עליות וירידות בגאולת ישראל

ד' כסלו התשפ"ה(05/12/2024)
ראשי פרקים

שיתוף

פרשת ויצא תשפה עליות וירידות בתהליך הגאולה

מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו

למה אחרי הברכות באה ירידה גדולה?

אחרי הברכות הגדולות שמקבל יעקב מיצחק אביו באה ירידה גדולה. יצחק מברך בשפע כלכלי "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ" ויעקב הופך להיות עני שחשוב כמת. כך מסביר רש"י את הבכי של יעקב בפגישתו עם רחל "לפי שבא בידים ריקניות. אמר אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו. ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו. אמר לו (אליפז ליעקב) 'מה אעשה לציווי של אבא' אמר לו יעקב 'טול מה שבידי והעני חשוב כמת'" (רש"י כט פסוק יא). למה יעקב צריך להגיע למצב כזה?

לא רק ברכת השפע הכלכלי לא חלה על יעקב מייד, גם הברכה להיות גביר ולשלוט על אחיו לא עובדת. יצחק ברך "יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ". יש לו רק אח אחד ושמו עשו, ובמקום שהוא ישלוט על עשו, הוא נאלץ לברוח מאחיו שרוצה להרוג אותו מיד אחרי קבלת הברכה.

ירידה אחרי הברכות הגדולות בבית אל

גם הברכות שיעקב מקבל מאלוקים לא חלות מייד, ה' ניצב עליו ומברך אותו בבית אל "אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" ואחרי הברכה הזאת הוא נאלץ לעזוב את ארץ ישראל. כן קורה עם הברכה על הבנים, יעקב מתברך "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ" ומיד אחר כך הוא נאלץ לעבוד בשביל רחל 14 שנה כדי לזכות להביא לעולם בנים.

הירידה לבית לבן בחרן

העבודה של יעקב בבית לבן קשה "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי". למרות כל המסירות של יעקב מרמה אותו לבן פעמים רבות. "וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי" (בראשית לא). גם בביתו הפרטי יש מתח בין רחל ולאה והילדים. כל זה קורה אחרי שה' מבטיח לו "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ".

אברהם לעומת משה

כדי שנבין מה שקורה עם יעקב, נראה שכך קורה גם לאברהם אבינו, אלוקים אומר לו "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה" ואין לאברהם ילדים. אלוקים מכפיל לו את הברכה "וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב) אבל אברהם לא רואה את הברכה כלל וכלל. להפך, הוא רואה את הכנענים שהם מזרעו של שם כובשים את ארץ ישראל. הוא רואה גם את סדום ועמורה מוקמות עם כל התועבות שלהם. לוט בן אחיו נוטש אותו ואת דרכו ובוחר בתרבות סדום ועמורה. הרעב בארץ מכריח אותו לרדת למצרים עם מ"ט שערי הטומאה שלה, ובה אשתו נחטפת לבית פרעה וניצלת בנס.

בסוף הברכות מתקיימות

חשוב להדגיש כי בסופו של התהליך הברכות מתקיימות גם ביעקב וגם באברהם, הם מקבלים גם את ארץ ישראל וגם ברכה כלכלית גדולה. מה שלא מתקיים בהם – מתקיים בבניהם. מסתבר שהברכות הללו הן ברכות עתידיות וצריך להבין היטב איך הברכות הללו מתגשמות. למה ההתחלה שלהם נראית כמו קללה ח"ו. למה הקליפה קודמת לפרי?

ההבטחות שמתהפכות למשה

בהקשר הזה התורה מציבה את משה בניגוד לאבות. כמו האבות, גם משה רואה ירידה גדולה אחרי ההבטחה על הגאולה שנאמרה לו בסנה. הוא מבשר לזקני העם על הגאולה "ויאמן העם". הם מאמינים לו אבל נושרים אחד אחד בדרך. הוא מגיע לפרעה ופרעה מכביד את העבודה "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר" (שמות ה ט). העם סובל יותר וחלק ממנו צועק על משה, "וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ". וה' אומר לו האבות לא התרעמו כשראו שהקליפה קודמת לפרי.

מה ראו האבות שבגללו לא התרעמו?

