תפילה על אומות העולם

וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה

התעניינות גדולה בתפילה על המגיפה בסין

השבוע התפללנו בכותל המערבי לרפואת החולים במגיפה בסין ולמניעת התפשטותה. העניין שהעם הסיני מגלה בתפילה הזאת הוא גדול. חברים שנמצאים בקשרים מסחריים עם סין מספרים כי הסינים פנו אליהם וביקשו להרבות עוד בתפילה עליהם. בעיתונות הסינית יש דיווח נרחב על התפילה הזאת. ביוטיוב הסיני נרשמה צפיית שיא של אנשים בתפילה, והיא דורגה במקום רביעי בדרוג הצפיות של כל סין. מסתבר שמאות מיליונים של אנשים חיכו לתפילה של עם ישראל. חשוב שכל יהודי יבין את תפקידו ואת שליחותו להביא ברכה לעולם. שליחות שלפעמים אנחנו לא מבינים את גודל עוצמתה. 

וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם  

כדי שנבין את הכוח הרב והעוצמה של הברכה שנתונה בידי עם ישראל, נזכיר כי היא מתחילה ברגע הראשון שאלוקים מדבר עם אברהם וממנה אותו להקים את עם ישראל. באותה שעה הוא אומר לו שהתפקיד של עם ישראל הוא להביא ברכה לעולם: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב ג). לגודל חשיבות התפקיד הזה הוא חוזר וכורת איתו ברית על כך: "אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז ד), וגם משנה את שמו: "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ". להזכיר לו כל הזמן את שליחותו. ה' לא מסתפק בזה ובסיום העקידה הוא נשבע ואומר לאברהם שהתכונה הזאת תמשיך גם בבניו: "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי" (בראשית כב יז). 

ברכת אברהם לאבימלך הפלישתי

אברהם מפעיל את כוח הברכה הזה על אבימלך, שלא היה מצדיקי הדור. אחרי שאבימלך גוזל את שרה אומר לו ה': "וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ" (בראשית כ ז). אבימלך מפחד מהאיום ומכך שייעצרו הלידות בקרב כל בני ביתו ומחזיר את שרה: "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ". 

העונש שאבימלך קיבל היה מוצדק. רש"י מסביר בשם חז"ל שהמלאך היכה את בית אבימלך לפי הוראות שרה: "כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם". מפרש רש"י: "על פי דיבורה של שרה". וכשאבימלך חוזר בו ומחזיר את שרה – אברהם מתפלל עליו ובאה אליו הברכה. כי זה תפקידו העיקרי של אברהם.  

הוא נענה תחילה

הגמרא אומרת שכל ההבטחות של ה' לאברהם על לידת יצחק היו תלויות בתפילה של אברהם על אבימלך. מסתבר שהמשך הקיום של עם ישראל תלוי בברכה שאברהם משפיע לעולם, וזה עיקר תפקידו. 

"א"ל רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמור רבנן: כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה?" ובהמשך אומר לו מהכא: "ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו, וכתיב: וה' פקד את שרה כאשר אמר וגו'" (בבא קמא צב ע"א). והוסיף רש"י שמהמילים "וה' פקד את שרה" למדנו "שפקדה כבר קודם שריפא את אבימלך".

ברכות יצחק

לגודל חשיבות התפקיד, אלוקים מבטיח ליצחק שהוא הולך להקים איתו "אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ". ובמה היא תקום? "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (בראשית כו ג-ד). גם אצלו הברכה מתקיימת בפועל, יצחק זורע ומוצא מאה שערים (בראשית כו יב). הפלשתים מתקנאים בו וסותמים לו את הבארות, ונפסקת להם כל הברכה. אבימלך מלך פלישתים חולה ומלא פצעים בא ליצחק עם פיכול שר צבאו ואומר ליצחק: אנחנו יודעים כעת שכל הברכה שהייתה לנו באה ממך. "וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ". וכשהם מבינים את זה והם כורתים ברית, מוצא יצחק באר מים חדשה שנקראת "בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה".

ברכות יעקב

גם ליעקב אלוקים חוזר ומבטיח פעם חמישית "וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ" (בראשית כח יד). כך זה קורה בפועל, ולבן אומר ליעקב: "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ". יעקב מאשר את הדברים ואומר לו "כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי" (בראשית ל ל). גם שרו של עשו מכיר את הכוח של יעקב ומבקש ממנו ברכה (בראשית לב). הכוח הגדול של יעקב בדברים היוצאים מפיו הוא כל כך גדול, שגם כאשר הוא אומר ללבן "אם אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה" זה פוגע ורחל מחזירה את נשמתה לבורא. 

