כך רואים קולות

שופר גדול בששת הימים

אחרי מלחמת ששת הימים אמר הרבי מחב"ד כי במלחמה הזאת שמענו את תקיעת שופר של הקב"ה. מסתבר שא‑לוהים תוקע בשופר הגדול גם בעיצומם של המהלכים המתקדמים, ולא רק בסוף, כשהמשיח מתגלה. הרבי מחב"ד גילה לנו כי במלחמת ששת הימים התקדמו הרבה מהתהליכים הקשורים לשופר הגדול.

תקיעת השופר הזאת הוסיפה הרבה כבוד לעם ישראל בין האומות. היא גם שחררה אותנו – לצערנו לא לגמרי – מעול האומות שאוהבות להתערב בעניינינו בארץ ישראל. תקיעת השופר הזאת הממה את אויבינו ושונאינו, והם עזבו את כל אשר להם וברחו כל עוד נפשם בם. ואולי החשוב מכול הוא מה שעשתה אותה תקיעה בעם ישראל: יהודים רבים עלו לארץ ישראל בעקבות המלחמה והניצחון; תקיעת השופר הזאת הביאה יהודים רבים להתקרב לא‑לוהים, ובעצם כל תנועת התשובה שאנחנו מכירים התחילה בימים ההם.

רואים את הקולות

הדברים של הרבי מחב"ד התחברו לי לדברים חשובים ששמעתי ממו"ר אבי הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל. הוא אמר לי שיש הבדל בין הקול הא‑לוהי לקול האנושי. השופר הא‑לוהי פועל בכל הכוח, אבל הוא אינו נשמע באוזן אנושית. "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר" (שמות כ, יד). על פי הפסוק הזה כתב רבי אמנון ממגנצא בפיוט "ונתנה תוקף" את המילים: "וּבְשׁופָר גָּדול יִתָּקַע. וְקול דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע". קול דממה דקה, אבל מניע פעולות רבות. "וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. וְחִיל וּרְעָדָה יאחֵזוּן".

דיבור לנשמה

חכמינו מתארים את הדיבור הא‑לוהי במעמד הר סיני כדיבור כפול: את הדיבור הראשון אין הפה האנושי יכול לומר ואין האוזן יכולה לשמוע. כך אומר רש"י (שמות כ, א): "מלמד שאמר הקב"ה עשרת הדברות בדבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן". אחר כך היה דיבור שני, שאפשר לשמוע. על זה נאמר "אחת דיבר א‑לוהים – שתיים זו שמעתי". דיבור אחד לנשמה ודיבור שני לאוזניים.

דיבור אל הדי-אן-איי

הדיבור הראשון נטבע בדי-אן-איי הרוחני של עם ישראל ועליו נאמר "וחיי ועלם נטע בתוכנו". הדיבור הזה עובר בגנים מדור לדור. כל תינוק שנוצר לומד ברחם אימו את כל התורה כולה. זה דיבור שגורם לכל הדורות להיות במתן תורה. "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱ‑לֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (דברים כט, יד). הדיבור השני אל האוזן מעורר אותנו להיזכר בדיבור הראשוני השקט והעוצמתי, דיבור שנחקק בנשמת האומה.

תקיעת שופר לקיבוץ גלויות

כך היא גם תקיעת השופר של הקב"ה בעת קיבוץ גלויות, שעליה נאמר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָ‍ִם" (ישעיהו כג, יז). זו תקיעה שנשמעת חזק מאוד ומניעה מיליוני יהודים לעלות לארץ ישראל מ-102 מדינות כבר 130 שנה.

