תכשיט לגאולה – ירושלים של זהב | הרב שמואל אליהו בשיחה עם אב שכול על משמעות בנו

עשרים וארבע ספרי התנ"ך – עשרים וארבע קישוטי הכלה

מי שמתבונן היטב רואה שיש למספר 24 משמעות בתהליכי הגלות והגאולה שם עם ישראל. כך אנחנו פוגשים את המספר הזה לפני חטא העגל כשנאמר על משה רבינו: "וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקִים". המילה "כַלֹּתוֹ" כתובה בכתיב חסר כמו "כלה". ומה יש בתורה שהיא דומה לכלה? "ללמד שנמסרה לו תורה במתנה ככלה לחתן, שלא היה יכול ללמוד כולה בזמן מועט כזה. דבר אחר מה כלה מתקשטת בעשרים וארבע קשוטין הן האמורים בספר ישעיה, אף תלמיד חכם צריך להיות בקי בעשרים וארבע ספרים" (רש"י שמות לא יח, מדרש תנחומא כי תשא פרק טז).

תכשיטי כנסת ישראל

הכלה המתקשטת בכ"ד קישוטין בספר ישעיהו היא כנסת ישראל. הנביא מתאר את רשימת עשרים-וארבעה הבגדים והתכשיטים שניתנו לעם ישראל ביציאת מצרים: "תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים וְהַשַּׂהֲרֹנִים: הַנְּטִיפוֹת וְהַשֵּׁירוֹת וְהָרְעָלוֹת: הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת וְהַקִּשֻּׁרִים וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּחָשִׁים: הַטַּבָּעוֹת וְנִזְמֵי הָאָף: הַמַּחֲלָצוֹת וְהַמַּעֲטָפוֹת וְהַמִּטְפָּחוֹת וְהָחֲרִיטִים: וְהַגִּלְיֹנִים וְהַסְּדִינִים וְהַצְּנִיפוֹת וְהָרְדִידִים" (ישעיהו ג).

גם הנביא יחזקאל (טז) מזכיר את התכשיטים הללו. הוא ממשיל את עם ישראל שנוצר במצרים לתינוקת שהושלכה על פני השדה מלוכלכת בדמי הלידה: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי". הקב"ה בא בברית עם אותה כנסת ישראל ונשבע לה: "וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם אֲדֹנָי ה' וַתִּהְיִי לִי: וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן: וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי: וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרוֹנֵךְ: וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּרֹאשֵׁךְ". הלבושים הללו הם לא רק לשם צניעות והגנה מהקור. הם סימן למלכות: "וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּ וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה".

כ"ד קישוטים שהלכו לאבדון

הכלה יכולה לקחת את היופי והמלכות לטובה, ואפשר לפעמים להתשמש בעוצמה לשלילה, שוכחים כי היופי הזה בא מאלוקים, "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". ובזחיחות משתמשים ביופי הזה לגירוי מיני ולהפקרות. הנביאים ישעיהו ויחזקאל מתארים בדיוק את התופעה הזו "וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה: וְשִׂפַּח אֲדֹנָי קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן וה' פָּתְהֵן יְעָרֶה". הכל הוא כמובן משל על עם ישראל שקיבל הרבה עוצמה וחכמה וכשרון והוא לקח את הכשרונות הללו והפנה אותם לשלילה. בגלל זה באה הגלות.

כ"ד התכשיטים שקיבלה חוה

התהליך הזה מתרחש גם אצל חוה. גם היא נבראה עם יופי שאין כמוהו בעולם, במקום להשתמש בו ליוצר אהבה בינה לבין אדם הראשון, היא מתגאה בו ומרגישה את עצמה גדולה וחזקה להמרות את פי ה'.

כך מתאר בעל ה"מגלה עמוקות" בשם הזוהר שאומר כי כשהקב"ה בנה את חוה מהצלע הוא קישט אותה בכ"ד קישוטין עשרים-וארבעה קישוטין שמרומזים במילה "וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם" – "ויבאה" בגימטריה עשרים וארבע (זוהר ח"א מ"ח ע"ב – מגלה עמוקות ואתחנן – אופן רח). קישוטין שאמורים להביא אהבה בין איש לאשתו.

אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים זִינֵי מְסַאֲבוּתָא

היופי הזה יצר אצל חוה גאווה וזחיחות שמביאים לחטא אדם הראשון. באותה שעה התחלפו עשרים-וארבעה התכשיטים לעשרים-וארבעה כתרי טומאה "תָּאנָא, מַאי דִּכְתִּיב, (בראשית ג) "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה" אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים זִינֵי מְסַאֲבוּתָא אַטִּיל חִוְיָא בְּנוּקְבָּא, כַּד אִתְחַבָּר עִמָּהּ, כְּחוּשְׁבָּן וְאֵיבָה" (זוהר אחרי מות  ח"ג ע"ט ע"א). ואיבה בגימטריה עשרים וארבע והם מרמזים לעשרים-וארבעה כתרים של טומאה הטיל נחש בחוה במנין המילה "ואיבה". כתרים של איבה, כעס ומחלוקת בין אדם לחוה ובין אלוקים לאדם וחוה: "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ" (בראשית ג טו).

מהם יצאו כ"ד אבות נזיקין

האיבה של אדם וחוה ממשיכה לכל הצאצים שלהם והם לפעמים נתפסים לאיבה במקום לאהבה. כותב עוד בעל ה"מגלה עמוקות" כי הגמרא מונה עשרים-וארבעה אבות נזיקין (בבא קמא ד ע"ב). שיוצאים מתוך  עשרים-וארבעה כתרי הטומאה שקיבלה חוה בעת חטא הנחש הקדמוני. חטאים של איבה. איבה שגורמת בעולם עשרים-וארבעה אבות נזיקין.

התיקון – כ"ד בתי דין

תלמידי החכמים לא מניחים לאיבה ולנזקים להשתלט על העולם. תפקידם של תלמידי החכמים הוא להביא את הצדק. הם משברים זרועם של רשעים שמזיקים בעולם. הכלי המרכזי שבאמצעותו הם מתקנים הוא התורה, שמתקנת את העולם באמצעות בתי-הדין. ולכן יש עשרים וארבע בתי דין. (זוהר חלק ג דף קלו/ב) באמצעות בתי-הדין שעושים צדק מנצחים את עושי רשעה ומתקנים את עשרים-וארבעה אבות הנזיקים הללו.

כ"ד תפילות בעת תענית

על תיקון העשרים וארבע מלמדים חכמינו במשנה (תענית טו ע"א)  כי בכל פעם שיש אסון מתפללים עשרים וארבע ברכות. "סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד? מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְנוֹתְנִין אֵפֶר מֻקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה, וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא, וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ. הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁין, אַחֵינוּ, לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, 'וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם', אֶלָּא (יונה ג) 'וַיַּרְא הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה'. וּבַקַבָּלָה הוּא אוֹמֵר, (יואל ב) 'וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם'. עָמְדוּ בִתְפִלָּה, מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּבָה זָקֵן וְרָגִיל, וְיֵשׁ לוֹ בָנִים, וּבֵיתוֹ רֵיקָם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בַּתְּפִלָּה, וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְרָכוֹת, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכָל יוֹם, וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ וכו".

הגמרא (ברכות כט ע"א) מסבירה כי עשרים-וארבע הברכות הללו שאומרים בכל פעם שיש תענית ציבור הן כנגד עשרים-וארבע הרננות שאמר שלמה המלך כשרצה לפתוח את שערי המקדש. "וְהַנֵי עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע דְּתַעֲנִיתָא כְּנֶגֶד מִי? אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע רְנָנוֹת שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּשָׁעָה שֶׁהִכְנִיס אָרוֹן לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים".

כ"ד שנות לימוד רבי עקיבא

רבי עקיבא מנסה לתקן את הרוע ולכן הוא לומד במספר עשרים וארבע. חכמינו בגמרא מספרים שבתחילה למד רבי עקיבא שתים-עשרה שנה בבית המדרש של רבי אליעזר ורבי יהושע. כעבור שתים-עשרה שנה הוא חוזר לביתו ושם הוא שומע את השכן הרשע שמקטרג עליו באוזני אשתו. הוא גם שומע את אשתו שאומרת לאותו רשע: "אִי מִינָאִי דִּילִי צַיִיתְּ, לִיהֱוֵי תַּרְתֵּי – סְרֵי שְׁנִין אַחֲרִינָא". אם הוא שומע לי, שיהיה שם עוד שתים-עשרה שנים נוספות. שישלים לעשרים-וארבע שנים. המספר עשרים-וארבע אפוא הוא לא מקרי.

גם מספר תלמידי רבי עקיבא לא מקרי. הם עשרים וארבע אלף תלמידים. הם צריכים לתקן את האיבה. את הכח שהיה יכול להיות באהבה והפך לאיבה. אבל הם נכשלים. הם לוקחים את כל התורה המופלאה של רבי עקיבא ולא נוהגים כבוד זה בזה ומתים בין פסח לעצרת. התיקון שלהם הוא בחמשה תלמידים.

כשלון כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא

חכמינו מספרים על המפגש המיוחד של רבי עקיבא עם אשתו אחרי עשרים-וארבע שנים של לימוד. רבי עקיבא חוזר עם "עֶשְׂרִין וְאַרְבָּעָה אַלְפִין זוּגִין תַּלְמִידִין. נָפַק כּוּלֵי עָלְמָא לְאַפֵּיהּ, וְאַף הִיא קַדְמָת לְמֵיפַּק לְאַפֵּיהּ" (כתובות סב ע"א).

יצאו כל העם לקבל פניו ואף היא, אשתו, עמדה לצאת לקבלו. "אָמְרוּ לָהּ שִׁיבְבָתָא, שְׁאִילִי מַאנֵי – לְבוּשׁ וְאִיכְסָאִי. אָמְרָה לְהוּ: 'יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ'". אמרו לה שכנותיה, אולי נשאיל לך בגד יפה ללבוש לקבל את פני בעלך המכובד כל כך. אמרה להן: אין צורך, הוא מכיר את נפשי גם בלי תכשיטים ובגדים מפוארים.

המפגש הזה התגלתה מעלת רבי עקיבא וכשלון תלמידיו. "כִּי מָטָאִי לְגַבֵּיהּ, נָפְלָה עַל אַפָּהּ, קָא מְנַשְׁקָא לֵיהּ לְכַרְעֵיהּ. הֲווּ קָא מַדְחְפוּ לָהּ שַׁמְעֵיהּ". באה רחל לפני רבי עקיבא ונפלה על פניה לנשק את רגליו. לא הכירו בה תלמידיו והיו דוחים אותה. עמד רבי עקיבא ואמר: עזבוה. "שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם – שֶׁלָּהּ הוּא!". הוא רואה את מעלתה הגדולה, הם לא מבינים שכל מה שיש להם זה ממנה. הוא מסתכל כל הפנימיות הם מסתכלים רק על החיצוניות.

יְרוּשָׁלַיִם דְּדַהֲבָא – התכשיט הגדול שיש בו כ"ד מעלות

רבי עקיבא מבין שצריך לגלות בחוץ את גדולתה והוא קונה לה את התכשיט היפה ביותר שיש, "ירושלים של זהב": "יְרוּשָׁלַיִם דְּדַהֲבָא, כְּדַעֲבֵד לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא לביתהו" (שבת נט ע"א). הכתר הזה הוא לא במקרה. זו הייתה התוכנית שלו מלכתחילה. חכמינו מספרים שם שכאשר היה מלקט את התבן מתוך שערה היה אומר לה "אִי הֲוָאִי לִי – רָמִינָא לִיךְ יְרוּשָׁלַיִם דְּדַהֲבָא" – אם היה לי, הייתי נותן לך בראשך ירושלים של זהב (נדרים נ ע"א). לכתר בצורת ירושלים יש עשרים וארבע חלקים ועליו נכתוב אחרי שנסביר כי חמשת התלמידים שקמו אחריהם החלו לתקן את מה שקלקלו 24 אלף התלמידים.

כ"ד תירוצים של רבי שמעון

כ"ד אלף התלמידים הללו מתו. אחרי פטירתם רבי עקיבא הולך ומלמד את התורה לחמישה תלמידים מהדרום. אחד מהם הוא רבי שמעון. רבי שמעון לומד מרבי עקיבא את הסוד הזה של עשרים-וארבעה הכתרים. הוא יושב במערה שתים-עשרה שנה ואחר כך עוד שתים-עשרה חודש. סה"כ עשרים וארבע.

