גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם
התחיל את השיעור הרב יוסף אליהו שליט"א – ראש בית המדרש דרכי הוראה. וכך אמר: חכמינו אמרו "גדולים צדיקים במיתתם יותר מחייהם" ואנו רואים משנה לשנה יותר ויותר אנשים מתחברים לתורת הרב זצוק"ל. השנה הגיעו עשרות אלפי אנשים להילולה של הרב ומתחזקים בתורתו. גם מי שלא הכיר את הרב מתחבר לאורו הגדול שלא פסק בעת פטירתו, ולהפך, לפי דברי חכמים אור הצדיקים רק הולך וגדל כמו שאנחנו רואים בעלייתם של רבים מעם ישראל לקברי צדיקים. כי באמת הצדיקים אין להם משהו מעצמם, וכל מה שיש להם זה הרצון להגדיל את שם ה' בעולם.
קרח משתמש בשקר ובלגלוג
בגלל האור של התורה שהולך וגודל אי אפשר להתווכח עם האור שלה. לכן הדרך להלחם בתורה היא בלגלוג ובשקר. חכמינו מספרים כי קרח סיפר סיפור על אלמנה מסכנה שהייתה בשכנותו שהיה לה שדה ובאו משה ואהרון לקחת ממנה מעשרות, את הכבש שלה ואת גז הצאן וכו'. ובאמת זה נשמע כאילו הם באים לעשוק את כבשת הרש. סיפור כזה נוגע ברגשות אמיתיים ומעורר כעסים על משה ואהרון. הבעיה היא שבמדבר סיפור כזה לא יכול להיות כי אין במדבר מעשרות וכד'. ובאמת משה הביא לעם ישראל כל כך הרבה שפע של כסף וזהב וחרות ותורה ומן ושלו וכו'. אבל לפעמים אנשים לא חושבים על כל הטוב ומקשיבים לשקר ומיד מתלקחים ומתחילה מחלוקת.
וכך כותב הגר"א כי לעתיד לבא כל המחלוקת עם עם ישראל תהיה ע"י שקרים. וכך אנחנו רואים היום את אומות העולם ששונאות את ישראל מפרסמות דברי שקר שאין להם אח ורע. רצח עם והרעבה וכד'. והשקר הזה תופס כי אין להם אפשרות להתמודד עם האמת. על כן בגאולה נאמר "וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת" (זכריה ח).
הרב לא היה במחלוקת
במשנה נאמר שכל המחלוקת הייתה מחלוקת קרח ועדתו. וכבר דייקו המפרשים שמשה לא היה צד במחלוקת. פעמים רבות ניסו לעורר את הרב למחלוקת כנגדו או בציבור אבל הוא לא תפס צד במחלוקת, לא הרשה לאחד מבני הבית לדבר סרה בשום אדם. והיה אומר: המחלוקת היא לא שלי, אני לא שונא ולא מקפיד על אף אחד. וראינו פעמים רבות איך היה מכבד אפילו אנשים שפגעו בכבודו, כי באמת הוא לא היה צד במחלוקת.
קרח מתעצם בשקר ומשכנע את הקהל
כדי להבין את כוחו של השקר נראה את הגמרא אומרת כי המן היה יורד לצדיקים ליד פתח ביתם ולרשעים רחוק מביתם לפי רשעתם. על כן יש לשאול למה צריכים נסיון להוכיח שמשה צודק, היו מסתכלים איפה יורד המן למשה ואיפה יורד לקרח ועדתווהיו רואים את המרחק של המן מביתו של קרח. ומיישבים כי באמת המן היה יורד רחוק מבית קרח, וכשהיו שואלים אותו על כך הוא היה אומר: באמת אני צריך לחזור בתשובה שאני לא נלחם מספיק במשה שמשקר לכולם. אם אעשה עם משה מחלוקת כתיקנה – אהיה צדיק והמן ירד ליד האוהל שלי. וזה דוגמא להבין את כוחו של מספר השקרים והמחלוקת שגם כשהאמת מול העיניים הוא מצליח לסלף ולאחוז את עיני העם.
