ראשונים בלחימה, גדולי ישראל וחבריהם

ה' חשון התשפ"ה(06/11/2024)
ראשי פרקים

שיתוף

מלחמת ארבעת המלכים

למה אברהם נלחם בהם ולא בסדום או מצרים?

מלחמה ארבעת המלכים היא המלחמה היחידה של אברהם אבינו והיא המלחמה הראשונה של האומה הישראלית. מהמלחמה הזו אפשר ללמוד דברים חשובים מאוד. אברהם לא נלחם במצרים למרות שהם חטפו את שרה. לא בחר להילחם בסדום ועמורה למרות שהם רעים וחטאים לה' מאוד. הוא  בחר להילחם בארבעת המלכים הכי חזקים בעולם, אלה שניצחו את הענקים, ואת העמלקים, ואת חמשת ערי הכיכר, ואת האמורים. הוא בוחר להילחם בהם למרות שהם רחוקים מאוד מארץ ישראל.

כמעט מלחמת עולם

המלכים הללו הם מלכים של ממלכות גדולות. בימינו היינו קוראים להם מעצמות. אברהם בוחר להילחם עם ארבע מעצמות ביחד, זאת ממש מלחמה מול כל מלכי התרבות האנושית של פעם. התורה מאריכה לפרט את אופן המלחמה הזאת וגם אומרת לנו כי בזכותה זכה אברהם בברית בין הבתרים. הכל כדי שנדע איך ה' מנהל את עולמו גם בעבר גם בימינו.

מרד ברשע העולמי

המלחמה הזו מתחילה במרד של חמשת מלכי הככר "בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבוֹיִים וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר", בארבעה מלכי עמים. "אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם". "שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ". (בראשית יד ד). והמרד שלהם צודק. אין שום סיבה אמיתית שהם צריכים לשלם מס לארבעת המלכים שחושבים את עצמם למלכי העולם.

אנחנו יודעים שמלכי חמשת ערי הככר הם לא צדיקים כלל וכלל כך גם עולה מהשמות שלהם (רש"י), אעפ"כ אברהם עוזר להם. הוא מודע לעובדה שאנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד. אבל הוא חושב שמלכות ארבעת המלכים היא עריצות של ממש שמסכנת את האנושות. השימוש שלהם בכח שלהם לגבות מס מעמים אחרים רחוקים מהם, הוא רשע בקנה מידה בינלאומי, וצריך להפסיק אותו.

ארבעת המלכים בעיה עולמית

ארבעת המלכים הללו הם מלכים חזקים, הם מכים את כל הענקים שעומדים בדרכם בלי להסס ולפחד. "וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם: וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר". הם מכים גם את עמלק ואת האמורים "וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיּשֵׁב בְּחַצֲצֹן תָּמָר". הרשעות של ארבעת המלכים היא כל כך גדולה וכל כך רחבה שאברהם מחליט שהמלחמה בהם קודמת למלחמה ברשע המקומי, שהוא בעיה מקומית וארבעת המלכים זו בעיה עולמית.

גרועים ממצרים

ובאמת זה ההבדל בין מלכות מצרים שגם הייתה מלכות נצלנית כמו שרואים בחטיפת הנשים כמו שרה אל המלך. בהיותם בית עבדים שמשעבד גם את המצרים וגם את העברים שמתארחים אצלהם. אבל יש להם הבדל, המצרים משתעבדים רק במי שמגיע למצרים. לכן "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". לעומתם ארבעת המלכים הללו משעבדים אליהם גם את הקרובים וגם את הרחוקים, ובאמת רוצים לשלוט בכל העולם, ולא חוששים משפיכות דמים ומשוד וגזילה וניצול שאין כמותו לרוע.

