בס"ד
קול צופייך, מטות תשע"ד, גליון מס' 729
ה' צַדִּיק יִבְחָן, וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ
וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יום עִמָּנוּ
שמונה בעקבות אחד
כמעט אלף רקטות, טילים וגראדים נורו בשבוע הלחימה עם החמאס במבצע "צוק איתן". בינתיים אנו מונים פחות מעשרה פצועים (וגם עליהם אנחנו כמובן מצטערים ומתפללים לשלומם). על מנת שנוכל להעריך את גודל הנס ואת גודל הנזק שהיה יכול חלילה להיות, ננסה להשוות את מה שקרה לנו עם מה שקרה למצרים בליל שני השבוע.
ג'יהאדיסטים מוסלמים ירו פצצות מרגמה על מתקן צבאי מצרי באל-עריש, פגעו בסופרמרקט והרגו שמונה אנשים, בהם ילדה. צריך לזכור שמדובר בפצצות קטנות שמוגבלות ביכולת ההיזק, לעומת הטילים שיורים עלינו שאורכם למעלה משני מטרים והם מכילים כמות גדולה פי כמה של חומר נפץ. מדובר בירי בודד לעומת ירי מאסיבי עלינו. מדובר בירי למקום דל אוכלסין לעומת ירי למרכזי אוכלסין.
ההשוואה של הנזק שקרה למצרים באל-עריש מאפשרת לנו להעריך את הנס של כאלף טילים שנורו עלינו על-ידי החמאס וב"ה לא גרמו לנזק של ירי אחד שירו האיסלמיסטים על אויביהם המצרים.
אֲפִלּוּ בַעַל הַנֵּס אֵינוֹ מַכִּיר בְּנִסּוֹ
הגמרא (נדה לא ע"א) מביאה את דברי רַבִּי אֶלְעָזָר שאמר: מַאי דִּכְתִיב, "עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ, וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם"? (תהלים עב). כלומר, למה כתוב "לבדו"? ומתרצת הגמרא כי "אֲפִלּוּ בַעַל הַנֵּס אֵינוֹ מַכִּיר בְּנִסּוֹ". גם זה שקרה לו הנס חושב שזה טבע ואינו יודע שהקב"ה שידד מערכות שלמות בשבילו. לכן כתוב "לבדו". לכן יש חובת הודאה וברכה על הנסים, כדי שנדע להעריך את גודל הנס לפי יכולתנו ולהודות עליו בכל לבנו.
ואל תתמה איך ייתכן שבעל הנס לא מכיר בנסו. שהרי ביציאת מצרים בני-ישראל חיו בתוך הנסים הגדולים ביותר שהיו בהיסטוריה. עשר המכות שנגעו בכל כוחות הטבע. קריעת ים סוף ומתן תורה. המן והשלו. בסופם של דברים שואלים בני-ישראל עשר פעמים: "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן?" (שמות יז א). כשאנחנו קוראים את הדברים האלה, אנחנו לא מבינים איך אפשר לשאול שאלה כזאת. אבל במציאות הם שאלו מתוך ספק, והספק הזה היה הגורם המכעיס ביותר כלפי שמיא (דברים ט כב).
יֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ
אנחנו לא רוצים שיהיה עלינו קצף. אנחנו רוצים רחמים גמורים. על כן אנחנו אומרים בקול גדול: יש ה' בקרבנו! כל הנסים הללו הם נסים משמים. זה לא טבע. זה נס. זו השגחה. אלוקים "פּוֹרֵשֹ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְֹרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלַיִם". ואנחנו מרגישים שהסוכה הזאת ששומרת עלינו היא בשבילנו "סֻכַּת רַחֲמִים וְשָׁלוֹם" ממש.
וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָאס
ואתמליאת ארעא חטופין
המלחמה שלנו היום ב"צוק איתן" היא מול החמאס. השם "חמאס" הוא לא שם שהיהודים המציאו לערבים הללו, אלא שם שהם בחרו לעצמם (ראשי תיבות של "חרכת אל-מקאומה אל-אסלאמיה"). השם הזה מוכר לנו מספר בראשית (ו יא) בהקשר מאוד שלילי, "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס". אונקלוס מתרגם: "ואתחבלת ארעא קדם, ואתמליאת ארעא חטופין". הארץ נחבלה לפני האלוקים, והייתה מלאה בחטיפות.
