מעלתם המוסרים נפש על קידוש השם

הרוגי מלכות – אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם

מסירות הנפש של הלוחמים מביאה גאולה

מפורסמים דברי רב יוסף שאמר כי "הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם" (פסחים נ ע"א). חשוב גם להדגיש את גדולתם של הלוחמים שחזרו ללא פגע משדה הקרב. המסירות שלהם היא המעלה הגדולה ביותר של "ואהבת לרעך כמוך", ולפי האר"י הקדוש היא הדבר שיכול להביא גאולה יותר מכל דבר אחר.

צריך להכיר בזכות הזאת ולדבר עליה בשעה שמגויסים ארבע מאות אלף לוחמים, חלקם בצפון וחלקם בדרום, חלקם כבר בתוך רצועת עזה וחלקם כבר נמצאים בגוש קטיף. חלקם מגינים על המתיישבים ביהודה ושומרון מפני הערבים שם שאולי גם להם יתחשק לרצוח יהודים באותה אכזריות ומאותם מניעים.

החיילים הללו התנדבו להגן על העם ועל הארץ במסירות נפש של ממש. חלקם בא בלי צו גיוס מהארץ או מחו"ל, וגם אלה שקיבלו צו היו יכולים להשתמט אם רק היו רוצים. כשיש מעל 130% שהתגייסו כל אחד יכול להשתחרר, אבל הם לא מנצלים את האפשרות הזו. המסירות הזו מביאה ממש גאולה. ונדון בתחילה באלה שמסרו את נפשם, שהם מעל הכול.

מדרגה ראשונה – מומר שנהרג ע"י גוים בשביל שגנב או גזל

כשאנו דנים באלו שנהרגו על קידוש השם, נזכור כי יש בזה כמה וכמה מדרגות. המדרגה הראשונה היא אנשים שנהרגו על ידי גויים בגלל שנחשדו שגנבו או שגזלו או בסכסוך שכנים. לדעת המאירי (סנהדרין מז ע"א) רק אם עשו תשובה מתכפר להם, אפילו אם התשובה "אינה באה עד דכדוכה של נפש – מכפרת ונותנת לו מדור לפי כבודו". וכך הכריע ברמ"א שכתב "וי"א שמומר שנהרג בידי עובד כוכבים, מתאבלין עליו. וכן מומר קטן שהמיר עם אביו או אמו, דהוי כאנוס וי"א דאין מתאבלין, וכן עיקר" (יו"ד שמ ה).

והש"ך  חלק וכתב "דמומר שנהרג בידי עובד כוכבים כיון דלא מיקטל כדין הוי ליה מיתתו כפרה" אפילו בלי תשובה (ש"ך ס"ק ט). והסביר בספר משנה הלכות "שע"י סבלו שסבל מהגוים בהריגתו שלא מן הדין ושלא בצדק ובמיתה משונה נתכפרו לו עונותיו, או שאמרינן עכ"פ הרהר תשובה ברגע אחרונה" (שו"ת משנה הלכות חלק טז סימן קכא).

למעלה ממנו – הנהרג על ידי גויים בגלל היותו יהודי

למעלה מהם, כל אלו שנהרגו במסיבה או בקיבוצים בשבת – עליהם אין ספק שהם נקראים הרוגי מלכות, ועליהם נאמר המזמור בתהילים (עט) "מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱֽלֹהִ֡ים בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם׀ בְּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ טִ֭מְּאוּ אֶת־הֵיכַ֣ל קָדְשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֣ם לְעִיִּֽים: נָֽתְנ֡וּ אֶת־נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ מַ֭אֲכָל לְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּשַׂ֥ר חֲ֝סִידֶ֗יךָ לְחַיְתוֹ־אָֽרֶץ: שָׁפְכ֬וּ דָמָ֨ם׀ כַּמַּ֗יִם סְֽבִ֮יב֤וֹת יְֽרוּשָׁלִָ֗ם וְאֵ֣ין קוֹבֵֽר: הָיִ֣ינוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ".