אימפריות משעבדות בעולם

שורש לכל האמפריות של ימינו

חכמינו במדרש אומרים שהמלכים הללו הם שורש כל האימפריות הנצלניות של ימינו. "שבתחלת העולם התחילו ד' מלכיות. כך בחיתומו של עולם ד' מלכיות. בתחלה אמרפל מלך שנער. אריוך מלך אלסר. כדרלעומר מלך עילם. ותדעל מלך גוים. ובסוף העולם ד' מלכיות. בבל. ומדי. ויון. ואדום. ויהי בימי אמרפל מלך שנער. זו בבל. ואריוך מלך אלסר. זו יון. כדרלעומר מלך עילם. זה מדי. ותדעל מלך גוים. זו מלכות אדום הרשעה". אברהם מבין שתרבות הניצול והשיעבוד כל כך משתלמת לעריצים. אם לא ילחמו בתרבות הניצול הזו היא תמשיך לדורי דורות ולכן הוא מכריז עליהם מלחמה.

בבל ממשיכה של שנער

בבל הייתה אימפריה ששעבדה את כל העולם התרבותי של פעם. נבוכדנאצר מביא את כל העולם להשתחוות לפסל העשוי לכבודו. "נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא עֲבַד צְלֵם דִּי דְהַב". ושלח כרוז שיכריז בקול לכל האומות. "בְּעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קַתְרוֹס סַבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין סוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא" כשתשמעו את כל כלי הנגינה הללו תפלו ותשתחוו לצלם שהקים נבוכדנצר המלך. "וּמַן דִּי לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד בַּהּ שַׁעֲתָא יִתְרְמֵא לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא". בימיו אף אחד לא צחק ולא חייך.

האמפריות בימינו ממשיכות את דרך הרשע שלהן

פרס ומדי מפילים את שלטון בבל וממשיכים כמעט באותה דרך של ניצול ושיעבוד. כך אחשורוש מביא את כל הנשים היפות לארמונו באונס או ברצון. מסיים את המגילה בהטלת עוד מיסים על הארץ ואיי הים. מלכות יוון כובשת את פרס וממשיכה את הניצול בדרכים שלה, "כל כלה תבעל להגמון יווני תחילה". אדום ממשיכה את דרך יוון בשיעבוד נורא ואיום משלה. "וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָא וְשִׁנַּיִן דִּי פַרְזֶל לַהּ רַבְרְבָן, אָכְלָה וּמַדֱּקָה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַהּ רָפְסָה". (דניאל ז).

אברהם – מלכות חסד שאינה מנצלת

הסיומת של מלחמת ארבעת המלכים היא בסיפור שבא להמחיש את ההבדל בין כל המלחמות שבין המעצמות, לבין מלחמת אברהם אבינו. כשפרס נלחמת בבבל, המאבק הוא לא בצדק מול רשע, אלא ברשע אחד מול רשע וניצול של ממלכה אחרת. במלחמה של אברהם יש מלחמה של צדק מול רשע, לכן אברהם לא מוכן לקחת כלום מהשלל. אומר לו מלך סדום "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ" כנראה שמלך סדום לא מבין מלחמה שבה היעד הוא לא השלל, ולכן אברהם נדרש לשבועה. "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם".

לכן המליכו האומות את אברהם עליהם

כשכולם מבינים שהמטרה של מלחמת המלכים היא למנוע עושק ולעשות צדק, הם רוצים שהדרך שלו תהיה הדרך של העולם. ובלשון המדרש "עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ" – "עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין". (בראשית פרק יד, יז-יח). "ר' ברכיה בשם ר' שמואל בר נחמן אמר שהשוו כל אומות העולם וקצצו ארזים. והושיבו את אברהם אבינו על בימה גדולה ואמרו לו מלוך עלינו. שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכנו. אמר להם: אל יחסר העולם מלכו. אל יחסר העולם אלוהו" (פסיקתא זוטרתא על בראשית פרק יד פסוק ג).

