הרב שמואל אליהו

כוחה של תפילה בעת מלחמה

כ"ז טבת התשפ"ד(08/01/2024)
זמן קריאה: 15 דקות
ראשי פרקים

שיתוף

תפילה להביא את הגאולה

לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי

בסוף פרשת שמות שואל משה שואל את ה': "וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי" (שמות ה כב). המגיד מסביר לרבי יוסף קארו זצוק"ל את תלונת משה "כְּלוֹמַר לָמָּה אַבְּאַשְׁתְּ לְיִשְׂרָאֵל טְפִי מִמַּאי דְּהַוּו מִבָּאשִׁי לְהוֹ מִקַּדְמַת דְּנָא כֵּיוָן דִּמְטָא עִדַּן פֻּרְקַנא. וְכִי תֵּימָא דְּאַכְתִּי לֹא מָטָא הַשַּׁתָּא. לָמָּה זֶה שְׁלָחַנִי הַשַּׁתָּא, הָוְי לְךָ לְאַמְתּוֹנֵי עַד דְּמָטִי לְהוֹן זְמַן פֻּרְקָנָא" (מגיד מישרים וארא).

השאלה של משה רבנו היא שאלה של רבים בתקופה הזאת: למה בתקופת הגאולה יש צרות שלא היו בזמן הגלות? אם יש צרות בגלל שלא הגיע זמן הגאולה, שואל משה: למה שלחת אותי להוציא אותם ממצרים? היה לך להמתין עד שתגיע עת הגאולה. ואם הגיע זמן הגאולה – למה פרעה מקשה עלינו בגזירות חדשות?

גאולה ברחמים – גם קודם הזמן

ה' משיב למשה כי הגאולה היא תהליך ויש שלב שבו עדיין יש צרות והגאולה מתקדמת. אור החיים הקדוש משלים את התשובה ואומר כי בשלב הביניים הזה התפילה יכולה לעזור לקדם את הגאולה. וכך הוא כותב: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו). "יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי הַקֵּץ שֶׁעָשִׂיתִי לַאֲבוֹת הוּא בְּחִינַת 'אֵל שַׁדַּי' וּבוֹ שַׂמְתִּי לַגָּלוּת גְּבוּל וְאָמַרְתִּי לוֹ דַּי, אֲבָל בְּחִינָה אַחֶרֶת לֹא נוֹדַעְתִּי, פֵּרוּשׁ לֹא אָמַרְתִּי לָהֶם הַקֵּץ שֶׁיִּהְיֶה בְּאֶמְצָעוּת הָרַחֲמִים אִם יְבַקְּשׁוּ וִיעוֹרְרוּ רַחֲמִים".

אם עם ישראל לא יתפלל הוא ייגאל בזמן שה' קבע לאברהם בברית בין הבתרים. אבל הגזירה לא חייבת להתקיים במלואה. עם ישראל יכול להיגאל קודם ארבע מאות שנים אם הוא יתפלל מכל הלב. הצרות שיש לעם ישראל בתקופת הביניים נועדו לעורר את עם ישראל להבין את קושי הגלות, ולהתפלל ולפעול לצאת ממנה.

שם הויה בפרשת וארא – גילוי מידת הרחמים

כיוון שכל הגאולה באה בזכות הצעקה והתפילה, שם ה' מתגלה בפרשה זו יותר מכל פרשה אחרת בארבעת הספרים הראשונים בתורה. בפרשה זו כתוב שם הויה 73 פעמים. בפרשת בא 60 פעמים שם הויה ובפרשת בשלח 64 פעמים.

המספר הזה הוא כפול מהמספר הרגיל שהוא בממוצע 33.5 פעמים (1820 לחלק מ-54 פרשות). הסיבה שבגללה בשלושת הפרשות העוסקות ביציאת מצרים מופיע שם הויה כפול משאר הפרשות באה ללמד אותנו כי יציאת מצרים מגלה שם ה' בעולם.

וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי הויה אֱלֹהֵיכֶם, תכירו את שם הרחמים

לכן אומר משה בפרשת וארא כמה פעמים שמטרת היציאה ממצרים היא שעם ישראל יכיר את שם הויה: "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי הויה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" (שמות פרק ו ז). וגם פרעה והעולם יכיר את השם הזה "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי הויה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (שמות ח יח. מלבד הפרשות הללו יש בספר דברים מקבץ פרשות עם ריבוי שם הויה).

