כשנזכר מיד, אפילו שהתעכב במזיד.

אם הציבור מתפללים אחרי חצות – יקרא ק"ש לפני כן

אם נתעכב מלהתפלל ערבית, ויודע שיהיה לו מניין אחר חצות לילה, יקדים לקרוא קריאת שמע קודם חצות לילה, ואחר כך יתפלל ערבית עם הציבור בברכות קריאת שמע וקריאת שמע ותפילת העמידה. וכן יעשה מי שנמצא בחתונה או באירוע ולא התפלל ערבית ויש שם סעודה שאם לא ישתתף בה תיגרם עוגמת נפש למארחים וכד'. יקרא קריאת שמע בלי ברכות ואחר כך ייטול ידיו ויאכל עמהם (רלה ב) ואחרי הסעודה יתפלל ויקרא קריאת שמע בברכותיה עם התפילה. והמהדר שלא פוגע במארחים – יצא מהאולם ומקום האכילה ויקרא קריאת שמע וברכותיה אפילו ביחיד ויתפלל, ואחר כך ישתתף בסעודה (עיין ברכי יוסף רלה ד בשם הפר"ח).

קריאת שמע אחרי עלות השחר, ולא תפילת ערבית

"הקורא ק"ש של ערבית אחר שעלה עמוד השחר, קודם הנץ החמה – לא יצא ידי חובתו אלא אם כן היה אנוס, כגון שכור או חולה וכיוצא בהן" (שו"ע רלה ד). ובמקרה זה לא יאמר את ברכת "השכיבנו" כיוון שזה זמן שאנשים קמים מהשינה. וכן לא יאמר ביום זה קריאת שמע של שחרית לפני הנץ – כי שתי קריאות אלה הן תרתי דסתרי. שבתחילה הוא מחשיב זמן שבין עלות השחר לנץ החמה ללילה וקורא ק"ש של לילה, ואחר כך הוא מחשיב אותו כיום וקורא בו קריאת שמע של יום.

וכן לא יתפלל תפילת ערבית אחרי עלות השחר, כי כל התקנה לסמוך בשעת הדחק על כך שזמן זה נקרא לילה הוא לצורך קריאת שמע דאורייתא, וגם זה רק בשעת דחק כאמור לעיל. אבל לגבי תפילה אנחנו מחשיבים את הזמן שבין עלות השחר לנץ כיום לכל דבר (ראה כה"ח רלה ל. משנה ברורה רלה ס"ק לד). ובמקרה זה יתפלל תפילת תשלומין על ערבית בתפילת שחרית.

אכילה לפני התפילה

חצי שעה קודם צאת הכוכבים – לא אוכלים 

בשולחן ערוך (רלה סעיף ב) כתוב שאסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן ק"ש של ערבית, ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה, מפסיק וקורא ק"ש בלא ברכותיה וגומר סעודתו, ואח"כ קורא אותה בברכותיה ומתפלל.

ולא עושים מלאכות אחרות

כן אסור לעשות מלאכות אחרות שרגילות להימשך זמן רב חצי שעה לפני קריאת שמע של ערבית. וכל שכן הוא ממה שנאמר במשנה על תפילת מנחה: "לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה, עד שיתפלל; ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי (מקום שמעבדין עורות), ולא לדין ולא לאכול אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה; ואם התחיל באחת מכל אלו, אינו מפסיק אף על פי שהתחיל באיסור; והוא שיהא שהות ביום להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו, אבל אם אין שהות להתפלל אח"כ, צריך להפסיק מיד" (שו"ע רלו, כה"ח רלה יד).

אם התפלל ערבית קודם צאת הכוכבים – מותר לאכול

אדם שהתפלל ערבית וקרא קריאת שמע לפני השקיעה, יכול להיכנס לסעודה למרות שקרא ק"ש והתפלל קודם הזמן. וכך כתב הב"י (רסז) בשם הרמב"ם (בפ"ג מהלכות תפלה ה"ז) "ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה ובלבד שיקרא קריאת שמע בזמנה".