קֹרַח בָּעֵי לְמֶעְבַּד חִלּוּפָא דִּימִינָא לִשְׂמָאלָא, בְּגִין כָּךְ אִתְעַנָּשׁ
מרן הרב נוהג להזכיר את דברי הזהר (חלק ג דף קעו.) "קֹרַח בָּעֵי לְמֶעְבַּד חִלּוּפָא דִּימִינָא לִשְׂמָאלָא, בְּגִין כָּךְ אִתְעַנָּשׁ. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ לִישָׁנָא בִּישָׁא, וְאִתְעֲנָשׁ בְּכֹלָּא". והרב הזכיר את הזוהר בתקופת הסכמי אוסלו שלפי דעתו הם שקר וזיוף וסכנה לעם ישראל. אבל היו אנשים שסימאו את עיני הציבור לחשוב שזה שלום ובטחון.
מרן הרב היה אומר את דעתו ברבים עד שאנשי בטחון נשלחו מהממשלה לאיים עליו שיעצרו אותו אם ימשיך להתנגד להסכמים הללו. הוא אמר להם שהם לא יעזו לעצור אותו והוא ימשיך לומר את דבריו ברבים, וכך עשה. כיום אנחנו רואים שעיניו ראו למישרים וכל ההסכמים הללו רק הביאו לשפיכות דמים שממשיכה עד עכשיו. הכל מתוך שקר שפירסמו אותו ברבים ואחזו את עינהים כמו שעשה קרח.
ההספד הכי משמעותי
סיפר הרב שמואל אליהו: בכ"ה סיון תש"ע הייתה ההלוויה של מרן אבא זצוק"ל ואמרו שם הספדים. הדבר החשוב מההספדים הוא המילים של אחי הגדול שלמה שאמר לנו: דעו לכם, שלא רק אנחנו מרגישים בנים של אבא, כל אחד מהציבור שאתם רואים פה מרגיש כאילו הוא בן יחידי של הרב. ובאמת הדברים הללו הביאו, בסופו של דבר, להגדיר את הרב במילים "אביהם של ישראל". וכך ראינו בחוש במשך כל החיים שהרב עזר לעם ישראל והיה מסרב לקבל תמורה על כך. הוא סירב כדי שלא תהיה שום נגיעה אישית אלא הכל מתוך אהבת ישראל.
ככל שלומד יותר תורה יותר אהבת ישראל
ראינו שככל שהרב למד יותר תורה הוא נהיה יותר אוהב ישראל. ואפשר ללמוד על כך ממה שכתב האור החיים הקדוש שיש קשר הדוק בין תורה לישראל ואם אין ישראל אין תורה. "שאם אין ישראל, התורה שנתן ה' להם והיא אתם עמם – הופרה" (אור החיים על ויקרא פרק כו פסוק מד). אילו הייתה ניתנת תורה לעולם בלי עם ישראל היא לא הייתה משפיעה על העולם והעולם היה נשאר שמם ושפל ומלא רוע ורשעות, ניצול, טיפשות ואכזריות.
רק החיבור של עם ישראל עם התורה הביא את האור של התורה ששינה את פני האנושות. בגלל החיבור הזה, כשאדם לומד תורה אמיתית הוא יותר מחובר לעם ישראל, וכך היה מרן הרב זצוק"ל אוהב ישראל גדול יותר ככל שגדל בתורה.
שישים ריבוא אותיות לתורה?
אפשר למצוא רמז נאה לזה ממה שדרשו בזוהר את המילים ישראל כראשי תיבות "יש שישים ריבוא אותיות לתורה". וכך כתב הזוהר "עַד דְּסָלְקִין אַתְוָון, לְשִׁתִּין רִבּוֹא, כְּחוּשְׁבַּן שִׁבְטֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל" (זוהר חדש צא:). ורבים כבר הקשו על זה שבפועל מספר האותיות בתורה הוא 304,805 אותיות בלבד. (עיין חוות יאיר רלה).