על המזמור הזה מקשה הגמרא ושואלת: מה ההבדל בין "עֲבָדֶיךָ" ל"חֲסִידֶיךָ"? ועונה כי "חֲסִידֶיךָ" הם אנשים צדיקים, "חֲסִידֶיךָ מַמָּשׁ". לעומת זאת "עֲבָדֶיךָ" הם אנשים שהיו חייבים בגלל עוונות של העבר "וכיון דאיקטול – קרי להו עֲבָדֶיךָ". כיוון שנהרגו על ידי גויים בגלל היותם יהודים – נקראו עֲבָדֶיךָ (סנהדרין מז ע"א).

וכן כתוב במדרש רבה (קהלת ד א) "וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" – "רבי חנינא פירש את הפסוק בהרוגי מלכות, שהם באים לחיי העולם הבא, אף על פי שאינן מתודין". וכן כתב המהרי"ל (שו"ת, סי' עב אות ג) שאנשים אלו נקראו קדושים למרות שלא חזרו בתשובה על מעשיהם הפרטיים (וראה רמ"א יו"ד שעו ד ושו"ת חת"ס ב יו"ד שלג) כי הם נכללו בכלל ישראל בעת הריגתם.

אע"פ שלא הספיק להרהר תשובה

וכתב בשו"ת משנה הלכות (חלק טז סימן קכא) על אדם שלא שמר תורה ומצוות ונהרג על ידי טיל סקאד "פשוט דעל קידוש השם מיירי בכל יהודי שנהרג במלחמה כזו והגוים זרקו הסקאדים להרוג יהודים בארץ ישראל בכל מקום שהם בשביל שהם יהודים, והיהודים אינם בורחים שיש בידם לברוח ונהרגים בשביל שהם יהודים – הרי זה בכלל מקדש השם, שמת ע"י מלכות של עכו"ם בשביל שהוא יהודי".

וכן כתב עוד "פשוט דכל שנהרג ע"י מלכות או סתם עכו"ם בשביל שהוא ישראל הרי זה נהרג על קידוש השם. כללא הוא וכולל כלם ממש דכיון דבשם ישראל יכונה, ובשביל שהוא מזרע ישראל נהרג – הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וזה שהתפלל בלעם "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו" (חלק טז סימן לג).

כי לא יהיה דבר מפסיק בין הנשמות הללו לבין ה' יתברך

וכתב אור החיים הקדוש על הפסוק (ויקרא ו ב) "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו" כי לא יהיה דבר מפסיק בין הנשמות הללו לבין ה' יתברך. וסיפר על הצרות שעשו לנו  הישמעאלים "על אשר עינונו בני עולה ויסרונו ביסורי נקמה ובפרט בני המערב הפנימי אין לך כוס מר שלא הטעימו תמיד", על כן "גם החסדים יסכימו לנקום נקם" ברשעים הללו.

"ואם באת לראות הוא יותר מגלות מצרים, כי גלות מצרים היו משעבדים אותם, ומאכילים אותם, ומלבישים אותם, וצא ולמד ממה שאמרו רבותינו ז"ל בפסוק (במדבר יא ה) זכרנו את וגו' את הקשואים וגו' חנם היו אוכלים הכל. והן גלות ישמעאלים אשרי מי שלא ראם משעבדים וממררים חיי ישראל, ולא די שלא יתנו שכר אלא עוד שואלים ממנו מדוד והבא ועוד אדם נגזל במה שיש לו, והם תובעים ממנו מה שאין לו, וכוס זה ישקוהו עד שימות".