ברכת יעקב לפרעה

כוח הברכה של יעקב משפיע גם על המצרים. על הפסוק "וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה" (בראשית מז י) מסבירים חז"ל: "ומה ברכה ברכו שיעלה נילוס לרגליו לפי שאין מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא אל נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ" (תנחומא ורש"י שם). חכמינו אומרים עוד שהרעב שהיה אמור להיות שבע שנים במצרים מתקצר לשנתיים לרגל ברכת יעקב אבינו. "אמר ר' יוסי בר' חנינה ב' שנים עשה רעב כיון שירד אבינו שם כלה הרעב" (בראשית רבה מקץ פרשה פט).

ברכות יוסף

יוסף הוא זרעו של יעקב ועל כן גם הוא מביא איתו את הברכה. את הכישרון הזה מזהה פוטיפר: "וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ: וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת ה' בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה" (בראשית לט ב). כוח הברכה של יוסף נמצא איתו גם ביושבו בבית האסורים, שר המשקים מזהה את הכישרון ומספר לפרעה, והוא מגייס את יוסף להביא ברכה לכל מצרים. 

טוב אח קרוב

מי שלא מזהה את כוח הברכה העצום הזה הם האחים של יוסף, שמוכרים אותו וגורמים ירידה לכל האחים וצער נורא לאביהם, עד שמרוב צער נסתלקה ממנו שכינה. אנחנו חייבים להבין את כוח הברכה העצום שיש לכל אחד ואחת מישראל. לקבל על עצמנו להיות תמיד אלה שממשיכים את הברכה לנו ולעולם כולו. לא להיות צרי עין. לא להיות קשי לב. לא לחשוב מחשבות רעות כלל. להיות מלאים ברכה כל הזמן. להשפיע כל הזמן שפע של חיים לעולם. לזכור שמידתם של בני אברהם הם רחמנים על הבריות (יבמות עט). ולזכור שהרחמים שלהם מביאים רחמים לעולם. "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ" (דברים יז) – "כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם" (שבת קנא). 

תפקידנו להביא ברכה

פעם סיפר מרן הרב אליהו זצוק"ל כי פנו אליו אנשים וביקשו ממנו לקלל את נשיא מצרים דאז, ג'אמל עבדול נאצר, שהציק לישראל ואיים לזרוק את כל היהודים לים. אמר להם הרב זצוק"ל: מקובלנו מהבבא סאלי שהתפקיד שלנו הוא לברך ולא לקלל. אני מוכן לברך את ג'אמל עבדול נאצר שיזכה לראות בבניינו של עם ישראל, בגאולתו, בחזרת עם ישראל לארצו, בבניין ירושלים ובבניין בית המקדש במהרה בימינו. 

וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים

ובאמת ברכה לעם המצרי היא לא דבר פלא. כבר עשה כן משה רבנו אחרי שהיכה את מצרים במכת צפרדעים. פרעה ביקש ממנו: "הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לה'" (שמות ח ד). משה מתפלל בצעקה אל ה' יתברך "וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה" (ח). והמכה הזאת נעצרת. ברור לכולם שמשה רבנו צעק מעמקי ליבו, שאם לא כן לא הייתה התפילה מתקבלת. שהרי ה' קרוב לכל אשר יקראהו באמת. כך קורה גם במכת ערוב. וצריך לומר כי משה מבין שתפקידו הוא להביא ברכה לעולם. ולפעמים צריך להכות את פרעה כדי להביא את הברכה של עם ישראל לעולם. אם פרעה מסכים לשחרר את ישראל הרי שהמכה מעכשיו היא מיותרת, לכן משה צועק. 

