הסכנה בפרוגרסיביות – חכמה יוונית

סכנת החכמה היוונית 

חלק מתרבות יוון נמצא בתרבות המערב

המאבק בתרבות יוון הסתיים בניצחון של מתתיהו ובניו, אבל הוא לא היה ניצחון סופי. אחריו אנחנו שומעים על תרבות יוון והשפעתה השלילית גם בחורבן הבית השני בפולמוס של טיטוס, וגם אחר כך אצל אלישע בן אבויה. חשוב שנבין את שורש תרבות יוון כיון שהשורש הזה פעיל גם היום בתרבות הפרוגרסיבית באמריקה ובאירופה, וגם אצל חלק מהאליטות בישראל. 

אין ספק שהחלקים האליליים של תרבות יוון כבר אינם כמעט בעולם. גם העריצות הקולוניאלית להשיג כבוד וגם לדכא עמים אחרים בשם הקידמה והדמוקרטיה – לא קיימת היום, למרות שהייתה במאה הקודמת. גם הזלזול בחיי אדם, לזרוק אנשים טרף לבעלי חיים לא קיימת היום. גם הפראות המינית שקבעה כי כל כלה שנישאת תבעל להגמון תחילה – איננה בעולם. אבל חלקים אחרים מתרבות יוון עדיין קיימים בתרבות האנושית הנוכחית והם גורמים צרות צרורות.

חכמה יוונית – חכמה אנושית

יסוד התרבות היוונית הוא שיש אלוהים ויש מוסר ויש ערכים, אבל האלוהים של היוונים לא מתעניין בבני אדם ולא קובע להם כללי מוסר "אֵין אֵצֶל הַבּוֹרֵא לֹא רָצוֹן וְלֹא שִׂנְאָה כִּי הוּא נַעֲלֶה מִכָּל הַחֲפָצִים וּמִכָּל הַכַּוָּנוֹת". ולכן "וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אוֹתְךָ כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּדַע כַּוָּנָתְךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁיִּשְׁמַע תְּפִלְתָך וְיִרְאֶה תְנוּעוֹתֶיךָ" (דברי הפילוסוף היווני בספר הכוזרי).

לדעתם, החכמה שיש לבני האדם היא חכמה שהשגנו בשכלנו, המוסר והערכים הם פרי תבונתם של בני האדם, לא בגלל שזה קשור לבורא "לֹא כְדֵי שֶׁיָּחְנְךָ רְצוֹנוֹ וְלֹא לְהָסִיר מֵעָלֶיךָ קִצְפּוֹ" אלא תעשה את המעשים הטובים מִמִּדּוֹת הַשֵּׂכֶל האנושי אֲשֶׁר חִבְּרוּ הַפִּילוֹסוֹפִים. 

גם בדורנו יש שכבה גדולה של חכמים שחושבים כי התבונה האנושית היא הדבר החשוב ביותר עלי אדמות. בזכותה יש לעולם את כל המדע, הקידמה והטכנולוגיה, כולם פירות של התבונה האנושית. לדעת האנשים הללו אין חשיבות כלל לשאלה אם יש אלוהים או אין, בכל מקרה הוא לא רלוונטי לחיים שלנו. אנחנו קובעים את אמות המוסר והצדק ולא מישהו אחר מלמעלה. כל החשיבה הזאת היא תואמת לחלוטין לחשיבת החכמה היוונית מימי קדם. 

אסון התבונה האנושית

יש לתובנה האנושית באמת הרבה מעלות גדולות. אבל כשסומכים רק על התובנה האנושית יכולים להגיע לעוולות אדירות. ראינו את זה במאה השנים האחרונות כמה וכמה פעמים. הפילוסופיה הנאצית התבססה על הברירה הטבעית של דארווין שהגיע למסקנה מדעית כי עולם הטבע מתפתח כשהחזק טורף את החלש. הגרמנים היו מהמובילים בכל שטחי המדע באירופה הפכו להיות חיות הטרף הכי גדולות עלי אדמות. 