למעלה ממנו – מסר נפשו לקיים מצווה או שלא לעבור עבירה

למעלה מהם הם אנשים שהסכימו להיהרג כדי לא לעבור על מצוות השם, כמו חנה ושבעת בניה. עליהם כתב הרמב"ם ב"אגרת השמד": "ואיש שיזכהו האל לעלות במעלה עליונה כזאת, כלומר שנהרג על קדושת השם, אפילו היו עונותיו כמו ירבעם בן נבט וחביריו, הוא מעולם הבא, ואפילו לא היה תלמיד חכם, וכך אמרו עליהם השלום (פסחים נ' א'): מקום שהרוגי מלכות עומדים אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, כגון רבי עקיבא וחביריו".

ובספר "הפרנס" לתלמיד המהר"ם מרוטנבורג הביא מספר "המקצועות": "כל ישראל חייבין לקרוע עליו, ולהתאבל עליו, ולהספידו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ואשתו לא תינשא עולמית משום כבוד שמים ומשום כבודו, ואם נשאת לא תצא". ההלכה היא לא כמו שהוא כותב, הנשים שלהם יכולות להתחתן עם כל אחד. אבל מהתשובה שלו אפשר להבין את גודל הקדושה של האנשים הללו שמסרו נפשם שלא לעבור עבירה מהתורה.

כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַ֗ח צַעֲקַת עֲנָוִים

כן למדו חכמינו את הפסוק "כִּֽי־דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר לֹֽא־שָׁ֝כַ֗ח צַעֲקַ֥ת עֲנָוִֽים" (תהילים ט), ואמרו חכמינו: "כשיבא הקדוש ברוך הוא ליפרע פורענות הצדיקים, ולתבוע דמו של רבי עקיבא, הוא תובע דמו של בן קופיא, מהו ולֹֽא־שָׁ֝כַ֗ח צַעֲקַ֥ת עֲנָוִֽים, אינו שוכח דמן של ישראל מיד אומות העולם, ולא דמן של צדיקים בלבד אלא כל מי שנהרג בימי השמד, ודמן של עשרה הרוגי מלכות, ואלו הן, ר' שמעון בן גמליאל, ור' ישמעאל בן אלישע כהן גדול, ור' ישבב הסופר, ור' חוצפית המתורגמן, ור' יוסי, ור' יהודה בן בבא, ורבי יהודה הנחתום, ור' שמעון בן עזאי, ור' חנינא בן תרדיון, ור' עקיבא. ועליהם נאמר כִּֽי־דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר.

ועתיד הקדוש ברוך הוא לתבוע דמן של ר' יהודה הנחתום, ושל בן קופיא, שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד שיהרג ר' יהודה הנחתום, מה עשה בן קופיא, עשה עצמו דיין ודן אותו שיתנו לו ספיקולה, וגזר שישחטו אחר תחתיו, ויעשו אותו חתיכות ויצילו אותו. רץ לשון הרע ואמר שם שלא נהרג, וגזרה המלכות שיהרגו שניהם, ויעשו מבן קופיא חתיכות חתיכות, לפי שחס על ר' יהודה הנחתום. ועתיד הקדוש ברוך הוא לידרש דמן, "כִּֽי־דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר לֹֽא־שָׁ֝כַ֗ח צַעֲקַ֥ת עֲנָוִֽים" (מדרש תהלים ט).

למעלה מהם – אנשים שהתנדבו למות כדי להציל ישראל

למעלה מהם – האנשים שהתנדבו להיכנס בסכנה כדי להציל חלקים מעם ישראל. בגמרא מספרים את הסיפור על הרוגי לוד. ומה הסיפור? פעם אחת, מצאו את בתו של הקיסר הרוגה, והאשימו את היהודים ברציחתה, וגזרו הרומאים להרוג את כל היהודים שבלוד אם הרוצחים לא יסגירו את עצמם. אף אחד לא הסגיר את עצמו. ובאו שני אחים קדושים, לוליינוס ופפוס, ואמרו שהם רצחו את בת הקיסר למרות שבאמת הם לא רצחו אותה. וטוריינוס הרשע ציווה להוציאם מיד להורג (רש"י תענית יח ב ד"ה בלודקיא).

