עדכנו את ההגדות שלכם

פסק ההלכה שהרב שמואל אליהו מביא כאן קורא למעשה לציבור הישראלי להוסיף קטעים משלו להגדות ליל הסדר לקראת פסח הקרוב. ממקורות חז"ל ומהפוסקים עולה שכדי לצאת ידי חובת סיפור יציאת מצרים יש חובה לייחד חלק נכבד מליל הסדר לסיפור התקומה של ימינו

הרב שמואל אליהו

אם אתם רוצים לקיים נכון את מצוות חג הפסח המתקרב, אתם חייבים להוסיף להגדה את סיפור קיבוץ הגלויות של מאה השנים האחרונות, את סיפור השחרור מעול הבריטים והעות'מאנים ואת הצלחת המאבק באויבינו מקום המדינה ועד ימינו.

לפי דברי חז"ל שנראה לקמן יסתבר לנו שהסיפור הזה הוא החובה הבסיסית ביותר של ליל הסדר. זה הפירוש של החובה שכתובה במשנה "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". איך אנחנו יכולים לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים אם מעולם לא היינו שם?

הרבי מחב"ד אומר שאיננו צריכים לשקר לעצמנו או לילדינו. אנחנו צריכים לראות במאורעות שמתרחשים בימינו את המשך אותו תהליך שהתחיל ביציאת מצרים. הרבי דיבר בשנת תשנ"א על יציאת יהודי רוסיה אחרי שהיו כלואים שבעים שנה מאחורי חומות הברזל של השלטון הקומוניסטי בכל מדינות הגוש הרוסי.

"עניין נוסף בהמאורעות בזמן האחרון שרואים בהם נסים ונפלאות הוא היציאה של ריבוי יהודים ממדינה ההיא, שהיא בדוגמת יציאת מצרים. לאחרי ריבוי שנים של הנהגה באופן אחר לגמרי, שבהן יהודים לא יכלו לצאת משם – הרי דווקא בשנה זו ובשנה שלפניה פתחה מדינה זו את שעריה לשחרר יהודים לנסוע לארץ הקודש [ואפילו אם מאיזו סיבה שתהיה התעכב חלק מהם במדינות אחרות לפי שעה (בארצות הברית או אוסטרלי' וכיו"ב) בקרוב הם יגיעו (ברצון שלם ומתוך שמחה וטוב לבב) לארץ הקדש, יחד עם משפחותיהם]. ועד שהמדינה עצמה מסייעת להם לצאת, בדוגמת כפי שהיה ביציאת מצרים, שתכליתה היה ללכת לארץ הקודש (והבאתי אתכם אל הארץ גו')" (שיחת כ"ו בניסן תשנ"א). על זה נאמר "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". כל זה אנחנו מברכים בהגדה "אשר גאלנו וגאל את אבותינו".

 

גאולתנו היא העיקר

הדברים הללו הם בדיוק מה שמלמדים אותנו הנביאים ירמיהו וישעיהו. ירמיהו אומר "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם" (ירמיה טז, יד–טו, וחוזר עליהם שנית בפרק כג בשינויי לשון קטנים).

ישעיהו אומר: "אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת… אַל תִּתְבֹּנָנוּ. הִנְנִי עֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה… אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת" (ישעיהו מג, יח–יט). חכמינו בגמרא הסבירו כי הוא מתכוון שלא לזכור את גאולת מצרים אלא את הגאולה ה"חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח" (ברכות יג ע"א).

הרשב"א מסביר ואומר כי ירמיהו וישעיהו אינם מבטלים מצוות עשה מהתורה של זכירת יציאת מצרים, כי אף אחד לא יכול לבטל מצווה מהתורה. הם משדרגים אותה. סיפור השגחת ה' והנהגתו את העולם מתבהר הרבה יותר טוב מסיפור הגאולה שבימינו מסיפור שקרה לפני אלפי שנים. הסיפור על הגאולה של דורנו חשוב הרבה יותר לבני דורנו, הוא מספר יותר את גדולת ה' והנהגתו בעולם טוב הרבה יותר.