בין החמס לחמאס
דוד המלך מלמד אותנו כי השם הזה הוא לא רק שם של מידה רעה. זה שם של אנשים. יש "אנשי חמס" ששונאים "שנאת חמס". יש גם "ארץ חמס" ויש להם אוהדים, "אוהבי חמס". דוד המלך מתפלל כנגד קליפת החמס הזאת על כל מרכיביה ב-12 פרקים בתהלים, ומזכיר אותם 14 פעמים.
דוד המלך מדבר על החמס הרע שבימיו. חז"ל אומרים כי פרקי התהלים נאמרו על-ידי דוד המלך ברוח הקודש. שנאמר: "רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי" (שמואל ב, כג ב). מי שמתבונן בפרקים אלו יראה כי הדברים שהוא כתב לפני שלושת-אלפים שנה מכוונים באופן מפתיע גם להתנהגות החמאס בימינו.
מלחמת דוד בחמאס – תהלים כנגד טילים
וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד
בפרק ז' מדבר דוד המלך על האויבים והצוררים שלו ושל עם ישראל. בסוף המזמור הוא מדבר על דרך פעולתם של העוסקים בחמס, ומזכיר כי מלבד החרב והקשת הוא יורה חצים של כלי מוות דולקים: "אִם לֹא יָשׁוּב חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ קַשְׁתּוֹ דָרַךְ וַיְכוֹנְנֶהָ: וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל".
עוד מזכיר דוד המלך, כי האויב הזה משתמש נגדנו בתעמולת שקר. "הִנֵּה יְחַבֶּל אָוֶן וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר". הוא גם מזכיר כי האויב הזה חופר בורות ומנהרות להפתיע ולהפיל אותנו בפח. דוד המלך מתפלל ואומר, כי המנהרות של אנשי החמס יהיו קברם: "בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל". באותם כלים שבהם הוא משתמש נגדנו, הוא ייפול: "יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד: אוֹדֶה ה' כְּצִדְקוֹ וַאֲזַמְּרָה שֵׁם ה' עֶלְיוֹן".
וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ
פרק י"א הוא עוד פרק שדוד המלך מתפלל בו על החמס. הוא מזכיר בו את אהבת האויב הזה, לירות בקשת על חפים מפשע באמת. לירות על ישרי לב. "כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר, לִירוֹת בְּמוֹ אֹפֶל לְיִשְׁרֵי לֵב". אין לו שום יומרה לכוון דווקא על חיילים או לוחמים. הוא מכוון דווקא על נשים וילדים.
בפרק זה אומר דוד המלך כי אלוקים שונא גם את החמס וגם את "אוהבי החמס". "ה' צַדִּיק יִבְחָן, וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ". בימינו זו הלכה חשובה לדעת כי אין שום הגנה על אוהבי החמאס ותומכיהם. "אוי לרשע ואוי לשכנו". כל שכן לאוהבו ולתומכים בו.
בסיום הפרק הזה מתפלל דוד המלך ומבקש כי אלוקים ימטיר על אותם רשעים ואוהבי חמס "פחים אש וגפרית" מן השמים: "יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגָפְרִית, וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם". מילים שמקבלות משמעות מיוחדת בימים אלו.
מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי
פרק י"ח בתהלים הוא פרק שבו מתאר דוד את כל אויביו ואויבי עם ישראל. בפרק הארוך הזה מלמד דוד את ישראל כיצד ללחום באויבים. מרן הרב אליהו זצוק"ל היה מזכיר תדיר את הפסוק מהפרק הזה: "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִֹּיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם". ללמוד שצריך לחימה חזקה ותקיפה שלא מהססת. הרב זצוק"ל היה אומר כי צריך ללמוד מדוד המלך להכריע את המלחמה ולא לסיים אותה בפשרות שמעוררות את המלחמות הבאות.
למרות שדוד המלך נלחם בכל כוחו, הוא מלא ענווה ויודע שכוחו הוא משמים. "הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי: מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי: מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי". הפסוקים הללו של דוד המלך הם תשובה עקיפה לשואלים האם הנסים המופלאים ב"צוק איתן" הם בזכות "כיפת ברזל" או בזכות הקב"ה. דוד המלך, שנלחם בכל כוחו וכישרונותיו, אומר לנו כי העוצמה הזאת והחכמה הזאת הן עוצמה וחוכמה שאלוקים נותן בבני-אדם: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חיל" (דברים ח יח).
וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי
בפרק כ"ה מדבר דוד על השנאה העזה של החמס לעם ישראל. בימינו זה מתבטא בכך שהם ממשיכים להעליל על עם ישראל, כגדולי האנטישמים בכל הדורות, שהוא מערב דם של ילדים במצות. הם מכריזים בפה מלא על רצונם להשמיד את עם ישראל ולגרשם מכל אדמת ארץ-ישראל. על כן אומר דוד המלך: "רְאֵה אֹיְבַי כִּי רָבּוּ, וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי" (תהילים כה יח).
שנאה זו מביאה את דוד המלך לבקש מהקב"ה שיישא חטאתו. "לְמַעַן שִׁמְךָ ה' וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא" (כה יא). על מנת שלא יכריעו אותנו חטאותינו ויהיה חילול ה' בעולם. ממש כמו הטענות שטוען משה רבנו בבואו לכפר על חטא העגל.
דוד מבקש מחילה לישראל, כשם שהיה בעת שבלעם השונא בא לקלל את ישראל. באותה שעה אלוקים לא כעס עליהם אפילו "רגע". כל זאת בגלל שבשעת מלחמה אסור לקטרג על ישראל, רק להזכיר את זכויותיהם.
כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר וִיפֵחַ חָמָס
בפרק כ"ז דוד המלך מזכיר את סוכת השלום שאלוקים פרס עלינו ועל כל ישראל במדבר. "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ". אותה סוכה שמשמשת מחסה מפני פגעים רעים (ישעיה ד ו). מפני כל החצים והבליסטראות שהאויבים זרקו עלינו.
את סוכת השלום אנו מזכירים בתפילת ערבית בשבת ובחגים. אמנם בכל תפילת י"ח שבכל יום אנו אומרים: "מלך עוזר ומושיע ומגן". לא רק עוזר ולא רק מושיע, אלא גם "מגן" בפני כל כלי מוות שמפנים כלפינו. גם בחתימת הברכה צריך לכוון "מגן אברהם" בעניין זה.
דוד המלך מזכיר פעמים רבות בתהלים שהקב"ה משמש כמגן עלינו (תהילים יח, לא, כח, ז ועוד). ובמדרש למדו מכאן את גודל אהבת ה' לבניו. שהפסוק אומר כי ה' קירב אותנו אליו כאשר יישא האומן את היונק: "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי".
על פסוק זה מסביר רש"י בשם המדרש: "כנשר הנושא גוזליו על כנפיו. שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם שמא יזרוק בו חץ, לפי שאין עוף אחר פורח על גביו. לכך נותנו על כנפיו, אומר: מוטב יכנס החץ בי ולא בבני. אף אני עשיתי כן ויסע מלאך האלקים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו' והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם".
יְקוּמוּן עֵדֵי חָמָס אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי יִשְׁאָלוּנִי
בפרק ל"ה מבקש דוד המלך מהקב"ה הגנה מפני עדי חמס שממציאים שקרים בעזות. "יְקוּמוּן עֵדֵי חָמָס אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי יִשְׁאָלוּנִי". כולנו זוכרים את "עדויות" אוהבי החמאס שהעידו בפני ועדת גולדסטון והכפישו את עם ישראל בפני העולם. כנגדם מבקש דוד המלך הגנה מאלוקים.
עיקר הצער של דוד הוא בכך שהם משיבים רעה תחת טובה. אנו דואגים להם ונותנים להם אוכל, חשמל, כסף וחומרי בניין, והם מחזירים רעה תחת טובה. וכבר אמר שלמה המלך במשלי (יז): "מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ". על כן אומר דוד: "יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה שְׁכוֹל לְנַפְשִׁי".
גם בפרק הזה דוד מזכיר את היותו של הקב"ה עוזר ומושיע ומגן. שבתחילה מבקש דוד "רִיבָה ה' אֶת יְרִיבַי לְחַם אֶת לֹחֲמָי". אחר כך הוא מבקש "הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי". אחר כך מבקש שישלח מלאכים שידחו את כלי המוות שלהם למקומות שבהם הם ראויים יותר: "יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי רוּחַ, וּמַלְאַךְ ה' דּוֹחֶה".