על הסיפור הזה מספרת הגמרא את הסיפור על רב יוסף בנו של רבי יהושע שחלה ומת וחזר לחיים. כשחזר לחיים שאל אותו אביו: מה ראית בשמים בזמן שניטלה נפשך? אמר לו "עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. אמר לו: בני, עולם ברור ראית. – ואנן היכי התם? – כי היכי דאיתו אנן הכא, הכי איתינן התם (מה מקום תלמידי חכמים בעולם העליון? איפה שהם פה כך הם שם בעולם העליון). ושמעתי שהיו אומרים: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ושמעתי שהיו אומרים: הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן. מאן נינהו? (מי הם הרוגי המלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם?) אילימא רבי עקיבא וחביריו – משום הרוגי מלכות ותו לא? – אלא: הרוגי לוד". הרוגי לוד אלה מסרו את נפשם להריגה בלי להילחם כנגד טוריינוס הרומאים.

וזוכה להשראת שכינה כשם שזכתה אסתר המלכה שמסרה נפשה למיתה על מנת להציל את עם ישראל "וכאשר אבדתי אבדתי". וזכתה ושכינה נתלבשה בה וניצלה והצילה את ישראל ואחר כך בנו בית המקדש השני.  כן זכתה תמר שמסרה נפשה כדי לא לבייש את יהודה וזכתה ונולדו ממנה פרץ וזרח שהם אבות מלכות בית דוד.

למעלה מהם – הנלחם למען עם ישראל מקדש שם השם

למעלה מהם נמצאים החיילים שנלחמים להציל את אחיהם ממיתה, ובאמת אין הם יוצאים רק לפני ישראל למלחמה אלא הם יוצאים לפני ה' למלחמה. שכל כישלון של עם ישראל במלחמה, הוא חילול השם. כך מתפלל יהושע אחרי כישלון הצבא במלחמת העי: "וְיִשְׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִי וְכֹל ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל". כי בכל מקום שיש כישלון צבאי של עם ישראל – מתחלל שם ה'. וכך היה בכל פעם שעם ישראל הפסיד במלחמתו עם הפלשתים הם היללו את האלילים שלהם והשפילו את כבוד ה'. "וַיִּקְחוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ אֵצֶל דָּגוֹן" (שמואל א פרק ה ב). כך מתרחש חילול השם במיתת שאול ובכישלון עם ישראל במלחמה מול פלישתים (דברי הימים א פרק י ח, שמואל א פרק לא ט). והנלחם למען עם ישראל מונע חילול השם ומקדש שם שמים ברבים.

לכן אומר משה ללוחמים משבט גד וראובן "וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה אִֽם־תַּעֲשׂ֖וּן אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה אִם־תֵּחָ֥לְצ֛וּ לִפְנֵ֥י ה֖' לַמִּלְחָמָֽה" (במדבר פרק לב, כ-כג) וכן הוא אומר "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" (דברים פרק כ ב). קירבה כזאת לה' לא קיימת אלא במחנה הצבא היוצאים למלחמה.

כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה ה' לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת ה' אֲדֹנִי נִלְחָם