ותירץ רבי אברהם אזולאי זצוק"ל בספר חסד לאברהם (מעיין ב נהר יא) שהפירוש הוא עם המילוי. דהיינו האות א נכתבת "אלף" אם סופרים רק את המילוי שלה "לף" יש שתי אותיות. אם סופרים את המילוי של כל אותיות התורה – יש שישים ריבוא אותיות. המשמעות היא שעם ישראל הוא המילוי והפירוש והתוכן של התורה. ובלי ישראל אין משמעות אמיתית לתורה.
בימינו יש מחשבים ואפשר לבדוק את המספרים באופן יותר מדוייק. כך התפרסם בתחומין כא בשם ד"ר משה כץ כי בספירה ממוחשבת במילוי יש שש מאות אלף אותיות בתורה פחות 41 אותיות. וכדי שיהיה מדוייק הוא הציע להוסיף את האותיות המשונות והמנוקדות שכל אחת מהמילים הללו הם רמזים על סודות כפי שנאמר בחז"ל בכמה מקומות. ולכן גם הכתוב הזה אומר שיש בתוכו פירוש שעם ישראל יכול לפרש. וכך מגיעים לשישים ריבוא אותיות בתורה.
כל הפירוש הזה נועד להמחיש את הקשר ההדוק שיש בין התורה לעם ישראל. וכאשר אדם לומד תורה לשמה הוא מקיים ואהבת לרעך כמוך בפועל ממש, שזה עיקר התורה ומהותה גם על פי הפשט, גם על פי חז"ל וגם על פי רמז כפי וסוד שנכתב לעיל.
וּתְקַבְּלוּן אוּלְפַן חֲדַת בְּחֶדְוָא מִבְּחִירֵי צַדִיקַיָא
וּשְׁאַבְתֶּם־מַ֖יִם בְּשָׂשׂ֑וֹן מִמַּעַיְנֵ֖י הַיְשׁוּעָֽה
המילים "וּתְקַבְּלוּן אוּלְפַן חֲדַת בְּחֶדְוָא מִבְּחִירֵי צַדִיקַיָא" הם התרגום של הפסוק בישעיה (יב) "וּשְׁאַבְתֶּם־מַ֖יִם בְּשָׂשׂ֑וֹן מִמַּעַיְנֵ֖י הַיְשׁוּעָֽה". ומסביר שם רש"י את דברי התרגום כי תזכו ללימוד חדש בתורה בחדוה. "כי ירחיב לבם על ידי ישועה הבאה להם ויתגלו להם רזי התורה שנשתכחו בבבל על ידי הצרות".
מסתבר שבגלות אנחנו לומדים תורה בצער בגלל הצרות. ובלשון הגמרא תלמודה של בבל מוגדר "במחשכים הושבני כמתי עולם". נמצאים בצער כמו מת שנמצא לעולם בקברו החשוך, כך הוא הלימוד תורה בבבל ובכל מקום בגלות. כך מגדיר התלמוד הבבלי את "תלמודא של בבל". לעומתו נחשב הלימוד בארץ ישראל לנעם. "נועם – אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה. חובלים – אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה" (סנהדרין כד.).
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן
כך מסביר רש"י את המילים של הרעיה בשיר השירים שמתפללת כי תחזור תשרה האהבה בינה לבין דודה שהוא בעלה שנפרד ממנה והיא והוא רוצים לחזור זה לזה. "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן" (שה"ש א ב). ומסביר רש"י שהמשל הזה הוא ממשיל את מתן התורה החדש שיהיה בירושלים בזמן הגאולה. "ונאמר דוגמא שלו (הנמשל של הפסוק הזה) על שם שנתן להם תורתו ודבר עמהם פנים אל פנים. ואותם דודים עודם ערבים עליהם מכל שעשוע. ומובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה. ומחלים פניו לקיים דברו. וזהו 'ישקני מנשיקות פיהו'". והנעם הזה מביא את גילוי סוד טעמיה של התורה.
