למה חנוכה לא בטל לעולם

מצוות חנוכה – מן התורה

חנוכה מדברי סופרים, הלל כדאוריתא דמי

בתקופת הרמב"ם היה חכם גדול בשם רבי דניאל הבבלי שרבי אברהם בן הרמב"ם קורא לו "החכם האדיר, אשר גלה לו השם הנסתרות" הוא למד מדברי הגמרא שאמרה שהלל בחנוכה הוא מהתורה (עיין תענית כח:). והסביר שם רש"י כי נביאים תקנו את ההלל בימי קדם לכל פעם שתהיה צרה לישראל ויגאלו ממנה, כשנגאלין יהו אומרין אותו על גאולתן. לכן אמירת ההלל נחשבת למצוה מהתורה.  אם כן הוא שואל מדוע הרמב"ם הגדיר את ההלל בחנוכה כמצוה מדברי סופרים, (רמב"ם חנוכה ג ה).

רצה יתעלה שיאמרו שירות ותשבחות במאורעות אלו באיזה מלות שיהיו

ועונה לו רבי אברהם כי בגמרא כתוב "ת"ר הַלֵּל זֶה מִי אֲמָרוֹ? ר' יוֹסֵי אוֹמֵר אֶלְעָזָר בְּנִי אוֹמֵר: מֹשֶׁה וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ מִן הַיָּם, וַחֲלוּקִין עָלָיו חֲבֵרָיו לוֹמַר דָּוִד אֲמָרוֹ, וְנִרְאִין דְּבָרָיו מִדִּבְרֵיהֶם. אֶפְשָׁר יִשְׂרָאֵל שָׁחֲטוּ פִּסְחֵיהֶן וְנָטְלוּ לוּלְבֵיהֶן וְלֹא אָמְרוּ שִׁירָה" (פסחים קיז.). לא יכול להיות שישראל לא אמרו הלל בשחיטת הפסח או ביציאת מצרים או אחרי קריעת הים.

ואפילו לדברי חבריו של רבי אליעזר שסוברים כי דוד המלך חיבר את נוסח ההלל בתהילים, אין שום ספק  שבני ישראל הודו לה' על הניסים שהיו להם ביציאת מצרים במילים שלהם. שאין הכרח שישבחו את ה' דווקא במילים של ההלל, "אבל רצה יתעלה שיאמרו שירות ותשבחות במאורעות אלו באיזה מלות שיהיו, כמו שנתחייבו בזה הלוים על הקרבן".

ונתחייב מזה להללו ולשבחו בכל זמן שתראה לנו גבורתו ונצחונו

וההודאה היא ממש מצוות עשה. שהרי  "הוא מאמר אדון הנביאים ע"ה שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה". שכך אמר משה ואמרה גם מרים לנשים שישירו על הנס של קריעת ים סוף. וכל ההודאה במועדים היא זכר להודאה ההיא ביציאת מצרים. מכאן אנו לומדים " אֲשֶׁר נְהַלְּלוֹ וּנְשַׁבְּחוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל זְמַן יִתְרָאֶה לָנוּ גְּבוּרָתוֹ וְנִצְחוֹנוֹ". וע"כ אמרו ז"ל כי ההלל בימי חנוכה דאוריתא אומנם נוסח אמירת ההלל הוא דרבנן ואלו דברי הרמב"ם שהלל בחנוכה מדברי סופרים.

פרסומי ניסא – מצוות עשה מהתורה

גם מצוות פרסומי ניסא היא מצווה מהתורה שנאמר "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (ויקרא כב לב) ומשמעות הציווי לקדש את שם ה' בפרסום ניסיו, בין אם הם ניסים שנעשו במצרים, ובין אם הם ניסים שנעשו למתתיהו ובניו ובין אם מדובר בניסים שנעשו לנו.

השאלה היכן ציונו – מי אמר דווקא נר?

