עיקר כפרת יום כיפור מתוך עבודת המקדש

טהרה מתוך קירבה לה'

מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה'

עיקר הטהרה של יום הכיפורים באה מתוך הקירבה לה', על כן נאמר ביום זה "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז). כולנו זוכרים את המשל של רבי עקיבא על טהרת יום כיפור "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל לו) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר, (ירמיה יז) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה', מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל". עיקר המשל בא ללמד כי הקירבה לה' היא זאת המטהרת. 

קירבה עם כל הלב

הקירבה הזאת נעשית על ידי המשכן והמקדש. לכן משה מצטווה על הקמת המשכן ביום כיפור. משה מקבל ביום הזה את הלב של המשכן והמקדש, את הלוחות. וכל עבודת יום הכיפורים נעשית על ידי הכהן הגדול שנכנס למקום לוחות הברית, כדי להיטהר ולטהר את ישראל. כל בגדיו של כהן הם מתרומות ישראל, כל הקטורת מכספי ציבור. כל כולו שליח שלנו כדי שבאמצעותו נתקרב כולנו אל ה', וזה מה שאנחנו עושים גם היום ביום כיפור, עבודה רוחנית של קירבה, דימוי של עבודה בבית המקדש על ידי אמירת סדר העבודה. 

שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁהוּא יוֹצֵא מִפִּי כֹהֵן גָּדוֹל 

גילוי שם ה' בבית המקדש נעשה גם על ידי אמירת השם המפורש. "בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצַד? וכו' בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה בְכִנּוּיוֹ" (סוטה פרק ז ו). לכן נאמר עליו "הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו". מקום שנאמר בו שם ה' המפורש, שהוא גילוי גדול מאוד של ה'. 

המשנה אומרת שאת השם המפורש שמעו כל ישראל שבבית המקדש: "כשהַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה, הָיוּ שׁוֹמְעִים שֵׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁהוּא יוֹצֵא מִפִּי כֹהֵן גָּדוֹל, הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, וְאוֹמְרִים, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" (יומא פרק ו ב). זאת לא נפילה מתוך כבוד חיצוני גרידא, זו נפילה מתוך השראת השכינה הגדולה שמתרחשת באותה שעה. בחינת "וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם" (ויקרא ט כד) שהייתה בחנוכת המשכן. הקול של השם המפורש היה אחד מן הקולות שהיו נשמעים באורח פלא לכל עם ישראל, הוא בין הדברים שנאמר עליהם שהם היו נשמעים ביריחו: "וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף קוֹל שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וכו'" (תמיד פרק ג ח). ומהגמרא משמע שכל מקום שנאמר בו יריחו הכוונה אפילו יריחו שעמדה במקום הנמוך בעולם. וכל שכן כל מקום אחר בארץ ישראל. 

 

תפילות הכהן הגדול בעזרת נשים

תפילה בקודש הקודשים

הטהרה הזאת נעשית על ידי הכהן הגדול שמכפר על עם ישראל בקודש הקדשים, ולא רק בו, גם בקודש וגם בחצר. גם תפילות מתפלל הכהן הגדול על כלל ישראל, ובהן התפילה שכולנו זוכרים הנאמרת ביציאתו מקודש הקדשים: "יָצָא וּבָא לוֹ בְדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן, וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל" (יומא פרק ה). 

תפלה ותחנה ורנה ובקשה 

מלבד תפילת הכהן הגדול בקודש הקודשים, היו עוד תפילות ביום כיפור לכהן הגדול. המשנה מספרת כי אחרי קריאת התורה בעזרת נשים היה הכהן הגדול "מְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְרָכוֹת, עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָאָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן, וְעַל הַמִּקְדָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמָן וְעַל הַכֹּהֲנִים בִּפְנֵי עַצְּמָן וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה" (סוטה מא ע"א).