כִּי רָאִיתִי חָמָס וְרִיב בָּעִיר
בפרק נ"ה מתפלל דוד המלך על אנשי החמס שיתפרדו ויסתכסכו בניהם. שהשנאה הגדולה שבלבם לא תהיה מופנית כלפינו, אלא לסכסך ביניהם בחינת "וסכסכתי מצרים במצרים". ממש כמו שאנו רואים היום בעירק ובסוריה, שהם מכלים את עצמם. שיהיה כך גם בין אש"פ ובין חמאס. בין השיעים לסונים. "בַּלַּע אֲדֹנָי פַּלַּג לְשׁוֹנָם, כִּי רָאִיתִי חָמָס וְרִיב בָּעִיר". לא משנאתנו אותם, אלא מהרשעה והחמס שהם מביאים לעולם.
בפרק זה מלמד דוד כי הכוח הרוחני שיכול עליהם הוא התפילה. על כן הוא אומר: "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי" (נה יח'). במיוחד תפילה בציבור שלא חוזרת ריקם: "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי" (נה יט'). כן מבקש דוד בפרק זה: "הַאֲזִינָה אֱלֹקִים תְּפִלָּתִי וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי: הַקְשִׁיבָה לִּי וַעֲנֵנִי אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה" (נה ב).
בָּאָרֶץ חֲמַס יְדֵיכֶם תְּפַלֵּסוּן
בפרק נ"ח מזכיר דוד המלך את ארץ החמס המלאה עוולות. חכמינו אמרו על עושי עוול כי "כל המרחם על אכזרים – סופו מתאכזר על רחמים". על כן אומר דוד: "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם". שנקמה ברשעים אלו היא מעלה גדולה, למען יראו וייראו.
הנקמה גם שוברת כוחה של הרשעה. "אֶלֹקִים הֲרָס שִׁנֵּימוֹ בְּפִימוֹ, מַלְתְּעוֹת כְּפִירִים נְתֹץ ה'". שבירת שיניהם של רשעים היא גם קידוש ה' גדול. כמו שהיה בעת טביעת המצרים. "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן" (שמות טו יד). כמו שם כך גם כאן מלמד אותנו דוד המלך כי הנקמה הזאת מלמדת כי "יֵשׁ אֱלֹקִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ".
מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם
בפרק ע"ב דוד המלך מדבר על הכרתת החמס בהקשר למלכותו של מלך המשיח, המלך שמלכותו מביאה קידוש ה' מול כל העולם. "וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ". המלך שמביא לעולם צדק אל מול הרשע של החמס. "כִּי יַצִּיל אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ וְעָנִי וְאֵין עֹזֵר לוֹ: יָחֹס עַל דַּל וְאֶבְיוֹן וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ".
ההדגשה הזאת חשובה מול רשע החמאס, שאפילו דמם של אחיהם הערבים זול בעיניהם. שמים נשים וילדים כמגן-חי להציל את חייהם. לעומתם מלך המשיח יודע להעריך חיים של עשוקים. "מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס יִגְאַל נַפְשָׁם, וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו".
גם בפרק י"ח קושר דוד המלך את ניצחון החמס למלך המשיח. שם הוא מונה הרבה יריבים ואויבים. האחרונים שבהם הם אנשי החמס. "מְפַלְּטִי מֵאֹיְבָי, אַף מִן קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי, מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי". אחרי שדוד מדבר על הודאה ברבים בעת הניצחון על אנשי החמס, הוא אומר: "עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם ה', וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה". אחרי ההודאה מדבר דוד על רוממות מלך המשיח: "מַגְדִּל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם".
ההודאה הזאת מזכירה את האמור בחזקיהו, שהיה אמור להיות משיח ואיבד את היכולת בגלל שלא אמר שירה. דוד אומר: אני אומר שירה על ניצחון החמס, וזוכה מכך להגדלת ישועת המלך ושפע חסד על מלך המשיח. במהרה בימינו אמן.
