קול צופייך, צו תשע"ד, גליון מס' 713
מלחמה לה' בעמלק מדור דור
כל שונא לישראל – עמלק
כשהמפקדים של שייטת 13 תדרכו את החיילים ועודדו אותם לקראת המשימה של תפיסת האנייה עם הנשק המיועד לפגוע במדינת ישראל, הם קיימו מצוות "זכור את אשר עשה לך עמלק". כך היה אומר מרן הרב זצוק"ל על אירועים כגון אלה ואחרים שקשורים למלחמה באירן ובכל גרורותיה כאן באזור.
כך מסביר המהר"ל בספרו "אור חדש" על עמלק שהוא לא נכחד, אלא רק מתחלף ומחליף צורה, כמאמר הפסוק: "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". השנאה התהומית והרצון להשמיד את ישראל שקיימים בכל דור ודור הם מסימני ההיכר הברורים של זרע עמלק. ואע"פ שהתערבבו בין האומות, עדיין הם קיימים ומחפשים להשמיד את ישראל.
בשעה שאנחנו חושפים את פרצופם האמיתי ומזרזים את עצמינו להלחם בהם, הרי אנחנו מקיימים את עיקר מצוות מחיית עמלק. שכך כתב הרמב"ם בספר המצוות (עשה קפט): "ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו, ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו ותחסר מן הנפשות עם אורך הזמן וכו'. הלא תראה שמואל הנביא כשהתחיל לעשות המצוה הזאת איך עשה. שהוא זכר תחלה מעשהו הרע, ואחרי כן צוה להרגם" וכו'.
אנשי חיזבאללה נתלו על עץ שהכינו ליהודים
צריך לזכור כי במיוחד במלחמת עמלק אנחנו עושים את שלנו והקב"ה עושה את שלו. שהרי כתוב: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (דברים כה יט). וכתוב גם: "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (שמות יז יד). גם חובה של ישראל, וגם משימה שהקב"ה מקיים בעצמו.
החיזבאללה דיווח לאחרונה כי 500 מחייליו נהרגו בקרבות בסוריה. חלקם או כולם נהרגו בלי שום נקיפת אצבע מצדנו. כל אחד מהם שנמחה מתחת השמים – נמחה בנשק שהיה מיועד להרוג יהודים ולהשמידם. ממש מעין מגילת אסתר. "כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה' וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וכו".
גם להשמיד, גם להרוג וגם לאבד
על חשיפת פניהם של אויבי ישראל אפשר גם ללמוד מהמגילה ומתפילת "על הנסים" שאנו אומרים בה כי "הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד". הלשון הזאת לקוחה מהאגרות ששלח המן לכל העמים. למה לא מספיק לומר "להרוג" או "להשמיד" או "לאבד"? למה צריך את שלוש המילים?
אם נתבונן במגילה נראה כי מחשבתו המקורית של המן הייתה להשמיד את היהודים. "וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים". את משמעות המילה השמדה ניתן ללמוד ממה שכתוב בספר עמוס (ב. ט): "וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת". שלא יישאר משהו מהעץ שממנו עלול העץ להתחדש ולצמוח שנית. זו השמדה.
המן גונב את לב אחשוורוש
אמנם שני פסוקים אחר כך, כשהמן בא אל המלך, הוא לא אומר לו שמטרתו להשמיד את היהודים, הוא אומר לו שרצונו לאבד עם אחד, מפורד ומפוזר. "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם". מרן הרב זצ"ל היה מביא את פירוש המלבי"ם שאמר כי המן "גנב את לב אחשורוש".
המילה "לאבד" יכולה להכיל כמה פירושים שאחשוורוש יכול לחיות אתם. היא יכולה להיות איבוד בעולם הבא. כמו שכתוב בתורה (דברים ז י) "וּמְשַׁלֵּם לְשׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ". היא יכולה להיות מכירה לעבדים. אמנם בספר ישעיהו (כו יד) המילה "איבוד" מתפרשת כאיבוד זכרם לגמרי כשהיא באה אחרי המילה השמדה. "וַתַּשְׁמִידֵם וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ". לזה התכוון המן, אבל השתמש בלשון דו-משמעית, או אולי אפילו תלת-משמעית.