חיסול האימפריות – הקמת מדינת ישראל

מאז ארבעת המלכים הללו, העולם עובר ממלכות עולמית אחת שמנצלת ומשעבדת עמים אחרים למלכויות אחרות שמנצלות ומשעבדות. כך הייתה האימפריה המונגולית. כך הייתה האימפריה הספרדית שטבחה את האצטקים והאינדיאנים בדרום וצפון אמריקה וגזלה את רכושם. אחר כך באו האנגלים שטבחו ושדדו ושלטו על חמישית מהעולם. לידם עמדו הצרפתים שהאימפריה שלהם שלטה רק על עשירית מהעולם. העולם סולד היום ממלכויות שמנצל את ההצלחות לטובתן האישית.

סופם של המלכויות – צפה לרגלו של משיח

סיום שליטת האימפריות הללו מסמן את תחילת עלייתו של עם ישראל. האימפריה הספרדית, הטורקית והרוסית התמוטטו סביב מלחמת העולם הראשונה. האימפריות האנגלית והצרפתית התמוטטו בעיקר סביב מלחמת העולם השניה. הקמת המדינה הייתה הארוע העולמי שסימן סיום שלטון האימפריה הבריטית הענקית. זהו מה שאמרו חכמינו ז"ל על סיום מלחמת ארבעת המלכים והמלכת אברהם בעמק המלך. "א"ר אלעזר בר אבונא אם ראית מלכיות מתגרות זו בזו צפה לרגליו של מלך המשיח. תדע לך שע"י שנתגרו מלכיות אלו. בא גאולה לאברהם אבינו". (פסיקתא זוטרתא על בראשית פרק יד פסוק א וראה רמב"ן כאן). זה מה שנאמר על הדור האחרון "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל ישְׁבֶיהָ". (ויקרא כה י וראה תיקוני זהר דף כד/א).

ברית בין הבתרים – תוכנית החיים של עם ישראל

אחר הדברים האלה – יש ברית

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" במעמד זה אלוקים כורת איתו ברית על עם ישראל "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ". על ארץ ישראל "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". (בראשית טו).

ולמה רק עכשיו נכרתת הברית הזאת? מסביר רבי יוסף קארו זצוק"ל בפירושו לתורהכי בזכות המלחמה עם ארבעת המלכים נחלש הרוע העולמי ונהיה קידוש השם גדול בעולם. "שעשית מצוה גדולה שקדשת שמי, ואנכי מגן לך ואתן מופת על הדבר שאני עזרתיך נראה שעשית רצוני ואין צריך לומר שלא חטאת אלא ששכרך הרבה מאד כי קדשת שמי ברבים בכל מעשיך וכונתך רצויה ומעשיך רצויים". ולכן איתך אני כורת ברית להקים את עם ישראל ולתקן את העולם מארץ ישראל.

יוצרים את עם ישראל בכּוּר הַבַּרְזֶל

הברית שאלוקים כורת עם אברהם היא לדורי דורות. זו ברית על הגאולה של עם ישראל ושל העולם כולו. אלוקים אומר לו שעם ישראל יהיה כמו כוכבים שמאירים את העולם וירשו את ארץ ישראל. לצורך יצירת העם צריכים לעבור כור היתוך במצרים. (דברים ד כ) כשאברהם רואה את הכור הזה הוא נבהל, "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו". ומסביר רש"י "רמז לצרות וחשך של גליות". (בראשית טו יב).

ראה אברהם ארבע מלכויות וישמעאל

ובמדרש כתוב שאברהם ראה במחזה גם גלות מצרים וגם גלות של ארבע מלכויות. הן רמוזות במילים "וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו". אמרו חכמינו 'אֵימָה' – זוֹ מַלְכוּת רְבִיעִית, דִּכְתִיב (דניאל ז, ז) בָּהּ 'דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא'. 'חֲשֵׁכָה' – זוֹ מַלְכוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִכָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. 'גְּדֹלָה' – זוֹ מַלְכוּת מָדַי וּפָרַס, שֶׁגָּדְלָה לִמְכֹּר אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחִנָּם. 'נֹפֶלֶת' – זוֹ מַלְכוּת בָּבֶל, שֶׁבְּיָדָם נָפְלָה עֲטֶרֶת יִשְׂרָאֵל. 'עָלָיו' – אֵלּוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁעֲלֵיהֶם בֶּן דָּוִד יִצְמַח, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלב, יח) אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בּשֶׁת וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרו"ֹ. (פרקי דרבי אליעזר פרק כח).