בזכות הצלחתם במדע הם חשבו שהם מורמים מעם והם חייבים להשתלט על כל העולם. בדרך מותר להם לעשות כל תועבה מגזל ועד אונס, מרצח ועד השמדה. המדינה הזאת הוציאה מתוכה את היטלר שחשב כי צריך לנהל עולם בלי רחמים ומוסר, בלי מושגים של "משפט" ו"צדק" שהיהודים הכניסו לתרבות העולם. 

שני האסונות של הקומוניסטים

הקבוצה השנייה שהעריצה את המדע ודחתה את אלוהים הייתה ברית המועצות שהלכה אחרי קרל מרקס. קרל מרקס זלזל באמונה ובאלוקים ובזכות שלו להכתיב לנו אמות מוסר והתנהגות. 15 מדינות ברית המועצות הלכו אחריו בעיניים סגורות והמציאו שיטת חינוך וכלכלה וניסו ליצור סדר עולמי חדש ולהכתיב אותו לכל האנושות. גם הם טבחו עשרות מיליוני אנשים ברוסיה, בקובה, בדרום אמריקה ובמקומות אחרים בעולם. 

הקבוצה השלישית היא סין שרצתה להבריא את האומה הסינית, הוציאה מתוך יותר ממיליארד סינים את האמונה באלוקים, הרגה מיליוני סינים בכל שנה, לקחה את זכויות התושבים ודיכאה אותם עד עפר. החוט המשולש הזה מלמד כי כשאין אלוקים, כל חכמה לא תעזור, בסוף בני האדם יגיעו לשיא התועבות האנושיות. 

טרלולי התבונה האנושית

האקדמיה בארה"ב הביאה לעולם הרבה ברכה, אבל כשהיא מתנתקת מהאמונה היא מביאה את שיא הטרלול לאנושות. כולנו ראינו השנה את ראשי האקדמיה בארה"ב מצדיקים אנטישמיות ורצח יהודים במילים מכובסות. לא מגנים אונס של נשים יהודיות. הכל בשם הקידמה והערכים שהם המציאו על שיוויון והכלה וכד'. אותה אקדמיה מעודדת גברים לשנות את מינם לנשים ולהפך. נותנת לילדים תרופות לשינוי שעושות אותם לעקרים כל ימיהם. 

לסיים את השיגעון המגדרי 

סוף סוף העולם מתחיל להבין את גודל הסכנה. לאחרונה החליטה מועצת המחקר הרפואית הנורבגית שהתרופות הניתנות לטרנסג'נדרים מסוכנות ואסרה לתת אותן לקטינים. הנשיא הנבחר טראמפ הודיעה שביום הראשון לכהונתו יאסור שינויי מין לקטינים וכי ארה"ב תכיר רק בשני מינים רשמיים. הוא ימנע מגברים להתחרות בספורט נשים ויסלק את כל הטרלול שבמשך שנים הוטמע באוכלוסיה על ידי האקדמיה הנאורה. 

סכנת חכמה אנושית – הפלה 

אפשר לראות דוגמה מהסכנה של החכמה האנושית שבימינו חושבת שמותר להרוג עוברים. הם מכשירים את הרצח הזה בכל מיני סיסמאות שאפשר בעזרתן גם להתיר להורים להרוג את ילדיהם שנולדו. הם ממשיכים בזה את חכמת הפילוסוף הגדול של יוון, אריסטו, שכתב בספרו "פוליטיקה": "חייב להתקיים חוק, שלפיו לא יהיה ניתן לגדל ילד פגום או נכה באופן כלשהו". זאת אומרת אסור לגדל ילד נכה. 