סוד מהלך הגאולה

האבות ידעו כי אחרי שהם התברכו, הברכות צריכות לחול במציאות, וכדי שהן יחולו במציאות הן צריכות להבנות מהתחתית של התחתית. ממש כמו כשמתכננים לבנות בניין, בתחילה רואים את הבניין בדמיון כמו שהוא צריך להיות. אחר כך מתחילים לרדת לפרטים בדמיון, גודל וצורת החדרים, המקום שלהם, חוזק היסודות, המקלט, הצנרת, החשמל והריצוף עד הפרט האחרון.

כשמגיעים לעולם המעשה הסדר הוא הפוך לגמרי. מתחילים לחפור ולצקת יסודות, מתעסקים במקומות הכי נמוכים, ולאט לאט הולכים ועולים ומתקדמים, רק בסוף רואים את התוכנית השלמה מתממשת – ובלבד שלכל אורך התהליך ההתקדמות צמודה לתוכנית של הבנין כמו שתוכנן בראשית הדרך. "סוף מעשה במחשבה תחילה".

סוף מעשה במחשבה תחילה

הקב"ה משתף את האבות בתוכנית הגדולה שלו. הוא כורת איתם ברית ונשבע להם. הוא מספר להם איך יהיו חיי עם ישראל, מבטיח ונשבע להם על התוכניות הגדולות של עם ישראל. את התוכניות הללו צריכים לבצע, והביצוע מתחיל מלמטה. לכן אברהם יצחק ויעקב גם נפגשים עם כל הגודל של התוכניות, וגם נפגשים עם כל השדרות הכי הנמוכות של החיים כשהם מגיעים לעולם המעשה. משם הם גדלים ומגיעים למקומות גבוהים מאוד. "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" (בראשית יג ב). כן אומר יעקב בפרשת וישלח "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וכו'".

מה הבין אברהם שלא הבין משה באותה שעה?

חכמינו אומרים כי כשהקב"ה כרת עם אברהם את ברית בין הבתרים, הוא הראה לו את כל העתיד של עם ישראל. הרים אותו למעלה מחללו של העולם הזה והראה לו את התמונה השלימה, העבר ההווה והעתיד של עם ישראל. הוא ראה איך בימות המשיח תתקיים ההבטחה "ונברכו בך כל משפחות האדמה". בימיו הוא ראה את ההתחלה, בעולם העשיה, צומחת מתוך הסיבוכים של רעב, סדום, מצרים ואבימלך. הוא הבין שכך הוא תהליך הבנייה ולכן הוא לא התרעם.

כמו אברהם, כך גם יעקב הבין שהדיבור האלוקי בחלום הסולם הוא העתיד, רק זרעו יזכה להקים את בית אלוקים שניצב במקום שער השמים. כדי להגיע לשם צריך יעקב להתחיל לבנות בעולם המעשה, ולכן הוא מתחיל לבנות בארץ במקום הכי נמוך. כי ככל שאתה יורד יותר נמוך ביסודות אתה יכול להגיע יותר גבוה בבנין האמיתי.

בבריאה – שמים קודמים, בעשיה – ארץ קודמת

את ההסבר הזה אמרו חכמינו במדרש (תנחומא בראשית יט) בהסבר הפסוקים של בריאת העולם שלכאורה יש סתירה ביניהם. בפרק א' כתוב שהשמים נבראו תחילה 'בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ', ובפרק ב' כתוב שהארץ נבראת תחילה שנאמר 'ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים'? (בראשית ב ד). בגלל הסתירה הזו נחלקו בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אמרו שהשמים נבראו תחילה ובית הלל אמרו שהארץ נבראה תחילה.

רבי שמעון בן יוחאי התפלא איך בית שמאי ובית הלל חולקים. "תמיה אני איך נחלקו אבות העולם בבריאת שמים וארץ". הרי יש פסוק כמו בית שמאי ויש פסוק כמו בית הלל. חייבים לומר ששני הפסוקים הם אמת. רבי תנחומא בר אבא מצא את הדרך בה יכולים להתקיים שני הפסוקים. "בבריאה שמים קדמו לארץ, אבל בעשייה ארץ קדמה לשמים". בעולם הבריאה העליון השמים קודמים לארץ, בתוכניות מתחילים מהמקום הכי גבוה ויורדים לפרטים הכי קטנים, לכן כתוב בבריאת העולם "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". לעומת זאת בעולם העשיה, שבו אנחנו חיים, מתחילים מהפרטים הקטנים שלבסוף מתכללים למבנה השלם לכן כתוב בפרק ב "ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים".