 

 

התפלל אברהם על עם ישראל שינצל מהגלות

כשראה אברהם את הגלויות שעתידים בניו לעבור, התפלל אברהם שינצלו מהם ויעברו אותם בשלום, אמר לו הקב"ה שיקריב קרבנות כדי שיוכלו בניו להנצל מהם. "וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל". (בראשית פרק טו ט). בפסוק זה רמוזים ארבע מלכויות וישמעאל, כך אמרו חכמינו במדרש "רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בֵּין הַבְּתָרִים מַלְכֻיּוֹת מוֹשְׁלִין וְאוֹבְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר 'וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת'  – זוֹ מַלְכוּת רְבִיעִית שֶׁהִיא מַלְכוּת אֱדוֹם שֶׁהִיא כְּעֶגְלָה דָשָׁה. וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת – זוֹ מַלְכוּת יָוָן, שֶׁנֶּאֱמַר "וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל עַד מְאֹד. וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ זוֹ מַלְכוּת מָדַי וּפָרָס".

'וְתֹר' אֵלּוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל

ממשיך המדרש ומחדש שה'תור' הוא לא ציפור אלא שור. והוא כנראה לומד את זה מכך שנאמר ואת הציפור לא בתר, והיה צריך לומר ואת הציפורים לא בתר. ומכאן שהתור אינו ציפור אלא שור. וכך אומר המדרש "'וְתֹר' אֵלּוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל. לֹא נֶאֱמַר תֹּר זֶה בִּלְשׁוֹן תּוֹרָה אֶלָּא בְּלָשׁוֹן אֲרַמִית. תֹּר זֶה הַשּׁוֹר, כְּשֶׁיַּצְמִיד שׁוֹר זָכָר עִם נְקֵבָה יְפַתְּחוּ וִישַׂדְּדוּ אֶת כָּל הָעֲמָקִים. "וְגוֹזָל" אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁלוּ כְּגוֹזָל, שֶׁנֶּאֱמַר (שה"ש ב, יד) יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע. וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר (שם ו, ט) אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי". (פרקי דרבי אליעזר כח).

כְּשֶׁיַּצְמִיד שׁוֹר זָכָר עִם נְקֵבָה יְפַתְּחוּ וִישַׂדְּדוּ אֶת כָּל הָעֲמָקִים

ומסבירים חכמינו כי החיבור בין העגלה לבין השור, בין הזכר לנקבה של הקליפה, בין אדום לישמעאל תהיה סכנה לכל העולם. כשהם מתחברים הם חורשים את כל העולם. על המלכות הרביעית כתוב בספר דניאל (ז כג) שהיא תדוש ותדוק את כל הארץ "כֵּן֘ אֲמַר֒ חֵֽיוְתָא֙ רְבִיעָ֣יְתָ֔א מַלְכ֤וּ רְבִיעָאָה֙ תֶּהֱוֵ֣א בְאַרְעָ֔א דִּ֥י תִשְׁנֵ֖א מִן־כָּל־מַלְכְוָתָ֑א וְתֵאכֻל֙ כָּל־אַרְעָ֔א וּתְדוּשִׁנַּ֖הּ וְתַדְּקִנַּֽהּ".