אחרי היציאה מהמערה יוצא לקראתו רבי פנחס בן יאיר, לוקח אותו לבית המרחץ לרפא את פצעיו ובוכה לראותו כל כך חבול: "אָמַר לֵיהּ, אוֹי לִי שֶׁרְאִיתִיךָ בְּכָךְ. אָמַר לֵיהּ, אַשְׁרֶיךְ שֶׁרְאִיתַנִי בְכָךְ, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא רְאִיתָנִי בְכָךְ – לֹא מָצָאתָ בִּי כָּךְ. דְּמְעִיקַרָא – כִּי הֲוָה מַקְשֵׁי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי קוּשִׁיָא, הֲוָה מְפָרֵק לֵיהּ רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר תְּרֵיסָר פֵּירוּקֵי. לְסּוֹף – כִּי הֲוָה מַקְשֵׁי רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר קוּשְׁיָא, הֲוָה מְפָרֵק לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פֵּירוּקֵי".

תרגום: שבתחילה, כשהיה מקשה רבי שמעון בר יוחאי קושיה, היה עונה רבי פנחס בן יאיר שתים-עשרה תשובות. אחרי שיצא רבי שמעון מהמערה הוא עלה במעלות התורה, ועל כל קושיה שהיה מקשה רבי פנחס בן יאיר היה מתרץ רבי שמעון בר יוחאי עשרים-וארבעה תירוצים.

יופיה של ירושלים – בכ"ד פלטיות

רבי עקיבא נותן לאשתו תכשיט ירושלים של זהב כי היופי של ירושלים נמדד במספר עשרים וארבע חכמינו במדרש (רבה איכה פרשה א פסקה ב) אמרו: "תני רבי שמואל עשרים וארבע פלטיות היו בירושלים, וכל פלטיה ופלטיה עשרין וארבעה מבואות, וכל מבוי ומבוי עשרין וארבעה שווקים, ועל כל שוק ושוק עשרים וארבעה שקקים, ועל כל שקק ושקק עשרים וארבעה חצרות, ועל כל חצר וחצר עשרים וארבעה בתים, וכל חצר וחצר היתה מוציאה עם כפלים כיוצאי מצרים".

מעלת בית מקדש בכ"ד רננות

גם לבית המקדש שנקרא "נויו של עולם" יש עשרים-וארבע מדרגות. חכמינו בגמרא (שבת ל ע"א) מספרים לנו על כך ברמז: "כְּשֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בִּקֵשׁ לְהַכְנִיס אָרוֹן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים, דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָזֶה. אָמַר שְׁלֹמֹה עֶשְׁרִים וְאַרְבָּע רְנָנוֹת, וְלֹא נַעֲנָה. פָּתַח וְאָמַר, (שם כּד) 'שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶך הַכָּבוֹד'. רָהַטוּ בַתְרֵיהּ לְמֵבְלְעֶיהּ. אָמְרוּ, 'מִי (הוא) זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד?' אָמַר לְהוּ, 'ה' עִזוּז וְגִבּוֹר'. חָזַר וְאָמַר, 'שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד? ה' צְבָאוֹת, הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה'. וְלֹא נַעֲנָה. כֵּיוָן שֶׁאָמַר, (דה"ב ו) 'ה' אֱלֹקִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ, זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ', מִיָד נַעֲנָה".

כ"ד פסוקים בתפילת שלמה המלך

כותב בעל "מגלה עמוקות" כי עשרים-וארבע הרננות של שלמה המלך מקבילות לעשרים-וארבעה הפסוקים שיש בתפילת שלמה המוזכרת בדברי הימים. תפילה שבעקבותיה נפתחים השערים בבית המקדש. הן הן כ"ד פסוקים האמורים בתפילה שלמה המלך בעת שביקש על פתיחת השערים בבית המקדש שמתחילים במילים "הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עַל הָאָרֶץ הִנֵּה שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי" ומסתיימים במילים "ה' אֱלֹקִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ, זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ" (דברי הימים ב' ו. ו"דויד" בגמטריה 24).

וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ – כד כד

ירושלים היא עיר הצדק קריה נאמנה: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיה פרק א כו). ירושלים היא העיר שמתקנת את הצער, הכעס והאיבה.

על התיקון של ירושלים נאמר (ישעיהו נד): "עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים: וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ: וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ". מהו שנאמר "כדכד"? תיקון על כ"ד התכשיטים שבגללם עם ישראל שייך את ההצלחה לעצמו ובא לידי זחיחות. כעת הם זוכרים כי ה' הוא הנותן להם כח לעשות חיל ומודים לו על כל היופי והמעלות שנתן להם. "וזכרת כי ה' אלוקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל". (בן יהוידע סוטה לז ושם כתב כי חיל בגמטריה כדכד).