וכתב הגאון מהר"י אבוהב ז"ל כי נראה מהפוסקים שיכול לאכול אחרי התפילה המוקדמת הזו (חוץ מליל הסדר). ולא אוסרים עליו לאכול בליל שבת לפני שקרא קריאת שמע בזמנה, כי מסתמכים על דעת ר"ת והרא"ש שאומרת כי לדעת רבי יהודה הקורא ק"ש מפלג המנחה יוצא ידי חובה כמו המתפלל. ואע"פ שאנחנו לא סומכים על פסק הלכה זה, ואם התפללו מוקדם קוראים קריאת שמע פעם נוספת אחרי צאת הכוכבים, עם זאת לעניין אכילה קודם קריאת שמע ותפילה אנחנו מסתמכים על דעת ר"ת והרא"ש הזו (כה"ח רלה יג).

פסוקים וצדקה לפני ערבית

צדקה מועלת ומגינה מן המזיקין גם בלילה

כתב האר"י בשער הכוונות: "ובענין הצדקה אין צריך לתת קודם תפלת ערבית כמו בשחרית יען שעתה הוא זמן דינים קשים". וצריך לדייק שלא צריך אבל אפשר "דהיינו שאין כוונתה כמו בשחרית אבל מכל מקום מועלת ומגינה מן המזיקים ואפילו אם נותן בלילה" (ברכי יוסף רלה א). והביא החיד"א ראיה מהירושלמי שקלים (פ"ה הלכה ד): רַבִּי חִינְנָא בַּר פָּפָּא הַוֵה מַפְלִיג מִצְוָה בְּלֵילֵיָא, היה מחלק ומקיים מצות צדקה בלילה שלא לבייש את העניים. חַד זְמַן פָּגַע בֵּיהּ רָבֵּהוֹן דְּרוּחְיֵיא, פעם אחת פגע בו שר של הרוחות.

אמר לו השר לרבי חיננא לֹא כֵּן למדנו רַבִּי, שהרי אמרה תורה (דברים יט) לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ והלילה הוא זמן שליטת הרוחות ואין לבני אדם לצאת בלילות. ענה רבי חנינא: האם לא כתוב (משלי כא) מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף? רואים שנתינה בסתר היא דבר נכון וטוב, וכדי לתת בסתר אני צריך לצאת בלילה! וְהַוֵה מִסְתָפֵי מִינֵיהּ וְעַרַק מִן קוּמוֹי, והרוח היה פוחד ממנו, שלא יכפהו וברח מפניו.

מזמורים לפני ערבית

כתוב בשער הכוונות "המזמורים שנהגו לומר קודם תפלת ערבית לא היה נוהג האר"י ז"ל לומר שום מזמור כלל, זולתי שלשה פסוקים אלו והם: ה' צבאות עמנו וכו' ה' צבאות אשרי אדם וכו' ה' הושיעה וכו', ואחר כך אומר קדיש וברכו ותפלת ערבית, וכן בליל מוצאי שבת לא היה נוהג לומר אלפא ביתא ואותם המזמורים כלל" (שער הכוונות ערבית ופרי עץ חיים שער ט"ו פרק ג').

עוד כתוב בפרי עץ חיים שיש לומר קודם תפלת ערבית פסוק והוא רחום וכו' "שיש בו י"ג תיבין נגד י"ג מכילן דאריך אנפין לאכפייא כולה דינין וכו' ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ שבעיר קדשנו ירושלים ת"ו לומר תחלה לשם יחוד וכו' ואחר כך שלשה פסוקים הנזכרים ואחר כך קדיש, ואחר כך והוא רחום וכו' ואחר כך ברכו" (כה"ח רלה ה).

ברכי נפשי בראש חודש

לדעת דברי האר"י הנ"ל לא אומרים בערב ר"ח ברכי נפשי, אבל מרן הרב זצוק"ל לא היה משנה את המנהג במקום שבו נהגו לאמרו. ובמיוחד אם ר"ח חל בשבת אין אומרים ברכי נפשי (כה"ח רלה ה). כן לא אומרים על פי האר"י בבית האבל מזמור "שמעו זאת כל העמים" קודם ערבית כי לא קוראים תהילים בלילות.