ויש להקשות על הפירוש הזה ממה שהקשו חכמים בגמרא על ברכת הדלקת נר חנוכה. איך אנחנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו" והרי ה' לא ציווה אותנו בשום מקום להדליק נר חנוכה? ועונים חכמים שהוא ציווה אותנו לשמוע  דברי חכמים "לא תסור מהדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". ולכאורה לפי הגמרא הזו מצוות חנוכה היא מדרבנן? ועונה רבי אברהם כי אופן ההודאה בהדלקת הנר היא באמת מצוות חכמים. שהיו יכולים חכמים לקבוע שבחנוכה מודים בצורה אחרת, אבל עצם החובה להודות ולפרסם את הנס היא מהתורה.

אין שיעור קבוע לדבר. וכל דמפרסם ניסא טפי מצוה קעביד

מחדש רבי אברהם כי גם באמירת "הנרות הללו" שאנו אומרים אחרי הדלקת הנר אנחנו מקיימים מצוות הלל מהתורה. " שֶׁהֲרֵי אֵין שִׁעוּר קָבוּעַ לַדָּבָר. וְכָל דְּמַפְרְסֵם נִסָּא טְפֵי מִצְוָה קַעֲבִיד. מִכָּל מָקוֹם חוֹבָה לֵיכָּא. דכבר יָצָא י"ח בְּהַדְלָקָה". ולפי זה בכל פעם שאנחנו מודים ומפרסמים את הנס אנחנו מקיימים מצוות עשה מהתורה.

חתם סופר – ההודאה היא חובה תמיד מהתורה

על פי העקרון הזה כתב החתם סופר "דפורים וחנוכה וכל ימי מגילת תענית לעשות זכר לנס ממות לחיים הוא דאורייתא ממש מק"ו". שהרי אם משיעבוד לגאולה אמרו הלל כל שכן ממוות לחיים.  "אבל איכות וכמות הזכרון ההוא הוא מדרבנן, כגון קריאת מגלה ומשלוח מנות והדלקת נרות בחנוכה הכל מדרבנן, אבל לעשות שום זכר קצת ולכל הפחות לאסרו בהספד ותענית הוא דאורייתא מק"ו הנ"ל" (שו"ת חתם סופר חלק א או"ח רח).

מצוות עשה מהתורה להודות על ניסי המלחמה ולפרסם אותם

הדברים הללו משמעותיים מאוד למלחמה בימינו. חובה עלינו מהתורה להלל להודות לה' על הניסים שהיו במלחמה הזו במילים שונות, שנאמר "שירו לה' כי גאה גאה", וככל שמרבים בהודאה מקיימים את המצווה ביתר הידור. ועוד יש חובה גמורה לפרסם את הניסים שנעשו במלחמה מהפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" שפרסום הניסים הוא קידוש השם. וככל שאדם מרבה לפרסם את הניסים הללו הוא מקיים בהידור את מצוות העשה החשובה הזו.

למה חנוכה לא בטל כשבטלה מגילת תענית

מהי מגילת תענית שבטלה?

על פי העקרון הזה נבין מה שאומרת הגמרא (בראש השנה יח:) כי יש מחלוקת אם בטלה מגילת תענית. דהיינו אם בטלו כל החגים שנקבעו בימי בית שני על הניסים שנעשו בימיהם. וכגון יום יג באדר שהוא יום ניקנור שבו ניצחו החשמונאים את צבא ניקנור שרצה להחריב את בית המקדש.

או למשל יום ג' בתשרי שבו חגגו את ביטול אזכרת שם ה' בשטרות שכאשר שלטו היוונים הם אסרו להזכיר את ה'. אסור לומר "ברוך ה'" או "בעזרת ה'", כן אסור לומר "שלום" שהוא אזכרת שם ה' ששמו שלום. אחרי שניצחו  בני מתתיהו את היוונים חזרו בני ישראל להזכיר את שם ה' פעמים רבות. "וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות. וכך היו כותבים: בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון. וכששמעו חכמים בדבר אמרו: למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה, וביטלום. ואותו היום עשאוהו יום טוב". וכך היו חגים רבים בימי בית שני. ואחרי חורבן הבית השני ביטלו את כל החגים הללו.

למה חנוכה לא בטל?