עלייה ממאה ושתיים מדינות היא עניין פלאי ומדהים הרבה יותר מעלייה לארץ ישראל ממדינה אחת, מצרים. הסיפור של גאולה אחרי 1,900 שנות גלות שבהן לא נמחק העם פלאי הרבה יותר מגאולה אחרי 210 שנים של גלות מצרים שבהן לא איבדנו את זהותנו. הסיפור של כיבוש הארץ בימינו במספר קטן כל כך של לוחמים שלא ראו נשק 1,900 שנה פלאי הרבה יותר מכיבוש הארץ בימי יהושע בן נון עם שש מאות אלף איש חמושים ובני גד בראשם.

לכן אנחנו אומרים בהגדה של פסח: "לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָֹה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֵת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ. הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִֹמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה הַלְלוּיָהּ". והדברים הללו ממש מפורשים בהגדה.

לכן אנחנו גם מברכים בהגדה של פסח ואומרים "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ‑לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם". ומתוך כך שאנו מקדימים ואומרים אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ לפני שאומרים וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ אנו מבינים שגאולתנו היא העיקר.

הדברים הללו כתובים במפורש במשנה במסכת ברכות, שבה חולקים התנאים איך יחגגו את פסח אחרי קיבוץ גלויות והיציאה משעבוד מלכויות. לדעת רבי אלעזר בן עזריה ולדעת בן זומא יספרו לעתיד לבוא רק את סיפור היציאה מהגלויות של ימינו, ולא יספרו כלל את הסיפור של יציאת מצרים.

לדעת חכמים, שחולקים עליהם, יספרו את שני הסיפורים. "אָמְרוּ לוֹ לֹא שֶׁתֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם מִמְּקוֹמָהּ אֶלָּא שֶׁתְּהֵא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת עִקָּר וִיצִיאַת מִצְרַיִם טָפֵל לוֹ". לדעת חכמים, עיקר הסיפור בליל הסדר ובכלל יהיה על היציאה מהשעבוד של הבריטים, העות'מאנים, שעבוד של כל מלכי אירופה במשך אלפי שנים. כל הצארים של רוסיה. כל המלכים של מדינות ערב. 1,900 שנה היינו משועבדים להם, ועכשיו זכינו לצאת מעבדות לחירות, ועל זה אומרים את השירה הגדולה. לשירה הזאת אנחנו מצרפים את הסיפור של יציאת מצרים, שהוא היסוד של כל הגאולות כולן.

 

אין בעל הנס מכיר בניסו

יש שואלים למה לפי דעת רבי אלעזר בן עזריה ובן זומא לא מספרים גם את הסיפור של יציאת מצרים כלל. ובאמת צריך לשאול למה ירמיהו אומר "וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", למה ישעיהו אומר "אַל תִּזְכְּרוּ רִאשֹׁנוֹת". מה אכפת להם שנזכור גם את זה וגם את זה?

כנראה החשש של ירמיהו וישעיהו ובעקבותיהם של רבי אלעזר בן עזריה ובן זומא היה שיהיה לנו קל יותר להתמקד בניסים שהיו בעבר מבניסים שמתרחשים היום. ואם נספר את שניהם, נישאר בסוף רק בסיפור יציאת מצרים. למה? כי אין בעל הנס מכיר בניסו.

כשקורה לאדם נס הוא מסביר אותו בהסברים טבעיים, כמו שבני ישראל ביציאת מצרים הסבירו את כל מה שהם רואים כמעשה משה ואהרן ולא כיד ה'. על כן אומרים להם משהו ואהרן "עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". לא אנחנו, "וְנַחְנוּ מָה". כדי שלא ניכשל בכשל הזה ציוו עלינו הנביאים שלא לזכור כלל את יציאת מצרים אלא רק את הניסים שבימינו.