הרמב"ם הסביר שהברכה הראשונה אחרי הקריאה היא ברכת התורה שלאחריה. ואחר ברכת "רצה" ו"מודים" ו"סלח לנו אבינו כי חטאנו" וכו' וחותם בה "ברוך אתה ה' מוחל עונות עמו ישראל ברחמים". אחריה "מברך על המקדש ברכה בפני עצמה יהיה עניינה שיעמוד המקדש ושכינה בתוכו וחותם בה ברוך אתה ה' שוכן בציון". אחריה "מברך על ישראל ברכה בפני עצמה עניינה שיושיע ה' את ישראל ולא יסור מהן מלך וחותם בה ברוך אתה ה' הבוחר בישראל". 

אחריה "מברך על הכהנים ברכה בפני עצמה עניינה שירצה המקום מעשיהם ועבודתם ויברכם וחותם בה ברוך אתה ה' מקדש הכהנים", אחר כך אומר תפלה ותחנה ורנה ובקשה כפי מה שהוא רגיל וחותם "הושע ה' עמך ישראל שעמך ישראל צריכין להושע ברוך אתה ה' שומע תפלה" (הלכות עבודת יום הכיפורים ג יא). הא למדת שהברכות הללו תפילות הן שהכהן הגדול מתפלל על עם ישראל, על הכהנים ועל המקדש. 

שמחת תורה ביום כיפור

אחרי הקריאה והתפילות של הכהן הגדול היו מביאים כל האנשים ספרי תורה מבתיהם כדי להרבות מראה יפה של כבוד תורה. "מכאן ואילך, כל אחד ואחד מביא ספר תורה מתוך ביתו וקורא בו, וכל כך למה? כדי להראות לרבים חזותו של ספר תורה ונויו, דאמר מר 'זה אלי ואנוהו' התנאה לפניו במצות, בספר תורה נאה, בציצית נאה" (סוטה מא. ורש"י שם).

תפילות קודש הקדשים – שפע של חיים

שתהא שנה זו גשומה

בניגוד לתפילות שנאמרו בעזרת נשים, את התפילות של הכהן הגדול ביציאתו מקודש הקדשים כולם מכירים, כי הן מפורטות בתפילה. וצריך להבין כי התפילות  ביציאתו מקודש הקדשים התייחדו כי הן עוסקות בהשפעת החיים של בית המקדש. 

כדי להבין את הייחוד של התפילות הללו נזכור מה נאמר בהן. הגמרא בבלי אומרת: "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא שנה זו גשומה ושחונה". ומסבירה הגמרא שאם עתידה להיות שחונה בקיץ, מתפלל הכהן שתהיה רוויה במים בשאר ימות השנה. 

כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם 

"רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה: לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה, ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה, ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים". והמתבונן בברכת הללו רואה שכולם תפילות להרבות בעולם חיים. 

והטעם הוא כי בית קודשי הקדשים הוא שורש החיים בעולם. גם אבן השתיה וגם התורה שעליה נאמר הסתכל בתורה וברא את העולם. " כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם" (תהילים קלג ג). 

נא אל יחסר המזג

על מה שאומר הכהן, אם שחונה תהיה גשומה, שואלים חכמינו: איך הכהן יודע ביום כיפור אם השנה תהיה שחונה? "מר רב זביד: האי יומא קמא דריש שתא, אי חמים – כולה שתא חמימא, אי קריר – כולה שתא קרירא" (בבא בתרא קמז ע"ב). אם היום הראשון של ראש השנה יהיה חם, כל השנה תהיה חמה. ואם קר – כל השנה תהיה קרה. 

זה מה שנאמר בתפילה "טבור אגן הסהר נא אל יחסר המזג", שבית המקדש נמצא בטבורו של עולם, והוא תמיד שומר שהעולם יהיה ממוזג ומאוזן. גם במזג אוויר, כמו בתפילת הכהן, וגם בסנהדרין שהיו יושבים בצורת חצי עיגול (אגן הסהר) ונותנים לקטן לדבר תחילה כדי שכל הקולות יישמעו ולא יחייבו אדם בלי שום טיעון לזכות. 

שֶׁלֹּא תֵּצֵא עָלֵינוּ גָּלוּת

"מעשה בכהן גדול אחד שהאריך בתפלתו, ונמנו אחיו הכהנים ליכנס אחריו. התחילו הם נכנסין והוא יוצא. אמרו לו: מפני מה הארכת בתפלתך? אמר להם: קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם, ועל בית המקדש שלא יחרב. אמרו לו: אל תהי רגיל לעשות כן, שהרי שנינו: לא היה מאריך בתפלתו, כדי שלא להבעית את ישראל". בגמרא ירושלמי (יומא ה) משמע שהכהן הזה היה שמעון הצדיק. ומכאן שהכהנים היו מתפללים גם על דברים אחרים. 