הפתרון הסופי
אחשוורוש אומר להמן: עשה מה שאתה רוצה. "הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ". הוא לא רוצה את הכסף ולא רוצה להיות שותף בסיפור הזה. המן מקבל את הסמכות מהמלך וכותב: "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד". הוא מדבר "ברחל בתך הקטנה". שלא יבינו בטעות שמדובר ב"שמד" רוחני. הוא מסביר שכוונתו להרוג את כולם, כולל כל הילדים, העוברים והצאצאים, שלא יישאר מהם זכר. אפילו לא שליש או רבע יהודי, אפילו לא מוצג במוזיאון, אפילו לא נייר שיספר עליהם.
כך תכננו הגרמנים בוועידת ואנזה בגרמניה. שבתחילה אמרו להרוג את כל היהודים בכל המדינות. בשלב הבא הם תכננו לחפש ולהרוג את היהודים שביערות, במרתפים ובמקומות המחבוא. הם ראו במשימה הזאת את הדבר החשוב ביותר, כדי שחלילה לא יתחדש עם ישראל אחרי המכה הראשונה. בשלב הבא הם תכננו לאבד ולמחות את כל השפעת העדינות והאמונה שהשפיעו היהודים על אומות העולם. לאבד את זכרם לגמרי. למחוק כל שריד של חסד ורחמים, צדק ומשפט, שנשאר בלב הגויים מהשפעת היהודים. ברוך ה', הם לא הצליחו.
מלך שקרן או סנילי
מרדכי מרגיש בתחבולה של המן ועל כן שולח את התך לספר לאסתר על "פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם". שכך המן אמר למלך, רק "לאבדם". המלך קנה את הפיתיון ונתן להמן רשות לעשות כטוב בעיניו. המן משתמש ברשות ונותן הוראה להשמיד את היהודים. לכן מרדכי שולח לאסתר ביד התך "אֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר".
אסתר מבינה שהמן דיבר עם המלך בלשון המשתמעת לשני פנים, ועל כן היא אומרת למלך במשתה ביום השני: "כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד, וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שׁוֶֹה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ". אם היינו רק נמכרים על-ידי מכירתנו לעבדים ולשפחות, לא הייתי באה אליך, כי אתה הסכמת לאבד אותנו. אבל מישהו כתב גזירה "לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד", שמשמעותו כליון גמור.
המלך מתפלא: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן". כולנו מתפלאים על המלך אחשורוש וחושבים בלבנו שהוא שקרן מתחזה, ובמקרה הטוב פשוט סנילי. הרי הוא בעצמו נתן את הטבעת להמן ארבעה ימים קודם לכן ואמר לו: "והעם לעשות בו כטוב בעינך". למה הוא כל כך מתרגז?
התשובה היא, שכאשר המן אמר למלך "לאבדם", הוא הבין או רצה להבין שמדובר רק במכירתם לעבדים או במשהו שיהרוס את עתידם של היהודים, הוא לא חשב שהמילה "לאבדם" היא השמדה ואיבוד כל זכר מהם. על כן הוא מתפלא, או לפחות עושה את עצמו, כשהוא שומע שהגזירה היא "לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד".
עמלקים בתחפושת
זו היא דרך עבודתם של האירנים והסורים וכל גרורותיהם עד היום הזה. מדברים בשתי שפות, אבל באמת מטרתם הסופית היא להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד. ארצות-הברית ומדינות העולם האחרות מניחות להם לעשות כרצונם ומרוצות מכך שמרמים אותן. תפקידנו, כמו אסתר המלכה, לחשוף את רשעתם של הארורים הללו ולתלות אותם ואת בניהם על עץ גבוה חמישים אמה, שכולם יראו וייראו (עיין ביאור הגר"א על מדרש רבה אסתר ז יג).