תוספת פסוקים בערבית

יש נוהגים לומר לפני תפילת ערבית: "כי א-ל רחום ה' אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם". ויש אומרים: "ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהילה" ואעפ"י שאין מקור לאמירת פסוקים אלו – אין איסור לאומרם. והנוהגים לאומרם אינם חייבים לבטל מנהג זה כי גם לדעת האר"י ז"ל מותר לומר פסוקים מיוחדים. ומי שאינו נוהג לאומרם – ימשיך כמנהגו.

 חצי קדיש פעמיים

אומרים חצי קדיש קודם ערבית. ואם סיימו לימוד תורה היה אומר מרן הרב זצוק"ל כי צריך לומר פעם אחת קדיש לסיום לימוד התורה, ופעם נוספת קדיש לתפילת ערבית. ומקורו בדברי הרב עמרם אבורביע זצוק"ל שכתב כי על אמירת "קדיש קודם ברכו חלוקים. שבירושלם לא אומרים אבל בחברון ובבית אל אומרים כמ"ש בשד"ח שם ב שם" (הערות לסימן רלה).

השכיבנו – לעצור את המזיקים לגאולה

תפילת השכיבנו – גאולה אריכתא

הגמרא בירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) אומרת כי מברכים ברכת השכיבנו כי הפסוק אומר "שבע ביום הללתיך" כלומר שבשחרית מברך שתי ברכות לפני קריאת שמע ואחת לאחריה, ובערב שתיים לפניה ושתיים לאחריה – הרי שבע. והגמרא אמרה כי אע"פ שצריך לסמוך את ברכת גאל ישראל לתפילת י"ח, אומרים "השכיבנו" בניהם כי היא כמו "גאולה אריכתא".

נאמרה ביציאת מצרים להיזהר מנזקי הגאולה

הסביר רבנו יונה כי ברכת הַשְׁכִּיבֵנוּ עוסקת בשמירת עם ישראל כמו שכתוב בה "וְהוֹשִׁיעֵנוּ מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ וְהָגֵן בַּעֲדֵנוּ. וְהָסֵר מֵעָלֵינוּ מַכַּת אוֹיֵב. דֶּבֶר. חֶרֶב. חוֹלִי. צָרָה. רָעָה. רָעָב. וְיָגוֹן. וּמַשְׁחִית. וּמַגֵּפָה. שְׁבוֹר וְהָסֵר הַשָּטָן מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ" וחותמים "שׁוֹמֵר אֶת עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל לָעַד". והיא תפילה מפני הצרות שבאות בעת הגאולה "מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁעָבַר הַשֵּׁם לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם הָיוּ מְפַחֲדִים וּמִתְפַּלְּלִים לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּקַיֵּם דְּבָרוֹ שֶׁלֹּא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבוֹא אֶל בָּתֵּיהֶם לִנְגֹּף, וּכְנֶגֶד אוֹתָהּ תְּפִלָּה תִּקְנוּ לוֹמַר הַשְׁכִּיבֵנוּ. הִלְכָּךְ מֵעֵין גְּאֻלָּה הָוֵי".

נאמרת בימינו – להיזהר מנזקי הגאולה בימינו

בברכת "אמת ואמונה" אנו מכוונים על גאולת ימינו שהיא המשך לגאולת מצרים (ברכות כא ע"א). גם ברכת "השכיבנו" עוסקת בשמירה של ימינו מסכנות הגאולה כמו שכתוב בנוסח הברכה. לכן היא נקראת "גאולה אריכתא". ובימינו איך צורך להסביר כמה חשוב להיזהר ולהישמר מהמזיקים שנמצאים בעת גאולתם של ישראל ומתנגדים ומפריעים לה.