 

 

היד החזקה והזרוע הנטויה

יציאת מצרים ביד חזקה

אחרי שמשה שואל למה יש קושי כזה גדול בעולם המעשה, ה' מסביר לו שהגאולה באה בשני אופנים משלימים זה לזה. גם ביד חזקה וגם בזרוע נטויה. יציאת מצרים היא ביד חזקה "וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָרְשֵׁ֖ם מֵאַרְצֽוֹ" (שמות ו א). צמד המילים הללו מופיע ביציאת מצרים כמה וכמה פעמים. "וַאֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֠י לֹֽא־יִתֵּ֥ן אֶתְכֶ֛ם מֶ֥לֶךְ מִצְרַ֖יִם לַהֲלֹ֑ךְ וְלֹ֖א בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה" (שמות ג יט) וכן "וְהָיָה֩ לְךָ֨ לְא֜וֹת עַל־יָדְךָ֗ וּלְזִכָּרוֹן֙ בֵּ֣ין עֵינֶ֔יךָ לְמַ֗עַן תִּהְיֶ֛ה תּוֹרַ֥ת ה֖' בְּפִ֑יךָ כִּ֚י בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה הוֹצִֽאֲךָ֥ ה֖' מִמִּצְרָֽיִם" (שמות יג).

זרוע נטויה בשלב השלישי

בשלב השלישי של הגאולה מופיעה המילה זרוע נטויה. "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים". גם בשירת הים מופיעה הזרוע של ה' לא בהקשר של יציאת מצרים אלא בהקשר לשלבים הבאים של הגאולה. "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ: תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ" (שמות טו. מלבד שני אלה, מופיעה הזרוע הנטויה שש פעמים בספר דברים). זה התפקיד של הזרוע הנטויה, לא מכה אלא מפילה פחד על הרעים. מראה להם שה' נמצא וידו הנטויה יכולה להכות את כל מי שמפר את דברו.

רַב יוֹסֵף אָמַר, יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ

הזרוע הנטויה מלווה את עם ישראל גם ובעיקר בגלות. כך מספרת לנו הגמרא (חגיגה ה:) "רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חַנָנְיָה הֲוָה קַאִי בֵי קֵיסָר, אַחְוֵי לֵיהּ הַהוּא צְדוֹקִי – עַמָא דְּאַהְדִּרִינְּהוּ מָרֵיהּ לְאַפֵּיהּ מִינֵיהּ. אַחְוֵי לֵיהּ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ. אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מַאי אַחְוֵי לָךְ? עַמָא דְּאַהַדְרִינְהוּ מָרֵיהּ לְאַפֵּיהּ מִינֵּיהּ. וַאֲנָא מַחְוִינָא לֵיהּ, יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ".

בבית הקיסר היה ויכוח ברמזים בין רבי יהושע בן חנינה לצדוקי, שהוא כנראה נוצרי, שרוצה לומר שה' הפר את הברית עם ישראל. הצדוקי הפנה את גבו לרבי יהושע, ורבי יהושע הראה לו את היד הנטויה. שאל הקיסר את רבי יהושע מה רמז לך הצדוקי, ענה רבי יהושע לקיסר שהצדוקי רמז לי כי ה' הפנה לנו את גבו. שאל הקיסר את רבי יהושע ומה רמזת לו ביד הנטויה, ענה רבי יהושע שלמרות היותנו בגלות, היד של ה' עדיין נטויה עלינו. הוא שומר עלינו גם בגלות ומראה לנו את המשך הדרך לארץ ישראל.

אָמַר לֵיהּ, לְהַהוּא צְדּוֹקִי מַאי אַחְוִית לֵיהּ? אָמַר לֵיהּ, עַמָא דְּאַהְדְּרִינְהוּ מָרֵיהּ לְאַפֵּיהּ וּמַאי אַחְוִי לָךְ? אָמַר, לָא יְדַעֲנָא. אָמַר, גַּבְרָא דְּלָא יָדַע מַאי מַחְווּ לֵיהּ בְּמָחוֹג, מַחְוֵי קַמֵיהּ מַלְכָּא?! אַפְקוּהוּ וְקַטְלוּהוּ. שאל הקיסר את הצדוקי מה רמזת לרבי יהושע. אמר לו הצדוקי שה' הפנה להם את גבו והוא לא אוהב את ישראל. שאל הקיסר ומה רמז לך רבי יהושע ביד הנטויה, והצדוקי לא ידע. כעס הקיסר על הצדוקי והרג אותו.