זוהר כתורת חיים
מקובלים נסתרים
מרן הרב אליהו זצוק"ל היה מוגדר בפי הציבור כמקובל, ובאמת רק מקובלים ידעו על גדלותו בתורת הקבלה, אנשים אחרים לא שמעו ממנו בדרך כלל ציטוטים מהזוהר וכתבי האר"י אלא אם כן הם כתובים בבן איש חי. אנשים ראו את הרב אליהו כמקובל בגלל רוח הקודש המיוחדת שהייתה לו. רוח הקודש וכח תפילה גדול.
מעשים במזוזה
כדי להבין את הכוחות הללו כדאי להתבונן בראיה הנסתרת של לומדי התורה המופלאה הזו, נביא את הסיפור של הרב רן בן משה שסיפר כי בהיותו רב של נתיב השיירה באה אליו בשבת אשה שלא נראית כשומרת תורה וביקשה שיבדוק את המזוזות בגלל שיש לה בעיות עם בן הזוג שלה שלא מסתדר עם הבן שלה. הרב רן בא במוצאי שבת ובדק ומצא באמת שיש שלוש מזוזות פסולות, שלוש מסופקות והשאר כשרות. ליתר בטחון הוא הלך לחכם נעים בן אליהו זצוק"ל, שהיה האח של הרב מרדכי זצוק"ל, וביקש ממנו שיבדוק את המזוזות. הוא בדק ואמר שהבדיקה של הרב רן נכונה. הוא גם רואה במזוזות כי הבן זוג הוא כהן והאשה היא גרושה ומזה כל הצרות שלהם.
התפלא הרב רן כי הוא לא סיפר לחכם נעים שהבעל כהן, כי הוא עצמו לא ידע מכך, אבל קיבל את הדברים בלי פקפוק. אחר כך הלך הרב רן לרב מרדכי אליהו זצוק"ל שיבדוק גם הוא את המזוזות וגם הוא אישר את מסקנות הרב רן לגבי כשרות המזוזות. וגם הוא אמר בדיוק את הדברים שאמר אחיו הרב נעים זצוק"ל, שמתוך המזוזות מסתבר שהגבר כהן והאשה גרושה וכל הצרות שלהם באות מזה.
חזר הרב רן לנתיב השיירה ואמר לגבר ולאשה את מה שאמרו שני הרבנים המקובלים, והגבר נדהם מכך שהרבנים ידעו שהוא כהן וזיהו את מקור הצרות שלהם. הוא גם סיפר שבאמת רודפים אחריהם כל מיני תקלות והם לא הבינו שהכל בגלל שהם עוברים על דברי תורה. מיד הוא קם ועזב את הבית כדי שלא לעבור על דברי תורה. הסיפור הזה בא להמחיש את רוח הקודש של הרב זצוק"ל שידע את הנסתרות, אבל לא גילה לעולם את כוחו בתורת הנסתר. ורק במקרים כאלו ודומיהם הם מתגלים.
זהירות מצלבים
עוד סיפר קצין מג"ב בכיר בשם יגאל, שבא פעם אל הרב בעקבות כאבי ראש ומגרנות. אמר לו הרב שיש לו במשרד צלב, אמר יגאל שאין לו צלב במשרד, אבל הרב אמר לו ללכת לחפש. הוא חיפש וחיפש ומצא שבתמונה שבמרכז החדר שלו יש צילום של הרבה אנשים, ואחד מהם הוא כומר עם צלב. מיד הוציא את התמונה מחדרו. היה שם קצין דרוזי שראה אותו ושאל למה הוא מוציא את התמונה ויגאל הסביר לו. הדרוזי אמר תן לי את התמונה, אני לא מאמין בדברים של הרבנים שלך.