מנוסח ההגדה משמע שבעל ההגדה רצה שנספר גם את ניסי יציאת מצרים וגם את הניסים של ימינו, כדעת חכמים. לכן כתב את הניסים של יציאת מצרים וכתב לנו כי צריך לספר גם על ניסי ימינו במילים "וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָשׁ עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ", מילים שמשמעותן היא כי איננו מסתפקים בהודיה הכתובה בהגדה על יציאת מצרים, אלא נשיר לו שירים חדשים עַל גְּאֻלָּתֵנוּ – על שאחרי 1,900 שנות רדיפה של אומות העולם כולן אנחנו קיימים כעם, וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ – על שלא איבדנו את אמונתנו ולא נטמענו בין האומות. לצורך כך עלינו לחבר שִׁיר חָדָשׁ בעצמנו, נוסף על הסיפור שיש בהגדה על יציאת מצרים.

למה בעל ההגדה עצמו לא כתב את הדברים בהגדה? כי בימיו הם עדיין לא התרחשו. זו הסיבה שבגללה אלפי שנים נשארנו רק עם נוסח ההגדה שהיה בימי קדם. אבל בימינו, על פי מה שכתוב בגמרא ובמשנה, נוסף על מה שכתוב בהגדה חייבים לספר לילדים שלנו ולעצמנו את הניסים של ימינו.

הרבי מחב"ד בשיחה בשנת תשנ"א מדגים גם את עליית יהודי רוסיה וגם את הסיפור של המלחמה שהכריזה ארצות הברית על סאדאם חוסיין נשיא עיראק צורר היהודים. הרבי הסביר שעל קריסת האויבים שלנו אומרים "למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו".

את הנס הזה אתה חייב לספר בליל הסדר לילדיך אף על פי שלא השתנו בו סדרי בראשית כמו ביציאת מצרים. כך אנחנו לומדים מ'על הנסים' שאנחנו אומרים בפורים ובחנוכה. ניסים שלא השתנו בהם שום סדרי בראשית, ואף על פי כן אנחנו מודים עליהם בשמחה גדולה, ולא עוד אלא שהם אינם עתידים להתבטל לעולם מחמת חשיבותם.

בשיחות אחרות של הרבי היא מביא הרבה דוגמאות אחרות לניסים של הגאולה שמתרחשים בימינו. בשיחה שהייתה לו עם מרן אבא זצוק"ל ועם מרן הרב אברהם שפירא זצוק"ל הוא הזכיר את הגמרא שאומרת כי העובדה שארץ ישראל, שהייתה שממה אלפיים שנה, נותנת פרייה בעין יפה, היא סימן לקץ המגולה. "ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְּאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". ופירש רש"י שם "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר" (סנהדרין צח ע"א).

הרבי הביא גם את הסיפור של השתנות היחס של אומות העולם, שנהגו כלפינו באנטישמיות והתהפכו ליחס הוגן ומכבד יותר. המהפך של חתימת רוב מדינות העולם על הסכמי פירוק הנשק הגרעיני באותן שנים, הסכמים שבהם פורק 80% מהנשק הגרעיני, הביולוגי והכימי בעולם, הוא קיום הנבואה של "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת". ואף על פי שעדיין יש מה להתקדם, גם יציאת מצרים לא פתרה את כל הבעיות ביום אחד, ולאט לאט התקדמנו לעבר ארץ ישראל וירושלים ומלכות בית דוד.

 

הלכה למעשה

החלטתי לפרסם את ההלכה הזאת שבועיים לפני ליל הסדר כדי שהציבור שמעוניין לצאת ידי חובת סיפור יציאת מצרים לפי ההלכה יתכונן לכך, שכן לצערנו ההגדות שלנו לא ערוכות לתוספות הנדרשות האלה.

הקיום המעשי של ההלכה הזאת הוא שכל אחד מאיתנו יספר בליל הסדר את הסיפור של המשפחה שלו שעלתה מהיכן שעלתה, את הסיפור שלה בהתיישבות בארץ ישראל, את השותפות של בני המשפחה בהגנה על הארץ. הוא יספר את הסיפור הזה במשולב עם הסיפור של העם כולו ושל המדינה כולה. לספר באופן של "מתחיל בגנות ומסיים בשבח". מהגלות והשואה והחולשה עד התקומה והניצחון והגבורה. וכל המרבה לספר הרי זה משובח.

 

פורסם בעולם קטן