ידו נטויה עלינו

מסביר הראי"ה קוק זצוק"ל בקבצים (קובץ ו) כי ביציאת מצרים נגלה ה' בכבודו ובעצמו במלוא תפארתו. "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה". גילוי ה' היה גם לעם ישראל וגם המצרים הפסיקו את שנאתם לעם ישראל באותה שעה "וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם". (שמות יא ג). כל העולם ראה את גילוי השכינה הגדול הזה.

אחרי הופעת ה' ביד חזקה ניסית ביציאת מצרים אנחנו חוזרים להנהגת העולם הזה, שבו אין יד חזקה שמכה את פרעה ושלוחיו, אבל יש את הזרוע הנטויה שמראה לנו כי ה' נמצא פה מאחרי הקלעים, לא ינום ולא ישן. ובזרועו הוא מראה לנו את הדרך הישרה לארץ ישראל,

גאולה ניסית וגאולה טבעית

אורות גדולים ביציאת מצרים

האר"י הקדוש מסביר כי במצרים הייתה הופעה גדולה מאוד של ה' "ובמורא גדול – זה גילוי שכינה". ההופעה הגדולה של ה' שברה את ההתנגדות של המצרים ונתנה כח גדול לעם ישראל לצאת ממ"ט שערי טומאה. בלעדיה לא היינו יכולים לצאת.

ההארה הזו הפסיקה אחרי היום הראשון של יציאת מצרים וחזרנו לאורות רגילים. "בליל פסח הוגדל ז"א שלא כדרך טבע כי לא היה יכולת בידינו על ידי תפלתינו להגדילו ברגע אחד תכלית ההגדלה, ואין זה אלא ברחמי המאציל יתברך אשר הפליג חסדו ברחמיו לעשות נס הגדול ההוא שלא כדרך טבע ולא נעשה על ידינו אלא מאליו" (שער הכוונות – פסח ג).

"הנה לסיבה זו אנו אומרים הלל גמור בליל פסח מה שאין כן בשאר לילי יו"ט. והם (האורות) מתקיימים בו כל הלילה וכל יום א' של פסח. ולכן אומרים הלל גמור ביום א' של פסח". ובאמת אומרים שלש פעמים הלל ביום ראשון של פסח: אחד בתפילת ערבית, אחד בהגדה ואחד למחרת בתפילת שחרית, הכל בגלל האור הגדול שהתגלה באותו יום.

אחר ליל הסדר – מדרגה אחר מדרגה

אחרי ליל הסדר נלקחים האורות הגדולים שהיו ביציאת מצרים, ואנחנו חוזרים למצב רגיל שבו אנחנו עולים מדרגה אחר מדרגה. "ואח"כ מסתלקים לגמרי כמתחלה, ואחר כך חוזרים ליכנס בסדר המדרגות מדרגה אחר מדרגה מן היום הב' של פסח עד תשלום חמישים יום של ספירת העומר שהוא חג השבועות" (שעה"כ שם). בחמישים הימים הללו לא מתגלית היד החזקה, אבל מתגלית הזרוע הנטויה שמכוונת אותנו להתקדמות בכוחות עצמנו, ולא במתנות חינם כמו שהיה ביציאת מצרים.

אור גדול במתן תורה

כך היה במתן תורה: התגלה אור גדול שבו עם ישראל עולים למדרגת מלאכי השרת. אבל זו התעלות שלא בכוחם אלא בהארה גדולה של מתנה משמים. "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי". הם זוכים לומר "נעשה ונשמע" שאפילו מלאכי השרת לא יכולים לומר אותו. על אותה שעה נאמר "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדושׁ".