ואע"פ שבטלו כל החגים החדשים הללו, חנוכה ופורים לא בטלו. כך מספרת הגמרא על מישהו שגזר תענית בחנוכה כי הוא חשב שגם חנוכה בטלה או שמותר להתענות בחנוכה. "מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד, וירד רבי אליעזר ורחץ, ורבי יהושע וסיפר. ואמרו להם: צאו והתענו על מה שהתעניתם". רבי אליעזר ורבי יהושע במעשיהם הראו לציבור שאין בגזירה הזאת כלום. ומי שצם בחנוכה צריך לעשות תשובה על כך ולצום פעם נוספת על זלזולו בחנוכה.

אם כן משמע שחנוכה לא בטל. וכאן שואלת הגמרא למה לא ביטלו גם את חנוכה? עונה רב יוסף כי יש בחנוכה מצווה של הודאה והדלקת הנר. "אמר רב יוסף: שאני חנוכה דאיכא מצוה. – אמר ליה אביי: ותיבטיל איהי, ותיבטל מצותה! אלא אמר רב יוסף: שאני חנוכה דמיפרסם ניסא".

משמע שפרסום הנס של חנוכה הוא הרבה יותר משמעותי מהמצוה של הדלקת הנרות. שהדלקת נרות אפשר לבטל, אבל פרסום נס אי אפשר לבטל. וכדברי רש"י "כבר הוא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצות, והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו".

איסור תענית הוא חלק מפרסום הנס

מקשה שם תוס' למה היה צריך ללמוד על כך שחנוכה לא בטל מהמעשה של רבי אליעזר שרחץ ורבי יהושע שהסתפר ביום התענית שקבעו בחנוכה. הרי כתוב במפורש במשנה במסכת ראש השנה (א ג) "עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין, עַל נִיסָן מִפְּנֵי הַפֶּסַח, עַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית, עַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, עַל תִּשְׁרֵי מִפְּנֵי תַקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת, עַל כִּסְלֵו מִפְּנֵי חֲנֻכָּה וכו'". משמע שחנוכה לא בטל כי המשנה אומרת ששולחים שלוחים מיוחדים להודיע מתי ראש חודש בכסלו בגלל חנוכה. אם כן יש הוכחה מהמשנה שחנוכה לא בטל. ולמה מביאים סיפור לקבוע הלכה?

מתרץ התוס' תירוץ מופלא ואומר שאין הוכחה מהמשנה הזו, כיון שיכול להיות שהשלוחים יצאו בשביל הדלקת נרות לפרסום הנס. לא בשביל חג החנוכה שאולי הוא בטל, ולכן מותר להתענות בו. צריך לשים לב לחידוש תוס' שהייתה אפשרות שחג חנוכה יבטל, אבל הגמרא הבינה שפרסום הנס לא יכול להיבטל לעולם זו הייתה אפשרות והגמרא דחתה אותה וקבעה שהתקנה הייתה לא לבטל את החג ושאסור להתענות בו. וזה לומדים מהסיפור של רבי אליעזר ורבי יהושע שלא ביטלו את עצם חג החנוכה ועל כן אסור להתענות בו. והאיסור הזה, והצורך שיהיה חג הוא חלק מפרסום הנס.

פורים וחנוכה לא בטלים לעולם

מגילת אסתר לא בטלה לעולם

להבין עד כמה גדולה חשיבות פרסום הנס נראה כי בגלל זה פורים וחנוכה לא יבטלו לעולם. שכך אומרת הגמרא בירושלמי (מגילה א ה) "רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת ספרי תורה אינן עתידין ליבטל מה טעמא 'קול גדול ולא יסף'. רבי שמעון בן לקיש אמר אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל. נאמר כאן 'קול גדול ולא יסף' ונאמר להלן 'וזכרם לא יסוף מזרעם'.

 פורים לא בטל לעולם

ולא רק המגילה קיימת, אלא גם פורים קיים לעולם שכך אמרו חכמים במדרש על "אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ צַעַר לְיִשְׂרָאֵל הִתְקִינָה סְעוּדָה לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּלְהָמָן הָרָשָׁע וְשִׁכַּרְתּוֹ יַיִן בְּיוֹתֵר. וּכְסָבוּר הָיָה הַמָּן בְּעַצְמוֹ שֶׁחָלְקָה לוֹ כָּבוֹד וְהוּא לֹא יָדַע שֶׁפָּרְשָׂה הִיא לוֹ מְצוּדָה שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁשִּׂכְרָהּ אוֹתָהּ יַיִן קָנְתָה לָהּ אֻמְּתָה לְעוֹלָם, אַף עָרְכָה שְׁלַחְנָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אֵי זֶה זֶה שֵׁם טוֹב שֶׁקָּנְתָה? שֶׁכָּל הַמּוֹעֲדִים עֲתִידִין לִבָּטֵל וִימֵי הַפּוּרִים אֵינָן בְּטֵלִים לְעוֹלָם, א"ר אֶלְעָזָר אַף יוֹם הַכִּפּוּרִים לֹא יִבָּטֵל לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם" (ילקוט שמעוני על משלי פרק ט רמז תתקמד).

וכך כותב הרמב"ם "ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר (ישעיה ס"ה ט"ז) כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני ימי הפורים לא יבטלו שנאמר (אסתר ט' כ"א) "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם". הרי שימי הפורים קיימים לעולם".

חנוכה לא בטל

חידוש גדול אומר המגיד לרבי יוסף קארו שגם חנוכה לא יבטל לעתיד לבא (מגיד מישרים – פרשת ויקהל). המגיד מסביר לרבי יוסף קארו זצוק"ל כי מה שאמרו חכמים שמצוות בטילות לעתיד לבא, זה באלף השביעי שנאמר בו שהעולם יהיה חרב. "דשית אלפין שנין הוי עלמא וחד חרוב". שאין פירושו חרב פיזית אלא שלא יהיה בו יצר הרע. "דבזמן תחיית המתים דהוא בתר ימות המשיח יהא חרב עלמא מתאוות וכיסופין דהאי עלמא". ולכן אין משמעות למצוות כמו שאמר משה למלאכים שאין למצוות משמעות בשבילם שאין להם יצר הרע. ולכן אין טעם באיסור אכילת חמץ שנועד לכפות את יצר הרע.

בכל החגים תהיה הודאה לה'

ובכל המועדים שלעתיד לבא רק יאמרו "הלל וזמרין ושירין ותשבחן לקב"ה ותו לא מידי, והיינו דאמור רבנן חנוכה ופורים אינם בטילים לעולם, כלומר דהא חנוכה ופורים לית בהו אלא סיפור נסים דקב"ה בלחוד, וכן מאי דיעבדון במועדייא הוי דוגמת חנוכה ופורים דהיינו סיפור נסים דקב"ה משום הכי לא יבטלו, ואתה שלום". לפי דבריו בכל החגים שיהיו לעתיד לבא ישאר החלק של הודאה לה' שהוא לעולם לא יבטל כמו חנוכה ופורים.

חכמים נוספים שאמרו שחנוכה לא בטל

בתקופת רבי יוסף קארו חי רבי שלמה הלוי אלקבץ זצוק"ל בעל "לכה דודי". והוא כתב פירוש על מגילת אסתר בשם "מנות הלוי" ושם הוא כתב בהקדמה "כי לזאת אמרו כי חנוכה ופורים אינם בטלים לעולם כי כולם כיוונו לדבר אחד. ואמר כי מעתה ועד עולם מלחמה לה' בעמלק והטעם 'כי יד על כס יה'. כי זה היתה כוונתו לשלח האם מעל הבנים והיא הנקראת כסא ה'". וזאת הייתה כוונת יוון והמן להמשיך את מלחמת עמלק.

כדבריו כותב בספר החיים לאחיו של המהר"ל "טעם מצות חנוכה ופורים אינם בטלים לעולם שעדיין עומדים עלינו בכל דור ודור להשכיח אותנו מתורתנו כדרך שעשו היונים בימי החנכה האלו וכן בכל עת ובכל שעה חושבים עלינו שונאנו וכו' הרי שנסי חנכה ופורים אינם בטלים לעולם".

גם חנוכה לא יבטל דבכל הדינים נזכרים חנוכה ופורים יחד

בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יג סימן ע) כתב כי כך היה מקובל בידיהם שאמרו חכמים. ואין לנו את המקור שלהם. "אבל כפי הנראה היה לפניהם חז"ל כזה, ונעלם מאתנו כשם שמצינו עוד הרבה מאמרי חז"ל שמוזכרים בדברי הראשונים ואנו לא זכינו לאורם".

וכה סיפר נכדו של הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל כי קיבל בעת חתונתו חנוכיה מכובדת והדליק בה. ואמר לסבו הרה"ג משה פיינשטיין זצוק"ל שהוא מקווה לא להשתמש בחנוכיה יותר. שהרי חנוכה יבטל כמו כל המועדים בימות המשיח. אמר לו סבו כי  חנוכה לא יבטל שהרי בכל הדינים נזכרים חנוכה ופורים ביחד, וכמו שפורים לא יבטל כך גם חנוכה.

חנוכה ופורים – ניסים טבעיים

ניסיך שבכל יום עימנו

כדי להבין למה זכו חנוכה ופורים למעלה כל כך גדולה נזכיר כי בברכת "מודים" בתפילת שמונה-עשרה אנו מודים "וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת" וברור הוא שאנחנו לא מדברים על ניסים שיש בהם ביטול סדרי הטבע אלא על ניסים שאין בהם שינוי חוקי הבריאה. שהרי אנו מודים על הניסים שֶׁבְּכָל יוֹם ועל הנפלאות שֶׁבְּכָל עֵת.

על חשיבות של ההודאה הזו כותב הרמב"ן "אֵין לָאָדָם חֵלֶק בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עַד שֶׁנַּאֲמִין בְּכָל דְּבָרֵינוּ וּמִקְרֵינוּ שֶׁכֻּלָּם נִסִּים אֵין בָּהֶם טֶבַע וּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, בֵּין בְּרַבִּים בֵּין בְּיָחִיד" (שמות יג טז). לגודל חשיבות הענין הרמב"ן חוזר על יסוד זה לפחות תשע פעמים בפירושו בתורה  (בראשית יז א; מו טו; שמות ו ב; כג כה; ויקרא יח כט; כו יא; דברים ו טז; יא יג; כ ט). לדבריו "כל יעודי התורה בטובות ההן וכל הצלחת הצדיקים בצדקתם, וכל תפלות דוד מלכנו וכל תפלותינו נסים ונפלאות, אלא שאין בהם שנוי מפורסם בטבעו של עולם".

ניסים בשינוי טבע היו רק כשהיינו בעת חולשה

מסביר רבי יונתן אייבשיץ זצוק"ל כי הניסים שיש בהם שינוי חוקי הבריאה נעשו בשעה שעם ישראל היה בעת חולשה. כמו ביציאת מצרים שהיינו במ"ט שערי טומאה, לא הייתה ברירה וכדי לגאול את עם ישראל מטומאת מצרים עשה ה' להם עשר מכות וקריעת ים סוף וכד'. וכן היה בשעה שעם ישראל פָסַח על שני הסעיפים ולא ידע אם ה' הוא האלוקים או הבעל הוא האלוקים, בשעה זו לא הייתה ברירה ואליהו הוריד להם אש מהשמים (יערות דבש א' דרוש ג).

בחנוכה ופורים נתעלו

בחנוכה ובפורים התעלה עם ישראל למדרגה שבה הוא יכול לומר "עַל הַנִּסִּים" על ניצחון שנראה כאילו כולו בידי אדם, ואין בו שום התערבות אלוקית בשינוי חוקי הטבע. הוא התבגר להבין שגם הטבע הוא נס משמים. לכן "כל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם".

לכן אומרים על דוד המלך שהוא חי לעולם. "וַתִּקֹּד בַּת שֶׁבַע אַפַּיִם אֶרֶץ וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ וַתֹּאמֶר יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּוִד לְעֹלָם". (מלכים א פרק א לא). שדוד המלך נלחם בלי שום נס גלוי והוא ראה בזה את יד ה'. כך אומר דוד המלך "לְדָוִד רִיבָה ה' אֶת יְרִיבַי לְחַם אֶת לֹחֲמָי". עד כדי כך שהוא אומר כי ה' מחזיק מגן וחנית. "הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי:  וְהָרֵק חֲנִית וּסְגֹר לִקְרַאת רֹדְפָי אֱמֹר לְנַפְשִׁי יְשֻׁעָתֵךְ אָנִי" (תהילים לה). וכך במזמורים רבים אחרים. על זה אומר הרמב"ן "וכל תפלות דוד מלכנו וכל תפלותינו נסים ונפלאות, אלא שאין בהם שנוי מפורסם בטבעו של עולם".

תירוץ הסבא מקלם לשאלת הבית יוסף

על פי זה תירץ הסבא מקלם את קושיית הבית יוסף למה מדליקים נר ביום הראשון, הרי לא נעשה בו נס. ותירץ שמתוך הנסים הגלויים של השמן בשאר הימים הם הבינו שגם הטבע של דליקת השמן ביום הראשון הוא נס. כן הבינו באמצעות הנס של שאר הימים כי הנצחונות הטבעיים שלהם במלחמה היו נס גדול ועצום. וכשאדם מבין את הסוד הזה, כל החיים שלו הם נס בלתי פוסק. ולכן חנוכה ופורים וההארה שלהם לא בטלה לעולם.

האור הגנוז של חנוכה ופורים

על ההבנה הזו כתב השפת אמת (תרסא): "כי העולם נקרא הטבע שהוא מעלים ומסתיר האור. אבל אור הראשון היה מאיר בכל אלה ההסתרות וגנזו לצדיקים". והאור הזה מתגלה בחנוכה "איתא ברוקח כי הל"ו נרות דחנוכה מול הל"ו שעות שהאיר אור הגנוז בששת ימי בראשית ע"ש. א"כ נראה שנר חנוכה הוא מאור הגנוז והוא מאיר בתוך החושך הגדול. זהו שרמזו שמאיר מסוף העולם ועד סופו שאין העלם וסתר עומד נגד זה האור". "וכל עובד ה' צריך לשמוח בימים הללו שיש בהם הארה מאור הגנוז בעבודת השי"ת שכן עיקר כוונת הרשעים היה להשכיחנו תורת ה' וחוקיו ונרות חנוכה מביאים זכירה" (שפת אמת בראשית לחנוכה).

וכן כתב בעל הנעם אלימלך כי בכל יום מתגלה האור הגנוז שנגנז בששת ימי בראשית לצדיקים "הצדיק ההולך בדרכי השם באמת ובתמים אליו נראה ונגלה אור הגנוז. ובכל יום ויום שהצדיק הולך במדרגה יותר – נתגלה לו האור יותר. וזהו 'ראה שאין כדאי כו' וגנז לצדיקים לעתיד לבא'. רצה לומר הצדיקים עתידים להיות לבא אל האור הזה הגנוז שנתגלה אליהם (נועם אלימלך דברים פרשת ראה).

לכן אין איסור מלאכה בחנוכה ופורים

לכן אין איסור מלאכה בחנוכה (מלבד איסור לנשים לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקים). והטעם הוא שצריך לראות את האור של ה' גם בעולם העשיה ולא רק בעולמות שמעליו. שזה החידוש של חנוכה לראות את ה' בעולם הטבע גם כן. ולהבין שכאשר אדם עובד לפרנסתו הוא באמת רק פועל ביד ה', וה' הוא הזן והמפרנס לכל.

השראת שכינה בחנוכה

השראת שכינה בפרשת בהעלותך

פרשת בהעלותך שקוראים בחנוכה עוסקת בהשראת שכינה. בתחילת הפרשה מדברים על הנרות של המקדש, והגמרא אומרת שהנרות הם עדות ששכינה שורה בישראל. ובהמשך הפרשה מתוארים ענני הכבוד שמלווים את עם ישראל שהם סימן לנוכחות ה' והשראת השכינה. וכך כתוב שם "וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר: כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה אֵשׁ לָיְלָה" (במדבר ט).

פרזות תשב ירושלים – השראת שכינה

על המדרגה הזו אנחנו קוראים בנבואת זכריה שקוראים בהפטרה בשבת חנוכה. שם אנחנו קוראים על התקופה שלנו. הנביא מדבר שם על ירושלים שתשב פרזות בלי חומה מסביב. "וַיֹּאמֶר אֵלָו רֻץ דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ:  וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" (זכריה ב)

ונלוו גויים רבים אל ה' – השראת שכינה

גם הנבואה שגויים רבים משלימים עם קיומנו נאמרת בנבואה הזו והיא גם מאפיינת את התקופה שלנו. שבתקופת השואה כל העולם הפנה לנו עורף, וכעת רוב העולם נמצא איתנו בקשרים דיפלומטים. גם מדינות ערב שביקרו את מדינת ישראל בשנה האחרונה, לא ניתקו את הקשר הדיפלומטי עם ישראל, כי הקשרים הללו יותר חשובים להם מהביקורת הציבורית שלהם. גם הדבר הזה קורה באופן הכי טבעי בלי שום נס שיוצא ממנהגו של עולם "וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ".

משתי את עוון הארץ ביום אחד – השראת שכינה

גם הפלא הגדול של התחזקות בתורה ומצוות שיש בעם ישראל הוא חלק מהשראת השכינה בתוכנו. שכך אומר הנביא בהמשך לאותה נבואה. "וִיהוֹשֻׁ֕עַ הָיָ֥ה לָבֻ֖שׁ בְּגָדִ֣ים צוֹאִ֑ים וְעֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י הַמַּלְאָֽךְ: וַיַּ֣עַן וַיֹּ֗אמֶר אֶל־הָעֹמְדִ֤ים לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר הָסִ֛ירוּ הַבְּגָדִ֥ים הַצֹּאִ֖ים מֵעָלָ֑יו וַ֣יֹּאמֶר אֵלָ֗יו רְאֵ֨ה הֶעֱבַ֤רְתִּי מֵעָלֶ֙יךָ֙ עֲוֹנֶ֔ךָ וְהַלְבֵּ֥שׁ אֹתְךָ֖ מַחֲלָצֽוֹת". (זכריה ג). וכן הוא אומר "וּמַשְׁתִּ֛י אֶת־עֲוֹ֥ן הָאָֽרֶץ־הַהִ֖יא בְּי֥וֹם אֶחָֽד". וגם התופעה הזו מתרחשת בדרכים טבעיות לגמרי.

הצלחת המלחמה האחרונה – אומץ, יצירתיות, הקרבה

כל הנבואות הללו הם הקדמה למחזה המנורה שרואה זכריה. "וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ". והנביא מסביר לו "וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת". (זכריה ד).

המסקנה של זכריה הנביא היא המסקנה של המלחמה שהחלה בשמחת תורה. כל הכח הצבאי שהיה לעם ישראל לא פעל כי הרוח הייתה במחלוקת, בשפל ובטעות. כל ההצלחה שהייתה לנו מול אויבינו היא הצלחה שמקורה בחכמה, בעוצמות רוחניות באחדות וברוח יותר מאשר בחומר.

רמיז לשמן דנגיד ואתי מלעילא

על השפע הרוחני העליון שיורד עלינו בחנוכה ומתגלה בחיי המעשה רומז המגיד לרבי יוסף קארו (פרשת מקץ) כי רזא דחנוכה "רמיז לשמן דנגיד ואתי מלעילא". רומז לשפע השמן שיורד מלמעלה כמו שרואה זכריה הנביא וכמו שאומר דוד בתהילים (קלג) כי השפע הרוחני הוא "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו" שמתגלה בשפע גשמי "כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם". אמן ואמן.