יחזקאל נושא קינה על מצרים

אדם נוסף שמרגיש את כאב מצרים הוא יחזקאל הנביא. ה' אומר לו: "בֶּן אָדָם שָׂא קִינָה עַל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם" (יחזקאל לב ב). מלך בבל עולה על מצרים ומכחיד אותה, ודינו של ה' אמת. מצרים הכתה עמים רבים ופרעה הולך לשכון איתם יחד בשאול: "שָׁם אַשּׁוּר וְכָל קְהָלָהּ סְבִיבוֹתָיו קִבְרֹתָיו כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בֶּחָרֶב"; "שָׁם עֵילָם וְכָל הֲמוֹנָהּ"; "שָׁם מֶשֶׁךְ תֻּבַל וְכָל הֲמוֹנָהּ"; "שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכָל נְשִׂיאֶיהָ"; "שָׁמָּה נְסִיכֵי צָפוֹן כֻּלָּם וְכָל צִדֹנִי". בתוך כל ההרוגים הללו שהרג פרעה הוא שוכב כפגר "וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים אֶת חַלְלֵי חֶרֶב פַּרְעֹה וְכָל הֲמוֹנוֹ", ועם זאת יש קינה (יחזקאל לב). 

כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת

יחזקאל מקונן את הקינה למרות שמצרים אשמה כי "הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע נְאֻם ה' אלוקים הֲלוֹא בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה" (יחזקאל יח כג). "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם ה' אלוקים וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ" (יחזקאל יח לב). ןמסביר הזוהר (בראשית חלק א דף קכא/ב) כי לפעמים אומרים "בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" ולפעמים (יחזקאל יח) "הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע". "וְהָא לֵית נַיְיחָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּד אִתְעֲבִיד דִּינָא בְּרַשִּׁיעַיָּיא. אֶלָּא כָּאן קוֹדֶם דְּאִשְׁתְּלִים קִיסְטָא, כָּאן לְבָתַר דְּאִשְׁתְּלִים קִיסְטָא". כשנשלם חובו של רשע ואין לו יותר תקנה – בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה. כשיש לו תקנה בתשובה – הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע?

מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?

בגמרא כתוב כי כשמעודדים את העדים להעיד על אדם שחייב מיתה, אומרים לו "ושמא תאמרו: מה לנו לחוב בדמו של זה?" והתשובה היא "והלא כבר נאמר באבד רשעים רנה!" (סנהדרין לז ע"ב). דע לך שכשיעשה דין בחייבים – יהיה יותר טוב בעולם. על זה אומרת הגמרא כי כשנהרג אחאב כתוב: "ויעבר הרנה במחנה". "אמר רבי אחא בר חנינא: באבד רשעים רנה – באבוד אחאב בן עמרי רנה. ומי חדי קודשא בריך הוא במפלתן של רשעים? הכתיב בצאת לפני החלוץ ואמרים 'הודו לה' כי לעולם חסדו', ואמר רבי יונתן: מפני מה לא נאמר בהודאה זו 'כי טוב' – לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב 'ולא קרב זה אל זה כל הלילה', באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, אמר להן הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני? אם כן למה הייתה רינה כשמת אחאב? מתרצת הגמרא: "אמר רבי יוסי בר חנינא: הוא אינו שש אבל אחרים משיש". בני אדם יכולים לשמוח, אבל אלוקים לא שמח על מיתת רשעים (סנהדרין לט ע"ב).

לכן לא אומרים הלל בשביעי של פסח

ואע"פ שעיקר הצער במיתת רשעים הוא של ה' והמלאכים, גם לבני אדם יש קצת צער במיתתם. כך כתב הבית יוסף (אורח חיים סימן תצ): "ושבלי הלקט (סי' קעד סט:) כתב בשם מדרש הרנינו פרשת סוכה שהטעם שאין גומרין ההלל כל ימי הפסח הוא לפי שנטבעו המצריים וכתיב (משלי כד יז) בנפול אויבך אל תשמח". וכן הוא בט"ז (סימן תצ ס"ק ג)  "מפני שבז' של פסח נטבעו המצריים אמר הקדוש ברוך הוא מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה וכיון שבשביעי אין גומרין אותו על כן גם בחה"מ אין גומרין אותו שלא יהא עדיף מיום טוב האחרון". וכן מביא המשנה ברורה. 