יַעֲטָף שִׁית חָמָס לָמוֹ
פרקים ע"ג-ע"ד בתהלים הם מזמורים של אסף, מהלוויים המשוררים בבית המקדש. בפרק ע"ג מזכיר אסף את בטלנותם וטפילותם של אנשי החמס שנתמכים בכספים של אומות אחרות וצוברים הון על חשבונם ועל חשבון בני עמם. "בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ". הוא מדבר על גאוותם של אנשי החמס. "עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה". מדברים גבוהה-גבוהה, כאילו הם נלחמים בשם אלוקים. "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ".
אנשים שאחרי כל רשעותם מראים את עצמם כאילו ידם על העליונה. "הִנֵּה אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ חָיִל". וכל המאמצים שלנו לשמור על ניקיון כפיים היה לשווא. "אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי". ולא עוד, אלא שהביקורת מכל העולם היא נגדנו. "וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל הַיּוֹם וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים".
עם זאת מבשר לנו דוד המלך שימיה של מלכות רשע זאת הם קצרים. "אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע, סָפוּ תַמּוּ מִן בַּלָּהוֹת". בבת אחת הם ייפלו מפלת עולם, וכל הבלהות שעשו בארץ ייפסקו.
כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס
הזכרנו קודם כי הרשעים ירו כאלף טילים, ובחמלת ה' עלינו הם לא גרמו נזק כמו שחשבו. בפרק ע"ד מלמד אותנו אסף כי מחשבה רעה של האנשים הללו נחשבת כמו מעשה, אף שלא גרמה רעה.
חשוב למנות את חובותיהם של רשעים אלו, כי ככל שמצטברים להם חובות הם מאבדים את אחיזתם בארץ הקודש. כדברי הפסוק: "לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְישֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם, כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ, וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (דברים ט ה). אחרי שירו אלף טילים לתוך הערים, רשעתם גברה עד לשמים, ואין להם זכות בארץ-ישראל כלל.
ומנין שמחשבה רעה מצטרפת אצלם למעשה? כך משמע מהגמרא (סנהדרין צו ע"ב), שדנה בפסוק האמור בפרק ע"ד בתהלים: "יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסְבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת", ולומדת ממנו שהקב"ה מצרף לרשעי אומות העולם את המחשבה למעשה. כך הסבירו חכמים את הפסוק על טיטוס שהחריב את בית המקדש: "הֲוָה קָא זִיחָא דַּעְתֵּיהּ". שחשב כי פגע גם בירושלים של מעלה וכאילו פגע בקב"ה עצמו.
"נָפְקָא בַּת קָלָא וְאָמְרָה לֵיהּ, עַמָּא קְטִילָא, קְטַלְתְּ, הֵיכָלָא קַלְיָא, קָלִית, קִימְחָא טְחִינָא, טְחִינָת". יצאה בת קול ואמרה לו: עם הרוג הרגת. היכל שרוף שרפת. קמח טחון טחנת. לא עשית במעשיך כלום. שלא תזוח דעתך.
לטיטוס אין כוח לפגוע בבית מקדש של מטה, הוא יכול לפגוע רק בעצים ובאבנים אחרי שהסתלקה מהם הקדושה. אחרי שכבר שרפו אותו בעוונותינו. בוודאי שהוא לא יכול לפגוע בירושלים של מעלה. אעפ"כ התפלל אסף בפרק זה ואמר על טיטוס כי אותם קרדומות ששבר בהם את בית המקדש למטה – ייחשבו לו כאילו פגע בירושלים של מעלה: "יודע לפניך אותו סבך עץ קרדומות ששבר בו את ירושלים כאילו הביאו למעלה בכסא הכבוד". כי כך הייתה כוונתו של אותו רשע (רש"י סנהדרין צו ע"ב).
החידוש הזה הוא גדול, כיוון שבגמרא (קידושין מ ע"א) כתוב: "מַחֲשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג) 'אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו, לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ'. מַאי 'וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ'? אָמַר רַב אַסִי, אֲפִלּוּ חָשַׁב אָדָם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ". לעומת זאת "מַחֲשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה".
אמנם חידש הרב בעל "גיליוני הש"ס" כי האמור שם הגמרא הוא לגבי ישראל, אבל לגבי אומות העולם נחשבת להם מחשבתם הרעה כאילו עשו אותה. וכשם שהחשיבו לטיטוס את כוונתו למעשה, כך מחשבים לאנשי החמאס את כל כוונתם למעשה.
מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי
הפרק האחרון שבו מזכיר דוד המלך את החמס, הוא פרק ק"מ. בפרק זה מזכיר דוד את החמס שלוש פעמים וקורא להם רעים ורשעים, אע"פ שהם מתראים כמו אוהבי ה' וכמו עובדי ה'. בתחילה דוד מזכירם: "חַלְּצֵנִי ה' מֵאָדָם רָע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי". אחר כך אומר: "שָׁמְרֵנִי ה' מִידֵי רָשָׁע מֵאִישׁ חֲמָסִים תִּנְצְרֵנִי, אֲשֶׁר חָשְׁבוּ לִדְחוֹת פְּעָמָי". וכידוע רשעים גרועים מרעים.
גם פה מזכיר דוד את הסוכה שמגינה עלינו מפני כל כלי המוות שהם שולחים עלינו. "סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק". דוד מתפלל שהקב"ה לא יסיר את הרסן הנמצא על פיהם של הרשעים שלא יוכלו להזיק לעם ישראל. "אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, יָרוּמוּ סֶלָה". הגמרא אומרת כי אם משחררים להם את הרסן, הם יחריבו את העולם. כי כך הם מאווייהם. והדברים הללו נכונים גם לגבי עשו שדרשה הגמרא (מגילה ו ע"א) וגם לגבי החמס שמוזכר בפרק זה שלוש פעמים.
תפילה בהשתתפות דוד המלך
בשנים-עשר פרקים אלו התפלל דוד להצלחת ישראל מול אנשי חמס, אוהבי החמס, ארץ החמס וכל תומכיהם. בכמה וכמה מקומות בפרקים אלו מגלה לנו דוד את כוחה של התפילה מולם. "עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי". במיוחד תפילה בציבור: "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי" (נה).
על כן כשמתפללים כנגד אנשי החמאס בימינו ולמען עם ישראל ולוחמי ישראל, יש עניין להזכיר את תפילתו של דוד המלך עליהם, ולומר גם את הפרקים הללו או חלקם (ז, יא, יח, כה, כז, לה, נה, נח, עב, עג, עד, קמ). בכך נזכה לצרף את תפילתנו לתפילת דוד המלך עליו השלום.
אוֹדְךָ בְּקָהָל רָב בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ
בפרק ז' מזכיר דוד כי ההצלה מהחמאס היא סיבה להודאה גדולה בשירה ובזמרה. "אוֹדֶה ה' כְּצִדְקוֹ, וַאֲזַמְּרָה שֵׁם ה' עֶלְיוֹן" (תהילים ז יח). אע"פ שלא הכנענו אותו לגמרי, כהדרכת דוד המלך, אנחנו שמחים ומודים לה' על הנסים המופלאים שעשה עמנו עד עתה. על כן חשוב להודות לה' בקהל רב. "אוֹדְךָ בְּקָהָל רָב בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ" (תהילים לה).
כך ראוי לעשות בכל מקום ומקום. הודאה ביחיד בתפילת "מודים" והודאה ברוב עם. כינוסים של הודאה על הנסים שקרו באותו מקום וכינוסים על הנסים שקרו לכלל ישראל. לומר הלל הגדול בכוונה (תהילים קלו). לומר "נשמת כל חי" ברוב עם. שהודאה לה' יתברך מביאה יראה גדולה על אומות העולם. ביודעם כי הנס הוא לא מקרה שקרה, אלא מה' יתברך.
כך היה בשירה אחרי קריעת ים סוף. עם ישראל שר לה', כי הוא יודע שהים לא נקרע במקרה, אלא מאהבת ה' אותנו. שירה זו הפילה בהלה על אלופי אדום ואילי מואב, שאחז בהם רעד. כך גם היה אצל יהושפט שניצל ממלחמה גדולה מול עמון, אדום ומואב. כשחזר לביתו עשה שמחה גדולה: "וַיָּשֻׁבוּ כָּל אִישׁ יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם וִיהוֹשָׁפָט בְּרֹאשָׁם לָשׁוּב אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּשִׂמְחָה כִּי שִׂמְחָם ה' מֵאוֹיְבֵיהֶם: וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלַם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבַחֲצֹצְרוֹת אֶל בֵּית ה'".