כך אומרת אביגיל לדוד שנלחם בגוליית ובמלחמות אחרות למען עם ישראל: "כִּ֣י עָשֹֽׂה־יַעֲשֶׂה֩ ה֨' לַֽאדֹנִ֜י בַּ֣יִת נֶאֱמָ֗ן כִּי־מִלְחֲמ֤וֹת ה֙' אֲדֹנִ֣י נִלְחָ֔ם וְרָעָ֛ה לֹא־תִמָּצֵ֥א בְךָ֖ מִיָּמֶֽיךָ: וַיָּ֤קָם אָדָם֙ לִרְדָפְךָ֔ וּלְבַקֵּ֖שׁ אֶת־נַפְשֶׁ֑ךָ וְֽהָיְתָה֩ נֶ֨פֶשׁ אֲדֹנִ֜י צְרוּרָ֣ה׀ בִּצְר֣וֹר הַחַיִּ֗ים אֵ֚ת ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ וְאֵ֨ת נֶ֤פֶשׁ אֹיְבֶ֙יךָ֙ יְקַלְּעֶ֔נָּה בְּת֖וֹךְ כַּ֥ף הַקָּֽלַע" (שמואל א כה, כח-לא). עליהם נאמר "כל העוזר את ישראל כעוזר את השכינה" (רש"י שירת דבורה). ולכן נחשבה יעל שעזרה לישראל כמו האימהות הקדושות, שנאמר "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ". ומביא רש"י בשם חז"ל ש"הנשים" שמהן תבורך יעל הן האימהות הקדושות "מַאן אִינוּן "נָשִׁים בָּאֹהֶל"? שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה" (נזיר כג ע"ב).

ע"י מסירות נפש מתכפרים עונותינו כולם ועולים עד אימא עלאה

שכאשר אדם מציל נפשות מעלתו היא למעלה למעלה. "וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא (סנהדרין לו ע"א). וכל שכן כשמציל הרבה נפשות. שקורעים לו גזר דינו  (בבא בתרא יא ע"א) שהוא מקיים לא תעמוד על דם רעך ואמרו חכמים "חזור על כל צדדין שלא יאבד דם רעך" (חושן משפט סימן תכו).

ועל מעלת מסירת נפש זו מביא רבנו האר"י ז"ל: "ישראל נקראים גדפין דשכינתא (כנפי השכינה) להעלותה למעלה. ולטעם זה הגלות מתעכב ומתארך כי אין בנו מי שיוכל לעלות במדרגה הזו, כי אם יהיה בינינו מי שיוכל לעלות שם נשמתו, היה מעלה גם את המלכות, והיה הזווג נעשה כתיקונו והיתה מתמהרת קץ הגאולה. אך עתה בזמנינו בעוונותינו הרבים אין יכולת לעשות זווג כתיקונו למעלה. ולסיבה זו הקץ מתארך וכמעט רוב הרעות והצרות הבאות על האדם באות לסיבה זו.

אמנם עם כל זה יש קצת תיקון במה שנמסור נפשינו על קדוש השם בכל לב, כי ע"י כן אפילו אין בנו שום מעשים טובים והרשענו עד להפליא, הנה ע"י מסירת נפשינו להריגה מתכפרים עונותינו כולם. ויש בנו יכולת לעלות עד אימא עלאה כמ"ש חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כו'" (שער הכוונות. כוונות קריאת שמע דרוש ו).

 

שִׁבְעָה הֵיכָלִין מְדוֹרִין

ההיכל הראשון בעולם העליון – גרי הצדק

הזוהר (חלק א דף לח/א) כותב כי בעולם העליון יש "שִׁבְעָה הֵיכָלִין מְדוֹרִין" שאליהם באות נשמות של צדיקים. ההיכל הראשון מיועד לנשמות של "גִּיּוֹרִין דְּאִתְגַּיְירוּ" והם זוכים לראות "בִּיקָרָא עִלָּאָה וּמִתְלַבְּשָׁן תַּמָּן בִּלְבוּשָׁא חָדָא דִּנְהוֹרָא דְּנָהִיר וְלָא נָהִיר". ובמקום העליון בעולם הזה נמצאים עובדיה הגר "וְאֻנְקְלוֹס גִּיּוֹרָא וּשְׁאָר גִּיוֹרִין דְּאִתְגַּיְירוּ".