לקח הקצין הדרוזי את התמונה לשים בחדרו, ירד שתי מדרגות והתגלגל עם התמונה עד סוף המדרגות. התמונה כמובן נשברה והוא יצא חבול, אבל מסקנה חשובה בפיו: אני לא מתעסק עם הרבנים הצדיקים שלך, כל מילה שלהם היא קודש.
וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק
כל הכח הזה בא מתוך לימוד תורה לשמה. שהמשנה באבות (ו א) אומרת כי "כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה" וכו' ובסוף מזכירה "וְנוֹתֶנֶת לוֹ מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה וְחִקּוּר דִּין, וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תוֹרָה, וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק". ובאמת צריך להבין איך אדם יכול להיות מעיין המתגבר הרי חכמינו לימדו אותנו על רבי אליעזר הגדול שאמר (סוכה דף כז:) ש"לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם". וכך מרן הרב אליהו היה מאוד זהיר במסורת שקיבל מרבותיו. עם זאת היה פוסק בשאלות שלא היו מעולם בעם ישראל, כמו רפואה בבתי חולים עם המכשירים החדשים, צבא ומשטרה, חקלאות ותעשיה חדשה. והכל תמיד על פי מה שקיבלנו מפי רבותינו מדורות קודמים.
תורה חדשה מאתי תצא
על התורה הזו נאמר במדרש (רבה ויקרא – פרשה יג פסקה ג) "רבי אבין בר כהנא אמר הקדוש ברוך הוא תורה חדשה מאתי תצא. חדוש תורה מאתי תצא". שאין שינוי בתורה בכלל מאז נתינתה, ועם זאת יש בה חידושים בלי סוף. וכל החידושים הללו באו מתוך דבקות של הרב במוסרי התורה מהדורות הקודמים.
כבוד חכמים ינחלו – על המקובל האלקי הרב שלום שמואלי זצוק"ל
הרב שלום שמואלי זצוק"ל נפטר בגיל 106, יום לפני אזכרת הרב אליהו. סיפר רוני, הנהג של הרב זצוק"ל, כי פעם הוא נסע ברחוב אגריפס והרב אליהו ראה מתוך הרכב את הרב שמואלי זצוק"ל הולך לאיטו ברחוב עם בגדיו הפשוטים. מרן הרב אליהו זצוק"ל ביקש מהנהג שלו לעצור באמצע הכביש, יצא מהמכונית עם הגלימה של הראשון לציון והלך במהירות לרב שלום שמואלי זצוק"ל הוריד את ראשו וקיבל ממנו ברכה באמצע הרחוב. לא חס הרב אליהו זצוק"ל על כבודו. כי הוא ידע שכבוד התורה הוא הכבוד האמיתי. הדבקות בלומדי התורה של הדור הקודם היא המפתח להנחלת התורה לדור הבא, שלא תפסק השרשרת.
מים בְּשָׂשׂ֑וֹן – ללמוד תורה בשמחה
צרת הגלות משכחת את רזי התורה
רש"י מסביר כי רזי התורה נשתכחו בבבל בגלל הצרות, ולכן הם מקבלים את התורה החדשה בזכות הששון. בהקשר זה צריך לשים לב כי הנביא מבטיח על נטיעת כרמים בארץ ישראל: "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ" (ירמיה פרק לא). בהמשך אותו פרק מסביר הנביא כי עם ישראל צריך להיות בארץ ישראל בשמחה. לכן ה' מביא לעם ישראל יין טוב בארץ ישראל. שבתחילה מתקיים בהם "בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".
אחר כך מתקיים בהם. "וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' עַל דָּגָן וְעַל תִּירשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד: אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם". וכל השמחה הזאת מביאה אותם להשגות מיוחדות בתורה.
"נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִ-ים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם: וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד" (ירמיהו לא לב-לג). את כל ההסבר הזה צריך לזכור בכל פעם ששותים יין של ארץ ישראל שצריך להביא אותנו לשמחה של קדושה, וללימוד תורה בעומק גדול.
