תפילות ראש השנה – בעת מלחמה

הפסד במלחמה – כישלון באחדות

אם שמוע תשמעו – יִתֵּן ה' אֶת אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ

ניצחון צבאי לא קשור רק לכלים ולידע צבאי, ניצחון תלוי בטיב הערכים שיש ללוחמים ולמקבלי ההחלטות. כך אומרת התורה: "וְהָיָ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּנְתָ֨נְךָ֜ ה֤' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עֶלְי֔וֹן עַ֖ל כָּל־גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ: וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַבְּרָכ֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ כִּ֣י תִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל ה֥' אֱלֹהֶֽיךָ". ובהמשך: "יִתֵּ֨ן ה֤' אֶת־אֹיְבֶ֙יךָ֙ הַקָּמִ֣ים עָלֶ֔יךָ נִגָּפִ֖ים לְפָנֶ֑יךָ בְּדֶ֤רֶךְ אֶחָד֙ יֵצְא֣וּ אֵלֶ֔יךָ וּבְשִׁבְעָ֥ה דְרָכִ֖ים יָנ֥וּסוּ לְפָנֶֽיךָ" (דברים כח).

לעומת זאת כתוב "וְהָיָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַקְּלָל֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֽוּךָ". ובהמשך: "יִתֶּנְךָ֨ ה֥'׀ נִגָּף֘ לִפְנֵ֣י אֹיְבֶיךָ֒ בְּדֶ֤רֶךְ אֶחָד֙ תֵּצֵ֣א אֵלָ֔יו וּבְשִׁבְעָ֥ה דְרָכִ֖ים תָּנ֣וּס לְפָנָ֑יו וְהָיִ֣יתָ לְזַעֲוָ֔ה לְכֹ֖ל מַמְלְכ֥וֹת הָאָֽרֶץ". גם בניך ובנותיך יהיו שבויים בידי אויב בלי יכולת להשיבם לביתם. "בָּנֶ֨יךָ וּבְנֹתֶ֜יךָ נְתֻנִ֨ים לְעַ֤ם אַחֵר֙ וְעֵינֶ֣יךָ רֹא֔וֹת וְכָל֥וֹת אֲלֵיהֶ֖ם כָּל־הַיּ֑וֹם וְאֵ֥ין לְאֵ֖ל יָדֶֽךָ". 

כישלון במלחמה מחייב תשובה

על הקשר בין התשובה ממעשים רעים לניצחון במלחמה אנחנו לומדים גם בתפילת שלמה המלך בעת חנוכת המקדש, שכן התפילה שעליה מדבר שלמה המלך היא גם על מלחמה שאנחנו יוזמים: "כִּי־יֵצֵ֨א עַמְּךָ֤ לַמִּלְחָמָה֙ עַל־אֹ֣יְב֔וֹ בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁלָחֵ֑ם וְהִתְפַּֽלְל֣וּ אֶל־ה֗' דֶּ֤רֶךְ הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֣רְתָּ בָּ֔הּ וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־בָּנִ֥תִי לִשְׁמֶֽךָ". שזאת מלחמה שצריכה תפילה למרות שהלוחמים בטוחים בעצמם וחזקים. 

לעומת זאת בתפילה על מלחמה שנכשלנו בה צריכים תשובה: "בְּֽהִנָּגֵ֞ף עַמְּךָ֧ יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י אוֹיֵ֖ב אֲשֶׁ֣ר יֶחֶטְאוּ־לָ֑ךְ וְשָׁ֤בוּ אֵלֶ֙יךָ֙ וְהוֹד֣וּ אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וְהִֽתְפַּֽלְל֧וּ וְהִֽתְחַנְּנ֛וּ אֵלֶ֖יךָ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה" (מלכים א ח). כדאי לשים לב כי לפני התפילה יש תשובה, "וְשָׁ֤בוּ אֵלֶ֙יךָ֙, יש גם תודה, "וְהוֹד֣וּ אֶת־שְׁמֶ֔ךָ", ואחר כך באה התפילה "וְהִֽתְפַּֽלְל֧וּ וְהִֽתְחַנְּנ֛וּ אֵלֶ֖יךָ". התודה היא גם בגלל חסדים שהיו בתוך הנגף וגם בגלל ש"חייב אדם להודות על הרעה כשם שמודים על הטובה". 