מלאכים לא אומרים שירה, בני אדם אומרים שירה

על פי הגמרא בסנהדרין מסביר החק ליעקב מה שכתוב בגמרא כי דוד שמח במפלתם של רשעים. "אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי, מֵאָה וְשָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת אָמַר דָּוִד, וְלֹא אָמַר, 'הַלְלוּיָה', עַד שֶׁרָאָה בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים קד) 'יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ, וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה', הַלְלויה'" (ברכות ט ע"א). הקשה המהרש"א מהגמרא שאומרת שלא אומרים שירה על מיתת המצרים. ותירץ החק יעקב (סימן תצ) כי יש הבדל בין ה' והמלאכים שלא שמחים בטביעת המצרים לבין בני אדם ששמחים באיבודם. "וכתב מהרי"ל (סדר התפילות של פסח קמד) ויש אומרים 'זמן שמחתינו' משום שמחת טביעת מצרים, וכתב בשיירי כנסת הגדולה סימן תפ"ז (הגה"ט אות ב) וקשה דא"כ הלל למה לא אמרינן משום מעשי ידי טובעין בים, איך נאמר 'זמן שמחתינו' על הטביעה? ובאמת לא קשה מידי, דדוקא ההלל לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא כאלו יש שמחה לפניו, אין אומרין משום מעשה ידיו טובעים בים, אבל אומרים 'זמן שמחתינו' שיש באבוד רשעים רנה (משלי יא, י), וכדאיתא להדיא חילוק זה סוף פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לט, ב), לכן אותן הנוהגין לומר כן (זמן שמחתינו בשביעי של פסח) אין למחות בידם. אבל מנהגינו לומר זמן חירותינו". 

 

שמואל הקטן תיקן ברכת המינים כי לא שנאם

מכאן נבין למה דווקא שמואל הקטן תיקן את ברכת המינים. שכך כתבה הגמרא במסכת ברכות (כח ע"ב): "אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים עמד שמואל הקטן ותקנה". 

ושמעתי מהרב צבי יהודה זצוק"ל שמסביר כי שמואל הקטן היה מתאים מפני מה שהיה שגור על לשונו אהבת הבריות. כך כתוב במסכת אבות: "שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר, בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ" (אבות פרק ד יט). כיוון שלא הייתה בליבו שום שנאה כלפי האויבים, לכן הוא תקנה ללמד כי איננו רוצים שמחיית הרשעים תבוא מתוך שנאה אלא מתוך צורך.

בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח

אמנם תוך כדי קרב צריך להשפילם כדי לשבור את רוחם. כך עושה יהושע בן נון. "וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אֶת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֶל קְצִינֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הֶהָלְכוּא אִתּוֹ קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת רַגְלֵיכֶם עַל צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרְבוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת רַגְלֵיהֶם עַל צַוְּארֵיהֶם: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה ה' לְכָל אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם" (יהושע י כד). 

כך משמע גם בגמרא מגילה שאומרת כי מרדכי היהודי דרש את הפסוק "אל תשמח" רק על ישראל ולא על גויים, והטעם הוא כי עדיין לא בטלה הגזירה של המן ויש צורך לשבור את רוחו של המן ולהחליש את גאוותו. 

הגמרא מספרת על מרדכי שעולה על הסוס ובועט בהמן כדי להשפילו ולשבור את רוחו, "אֲמַר לֵיהּ, סְלִיק רְכִיב. אֲמַר לֵיהּ, לָא יָכִילְנָא, דְּכָחִישׁ חֵילָאִי מִתַּעֲנִיתָא. גָּחִין לֵיהּ וְרָכִיב, וְכִי הֲוָה סָלִיק, בָּטִישׁ בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ" –אמר המן למרדכי עלה על הסוס. אמר לו מרדכי: איני יכול, שאני בצום. התכופף המן שיעלה על גבו, ובעט בו מרדכי. אמר לו המן: "וְלָא  כְתִיב, (משלי כד) 'בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח'?! אֲמַר לֵיהּ, רָשָׁע! הַנֵּי מִילֵי בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל בְּדִידְכוּ כְתִיב, (דברים לג) 'וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ'" (מגילה טז ע"א). 

בשעת הדין לא שרים. אחר כך שרים

רבנו החיד"א תירץ שיש הבדל בין שעת הדין שלא אומרים בה שירה לבין שעה שאחר כך. "ועוד חילקו דבאותה השעה שהיו טובעים אין לומר שירה דעדיין לא נתגלה הנס, אך אחר שנטבעו והוה מה דהוה, יכולים הכל לומר שירה, והכי דייק הלשון שאמר הקדוש ברוך הוא 'מעשה ידי טובעים בים' דייקא שעתה הם טובעים ובשעה זו אין לומר שירה, אך אח"כ ישראל אמרו שירה דכבר נטבעו ונתגלה הנס, וכן המלאכים בו בפרק בחדא שריין" (צוארי שלל ל בהפטרת פר' נצבים אות ג).