ההיכל השני – לשמחים בייסורים

ההיכל השני הוא לאלה שעמלו קשה לבנות את העולם הזה ולהביא אותו לכלל תיקון. ובגמרא (ברכות ה ע"א) תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על – ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא. ויכול אדם לסבול יסורים ולהתאונן. אבל אלא שלא מתאוננים ולא עוד אלא ששמחים, "וְהֲווּ מוֹדָן וּמְשַׁבְּחָן לְמָרֵיהוֹן כָּל יוֹמָא. וְלָא הֲווּ מְבַטְּלִין צְלוֹתַיְיהוּ לְעָלְמִין". אלה מבינים שהייסורים הללו בונים את עם ישראל, הם כמו בן שמבין כי אביו מביא אותו למאמץ אותו כדי שילמד להציל את עצמו וילמד חכמות שיועילו לו בחיים.

ההיכל השלישי – למתפללים על הגאולה

"לְגוֹ מֵהַאי הֵיכָלָא קַיָּימִין כָּל אִנּוּן דִּמְקַדְּשִׁין בְּכָל חֵילָא שְׁמָא דְמָרֵיהוֹן וְאֲתִיבוּ אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ בְּכָל חֵילָא". למעלה מהם נמצאים אלא שאומרים קדיש בכוונת הלב בכל פעם, קדיש שהוא תפילה על שלמות הגאולה. אליהם מתגלה המשיח ומעלה אותם להיכל השלישי ששם נמצאים כל אלה שנפטרו מהעולם קודם זמנם, "וְכָל אִנּוּן דְּעֲצֵבִין עַל חָרוּב בֵּי מַקְדְּשָׁא וְהֲווּ אוֹשְׁדִין דִּמְעִין. כֻּלְהוֹן קַיָּימִין בְּהַהוּא הֵיכָלָא, וְאִיהוּ מְנַחֵם לוֹן". כל אלה שעצבים על חורבן המקדש ומורידים עליו דמעות, כולם נמצאים בהיכל הזה ומנחם אותם משיח צדקנו.

ההיכל הרביעי – יהודים שנהרגו על ידי הגויים בגלל יהדותם

בהיכל הרביעי, שנמצא במדרגה גבוהה יותר מקודמיו, נמצאים הרוגי מלכות. "וְתַמָּן כָּל אִנּוּן אֲבֵלֵי צִיּוֹן וִיְרוּשָׁלַם וְכָל אִנּוּן קָטוֹלֵי דִּשְׁאָר עַמִין עע"ז. וְאִיהוּ שָׁרֵי וּבָכֵי. וּכְדֵין כָּל אִנּוּן נְשִׂיאִין דְּזַרְעָא דְּדָוִד כֻּלְהוּ אֲחִידָן בֵּיהּ וּמְנַחֲמִין לֵיהּ". כל אבלי ציון וירושלים וכל אלה שנהרגו על ידי הגויים בגלל יהדותם נמצאים בְּהֵיכָלָא רְבִיעָאָה ובאים הנשיאים מבית דוד ומנחמים אותם. ושם יש רפואה ואור לכל אלה שנהרגו וסבלו בצער עם המשיח על הגאולה שמתעכבת.

"וּכְדֵין פּוּרְפִּירָא לָבִישׁ. וְתַמָּן חֲקִיקִין וּרְשִׁימִין כָּל אִנּוּן קָטוֹלֵי דִּשְׁאָר עַמִין עע"ז בְּהַהוּא פּוּרְפִּירָא. וְסָלִיק הַהוּא פּוּרְפִּירָא לְעֵילָא וְאִתְחַקַּק תַּמָּן גּוֹ פּוּרְפִּירָא עִלָּאָה דְמַלְכָּא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לְאַלְבָּשָׁא הַהוּא פּוּרְפִּירָא וּלְמֵידַן עַמִּין דִּכְתִיב, "יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת". עַד דִּי אֲתָא וְנָחִים לוֹן וְנָחֲתִין עִמֵּיהּ נְהוֹרִין וְעִדּוּנִין לְאִתְעַדְּנָא וְכַמָּה מַלְאָכִין וּרְתִיכִין עִמֵּיהּ. כָּל חַד וְחַד בְּמַלְבּוּשָׁא לְאִתְלַבְּשָׁא בְּהוּ כָּל אִנּוּן נִשְׁמָתִין דְּקָטוֹלִין וְתַמָּן מִתְעַדְּנִין כָּל הַהוּא זִמְנָא דְאִיהוּ סָלִיק וְנָחִית".