תקיעת שופר לשחרור משעבוד מלכויות

התקיעה הזאת חייבת לבוא עם שחרור, אחרת היא לא תאפשר קיבוץ גלויות. על כן נאמר בה "תקע בשופר גדול לחירותנו". חירות מעמים רבים. אם מסתכלים במבט רחב רואים כי לפני 30 שנה עוד היו מיליונים מעם ישראל משועבדים ברוסיה ובסוריה. לפני 75 שנה נרמסו מיליונים תחת מגפי הנאצים. לפני 200 שנה רק החלו לתת לנו שוויון זכויות חלקי, ואחר כך לקחו אותו. בתהליך פלאי ארוך ומתמשך אנחנו הולכים ומשתחררים משעבוד מלכויות בזכות פעולתו של השופר שפועל בתוך תוכם של כל הלבבות.

תקיעה שמרעידה ומניסה את אויבינו

התקיעה הזאת מפילה פחד חיל ורעדה על אויבינו. באותו מבט רחב אפשר לראות כיצד הנאצים נופלים באירופה, אחר כך סטלין וחבר מרעיו נופלים, ולבסוף עינינו רואות את המפלה המתמשכת של הערבים בכל מלחמותיהם בנו. מתקיים בהם "והרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ". בתפילת ראש השנה אנו לומדים כי העברת ממשלת הזדון נעשית על ידי השופר הגדול הזה. כך אומר הנביא זכריה: "וה' עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ וה' אלוקים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן" (זכריה ט, יד).

השופר הוא שגרם במלחמת ששת הימים למאות אלפי חיילים מצרים לברוח ממדבר סיני כשהם נוטשים את הטנקים החדישים שקיבלו ואת כל כלי המלחמה. זו הייתה בהלה שאין לה שום הסבר, הם זרקו את הנעליים וברחו יחפים לעבר תעלת סואץ. השופר הזה הוא ההסבר ההגיוני היחיד לבריחתם של מאות אלפי ערבים מארץ ישראל בשנת תש"ח. הם השאירו בתים ושדות ורכוש רב וברחו ליעד לא נודע מפחד לא מובן. הכוח הצבאי היהודי בימים ההם היה מצומצם, חלש וחסר נשק.

זה אולי ההסבר לפלא הגדול שהיה בגשר עד הלום. טור טנקים יצא ממצרים במלחמת השחרור ונע לעבר תל אביב כדי להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד. באותה העת לא היו לכוחות המגן היהודים כל כלי נשק שנועדו להתמודד עם טנקים. הקב"ה השמיע את קולו, "קוֹל ה' בַּכֹּחַ, קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים", וטור הטנקים המצרי נבהל, הסתובב וחזר למצרים בלי להשלים את משימתו. שום נימוק אחר אינו מסביר את התופעה המדהימה.

תקיעה שמזכירה לנו את נוכחות ה' בקרבנו

אי אפשר לדבר על קולו של השופר ולא לזכור כי בסופה של תקיעת השופר הגדול מתקיים בנו "וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלָ‍ִם." תקיעת שופרו של ה' בהר סיני או בהר בית ה' בירושלים מביאה אותנו להרגשת נוכחות ה'. "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'". וזה אולי הסבר להתחזקות הרוחנית שאנו מרגישים בכל מקום. התחזקות שגורמת לחלקים מהעם חרדה. הם חושבים שזו הדתה מכוונת מהדתיים להשתלט על החילונים, אבל הם אינם יודעים שההתחזקות הזאת נובעת מהלב שלהם. מתקיעת השופר הא‑לוהי שנוגעת בלבבות.

תקיעת השופר הגדול שנשמעת עם השופר הקטן

את בת הקול הא‑לוהית אנחנו שומעים בעת ששומעים את קול השופר האנושי. כך מסביר רבי אלעזר אזכרי את המילים "והיה אם שמוע תשמעו" – אם תשמע באוזן הבשר, תזכה לשמוע את בת הקול של ה' באוזן הלב. אם נשמע את התקיעה של השופר הקטן שהתוקע אוחז בידו בראש השנה, נזכה גם לשמוע בתוך תוכנו את קול שופרו של הקב"ה שמתחזק והולך עוד ועוד משנה לשנה. "וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק… משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ‑לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל". שהיה הקב"ה מסייע למשה לתת בו כוח להיות קולו מגביר ונשמע.

 

פורסם בעולם קטן