לגבי שאר הילדים הוא כתב "כדי להימנע מפיצוץ אוכלוסין, יש ילדים שצריך להורגם, מאחר שיש להגביל את כמות האוכלוסין במדינה". לטעמו לא מוסרי לחייב את ההורים לגדל את הילד שלהם נגד רצונם, להאכיל אותו ולפרנס אותו במשך שנים ואחר כך גם לאפשר לו לרשת אותם. לדעתו הכי מוסרי לאפשר להורים להרוג את ילדיהם.

אסון החשיבה המזרחית

כנגד העולם המערבי שמפתח את המדע והטכנולוגיה ומתבלבל במוסריות שלו, עמד העולם המזרחי שהעדיף את האמונה באלוקים ודבקות בערכים שלו על פני השפע והברכה של החכמה האנושית. במדינות אלו יש מסגדים שפזורים בכל הערים מכריזים בקולי קולות על הנוכחות של אלוקים. הם מקפידים על צניעות ומשפחה ונלחמים בסטיות המיניות שהעולם המערבי כל כך מעריץ.

האמונה שלהם דיכאה את החכמה האנושית, ומתוך מיליארד וחצי אנשים מוסלמים רק 9 אנשים קבלו פרסי נובל: 6 פרסים הם על שלום וספרות, ו-3 על רפואה וכימיה. לעומתם יש בעולם המערבי מעל 900 מקבלי פרסי נובל שמוצאם כמעט מכל המדינות המערביות. הפרסים הם על גילויי מדע והמצאות שקידמו את החיים על פני כדור הארץ.

בעת החורבן – גזרו שלא ילמדו חכמה יוונית

בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יוונית 

לכן גזרו חכמים שלא ללמוד חכמה יוונית. "בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס, בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יוונית". ועוד החמירו מאוד חכמינו ואמרו "אָרוּר אָדָם שֶׁיְּלַמֵּד לִבְנוֹ חָכְמַת יְוָנִית" (סוטה מט). האיסור נגזר בזמן החורבן בגלל מאורע שהיה עשרות שנים קודם לכן כשעדיין שלטו בעם ישראל בני חשמונאי. חשוב להדגיש, מדובר באיסור ללמוד את השקפת החיים שלהם. לעומתה מצווה ללמוד את הרפואה ושאר מדעי הטבע. 

חורבן ההיגיון – חורבן בית חשמונאי

על המאורע הזה מספרת הגמרא "תָּנוּ רַבָּנָן, כְּשֶׁצָּרוּ מַלְכֵי בֵּית חַשְׁמוֹנַאי זֶה עַל זֶה, הָיָה הוֹרְקְנוּס מִבַּחוּץ, וַאֲרִיסְטוֹבְּלוּס מִבִּפְנִים". אֲרִיסְטוֹבְּלוּס נמצא בתוך ירושלים, ליד בית המקדש, והורקונוס צר עליו מבחוץ ולא נותן להעביר מזון לתוך ירושלים הנצורה, מלבד קורבנות לבית המקדש שהם דבר יקר לשניהם. "בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִין (אלה שבפנים לאלה שבחוץ) דִּינָרִים בְּקֻפָּה, וּמַעֲלִין לָהֶן תְּמִידִים (אלה שבחוץ היו שולחים לאלה שבפנים כבשים, שיקריבו קרבן תמיד). 

"הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד. שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּחָכְמַת יְוָנִית. לָעַז לָהֶם בְּחָכְמַת יְוָנִית, אָמַר לָהֶן, כָּל זְמַן שֶׁעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדָה (בבית המקדש), אֵין נִמְסָרִין בְּיֶדְכֶם". וקיבלו את דעתו. "לְמָחָר שִׁלְּשְׁלוּ לָהֶם דִּינָרִים בַּקֻּפָּה, וְהֶעֱלוּ לָהֶם חֲזִיר. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ (החזיר) לַחֲצִי חוֹמָה, נָעַץ צִפָּרְנָיו, נִזְדַּעְזְעָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. אוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ, אָרוּר אָדָם שֶׁיְּגַדֵּל חֲזִירִים, וְאָרוּר אָדָם שֶׁיְּלַמֵּד לִבְנוֹ חָכְמַת יְוָנִית".

הגמרא מספרת שבעקבות אותה מלחמת אחים לא רק שהארץ הזדעזעה, אלא שגם לא נשארה תבואה באזור ירושלים. בעקבות אותה עצה של זקן שלמד חכמה יוונית השתלטו החיילים הרומאים של פומפיאוס על ירושלים, ובזזו את התבואה שהייתה סביבות העיר, "שאותה שנה החריבו החיילות את הזרעים שסביבות מדינת ירושלים והוצרך להביא אותה שנה את העומר מגגות צריפים" (רש"י סוטה מט/ב). 

כל החורבן הזה מגיע מהעצה שמקורה בחכמה היוונית שמתעלמת מהערך של ה' שנמצא בחיינו ומוכנה לוותר על קרבן התמיד בשביל חשבונות אנושיים. מעין מה שאמר בר דרומאכמה שנים אחר כך והביא לחורבן ביתר. הם אמרו "הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו". אין צורך בעזרת אלוקים, נסתדר לבד (גיטין דף נז/א) ונחרבה ביתר ונהרגו אלפים ורבבות מישראל. 

הארוע שהביא לחורבן ירושלים

חכמינו מבינים שארוע זה הביא בסופו של דבר לחורבן בית המקדש וירושלים. כך פירש בתפארת ישראל (סוטה פרק ט משנה יד)  "וכן עשו וכבשו הרומיים אז על ידי פומפיאוס  את עיר הקודש, ואף שאז לא נחרבה ירושלים, על כל פנים כשראו אחר כך בימי טיטוס מה התגלגל על ידי דבר זה שהוכנסו תחת ממשלת רומי, גזרו שלא ילמדו אותה חכמה". 

הבינו החכמים כי למרות שמתתיהו ובניו ניצחו בתחילה את תרבות יוון, הצאצאים שלהם נכנעו לחכמה הקלוקלת הזו, קראו לעצמם בשמות יוונים והיא בסופו של דבר החריבה את בית המקדש בידי טיטוס. למזלו של עם ישראל היו בו חכמים כמו רבי עקיבא וחבריו שלא נכנעו לתרבות היוונית וגזרו שלא ללמוד אותה ובזכות זה עם ישראל ניצל ומנצח את התרבות היוונית. 

התורה – החכמה המשלבת 

הפתרון של היהדות – חכמה אנושית ואלוקית משולבת

החכמה היהדות היא משהו ששווה יותר משניהם ביחד. מביא את הברכה של שניהם ודוחה את הקלקולים של שניהם. היהדות בעד חכמה אנושית, לכן אנחנו מתפללים כל יום "וחננו מאיתך חכמה בינה ודעת". 

את הסוד הזה הבין ג'ון אדאמס שהיה נשיא ארה"ב ונחשב מהאבות המייסדים של אמריקה, הוא כתב כי הוא בונה את עיקרי יסודות התרבות של ארה"ב על פי התרבות של העם העברי שעקרונות המוסר שלו משולבים באמונה באלוקים. הוא מנבא ואומר כי תרבות שלא תהיה מבוססת על אמונה באלוקית, סופה לקרוס. וצדק לחלוטין. 

גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם 

התורה מעריכה מאוד את החכמה. היא מספרת לנו כי באמצעות החכמה שבצלאל קיבל מאלוקים הוא בונה את המשכן "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה" (שמות לא). באמצעותה שלמה מנהל את הממלכה "וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם" (מלכים א פרק ה ט). רק חשוב שהחכמה הזאת לא תהיה מנותקת מאלוקים. 

התורה מזהירה אותנו לזכור תמיד שכל החכמה היא ממנו, ולכן אל תסמוך על החכמה האנושית כשהיא מתנגשת עם החכמה האלוקית. "כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיה נה ח). ובאמת אנחנו יודעים שהחכמה האנושית בשיאה לא מצליחה להגיעה לאחד מיני אלף מהחכמה האלוקית, אנחנו לא יודעים כמה כוכבים יש ביקום ומה תפקידם. לא יודעים עדיין מה תפקידו של כל חלק בדי.אנ.אי. לא יודעים מה יש במעמקי כדור הארץ ועוד מיליוני דברים אחרים. 

ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם

עם זאת, ה' נתן מחכמתו לבשר ודם, ואנחנו מברכים על כך כשרואים אדם חכם "ברוך אתה ה' וכו' שנתן מחכמתו לבשר ודם". וצריך אדם לא להתהלל בחכמתו. כך אומר הנביא "כֹּה אָמַר ה' אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ". גם החכמה שעמלת ויגעת והשגת היא לא חכמה שאתה יצרת, אתה רק גילית אותה. אל תתהלל בה ותחשוב שהיא חכמתך. לכן כתוב "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ". הוסיף הנביא את המילים בחכמתו כדי להדגיש שכאשר אדם משייך את החכמה והידע לעצמו, הוא בא לכלל טעות. 

אבל אם אנחנו יודעים שהחכמה היא לדעת את האלוקים דרך החכמה שנמצאת בעולם – החכמה מביאה אותך לעשות חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ ולא שואה ומחנות בסיביר לדכא אנשים. "כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ, כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'". 

עץ החיים ועץ הדעת

על שני סוגי החכמה האלו מכוונת התורה באמירתה שבעץ הדעת יש טוב ורע. יש דעת טובה שמחוברת לאלוקים, ויש דעת רעה שמביאה את האדם לכפור באלוקים, דעתו של נחש. התורה מכוונת את האדם לרכוש דעת מתוך ענווה שהחכמה היא ממנו. "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה". כל זאת לעומת החכמים שמשתמשים בחכמה שלהם בשביל לדכא אחרים. "חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו". ממש כמו שעשו היוונים וממשיכי דרכם. 

החכמה היהודית פי כמה מהחכמה המערבית

התוצאה של החשיבה היהודית שמשלבת בין חכמה אנושית לחכמה אלוקית מביאה תוצאות מדהימות. מתוך 925 פרסי נובל יש ליהודים 22.5% פרסים, למרות שחלקנו באוכלוסייה הוא רק 0.19%. המשמעות היא שאנחנו תורמים לחכמה האנושית פי 120 משאר העמים בעולם. 

כל זאת בגלל שכל יהודי, בין אם הוא דתי ובין אם הוא חילוני, התחנך על פי ערכי היהדות, הענווה, בקשת האמת והידיעה שלא אתה ממציא את החכמה, אלא אתה רק לומד אותה, ועומד בענווה אל מול הגאונות האין סופית שנמצאת בבריאה שאתה לומד אותה. 

גם בחכמת התורה יש אותו טוב ורע

גם חכמת התורה יכולה להיות רעה ומסוכנת אם היא מנותקת מהמוסר האלוקי. כך אומרת הגמרא (יומא דף עב/ב) "אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה? זכה – נעשית לו סם חיים. לא זכה – נעשית לו סם מיתה". אם אדם זוכר שהתורה היא מה' היא מצילה אותו, ואם הוא שוכח הוא מסתכן בסם מוות. 

כך מזהירה התורה בסגנון מיוחד מאוד "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן" (דברים ד). 

מסביר הרמב"ן כי הציווי הוא – לא לשכוח שהתורה היא מתנה שקיבלת מאלוקים, ולא חכמה שאתה יצרת בשכלך. "רק אני מזהירך מאד להשמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצוות". שלא תחשוב כי היא חכמה אנושית נפלאה מאין כמותה ותקיים אותה כי היא טובה לנפש ולגוף. אלא תזכור כי התורה היא תורה של ה' וחוקי המצוות הם רצונו של ה'. על החכמה המשלבת אנחנו מודים ב"על הניסים".

להפוך את התורה לתורתך

בעל הניסים – הכל של ה'

בעל הניסים אנחנו מזכירים פעמיים את המילה "תורתך". גם "לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ". וגם "ְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ". האות "ך" שמשייכת את התורה, המצוות והמקדש לה' נמצאת 15 פעמים בעל הניסים של חנוכה. "וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ". יש כאן הדגשה חוזרת ונישנת שהבית היא בית ה', וההיכל הוא גם ההיכל שלו. גם המקדש הוא מקדש ה' וגם החצרות הם חצרות קדשו.

נוסח על הניסים – קי"ט מתהילים

כתב הבית יוסף כי אנו אומרים 'זדים ביד עוסקי תורתך' על פי הפסוק מפרק קיט בתהילים "זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי". פרק קי"ט בתהילים הוא פרק שמדגיש עשרות ומאות פעמים שהתורה היא לא חכמה אנושית אלא חכמה אלוקית. דוד המלך בתהילים הדגיש את הענין הזה בכך שהמילה "תורתך" מופיעה 25 פעמים בפרק הזה. גם המילה "חקיך" כתובה 22 פעמים וגם המילה "פקודיך" 14 פעמים. זה ממשיך במילה "מצותיך" שמופיעה בפרק הזה 19 פעמים ו"אמרתך" 21 פעמים. "עדתיך" או "עדותיך" 23 פעמים ו"דברך" 18 פעמים. כך גם "משפטי צדקך" 6 פעמים וכולם מדגישים שהתורה והמצוות הם שלך ולא משהו אנושי. 

כנגד המאמינים בתורה משמים יש "זדים" שנלחמים באוהבי תורתך. למשל "זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי". השימוש במילה זדים נמצא בפרק הזה 6 פעמים מתוך 12 בכל התנ"ך כולו. עוד 2 פעמים נמצאת בתהילים, אחד מהם נמצא בפרק שהמסר שלו הוא ממש כמו פרק קי"ט שהתורה היא משמים. 

פרק יט – התורה תורת ה'

גם בפרק יט בתהילים מדגיש דוד המלך שהתורה היא תורת ה' וכך כל המצוות. כך אומר דוד "תּ֮וֹרַ֤ת ה֣' תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת ה֥' נֶ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי: פִּקּ֮וּדֵ֤י ה֣' יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵ֑ב מִצְוַ֥ת ה֥' בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם: יִרְאַ֤ת ה֨'׀ טְהוֹרָה֘ עוֹמֶ֪דֶת לָ֫עַ֥ד מִֽשְׁפְּטֵי־ה֥' אֱמֶ֑ת צָֽדְק֥וּ יַחְדָּֽו". כשכל הדברים הללו הם של ה' הם "הַֽנֶּחֱמָדִ֗ים מִ֭זָּהָב וּמִפַּ֣ז רָ֑ב וּמְתוּקִ֥ים מִ֝דְּבַ֗שׁ וְנֹ֣פֶת צוּפִֽים: גַּֽם־עַ֭בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם בְּ֝שָׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב: שְׁגִיא֥וֹת מִֽי־יָבִ֑ין מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי". 

וכמו בפרק קי"ט אומר דוד כי מול המאמינים בתורת ה' יש זדים שכופרים וחושבים שיש להם תורה משלהם, והם לא מאמינים שהתורה משמים. הזדים הללו יכולים לעשות כל פשע שבעולם. "גַּ֤ם מִזֵּדִ֨ים׀ חֲשֹׂ֬ךְ עַבְדֶּ֗ךָ אַֽל־יִמְשְׁלוּ־בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם וְ֝נִקֵּ֗יתִי מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב". וכולנו מבינים היטב למה התכוון דוד המלך.