ששון ושמחה במדית הדין ובמידת הרחמים
השמחה הזאת מביאה הכרת ה' גדולה. כך היה מזכיר מרן הרב אליהו את חשיבות השמחה שמופיעה בפסוק דומה בשני פרקים בתהילים. בפרק מ כתוב : "יָ֮שִׂ֤ישׂוּ וְיִשְׂמְח֨וּ׀ בְּךָ֗ כָּֽל־מְבַ֫קְשֶׁ֥יךָ יֹאמְר֣וּ תָ֭מִיד יִגְדַּ֣ל ה֑' אֹֽ֝הֲבֵ֗י תְּשׁוּעָתֶֽךָ". ובפרק ע בתהילים כתוב "יָ֮שִׂ֤ישׂוּ וְיִשְׂמְח֨וּ׀ בְּךָ֗ כָּֽל־מְבַ֫קְשֶׁ֥יךָ וְיֹאמְר֣וּ תָ֭מִיד יִגְדַּ֣ל אֱלֹהִ֑ים אֹ֝הֲבֵ֗י יְשׁוּעָתֶֽךָ". פעם בשם אלוקים ופעם בשם הויה. והטעם הוא שגם כשה' מנהיג את עולמו במידת הדין צריך לשמוח בה' כי גם בדין מתגדל שמו ומתעלה. וכמובן כשה' מנהיג את עמו ואת עולמו במידת הרחמים צריך להודות בששון ובשמחה.
ששים ושמחים על השמחה
כן היה רגיל מרן הרב להזכיר את הפסוק מתהילים סח שכתוב בו "וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה". והקשה כי הפסוק לכאורה חוזר על עצמו כשאומר וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה אחרי שאמר וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ? והסביר כי בשנית מדובר על שמחה אחרת – הצדיקים ששים בשמחה על כך שהם מקיימים את המצוות בשמחה ובעלצון וזו שמחה מיוחדת.
זוכים רק על ידי בחירי הצדיקים – שמחכים לישועה
צדיקים שמחכים לישועה אלא לתורה בלבד
את התורה הזו לומדים מבחירי הצדיקים שמחכים לישועה. כך אומר הפסוק בזכריה (ט): גִּילִ֨י מְאֹ֜ד בַּת־צִיּ֗וֹן הָרִ֙יעִי֙ בַּ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה מַלְכֵּךְ֙ יָ֣בוֹא לָ֔ךְ צַדִּ֥יק וְנוֹשָׁ֖ע ה֑וּא עָנִי֙ וְרֹכֵ֣ב עַל־חֲמ֔וֹר וְעַל־עַ֖יִר בֶּן־אֲתֹנֽוֹת". על זה אומר המדרש (פסיקתא רבתי – פרשה לד) ש"הקב"ה מכריז להם לכל צדיקי דור ודור אמר להם צדיקי עולם אע"פ שדברי תורה צריכים הם עלי שחכיתם לתורתי ולא חכיתם למלכותי. שבועה היא לפני שכל שחיכה למלכותי אני בעצמי מעיד בו לטובה שנאמר "לָכֵ֤ן חַכּוּ־לִי֙ נְאֻם־ה֔' לְי֖וֹם קוּמִ֣י לְעַ֑ד" (צפניה ג' ח').
ליגלגו על הצדיקים הללו
ואלו בחירי הצדיקים שמחכים לגאולה ומהם צריך ללמוד תורה. וכך ממשיך המדרש ואומר כי מדובר באבלים שנצטערו עם ה' על ביתו החרב ועל היכלו השמם. והיו אנשים שליגלגו עליהם שהם עדיין מחכים לגאולה וביטלו את הצפיה למשיח ולגאולה. "אילו אבילי ציון שהשפילו את רוחם ושמעו את חרפתם ושתקו ולא החזיקו טובה לעצמם" (עיין עוד שומר אמונים – מאמר הגאולה פרק ג). ולמרות הלגלוג המשיכו באמונה בגאולה, וזוכים לראות בשמחתה.