ואז המשיח לובש לבוש מלכות שחקוקים בו פניהם ושמותיהם של כל אותם יהודים שנהרגו על ידי אומות העולם. ועולה בגד משיח זה למעלה ונחקק בתוך הבגד העליון של מלך מלכי המלכים. ועתיד הקב"ה ללבוש את הבגד הזה ולדון את העמים שהצרו והציקו לעם ישראל בגלות אלפיים שנה. ככתוב בתהלים (קי) "יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת".

היכל חמישי – רבי עקיבא וחבריו שמסרו נפשם ברצון

מההיכל הזה עולים להיכל החמישי עשרת הרוגי מלכות, כגון רבי עקיבא וחבריו, שנהרגו על קידוש השם על ידי הרומאים. "וְכֻלְהוּ סַלְקֵי בִּסְלִיקוּ. גוֹ אַסְפַּקְלַרְיָאָה דִּלְעֵילָא, וְנָהֲרִין בְּזִיו יְקָרָא עִלָּאָה. עֲלַיְיהוּ כְּתִיב (ישעיה סד) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ". ובהיכל החמישי הזה נמצאים כל בעלי התשובה שיצאה נפשם בטהרה, "וְכָל אִנּוּן דְּקַדִּישׁוּ שְׁמָא דְּמָרֵיהוֹן וְקַבִּילוּ עֲלַיְיהוּ מוֹתָא". כל אלה שמסרו נפשם למען עם ישראל בעיניים פקוחות, כמו החיילים שהולכים למקום סכנה גדולה כל כך, וחלק מהם משלמים בחייהם וחלק מהם משלמים באברים מגופם, וחלק מהם בכאב גדול. ואעפ"כ הולכים לשם ברצון ובשמחה גדולה לגודל המצווה הגדולה שהם עושים.

היכל שישי – אוהבי ה', האבות ויצחק שנעקד על גבי המזבח

ההיכל השישי הוא ההיכל של חסידי השם. "הֵיכָלָא שְׁתִיתָאָה הֵיכָלָא דָא הֵיכָלָא דְּחֲסִידֵי. הֵיכָלָא דָא הֵיכָלָא עִלָּאָה עַל כֹּלָּא. וְהַאי הוּא הֵיכָלָא דְקַיְימָא עַל כֹּלָּא". בהיכל הזה נמצאים "חֲסִידִים קַדִּישִׁין וְכָל אִנּוּן דִּמְרַחֲמֵי לְמָרֵיהוֹן בִּרְחִימוּ סַגֵּי". חסידים קדושים וכל אלו שאוהבים את השם. בהיכל הזה נמצא אברהם אבינו ונמצא "יִצְחָק דְּאִתְעַקַּד עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא וְהֲוָה קָרְבָּנָא שְׁלִים קַמֵּיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא". אע"פ שניצל ולא מסר בפועל את נפשו, רק הסכים לעשות כן.

כשישראל בצרה מתפללים עליהם כל בני היכלא בהיכל השביעי

"וְכַד יִשְׂרָאֵל בְּעָקוּ אִתְעָרוּ תְּלַת אַבָּהָן וּמִתְעָרֵי לָהּ לִשְׁכִינְתָּא לְאַגָּנָא עֲלַיְיהוּ. וּכְדֵין אִיהִי סַלְקָא וְאִתְעַטְּרָא לְעֵילָא וְאַגָּנָא עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל. וּכְמָה דְּאִית הֵיכָלִין לְתַתָּא בְּגִנְתָּא דְעֵדֶן, הָכִי נָמֵי לְעֵילָא אִית הֵיכָלִין מְתַקְּנָן דְּאִנּוּן רָזָא דִמְהֵימָנוּתָא. וְכָל הָנִי הֵיכָלִין כֻּלְהוּ מִתְקַשְּׁרָן וּמִתְעַטְּרָן בְּחַד הֵיכָלָא דְּאִיהוּ‏ הֵיכָלָא שְׁבִיעָאָה וְהַאי הֵיכָלָא אִיהוּ גָּנִיז וְסָתִים מִכָּל שְׁאָר הֵיכָלִין".