השכיבנו בשבת – שמירת השבת על כלל ישראל

את ברכת "השכיבנו" של שבת אינו חותם "שומר עמו ישראל" כמו בחול, אלא "ופרוס סכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך, ברוך אתה ה' הפורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים" (שו"ע רסז). והטעם לשינוי כתוב בטור "כדאיתא במדרש שבשבת אין צריכין שמירה, שהשבת שומר".

ושואל על זה המגן אברהם: למה בכל זאת אומרים "וְהוֹשִׁיעֵנוּ מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ וְהָגֵן בַּעֲדֵנוּ"? ובמיוחד לנוסח האשכנזים שאומרים בשבת "וְהָגֵן בַּעֲדֵנוּ וְהָסֵר מֵעָלֵינוּ אוֹיֵב דֶבֶר וְחֶרֶב וְרָעָב וְיָגוֹן. וְהָסֵר שָֹטָן מִלְפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ. וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ וכו'". ותירץ המגן אברהם (רסז ס"ק ג) שבזוהר הקדוש (ויקהל שס"ז) חילק בין רבים ליחיד, שיחיד צריך שמירה בשבת. אבל על רבים כתוב "שומר עמו ישראל" שהשמירה בשבת היא על כלל ישראל.

אמן אחרי השכיבנו

אחרי שחותם ב"השכיבנו" ואומר: "שומר את עמו ישראל לעד", יאמר: "אמן", ואין זה נקרא עונה אמן אחר ברכותיו כיוון שבירך יותר משתי ברכות קודם לכן, ומי שמברך שתי ברכות או יותר יחד, עונה אמן אחר ברכתו, כגון: ברכת "ישתבח" ברכת ההלל, ברכת המזון, ברכות שלאחר ההפטרה וכו'. אולם בתפילת שחרית לא עונים "אמן" אחר ברכת "גאל ישראל" כיוון שצריך לסמוך גאולה לתפילה.

סומכים גאולה לתפילה ביום יותר מבלילה

ואע"פ שצריך לסמוך גאולה לתפילה גם בערבית, כבר למדנו שיש הבדל בין שחרית לערבית. שביציאת מצרים עיקר הגאולה הייתה ביום. ואע"פ שגם בלילה הייתה גאולה שאמר פרעה קומו צאו מתוך עמי, עם זאת לא יצאו בלילה כיוון שה' לא רצה שיצאו בני ישראל כגנבים בורחים. ולכן יצאו בני ישראל ממצרים בעצם היום ביד רמה.

על כן אנו סומכים גאולה לתפילה בלילה כי קיבלנו רשות לצאת, אבל מהדרים בגאולת היום יותר מגאולת הלילה שאינה גאולה שלימה שמא פרעה יחזור בו. ולכן מפסיקים בלילה בקדיש וברכת "השכיבנו" ועונים "אמן" אחרי ברכת השכיבנו וכד'. מה שלא עושים אחרי ברכת גאל ישראל של היום.

הכרזה בין גאולה לתפילה

הכרזה על ראש חודש

בגלל שלא סומכים גאולה לתפילה בלילה כמו ביום, כתב השו"ע שמותר להכריז לפני תפילת י"ח של ערבית על ראש חודש כדי שאנשים יזכרו לומר בתפילה יעלה ויבוא וכד'. והטעם "כיון שהוא צורך התפלה" (שו"ע רלו ב). ומקורו בתשובת הרשב"א (רצ"ג) וכתוב עוד שם הטעם משום דתפלת ערבית רשות. והקשה על כך הרש"ל הרי קבעו את תפילת ערבית לחובה. ועוד שאפילו הוא רשות, אם הוא מתפלל צריך להיזהר לא להפסיק בין גאולה לתפילה כמו בשחרית. על כן כתב הרש"ל כי השמש שצריך להכריז על ראש חודש יתפלל קודם לציבור כדי שיוכל להכריז על ראש חודש ולא יצטרך להפסיק בין גאולה לתפילה.

