תיקון חטא המרגלים בדורינו

חטא המרגלים – שבירת הרוח

חטא המרגלים בדורם

המרגלים שברו את הרוח של עם ישראל. הם אמרו לעם ישראל שאנחנו חלשים כמו חגבים, "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (במדבר יג לא). מאידך הם ממיסים את לב ישראל ומספרים לו שהענקים הם חזקים ולא מנוצחים. "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם" (שם כג).

העם מפחד ואומר למשה "אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם". (דברים א כו-כז). והתורה אומרת כי מחמת הפחד הם מואסים בארץ ישראל, דכתיב: "וימאסו בארץ חמדה" ורוצים לחזור למצרים  "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה".

אנשים עם רוח שלא נסחפים

הסיבה שבגללה יהושע וכלב לא נסחפו היא כי הייתה להם רוח אחרת, "יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹֹ" (במדבר כז יח), כן נאמר על כלב "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ" (במדבר יד כד). בזכות הרוח הם מצליחים לראות שעבר זמנם של הענקים והם לא מסוכנים כמו שהם נראים. "סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם" (שם יד ט).

הם מנסים לרומם את רוח העם ואומרים להם: יש לנו מספיק כח לנצח אותם "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (שם פס' ל. מלבים דברים א מא). ה' שהוציא אותנו ממצרים ועשה לנו את כל הניסים הללו לא התעייף בדרך. הוא כרת ברית עם האבות והוא יקיים אותה, וננצח אותם "אִם חָפֵץ בָּנוּ ד' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ" (שם יד ח).

כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ כִּי אֶרֶץ צְבִי שָׁכַחְנוּ

חכמינו אמרו בכמה מקומות בש"ס כי הטעות של המרגלים היא לא טעות חד פעמית, הבכיה של חינם בדור המרגלים הפכה להיות בכיה לדורות בשני חורבנות, הבית הראשון והשני וגם בגירוש ספרד. על הקשר בין טעות חטא המרגלים לגירוש ספרד כותב רבי יעקב עמדין: "שִׁמְעוֹנִי אַחַי וְרֵעַי זִכְרוֹ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְכוּ'. וְאַל תַּחַשְׁבוּ לְהַשְׁקִיעַ בְּחוּץ לָאָרֶץ חָס וְשָׁלוֹם וְכוּ'. כִּמְדֻמָּה לָנוּ בִּהְיוֹתֵנוּ מְעַט בְּשַׁלְוָה בְּחוּץ לָאָרֶץ שֶׁכְּבָר מָצָאנוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלַיִם אַחַר דֻּגְמָתָהּ, עַל כֵּן בָּאוּ עָלֵינוּ כָּל הָרָעוֹת. כְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ שׁפאניא (סְפָרַד) וְאַרְצוֹת אֲחֵרוֹת בְּשַׁלְוָה וְכָבוֹד גָּדוֹל מִימֵי הַחֻרְבָּן זְמַן רַב כְּאֶלֶף שָׁנִים וְשׁוּב נִתְגָּרְשׁוּ מִמֶּנָּה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר שֵׁם וּשְׁאֵרִית שְׁמָהּ.

צַדִּיק הוּא ד', כִּי יָצָא מִדַּעְתָּם לְגַמְרֵי עִנְיַן גָּלוּת, וְהִתְעָרְבוּ בַּגּוֹיִים וְצִיּוּן דּוֹרֵשׁ אֵין לָהּ, הִיא עֲזוּבָה שֶׁכּוֹחָהּ, גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר וְדוֹדָה חָמַק עָבַר, שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר, וְהַבָּנִים חָשַׁךְ מִשָּׁחֹר תֶּאֱרֵם, הָלְכוּ שְׁחוֹחַ בַּגּוֹיִם לֹא מָצְאוּ מָנוֹחַ. כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ כִּי אֶרֶץ צְבִי שָׁכַחְנוּ, לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ לֹא זָכַרְנוּ, אַל גִּיל כְּעַמִּים דָּרַשְׁנוּ". (היעב"ץ, בית יעקב, חלק א, עמוד מג).

