איך מזהים את המשיח?

כבוד החשמונאים – הכנה לימות המשיח

הנביא חגי מתנבא על הניצחון של מתתיהו ובניו, ואומר כי הניצחון שלהם על האימפריה היוונית האלילית בכוחות כל כך מועטים יזעזע את האמון בתרבות האלילות שהייתה רווחת בעולם בעת ההיא. "כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ ה֣' צְבָא֔וֹת ע֥וֹד אַחַ֖ת מְעַ֣ט הִ֑יא וַאֲנִ֗י מַרְעִישׁ֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־הַיָּ֖ם וְאֶת־הֶחָרָבָֽה".

בעקבות הניצחון יבואו כל האנשים החשובים בעולם לבית המקדש שבירושלים מתוך תחושת כבוד לאלוהי ישראל. "וְהִרְעַשְׁתִּי֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֖אוּ חֶמְדַּ֣ת כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וּמִלֵּאתִ֞י אֶת־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ כָּב֔וֹד אָמַ֖ר ה֥' צְבָאֽוֹת". הם יביאו כתשורה את הכסף והזהב שנתתי להם, כי "לִ֥י הַכֶּ֖סֶף וְלִ֣י הַזָּהָ֑ב נְאֻ֖ם ה֥' צְבָאֽוֹת", ואני שולח אותם להביא אותו לבית המקדש. 

דעו לכם כי גדול יהיה הכבוד של הבית השני מהכבוד שהיה בבית הראשון בימי שלמה המלך, כשבאו מלכי העולם ומלכת שבא בראשם. "גָּד֣וֹל יִֽהְיֶ֡ה כְּבוֹד֩ הַבַּ֨יִת הַזֶּ֤ה הָאַֽחֲרוֹן֙ מִן־הָ֣רִאשׁ֔וֹן אָמַ֖ר ה֣' צְבָא֑וֹת וּבַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ אֶתֵּ֣ן שָׁל֔וֹם נְאֻ֖ם ה֥' צְבָאֽוֹת". ובאמת הניצחון הזה שינה את פני ההיסטוריה האנושית. אילולי החשמונאים הייתה האלילות משתררת בדרך הטבע על העולם כולו. בזכותם ניתקה האנושות מהאלילות וחזרה להאמין באל אחד בתהליך שממשיך עד ימינו.

חכמינו אמרו שנבואה שהוצרכה לדורות נכתבה. הפירוש לדורות הוא כי כשם שבימי החשמונאים היה כבוד גדול מכל העולם לבית המקדש, כן יהיה לעתיד לבוא כבוד גדול מכל העולם לבית השלישי ויותר.

דִּין הוּא מָלְכָּא מְשִׁיחָא 

דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב

קידוש ה' הגדול הזה התאפשר על ידי המסירות והגבורה הגדולה שהתגלתה בימי מתתיהו ובניו. המסירות והגבורה הזו חזרה לעם ישראל אחרי החורבן בימי בר כוזבא, שידוע יותר בשם בר כוכבא. גבורה שנועדה להגן על עם ישראל מפני האכזריות הרומאית ומפני הגזרות שנועדו למחוק את עם ישראל את תורת ישראל ואת ארץ ישראל מעל פני האדמה. 

רבי שמעון בר יוחאי מספר לנו כי בגלל מסירותם וגבורתם של בר כוכבא וחייליו אמר רבי עקיבא על בר כוכבא שהוא מלך המשיח. "תַּנִי ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, עֲקִיבָה רבי הָיָה דּוֹרֵשׁ (במדבר כד) 'דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב'. דָּרַךְ כּוֹזְבָא מִיַּעֲקֹב. ר' עֲקִיבָה כַּד הֲוֵה חָמִי בַּר כּוֹזְבָה הֲוֵה אָמַר דִּין הוּא מָלְכָּא מְשִׁיחָא. א"ל ר' יוֹחָנָן בֶּן תוֹרַתָא, עֲקִיבָה, יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחַיַיִךְ וַעֲדַיִין בֶּן דָּוִד לֹא יָבֹא" (ירושלמי תענית סח).

מיהו יוֹחָנָן בֶּן תוֹרַתָא?