תענית מוקדמת
מי שצם בערב שבת, יתקשה לטרוח לכבוד שבת
כשפורים חל בימים ראשון ושני, מקדימים את התענית ליום חמישי. שכל התענית הזאת היא מעין מה שעשה משה רבנו במלחמת עמלק, דכתיב (שמות יז י) "ומשה ואהרן וחור עלו ראש הגבעה". ודרשינן במסכת תעניות: מכאן לתענית צבור שצריך שלשה. על פי זה כתב רבנו תם טעם לקיומה של תענית אסתר, שאנו מתענים ומתפללים כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר שנקהלו היהודים לעמוד על נפשם. כמובן מתענים על העמלקים שבדורנו.
על הסיבה שבמקרה כזה לא צמים ביום שישי כבר כתבו בתשובת הגאונים טעם כיוון "שרגילין בתענית להרבות בסליחות ותחנונים ולא יתכן לעשות כן בערב שבת לפי שלא יוכלו לטרוח לכבוד השבת" (ב"י). אמנם אם התענית קבועה ליום שישי, וכגון שלא נדחה זמנה אלא זה התאריך שלה, צמים בשישי. "דוקא כשבא זמנו הקבוע לו בערב שבת, אבל כשהוא נדחה מזמנו – אין קובעין לו בערב שבת".
תענית ברוב עם עדיפה על תענית בהזמנה
ב"שבלי הלקט" (סי' קצד) כתוב: מצאתי בשם רש"י מעשה היה ואירע פורים באחד בשבת וקדמו הצבור להתענות בחמישי כמנהג. ובאת אשה אחת שהיתה צריכה לרכוב אצל השלטון ושאלה לרבינו אם היא יכולה להתענות למחר (ביום שישי) ולאכול היום (ביום חמישי) מפני טורח הדרך.
וענה לה שאסור לו לאדם לפרוש מן הצבור משום "לא תתגודדו" (דברים יד א). שעיקר קריאת המגילה היא רוב עם, ומבטלים תורה בשביל קריאת מגילה ברבים. כך התענית צריכה להיות ברוב עם ולא לצום ביום שנוח לה. כך מנצחים את המן גם בימינו.
שקילת מחצית השקל דוחה שקילת אויבינו לאבדנו
נוהגים לתת את מחצית השקל בסוף התענית, לפני קריאת מגילה. במקרה שהתענית היא ביום חמישי, נהוג לתת צדקה זו בשעת מנחה ביום התענית. אם לא הספיק – ייתן לפני שקוראים את המגילה. שכוחם של השקלים הללו הוא גדול לדחות את המזימות של אויבינו ושונאינו הדומים להמן, ששוקלים שקלים להשמיד להרוג ולאבד את כל ישראל חלילה. ואנו דוחים את גזרתם בתרומה זו שלנו.
טוב לתת ערך של חצי שקל, דהיינו מחיר עשרה גרם כסף ממש עם מע"מ. בימינו הוא פחות משלושים שקל לאדם. והיום, שלצערנו אנו עושים זאת רק "זכר למחצית השקל", מותר לאדם לתת יותר ממחצית השקל. אם לא נתן לפני מנחה בתענית – ייתן אחריה. אם לא נתן אחריה – ייתן בכל זמן שאפשר, ואפילו למחרת או אחרי פורים. שאין מחצית השקל כמו משלוח מנות או מתנות לאביונים, שאם עבר פורים אין לו תקנה. אלא כאן יש לו תקנה ליתן לכל הפחות לפני ר"ח ניסן.
ערב פורים שחל בשבת
מוקצה מחמת טלטול
השנה יחול פורים בכל הארץ, פרט לירושלים, ביום ראשון, וקריאת המגילה היא במוצאי-שבת. חלק מן ההלכות שקשורות לזה מתייחסות לשבת שלפני קריאת המגילה, וחלקן למוצאי-שבת שבו קוראים את המגילה.
כך נאמר ב"שולחן ערוך" (אורח חיים סימן שח): "כתבי הקודש ואוכלין, מותר לטלטלם אפילו שלא לצורך כלל". למרות שמגילה של קלף היא דבר יקר, היא לא "מוקצה מחמת חסרון כיס", כי כך משתמשים בה, והרי היא כמו ספר תורה שקוראים בו בשבת למרות ערכו היקר.