כשהאויבים מציקים – יבדוק אדם נגעי לבבו

שלמה המלך מדבר על תפילה לכיוון בית המקדש גם כשלא מדובר במלחמה של ממש. "רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה שִׁדָּפוֹן יֵרָקוֹן אַרְבֶּה חָסִיל כִּי יִהְיֶה כִּי יָצַר לוֹ אֹיְבוֹ בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו כָּל נֶגַע כָּל מַחֲלָה". מדובר בהטרדות האויבים בבחינת "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך". גם על זה צריך תשובה של ניקוי נגעי הלב לפני התפילה. "כָּל־תְּפִלָּ֣ה כָל־תְּחִנָּ֗ה אֲשֶׁ֤ר תִֽהְיֶה֙ לְכָל־הָ֣אָדָ֔ם לְכֹ֖ל עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֣ר יֵדְע֗וּן אִ֚ישׁ נֶ֣גַע לְבָב֔וֹ וּפָרַ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה". 

וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם וְרִֽחֲמוּם

במיוחד במקרים שבהם האויב שובה אנשים ונשים עלינו בעיקר לשוב בתשובה. "כִּ֣י יֶֽחֶטְאוּ־לָ֗ךְ כִּ֣י אֵ֤ין אָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יֶחֱטָ֔א וְאָנַפְתָּ֣ בָ֔ם וּנְתַתָּ֖ם לִפְנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וְשָׁב֤וּם שֹֽׁבֵיהֶם֙ אֶל־אֶ֣רֶץ הָאוֹיֵ֔ב רְחוֹקָ֖ה א֥וֹ קְרוֹבָֽה: וְהֵשִׁ֙יבוּ֙ אֶל־לִבָּ֔ם בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁ֑ם וְשָׁ֣בוּ׀ וְהִֽתְחַנְּנ֣וּ אֵלֶ֗יךָ בְּאֶ֤רֶץ שֹֽׁבֵיהֶם֙ לֵאמֹ֔ר חָטָ֥אנוּ וְהֶעֱוִ֖ינוּ רָשָֽׁעְנוּ וכו'. וְסָלַחְתָּ֤ לְעַמְּךָ֙ אֲשֶׁ֣ר חָֽטְאוּ־לָ֔ךְ וּלְכָל־פִּשְׁעֵיהֶ֖ם אֲשֶׁ֣ר פָּשְׁעוּ־בָ֑ךְ וּנְתַתָּ֧ם לְרַחֲמִ֛ים לִפְנֵ֥י שֹׁבֵיהֶ֖ם וְרִֽחֲמֽוּם".

כיוון שהייתה ביניהם מחלוקת ושנאת חינם – היו יוצאים למלחמה ונופלים 

הגמרא בירושלמי (פאה א א) אומרת כי החטא העיקרי הוא בעיקר מחלוקת ושנאת חינם. כך היא כותבת על התקופה שבה רדף שאול המלך את דוד שעדיין לא מלך. בעם נוצרו שני מחנות שמדברים רע זה על זה, וכשהיו נלחמים עם הפלישתים – היו נכשלים. "אמר רבי אבא בר כהנא דורו של דוד כולם צדיקים היו ועל ידי שהיה להן דילטורין (בעלי לשון הרע) היו יוצאים במלחמה והיו נופלים וכו'. אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו, ועל ידי שלא היה להן דילטורין היו יורדים למלחמה ונוצחין". ונדמה שבשנה הזאת הדברים הללו לא צריכים פירוש. 

זעקה ותרועת חצוצרה במלחמה ובכל צרה

וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנושַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם

יש חיוב להריע בחצוצרות בעת מלחמה. "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנושַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם". כך היה בכיבוש יריחו "וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת: וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ" (יהושע ו ד). גם במלחמת מדיין תקעו במלחמה כדכתיב "וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ" (במדבר לא ו). ובגמרא (סוטה מג ע"א) מוסבר כי "וחצוצרות התרועה אלו שופרות". 

מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות 

מהפסוק הזה למדו חכמינו לא רק להריע בחצוצרות אלא גם לזעוק בפה. כך כתב הרמב"ם: "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור, שנאמר 'על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות', כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו" (הלכות תענית א. ועיין ספר המצוות עשה נט, ומקורו בספרי בהעלותך יח).