תפילה בעת הגאולה בימינו

בקשת גאולה לאחר הגלות

כוח התפילה לפעול גאולה בתקופת הביניים יהיה גם בגאולה העתידה. כך אנו לומדים מהנבואה של הושע שאומר כי אחרי הגלות מגיע עיקר הזמן לתפילה של ישראל. שבגלות "כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים" (הושע פרק ג ד). השמים סגורים לתפילה (ברכות לב ע"ב).

באחרית הימים, אחרי הגלות מגיע זמן התפילה "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת הוי"ה  אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל הוי"ה וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים"  (רש"י שם). מדובר פה על שלב שאחרי הגלות אבל עדיין מלכות בית דוד, מלכות שמים ובית המקדש לא קיימים.

כך כותב השפת אמת (על ראש השנה יא ע"ב) "דמילתא דפשיטא הוא דבאמת בן דוד לחוד וגאולה לחוד. שהרי מרע"ה בא למצרים קודם הגאולה וכמו כן יוכל להיות בגאולה העתידה. וכן מבואר במדרשים מה גואל ראשון נגלה ונכסה כו' כך גואל אחרון כו'". שיש שלב שבו המשיח נגלה ויש שלב שבו הוא נכסה, יש שלב שבו מכירים את המשיח חצי נגלה וחצי נכסה והוא מגיע קודם הגאולה השלמה.

שלא תישאר ירושלים בידי הישמעאלים

בשלב הזה עם ישראל מתחיל להתעורר. כך מסביר התפארת שלמה על התעוררות הדור האחרון של הגלות: "וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה ה' בָּהּ וכו'" (דברים כט כא).

בדור האחרון, כשבני ישראל באים לארץ הקודש ורואים את הישמעאלים יושבים במקום קודש הקודשים בהר הבית, רואים אותם יושבים בירושלים ובארץ ישראל, הם מתעוררים בתפילה "וצריך להתעורר בתשוקה להמשיך הדין הזה להתקיים 'לא תסוב נחלה למטה אחר' הם הישמעאלים וכו'. וע"י תשוקתם ודאבון נפשם על הארץ הנה יתעוררו הגאולה והם יהיו הדור האחרון קודם הגאולה" (תפארת שלמה מסעי).

התעוררות הלב – בדור הגאולה

על התעוררות לב זו כותב הפרי צדיק שזה פירוש הפסוק "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם", שהוא הסימן של הגאולה. והסביר "וזה הסימן היה מסור בידם שהגואל שיבוא ויאמר להם פָּקֹד, היינו שיכניס בלבם ענין פקידה שירגישו בלבם אור מפקידה – זה יהיה הגואל של אמת. וכאשר בא משה ואמר להם פָּקֹד פָּקַדְתִּי תיכף נכנס בלבם אור פקידה ועל ידי זה האור האמינו תיכף ושמעו לקולו. וכן יהיה לעתיד.

וכמו ששמעתי מרבי הקדוש זצוקללה"ה שאמר על מה שאמרו בזוהר הקדוש (ח"א עב ב) עד דיתחזי האי קשת בעלמא מתקשטא בגווני נהירין וכדין צפי ליה למשיח, כי קשת הוא לשון בטחון. וכשיגיע זמן הגאולה יבא בלבות בני ישראל הקיווי והבטחון חזק שיגאלו וזה מרמז צ"ץ צמח צמיחת ישועה. וזהו שאומרים בתפלה את צמח דוד מהרה תצמיח שבמהרה נרגיש בלבינו הבטחון לצמיחת ישועה. ואתה תצמיח הישועה בקרוב".

הצער הוא בעצמו התשובה גמורה

והסביר החתם סופר כי הציפייה והביטחון הזה הוא התשובה שהתורה מדברת עליה באחרית הימים בפסוק. "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ" (דברים ד ל).

ואומר על זה החתם סופר כי ההשתוקקות שלהם להפסיק את הגלות ולהביא גאולה לעם ישראל היא התשובה "רוצה לומר אם באחרית יצר לך על גלות וחורבן בהמ"ק ומצפה לישועה (לא כאלו שונאי ציון בעו"ה) אלא תצטער על החורבן, ומצאך בלבך כל הדברים האלה שישבר לבך בקרבך על שאנו בגלות בין בין עע"ז עץ ואבן כנזכר בפסוק דניאל. זה הצער הוא בעצמו התשובה גמורה. כדאחז"ל אפסוק "ובקשו את ד' אלהיהם ואת דוד מלכם". והיינו "ושבת עד ד' אלקיך" זהו בעצמה התשובה ושמיעה בקול, ואז "אל רחום ד' אלקיך לא ירפך ולא יעזבך".