ה"פרי חדש" כתב על ט"ו באדר שחל בשבת שאסור לטלטל בו מגילה, ואמרו המפרשים שרק בשבת זו אסור לטלטל מגילה לדעתו, שכן בשבת זו גזרו חכמים שלא לקרוא במגילה שמא יטלטל אותה מביתו לבית הכנסת במקום שאין עירוב. אבל בכל שבת אחרת אין איסור לדעת רוב הפוסקים ללמוד במגילה, אלא רק לטלטלה ברשות הרבים (שערי תשובה תרצג ס"ק ב בשם מטה יהודה). וכך המנהג בכל ישראל.
הכנה מקודש לפורים
כתב שם ה"שערי תשובה": "ואמנם לענין הבאה לבית הכנסת קודם הלילה הייתי מונע מזה משום הכנה משבת לחול". כמבואר בהלכות שבת (שכג ו), שאסור להכין משבת לחול. "ויש להחמיר שלא להביאה ע"י קטן אלא ימתין עד שתחשך. או יביאנה בצנעה מבעוד יום לבית הכנסת ומעיין בה קצת דרך לימוד דאז לא מיחזי כל כך כהכנה". שכאשר הוא קורא במגילה בבית הכנסת בשבת – הרי שהוא השתמש בה בשבת וההבאה שלו היא לצורך שבת וחול ביחד.
וזה כלל בכל מקום. שכל דבר שהוא רק לצורך חול – אסור, אבל אם אולי גם ישתמש בשבת – מותר. כגון שצריך להדיח כלים אחרי ארוחה בשבת ויש לו ספק אולי יצטרך אותם לארוחה אחרת בשבת זו, שמותר להדיחם בשבת. אבל אם בוודאי לא צריך להם – אסור להדיחם לצורך חול.
טעמים לקריאת המגילה בשבת
שונה קריאת מגילה מכל קריאת תורה אחרת, שכל קריאה בתורה רגילה חייבים בה אנשים בלבד. אבל קריאת מגילה חייבות בה גם נשים. וכיוון שנשים רבות מטופלות, ברוך ה', בילדים רכים ולא יכולות לבוא אתם לבית הכנסת, מצוי הדבר שהבעלים קוראים להן מגילה, ונמצא שהם צריכים להכין את הקריאה בטעמים. האם מותר לגברים אלו או לבעל קורא בבית הכנסת להכין את קריאת המגילה בשבת?
ואע"פ שאין פה הכנה במעשה אלא בדיבור בלבד, למדנו שגם דיבור יכול להיות הכנה משבת לחול (שו"ע תטז) "מפני שאסור לעשות שום הכנה מי"ט לשבת או משבת לי"ט אפילו בדיבור". וכן כתב במשנה ברורה (סי' ר"צ ס"ק ד) שאסור לומר שהולך לישון בשבת כדי שלא יהא עייף במוצאי שבת. אעפ"כ מותר להכין את קריאת המגילה כיוון שיש בה לימוד תורה, ואע"פ שניכר בלימודו זה שהוא לומד לצורך קריאה במוצאי שבת – כיוון שהוא לומד מזה גם בשבת, הרי מותר.
מחפשים הילדים בשבת (ומוצאים במוצאי-שבת)
על השאלה האם מותר לאפשר לילדים להתחפש בשבת לומדים ממה שכתב בעל ה"אגרות משה" (אורח חיים חלק ד סימן קה) לגבי לבוש של פיג'מות לילדים משבת למוצאי-שבת. לדבריו אפשר להתיר, כי זה גם קצת צורך שבת. אבל אם מלבישים אותם רק לצורך חיסכון זמן במוצאי-שבת – יש טעם גדול לאסור.
על כן אם ילדים רוצים ללכת עם תחפושות בשבת, מותר להם, ובלבד שלא יהיו תחפושות עם איסורי שבת כגון אקדחים שיש בהם הבערה בקפצונים או בסוללות ונורות. כן ייזהרו מקשירות שונות שמצויות בתחפושות, שכל קשר של קיימא אסור בשבת. והעיקר ייזהרו מאיפור שיש בו צביעה. כך מובא ב"שולחן ערוך" (סימן שג סעיף כה) "אסור לאשה שתעביר בשבת סרק על פניה, משום צובע. ומטעם זה אסורה לכחול בשבת". וכך גם גבר.