מהירושלמי שם משמע שהיו כהנים שהתפללו על הגלות שלא תהיה קשה. וכנראה אלה כהנים שחיו סמוך לחורבן וראו אותו הולך ומתקרב ועליו התפללו. "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' או"א שֶׁלֹּא תֵּצֵא עָלֵינוּ גָּלוּת לֹא בַּיּוֹם הַזֶּה וְלֹא בַּשָּׁנָה הַזֹּאת תְּהֵא גָלוּתֵינוּ לְמָקוֹם שֶׁל תּוֹרָה". 

שֶׁלֹּא יֵעָשׂוּ בָּתֵּיהֶן קִבְרֵיהֶן

לפעמים התפילה הייתה על אסון שמתרחש ובא. "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' או"א שֶׁלֹּא יֵצֵא עָלֵינוּ חִסָּרוֹן לֹא בַּיּוֹם הַזֶּה וְלֹא בַּשָּׁנָה הַזֹּאת. וְאִם יֵצֵא עָלֵינוּ חִסָּרוֹן בַּיּוֹם הַזֶּה או בַּשָּׁנָה הַזֹּאת יְהֵא חֵסְרוֹנֵינוּ בְּחִסָּרוֹן שֶׁל מִצְוֹת" כלומר, שנדאג תמיד אולי חסרנו לעשות איזו מצווה מן המצוות (פני משה, ידיד נפש שם).

עוד שם בגמרא: רַבָּנָן דְקֵסָרִין אוֹמְרִין וְעַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִגְבְּהוּ שְׂרָרָה זוֹ עַל גַּב זוֹ. בקיסריה ישב השלטון הרומאי. ובקיסרי ישבו יהודים מקורבים לשלטון שהיו מנצלים את מעמדם להתנשא על אחיהם היהודים. עליהם היה מתפלל הכהן הגדול שלא יזיקו. 

וְעַל אַנְשֵׁי הַשָּׁרוֹן הָיָה אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' או"א שֶׁלֹּא יֵעָשׂוּ בָּתֵּיהֶן קִבְרֵיהֶן. שבתיהם היו עשויים מחומר רך, וכשהיו גשמי ברכה היו הבתים שלהם מטים ליפול. והיו מתפללים שלא יבואו גשמים, לכן התפלל עליהם הכהן הגדול שלא ייפלו עליהם הבתים שלהם. 

שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו

עוד מצינו שרוצח שהרג בשגגה יושב בעיר המקלט "עד מות הכהן הגדול". והסביר שם רש"י "לפי שהיה לו לכהן הגדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו". כל עוד חי הכהן הגדול אנו חוששים שמא ימשיך הכהן הגדול במנהגו, תפילתו לא תיענה ויימשכו תקלות של רצח בשגגה בעם ישראל. לכן האיש המועד הזה לא יוצא מעיר המקלט. אבל כשבא כהן גדול אחר, בוודאי הוא יתפלל עליו שלא יארע רצח בשגגה על ידו, ולכן הוא יוצא לחופשי מעיר המקלט. 

עַל תְּלַת עֲבֵירָן קַשְׁיָן דְלָא יְתַקְלוּן עַמָא בֵּית יִשְׂרָאֵל

רש"י לא מסביר מתי תהיה תפילת הכהן הגדול שלא ירצחו בשגגה. אבל בתרגום יונתן (על במדבר לה כה) כתוב כי זו הייתה התפילה של הכהן הגדול ביום הכיפורים. "וּמְטוֹל דְלָא צַלִי בְּיוֹמָא דְכִפּוּרֵי בְקוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא עַל תְּלַת עֲבֵירָן קַשְׁיָן דְלָא יְתַקְלוּן עַמָא בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּפוּלְחָנָא נוּכְרָאָה וּבְגִילוּי עֶרְיוּתָא וּבִשְׁדִיוּת אֲדַם זַכְיָא וַהֲוָה בִידֵיהּ לְבַטְלוּתְהוֹן בִּצְלוֹתֵיהּ וְלָא צַלִי מְטוֹל כֵּן אִתְקְנַס לִמְמַת בְּשַׁתָּא הַהוּא". ואולי זאת אחת הסיבות שבגללה קוראים את פרשת העריות ביום הכיפורים.