יחשוב כי ברלין היא ירושלים

גם הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק כתב לפני מלחמת העולם השנייה כי יש סכנה גדולה ליהודים שמתאהבים בגלות ושוכחים כי הברכה של עם ישראל היא רק בארץ ישראל: "עוֹד מְעַט יָשׁוּב לֵאמֹר, שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְהַיִּשְׂרְאֵלִי בִּכְלָל יִשְׁכַּח מַחְצַבְתּוֹ וִיחַשֵּׁב לְאֶזְרָח רַעֲנָן, יַעֲזֹב לִמּוּדֵי דָּתוֹ, לְלַמְּדוֹ לְשׁוֹנוֹת לֹא לוֹ, יְלֵיף מִמַּקְלְקַלְתָּא וְלֹא יְלֵיף מִתַּקַּנְתָּא (עיין ירושלמי, מועד קטן ב, ב), יַחֲשֹׁב כִּי בֶּרְלִין הִיא יְרוּשָׁלַיִם וּ'כִּמְקֻלְקָלִים שֶׁבָּהֶם עֲשִׂיתֶם כַּמְּתֻקָּנִים לֹא עֲשִׂיתֶם' (סַנְהֶדְרִין לָט, ע"ב), וְ'אֶל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל גִּיל בְּעַמִּים' (הושע ט, א) ". (משך חכמה, ויקרא כו, מד). הוא מזהיר "רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו" כמו שראינו כולנו בחוש.

 

בדורנו אנחנו רואים את התיקון

כל העולים לארץ ישראל – מתקנים את חטא המרגלים

בדור שלנו אנחנו רואים את התיקון לחטא המרגלים. כך כותב הרה"ג עובדיה הדאיה זצוק"ל ששמע מאביו הרה"ג שלום הדאיה זצוק"ל (שניהם היו אב"ד בירושלים וראשי ישיבת המקובלים בית אל) כי "כָּל הָעוֹלִים עַתָּה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְשֵׁם חִבַּת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי בָּזֶה מְתַקְּנִים עֲוֹן הַמְּרַגְּלִים, שֶׁהוֹצִיאוּ דִּבָּה עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וַהֲרֵי תִּקּוּן זֶה עַצְמוֹ שֶׁל עֲוֹן הַמְּרַגְּלִים יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּקִיא אוֹתוֹ הָאָרֶץ, וּלְהִתְיַחֵס בְּיַחַס צַדִּיק.

וְלָכֵן עִם שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ לְכַמָּה מֵהַמִּתְפָּרְצִים וְהַפּוֹשְׁעִים בְּא"י, הֲרֵי מִצְוָה זוֹ שֶׁל חִבַּת הָאָרֶץ, וְרִבּוּי הַיִּשּׁוּב שֶׁמִּתְרַבֶּה עַל יָדָם, בְּהַחֲיָאַת הַשּׁוֹמֵמָה, וְרִבּוּי הַבִּנְיָנִים, שֶׁבָּהֶם מִתְיַשְּׁבִים כַּמָּה וְכַמָּה עוֹלִים חֲדָשִׁים, הַחֲרֵדִים עַל דְּבַר ה' וּמְקִימִים בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת בְּכָל אֲתָר וַאֲתָר, הֲרֵי בָּזֶה לוֹקְחִים חֵלֶק גַּם אֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם יָד וְשֵׁם בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת, כִּי הֲרֵי עַם יִשְׂרָאֵל, כֻּלּוֹ בחינת גּוּף אחד, וְאֵין לְךָ אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשֶׂה חֲבֵרוֹ, וַהֲרֵי מִצְוָה זוֹ כְּדָאָה לְהָגֵן עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת לָהֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ". (שו"ת ישכיל עבדי חלק ה הקדמה).

חיבת הארץ מתקנת את מאיסתה

כן כתב רבי אלעזר אזכרי בספר חרדים (נט) כי בעליה לארץ ישראל ובאהבתה מתקנים את מאיסת ארץ חמדה של המרגלים. "וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו, כי תחילת עווננו שנקבעה לנו בכיה לדורות יען מאסנו בה שנאמר (תהלים קו, כד) וימאסו בארץ חמדה, ובפדיון נפשנו מהרה יהיה כתיב (שם קב, טו) כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, ושם נאמר "אתה תקום תרחם ציון".

אנחנו בדור שבו יהודים עולים לארץ ברציפות במשך יותר ממאה שנים, מיישבים את הארץ ומייבשים את הביצות, מסכנים את חייהם כדי להתיישב במקומות שלא נעבדו מאז חורבן בית שני. וכמה וכמה פעמים נעקרו ממקומם בארץ על ידי השלטונות הבריטים או הטורקים, ולצערנו לפעמים גם על ידי יהודים. ובכל זאת לא איבדו את אהבת הארץ הגדולה שלהם וכך הארץ הולכת ומתיישבת ופורחת.

החיילים מתקנים את הפחדנות

במיוחד בימינו שאנו רואים את החיילים באים מעצמם ונלחמים בעוז ובגבורה גדולה במשך חודשים ארוכים. נלחמים כאריות למען עם ישראל. וכמה וכמה מאות יהודים באו מחו"ל בעיצומה של שמחת תורה כדי להגן על עם ישראל ולהגן על הארץ שלא תיפול בידי זרים. הגבורה הזאת, אהבת ישראל הזאת, מסירות הנפש הזאת היא התיקון הגדול ביותר של חטא המרגלים שאיבדו את הגבורה, את אהבת הארץואת האמונה.

אמרו חכמינו במדרש "משלו משל למה הדבר דומה לבני אדם שיוצאים למלחמה, בשעה שהם יוצאים הם שמחים וכל זמן שהם מתייגעים ידיהם מתרשלות. אבל ישראל אינו כן אלא כל זמן שהם מתייגעים הם שמחים ואומרים נלך ונירש את ארץ ישראל" (ספרי במדבר פב).

לא מפחדים מהענקים של ימינו

כן אנחנו רואים את ראש הממשלה ושריה, הם לא מפחדים מהענקים המדומים של ימינו. לא מתחשבים בנשיאי האקדמיה בארה"ב שנחשבו אורים ותומים בעניני מוסר וצדק. לא מתחשבים באיומי בית הדין הבינלאומי בהאג שמוציא צווי מעצר. ממשלת ישראל לא מפחדת מאיומי ארה"ב, רוסיה, סין ואירופה ועושה מה שטוב לעם ישראל. ראש הממשלה עומד מול נשיא ארה"ב שאמר לא להכנס לרפיח ואומר לו שיעשה מה שטוב למדינת ישראל ולאזרחיה.

מוותרים על טובתם האישית למען ארץ ישראל

כתב רבי חיים פלאג'י זצוק"ל בשם זוהר ויקהל כי חטא המרגלים נבע מכך שהנשיאים פחדו שביום שהם יעלו לארץ תתבטל נשיאותם. הם העדיפו את טובתם האישית על טובת כלל ישראל. התיקון יהיה בזה שהמנהיגים יוותרו על טובתם האישית למען עם ישראל. וכך היה כשרבנים ומנהיגי קהילות נכבדים עזבו את כל כבודם בחו"ל ועלו לארץ ישראל להיות כפשוטים שבפשוטים.

צריך להזכיר גם שראש הממשלה נמצא במתקפה מתמשכת וממציאים לו שורה של תיקים ומשפטים הזויים. הוא יודע כי ברגע שח"ו יאמר שהוא מסכם להקמת מדינה פלשתינאית – יסגרו כל התיקים. הוא יודע כי כאשר הוא יוותר למחבלים – כל הרדיפות יעצרו. למרות כל זאת הוא לא נכנע לענקי הצדק המעוות הזה וממשיך בדרך האמת. וה' עימו.

 

להאמין בקדושת הארץ

וְהַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לְהַבִּיעַ אַף חֵלֶק אֶחָד מֵרְבָבָה מֵחֶמְדַּת אֶרֶץ חֶמְדָּה

על חטא המרגלים כתב הראי"ה קוק זצוק"ל "יְסוֹד הַגָּלוּת וְהַשִּׁפְלוּת הַנִּמְשָׁךְ בָּעוֹלָם בָּא רַק מִמָּה שֶׁאֵין מוֹדִיעִים אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶת עֶרְכָּהּ וְחָכְמָתָהּ, וְאֵין מְתַקְּנִים אֶת חֵטְא הַמְּרַגְּלִים שֶׁהוֹצִיאוּ דִּבָּה עַל הָאָרֶץ". המרגלים היו אנשי מעלה "כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (במדבר יג ג). "כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות. ואותה שעה כשרים היו" (רש"י שם).

בִּתְשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל: לְהַגִּיד וּלְבַשֵּׂר בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ הוֹדָה וַהֲדָרָה, קְדֻשָּׁתָהּ וּכְבוֹדָהּ, וְהַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה אַחֲרֵי כָּל הַהַפְלָגוֹת כֻּלָּן, מִצִּדֵּנוּ, לְהַבִּיעַ אַף חֵלֶק אֶחָד מֵרְבָבָה מֵחֶמְדַּת אֶרֶץ חֶמְדָּה וּמֵהַדְרַת אוֹר תּוֹרָתָהּ וְעִלּוּי אוֹר חָכְמָתָהּ וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַמִּתְנוֹסֵס בְּקִרְבָּהּ". (אגרות הראיה כרך א  צו).

הבדל עצום ונשגב בין תורת א"י לתורת חו"ל

הוא כותב את כל זה כדי להדגיש כי יש "הבדל עצום ונשגב בין תורת א"י לתורת חו"ל. בא"י שפע רוח הקדש מתפרץ לחול על כל ת"ח שמבקש ללמוד תורה לשמה, וק"ו על קיבוץ של ת"ח, והרוח הכללי, השופע בנועם והולך ומתפשט, הוא הרודד את הפרטים, הוא המרחיב את ההלכות, הכל מלמעלה למטה. מה שא"כ בחו"ל. רוח כללי קדוש א"א לשאוף באויר טמא ועל אדמה טמאה. אלא כל פרט ופרט מן התורה מעלה איזה ניצוץ, איזו הארה, להתקרב אל רוח אלקים חיים, השוכן על עמו פה בארץ חיים. 'על הגאולה זה תלמוד ירושלמי ועל התמורה זה תלמוד בבלי' (זוהר חדש רות). ועל כן 'חביבה כת קטנה שבא"י מסנהדרי גדולה שבחו"ל'".

אִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – לֹא הָיָה שׁוּם מוֹנֵעַ בָּעוֹלָם

כן כותב רבי נחמן מברסלב על החסרון הזה של חוסר ההבנה במעלת ארץ ישראל. "כִּי אִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה שׁוּם מוֹנֵעַ בָּעוֹלָם שֶׁיּוּכַל לְמָנְעוֹ, וְלֹא הָיוּ כָּל הַמְנִיעוֹת שֶׁבָּעוֹלָם נֶחֱשָׁבִים בְּעֵינָיו לִמְנִיעוֹת כְּלָל. וּבֶאֱמֶת אֵינָם מְנִיעוֹת כְּלָל, כִּי הַמְנִיעָה הַגְּדוֹלָה הִיא שֶׁצְּרִיכִין לַעֲבֹר בִּשְׁנֵי יַמִּים לְדֶרֶךְ רָחוֹק כָּזֶה, וַהֲלֹא אָנוּ רוֹאִים אֲלָפִים וְרִבְבוֹת בְּנֵי אָדָם שֶׁפּוֹרְשִׁין עַצְמָן לְיַמִּים לְמֵרָחוֹק יוֹתֵר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִיל סְפֵק רֶוַח, זֶה נוֹסֵעַ לְמַארְסֶעלְיָיא וְזֶה לְלוֹנְדוֹן, וְזֶה לַאֲמֶערִיקָא שֶׁרָחוֹקָה מְאֹד, מִכָּל שֶׁכֵּן לִסְטַאנְבִּיל וּלְעַכּוֹ – שֶׁשְּׁכִיחִים עוֹבְרִים וְשָׁבִים הַרְבֵּה".‏ על כן צריך ללמוד הרבה על מעלת ארץ ישראל כדי שאנשים יעלו אליה גם היום ולא יוותרו על חלקים ממנה לטובת מדינה של ערבים.

אִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֵלֶק מֵאֶלֶף כְּמוֹ שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת

ממשיך רבי נחמן וכותב "וְעַל כֵּן אִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֵלֶק מֵאֶלֶף כְּמוֹ שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי הָיָה כָּל אָדָם רָץ וּפוֹרֵחַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ מִי שֶׁהָיָה רָץ אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיִּמְצָא שָׁם בְּוַדַּאי אֲלָפִים וְרִבְבוֹת אֲדוּמִים, שֶׁבְּוַדַּאי הָיָה רָץ לְשָׁם בְּכָל כֹּחוֹ, וְלֹא הָיָה שׁוּם מוֹנֵעַ שֶׁיִּמְנָעֵהוּ, וְהָיָה לוֹוֶה וּמוֹכֵר כָּל אֲשֶׁר לוֹ עַל הוֹצָאוֹת, וְהָיָה פּוֹרֵחַ לְשָׁם בִּזְרִיזוּת וּבְבֶהָלָה גְּדוֹלָה.

מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיָה הָאָדָם מֵשִׂים לְלִבּוֹ שֶׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מֵרֹאשָׁהּ לְסוֹפָהּ מְלֵאָה מִשֶּׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי הַתּוֹרָה מַתְחֶלֶת מִ"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בְּרֵאשִׁית א, א), וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵ'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם' וְכוּ', וּמִפְּנֵי מָה פָּתַח בִּ'בְרֵאשִׁית'? בִּשְׁבִיל 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם' וְכוּ', שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָעַכּוּ"ם: 'לִסְטִים אַתֶּם' וְכוּ'.‏ (לקוטי הלכות ברכת הפרות הלכה ד).‏

תפילה לעלות לארץ ישראל

על כן כתב רבי נחמן תפילה לעלות לארץ ישראל "אָנָּא ה', רַחֲמָן מָלֵא רַחֲמִים, חַסְדָּן מָלֵא חֲסָדִים, טוֹב מָלֵא טוֹבוֹת, צַדִּיק מָלֵא צְדָקוֹת, מוֹשִׁיעַ מָלֵא יְשׁוּעוֹת, הֵטִיבָה בִּרְצוֹנְךָ עִמִּי, וְתֵן לִי בְּרַחֲמִים וָחֶסֶד וּבְמַתְּנַת חִנָּם, שֶׁאֶזְכֶּה מְהֵרָה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבוֹתֵינוּ, הָאָרֶץ אֲשֶׁר כָּל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשָׁם לִהְיוֹת שָׁם וְרֻבָּם בָּאוּ לְשָׁם וְתִקְּנוּ שָׁם מַה שֶּׁתִּקְנוּ וּפָעֲלוּ שָׁם מַה שֶּׁפָעֲלוּ וְזָכוּ שָׁם לְמַה שֶּׁזָּכוּ, הַכֹּל עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, שֶׁהִיא נְקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל כָּל הָעוֹלָם אֲשֶׁר טָרַח וְיָגַע אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה מְאֹד, וְהִבִּיט וְרָאָה וְהֵבִין וְחָקַר וְחָקַק וְחָצַב וּמָדַד וְשָׁקַל וּמָנָה, עַד שֶׁגִּלָּה לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת שֶׁהִיא יְסוֹד נְקֻדַּת הַקְּדֻשָּׁה יְסוֹד הָאֱמוּנָה וְהִבְטִיחוֹ לְהַנְחִיל אוֹתָהּ לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו לְדוֹרוֹתָם.

עַל כֵּן רַחֵם עָלַי לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְזַכֵּנִי בִּזְכוּתוֹ וְכֹחוֹ וּבִזְכוּת כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁזָּכוּ לָבוֹא לְשָׁם, שֶׁאֶזְכֶּה גַּם אָנֹכִי הַנִּבְזֶה וְהַפָּחוּת בְּתַכְלִית שֶׁאֵין פְּחִיתוּת אַחֲרָיו, לְדַלֵּג וְלִקְפֹּץ מְהֵרָה עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים וְהַסִּכְסוּכִים הַמּוֹנְעִים מִלִּנְסֹעַ לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל, לְשַׁבֵּר הַכֹּל מְהֵרָה, וְלָבוֹא בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל לְאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה". (ליקוטי תפילות א פד תתקה).‏

 

הארץ שבארצנו הקדושה יותר קדוש מהשמים שבחו"ל

כן כתב בשו"ת משנה הלכות (חלק ז סימן רא) כי "רבים משלומי עמנו אינם רוצים לעלות" כי השלטון הוא לא שלטון של תורה וקדושה. אבל הוא כותב להם. "עם כל זאת ודאי מי שיכול לדור בארצנו הקדושה ארץ אשר לא זכה בה בר בתיה (משה רבינו) ולהסתופף בצלה של אמנו ציון וליהנות מקדושתה וטהרתה ואוירה הטהור והצח. כמ"ש ח"ס על התורה שהארץ שבארצנו הקדושה יותר קדוש מהשמים שבחו"ל".