אין מערבין שמחת שבת עם שמחת פורים
בכל שבת, כשסעודת השבת מתארכת וגולשת למוצאי-שבת, אנו אומרים בברכת המזון "רצה" כמבואר ב"שולחן ערוך" (סימן קפח ס"ע י) "דאזלינן בתר התחלת הסעודה". כיוון שתחילת הסעודה הייתה בשבת. והנה כשחל פורים במוצאי-שבת ונמשכה סעודתו, נכנס אדם לספקות האם לומר בברכת המזון "רצה" או "על הנסים", או לומר את שתי הברכות גם יחד.
מצד הזמן הוא כבר בפורים וצריך לומר "על הנסים". אבל אם יאמר גם "על הנסים" וגם "רצה" – הרי זה תרתי דסתרי. שהרי הוא אומר "רצה" בגלל קדושת שבת שמתמשכת, ו"על הנסים" בגלל קדושת פורים של יום ראשון. ואם לא יאמר – הרי החסיר את "על הנסים" שחייב בה. לכן לכתחילה הטוב הוא לסיים את סעודת שבת לפני שקיעה, שלא ייכנס אדם לספקות אלו. אם בכל זאת המשיכה סעודתו עד הערב, לא יאמר "על הנסים", כי הולכים אחר תחילת הסעודה ואומרים רק "רצה" כלשון מרן (שו"ע קפ"ח י' ועיין לכה"ח ס"ק מ"ג. ולמשנ"ב ס"ק לג).
קודם הבדלה, אחר כך ערבית ומגילה
כדי למנוע חששות של חילול שבת, וכדי להרוויח רווח גדול שכל הילדים יבואו לשמוע מקרא מגילה, מאחרים את תפילת ערבית ואת קריאת המגילה לשעה אחרי צאת שבת. כך יספיקו בבית לעשות הבדלה ארבעים דקות אחרי שקיעה, אפשר יהיה לחפש את הילדים ולהביא מגילה. בדרך זו גם לא נמנע מהילדים את מצוות היום שלהם, לבוא לבית הכנסת עם אקדחי קפצונים ורעשנים וכד' שהם דברי מוקצה.
במקרה כזה מבדילים לפני שיוצאים מהבית לבית הכנסת במעמד המשפחה כולה, למרות שעדיין לא התפללנו ערבית. וחשוב להזכיר כי לפני שנוגע בנר ומדליק אותו יאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול".
ברוך יוצר הנרות
אם לא דוחים את התפילה ולא מבדילים לפני התפילה, נוהגים לברך על נר לפני קריאת המגילה (החיד"א בספרו ברכי יוסף כתב בשם הפרי חדש). והטעם הוא שאסור ליהנות מהעולם הזה בלי ברכה. והנאה היא לא רק מאכילת תפוח, אלא גם מאש ומאור. על כן צריך לברך על הנר לפני שמשתמש בו "בורא מאורי האש". וטעמא דמסתבר הוא שלא יהנה ממנו בלא ברכה. (ב"י תרצג).
ואם תשאל למה לא מברכים ברכת "בורא מאורי האש" בכל פעם שמדליקים אש – התשובה היא שברכה אחת מספיקה לכל השבוע. שבכל השבוע אנחנו נהנים מהאש ביום ובלילה ללא הפסקה. והרי זה כמו שמברכים על הלחם בתחילת הסעודה, ולא על כל פרוסה ופרוסה, כיוון שאין הפסקה. לכן מברכים על הנאת האש פעם אחת בשבוע, בשעה שהאדם הראשון הקיש לראשונה על אבנים ויצר את האש האנושית הראשונה.
אמנם יש אומרים שאין צריך לברך לפני קריאת המגילה "בורא מאורי האש". שהרי בבוקר בתפילתו ברך "ברוך יוצר המאורות" וברכה זו כוללת גם את הנר שמדליק במוצאי-שבת לעת ערב, על כן לא צריך לברך ברכה בפני עצמה לפני הקריאה במגילה לאור הנר או החשמל (הבית יוסף סימן תרצג וסימן רחצ). ונוהגים לברך.