ומהי הצרה? "על הצרת שונאי ישראל לישראל כיצד גוים שבאו לערוך מלחמה עם ישראל או ליטול מהם מס או ליקח מידם ארץ", 

עוד כותב הרמב"ם כי הצעקה והתרועה בימים אלו היא חיוב מהתורה, לעומת התענית שהיא מדברי חכמים: "ומדברי סופרים להתענות על כל צרה שתבוא על הצבור עד שירוחמו מן השמים, ובימי התעניות הללו זועקין בתפלות ומריעין בחצוצרות בלבד". ואת סדר התפילה קבעו חכמים במשנה וכפי שיפורט לקמן. 

תקיעה לכינוס העם, תרועה לנסיעה קדימה

בציווי התורה יש הבדל בין תקיעה לתרועה. כשרוצים להקהיל את העדה תוקעים בחצוצרה: " וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר י). לעומת זאת כשרוצים לנסוע קדימה מריעים בחצוצרה: "וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה: וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם". 

במלחמה – תרועה

במלחמה מריעים תרועה, כי הכוונה היא להתקיף בנסיעה קדימה: "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנושַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם". אבל בשמחה תוקעים תקיעה לכנס את העם לתפילה ולהודאה בבית המקדש: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". 

למרות שבציווי של מלחמה כתוב רק תרועה, בעת מלחמה אנחנו גם תוקעים וגם מריעים. כך בגמרא (תענית טז ע"ב) בברכה אחת מסיימים בתקיעה, ובברכה אחת מסיימים בתרועה. להלכה מסיימים כל ברכה בשניהם. וצריך לומר כי הכוונה בתקיעה היא להתכנס ביחד לקראת המלחמה. ואחר כך מריעים כדי לצאת להתקפה על האויבים (ויש אומרים שכך היא התנועה הרוחנית גם בראש השנה).

תקיעה במקדש ותרועה במלחמה – כמו לפני קודש הקדשים

הרמב"ם בספר המצוות (מצוות עשה נט) כלל את מצוות התקיעה במועדים בבית המקדש עם מצוות התרועה במלחמה במצווה אחת. "שצונו לתקוע בחצוצרות במקדש עם הקרבת כל קרבן מקרבני המועדות והוא אמרו יתברך 'וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשכם ותקעתם בחצצרת'. ובבאור אמרו שמצות היום בחצוצרות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בספרי וראש השנה ותענית. וכן אנחנו מצווים לתקוע בחצוצרות בעתות הצורך והצרות כשנזעק לפני השם יתברך והוא אמרו וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם וגו'".

בספר מגיד משנה תמה על הרמב"ם שמנה בספר המצוות את התרועה על הצרות והמלחמה עם התקיעה על הקורבנות במצוות עשה אחת. הרי אלה שתי מצוות שונות. כשתוקעים על הקרבנות, זו תקיעה להודאה לה', ואילו במלחמה זו תרועה להיזכר לפני ה' לישועה. ועוד יש לחלק כי התקיעה בחגים היא רק במקדש, ואילו התרועה במלחמה היא בכל מקום וגם בשדה הקרב. 

ויש מתרצים על פי הגמרא (ראש השנה כו ע"א) שאומרת כי תקיעה ותרועות אלו נועדו לזיכרון. וכל תקיעה ותרועה שמזכירה את עם ישראל גורמת לנו להיות לפני ה' כאילו אנחנו נמצאים בקודש הקדשים, לפני ולפנים. לכן הרמב"ם מונה את החצוצרות שתוקעות במקדש עם החצוצרות שמריעות במלחמה כי כולם כמו לפני קודש הקדשים. 

תפילה מיוחדת במלחמה ובעת צרה

שש ברכות נוספות על י"ח ברכות

התרועה בחצוצרות במלחמה נעשית גם על ידי הלוחמים בחצוצרות או בשופרות, כשם שהיה ביריחו ובמלחמת מדיין. התרועה נעשית גם על ידי העם שמתכנסים לתפילה ברחובה של עיר. שמים אפר בראש ספר התורה ועל ראש כל הציבור. תלמיד חכם מתאים אומר לציבור דברי התחזקות. המתפללים מוסיפים פרקים מיוחדים בפסוקי דזמרא. היחיד מתפלל י"ח כרגיל ואומר "עננו". שליח הציבור מתפלל בחזרת הש"ץ תפילה מיוחדת שמאריכים בברכת "סלח לנו" בווידוי על החטאים (טור תקעט).

המשנה במסכת תענית (טו ע"א) מסבירה שבחזרת הש"ץ בתעניות של גשמים מוסיפים שש ברכות, מלבד זאת מרחיבים את ברכת "גואל ישראל" ועליה נאמר: "עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם, וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל". הברכה השנייה היא ברכת זכרונות של גשמים. "עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת". בברכה זו מזכירים פסוקים רבים של זכרונות הקשורים לגשמים. 

הברכה השלישית היא שופרות של גשמים. עם הרבה פסוקים מפסוקי שופרות של מוסף של ראש השנה ופסוקים ששייכים לגשמים. וחותם "מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה". כך מזכירים את תפילת שמואל הרמתי בברכה הרביעית ותפילת אליהו הנביא בברכה החמישית "עַל הָרְבִיעִית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ צְעָקָה. עַל הַחֲמִישִׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְהַר הַכַּרְמֶל הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה". 

כן מזכירים את יונה הנביא ותפילתו בברכה השישית "עַל הַשִּׁשִּׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְעֵת צָרָה". ומזכירים את דוד ושלמה בברכה השביעית "עַל הַשְּׁבִיעִית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ" (את הנוסח המלא של התפילה אפשר לראות בטור סימן תקעט וברמב"ם תענית ד).

תקיעות ותרועות אחרי כל ברכה משבע הברכות

ברמב"ם הביא שתוקעים אחרי חזרת הש"ץ "וגומר התפלה על הסדר ותוקעין בחצוצרות, וכסדר הזה עושין בכל מקום". לדעת הטור בכל מקום תוקעים אחרי כל ברכה וברכה. ואומרים "מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י גואל ישראל. ועונים אמן ותוקעין תקיעה תרועה תקיעה ויעבור" (טור או"ח סימן תקעט).

בשעת מלחמה מוסיפים גם מלכויות

ברעב ובבצורת אומרים זכרונות ושופרות עם פסוקים שמתאימים לרעב ולבצורת. בעת מלחמה אומרים פסוקי זכרונות ושופרות עם פסוקים שמתאימים למלחמה. רש"י  (טז ע"ב-יז ע"א) אומר בשם רב אדא דמן יפו שמוסיפים במלחמה גם פסוקי מלכויות כמו ראש השנה ויובל. 

מקור הדין הוא בגמרא (ר"ה לב ע"א) ששואלת: "מנין שאומרים מלכיות?" רבי יוסי בר יהודה אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר "והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם". שאין תלמוד לומר אני ה' אלקיכם, ומה תלמוד לומר אני ה' אלקיכם? זה בנה אב, לכל מקום שנאמר בו זכרונות – יהיו מלכיות עמהן". הפסוק הזה נאמר בתקיעה במועדות, והוא סמוך לחובת התקיעות בעת מלחמה. מכאן למדו חכמים שיש לומר פסוקי מלכויות בעת מלחמה. ולמה צריך להזכיר במלחמה פסוקי מלכויות?

מלחמה – גילוי מלכות ה' בעולם

כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ. וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ 

מלחמה היא דבר כואב וקשה, יש בה הרוגים וחטופים ולכן אנחנו מתפללים לשלום בכל התפילה. עם זאת צריך לדעת כי בכל מלחמה נכחדת הרשעה והעולם עולה שלב כן אמרו חכמים "אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח" (ב"ר מ"ב, ז). כן אנחנו מתפללים בתפילת ראש השנה ויום הכיפורים על המלחמה במלכויות הרשע העולמיות "וְעוֹלָתָה תִקְפֹּץ פִּיהָ. וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה. כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ". מתוך המלחמה בציר הרשע תתגלה מלכות ה' בעולם "וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ. בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וכו'. 

מלחמות שמגלות את מלכות ה' בעולם

כן אנחנו רואים בקריעת ים סוף שנקראת מלחמה "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". בסיומה שרים בני ישראל בקול גדול "ה' ימלוך לעולם ועד". והסיבה היא כי דרך המלחמה הזאת רואה העולם כולו שה' הוא המלך, שה' מקיים את הבטחתו לאברהם על יציאת מצרים ומשלם גמול לאויביו. 

גם מלחמת עמלק, שהייתה מיד אחרי יציאת מצרים, מספרת כי ה' נשבע להילחם בעמלק "כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם". המלחמה הזאת תגלה את כיסא ה' שעכשיו הוא חצוי. "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז טז). הכיסא הוא ביטוי למלכות, כמו שנאמר "וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם" (תהילים כט). 

