צוואת לוחמינו: לשמוח בשמחת תורה
הרב שמואל אליהו
רבים שואלים איך נוכל לשמוח בשמחת תורה, היום שבו נסגרו עיני הפיקוד הבכיר של צה"ל, היום שבו נרצחו באכזריות שאין רבה הימנה בני ישראל ובנותיו, היום שבו נחטפו מאות לשבי אצל הפראים שבפראי האדם.
התשובה היא שאנחנו חייבים לשמוח. אם חפצי חיים אנחנו, אסור לנו לשקוע בעצב ובדיכאון. אסור לנו לשקוע באדישות. אנחנו במלחמה, ואי אפשר להילחם בלי אמונה ועוצמה. לכן התורה מצווה על כוהן מיוחד לעודד את רוח הלוחמים, לחזק את החלשים, לנסוך בהם עוצמה, כי בלי זה אין ניצחון.
קרירות מובילה לחורבן
בדברי הימים מסופר על יהושפט מלך יהודה שחשב לצאת לקרב נגד העמונים מתוך צום ותפילה של עם ישראל. משמיים שלחו לו את הנביא יַחֲזיאל בן זכריהו, וזה אמר לו כי לא זו הדרך לצאת למלחמה, אלא צריכים לצאת למלחמה מתוך אמונה ושמחה. יהושפט הצדיק קיבל את דבר הנביא: "וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרֲרִים לה' וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת קֹדֶשׁ בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". הפעולה עשתה את שלה, הם ניצחו במלחמה וחזרו "בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבַחֲצֹצְרוֹת אֶל בֵּית ה'".
כמה דורות אחריו עמד המלך חזקיהו בירושלים, שבאותה עת צרו עליה 180,000 ראשי גייסות של סנחריב מלך אשור. האשורים הללו כבר כבשו את רוב ארץ ישראל, החריבו אותה והגלו עשרה שבטים מעם ישראל לגלות רחוקה. הם גם החריבו את ערי יהודה המבוצרות, הרגו, טבחו באכזריות ושבו שבויים רבים לעבודת פרך.
לירושלים נעשה נס. צבא אשור מת במגפה. חכמינו אומרים כי רצה ה' לעשות את חזקיהו משיח, אבל הרצון לא התממש בדור ההוא. הסיבה לכך: חזקיהו לא אמר שירה, לא הודה לה' על הנס הגדול בעוצמה שהיה צריך להודות.
היו לחזקיהו סיבות טובות שלא לעשות חגיגות. בדור ההוא היו הרבה אלמנות שבעליהן נהרגו במלחמה; הרבה שבויים ושבויות בידי הצוררים; הרבה ערים חרבות בכל הארץ. חזקיהו חשב שמתוך התחשבות בצערם של אחרים הוא אינו יכול להרשות לעצמו לשיר לה' על הנס שהתרחש לו.
השיקול ההגיוני הזה הביא בסופו של דבר חורבן. אנשי הדור ההוא לא חשו את גודל הנס. הם בוודאי הסבירו שנפילת צבא אשור היא תוצאה טבעית של מגפה טבעית והתייחסו לנס הפלאי הזה בקרירות הגובלת באדישות.
בסופו של דבר שכחו אנשי אותו דור את הנס הגדול שנעשה להם, לא הרגישו מחויבות להכיר טובה לה' יתברך וזנחו את עבודת ה'. גם בנו של חזקיהו, המלך מנשה, לא שם לב לגודל החסד הא-לוהי שבזכותו גם הוא ניצל. הקרירות הזו גרמה בסופו של דבר לחורבן הבית הראשון. הכול משום שחזקיהו בחר שלא לעשות חגיגות בכל שנה ושנה על הנס המופלא שהיה לעם ישראל בעת ההיא בירושלים.
לראות מעבר לשועלים
התיקון של כולם הוא הגישה של דוד המלך, שבחר להודות לה' גם כאשר גירש אותו אכיש מלך גת ולא נותר לו אדם בעולם שיאמין בו. הוא היה יכול להיות הכי ממורמר בעולם, אך בחר לומר "אֲבָרֲכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי". היו לו סיבות להתאונן, אך הוא בחר להודות, והבחירה שלו בנתה את מלכות בית דוד לדורי דורות.
בדרכו הלך רבי עקיבא, שהעדיף לצחוק כשראה את השועלים מהלכים בקודש הקדשים לאחר חורבן הבית. הוא בחר למקד את מבטו בטוב העתידי במקום ברע שנמצא לנגד עיניו ועלול לגרום לו דיכאון. בזכות המבט של רבי עקיבא הוא צבר כוח להקים את עולם התורה ולבנות את חכמי ישראל, והם העבירו את התורה מדור לדור עד לדור שלנו.
הבחירות שלהם נתנו כוח לעם ישראל להתמודד עם גלות של אלפיים שנה, והבחירות שלנו ייתנו לנו כוח לקדם את הגאולה, לקדם את ניצחון עם ישראל. לקדם את בניין ירושלים. חייבים להסתכל על הטוב. זה מה שייתן לנו כוח להתמודד עם כל הרעים שזוממים עלינו לכלותנו.
מי שקרא את הדברים שכתבו כל הגיבורים שמסרו את נפשם במערכה החשובה הזו, ימצא שזאת הצוואה של כולם. כל אחד מהם שכתב משהו, כתב לנו בעצם להמשיך בדרכם של דוד המלך ושל רבי עקיבא ולא בדרך של דור המתאוננים והבכיינים. אם נקיים את הצוואה שלהם, נוכל לנצח את כל הקמים עלינו לכלותנו ולנצח אותם ניצחון גמור. אמן.
מתוך מגזין 14.