ברוך יוצר המחשב, הטלפון והמזגן
האמת היא שהיינו צריכים להודות על כל פעם שאנחנו מדליקים את החשמל או את הגז. כי אסור ליהנות מהעולם הזה בלי ברכה. לפי זה היה צריך לברך לפני כל שימוש במכשירי חשמל, במקרר או במכונת הכביסה. בתנור או במזגן. במכונית, ברכבת או בטלפונים. שבכל אלה אנחנו משתמשים באור ובחום שיצר לנו הקב"ה בעולמו, ונתן בנו דעת להבין איך להפיק את האור. ממש בדומה לאדם הראשון, שהקב"ה נתן בו בינה להקיש אבן באבן ויצא הניצוץ הראשון.
חכמינו לא תיקנו ברכה על כך, אבל ראוי שלפחות נודה לה' על כך במחשבה או בדיבור, ללא ברכה בשם ובמלכות, בכל פעם ופעם. במיוחד בימינו, שאנו נהנים ממאורי האש יותר מכל דור אחר, היינו צריכים לברך על כל שימוש שאנו נהנים מהם מאוד. שהם משרתים אותנו שירות גדול וחוסכים לנו זמן רב ביותר.
ואע"פ שאנו לא מברכים עליהם בנוסח הרגיל של הברכה, כי לא תיקנו עליהם ברכה, צריך להכיר בטובה הזאת ולהודות בכל מילה שעולה על לשוננו, ואדם צריך להרגיל עצמו לכך. וכשם שאפשר לצאת ידי חובת ברכת המזון כשאומרים בכל לשון ובכל נוסח, כך גם על מכשירים אלו, צריך להודות ולומר בכל לשון ובכל נוסח: "ברוך הוא אלוקינו שברא בעולמנו חשמל ונתן לנו חכמה בינה ודעת ליצור את המחשב\ הטלפון\ התנור\ המזגן הזה".
נשים מבדילות לעצמן
כשמברכים בבית הכנסת על מאורי האש, או כשעושים שם הבדלה מלאה, צריך לזכור כי גם הנשים חייבות בהבדלה, כשם שהן חייבות בקידוש (שו"ע רצו לד). ואע"פ שכתב הרמ"א שנשים לא יבדילו לעצמן, רק ישמעו הבדלה מן האנשים, כבר כתב המשנה ברורה לאשכנזים (ס"ק לה) משם הב"ח שיכולות להמשיך על עצמן חיוב ולהבדיל לעצמן. וה"מגן אברהם" מסכים אתו.
כך כתב גם החיד"א (בשו"ת חיים שאל ח"א עד אות מג) שספרדים נוהגים שנשים מבדילות לעצמן ושותות מכוס הבדלה. דחיוב הבדלה מדאורייתא כמו קידוש. ואע"פ שכתב הרב עבדללה סומך בשו"ת "זבחי צדק" (ח"ב או"ח סי' כח) שבהודו בבומבי לא מבדילות נשים לעצמן, כבר כתב ה"בן איש חי" (ש"ש ויצא כב) כי "קיימא לן להלכה דהנשים יכולות להבדיל לעצמן, ולא עוד אלא גם מי שהבדיל בבית הכנסת ויצא ידי חובה, יכול להבדיל להן".
גזרה על אורה של תורה
נסיים בדבר תורה של מרן הרב אליהו זצוק"ל, "הוּא הָיָה – אוֹמֵר": המגילה מתארת את השמחה במילים: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשׂן וִיקָר". הגמרא (מגילה טז ע"ב) אומרת: "אָמַר רַב יְהוּדָה, 'אוֹרָה' – זוֹ תוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: 'כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר'. 'שִׂמְחָה' – זֶה יוֹם טוֹב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: 'וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ'. 'וְשָׂשֹן', זוּ מִילָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: 'שָׂשֹ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ'. 'וִיקָר' – אֵלּוּ תְפִלִּין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: 'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ, וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ', וְתָנֵי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוֹ תְפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ". והסביר רש"י בגמרא כי על כל אלה גזר המן.
שאל מרן הרב זצ"ל: אם חכמינו גילו לנו שמדובר על תורה, למה לא כתוב "ליהודים הייתה תורה ויום טוב ומילה ותפילין"? ובכלל, איפה מצינו שהמן גזר על כל אלו? ענה הרב זצ"ל כי הגזרה הייתה על האורה שבתורה. על השמחה ועל היקר של התפילין. שאולי היהודים הניחו תפילין, אבל לא הניחו באופן ששם ה' נקרא על ישראל ויראו מהם כל עמי הארץ.