עלינו לשבח – מלכות ה' כשכבש יהושע את הארץ 

גם בכיבוש הארץ התגלה לעין כל שה' הוא שמנהל את העולם. הוא הבטיח את ארץ ישראל לעם ישראל והוא מקיים את דברו. "ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ" (תהילים י). לכן בכיבוש יריחו מתקן יהושע את ברכת "עלינו לשבח" שמזכירה לכולנו שה' הוא המלך. "וְיָדַעְתָּ הַיּום וַהֲשבתָ אֶל לְבָבֶךָ. כִּי ה' הוּא הָאֱלהִים בַּשּמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. אֵין עוד". 

בחלק השני של "עלינו לשבח" אנחנו מזכירים כי העולם כולו עתיד להכיר במלכות ה'. "לְתַקֵּן עולָם בְּמַלְכוּת שדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשר יִקְרְאוּ בִשמֶךָ לְהַפְנות אֵלֶיךָ כָּל רִשעֵי אָרֶץ. וכו' וִיקַבְּלוּ כולם אֶת על מַלְכוּתֶךָ" וכו' (ומרומז שמו של יהושע למפרע ע'לינו לשבח. ש'לא שם. ו'אנחנו כורעים. ה'וא אלהינו (רשב"ץ בשו"ת על התפילה סי' רנ"ג, הרוקח, ארחות חיים, כלבו סי' ט"ז).

לעתיד לבוא – והיה ה' למלך על כל הארץ

בסיום "עלינו לשבח" אנחנו מזכירים את הפסוק "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּום הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשמו אֶחָד". המלכות הזאת באה אחרי המלחמה שתהיה באחרית הימים כשיבואו ישראל לארצם ויקומו עליהם אומות רבות. באותה שעה יילחם בהם ה' שנאמר "וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב" (זכריה יד). מתוך המלחמה ניכרת מלכות ה'.

כן נאמר על אותה מלחמה ביחזקאל הנביא "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'" (יחזקאל לח כג). כי בסופה יכירו כולם במלכות ה'. על שעה זו אנו מתפללים בכל פעם שאומרים את הקדיש בלשון הנבואה הזו "יתגדל ויתקדש שמיה רבא". 

כשיש מלחמה גדולה בעולם, מתעורר כוח משיח

על זה כתב הרב קוק זצוק"ל: "כשיש מלחמה גדולה בעולם, מתעורר כוח משיח" (הראי"ה, אורות עמ' י"ג). וכן אנו אומרים כל יום בברכת "יוצר אור": "כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ. פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת. עוֹשֶֹה חֲדָשׁוֹת. בַּעַל מִלְחָמוֹת. זוֹרֵעַ צְדָקוֹת. מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת". ויש נוסחים שאומרים בהם אחר כך "אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ בִּמְהֵרָה לְאוֹרוֹ" (מתוך מאמרו של הרב יהודה שביב). ולכן אנחנו מתבוננים במלחמה כדי לדעת איך יצמח מהמלחמה הזאת תיקון גדול שיביא שלום ובניין עולם. 

מה נוהגים בימינו?

לתקוע היום בחצוצרות בעת צרה

במגן אברהם (תקעו) כתב: "ואני תמה למה אין אנו נוהגין לתקוע בעת צרה ואע"פ שאין תענית ציבור בבבל, מכל מקום הלא מדאורייתא מצוה לתקוע בלא תענית?". הרי הרמב"ם כתב שמצוות עשה מהתורה לזעוק ולהריע בחצוצרות וכו'. ולפי הרשב"א אפשר לתקוע בשופרות במקום בחצוצרות, אם כן למה לא תוקעים בעת צרה? 

והביאו המשנ"ב ותירץ "ויש מאחרונים שתירצו דמדאורייתא מצוה זו נוהג רק בארץ ישראל וכדכתיב וכי תבואו מלחמה בארצכם וגו'. ויש שכתבו דאפשר דאף בארץ ישראל דוקא כשהיה תחת רשותינו. ואפשר עוד דדוקא כשהגזרה הוא על רוב ישראל אז מצוות עשה לתקוע אבל בלאו הכי לא". והיה אומר מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל כי לפי שלושת התירוצים שלו, בוודאי צריך כעת בארץ ישראל לתקוע בחצוצרות. וכך היה מנהיג מו"ר אבא זצוק"ל לתקוע בחצוצרות בכל התפילות שהיו עושים בעת צרה, כיוון שמדובר במצוות עשה מהתורה ולפי הרמב"ם צריך דווקא שופרות. 

למה לא עושים סדר התפילות בעת צרה?

