פעם שאל שר המשטרה את מו"ר אבי זצוק"ל מה יעשה אם יהיה ראש ממשלה, איך יטפל בכל הפושעים, מה יעשה עם כל האסירים בבתי הסוהר וכדומה, מה יהיה עם כל החוקים של מדינת ישראל. בקיצור, איך תיראה מדינת הלכה?
אמר לו הרב: התקנה הראשונה שלי תהיה לתת תוקף הלכתי לכל חוקי המדינה, כולל בתי הסוהר. כל השאיפה שלנו היא לעשות מדינת מתוקנת יותר ולא לפרק את הכול ולבנות מחדש. אנחנו נבדוק את החוקים ונשפר אותם, שיהיו מתחשבים יותר, צודקים יותר, ובסופו של דבר המדינה תשקיע יותר בחינוך ופחות בבניית בתי סוהר. יותר במסחר הוגן ופחות בעיקולים ובהוצאות לפועל.
אני כותב את הדברים הללו כי בשיחות שהיו לי עם מפגיני קפלן ומנהיגיהם הם העלו חשש כי ביום שאנחנו נשלוט תחזור המדינה אלפיים שנה אחורה ותהיה כמו איראן. אמרתי להם שהם תופסים לא נכון לא את היהדות ולא את הרבנים. הכוונה שלנו היא שיהיה רק טוב יותר, אין לנו שום חלום לחטט למישהו בתיקים. אין לנו שום רצון לסקול מחללי שבת.
המטרה שלנו היא להוסיף אור וחסד, שהמדינה תייצא לעולם לא רק נשק אלא בעיקר ערכים. ובשביל מדינה ערכית יותר ומתוקנת יותר צריך להשקיע עוד ועוד בחינוך ערכי.
הכול מאהבה
החשש של מפגיני קפלן כי במדינת הלכה כל הנשים תהיינה שפחות ויושיבו אותן מאחור, היא תקלה שלא מתחילה אצלם; היא תקלה שמתחילה בתפיסת הא-לוהים כבר בעיני אדם הראשון.
א-לוהים שם אותו בגן עדן. כל הפירות המדהימים נבראו בשבילו. האישה הכי טובה בעולם נמצאת לצידו. כל האור והטוב בעולם נברא בשבילו, והציווי הראשון שהוא נצטווה הפוך ממה שחושבים. כולם אומרים שהציווי הראשון היה שלא לאכול מעץ הדעת, אך באמת הציווי הראשון הוא "מכל עץ הגן אכול תאכל". בראתי את הכול לכבודכם, תיהנו ממה שבראתי בשבילכם.
רק מהעץ ההוא המסוכן אל תאכלו. הוא מזיק לכם. ביום שתאכלו ממנו יהיו בעולם מיתות משונות ומחלות. יהיו מלחמות ותהיה קנאה, שנאה ותחרות. בשביל מה לכם. קחו את כל הטוב שיש, ואל תכניסו לביתכם את הרעל הזה.
הבעיה הייתה שאדם וחוה אימצו את דעת הנחש, שאמר להם: דעו כי א-לוהים הזה שונא אתכם. הוא מפחד שתאכלו מהעץ הזה ותהיו כמוהו, והוא מקנא בכם, וכמו כל אומן הוא שונא את בני אומנתו. חוה האמינה לו, ואחריה גם האדם. הם הבינו שא-לוהים אינו אב אוהב אלא מתחרה שונא. ואם כך, נסדר אותו ונאכל מעץ הדעת.
כך תפסו גם בני ישראל ביציאת מצרים את הסיפור של היציאה. במקום לחשוב שהכול לטובתם, שהם יהיו בני חורין, שכל קריעת ים סוף ועשר המכות נעשו משום שה' אוהב אותם, הם חשבו שה' שונא אותם, והוציא אותם ממצרים לתת אותם ביד האמורי להשמידם.
זה גם היה המבט שבו הסתכלו בני ישראל על ה' לפני חטא העגל. הם חשבו שהוא זר ומנוכר כל כך עד שהוא מסוגל לנטוש אותם לבדם באמצע המדבר השומם בלי לחם ומים ומזון וצידה לדרך. לא השכילו להבין שהוא אוהב אותם, וכמו שדאג להם עד עכשיו, ימשיך לעשות זאת בהמשך הדרך.
החטא שלהם נראה מקומם ומוזר, אבל הוא עדיין שוכן בתוכנו. הוא בסיס החשש שתקום פה מדינת הלכה מעצבנת ומדקדקת. שיחטטו בתיקים ובסירים. שיבלשו אחרי כל איש ואישה. שיחסמו את החשיבה העצמאית, כי א-לוהים וכל הרבנים עושי דברו יודעים לעשות רק רע.
בשביל לתקן את הקלקול הזה אנחנו צריכים להתחיל את התיקון בתוכנו. להבין שה' טוב ומטיב לכול, לכן אנחנו מתחילים את הסליחות במילים הללו שב'אשרי יושבי ביתך'. להבין שה' הוא אבינו מלכנו. הוא רחום וחנון.
זו הסיבה שחכמינו בגמרא למדו כי התיקון לכל החטאים הוא להבין ולהקשיב למה שאנחנו אומרים ביום הכיפורים ובסליחות כמה וכמה פעמים, "א-ל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה". זה מה שמגדיר את א-לוהים. לא אל זר ואכזר.
התפיסה של א-לוהים כ"א-ל מלך יושב על כיסא רחמים" וכו' היא יסוד התיקון של כל החטאים הגדולים בהיסטוריה. היא התיקון של כל התפיסה האלילית שא-לוהים הוא אל הצמא לדמם של ילדים וילדות. שהוא רוצה התגודדות עד שפוך דם כמנהג עובדי הבעל בהר הכרמל.
זו התפיסה המעוותת שמלווה את האנושות משחר ההיסטוריה ומקלקלת את השורה. התיקון לחטא היסודי הזה הוא לראות את הטוב. להודות על הטוב. להסתכל על כל החסדים שה' עושה לנו ולברך עליהם. הברכה גורמת לנו להבין את גודל הטוב הא-לוהי, וההבנה הזאת עוקרת משורשם את כל החטאים.
שנה טובה ומתוקה.
פורסם בעולם קטן