האור הגדול הזה מסתלק, וגם משה מסתלק מהם לארבעים יום, הם חוזרים למדרגה שלהם ועושים עגל, "וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ". הם מאמינים לו "וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

משה יורד ושובר את הלוחות. אלוקים עוזב אותם ושולח מלאך לפניהם "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי". משה מתפלל, העם מתפלל, תוקעים בשופר והאור האלוקי הולך וחוזר לעם ישראל לפי מידת המאמץ והתשובה שלהם. הוא לא חוזר בבת אחת, אלא בשלבים, הוא נקנה בעמל גדול, והוא שלהם.

וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָהּ

כך קורה גם ביצירה של כל אדם. כשהוא בבטן אימו מלמדים אותו את כל התורה כולה. "דָּרַשׁ רַבִּי שַׁמְלַאי, לְמָה הַוְּלָד דּוֹמֶה בִמְעֵי אִמּוֹ? לְפִנְקָס שֶׁמְקּוּפָּל וּמוּנָּח וכו' וְנֵר דָּלוּק לוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וְצוֹפֶה וּמַבִּיט מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ וכו' וְאֵין לְךָ יָמִים שָׁרוּי בְטוֹבָה יוֹתֵר מֵאוֹתָן הַיָּמִים וכו', וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (משלי דּ) 'וַיוֹרֵנִי, וַיֹאמֶר לִי יִתְמוֹךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ שְׁמוֹר מִצְוֹתַי וֶחַיֵה'. וְכֵיוָן שֶׁבָּא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, בָּא מַלְאָךְ וּסְטָרוֹ עַל פִּיו, וּמְשַּׁכְּחוֹ כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ וכו'".

ברחם אימו אין "קליפה שקודמת לפרי". אבל בלידה הקליפה קודמת, התינוק שוכח את כל מה שלמד, ומתחיל את החיים כשאינו יודע לדבר, לא ללכת ובוודאי לא לקרוא או ללמוד תורה. את כל הדברים הללו הוא יצטרך לרכוש בכוחות עצמו. בהיותו בבטן אימו נותנים לו את היכולת ללמוד. ביציאתו מרחם אימו משביעים אותו להגיע למקום רוחני גבוה "וּמַה הִיא הַשְּׁבוּעָה שֶׁמַשְׁבִּיעִים אוֹתוֹ? תְּהִי צַדִּיק וְאַל תְּהִי רָשָׁע, וַאֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כּוּלוֹ אוֹמְרִים לְךָ, צַדִּיק אַתָּה, הֱיֶה בְעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע, וְהֶוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר, וּמְשָׁרְתָיו טְהוֹרִים, וּנְשָׁמָה שֶׁנָּתָן בְּךָ טְהוֹרָה הִיא, אִם אַתָּה מְשַּׁמְרָהּ בְּטַהֲרָה – מוּטָב. וְאִם לָאו – הֲרֵינִי נוֹטְלָהּ מִמְּךָ" (נדה ל:). מכאן נלמד שלימוד תורה שלנו נועד לגלות את התורה שכבר נטועה בליבנו מעת מתן תורה.

בכל ההיסטוריה – אור גדול, נפילה ועליה הדרגתית

בכיבוש הארץ בימי יהושע

הסדר הזה קיים בכל ההיסטוריה של עם ישראל, כך היה בשעת כיבוש הארץ בימי יהושע. בשלב הראשון הם עוברים את הירדן בנס גדול, הם כובשים את יריחו בנס לא פחות גדול, העם תוקע בשופרות והחומות נופלות באורח נס. "וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר" (יהושע ו).

אחרי האור הגדול נופלים בני ישראל ומועלים בחרם. "וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם וַיִּקַּח עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַבְדִּי בֶן זֶרַח לְמַטֵּה יְהוּדָה מִן הַחֵרֶם וַיִּחַר אַף ה' בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל". התוצאה היא כשלון צבאי במלחמה עם העי. מבינים בני ישראל שחובה לעשות תשובה, ה' רואה שתשובתם נכונה והוא עוזר להם לחזור ולבנות את המדרגה הרוחנית שלב אחרי שלב. "אָז יִבְנֶה יְהושֻׁעַ מִזְבֵּחַ לה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל: כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת משֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לה' וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים".