כשעם ישראל בצרה מתעוררים שלושת האבות ומעירים את השכינה להעלות אותה ולהגן עליה. וכשהיא עולה למעלה ומתעטרת – היא מגינה על ישראל. וכמו שיש היכלות למטה בגן עדן, יש למעלה היכלות בגן עדן העליון בסוד האמונה. וכל בני ששת ההיכלות כולם מתקשרים ומתעלים בהיכל השביעי הזה להביא גאולה לעם ישראל. ועל זה נאמר "הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ" (שיר השירים ב). שכל בני היכלא מביאים את העולם כולו לשיר לה' יתברך כאמור "כל הנשמה תהלל יה הללויה".

פָּתַח לוֹן תַּרְעָא דְּמִזְרָח, וְנָהִיר לוֹן, וְיָהִיב לוֹן חַיִּים

עוד מובא בזוהר כי גם נשמות של אנשים שלא היו מתוקנים בכל תרי"ג מצוות עולה למעלה כשנהרגה על קידוש השם, כיוון שנחקקה בבגדו של מלך נתקנת ומגיעה לרום המעלות בדרך מיוחדת במינה. "וְסָלִיק לוֹן לְעֵילָּא, וְאַחְמֵי לוֹן לְמָארֵיהּ, וּכְדֵין נָטִיל לוֹן, וְחָקִיק לוֹן בְּפוּרְפּוּרוֹי, לְאִינּוּן קְטוּלֵי שְׁאַר עַמִּין". ומעלה אותם למעלה, ומראה להם את כבוד ה', והקב"ה לוקח את הנשמות שנהרגו על ידי אומות העולם וחוקק אותם בלבושו.

ואם יש בהם שלא היו מתוקנים במעשיהם מראים להם את האור הגדול "וְתַמָּן חָמָאן יְקָרָא דְּכָל אִינּוּן דְּקַיְימוּ אוֹרַיְיתָא, וְנָטְרוּ פִּקּוֹדוֹי, וְאִינּוּן כְּסִיפִין בְּגַרְמַיְיהוּ, וְנִכְוִין מֵחוּפָּה דִּלְהוֹן. עַד דְּהַאי מְמָנָא דְּקַיְּימָא עָלַיְיהוּ, פָּתַח לוֹן תַּרְעָא דְּמִזְרָח, וְנָהִיר לוֹן, וְיָהִיב לוֹן חַיִּים דְּאִתְפָּתָחוּ בְּהַהוּא תַּרְעָא דְּמִזְרָח. וּבִידָא דְּהַהוּא מְמָנָא חַד כַּסָּא דְּחַיִּין, דְּאִיהוּ מַלְיָא נְהוֹרִין, וְהַאי אִקְרֵי כּוֹס תַּנְחוּמִין, כַּסָא דְּחַיֵּי" (זוהר חלק ב דף רמו/ב).

והם רואים את כל המעלה הגדולה של הקודש העליון ולרגע מתביישים במעשיהם ומתקנים כל עוונותיהם. והמלאך הממונה עליהם פותח להם את שער המזרח והאור הגדול מביא להם את החיים העליונים. ובידו כוס חיים מלאה באור גדול והיא כוס של תנחומין.

ויהי רצון שיתקיים בנו "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא" ונקריב לפניו קרבן תודה "לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא" ויתקיים בנו "נְדָרַי לה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ: בְּחַצְרוֹת בֵּית ה' בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּיָהּ". אמן.