מסופר על הבן איש חי שבא לבקר בארצנו, והסתובב במקומות רבים. בית היתר הלך לקבר רשב"י במירון, ושמע ששרים שם את השיר "בר יוחאי נמשחת אשריך" של רבנו שמעון לביא זצ"ל. והנה, אחר שעמד מעט מהורהר, פתח הבן איש חי את פיו והחל לשורר שיר שחיבר באותו הרגע ממש, הלא הוא שירו המפורסם "ואמרתם כה לחי".
את השיר חיבר על סדר האל"ף-בי"ת ולא על פי אותיות שמו – כי רצה להסתיר עצמו. ובאמת, אף-על-פי ששיר זה התפרסם בכל תפוצות ישראל, רבים לא יודעים מי מחברו, ויש החושבים שמקורו הוא מעתיק יומין.
אצלי בבית יש ספר "אדרא רבא ואדרא זוטא", ובסופו הדפיסו את השיר "ואמרתם כה לחי", וכתוב שם שחיברו מרן הרי"ח הטוב נר"ו, משמע שכבר בחייו התפרסם והודפס לכל ישראל, שכן את הכינוי "נר"ו" נהוג היה לכתוב לרבנים בעודם בחיים.
והנה היום כבר ידוע ומפורסם, שלמי שיש נשמה שכוללת את כל כללות ישראל – הוא זוכה ששיריו ופיוטיו מתפרסמים בקרב כל ישראל. לדוגמה, רבי שלמה אלקבץ חיבר את "לכה דודי", וכל ישראל שרים זאת בליל שבת. וכך זכה גם רבנו יוסף חיים שיפרסם שירו זה.
גם לקבר בניהו בן יהוידע, השוכן ליד עיר הקודש צפת, הגיע הבן איש חי, וכשעמד שם ליד מצבת האבן, הרגיש כי הוא מקבל רוח מיוחדת. מאז הוא החליט לקרוא לספריו העצומים על שמו, כפי שכתוב בפסוק (שמואל ב, כג): "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַי (חַיִל) רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל".
אחר כך פנה אל עיר הקודש ירושלים, ובבואו אל העיר העתיקה נכנס אל ישיבת בית-אל. משם פנה הבן איש חי אל עיר הקודש חברון ורצה להיכנס אל מערת המכפלה. יהודי המקום סיפרו לו כי השלטונות הערביים לא מרשים ליהודים להיכנס אל תוך המערה, אלא רק לעלות בשבע המדרגות הראשונות המובילות אליה.
ניגש הבן איש חי לשייח' הראשי של חברון וביקש ממנו שיתחשב בו, שכן הוא בא מבגדאד והוא חפץ להיכנס אל תוככי המערה. כמובן שהשייח' המרושע לא הסכים לדבר. פנה אליו שוב הבן איש חי ובחכמתו העצומה נאם לפניו את הפסוק: "כי השוחד יעור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים", בעוד שהוא אומר את הפסוק בעברית ורק את המילים "חכמים" ו"צדיקים" הוא אמר בערבית.
מתוך אביהם של ישראל על הפרשות | ל"ג בעומר