חכמת אדם תאיר פניו
אנו יודעים שיש תורה שמאירה ויש תורה שאינה מאירה. משה רבנו תיקן חטא אדם הראשון וקרן אור פניו כפני חמה. כך יהושע תלמידו זכה שפניו היו מאירות כפני לבנה. "חָכְמַת אָדָם (הראשון) תָּאִיר פָּנָיו". כך הסבירה הגמרא את אור פניו המיוחד של רבי יהודה בר אלעאי (נדרים מט). כך את שמו של רב מאיר – המאיר (עירובין יג). כך היה הזוהר של רבי שמעון בר יוחאי, שספרו נקרא זוהר על שם האור הזה.
הגמרא (בבא בתרא ח) דורשת את הפסוק: "וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ", זֶה דַּיָּין שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד", אֵלּוּ גַּבָּאֵי צְדָקָה. ויש אומרים מלמדי תינוקות. ועל החכמים עצמם נאמר: "וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ" (שופטים ה).
מכל הדוגמאות הללו אפשר לראות שהחכמים שתורתם מאירה הם החכמים שמלמדים תורה ומפיצים אותה ברבים. הם החכמים שמנהיגים את העולם על-פי התורה ולא משאירים אותה גנוזה במרום או בקרן זווית. כך היה משה, שהוציא את ישראל ממצרים, וכך היה יהושע, שכבש את הארץ על-פי התורה. כך היו תלמידי רבי עקיבא ש"עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה" (רבה בראשית סא ג). כך היה מרדכי היהודי, שהנהיג 127 מדינות. ובימיו קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלווים אליהם. את התורה באהבה ובשמחה. ויהי רצון שנזכה לאורה של ירושלים, שתהיה במהרה בימינו אורו של עולם. אמן.
סיפור על מרן הרב זצ"ל
יש עניין שנתהפך הכול לטובה
אני לא צעירה, בלשון המעטה, ועדיין מצפה לבן-זוגי שיחיה. עשיתי פחות או יותר כל מה שאתם יכולים להעלות על דעתכם, וגם מה שלא. נסעתי להתפלל במקומות שונים ומשונים בתאריכים מסוימים. למשל, לסיים את כל ספר התהלים ליד ציונו של בעל הייסורים, ביום שישי שחל בו ערב ראש-חודש, לפני חצות היום. או לתת צדקה דווקא לגוי, לזרוק בשר לכלבים, ולהבדיל – לקנות ממתקים לתינוקות של בית רבן שקוראים תהלים בשעת מנחה של שבת. חברה תרמה בשבילי ח"י רוטל בל"ג בעומר, ואני מצדי קניתי לה שמלה כשהייתה אימא של כלה (סגולה שאני המצאתי). התפללתי 40 ימים רצופים בכותל, תוך קריאת פרק שירה לפני שקיעת החמה, שתיתי מיץ מרימונים שהיו תלויים בשבע סוכות שונות, ובצר לי הגעתי אפילו לאומן, בתקווה שהצדיק יעתיר עלי בתפילה. אחרי כל זה ניסיתי משהו חדשני ביותר – 40 יום בלי 40 יום, בלי סגולות ובלי ציפייה, בחינת "הרפו ודעו כי אנוכי אלוקים".
במסגרת כל אלה, הרב זצ"ל היה תמיד ברקע. ברכה ממנו מילאה אותי בשמחה ובתקווה מחודשת. והיום, כשאין אפשרות להגיע אליו להתברך, אני מוצאת את עצמי שוב ושוב מגיעה לציונו שבהר המנוחות, ושם, בעיקר שם, הלב נפתח לתפילה אמיתית. שם אני מרגישה הכי קרובה, הכי הבת של ריבונו-של-עולם וגם קצת של הרב זצ"ל, ושם אני יכולה להבין שגם אם אני לא מבינה, הרי שבאמת הכול לטובה.