מכריזין גם הכרזות אחרות

יש אומרים שדווקא ראש חודש אפשר להכריז שהוא מהתורה. וכן אפשר להכריז על "תן טל ומטר", שאם לא אמר מחזירים אותו. אבל לא מכריזים על "על הניסים", שאם לא אמר לא מחזירים אותו. וכך נהג המאמר מרדכי. אבל לדעת המג"א המנהג הוא להכריז על הכול.

מנהגנו לא להכריז כלל

"ומנהג ירושלים לא כמו שניהם, ולא מכריזים כלל בין גאולה לתפילה. וכדי שהציבור יזכרו לומר 'יעלה ויבוא' ויזכירו בתפילה את הגשמים, כשיגיע הש"ץ לתיבות 'יעלה ויבא' או ל'על הנסים' יש להגביה קולו כדי להזכיר הצבור שלא ישכחו" (כה"ח שם).  אך במקום שנהגו להכריז אין למחות בידם. (בא"ח פקודי ה).

 

יראו עינינו כנגד תפילת י"ח

מקור המנהג לומר יראו עינינו

כתב הטור (רלו) "ומה שנוהגין להפסיק בפסוקים 'ויראו עינינו' וקדיש, לפי שבימים ראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית, ותיקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש בתפלת ערבית ונפטרין בקדיש. ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון". וכתב הרמ"א "ראיתי מדקדקים נהגו לעמוד כשאומרים הי"ח פסוקים של ברוך ה' לעולם וכו' ומנהג יפה הוא כי נתקנו במקום תפלת י"ח, ועל כן ראוי לעמוד בהן כמו בתפלה".

ויש שאין נוהגים לאומרו

כתב הטור "ויש מן הגדולים שנהגו שלא לאומרם", כי צריך לסמוך גאולה לתפילה. וכתב בית יוסף דגם הרשב"א כתב בשם התוספות שרבינו שמואל לא היה אומרם כל עיקר. וכן כתב הכנסת הגדולה בהגהות בית יוסף דמנהג הספרדים בקושטא ותירי"א שאין לאומרם לא בחול ולא בשבת. וכן נראה מדברי האר"י ז"ל שאין לאומרם: (כה"ח רלו יב). וכך הוא מנהג היום ברוב הבתי כנסיות בישראל. ובמקום שנוהגים לאומרם, יש להם על מה שיסמוכו כדכתב השו"ע (רלו סעיף ב).

המאחר לערבית

קריאת שמע בזמנה עדיפה על סמיכת גאולה לתפילה

המאחר לערבית ומצא את הציבור שקרא ק"ש ונמצא קודם העמידה – לפי דעת השו"ע (רלו)  יצטרף עמהם לתפילת י"ח ואחר כך יקרא קריאת שמע. ולא חוששים בלילה להסמכת גאולה לתפילה במקרה כזה. ולמד כן השו"ע ממה שכתב רבינו האי (בפסקי הרא"ש פ"א סי' א) כי בימי קדם בארץ ישראל היו מתפללים ערבית מוקדם ולא היו רוצים לקרוא קריאת שמע לפני צאת הכוכבים. לכן הם מתפללין תפילת י"ח של ערבית ואחר כך קורין את שמע בזמנה. שיותר חשוב לקרוא ק"ש של ערבית בזמנה מאשר לסמוך גאולה לתפילה.

התחלת המשכת המוחין הם בקריאת שמע והגמר בתפלת שמונה עשרה

מכאן למד הב"י לאדם שהגיע מאוחר לערבית ומצא צבור שקראו ק"ש ורוצים לעמוד בתפלה. ובמקרה זה "יתפלל עמהם ואחר כך יקרא ק"ש עם ברכותיה", כי התפילה עם הציבור חשובה יותר מסמיכת גאולה לתפילה. אמנם דעת המקובלים שלא משנים את סדר התפילה. "דוקא קריאת שמע קודם תפלה משום דהתחלת המשכת המוחין הם בקריאת שמע והגמר בתפלת שמונה עשרה".