וכעי"ז כתב עוד רבנו החיד"א בספרו "ראש דוד" (בשלח) "דדוקא בשעת ריתחא שהקב"ה עושה דין ברשעים, אין לומר שירה, אבל לאחר שיעבור זעם אומרים שירה, וזה שאמר דוד כש'רשעים עוד אינם' אז 'ברכי נפשי את ה' הללויה'". ואולי זה ההסבר למה לא חוגגים את פורים בי"ג שבו היה הניצחון אלא בי"ד שבו נחו היהודים מכל אויביהם. כי שעת הניצחון היא שעת דין, אבל אחר כך זו שעת שמחה.  

כל הנביאים היו במידת רחמים על ישראל ועל אומות העולם

עַל־כֵּן עַל־מוֹאָב אֲיֵלִיל 

את שני הכוחות הללו אנו מוצאים אצל הנביאים שהיו מתפללים ומקוננים על אובדן רשעים של אומות העולם, שהקב"ה רוצה בתשובתם ולא בכילוי שלהם. ומצד שני אומרים "ארור מונע חרבו מדם". כך אומר המדרש: "כל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם" (מדרש רבה במדבר פרשה כ פסקה א). המדרש מביא את הדוגמה של ירמיהו וישעיהו שמקוננים בצער רב מאוד על חורבן מואב בידי נבוכדנצר.

ירמיהו אומר: "עַל־כֵּן֙ עַל־מוֹאָ֣ב אֲיֵלִ֔יל וּלְמוֹאָ֥ב כֻּלֹּ֖ה אֶזְעָ֑ק, אֶל־אַנְשֵׁ֥י קִֽיר־חֶ֖רֶשׂ יֶהְגֶּֽה: מִבְּכִ֨י יַעְזֵ֤ר אֶבְכֶּה־לָּךְ֙" וכו'. ובהמשך: "עַל־כֵּ֞ן לִבִּ֤י לְמוֹאָב֙ כַּחֲלִלִ֣ים יֶהֱמֶ֔ה וְלִבִּי֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י קִֽיר־חֶ֔רֶשׂ כַּחֲלִילִ֖ים יֶהֱמֶ֑ה עַל־כֵּ֛ן יִתְרַ֥ת עָשָׂ֖ה אָבָֽדוּ" (ירמיהו מח). ישעיהו אומר: "לִבִּי֙ לְמוֹאָ֣ב יִזְעָ֔ק" (טו ה). עוד הוא אומר: "עַל כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר, גֶּפֶן שִׂבְמָה אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה". ובהמשך: "עַל כֵּן מֵעַי לְמוֹאָב כַּכִּנּוֹר יֶהֱמוּ וְקִרְבִּי לְקִיר חָרֶשׂ" (ישעיהו טז).

חטא מואב

ברור לשניהם שמואב לא מקבלת עונש חינם. "שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּאֶ֣ה מְאֹ֑ד גָּבְה֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְגַאֲוָת֖וֹ וְרֻ֥ם לִבּֽוֹ" (כח). כשישעיהו מקונן על מואב הוא אומר: "עַל־כֵּ֖ן יִתְרָ֣ה עָשָׂ֑ה וּפְקֻדָּתָ֔ם עַ֛ל נַ֥חַל הָעֲרָבִ֖ים יִשָּׂאֽוּם" (טו). רש"י שם מסביר: "על אשר יתרה עשה תבא עליו הפורענות הזה. שהיו כפויי טובה שהרי בכמה מקומות עמד אברהם ללוט בצאתו מחרן ובלכתו למצרים ובזכותו שולח מתוך ההפכה ונלחם עליו עם אמרפל וחביריו, והיה להם לגמול טובה לזרעו. והם היו מונים אותם. כשהגלה סנחרב לראובני ולגדי והיו ישראל בוכים ומתאוננים. והיו (המואבים) אומרים להם על מה אתם מתאוננים והלא לבית אביכם אתם הולכים. אברהם אביכם לא מעבר הנהר בא? וזהו שנאמר (צפניה ב') 'שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון' ועוד שסייעו את סנחרב שלש שנים שצר על שומרון הוא שנא' (ישעיהו טז) 'בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כל כבוד מואב'". על כן אומר ירמיהו "אָר֗וּר עֹשֶׂ֛ה מְלֶ֥אכֶת ה֖' רְמִיָּ֑ה וְאָר֕וּר מֹנֵ֥עַ חַרְבּ֖וֹ מִדָּֽם" (ירמיהו מח י). כל זה לא פוטר מלכאוב על חורבן מואב. 