בנבואה אחרת אומר דניאל כי ישמעאל ואדום לא באמת מתחברים. "וְלָֽא־לֶהֱוֹ֥ן דָּבְקִ֖ין דְּנָ֣ה עִם־דְּנָ֑ה הֵֽא־ כְדִ֣י פַרְזְלָ֔א לָ֥א מִתְעָרַ֖ב עִם־חַסְפָּֽא" (דניאל ב) כמו שברזל לא נדבק בחרס. "כי בלב ולב ידברו והגבור יחשוב מחשבות לבלוע את החלש תחת ממשלתו". (דניאל ב מא-מב ומלבים שם. וראה עוד על חיבור ישמעאל ועשו באגרת תימן של הרמב"ם, וכן בתי מדרשות חלק ב – פרק רבי שמעון בן יוחאי). ותפקידנו לפעול שהם לא יתחברו.

יש תפקיד לארבעת המלכים

בברית בין הבתרים הזו יש פלא גדול. אברהם מבתר את העֶגְלָה הְעֵז וְהאַיִל וגם את התור כי הם רמז לארבע מלכויות. העיט בא לאכול את הפגרים ואברהם לא מניח לו לאוכלם. "וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם". מסביר רש"י שם שהעיט הוא "רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבא מלך המשיח". מן השמים לא מניחים לדוד המלך לכלות את ארבעת המלכים הללו. כי כנראה שיש להם תפקיד ולכן ה' ממנה אותם שליטים בעולמו, אם היינו זכאים לא היינו צריכים שהם ימלאו את התפקיד שאנחנו היינו צריכים לעשות.

גאולה אחרי ארבע מלכויות

ריסוק ארבע המלכויות על ידי מלכות המשיח

אחרי ארבע המלכויות הללו באה מלכות עם ישראל, וכך מתאר דניאל את החלום: "חָזֵ֣ה הֲוַ֗יְתָ עַ֠ד דִּ֣י הִתְגְּזֶ֤רֶת אֶ֙בֶן֙ דִּי־לָ֣א בִידַ֔יִן וּמְחָ֤ת לְצַלְמָא֙ עַל־רַגְל֔וֹהִי דִּ֥י פַרְזְלָ֖א וְחַסְפָּ֑א וְהַדֵּ֖קֶת הִמּֽוֹן: בֵּאדַ֣יִן דָּ֣קוּ כַחֲדָ֡ה פַּרְזְלָא֩ חַסְפָּ֨א נְחָשָׁ֜א כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֗א וַהֲווֹ֙ כְּע֣וּר מִן־אִדְּרֵי־קַ֔יִט וּנְשָׂ֤א הִמּוֹן֙ רוּחָ֔א וְכָל־ אֲתַ֖ר לָא־הִשְׁתֲּכַ֣ח לְה֑וֹן וְאַבְנָ֣א׀ דִּֽי־מְחָ֣ת לְצַלְמָ֗א הֲוָ֛ת לְט֥וּר רַ֖ב וּמְלָ֥ת כָּל־אַרְעָֽא" – ראיתי אבן שיצאה מההר בלי ידיים וריסקה את רגלי הפסל מברזל וחרס וכן כל חלקי הצלם שעשויים נחושת, כסף וזהב. הם נהיו אבק דק שנשא אותו הרוח ולא נשאר מהם כלל. והאבן שהכתה אותם הפכה להיות הר גדול שממלא את כל הארץ.

מלך המשיח עושה סדר בפירוק מלכויות הרשע

בפירוש שמפרש דניאל את החלום לנבוכדנאצר הוא משנה את סדר המלכויות. "כָּל־קֳבֵ֣ל דִּֽי־חֲזַ֡יְתָ דִּ֣י מִטּוּרָא֩ אִתְגְּזֶ֨רֶת אֶ֜בֶן דִּי־לָ֣א בִידַ֗יִן וְ֠הַדֵּקֶת פַּרְזְלָ֨א נְחָשָׁ֤א חַסְפָּא֙ כַּסְפָּ֣א וְדַהֲבָ֔א". (ב, מה-מו). האבן שתצא מההר לא על ידי בני אדם, תרסק את הברזל, הנחושת, החרס, הכסף והזהב. ושאל המלבי"ם: לכאורה הסדר לא מה שלמדנו קודם, שהחרס צריך להיות עם הברזל לפני הנחושת ולא לפני הכסף והזהב שרומזים למלכות בבל ופרס.