אחרי ההודאה הגדולה של יהושפט נפל פחד גדול על האומות. "וַיְהִי פַּחַד אֱלֹקִים עַל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת, בְּשָׁמְעָם כִּי נִלְחַם ה' עִם אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל: וַתִּשְׁקֹט מַלְכוּת יְהוֹשָׁפָט וַיָּנַח לוֹ אֱלֹקָיו מִסָּבִיב". יהי רצון שנזכה גם בימינו לראות את הצלחת ישראל ואת הפחד נופל על אומות העולם, שידעו כי היה ה' מלך על כל הארץ וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. אמן.
סיפורים על מרן הרב זצ"ל
תכריכים קדושים
חשיבות מיוחדת יש לאמירת תיקון חצות בימים אלו, ימי בין המצרים, גם בלילה וגם ביום. בלילה גם תיקון רחל וגם תיקון לאה, וביום רק תיקון רחל. וחשוב מאוד לומר את התיקון בבכייה מעומק הלב, תוך הבנת עומק הצער של השכינה בחורבן הבית ובגלות.
סיפר הרב מרדכי אליהו זצוק"ל: היה חכם אחד, חסידא קדישא ופרישה, הרב יעקב מוצפי ע"ה, שהיה צדיק וחסיד ולא היה עובר עליו לילה בלי תיקון חצות בבכי גדול בדמעות שליש. וכשהיה אומר את התיקון היה אומר אותו על התכריכים שקנה לעצמו לאחרי מאה-ועשרים, והיו התכריכים ספוגים בדמעותיו.
כשנפטר לבית עולמו באו אנשי החברה קדישא, שלא הכירו את מעלתו, וראו את התכריכים שלו ולא הבינו את מעלתם וערכם. אמרו לי: לא נקבור אותו עם התכריכים הללו, שהם לא של פשתן. אמרתי להם: אפילו הם של כותנה הם חשובים ביותר, כי אין ערך למעלת הדמעות של הצדיק הגדול הזה. בכל אופן תבדקו אותם, בוודאי הרב זצ"ל לא היה מקמץ במצוות לקנות תכריכים שאינם מהודרים. שלחו אותם לבדיקה ומצאו שהם באמת של פשתן, אלא שמרוב דמעות השתנה צבעם ונראו כמו סוג אחר של אריג.
אחרי שאנשי החברה קדישה טיפלו בו, התחילו לעכל לאט-לאט את המשמעות של התכריכים הקדושים הללו שהם זלזלו בהם בתחילה. הם נפגשו עם הצער והבכי של הצדיק המיוחד הזה על השכינה הקדושה, ונרעדו. כשסיימו את המלאכה ניגש אלי ראש החברה קדישא ובידו מטר אחד של פשתן ממה שהכין הרב לעצמו שנשאר להם מיותר. הוא ביקש רשות לקחת אותו לעצמו, להיקבר בו אחרי מאה-ועשרים.
אמרתי לו: עם כל החשיבות, יש הלכה. על-פי "שולחן ערוך" זה שייך לבנו שהוא היורש ולא לי. שאל אותו אם ייתן לך. כמובן שהבן לא ויתר על דבר כל כך מיוחד של צדיק כל כך עליון.
תשובה כהלכה
אבינו מלכנו, רחם עלינו. האם צריך להגיד "אבינו מלכנו " בשחרית ובמנחה בגלל המצב הביטחוני?
כן.
משיח או–טו–טו בא. למה המשיח לא מגיע? מתי הוא יבוא? ואם הוא יבוא בקרוב, למה אין סימנים?
המשיח מתקרב בצעדי ענק. חמישים אחוז מעם ישראל בארץ! פעם היינו אחוז אחד בקושי. במקביל לכמות, גם מתחזקים באיכות. גם ברוחניות וגם בגשמיות. עולים כל הזמן. זו פעולת משיח צדקנו.
מאיש חמאס תצילני. במה אפשר להתחזק בשעות אלו, בפרט בחורי ישיבות?
אהבת ישראל. תפילה על החיילים שמוסרים נפשם. תפילה על כבוד ה' שמחולל על-ידי החמאס. לקרוא תהילים בכוונה. שם יש הרבה תפילה כנגד החמאס.
תיקון רחל. האם נשים רשאיות לומר "תיקון רחל" בחצות היום בימי בין המצרים?
אין בזה איסור.