ברמב"ם הלכות תענית, בטור סימן תקע"ט ובשו"ע הזכירו את התפילות המיוחדות למלחמה ולבצורת ומשמע מכך שהן נוהגות בימינו. כך מעיד החיד"א בברכי יוסף (או"ח סימן תקעה ה) "שמענו מזקני עיה"ק ירושלם וחברון תובב"א, דאירע בימיהם עצירת גשמים, ונהגו בו בפרק ג' אמצעיות ועשרה אחרונות, ככל סדר שכתבו הטור ומרן". ואחרי שהעיד כי כך עשו גאוני הדורות הקודמים הוא מעיר "ולבי מהסס, דהא מפורש בב"י משם הרמב"ן והר"ן דדוקא בארץ ישראל שיש סמוכים" ועכשיו שאין דיינים סמוכים אי אפשר לגזור על הציבור את התעניות הללו כסדר שכתוב במשנה. 

והאריך בראיות ולבסוף כתב: "ברם כבר כתבנו דזקני שער העידו שנעשו כסדר הזה. וגם הרב הלק"ט פשיטא ליה. גם ראיתי בתשובות גדול בדורו מהר"ם ן' חביב כ"י סי' ו' שכתב ז"ל, שאלה. אם יש לנהוג בארץ ישראל בזה הזמן סדר תעניות ככתוב במשנתינו. תשובה. כיון שהרי"ף והטור והרמב"ם כתבו סדר תעניות השנוי במשנתינו, משמע דאין שום חילוק לפלוגי בין אותם הימים לזמן הזה". 

ומסכם החיד"א כי בחו"ל לא עושים תעניות אלו כי לא כולם צריכים מטר באותה מידה. "אך בארץ ישראל דשכיח תדיר עצירת גשמים, וכך היו נוהגים תדיר, ויש חילוק בין ארץ ישראל לח"ל בכמה מילי, אוקמוה לארץ ישראל כי אורחא ועבדינן שליחותייהו, דשכיח ואת ביה חסרון כיס". וצריכים לעשות את סדר התעניות כמו שכתוב במשנה. 

אין בזמן הזה סמוכים אפילו בארץ ישראל

למרות המסקנה שצריך לעשות את הסדר דלעיל, כתב כה"ח (תקעה א) בשם תשובת "נחפה בכסף" שכתב וז"ל "שמעתי מפי הרב הכולל כמהר"ר ירוחם ווילנא נר"ו שבצפת לא עשו אפילו באותם עשר תעניות חומרות אלו משום שאין בזמן הזה סמוכים אפילו בארץ ישראל יעו"ש. וכן כתב בספר התקנות והמנהגים של ירושלם ת"ו בדיני תעניות אות צ"ב דבזמן גדול הדור האחרון הרב מוהר"מ סוזין זצוק"ל אירע כזה ועלתה הסכמתו שלא לעשות כסדר מרן וכדעת הרב ברכי יוסף".

לכוון במלכויות זכרונות ושופרות בראש השנה על המלחמה

כך הוא המנהג היום שלא לעשות התפילות הללו בכל הפעמים שהייתה בצורת ובכל פעמים שהיו מלחמות בארץ ישראל, אע"פ שפשט דברי הרמב"ם הטור והשו"ע לעשות את התפילות הללו. וכיוון שאנחנו נמצאים במלחמה כבר שנה שלמה. יש חטופים ופצועים ומשפחות כואבות שיקיריהן הקריבו את חייהם. לכן חובה לכוון בתפילות של ראש השנה במלכויות זיכרונות ושופרות על ניצחון ישראל במלחמה. וחובה לכוון בתקיעות השופר על חובה לתקיעות של עת מלחמה. 

לכוון לצאת ידי חובה בתפילה ותקיעות בסליחות

כן יש לכוון לקיים מצוות התורה בתקיעות שתוקעים בשופר או בחצוצרות בסליחות, וכמו שכתב המג"א שיש אומרים שיוצאים ידי חובה בתקיעת השופר במקום חצוצרות. ויכוונו בכל תפילות הסליחות על החיילים ועל המלחמה, כי מצוות הזעקה והתקיעה היא מצוות עשה מהתורה בכל עת צרה, ומה לנו צרה יותר גדולה מצרת המלחמה הזאת שנמשכת כבר שנה ועדיין הסיום שלה לא נראה באופק? ויהי רצון שיתקבלו התפילות ברצון ויתקיים בנו "וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנושַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם". אמן.