עונה המלבי"ם כי באחרית הימים יתחברו הכסף והזהב עם החרס. דהיינו מלכות בבל ופרס יתחברו לישמעאל. והדברים מדהימים כי באמת פרס ועירק קיבלו עליהם את האיסלאם. לעומתם הנחשת שהיא יוון תתחבר עם הברזל שהוא אדום וזו הנצרות. עוד כותב המלבי"ם "הודיע בזה איך יהיה זה, שזה יהיה ע"י מלחמות גוג ומגוג שיתקבצו כל בני אדום להלחם נגד בני ישמעאל ויכלו זה את זה כמבואר ביחזקאל ובזכריה". ומסיים: שיציב חלמא והחלום יש לו קיום, וא"כ מהימן פתרונו, כי נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם".

 

 

ראשונים במלחמה – גדולי ישראל וחכמיהם

נענש אברהם על שעשה אנרגיא בתלמידי חכמים

ראינו מקודם את מעלת אברהם אבינו שיצא להילחם בארבעת המלכים ובזכות זה זכה לברית בין הבתרים. כנגד זה חכמינו אמרו כי אברהם טעה כשגייס את תלמידיו למלחמה הזו. "מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים?" ועונה "מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים". (נדרים לב ע"א). שנאמר "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן". שלקח למלחמה בארבעת המלכים את התלמידים שלמדו אצלו תורה (ר"ן נדרים לב ע"א). אם כן האם המלחמה הזו הייתה רצויה ונכון ללמוד ממנה או לא?

הם לא מחויבים להציל את לוט

ובאמת התשובה היא פשוטה. אברהם חייב להציל את לוט מדין "לא תעמוד על דם רעך". לוט הוא בן אחיו ולכן יש עליו חובה להילחם כדי להציל אותו. אבל תלמידיו שבאו אליו ללמוד אמונה באל אחד לא מחויבים להציל את לוט שנמצא במקום כל כך רחוק, עליהם לא נאמר "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?".

החובה להלחם ולהציל מתחילה בגדולי ישראל וחכמיהם

אברהם מתאמץ להציל את לוט, ובאמת הוא רוצה להציל את העולם, לכן הוא מתאמץ כל כך. וזו באמת חובה המוטלת על גדולי ישראל. כך אומרת הגמרא (יומא פד:) על הצלה "ואין עושין דברים הללו לא על ידי נכרים ולא על ידי כותיים, אלא על ידי גדולי ישראל". והסביר הרמב"ם בפירוש המשנה (שבת פרק יח משנה ג) "ואין מוסרין חלול שבת בשבילו לא לגוים ולא לקטנים ולא לעמי הארץ כדי שלא יורגלו בחלול שבת ותהא קלה בעיניהם והם אינם יודעים שלא הותר זה אלא לדוחק, אלא אין עושין את זה אלא גדולי ישראל". וכן כתב הרמב"ם בהלכות שבת (ב ג) "כשעושים דברים האלו אין עושין אותן לא ע"י גוים ולא ע"י קטנים ולא ע"י עבדים ולא ע"י נשים כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם, אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם". (וראה ב"י שכח).

מי שנמנע מלהציל – מבלי עולם

חובה גדולה על המטכ"ל לעשות הכל כדי לקיים מה שכתוב בתורה "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדושׁ". שמירת הקדושה מביאה ברכה ונצחונות בקרב. עם זאת מי שנמנע מהצלת חיים של אחרים בגלל חששות של צניעות הוא נקרא "מבלי עולם" (סוטה כ.) דהיינו מחריבים את העולם. והגמרא מביאה דוגמה לחסידים השוטים שמחריבים את העולם "כגון דקא טבעה איתתא בנהרא ואמר לאו אורח ארעא לאיסתכולי בה ואצולה". אשה טובעת בנהר והוא אומר לא דרך ארץ להסתכל עליה ולהציל אותה. (סוטה כא:). על כן מסיים הרמב"ם על מי שנמנע מלהציל בגלל שבת "ואלו המינים שאומרים שזה חילול שבת ואסור, עליהן הכתוב אומר (יחזקאל כ') וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם".

לכן התגייסו הסנהדרין למלחמת ברק ודבורה

בגלל שהחובה להציל היא על גדולי ישראל וחכמיהם, התגייסו למלחמת דבורה "סנהדראות עוסקין בתורה" (רש"י שופטים ה). שנאמר "וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשֹּכָר עִם דְּבֹרָה". וכך פירש הרד"ק על הפסוק "מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר". שהם המחוקקים והסופרים תלמידי החכמים. הם יוצאים ראשונה למערכה להציל את ישראל, כמו אברהם אבינו.

החשמונאים בני לוי – וזדים ביד עוסקי תורתך

כן מצינו את החשמונאים נלחמים במלחמת מתתיהו ובניו ביוון. מלחמה שאנו מודים עליה כל חנוכה ואומרים "טמאים ביד טהורים, רשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך". ואע"פ שכתב הרמב"ם כי שבט לוי פטור ממלחמה "מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן". (רמב"ם יד החזקה הלכות שמיטה ויובל פרק יג יב). עם זאת השתתפו הכוהנים החשמונאים במלחמה כי היא מלחמת מצווה, ובמלחמת מצווה כתיב "הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (סוטה דף מד/ב).

גדולי ישראל וחכמים נלחמים לאורך הדורות

כך למדנו על פנחס שנלחם במלחמת מדיין למרות שהיה כהן. כן היה מרדכי היהודי שהיה מראשי הסנהדרין מסכן את חייו ועומד מול המן ולא משתחווה לו כדי לזקוף את קומתם של ישראל ולהצילם. וכך עשה משה שהציל את העברי מיד מכהו ונלחם בסיחון ועוג. כך עשה תלמידו יהושע בן נון שנחלץ גם למלחמה מול עמלק. שאמר לו משה "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהושֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק". ופירש רש"י "גבורים ויראי חטא שתהא זכותן מסייעתן". (שמות יז ט). וכך עשה עתניאל בן קנז שהיה מגדולי תלמידי החכמים שהחזיר בפילפולו 300 הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה.

ובהמשך הדורות היה דוד המלך שהיה מגדולי המתמידים בתורה "דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר" (ברכות ג ע"ב, וראה רמב"ם מלכים יא ג). דוד רדף את אויביו עד כלתו אותם. והוא מלמדנו שכדי להיות חסיד צריך אדם להכות את אויביו. "יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם: רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם: לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחֹת בַּלְאֻמִּים: לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל: לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל חֲסִידָיו הַלְלוּיָהּ".

ויהי רצון שנזכה לראות את מלך המשיח שגדול בתורה כמו משה ונלחם מלחמות ה'. כך כתב הרמב"ם על המשיח "ומחץ פאתי מואב" – זה דוד, וכן הוא אומר "ויך את מואב וימדדם בחבל". "וקרקר כל בני שת" – זה המלך המשיח שנאמר בו "ומשלו מים עד ים". "והיה אדום ירשה" – זה דוד, שנאמר "ותהי אדום לדוד לעבדים וגו'". "והיה ירשה שעיר אויביו" – זה המלך המשיח שנאמר 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו". אמן ואמן.

שיתוף

ראשי פרקים

שיתוף

hse.org.il.txt

ספר חדש!
הלכות מלחמה ושלום

מעלת הלוחמים – הלכות אומץ וגבורה 
מאת הרב שמואל אליהו שליט"א