כהן שלא התפלל על עם ישראל – לא השלים שנתו

כהן גדול שלא התפלל ביום הכיפורים בקודש הקדשים על ישראל נקנס בכך שימות באותה שנה.  מכאן נבין למה היו הכהנים הגדולים מתים כל שנה כשלא היו מספיק אוהבי ישראל. כך מספרת הגמרא על בית ראשון שעמד 410 שנים ולא שימשו בו אלא 18 כהנים גדולים, לעומת המקדש השני שעמד 420 שנה "שמשו בו יותר משלש מאות כהנים. צא מהם ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק, ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי, ואמרי לה אחת עשרה ששמש רבי אלעזר בן חרסום – מכאן ואילך צא וחשוב: כל אחד ואחד לא הוציא שנתו" (יומא ט ע"א). מהתרגום יהונתן עולה שהם מתו כי לא התפללו על בכל ליבם על עם ישראל. 

שלא תפיל אשה פרי בטנה

בשו"ת "תשובה מאהבה" (חלק א סימן א) הוא מביא כי הייתה עוד תפילה "שלא תפיל אשה פרי בטנה". וכך הוא כותב "והעתקתי בגליון מחזור שלי נוסח הספרדים בזה וכך היתה תפלתו של כה"ג בצאתו בשלום מן הקודש, 'יה"ר מלפניך כו' שתהא שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך בית ישראל בכ"מ שהם אם שחונה גשומה ואל תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים לענין הגשם בלבד בעת שהעולם צריך לו ושלא יצטרכו עמך בית ישראל בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר שנה שלא תפיל אשה פרי בטנה ושיתנו עצי השדה את תנובתם ולא יעדו עביד שולטן מדבית יהודה'. ובכן כמו ששמעת תפלת כה"ג בהיכל כמו כן מפינו תשמע ותושיע". נראה שתוספת זו  הייתה בגרסאות שונות של התפילה הזאת, והיום אומרים אותה המתפללים בנוסח עדות המזרח ואשכנזים שמתפללים בנוסח ספרד. 

מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם 

מכיון שנגאל יצחק כמו שנגאלו כל ישראל

המשנה אומרת כי בתעניות ציבור היו אומרים "מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל" (משנה תענית ב). ובגמרא ירושלמי (תענית ב ד) מקשים: למה לא מברכים "גואל יצחק"? הרי הוא נגאל בעת שהתפלל עליו אברהם שלא יישחט. ועונה הגמרא "מכיון שנגאל יצחק כמו שנגאלו כל ישראל". 

תפילת אברהם על הדורות הבאים

רַבִּי בִּיבִּי אַבָּא אמר בְּשֵׁם ר' יוֹחָנָן, אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הקדוש ברוך הוא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתְּ לִי לְהַעֲלוֹת אֶת יִצְחָק בְּנִי הָיָה לִי מַה לְהָשִׁיב וְלוֹמַר לְפָנֶיךָ, אֶתְמוֹל אָמַרְתְּ לִי 'כִּי בְּיִצְחָק יִקָרֵא לְךָ זָרָע' וְעָכְשָׁיו אַתְּ אוֹמֵר 'וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעוֹלָה'? ח"ו לֹא עָשִׂיתִי כֵּן אֶלָּא כָּבַשְׁתִּי אֶת יִצְרִי וְעָשִׂיתִי רְצוֹנְךָ. כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק בְּנִי נִכְנָסִים לִידֵי צָרָה וְאֵין לָהֶם מִי יְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סָנֵיגוֹרְיָא אַתָּה תְּהֵא מְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סָנֵיגוֹרְיָא. 

תפילת אברהם אבינו לדורנו

רב ביבי מוכיח את דבריו מהמילים שנאמרו אחרי עקידת האיל, "ה' יִרְאֶה" – "אַתְּ נִזְכַּר לָהֶם עֲקִידָתוֹ שֶׁל יִצְחָק אֲבִיהֶם וּמִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים". וכן ממשיכה הגמרא ואומרת כי התפילה הזאת נאמרה לדורו של משיח. מהמילה "אַחַר" שנאמרה בעקידת האיל. "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר וְגוֹ'". מַהוּ אַחַר? א"ר יוּדָה בִּי ר' סִימוֹן, אַחַר כֹּל הַדּוֹרוֹת עָתִידִין בָּנֶיךָ לֵיאָחֵז בַּעֲוֹנוֹת וּלְהִסְתַּבֵּךְ בְּצָרוֹת וְסוֹפָן לְהִגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁל אַיִל הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ט) וְה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן. 

רַבִּי חוּנָה אמר בְּשֵׁם ר' חִינְנָה בַּר יִצְחָק, כֹּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה אַבְרָהָם רוֹאֶה אֶת הָאַיִל נֶאֱחַז בְּאִילָן זֶה וְנִיתוֹר וְיוֹצֵא. נֶאֱחַז בְּחוֹרֵשׁ זֶה וְנִיתוֹר וְיוֹצֵא. נֶאֱחַז בִּסְבַךְ זֶה וְנִיתוֹר וְיָצָא. אָמַר לוֹ הקדוש ברוך הוא: אַבְרָהָם, כָּךְ עָתִידִין בָּנֶיךָ נֶאֱחָזִים בַּעֲוֹנוֹת וּמִסְתָבְּכִין בְּמַלְכֻיּוֹת, מִבָּבֶל לְמָדַי, מִמָּדַי לְיָוָן, וּמִיָּוָן לֶאֱדוֹם. אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים יִהְיֶה כֵּן לְעוֹלָם? ענה לו הקדוש ברוך הוא וְסוֹפָן לְהִגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁל אַיִל הַזֶּה שנאמר וַה' אֱלֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן".

תפילת אברהם לפתיחת שערים לעם ישראל

ביום הכיפורים נעקד יצחק אבינו 

בפירוש הרקנאטי על התורה (וירא) "דע כי ביום הכיפורים נעקד יצחק אבינו ע"ה ואז בקש אברהם אבינו ע"ה שיפתחו לו שערי בינה ותשובה לכפרה לישראל באותו יום. והשם יתעלה הודה לו לתת מתנה זו לבניו לפתוח להם שערי תשובה זהו שנאמר 'ויקרא אברהם שם המקום ההוא יראה אשר יאמר היום בהר יי' יראה'". לכן כתוב במחזורים כי טוב לומר לפני המנחה של יום כיפור את פרשת העקידה.

עיקר העקידה – ייסוד בית המקדש 

דבריו מיוסדים על העובדה שאחרי העקידה לא נתברך אברהם ולא נשבע לו ה' "כי ברך אברכך וכו". את כל הברכות הגדלות הללו שבהם ה' נשבע בעצמו קיבל אברהם רק אחרי שהוא עוקד את האיל וקורא למקום ה' יראה. לכאורה היה צריך אברהם לקבל את הברכות בזכות העקידה שהיא העיקר ולא בזכות עקידת האיל שהיא הטפל.

ה"כלי יקר" מדייק דיוק פלאי את לשון הפסוק ומראה כי מהפסוקים משמע שהקרבת האיל וקריאת השם ה' יראה הם עיקר גדול כמו העקידה. שנאמר "וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם־ה֑' כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידֶֽךָ". ש"הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה" הוא לא העקידה שנאמרה בהמשך עם ו' החיבור "וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידֶֽךָ", אלא זו התפילה של אברהם על קביעת מקום המקדש ששם תשרה השכינה באמצעות הקרבנות, והוא יותר עיקר שנזכר ראשונה.

אחרי התפילה הגדולה של אברהם על הקמת בית מקדש הוא נתברך בכל הברכות הגדולות "כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו: וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי". שכולם הם העניין של המקדש שעניינו להביא ברכה לעם ישראל ולהביא ברכה לעולם כולו (עיין מלבי"ם).