באחד מימי הפורים השתתפתי בבית-דין מיוחד שהוקם בבית הכנסת של הרב. בדין ישבו רבנים חשובים שליט"א, ביניהם הרב שמואל אליהו, הרב עזרא שיינברג, הרב דניאל סטבסקי והרב מיכי יוספי, ועניינם היה "לגזור" על בית-דין של מעלה להמציא לנו ישועה בקרוב. הצטופפנו שם מאות נשים, והתפילות היו מרגשות עד דמעות. אבל כל מי שהיה שם באותו מעמד חש שעל התפילות האלה מנצח לא אחר מאשר הרב זיע"א. רוחו הייתה שם אתנו כל כולה. חשנו שהוא עובר בינינו ממש, מברך כל אחת באופן פרטי לגמרי ומבשר לנו שהכול יתהפך לטובה. אמן.
ורבנית פורים מוסיפה: אפילו לך עוד יש סיכוי, הייפלא מה' דבר? וידוע הוא שישועת ה' כהרף עין ואין ייאוש בעולם כלל. אגב, בציון של הרבי מזעוויל כבר היית? את יודעת, קצת תפילה לא תזיק. אבל תגידי, לא הגזמת? תפסיקי להיות כזאת בררנית ותתחתני כבר!
תשובה כהלכה
תשובה מאהבה. האם יש בעיה לתת משלוח מנות לאדם חילוני, שיודעים שלא יברך על האוכל?
מצווה דווקא לתת למי שיותר רחוק, כדי לקרב לבבות. גם אם יש לאדם שכן שהיחסים בינו לבינו קרירים – מצווה לתת לו לפני האחרים.
חייב איניש? אדם ששתיית אלכוהול מזיקה לו, איך יכול לקיים את מצוות "חייב איניש לבסומי"?
לא חייבים להשתכר בפורים אם זה מזיק רוחנית את גופנית. ואפילו אם יש חשש קל לזה. הגמרא מספרת על רבי יהודה שהיה מזיק לו לשתות מבחינה פיזית ולא היה שותה בכל השנה כולה חוץ מקידוש וליל הסדר.
משטה נשים. אנחנו קבוצה של בנות שרוצות לקיים משתה נשים. האם יש מניעה שנתבסם קמעא כדי להרגיש את שמחת החג?
אין מניעה להתבסם קצת בפורים. אבל צריך לשים שומרת שתראה שההתבסמות לא תהפוך לשכרות חלילה. שלא תגיע אחת מהבנות לצער את עצמה או את האחרות.
אביונים וירטואליים. האם אפשר לסמוך על תרומות שמתרימים דרך הטלפון שייתנו בזה מתנות לאביונים, או שצריך לחפש אביונים ממש לתת להם ביום עצמו?
אינני יודע מי אלה שמתרימים דרך הטלפון. זה לא מספיק אחראי ולא כדאי לסמוך עליהם, אלא אם כן אתה מכיר אותם אישית. גם יש חשש שלפחות חצי מהתרומות לא מגיעות לעניים. על כן עדיף לתת ישירות או לגבאי צדקה שידוע כי כל מה שהוא אוסף מגיע ישירות לעניים אמיתיים.
פורים מסוגל. האם זה נכון שבחצות הלילה של פורים זה זמן מסוגל לתפילות? (ואם כבר נהיינו סגולים מהתפילות, עדיין להמשיך או שיש היתר להפסיק?)
פורים כולו מסוגל לתפילות. אומרים שעליו נאמר "כל הפושט יד נותנים לו". גם בגשמיות בעולם הזה וגם ברוחניות משמים.
תשובה כהלצה
שפוך חמותך. אם שמעתי מגילה בבני-ברק וביום השני נסעתי לירושלים, האם אני חייב לתת משלוח מנות לחמותי, או שמספיק שאני אצלה בליל הסדר?
אצל חמותך לעולם לא תהיה בסדר.
אוזן אדם הראשון. מי שבירך על אוזן המן "בורא פרי העץ" במקום "מזונות", האם צריך לחכות שש שעות, או שמספיק לעשות הגעלה?
לדעת רבי יהודה שעץ הדעת היה חיטה. צריך לחכות לימות המשיח שנזכה לתקן חטא אדם הראשון.