חשבנו לרגע שנגיף הקורונה מאחורינו, אבל הוא ממשיך לטלטל את העולם. בתוך התהליך אי אפשר לנתח את כל ההשפעות שלו אבל בוודאי אפשר לנתח חלק מהן, וצה"ל ומדינת ישראל עושה זאת בהצלחה מרובה.
אין ספק שאחת הברכות הגדולות של המגפה הזאת היא קריסת ציר הרשע, החל באיראן, שמדווחת על 25 מיליון חולים, וכלה בשליחים המסוכנים שלה: הבסיסים בסוריה, חיזבאללה בלבנון וחמאס ברצועת עזה. כל אלה קורסים היום בזה אחר זה, וצה"ל מנצל את המצב ומכה בהם יום אחרי יום. בכל יום אני מחכה לתפילת שחרית כדי לומר "מזמור לתודה" בשמחה. בכל שבוע אני מחכה לשבת לומר "נשמת כל חי" בברכה. פשוט להודות כמו שמודים בפורים על שמי שחשב על פתרון סופי בשבילנו שילם על כך בחייו.
כולנו יודעים שישראל משלמת מחירים כבדים במגפה הזאת, אבל אין ספק שבחשבון כולל הרווח של מדינת ישראל הוא פי אלף ויותר מההפסד. לא מדובר בהסתכלות על מחצית הכוס המלאה, מדובר בכוס מלאה הרבה הרבה יותר. כל הסיפור על איראן נוגע לנו רק ברמת ההסתכלות והמבט, לבד כמובן מאנשי הצבא שזה תפקידם. הדבר שנוגע לנו במאוד מאוד הוא הצפי שכולם מדברים עליו, צפי לגל העלייה.
ואולם כל המדברים על גל העלייה אינם מספרים לנו על גל הירידה שמגיע בדרך כלל אחרי כל גל עלייה כזה. מתברר שמדינת ישראל אלופה בהרבה תחומים, אבל בקליטת עלייה אנחנו ממש ממש צריכים להשתפר. אמר לי הרב אבי ברמן, מנכ"ל OU בישראל, כי על פי הנתונים שלו, הירידה של העולים בגלל חוסר קליטה שונה ממדינה למדינה, ובסך הכול היא בין 20% ל-40% כשמדובר בעולים מצפון אמריקה. המשמעות של הנתון הזה נוראה. אפילו אם יעלו לארץ בשנה זו 100,000 עולים לפי הצפיות הנדיבות, אנחנו עומדים לאבד בין 20 ל-40 אלף מהם שיחזרו לחו"ל כי לא נקלטו פה מספיק טוב. כל אחד מבין שכל מי שחוזר לחו"ל הוא שגריר נגד עלייה בעל כורחו. כל מי שרואה אותו אומר לעצמו "פלוני ניסה ולא הצליח, לא כדאי לעלות".
אני לא יודע אם אנחנו הקוראים יכולים לצמצם את ירידת העולם עד לאפס, אבל אנחנו בוודאי יכולים בכוחות משותפים להוריד אותה מאוד, וכל אחוז שהצלחנו הוא מאות ואלפי עולים. באמת מדובר בצעדים הכי קטנים שמתחילים עכשיו. לא צריך הרבה בשביל למצוא את העולים. רק צריך להתגייס ולפעול נכון. רשימת העולים נמצאת, ולא קשה להגיע אליה. מה שצריך הוא אכפתיות. כוס קפה ועוגה. סעודת שבת. ייעוץ ראשוני לקליטה. סיוע במציאת דירה או עבודה. את כל אלה יכול לעשות כל אחד מאיתנו, איש או אישה, צעירים ומבוגרים. דתיים וחילונים. לוקחים קצת זמן, והרווח הוא לדורי דורות.
המהדרין בקליטה יכולים לפעול בנושא זה לפני שהמשפחות מגיעות לארץ, ליצור איתן קשר כבר עכשיו, ולא קשה למצוא אותן. בכל קהילה יש עולים ממדינות שונות. יש להם ידע עצום על אנשים בקהילת המוצא שלהם שיכולים לעזור גם בזה.
חייבים לזכור, כל משפחה המתגוררת בחו"ל נמצאת בסיכון גבוה של התבוללות. 60% מיהודי ארצות הברית נישאים ללא יהודים. בצרפת ובדרום אמריקה המספרים דומים, ויש מקומות ששיעור ההתבוללות גבוה אפילו יותר.
המשימה הזאת לא יכולה להיעשות על ידי הגופים הממשלתיים בלבד. היא חייבת את החברה האזרחית. אפשר עם עמותות ואפשר בלעדיהן. אפשר להתארגן ביחד ואפשר לפעול לבד. אנחנו כקהילה חייבים להתגייס לזה. קוראים לזה "חלון הזדמנויות", והוא נפתח פעם בכמה שנים. אסור להחמיץ אותו.
מדובר במשימה ציונית ממעלה ראשונה שעומדת לפתחנו ודורשת פתרון דחוף. אני לא יודע אם יש בימינו משימה גדולה ממנה.