ל"ו צדיקים – אלה שמחכים לגאולה
ובפסוק משמע כי גם ה' מחכה לגאולה כמו שכתוב בגמרא בסנהדרין (צז:) שנאמר (ישעיה ל) "וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם ". ויש ל"ו צדיקים שמחכים לגאולה ביחד עם ה' "שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) "אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ". אָמַר אַבַּיֵּי, לֹא פָּחוּת עָלְמָא, מִתְּלָתִין וְשִׁיתָּא צַדִּיקֵי, דִּמְקַבְּלֵי אַפֵּי שְׁכִינָה בְּכָל דָּרָא, שֶׁנֶּאֱמַר, "אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ", ל"ו בְּגִימַטְרִיָּא – תְּלָתִין וְשִׁיתָּא הֲווּ". והמחכים לא יתאכזבו שנאמר "וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר".
מצווה לצפות לגאולה
כיון שהרב זצוק"ל היה איש הלכה הוא היה מזכיר את דברי הרמב"ם בהלכות מלכים (יא) שצפיה לגאולה היא לא רק דברי חסידות ששייכים למקובלים עליונים, אלא היא חיוב לכל אחד. כך כתב הרמב"ם "וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה' ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים".
רואים את הגאולה יום יום
לכן השאלה הראשונה בשמים – צִפִּיתָ לִישׁוּעָה?
בגלל החובה הזו אומרת הגמרא ששואלים בשמים כל אחד האם צִפִּיתָ לִישׁוּעָה? (שבת לא.) והיה מדגיש הרב את דברי רש"י שהסביר כי השאלה היא אם ציפת לקיום דברי הנביאים. שהישועה היא התקיימות דברי נבואתם. והוסיף על זה בשם הר"ן "ועוד צריך לבאר צפית לישועה בימיך, ולא אמר צפית שתבוא ישועה לישראל, דמי שאינו מאמין בזה מין הוא שהמינין אינן מאמינין שתבוא ישועה לעולם לישראל".
בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם אֶל יוֹם יְשׁוּעָתוֹ
לכן אנחנו אומרים יום יום בתפילה את הפסוק שאומר כי חובה לראות יום יום את הישועה שצומחת ודברי הנביאים שמתקיימים. שנאמר "שִׁ֤ירוּ לַֽה֙' כָּל־הָאָ֔רֶץ בַּשְּׂר֥וּ מִיּֽוֹם־אֶל־י֖וֹם יְשׁוּעָתֽוֹ: סַפְּר֤וּ בַגּוֹיִם֙ אֶת־כְּבוֹד֔וֹ בְּכָל־הָעַמִּ֖ים נִפְלְאֹתָֽיו". (דברי הימים א פרק טז פסוק כג – כד) לבשר ולספר ליהודים ולגויים שבכל יום יש ישועה.
והטעם הוא כי "כי אין לך יום שאין תשועה הולכת ונוספת יום יום" (אלשיך שם). לכן "בכל יום בשרו זה לזה על הישועה החדשה" (מצודות תהילים צו ב). "כי תמיד הוא מושיע אתכם מיד אויביכם" (רד"ק על דברי הימים א פרק טז פסוק כג) וצריך אדם להרגיל את עצמו לראות את ישועות ה' ולבשר לאחרים ולהודות בתפילת י"ח באומרו "על ניסך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת".
שם ה' מתגדל ומתקדש בכל יום
וכן צריך לכוון בקדיש שאומר כי מתגדל ומתקדש שם ה' בעולם, וזה קורה כל יום. "בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל". שאם אמר יתגדל ויתקדש שמו של ה' בעולם בחיים שלכם למה הוסיף "ביומיכון"? אלא שרוצה לומר שבכל יום שם ה' מתגדל בעולם. וצריך להתבונון ולראות ולהודות על כך ולבשר אחד לחברו.