בכיבוש הארץ בימי עזרא ונחמיה

כמו פרעה גם כורש מצהיר הצהרה גדולה בכל העולם על גאולת ישראל "וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה" (עזרא א). ההצהרה של כורש היא הצהרה של ה' שהעיר את רוח כורש להכריז בכל העולם שהגיע זמן גאולתם של ישראל.

מכוח ההכרזה הזו עולים לארץ ישראל מדלת העם "כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים" (עזרא ב). במספר כל כך קטן הם לא מצליחים לבנות את בית המקדש, בוכים באמצע יסודו ונעצרים. כורש רואה את החולשה ונותן צו להפסיק את העליה. אחריו בא אחשורוש ועוצר את הבניה של בית המקדש.

שמונה עשרה שנים עם ישראל נשאר בארץ ישראל ולאט לאט מתחזק. השמחה והגבורה שעם ישראל מפיק מעצמו בפורים מביאים את היכולת לבנות את ההיכל בשנה השניה לדרוויש, אבל רק בשנה העשרים לדרויש הם מגיעים לשמחה שמביאה השראת שכינה גדולה "וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד" (נחמיה ח).

גדול יהיה הבית האחרון מן הראשון

השמחה הגדולה בבית השני הביאה השראת שכינה שביטלה את יצר העבודה הזרה בכל העולם, החלישה את יצר העריות ועשתה קידוש השם גדול בעולם "לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך". קידוש השם יותר גדול ממה שהיה בבית המקדש הראשון. "אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם וְרוּחִי עֹמֶדֶת בְּתוֹכְכֶם אַל תִּירָאוּ". הבית שתבנו ירעיש לטובה את כל העולם "וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וּבָאוּ חֶמְדַּת כָּל הַגּוֹיִם וּמִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד אָמַר ה' צְבָאוֹת". הניסים שנעשו לבני חשמונאי יעשו קידוש השם בעולם שיבין כי השכינה שורה בישראל. "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' צְבָאוֹת: גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר ה' צְבָאוֹת וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם ה' צְבָאוֹת".

גאולה בדור שלנו

הצהרת בלפור

אחד השלבים החשובים בהתיישבות עם ישראל בארץ ישראל הוא הצהרת שר החוץ הבריטי בשם האימפריה הבריטית הגדולה כי היא תומכת בבנית בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. ההצהרה הזאת ניתנה על דעת המלך גורג' ועל דעת ראש הממשלה באנגליה. הרבה אנשים השוו את ההצהרה הזו להצהרת כורש, הם ראו בזה אות משמים כמו בהצהרת כורש.

ועידת סן רמו

שלוש שנים אחר כך התכנסו נציגי המדינות שניצחו במלחמת העולם הראשונה בעיירה סאן רמו באיטליה וקיבלו החלטה בינלאומית לאמץ את הצהרת בלפור ולהקים בית יהודי לעם היהודי בארץ ישראל. אחרי כל זה לא הגיעו הרבה יהודים לארץ ישראל. בשנת 1921 הסכים ראש ממשלת בריטניה לקרוע את עבר הירדן המזרחי מארץ ישראל, ונתן אותו לעבדאללה מלך ירדן.

הבריטים חזרו לסורם ופרסמו שלושה ספרי חוקים שמגבילים את העליה של יהודים לארץ ישראל וגם קנית קרקעות. הם רדפו אוניות מעפילים שנשאו ניצולי שואה והגלו יהודים לארצות רחוקות. ממש התהפכו לרע, אחרי שהכריזו כי עם ישראל לא יוותר על נחלת אבותיו. עם ישראל לא ויתר ונלחם על זכותו על הארץ ולבסוף הצליח לגרש את הבריטים מאדמת הארץ, לגרש את הפורעים הערבים ולהקים מדינה. כל אחד יכול לראות כי התהליך הוא אותו תהליך של אור אלוקי גדול שנגלה ונכסה וגדל בכוחותינו. אוספים את כל שבבי האור הגדול שהתפזרו ובונים מהם מחדש אור חדש שיאיר על ציון וירושלים. אמן.

שיתוף

ראשי פרקים

שיתוף

hse.org.il.txt

ספר חדש!
הלכות מלחמה ושלום

מעלת הלוחמים – הלכות אומץ וגבורה 
מאת הרב שמואל אליהו שליט"א