כך כתב האלשיך כי לשם כך נאמר "בי נשבעתי נאם ה'" כי "כמו זר יחשב בעיניו" להחשיב את קרבן האיל ואת קריאת המקום ה' יִרְאֶה כמו העקידה. "כי הנה השני דברים שקולים בעיני, שאני מחשיב הקרבת האיל ומה שלא חשכת את בנך. וזהו יען אשר עשית את הדבר הזה הוא הקרבת האיל וגם לא חשכת את בנך". 

וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם 

להשלמת העניין ניתן לראות כי הפסוקים האחרונים שנאמרו לפני העקידה הם הפסוקים שבהם אברהם קורא בשם ה' אל עולם. "וַיִּטַּ֥ע אֶ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם ה֖' אֵ֥ל עוֹלָֽם". הקריאה בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם היא חידוש אצל אברהם שלפני כן בונה מזבחות וקורא בשם ה', ולא מזכיר אֵל עוֹלָם. כך היה באלון מורה. "וַיֵּרָ֤א ה֙' אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַה֖' הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו". וכך במזבח השני "וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽה֔' וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם הֽ'". 

רק אחרי שה' משנה בברית המילה את שמו מאברם לאברהם, ומשמעו שאברהם יהיה "אב המון גויים" – רק אחר כך אברהם נכנס לתפקיד "אב המון גויים" וקורא בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם בבאר שבע. בעקבות העקידה רואה אברהם את הענן קשור על ההר ומבין ששם שורה השכינה, על כן הוא קובע את המקום הזה לקרוא בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם, וקובע בו את בית המקדש. 

חנוכת בית המקדש ביום הכיפורים

כיוון שכל עניינו של יום כיפור הוא עבודת המקדש בקודש הקדשים, ועיקר תפקידו של בית המקדש הוא דווקא ביום הכיפורים, מחכה שלמה המלך וחונך את בית המקדש ביום כיפורים. שהרי בניית בית המקדש הראשון הסתיימה בחודש חשוון. שלמה מחכה עם חנוכת בית המקדש עד חודש תשרי וחונך אותו בדיוק בשבוע של יום כיפור וסוכות. "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם" (מלכים א פרק ח). שבעת הימים האלו היו לפני חג הסוכות, שכן פסוק אחד אחר כך כתוב: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ". 

בתוך הימים הללו נמצא גם יום הכיפורים וכל עם ישראל אכל בו. "אָמַר רַבִּי פַּרְנָךְ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אוֹתָהּ שָׁנָה לֹא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהָיוּ דּוֹאֲגִים וְאוֹמְרִים, שֶׁמָּא נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה. יָצְתָה בַּת-קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם, כֻּלְּכֶם מְזֻמָּנִין לְחַיֵי הָעוֹלָם הַבָּא". 

שלמה כיוון לעשות את חנוכת בית המקדש ביום כיפור דווקא, כי יום כיפור זה היום של בית המקדש. זה היום שבו ה' מכפר בזכות כניסת הכהן לקודש הקדשים. זה היום היחידי בשנה שנכנסים בו לקודש הקודשים. אי-אפשר לחנוך רק את החצר של בית המקדש או רק את הקודש. צריך לחנוך את הלב – את קודש הקודשים. לכן שלמה מחכה ליום כיפור לחנוך את בית המקדש. 

הסיבה להזכרת מלכויות ביום הכיפורים

מכאן נבין למה אנחנו מזכירים בתפילות יום הכיפורים את התפילות על המלכת ה' על כל העולם. "וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ" וכו' וכן "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדָךְ" וכו' (אשכנזים מתפללים ביום כיפור רק 'תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ', ולא אומרים 'מְלוֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם'. בכל מקרה הם מתפללים על מלכות ה'). לכאורה תפילות על מלכות ה' בעולם כולו לא שייכות ליום כיפור. יום כיפור הוא יום שעוסק בכפרת עוונותיהם של ישראל ולמה מזכירים בו מלכות ה' על העולם כולו?

הטעם להזכרת מלכות ה' הוא בגלל שיום כיפור הוא היום של בית המקדש. ובית המקדש נועד להמלכת ה' על כל העולם. ויהי רצון שיתקיים בנו "וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וכו' וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם: וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם" (יחזקאל לז). אמן ואמן.