תפילה על אומות אחרות

כמו על מואב, כך מקונן ירמיהו על חורבן פלישתים בידי פרעה ואומר "ה֗וֹי חֶ֚רֶב לַֽה֔' עַד־אָ֖נָה לֹ֣א תִשְׁקֹ֑טִי הֵאָֽסְפִי֙ אֶל־תַּעְרֵ֔ךְ הֵרָגְעִ֖י וָדֹֽמִּי" (ירמיה מז ו). אבל אחר כך הוא אומר "אֵ֣יךְ תִּשְׁקֹ֔טִי וַֽה֖' צִוָּה־לָ֑הּ אֶֽל־אַשְׁקְל֛וֹן וְאֶל־ח֥וֹף הַיָּ֖ם שָׁ֥ם יְעָדָֽהּ". כן מקונן ישעיהו על חורבן בבל למרות רשעתה. "עַל־כֵּ֗ן מָלְא֤וּ מָתְנַי֙ חַלְחָלָ֔ה צִירִ֣ים אֲחָז֔וּנִי כְּצִירֵ֖י יֽוֹלֵדָ֑ה נַעֲוֵ֣יתִי מִשְּׁמֹ֔עַ נִבְהַ֖לְתִּי מֵרְאֽוֹת: תָּעָ֣ה לְבָבִ֔י פַּלָּצ֖וּת בִּֽעֲתָ֑תְנִי אֵ֚ת נֶ֣שֶׁף חִשְׁקִ֔י שָׂ֥ם לִ֖י לַחֲרָדָֽה" (ישעיהו פרק כא ג-ד). 

כן מקונן יחזקאל על צור: "וְאַתָּה בֶן אָדָם שָׂא עַל צֹר קִינָה" (יחזקאל פרק כז ב). כל זאת למרות שצור שמחה במפלתה של ירושלים, כי אמרה שהגדולה של ירושלים תעבור אליה. "בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה: לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אלוקים הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו" (יחזקאל כו ב).

לא להזכיר את עוונותיהם

כל מה שכתבנו לעיל הוא להראות רחמים כלפי עמים שחטאו. וכל זה לא שייך כלל לאסון של סין. הסינים לא חטאו כלפינו. להפך, יש להם זכויות רבות. הם הצילו עשרות אלפי יהודים בשנות השואה כשמדינות רבות לא רצו לקלוט יהודים. הם קלטו את ישיבת מיר ואת ישיבת "תומכי תמימים" ועשרות אלפי יהודים אחרים. עוד צריך לזכור שלא מזכירים עוון לאדם בשעת צרה. כך כתוב בהלכה (שו"ע חו"מ רכח ד. בבא מציעא נח): כיצד הוא אונאת דברים? אם היו יסורין באים עליו, לא יאמר לו שזה בגלל חטא, כי בזה הוא מוסיף כאב על כאבו. בשעת צער צריך לעזור לו. להתפלל עליו. לרחם עליו. למצוא לו זכויות ולא חובות. ו"כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם".

כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי

יש חשיבות מיוחדת לתפילת נוכרי. שלמה המלך אמר בתפילה בשעת פתיחת בית המקדש: "כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו". לעומת זאת בנוכרי אומר שלמה: "וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ" ומבקש שלמה "אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי". ומסביר רש"י (מלכים א ח מג) "לפי שישראל מכיר בהקב"ה, ויודע שהיכולת בידו, ואם אין תפלתו נשמעת, תולה את הדבר בעצמו ובחטאו, אבל עובד גילולים קורא תגר, ואומר: בית ששמו הולך לסוף העולם, נתייגעתי לכמה דרכים ובאתי והתפללתי בו, ולא מצאתי בו ממש". לכן מבקש שלמה לשמוע את תפילתו שלא יאמרו אין בתפילות בבית המקדש ממש. ויהי רצון שיהיה קידוש השם מסוף העולם ועד סופו וייבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן.