הרב שמואל אליהו

מלחמות ישראל – תיקון חטא המרגלים בכיבוש עזה

ט' אלול התשפ"ג(26/08/2023)
ראשי פרקים

שיתוף

קול צופייך, דברים תשע"ד, גליון מס' 731

וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ

העוז – תיקון לחטא המרגלים

בִּכְיָה – לא לכל הדוֹרוֹת

בחטא המרגלים נאמר: "וַתִּשָׂא כָּל הָעֵדָה וַיִתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִבְכוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא". ובגמרא (תענית כט ע"א): "אוֹתָהּ הַלַּיְלָה לֵיל ט' בְּאָב הָיָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם בְּכִיתֶם בִּכְיָה שֶׁל חִנָּם, אֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם בִּכְיָה לַדוֹרוֹת". ובמשנה שם נאמר כי בליל בכיית המרגלים גם "חָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָה וְנִלְכְּדָה בֵיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר".

ואולם אסון זה הוא לא לכל הדורות. הוא תלוי במעשינו ובמציאות. כך מובא בנבואת הנביא זכריה (ח) שנשאל האם לצום בתשעה באב ובשאר הצומות בימי הבית השני. זכריה משיב: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה". מסבירה הגמרא (ראש השנה יח ע"ב): "בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם – יִהְיֶה 'לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה'. יֵשׁ גְּזֵירָה – 'צוֹם', אֵין גְּזֵירָה וְאֵין שָׁלוֹם –  רָצוּ – מִתְעַנִּין, רָצוּ – אֵין מִתְעַנִין".

צום ביניים

לפי הגמרא יש מצב של ששון ושמחה, יש מצב של צום ויש מצב ביניים. אנחנו נוהגים לצום גם במצב הביניים הזה. ואולם מצב הביניים הוא לא אחיד, אלא יש בו מעלות ומורדות. הימים הללו יכולים להתהפך חלקית לימים שיש בהם פחות צער ואבל אף שצמים בהם.

כך מסופר כי בימי האר"י ז"ל לא היו אומרים בקינות של תשעה באב "וסוד תורה היש מוציא לאורה", כיוון שהאר"י ז"ל ידע להוציא סוד תורה לאורה. אם כן בטלה חלקית "גלות התורה" שאנו מקוננים עליה בקינות "מלכה ושריה בגויים אין תורה".

התבהרות חלקית

בימינו זכינו לכך שחצי מעם ישראל כבר נמצא בארץ הקודש. הארץ נותנת פריה בעין יפה. ירושלים בנויה ומתרחבת. דם חסידי עליון לא נשפך כמים בחוצות ירושלים, ועוד רבות טובות עלינו ב"ה. יש סיבה טובה להודות לה'. ואולם הגאולה עדיין לא שלמה. חצי מעם ישראל מתבולל בגלות. "וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם" (תהילים קו לה).

במקום המקדש וקודש הקדשים מתהלכים בעזות מצח "שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים" ומחללים את מקום הקדושה. רשעי עולם מתייעצים ומערימים סוד על עם ישראל ואומרים בלי בושה: "לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד". על כן אנו צמים בימים אלו, שיהפכו לימי ששון ושמחה של ממש.

הקרבה משמחת

המציאות שבה אנחנו כל כך קרובים אל הקודש היא כואבת ביותר. "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב ט). יש לנו אפשרות להכרית את הרשעים, ואנו מרחמים עליהם. "כי חמל העם". ארץ-ישראל פתוחה לרווחה לכל מי שמבקש לעלות – ורבים מאחינו עדיין לא עולים לארץ. אנחנו יכולים לישב את כל חלקי ארץ-ישראל – ואנחנו מתירים אותם לשממה או לזרים.

אשר על כן איננו הופכים את הימים הללו לגמרי לששון ולשמחה, אבל אנחנו יכולים להפוך אותם לימים שיש בהם פחות צער. וככל שנפחית את עוצמת חטא המרגלים שבקרבנו, נרחיק את הצער של יום הצום.

באהבת ה' אותנו – תיקון לחטא המרגלים

תיקון ל"בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ"

מכיוון שהשורש של תשעה באב וכל החורבנות הוא בחטא המרגלים, חשוב להבין את שורש החטא על מנת שנוכל לתקן אותו ואת הקלקול של חורבן שני בתי המקדש. בתחילת פרשת "דברים" מתאר משה את תכונת הנפש שהביאה את החטא הנורא שעיכב אותם במדבר ארבעים שנה: "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ".

לדבריהם של ישראל, באותם ימים כל עשר המכות שה' נתן למצרים היו מתוך שנאה לישראל. כל קריעת ים סוף באה מאותה שנאה. כל נתינת הרכוש של המצרים לישראל – מונעת משנאה. כך מתן תורה, וכך המן והבאר וענני הכבוד, הכול מחמת שנאת ה' לישראל. ה' ירחם.

עיקר התיקון לחטא מרגלים הוא לומר: באהבת ה' אותנו הוציאנו ממצרים, ובאהבתו נתן לנו אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, בְּרִית וְתוֹרָה חַיִּים וּמָזוֹן. באהבתו הגדולה הוא פורס עלינו סוכת שלום וכיפת ברזל ומגן עלינו מהאויבים שעוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.

על כן צריך לכוון היטב במילים שאנו אומרים כל בוקר: "אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ. חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ". גם בערב צריכים לכוון טוב כשחוזרים ואומרים: "אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְֹרָאֵל עַמְּךָ אָהָבְתָּ". שכך נאמר לנו בנבואה על-ידי ירמיהו: "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" (לא).

תיקון ל"אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ"

בהמשך הדברים מזכיר להם משה את דבריהם בחטא המרגלים: "אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם: וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם".

הם חטאו בחטא הפחד: "ונהי בעיננו כחגבים". כדי לתקן את החטא הזה, אנחנו צריכים עכשיו להתחזק. כדברי ה' ליהושע. "רק חזק ואמץ". ואף שה' כבר הזכיר את הציווי הזה, הוא חוזר עליו ומזכיר את חובת האומץ בפרשה זו פעמיים לפחות. ובספר דברים עוד כמה פעמים. גם בתחילת ספר יהושע אומר לו ה': "הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (א).

בליל שבת הייתי בישיבת ההסדר בשדרות, ובמהלך השבת בבתי-כנסת במקום. פגשתי את ראש המועצה בשדרות, תושבים ובני-נוער רבים. כולם כאחד, מקטנם ועד גדולם, אמרו: אנחנו חזקים. צריך להכניע ולחסל את החמאס שמעבר לגבול.

באותה שבת וביום ראשון שלמחרת פגשתי גם מאות חיילים וקצינים שהיו בעזה ויצאו להתרעננות. חלק מהם ראו את חבריהם נופלים בקרב לידם. פגשתי אימהות שכולות שאיבדו את בניהם, היקרים מכל. המסולאים בפז. כולם כאחד חזרו ואמרו: למרות הכאב, אנחנו חזקים. עם ישראל חי.

ביישובים של המועצה האזורית שדות נגב נופלות פצצות מרגמה לרוב. בפגישה עם ראש המועצה במקום הוא סיפר לי כי ראש הממשלה התקשר אליו לבדוק את עוז רוחם של התושבים. ראש המועצה אמר לראש הממשלה: לתושבים קשה, אבל הם חזקים ומוכנים לעמוד בקושי, העיקר שתעשה את המלאכה ותשמיד את הרשעה. בתגובה שאל אותו ראש הממשלה אם הוא תיאם את הדברים עם ראשי המועצות האחרים, שכן כולם דיברו על חוזק. כל זה הוא תיקון גדול. תיקון לפחד שהיה בחטא המרגלים.

תיקון ל"אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בה' אֱלֹקֵיכֶם"

בהמשך הדברים אומר להם משה: "ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם: וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה: וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹקֵיכֶם".

אלוקים אומר להם כי הם התרגלו לטובה. כל השפע שאלוקים השפיע להם לא גרם להם לראות כי ה' עמהם כשם שהיה במצרים. אלוקים נושא אותם כשם שנושא האומן את היונק, והם אינם שמים לב. אף שיש משכן ביניהם, ש"תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה אֵשׁ לָיְלָה" (במדבר ט טז) – הם שואלים: היש ה' בקרבנו אם אין?

בימינו אנחנו בתוך התיקון של הקלקול הזה. ישראל מאמינים בני מאמינים. בימים אלו אפשר לשמוע שוב ושוב, בכל מקום, את המילה נס. כולם מבינים שאלוקים פורס עלינו סוכת שלומו. כולם מבינים את גודל הנס בחשיפת המנהרות. כולם מבינים איזה אסון ענק נמנע ממדינת ישראל. כולם מבינים שאלוקים אוהב אותנו. וזה תיקון לחטא המרגלים.

בימים אלו גם דתיים וגם חילונים רוצים את ברכת ה'. יצא לי לברך בימים האחרונים מאות חיילים לפני שיצאו לקרב. יש עליהם נשק מתוחכם, טילים על הכתף, מזל"ט חג כל הזמן מעל ראשם, והם מבקשים ברכה מאלוקים.

בפרשה זו אומר להם משה: "ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם". פעם ישבתי עם מח"ט בכיר בארוחת שבת בחברון, והוא סיפר לי כי בכל פעם שהוא יוצא עם חיילים לקרב הוא מרגיש בחוש ממש את נוכחות ה' שהולך לפניהם. זאת לא תחושה אישית שלו, זאת תחושה קבועה של כל החיילים לפני כל קרב. הידיעה הזאת היא ממש תיקון לחטא המרגלים שאמרו: "כי חזק הוא ממנו".

 

 תיקון חטא המרגלים בכיבוש עזה

רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ

חטא המרגלים היה בעיקר פחד מפני הענקים שהתרכזו באזור חברון ועזה. את הענקים של חברון הכרית יהושע, 31 מלכים הכרית יהושע, אבל את ענקי עזה הוא לא הצליח להכרית. "וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר מִן חֶבְרוֹן מִן דְּבִר מִן עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל עִם עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ: לֹא נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ" (יהושע יא).

הענקים הפלישתים הללו מטילים מורא ופחד על כל ישראל. ובאמת מתקופת יהושע עם ישראל לא מצליח להכרית את "חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים". (יהושע יג. שופטים ג). הסרנים הפלישתים הללו מטילים מורא גדול על ישראל.

מנהרות של פחד

כשגוליית מחרף ומגדף את מערכות ישראל – הם פוחדים מאוד. "וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ מְאֹד". כָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שרואים את הענק הזה מגיבים כמו המרגלים. "וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו וַיִּירְאוּ מְאֹד". המלך שאול מנסה לעודד את העם. מבטיח את הבת שלו לאשה לגיבור שיכה את הענק הפלישתי, אבל לא נמצא האחד שיעז להילחם אתו.

בתקופה ההיא היו בני-ישראל חופרים מנהרות ובורחים אליהן מרוב פחד. משם הם היו מנהלים את הקרבות שלהם, אם היו. "וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר לוֹ כִּי נִגַּשׂ הָעָם וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים וּבַבֹּרוֹת". חלקם ברחו מהארץ. "וְעִבְרִים עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶרֶץ גָּד וְגִלְעָד".

וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם

הפלישתים שמו בארץ ישראל "נציב" שתפקידו היה להכפיף את עם ישראל מתחת לפלישתים. אם היו נערכים קרבות בין ישראל לפלישתים, הם היו נערכים בלי נשק ליהודים. הפלישתים לא הרשו ליהודים להחזיק בכל הארץ נפח או פחח מחשש שמא הוא יעשה נשק. "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי אָמְרוּ פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית".

על כן כשהיו הישראלים צריכים ללטש מחרשה או קרדום, הם היו מבקשים טובה מהפלישתים. "וַיֵּרְדוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ". רק שתי חרבות היו בעם ישראל ביום מלחמת ישראל בפלשתים. "וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ" (שמואל א יג).

גוליית מציע הפסקת אש

באמצע הקרבות הניטשים בין ישראל לפלישתים הם מקבלים הצעה מגוליית לעצור את שפיכות הדמים המיותרת "בְּאֶפֶס דַּמִּים". הוא מציג את עצמו כ"אִישׁ הַבֵּנַיִם" וקורא להפסיק את המלחמות המתמשכות בין ישראל לפלישתים.

גוליית מציע את ההצעה הזאת כי הוא יודע כי גם אנשים שהתעייפו ממלחמות עלולים להיאבק כשהם רואים את הסוף. לכן הוא מציע להם "שלום" שפירושו איבוד החירות של עם ישראל. הוא עוטף את ההצעה שלו ברצון להפסיק את שפיכות הדמים. הוא אומר לישראל: תבחרו איש אחד שיילחם אתי. "אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי – וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים. וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו – וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ".

הגמרא בירושלמי (סנהדרין יב ע"א) אומרת כי יש שני פירושים לשם "אפס דמים". או מקום שמשם נפסקים הדמים, כלומר הפסקת אש והפסקת מלחמה. או "חקל סומקתה", שדה אדומה מדם.  כנראה תוצאה של הפסקת אש לא מוצלחת שמלאה רמאות.

הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא

דוד מנצח את גוליית, ולפי תנאי הפלישתים הם צריכים להיות עבדים לשאול או לדוד. האם הפלישתים מקיימים את תנאי הפסקת האש שהם עצמם הציבו, או שהתנאים הללו היו אמורים לחייב רק את בני-ישראל?  הפסוק מגלה לנו שהם לא מקיימים את התנאים שהם עצמם הציבו. "וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ".

בני-ישראל אוזרים לראשונה אומץ. באמצעות המלחמה של דוד בגוליית הם מבינים שהפלישתים הם ריקים וחלולים. אין בהם ממש, רק הפחדות ואיומים. על כן הם מתחילים לרדוף אחרי הפלישתים ומכים אותם אל תוך עריהם. "וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן: וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים וַיָּשֹׁסּוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם" (שמואל א יז נב).

פתאום הם נזכרו שהם בניהם של אברהם, יצחק ויעקב. פתאום הם נזכרו בדבריו של בלעם, שראה אותם מבחוץ והבין איזה כוח עצום טמון בהם: "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה". הם מבינים שהם לא חגבים אלא אריות, ומתקנים בזה את חטא המרגלים.

 

מעזה יצא מתוק

עזה – נחלת יהודה

דוד המלך מצליח להכניע את הפלישתים. הסיבה הראשונה היא שדוד הוא משבט יהודה, ועזה וכל סביבותיה היא נחלת שבט המלוכה – שבט יהודה. "אַשְׁדּוֹד בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ, עַזָּה בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַד נַחַל מִצְרָיִם, וְהַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל" (יהושע טו מז).

חלקים משבט אפרים, שיצאו ממצרים קודם זמנם נהרגו על-ידי הפלישתים. גם יהושע, שהוא מאותו שבט, מצליח לכבוש 31 מלכים אבל לא את עזה ובנותיה. גם שאול, שהוא משבט בנימין, מפחד מהם מאוד. הם לא לפי כוחם. הם מתאימים לשבט יהודה.

בן המואבים יכול לנצח את הענקים

סיבה נוספת שבגללה דוד יכול לנצח את גוליית הענק ושלושת אחיו הענקים כתובה בפרשתנו. בהמשך לסיפור המרגלים אומר הקב"ה לישראל לא לכבוש ולא להתגרות בעמון ומואב ואדום. התורה מתארת כי העמים האלה הורישו את הענקים שהיו שם. ה"אֵמִים", ה"רפאים" וה"זמזומים".

בני-ישראל לא יכולים לרשת את ארצן של אומות אלו. "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה: הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כַּעֲנָקִים: רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כַּעֲנָקִים וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים" (דברים ב').

בספר בראשית מצינו שארבעת המלכים שבאו לכבוש את סדום וחמשת מלכיה השמידו את הענקים הללו. "וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם" (בראשית יד). הם מכים את אותם עמים ענקים שמוזכרים בספר דברים "על הדרך", בלי מאמץ ובלי פחד. הם יודעים שעבר זמנם של הענקים.

אברהם מנצח את ארבעת המלכים שהכו את החמישה. באותה הזדמנות הוא גם יורש את ארצות הענקים האלו שמעבר הירדן. הן כעת ראויות להיות לו וליורשיו. בני-ישראל, בגלל פחדם, בני ישראל לא מממשים את הירושה הזאת. לעומת זאת המואבים, העמונים והאדומים יודעים שעבר זמן הענקים, לכן הם זוכים בירושת אברהם זו.

דוד, שבא מרות המואבייה, יודע שהענקים הללו הם כלום. לא צריך אפילו חרב וחנית כדי להילחם בהם. הוא מכה את גוליית הענק ואת אחיו, ובדרך הזאת הוא מלמד לבני-ישראל את הסוד הזה שהענקים הללו לא שווים כלום. "סר צלם מעליהם".

גוליית הקליפה, דוד הפרי

"אור החיים" הקדוש מלמד כלל גדול בעולם הנשמות בסיפור שאחרי העקידה. שם נאמר "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ: אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם: וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל: וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם: וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם הִוא אֶת טֶבַח וְאֶת גַּחַם וְאֶת תַּחַשׁ וְאֶת מַעֲכָה". את מי מעניין הפירוט הזה? רש"י מסביר כי פסוקים אלו נאמרו אחרי העקידה, לומר שנולדה בת זוגו של יצחק. אם כן למה נאמרו כולם? מסביר רש"י שם: "אף היא השוותה משפחותיה למשפחות אברהם – י"ב. מה אברהם י"ב שבטים שיצאו מיעקב, ח' בני הגבירות וד' בני שפחות. אף אלו ח' בני גבירות וד' בני פלגש".

מסביר שם "אור החיים" הקדוש: "דע כי כשתתנוצץ נפש צדיק מופלאת בעולם הזה או צדקת כרבקה – אם כל זרע הקדושה" ביחד אתה ובאותו מספר נוצרות נשמות של קליפה. "ימצאון בשכונתה נפשות גדולות מחלק הקליפה".

הנפשות של הקליפה יוצאות לאוויר העולם יחד אתה או לפניה. "ובעומדה – יעמודו עמה, ובצאתה לעולם יצאו כולם בשכונתה". לכן ביחד עם רבקה, נולדים בתואל ולבן שהם חלק הקליפה.

גם אצל דוד המלך, שהוא "נפש צדיק מופלאת בעולם הזה", באות עמו גם הקליפות. במקביל לו נוצרים בעולם גוליית ושלושת אחיו הענקים (סוטה מב ע"ב). כולם צאצאים של ערפה אחותה של רות.

הנפשות הגדולות של הקליפה נמצאות בשכנות לקדושה. "ובעומדה – יעמודו עמה, ובצאתה לעולם יצאו כולם בשכונתה". לכן רק דוד יכול להכרית את גוליית ואת שלושת אחיו, שהם הקליפה שלו מערפה. קליפה שמנסה למנוע את הגאולה. ומנסים לעצור את יציאת מצרים. "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה".

הפלישתים מנסים גם לעצור את מלכות בית דוד. "וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי מָשְׁחוּ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ כָל פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד, וַיִּשְׁמַע דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל הַמְּצוּדָה" (שמואל ב פרק ה יז). הוא מכה אותם בְּבַעַל פְּרָצִים. אחר כך הוא מכה אותם בְּעֵמֶק רְפָאִים. אחר כך הוא לוקח להם את מֶתֶג הָאַמָּה. אחר כך הוא ועבדיו מכים את אחיו הענקים של גלית.

עוז בדרך למקדש ומלכות

הכרתת עזה וערי הפלישתים על-ידי דוד נותנת עוז לעם ישראל. העוז הזה הוא תנאי במלוכה. כך אומר בתהילים בכמה מקומות: "וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב" (צט). וכן אומרת חנה בשירתה (שמואל א פרק ב) "וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ" (לכן האיש מבית אבימלך שמתחיל את מלכות בית דוד נקרא בֹּעַז).

דוד מלא עוז וגבורה גם כשהוא רוקד לפני ארון ברית ה'. "וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה' וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד" (שמואל ב פרק ו יד).

ביום שדוד מעלה את הארון לירושלים הוא שר: "הוֹדוּ לה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו"; "דִּרְשׁוּ  ה' וְעֻזּוֹ, בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד" (תהילים קה. דב"ה א טז). ומהו עֻזּוֹ שצריך לבקש תמיד? מסביר רש"י: "מקדש וארון נקראו עֻזּוֹ דכתיב 'ויתן לשבי עֻזּוֹ' (תהילים עח) שנתן ארונו להביאו בשבי. וכתיב 'קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך' (תהלים קלב) ועל כן נקרא אלעזר השומרו 'עזא'. על שם ששמר הארון שנקרא 'עז' וכו'" (רש"י דברי הימים שם).

כדי להקים מלכות צריך "עוז מלך". כדי להקים בית מקדש צריך עוז. את העוז הזה לובש דוד במלחמתו מול הפלישתים העזים. מול העיר שנקראת עזה. משם הוא עולה לירושלים להקים מלכות בעוז, ולייסד את בית המקדש שנקרא עוז.

יהי רצון שגם בימינו נזכה להקים מלכות ובית המקדש על-ידי העוז שנלמד במלחמה מול הפלישתים בעיר עזה. אכי"ר.

 

סיפורים על מרן הרב זצ"ל

עושה שלום

 

מספרת רחל בן חיים ע"ה, אחותו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שהלכה השבוע לעולמה: כשאחי היה ילד קטן הוא אהב לשחק ב"בית משפט". הוא היה רואה ילדים רבים, מושיב אותם מולו ועושה להם משפט. לבסוף, הוא היה אומר מי אשם, ועושה שלום ביניהם.

היה לנו שכן שאמו הייתה "עם הארץ" לגמרי. כשמרדכי הצעיר היה ילד, הוא החליט לקחת אותו לבית הכנסת כדי ללמד אותו איך להתפלל ואיך ללמוד. יום אחד אמו נכנסה אלינו הביתה והתחילה לצעוק שקרה לה אסון, והילד שלה הפסיק לדבר. היא ביקשה שאימא שלי תרד אליה הביתה לראות למה הילד לא מדבר. אימא שלי ירדה, התבוננה בנעשה, והרגיעה אותה. פשוט, הילד שלה היה באמצע תפילת שמונה-עשרה.

אימא ע"ה עשתה את כל מה שביכולתה כדי שמרדכי הצעיר יוכל להישאר ללמוד בישיבה. אחיה, הרב יהודה צדקה זצ"ל, עזר לאימא להחזיק אותו בישיבה. היא לא זכתה לראות אותו מכהן כרב ראשי לישראל, אבל כן זכתה לראותו כדיין גדול בבית הדין בבאר-שבע.

אחי הצעיר מרדכי לא כל כך הכיר את אבינו, הרב סלמאן אליהו. הוא נפטר כשאחי היה צעיר מאוד. האחים הגדולים יותר קלטו את החינוך שאבא נתן להם: שמחה, אמונה, ביטחון, טוב, אומץ – והמשיכו אותו לאחים הצעירים.

אך אחי מרדכי קלט טוב מאוד את הרוח של אבא שלו. הוא היה ממשיך אותה בכל דרכיו בחיים. גם כשהיינו נתקלים בקשיים כלכלים או אחרים, הוא היה רגיל לצטט את הפסוק: "ה' אתנו אל תיראום". האמת היא שזה היה מה שלמדנו מאבא, חכם סלמאן. ותמיד תמיד ה' היה אתו.

 

תשובה כהלכה

כהונה יחפה. האם מותר לכוהן לעלות לדוכן ללא גרביים?

במקדש היו עולים בלי גרביים, אבל היום חובה לגרוב גרביים.

 

כבולעו כן פולטו. טעמתי רוטב, לא בלעתי, אלא ירקתי אותו מיד, ושטפתי את הפה, ואני בספק אם הוא בשרי, ואח"כ מביאים לי משהו חלבי, מה הדין?

מותר, גם אם בוודאי היה בשרי.

 

ברכת הלב. האם צריך לברך את כל ברכת המזון עם המזמן?

לא אתו, אלא בקצב שלך ובכוונת הלב.

 

על שום מה. האם ישנה בעיה כלשהי להשתמש באבקת שום?

אנחנו מקפידים לא להשתמש בזה. אבל בדיעבד אם נמצא במאכל, אפשר לאכול.

 

שיתוף

ראשי פרקים

שיתוף

hse.org.il.txt

ספר חדש!
הלכות מלחמה ושלום

מעלת הלוחמים – הלכות אומץ וגבורה 
מאת הרב שמואל אליהו שליט"א