חלק מתהליך הגאולה הוא שאומות העולם יכירו בגדלות עם ישראל ובשליחותו. לכן אמרו חכמינו שישמעאל עשה בסוף ימיו תשובה ו"מעשה אבות סימן לבנים". בתקופה שלנו יש התעוררות אסלאמית בהכרה בעם ישראל על ידי המדינות במפרץ. יש גם התעוררות של אישי דת מוסלמים, וכמה פעמים אמר לי אחד השיח'ים הגדולים בעמאן כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל.
הוא הראה לי כי על פי אמונתם, התורה של משה היא דבר ה' ולכן היא אמת, וכל מוסלמי שאומר אחרת מזייף את האסלאם האמיתי. כך הראה לי כי בקוראן (סורה 2, 81) ה' אומר למוחמד: "אנו נתנו למשה את ספר התורה ושיגרנו לאחר מכן עוד שליחים". הוא פתח והראה לי כי בסורה 6, 155–156 כתוב כי ה' אומר למוחמד: "אנו נתנו למשה את הספר בשלמותו!… ספר זה מבורך הוא". על כן פנה מוחמד למוסלמים (בסורה 4, 135) ואמר להם: "המאמינים! האמינו באללה ובשליחו ובספר אשר הוריד לשליחו וכן בספר שהורד מקודם", דהיינו בספר התורה.
הוא הראה לי הרבה מקומות שבהם מוחמד חוזר ואומר שהתורה אמת ומי שמבין אותה הם בני ישראל. בסורה 46, 8 מוחמד אומר: "אין אני מחדש דבר שלא נתגלה כבר על ידי השליחים שקדמו לי", והכוונה כמובן למשה ולנביאים האחרים. כמו כן כתב מוחמד בקוראן (בסורה 46, 11) כי לפני הקוראן ניתן ספר התורה: "לפני ניתן ספר למשה בהדרכה וחסד, וספר (הקראן) מאשר אותו בשפה הערבית", ולכן אמר למוסלמים (בסורה 10, 94): "אם יש לך ספק כל שהוא בדבר מה (מן הקראן) שהורד אליך, שאל את (בני ישראל) שקבלו ולמדו את ספר (התורה) לפניך".
כיוון שבכל התורה ובכל דברי הנביאים יש הבטחות מפורשות של ה' כי ארץ ישראל תהיה אך ורק לעם ישראל, מוחמד חוזר על כך בקוראן כמה וכמה פעמים. הוא מספר למוסלמים (בסורה 5, 24) כי משה אומר לעם ישראל: "התקדמו בדרככם אל הארץ הקדושה אשר הבטיח לכם א‑לוהים". ובסורה 7, 133 הוא אומר: "אחר כך הורשנו לעם המעונה את הארץ הקדושה, את מזרחה ומערבה, ונתקיימו כל ההבטחות של ריבונך לבני ישראל". גם בסורה 10, 93 הוא אומר: "אחר כך הושבנו את בני ישראל לבטח בארצם והענקנו להם מכל טוב". כך הוא כותב גם בסורה 28, 3–5: "אך אנו החלטנו להטות חסד לחלשים ולעשותם למנהיגים ויורשים בארץ שהחלטנו להושיבם בה, וכן להביא על ידיהם על פרעה ועל המן עם צבאותיהם את האבדון שהיו חוששים ממנו".
במקומות רבים מוחמד מדבר גם על השופר הגדול שייתקע באחרית הימים, למשל: "כי ביום ההוא יחריד קול השופר, ואחריו יבוא עוד קול שופר או ייחרד לב כל בני האדם, וישפילו את עיניהם" (סורה 79). מוחמד מדבר גם על שיתקבצו בני ישראל אל ארץ ישראל כמו שכתוב בכל ספרי הנביאים. למשל הוא כותב (בסורה 17, 105–106): "הטבענו אותו [את פרעה] ואת כל אשר לו יחדיו ואחר כך אמרנו לבני ישראל: 'התנחלו בארץ ישראל ובבוא הבטחת אחרית הימים, נביאיכם יהיו מכונסים'". דהיינו תחזור אלינו הנבואה, כמו שכתוב בספר יואל (ג, א): "וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ".
כן כתב מוחמד על בניין בית המקדש הראשון וחורבנו בעקבות החטאים (בסורה 17): "מסרנו לבני ישראל בספר לאמור, פעמיים תחמסו את הארץ ותתנשאו מאוד. כאשר התקיימה הבטחת הפעם הראשונה, שילחנו בכם את עבדינו גיבורי המלחמה, והם פשטו אל תוך המושבות, וכך קוימה ההבטחה". כן דיבר מוחמד על בניין הבית השני וחורבנו בעקבות החטאים: "אחר חידשנו את כוחכם להשיב מלחמה שערה, והמצאנו לכם רכוש ובנים והרבינו את שורותיכם. אם תעשו טוב, רק עם עצמכם תיטיבו, ואם תרעו, לעצמכם תרעו. כאשר התקיימה הבטחת הפעם השנייה שילחנו בכם את עבדינו, למען יכלימו את פניכם וייכנסו אל המקדש, כשם שנכנסו אליו בראשונה, ולמען יחריבו את כל אשר כבשו".
אחר כך דיבר מוחמד על בית המקדש השלישי שאולי ייבנה ברחמי ה': "אולי יואיל ריבונכם לרחם עליכם, ואולם אם תשובו לסורכם, נשוב גם אנו לייסר אתכם" (סורה 17, 8).
לא מוגזם להסביר לערבים כי אם הם אינם רוצים להסתכסך עם א‑לוהים, שיכבדו את דברו ולא ינסו להילחם בו וללכת נגדו.
פורסם בעולם קטן
