הרב שמואל אליהו

הרימי בכוח קולך

י"ז סיון התשפ"ד(23/06/2024)

שיתוף

זה התפקיד שלנו

"וָאֹמַר: עַד מָתַי, ה'? וַיֹּאמֶר: עַד אֲשֶׁר אִם שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם וְהָאֲדָמָה תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה. וְרִחַק ה' אֶת הָאָדָם וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם, זֶרַע קֹדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ" (ישעיה ו, יא–יג).

הנביא ישעיה בנבואתו על החורבן מתאר מצב שבו חלקים רבים מהעם נושרים. זה כאב עצום! אבל בסופו של דבר "מצבת בם", הגזע נשאר, וזה כמו "זרע קודש", שממנו עם ישראל צומח מחדש.

כל השליחות של ישעיהו היא השליחות הזאת: להיות הגזע שלא נדבק במגפות, שלא התקלקל, לא הרקיב, לא נפגע. לגזום בצער את כל הענפים הנגועים כדי שלא ידביקו ענפים אחרים – ממש כמו שלצערנו לפעמים כורתים רגל –­ ולהצמיח מחדש את הגוף מתוך הנקודה הבריאה.

צריך להזכיר: זה התפקיד שלכם! התפקיד של כולנו. אני רוצה לומר את זה בהקשר לנושא מאוד כאוב, שאנשים מפחדים לדבר עליו, אבל לפי דעתי הוא נושא חיוני והכרחי, והוא הנושא של התנועה הלהט"בית.

היום זו תנועה שוטפת עולם, שבאה ואומרת "ואהבת לרעך כמוך!" פעם היינו בכינוס רבנים ורבניות שעשינו בנושא הזה, ובאו אנשי התנועה הזאת להפריע לנו. זה היה כינוס שלנו, במימון שלנו, באולם שלנו – ובאו להפריע. תבעו אותנו בבית המשפט אחר כך במשך שנים: איך העזנו לדון בנושא בלי רשותם? מובן שאנחנו לא מחכים לרשות שלהם, אבל זה סוג של השׂתררות. גם על מערכת החינוך הדתית הם מנסים להשתרר, ופשוט ליצור מציאות – להבדיל – כמו בסדום, שם כתוב "כל העם מִקָּצֶה" (בראשית יט, ד), כלומר כל העיר מקצה הייתה נגועה בנגע. ומאחר שכּל העיר נגועה מקצה בנגע, ולא היו שם אפילו עשרה צדיקים, אנחנו יודעים מה קרה בסדום.

הבלבול הזה אינו חדש. הבלבול הזה היה עוד בזמן הרומאים, היה בזמן המצרים, לכל אורך ההיסטוריה. התורה מדברת על כך, וכשהיא מתארת את הגישה שלה לנושא היא משתמשת במילה הכי חריפה שיש: "תועבה" (ויקרא יח, כב)! את זה התורה אומרת, וזה נשאר אמיתי וחקוק לעד.

 

לא תשתוק

הקב"ה יצר את אברהם, יצר את עם ישראל, "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי", כדי להיות המצפן הערכי של העולם, "תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיה מג, כא). אתם הרבנים אמורים להיות המצפן העֶרכי, להיות חוט השדרה, להיות הגזע, זה שבא ואומר: יש דרך ישרה, יש אמת! אסור לנו להסתתר, להתקפל או לשתוק. זה ממש אסור! אין לנו רשות לעשות זאת. כמובן, צריך לעשות את זה במאור פנים ובאהבה גדולה, אבל באמירה ברורה מאוד: יש תורה, יש אמת! יש משה רבנו, יש לנו שולחן ערוך, יש לנו רמב"ם, יש לנו אמת!

בסופו של דבר יש אמת, ואת האמת צריך לומר. נכון, לפעמים משלמים מחיר. למשל ירמיהו, אנחנו יודעים שהוא הושלך לכלא, ל'חצר המטרה'. אבל הוא אמר את האמת! הוא לא שתק, הוא אמר אותה וחזר ואמר אותה, וההיסטוריה הוכיחה שהוא צדק. וישעיהו, הגמרא ביבמות (מט) מספרת שהוא שילם על זה בחייו. מנשה הרג אותו! הוא היה הנכד שלו, והוא הרג את ישעיהו בתואנות של 'צדקוּת', כמו שהגמרא מספרת. זה לא שינה את האמת: בסופו של דבר ירושלים נחרבה בגלל מנשה, בחטאיו ש"מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלַיִם פֶּה לָפֶה" בדמים (מלכים ב כא, טז). זה הפך לנורמה כי כל העם למד ממנו, ובסוף – למרות התשובה שלו – זו הייתה הסיבה העיקרית לחורבן ירושלים: קלקול שלא היה אפשר כבר לרפא. ואיזה מחיר יקר שילמנו על זה.

אנחנו עכשיו, ברוך ה', בדור של גאולה. ובתוך הגאולה הזאת יש לנו תשעה באב. מצד אחד 50% מעם ישראל פֹה, ומצד שני 50% לא פֹה. מצד אחד זו ממש גאולה, הפעולה האדירה שאתם עושים. מצד שני יש מי שאינם פה. הם אחים אהובים, הכי אהובים שבעולם, אבל הם לא פה. הם מניפים דגלים אחרים. ואנחנו באהבה, בחברותא, אבל באמירה ברורה, לא חלילה אמירה שמקפלת דגלים אלא אמירה שמניפה דגלים, אומרת אותם בגלוי: "עַל הַר גָּבֹהַּ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן, הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָיִם, הָרִימִי אַל תִּירָאִי, אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱ-לֹהֵיכֶם! הִנֵּה ה' א-לוהים בְּחָזָק יָבוֹא וּזְרֹעוֹ מֹשְׁלָה לוֹ, הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו" (ישעיה מ, ט–י).

זה התפקיד שלנו – באור גדול! כך למדנו מאבא עליו השלום. כך שמענו את הרב צבי יהודה ז"ל, ראינו אותו, באיזה אומץ, אור, אהבה ואמונה – שתי האל"פים. וכך שמענו על הרב קוק ז"ל, שלא זכינו לפגוש אותו, אבל אנחנו זוכים לקרוא את הדברים שלו: איך הוא דוחף, מאמֵץ, אומר דברים ברורים! מתי? בדור שבו היה נוהַג לחתוך פאות. בדור שבו הנוהַג היה כפירה! אבל הוא לא קיפל את הדגלים גם אם היו אנשים מהציבור החרדי שניסו להשתיק אותו ואפילו שרפו בובה שלו, וגם אנשים משמאל שניסו להשתיק אותו. הוא אומר: אני לא ימינה, אני לא שמאלה, אני אומר את דבר ה'!

גם אנחנו צריכים לומר את דבר ה': "קוֹל ה' בַּכֹּחַ, קוֹל ה' בֶּהָדָר" (תהלים כט, ד). לומר את הדברים במאור פנים, ו"מי שיש בו יראת שמיים, דבריו נשמעים". תפקידנו לומר את הדברים בצורה ברורה ומאירה, "וסוף הכבוד לבוא".

 

הכשר מהרצל

קראתי לא מזמן ספר מאוד מעניין, כדאי לקרוא אותו, ושמו 'הרצל קריאה חדשה'. כתב אותו ד"ר יצחק וייס, והוא מתאר את הצד המאוד יהודי והמאוד מאמין של הרצל, שהסתירו מאיתנו. אחת הדוגמאות שהוא מביא שם היא שהרצל אמר בקונגרס הציוני הראשון, ממש במשפטי הפתיחה שלו: "הציונות היא חזרה ליהדות לפני שהיא חזרה לארץ ישראל". חשוב מאוד שנזכור את הדבר הזה.

מכל מקום, הוא כותב שם שהרצל אומר: "אני היום פועל, בעיני הרבה מאוד אנשים אני נחשב משוגע, אבל בעוד חמישים שנה יגידו שצדקתי". יש אנשים שזה תפקידם, לומר דבר שעכשיו מעטים האנשים שמסכימים עליו או מבינים אותו. יש דברים שנאמרים, והם בשעתם נשמעים כמו קול קורא במדבר. אבל סוף אמת לנצח: אמת מארץ תצמח. היום, בסופו של דבר, בכל עיר יש רחוב על שמו.

זה תפקידנו, לומר את האמת, גם בתחום התנועה הלהט"בית שהוזכר לפני כן וגם בתחומים אחרים. בחיוך, בהסבר נכון, בדרכה של תורה – אבל לומר את דרך האמת.

לפני זמן מה הייתה לי פגישה עם ראשי ארגוני השמאל היהודי, שנלחמים בגרעינים תורניים, שנלחמים בנישואים דתיים ורוצים תחבורה בשבת. נפגשתי איתם ואמרתי להם: אני נפגש איתכם כי חכמינו אמרו "או חברותא או מיתותא", או שנהיה ביחד או שד' ירחם. התפתח דיון ארוך, שלוש שעות של שיחה, ובין השאר אמרו לי: מה, אתם רוצים בית מקדש? מלחמת עולם שלישית!

אמרתי להם: החלום של בית המקדש היה החלום של הרצל! אמרו לי: מה פתאום הרצל? אמרתי להם: אתם מוזמנים לקרוא את הספר 'אלטנוילנד' שכתב הרצל. תראו שהוא אומר: בשביל מה אנחנו רוצים את ארץ ישראל? למה חלמנו אלפיים שנה? כי אנחנו רוצים להיות מקום שיביא אור לעולם! "וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו" (ישעיה ב, ב). זה החלום, ועם החלום הזה אנחנו הולכים. אמרו לי: הרצל אמר?! זה כבר שווה מחשבה חדשה.

לפעמים צריך 'הכשר' של הרצל כדי להטמיע את הרעיון האמיתי הגדול שלנו. יצאנו משם בסוף השיחה הארוכה הזאת בחיבוקים. לא שהם הסכימו עם כל דבריי ולא שאני הסכמתי עם דבריהם. אבל אם אנחנו אומרים את דברינו בצורה ברורה ובחיוך, בסוף הדברים נשמעים. זה תפקידנו: "הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ… אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱ-לֹהֵיכֶם", בכל תחום שאנו עוסקים בו.

אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו, "פתחו לי פתח כפתחו של מחט", והקב"ה פותח פתח פתח גדול כפתחו של אולם. שה' יהיה עימכם, חזקו ואמצו! אמן ואמן.

פורסם בעולם קטן

שיתוף

hse.org.il.txt

ספר חדש!
הלכות מלחמה ושלום

מעלת הלוחמים – הלכות אומץ וגבורה 
מאת הרב שמואל אליהו שליט"א