חכם עדיף מנביא

החת"ס חי לפני כמאתיים שנה, ולא ראה את הרצל ובן-גוריון. הוא לא ראה את כל החלוצים שאהבו את ארץ ישראל ומסרו את נפשם עליה, ולא ראה את הריחוק שלהם מהתורה. וכתב כי ההשתוקקות שלהם לגאולה היא התשובה.

גם בדורנו אנחנו רואים בכל תהליך הגאולה וגם בתקופה שלנו התעוררות הלב גדולה של עם ישראל להתנדב ולהילחם בעד עם ישראל. גם אנשים שהצהירו שהם מסרבים להילחם תחת שלטון הימין התגייסו ונלחמו ומסרו את נפשם. וגם אנשים שהביעו חוסר אמון בצה"ל מצד ימין התגייסו ומסרו נפש למען עם ישראל.

 

תפילה על גאולה במיוחד בשבת

מה קרה למי שוויתר על התפילות לגאולה

בגלל כוחה הגדול של התפילה בעת הגאולה, אנחנו מבקשים על מלכות בית דוד ומלכות שמים ובית המקדש בכל תפילת י"ח. מבקשים עליה בברכת המזון ובברכת מעין שלוש. מבקשים בתפילת מוסף ובקרבנות. המהדרים מבקשים בתיקון חצות ובקריאת תהילים.

הרפורמים שמחקו מהסידורים שלהם את התפילה לקיבוץ גלויות, לבניין ירושלים, לבניין בית המקדש ולמלכות בית דוד, כמעט לא נמצאים בארץ ישראל. נראים הדברים בחוש כי הורדת התפילות הללו הרחיקה אותם מהארץ.

אזכרת השבת דווקא בברכת הגאולה

ברכת "בונה ירושלים" בברכת המזון כוללת בתוכה תפילה על מלכות בית דוד ובתוכה דווקא נמצאת בקשת "רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ" שמוסיפים בשבת. בבקשה הזו אנו מתפללים שוב על גאולת ציון ירושלים "וְהַרְאֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּנֶחָמַת צִיּוֹן עִירֶךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת וּבַעַל הַנֶּחָמוֹת".

רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ – רק בברכת בונה ירושלים

הגמרא מביאה את דעת רבי אליעזר שאומר שאפשר לומר "רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ" גם בברכת הארץ או בברכת "הטוב והמטיב". אבל חכמים אומרים ש"רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ" אומרים דווקא בברכת "בונה ירושלים". ואם שכח לומר "רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ" בברכת בונה ירושלים אומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך אתה ה' מקדש השבת וכו'. וכל זה "דוקא כשנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, אבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב, צריך לחזור לראש בהמ"ז" (שו"ע קפח ו). כל זאת בגלל שהתוספת היא חלק מהבקשה על ירושלים ומלכות בית דוד.

"רחם" או "נחם"

לפי פשט הגמרא כל ברכת "רחם" משתנה בשבת. "ובשבת – מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע" (ברכות מח ע"ב). וכך פוסק הבה"ג ורבנו חננאל והרי"ף שמתחיל ב"נחמינו" ומסיים "מנחם ישראל ובונה ירושלם". הלכה לא כמותם ואנחנו מתחילים ומסיימים גם בשבת את הברכה הזאת כמו כל יום חול, רק מוסיפים "רצה והחליצנו". כל זאת בגלל שכך פסקו רש"י תוס' והרמב"ם וראשונים אחרים.

לפי דעת הרי"ף והבה"ג ורבנו חננאל אנו משנים את כל הברכה בשבת, כי עיקר התפילה על הגאולה היא בשבת "שמתוך שבשבת הוא מעין העולם הבא לישראל אנו מזכירין שינחמינו השם בנחמת ירושלם, שתהיה מנוחתינו שלימה" (תוס' רי"ד).

אם שומרים ישראל שתי שבתות מיד נגאלים

על הקשר שבין שמירת שבת לגאולה אמרו חכמינו בגמרא (שבת קיט) כי אם שומרים ישראל שתי שבתות מיד נגאלים. חכמינו למדו את זה מהפסוק המדבר על אלה שישמרו את שבתות ה': "כִּי כֹה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי" (ישעיהו נו ד). מיעוט שבתות – שנים.

באותה נבואה אומר ישעיהו "וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם ה' לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים, כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי". הם יזכו לבוא לבית המקדש ולשמוח בתפילה של ה' יתברך: "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי". הם גם יזכו שתפילתם וקורבנם יתקבלו ברצון: "עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיהו נו). ואם כך מעלת הגרים  כל שכן כל אחד ואחד מישראל.

וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד

על הקשר בין שבת לבין הגאולה  אנו קוראים שני פרקים אחר כך בנבואת ישעיהו שמסביר כי שמירת שבת שמביאה גאולה היא לא הימנעות מל"ט מלאכות בלבד. שמירת שבת שמביאה גאולה תלויה בכמה דברים וביניהם ההתקדשות בשבת. מי שמתקדש בשבת ומתקרב לה' זוכה בשכרה האמיתי שהוא הגאולה. "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר".

אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'

אז תזכה לקרבת ועונג ה'. "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'". אז תזכה להיות מכובד בין האומות "וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ". אז תירש את ארץ ישראל ברוחב ובשפע "וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר". וחכמינו אמרו שנחלת יעקב היא נחלה בלי מְצָרִים כמו שה' מבטיח ליעקב: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ" (בראשית פרק כח יד).

שבת של עזרה לנזקקים

הידור בנשמת השבת

ההתחשבות בעניים והחלשים היא לב ליבה של השבת. כך אומרת התורה "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת". לכן אם רוצים שמירת שבת שתביא גאולה צריכים להדר בנשמת השבת.

שבת עם צדקה – מביאה את אור הגאולה

מהסיבה הזאת אומר הנביא (ישעיהו נח) ששמירת שבת שתביא גאולה היא שמירת שבת של צדקה. "הֲל֨וֹא פָרֹ֤ס לָֽרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם: אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲרֻכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד ה֖' יַאַסְפֶֽךָ: אָ֤ז תִּקְרָא֙ וַה֣' יַעֲנֶ֔ה תְּשַׁוַּ֖ע וְיֹאמַ֣ר הִנֵּ֑נִי אִם־תָּסִ֤יר מִתּֽוֹכְךָ֙ מוֹטָ֔ה שְׁלַ֥ח אֶצְבַּ֖ע וְדַבֶּר־אָֽוֶן".

אחר כך ממשיך ישעיהו ואומר על מצוות צדקה עם הנשמה  ביתר הידור: "וְתָפֵ֤ק לָֽרָעֵב֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְנֶ֥פֶשׁ נַעֲנָ֖ה תַּשְׂבִּ֑יעַ – וְזָרַ֤ח בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲפֵלָתְךָ֖ כַּֽצָּהֳרָֽיִם: וְנָחֲךָ֣ ה֘' תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו: וּבָנ֤וּ מִמְּךָ֙ חָרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם מוֹסְדֵ֥י דוֹר־וָד֖וֹר תְּקוֹמֵ֑ם וְקֹרָ֤א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ מְשֹׁבֵ֥ב נְתִיב֖וֹת לָשָֽׁבֶת".

חכמינו בגמרא ספרו וראו כי המהדר הראשון בצדקה שנותן כסף לעני – מתברך בשש ברכות, והמהדר השני בצדקה שאומר לו מילים טובות – מתברך באחת עשרה ברכות (ב"ב ט ע"ב).

אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ

את הפרק הזה מסיים ישעיהו בנבואה המוכרת. "אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖יךָ בְּי֣וֹם קָדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ ה֙' מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר: אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־ה֔' וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל בָּ֣מֳתֵי אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י ה֖' דִּבֵּֽר". נבואה שאומרת כי אם תשמור שבת כתקנה, תזכה לרשת את הארץ, תזכה להתענג על ה' ותזכה שכל האומות יכבדו אותך כבוד מלכים.

רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ – פירוש

וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ – המעולה שבברכות

מתוך הברכות הללו לקחו חכמים את המילים "וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ" ותיקנו את פתיחת התפילה של שבת על בניין ירושלים והגאולה במילים רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ. הגמרא ביבמות אומרת שהברכה "ועצמותיך יחליץ" – "זו מעולה שבברכות", והברכה הזו היא חלק מתהליך הגאולה. חלק מהיות האדם שופע, מלא חיות, ולא סגור ומכווץ. כאמור "וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו". חלק מהיותו בונה את חורבות ירושלים ובניין העולם "וּבָנ֤וּ מִמְּךָ֙ חָרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם מוֹסְדֵ֥י דוֹר־וָד֖וֹר תְּקוֹמֵ֑ם וְקֹרָ֤א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ מְשֹׁבֵ֥ב נְתִיב֖וֹת לָשָֽׁבֶת".

החליצנו – הוציאה ממסגר נפשי

חכמינו במדרש מסבירים לנו  כי החילוץ הראשון הוא חילוץ הנפש מהגלותיות. חילוץ מהאדישות, מהחולשה, מחוסר האמונה בהצלחה. מהעייפות הנפשית. להיחלץ מהתפיסות המעוותות (קונצפציה בלע"ז). כך אומר ה' לישעיה (מב) שתפקידו הוא להוציא ממסגר את נפש עם ישראל. "אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם: לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא ישְׁבֵי חשֶׁךְ". על החילוץ הזה אנו מתפללים כשאומרים "רצה והחליצנו".

החליצנו – חילוץ מאדישות וחוסר מעש

החלוצים הללו שמלאים עוצמה וזריזות מחלצים את האנשים האחרים מהבית לשדה הקרב "שְׁלוּפֵי מִבֵּיתָא לַקְּרָבָא" (יבמות קב ע"ב). כך מסביר רש"י את המילה חלוץ "וְאֵלֶּה מִסְפְּרֵי רָאשֵׁי הֶחָלוּץ לַצָּבָא בָּאוּ עַל דָּוִיד חֶבְרוֹנָה לְהָסֵב מַלְכוּת שָׁאוּל אֵלָיו כְּפִי ה' בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה נֹשְׂאֵ֥י צִנָּ֖ה וָרֹ֑מַח שֵׁ֧שֶׁת אֲלָפִ֛ים וּשְׁמוֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת חֲלוּצֵ֥י צָבָֽא". ופירש שם רש"י "חלוצי צבא – המוציאים מן העם ודוגמתו 'חלוצי צבא' דמטות" (דברי הימים א יב כד-כה). החלוצים הללו הצטרפו לדוד ראשונים אחרי ששמואל ממליך אותו ובעקבותיהם בא עם ישראל להמליך את דוד למלך ישראל.

החלוצים הללו הם כמו בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה שהיו הראשונים שנכנסו לארץ ישראל והם חילצו את שאר העם מהפחד שאחז בהם בחטא המרגלים, פחד שמנע מהם לכבוש את ארץ ישראל עד שבאו החלוצים.

החליצנו – עשה אותנו חלוצים זריזים

פירוש נוסף למילה החליצנו נאמר במדרש שהוא להיות חלוצי צבא. כמו שנאמר לבני גד וראובן "חלוצים תעברו לפני ה' למלחמה". החלוצים הללו מחזקים את רוח העם, עליהם נאמר "וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם" (דברים פרק כ ט). מחזקים את העם בדברים (רש"י שם).

החלוצים הללו גם מצוידים בנשק להילחם באויב (כמו שמובא בדברי הימים לעיל). מלבד שימושו במלחמה הוא מועיל גם לחזק את רוח העם וגם לשבור את רוח האויב. החלוצים הללו מביאים גאולה לעם ישראל כמו שעשה משה ויהושע, כמו שעשו דוד וכל מלכי ישראל, ועליהם אנחנו מתפללים כל שבת באומרנו "רצה והחליצנו" כי החלוצים הללו הם הדרך לבניין ירושלים ומלכות בית דוד (מדרש רבה ויקרא לד טו).

החליצנו – חַלְּצֵנִי ה' מֵאָדָם רָע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי

כשיש ראשי צבאות כאלה בראש העם, העם נחלץ מצרת החמס שקיימת בכל דור ודור. שנאמר "חַלְּצֵנִי ה' מֵאָדָם רָע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי". ומה רוצים האנשים הרעים, אנשי החמס? כל היום חושבים איך להילחם, "אֲשֶׁר חָשְׁבוּ רָעוֹת בְּלֵב כָּל יוֹם יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת" (תהילים קמ).

עליהם אומר דוד המלך במקום אחר (פרק קכ ה-ז) "אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר: רַבַּת שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם: אַנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה". גם על החילוץ הזה אנחנו מתפללים כשאומרים "רצה והחליצנו" (עיין מדרש רבה ויקרא לד טו).

הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה

חכמינו ממשיכים ואומרים כי כל החילוצים הללו מביאים לנו מנוחה מכל אויבינו מסביב. כך נאמר לדוד על בנו "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו מִסָּבִיב כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו: הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן וַאֲנִי לוֹ לְאָב וַהֲכִינוֹתִי כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם" (דהי"א, כב ט-י). וזו שבת מנוחה מעין עולם הבא, מעין הגאולה השלמה.

לעולם יסדר אדם שבח לפני הבקשה

על הניסים ועל המלחמות

עוד קודם שאנחנו מתפללים לפני ה' שירחם עלינו במלחמה הזאת ויביא לנו ניצחון, אנחנו חייבים לזכור ולהזכיר לכל את הניסים ואת השבחים של ה' על כל מה שקרה לנו משבת שמחת תורה. שכך אומרת הגמרא "דרש רבי שמלאי: לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל. מנלן – ממשה דכתיב (דברים ג') ואתחנן אל ה' בעת ההיא; וכתיב ה' אלהים אתה החלת להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו'".

חיוב להודות לפני הבקשה הוא חיוב מהתורה

הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפיים פרק א הלכה ב) הביא את דברי רבי שמלאי להלכה. וכתב הכסף משנה כי החיוב להודות לפני התפילה הוא חיוב מהתורה. שעל כן הגמרא למדה אותו ממשה רבנו. "וכיון דממרע"ה למדנו כן אלמא מדאורייתא הכי הוא" (כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א הלכה ב).

על מה אנחנו מודים במלחמה זו

על כן אנחנו נודה לה' קודם התפילה על כך שעם ישראל התגייס כולו למלחמה. בישראל התגייסו 300,000 לוחמים בתוך חצי שבוע מתוך 7 מיליון תושבים. ברוסיה התגייס מספר כזה של לוחמים מתוך 160 מיליון תושבים רק אחרי שלושה חודשים של שחרור אסירים, איומים, מאסרים ופיתויים.

נודה על כך שאנשים שהיו בחו"ל עלו על מטוס ובאו לארץ ישראל שנמצאת במלחמה; על כך שאנשים שהיו במחלוקת ביניהם שכחו מהן בתוך דקות ספורות והתמסרו למלחמה באויב האמיתי; על כך שגם אנשים שאמרו כי יסרבו להילחם חזרו בהם כשראו את האסון בעוטף עזה; על כך שהאזרחים עוטפים את כל החיילים באהבה ובהערכה אין קץ ומסייעים ותומכים בהם בין אם הם תושבי הארץ ובין אם הם יהודים תושבי חו"ל.

נמשיך ונודה על כך שאנחנו זוכים יום יום לשבור את זרוע הרשעים, לנקום נקמת דם עבדיו השפוך ולהשיב לשכנינו שבעתיים אל חיקם, לקיים "וְעוֹלָתָה תִקְפֹּץ פִּיהָ. וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה. כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ". אמן ואמן.

 

תפילה בעת המלחמה

מצוות עשה להתפלל בעת מלחמה

מרן הרב אליהו זצוק"ל היה מזכיר תמיד את דברי הרמב"ם בהלכות תעניות (פרק א א) "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור שנאמר (במדבר י') על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו".

הצרת שונאי ישראל

הרמב"ם מביא דוגמה לצרה שצריך להתפלל עליה "על הצרת שונאי ישראל לישראל כיצד? גוים שבאו (במדבר י' דברי הימים ב' כ') לערוך מלחמה עם ישראל או ליטול מהם מס או ליקח מידם ארץ. או לגזור עליהם שמד אפילו במצוה קלה – הרי אלו מתענין ומתריעין עד שירוחמו" (שם ב ג).

וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם

ועכשיו, כשאנחנו בעת מלחמה ממושכת עם אויבינו מצפון ומדרום ומהמרכז, חובה להתפלל ברוב עם או ביחיד. גברים ונשים, זקנים וצעירים, בשבת או בחול. ובוודאי להתפלל ברוב עם כשהציבור מתפללים. והקב"ה ישמע ויושיע "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם". אמן ואמן.

שיתוף

ראשי פרקים

שיתוף

hse.org.il.txt

ספר חדש!
הלכות מלחמה ושלום

מעלת הלוחמים – הלכות אומץ וגבורה 
מאת הרב שמואל אליהו שליט"א