בחו"ל עלולים בניו ונכדיו להתבולל בין הגויים

מלבד זאת כותב בעל משנה הלכות כי בארץ ישראל סכנת ההתבוללות קטנה מאשר בחו"ל. בחו"ל יש מקומות שחצי ויותר נישאים לאינם יהודים, ויש מקומות שבהם אין כלל יהודים שנשואים ליהודים. ואילו בארץ ישראל ההתבוללות היא מאוד קטנה (פחות מ-5%). "וח"ו לא יתבולל עם הרשעים לא הוא ולא זרעו אחריו, אשרי לו מי שזוכה לשתי שלחנות לדור בתוכה וליהנות מקדושתה כה יתן ה' ונזכה במהרה כלנו לראות בנחמת ציון וירושלים בביאת משיח צדקינו בב"א".

להזהר מלשון הרע על ארץ ישראל

קללת המרגלים גם בימינו

לכן צריך מאוד להזהר שלא לדבר רע על ארץ ישראל. וכך מספרים על הנצי"ב שבאו אליו אנשים ואמרו לו דבר שלילי על ארץ ישראל וגירש אותם מעל פניו. וכך כתוב בספר שפת אמת למהר"ם חאגיז (פרק י') כי גם היום יש עונש למי שמדבר רע על ארץ ישראל. הוא לומד את זה מהפסוק האמור על המרגלים "כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי: אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ".

אם המרגלים, שהוציאו את דיבת הארץ, לא יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם, בוודאי ש"וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ" (במדבר יד, כג). ולמה חזר ואמר שהמנאצים לא יראו את ארץ ישראל? ועונה כי יש פה שתי גזרות. אחת על המרגלים שהיו במדבר שלא יראו את הארץ. ויש פה גזירה שניה על כל מי שידבר רע על ארץ ישראל במשך הדורות וינאץ אותה, שלא יזכה לראותה. וזה לשונו: "כי יצאה הגזירה מלפניו יתברך, דכשם שכל האנשים הרואים את כבודי, דהיינו הדור ההוא (של יוצאי מצרים), אני גוזר עליהם שלא יהיו רואים את הארץ. כן לדורות הבאים – כל מי שיוציא שם רע על הארץ ילקה בגופו ויכנס בעונש זה, והיינו "וכל מנאצי לא יראוה" דקאי על העתיד גם כן.

נִּגְזַר עָלֵינוּ גָּלוּת ממַעֲשֵֹה הַמְרַגְּלִים שהָיָה עֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע

למנוע את המדברים שלילה על כל דבר כתב הרב ישראל מאיר מראדין ספר בשם "חפץ חיים" (והיום כולם מכירים את שמו על פי שם ספרו). בהקדמה לספרו הוא מסביר את הסיבות שהביאו אותו לכתוב את הספר: "וְכַאֲשֶׁר נַחְפְּשָֹה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, אֵיזֶה עֲוֹנוֹת הֵם מֵהָעִקָּרִים הַגּוֹרְמִים לַאֲרִיכַת גָּלוּתֵנוּ, נִמְצָאֵם הַרְבֵּה. אַךְ חֵטְא הַלָּשׁוֹן הוּא עַל כֻּלּוֹ וכו' וְעוֹד הֲלֹא יָדוּעַ הוּא שֶׁנִּגְזַר עָלֵינוּ גָּלוּת מִכְּבָר מֵעֵת מַעֲשֵֹה הַמְרַגְּלִים, וְחֵטְא הַמְרַגְּלִים הֲלֹא הָיָה עֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע, וּכְמוֹ דְּאִיתָא בַּעֲרָכִין (דַּף ט"ו.) אִם כֵּן אָנוּ מֻכְרָחִין לְתַקֵּן זֶה הַחֵטְא קֹדֶם הַגְּאֻלָּה".

החיוב לעלות לארץ ישראל גובר

חיוב לעלות לארץ ישראל – גם כנגד כיבוד הורים

על חובת העליה כתב בשו"ת המבי"ט (חלק א סימן קלט) על אדם שנדר לעלות לארץ ישראל אם יבריא או ירוויח. והרוויח או הבריא וכד'. "ואביו ואמו אינם מניחים אותו ללכת לדור שם וגם כן אשתו אינה רוצה לדור שם". ושאל את המבי"ט מה לעשות. ועונה המבי"ט שאדם חייב לקיים את נדרו. וכמו שאדם לא חייב לקיים ציווי הוריו שאמרו לו לא להחזיר אבידה או לא לשמור שבת, כך לא צריך לשמוע אליהם אם אמרו לו לא לעלות לארץ ישראל. ויאמר להוריו שגם הם יעלו לארץ ישראל ושם הוא יכבדם.

וכן כתב בשו"ת בית יהודה (יו"ד נד) על מקרה שמישהו לא נדר, אלא רוצה לעלות בגלל קדושת הארץ. "על בן ת"ח שנדבה רוחו אותו לילך לעיר הקדש צפת תוב"ב ויש לו אב ואם שמצטערים הרבה על פרידתו ומעכבין אותו שלא ליפרד מהם כלל. אם חייב לשמוע להם משום הנאת כבוד הוריו?". ועונה כי למרות שהוקש כיבוד אב ואם לכבוד ה', במקרה כזה לא צריך לבטל את עלייתו, כמו בכל מצווה אחרת שלא חייב לשמוע בקולם. ו"פשיטא דאין צריך לשמוע לאביו ולאמו בזה אעפ"י שמצערן הרבה".

חובה לעלות – אפילו כשיש סכנה רוחנית

כתב הנצי"ב בהסכמה לספר "למען ציון" כי חכמינו במדרש (שיר השירים) אמרו שכנסת ישראל הצטדקה שלא עלתה לארץ במילים "רחצתי את רגלי איככה אטנפם", ופירשו חז"ל במדרש שה"ש: כי בבבל התנתקתי מחטא ע"ז שהיה בארץ ישראל בימי הבית הראשון. "רחצתי את רגלי מטינופת עבודה זרה". ולכן עכשיו אנחנו לא רוצים לעלות מבבל לארץ ישראל כי אדמת ארץ ישראל מעוררת בנו רצון לעבוד עבודה זרה. "יודעת הייתי שאבק של אותו המקום משיאני לע"ז".

האם טענתה של כנסת ישראל התקבלה? לכאורה לא. שהרי בגמרא אמרו שיש קפידא על אלה שלא עלו בימי הבית השני לארץ ישראל. ובגמרא (יומא דף ט ע"ב) מובא סיפור על ריש לקיש ששחה בירדן ובא רבה בר בר חנה לתת לו יד לעלות ליבשה. אמר ריש לקיש לרבה בר בר חנה. "אלהא סנינא לכו". אלוקים שונא אתכם כי אבות אבותיכם לפני ארבע מאות שנה לא עלו לארץ ישראל. והוא דורש את הפסוק "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז". אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא – נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו. עכשיו שעליתם כדלתות – נמשלתם כארז שהרקב שולט בו".

אם כן אנו רואים שה' מתרעם על כך שלא עלו לארץ ישראל למרות שהיה בארץ ישראל סיכון רוחני גדול.

חיוב לעלות לארץ ישראל – גם לעיר של עובדי ע"ז

וכך אנחנו לומדים בגמרא (כתובות דף קי ע"ב) "תנו רבנן לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנא' לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים". והלא יש סכנה לגור בעיר שרובה עכו"ם שהרי "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם" (רמב"ם דעות פרק ו).

ולמה חובה לעלות למרות הסכנה?

כי יש מעלה רוחנית גדולה בארץ ישראל שבזכותה מתקדש שם ה' בעולם כמו שאנו אומרים בתפילה כמה וכמה פעמים. "קַבֵּץ נְפוּצוֹת קֹוֶיךָ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל בָּאֵי עוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ עֶלְיוֹן לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ". ועוד שקדושת הארץ תחזיר אותו בתשובה, אבל השוהה בחו"ל בסופו של דבר עלול להתבולל, הוא או בנו או בן בנו. ויהי רצון שיתקיים בנו "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד: כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". אמן.