ללכת בדרכו של דוד המלך
הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, וחבר מועצת הרבנות הראשית: "שאלה מאוד קשה עומדת לפתחנו. מצד אחד השנה האחרונה הייתה שנה מאוד כואבת, ומצד שני ראינו את המסירות והעוצמה ואת האחדות למרות המחלוקת. הייתה התגייסות למרות הקריאות לסרבנות. היו אנשים שבאו להתגייס מכל מיני מקומות בעולם באמצע החופשה, וזה נתן המון כוח.
"ראינו השנה שעם ישראל נמצא בחזית ומוביל את העולם החופשי במלחמתו בציר הרשע. יש מדינות של חופש ושל חירות, ויש מדינות הדוגלות בדרכו של פרעה, העריצות והחיסול. מה שקוראים בעולם 'ציר הרשע', שהמובילה שלו בעולם היא עזה. ולעומתה המוביל של ציר החופש, השחרור והחירות הוא עם ישראל. מאוד מרומם לדעת שאנחנו, עם ישראל, ממשיכים בדרכו של משה רבנו, דרך של עמוד האור ההולך לפני כל לוחמי החירות.
"היום יש צד מרומם במציאות שלנו, ויש צד כואב. גם ניצחון הוא מרומם. יש פסוק שנאמר בראש השנה שבע פעמים לפני תקיעת השופר: 'עָלָה אֱ-לֹהִים בִּתְרוּעָה, ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר' (תהלים מז, ו). שם כתוב איך זה קורה שעם ישראל מנצח את אויביו: 'יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ… יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ, אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב' (שם, ד–ה).
"המלחמה שלנו בציר הרשע משליטה סדר בתרבות העולמית. היא מסדרת את המחשבות של העולם, שמבין שהם לא צריכים להכיל את הרשע. שמותר לאדם להבין שהחירות היא צדק. לא להגיד 'כל אחד והאמת שלו'. כיום עריצות נחשבת לגיטימית ומכילים כל דעה בשם הפרוגרסיבים, וזה מבלבל את העולם. ראשי המוסר והאקדמיה בעולם אינם מצליחים לגנות אונס או טבח התעללות ואכזריות וטבח תינוקות ואזרחים. כשעם ישראל בא ואומר בגלוי: זה רע, אנשים מרגישים פתאום שיש מצפן מוסרי לעולם. זה מה שהתגלה באירוע הזה, לכן עמדו מאות חברי קונגרס אמריקאים ומחאו כפיים לעם ישראל כמה וכמה פעמים.
"אנחנו נמצאים באירוע שיש בו צד שמח מאוד וצד עצוב מאוד. מה עושים כשיש אירוע משולב? הגמרא אומרת 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה' (ברכות נד ע"א). לומדים זאת מדוד המלך, שבירך את ה' גם בשעות מצוקה. אבל יש מצב מורכב יותר: כשיש גם רעה וגם טובה. האם אדם אומר בגלל הרעה לא אודה על הטובה או שהוא אומר אני גם מודה וגם מצטער?
"על חזקיהו מלך יהודה כתוב שהיה לו נס גדול. סנחריב מלך אשור צר על ירושלים, ומגפה הכתה את כל חיל אשור, והעיר כולה ניצלה מהמצור ומחורבן. הגמרא אומרת: 'בקש הקב"ה לעשות את חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג' (סנהדרין צד ע"א), אבל חזקיהו לא התנהג כמו דוד ולא הודה ולא שר, ולכן התבטלה התוכנית. ומאז ועד היום המשיח לא בא".
למה חזקיהו לא הודה?
"באותו דור יצאו עשרה שבטים מעם ישראל לגלות עשרת השבטים. באותה מלחמה נחרבו חלק מערי יהודה, והכאב היה גדול. חזקיהו אמר: יש גם כאב וגם שמחה, ולכן שב ואל תעשה. השב ואל תעשה הזה מנע ממנו להמשיך את הדרך של דוד המלך. כיום אנחנו נמצאים באירוע דומה, מצד אחד כאב גדול, ומצד שני יש הרבה על מה להודות בשנה האחרונה, ואנחנו צריכים להודות על מה שנכון להודות ולהצטער על מה שצריך להצטער. בחג אנחנו גם שמחים וגם מצטערים, והעיקר צריך להיות השמחה.
"בתחילת ימי בית שני לא הכול הלך בקלות, והיו כמה התמודדויות קשות, והעולים בחרו לבכות במקום לשמוח על תחילת הגאולה. הבכי שלהם גרם לבניין הבית השני להיעצר ל-18 שנה. רק כשהגיעו עזרא נחמיה, ובתוך כל המורכבות העם הצליח לשמוח, נפתחו השערים, והם הצליחו להקים את הבית השני. המצב היה אז מורכב. רוב העם היה בגלות, רק 42,000 יהודים עלו לארץ, ישב להם על הראש ארתחשסתא, הם לא היו בחירות אמיתית, רק בחירות חלקית. היו להם סיבות לבכות וסיבות לשמוח, והם בחרו לשמוח. הבחירה הזאת אפשרה את הקמת הבית השני.
"היעד המרכזי של סינוואר וחבריו אינו להרוג 1,200 איש אלא שנהיה עצובים ומדוכדכים ומסוכסכים. מי שרוצה לנצח אותו צריך להגיד לעצמו: אני אהיה שמח, אני אהיה מלא אמונה, אני אדבר טוב על האחים שלי. זה הניצחון האמיתי על כל טיל שנופל, על כל בונקר בעזה".
מבני הנוער מבקש הרב אליהו: "יש מצווה מיוחדת לעבור ממקום למקום ולשמח ולחזק להעצים ולתת כוח".
הכתבה המלאה בגיליון תשרי של מגזין הנוער מקום בעולם