ר' יוחנן בן תורתא חולק על רבי עקיבא. רבי עקיבא הוא גדול התנאים, רבי יוחנן בן תורתא כמעט לא נזכר בגמרא. במקומות שבהם הוא נזכר, מתברר שהיה אחד מתלמידי רבי עקיבא, ולא המובחר שבהם (מדרש רבה שמות מ א). חכמינו מספרים שהוא נקרא בשם בן תורתא, בן השור, כיוון שהוא קנה שור מיהודי, השור לא הסכים לעבוד בשבת עד שהמוכר לחש דבר מה על אוזנו. המעשה הזה עורר את בעל השור להתגייר ועל כן נקרא על שמו בר תורתא (פסיקתא רבתי יד). 

הדיבור של בן תורתא חסר כבוד לחלוטין. הוא קורא לרבי עקיבא בשמו ומדבר בשפה בוטה. אין ספק שהוא למד את זה מ-24 אלף התלמידים שלא היו רגילים לנהוג כבוד זה בזה. אפשר שחכמינו הזכירו את הלשון הבוטה של בן תורתא כדי שנבין מהו העוון שבגללו נכשל המרד וכשל הניסיון להציל את עם ישראל מהגלות הנוראה. 

לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם־בְּרוּחִי

בר כוכבא הבין שבמלחמה עם הרומאים ינצח העוז רוחני, על כן הוא מחליש את כוחם הגופני של חייליו ומחשל את העוצמה הרוחנית שלהם. לצורך כך הוא מצווה כל חייל שלו לחתוך את אצבעו בשיניו. "א"ר יוֹחָנָן שְׁמוֹנִים אֶלֶף זוּג שֶׁל תּוֹקְעֵי קְרָנוֹת (ראשי גייסות שאספו את חייליהם ע"י תקיעה בקרן) הָיוּ מָקִיפִין אֶת בֵּיתָר וְכֹל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מְמוּנֶה עַל כַּמָּה חֵיְילוֹת. וְהָיָה שָׁם בֶּן כּוֹזְבָה וְהָיָה לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף מַטִּיפֵי אֶצְבַּע". 

נראה שבר כוכבא חשש שאנשים שיש להם שלמות גופנית יסמכו על "כוחי ועוצם ידי" ויזניחו את טיפוח עוצמת הרוח, התכסיסים והתחבולות הצבאיות. על כן אמר בר כוכבא לחייליו לקטוע אחת מהאצבעות בשיניים. להראות שהם לא סומכים על גבורה גופנית אלא על חכמה תחבולות ועוז הנפש. 

גבורה גופנית במקביל לגבורה רוחנית

חכמים אמרו לו שמהאבות, ממשה, מיהושע ומדוד המלך למדנו שגבורה רוחנית, חכמה ותחבולות מלחמה יכולים לבוא ביחד עם גבורה ושלמות גופנית. "שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ לוֹ, עַד אֵימָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעֲלֵי מוּמִין. אָמַר לָהֶן, וְכִי הֵיאַךְ אֵיפְשָׁר לְבָדְקָן? אָמְרוּ לוֹ, כֹּל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹכֵב עַל סוּסוֹ וְעוֹקֵר אֶרֶץ מִן לְבָנוֹן לֹא יִהְיֶה נִכְתַּב בְּאִיסְרַטְיָא שֶׁלְּךָ". לא יהיה חלק מהצבא שלך. בר כוכבא שמע לחכמים ושינה את מבחני הגיוס שלו. הגמרא מעידה שהָיוּ לבר כוכבא בביתר מָאתַיִם אֶלֶף חיילים קטועי אצבע וּמָאתַיִם אֶלֶף חיילים רוכבים על סוס שעקרו ארז מהלבנון. 

יש אומרים שיש רמז בדברי חכמים שדיברו על ארזי הלבנון, כיוון שהם גם חזקים וגבוהים ויפים וגם שימשו לבניין בית המקדש. ללמדך שבהכנה נכונה אפשר לשלב עוצמה רוחנית עם עוצמה גשמית. 

בר כוכבא – מחובר לחכמי ישראל

העובדה שבר כוכבא שומע לחכמים בנושא זה מלמדת שהוא היה מקשיב לחכמי ישראל ומחובר אליהם. גם הגדרת הרמב"ם שרבי עקיבא היה "נושא כליו" מלמדת על חיבורו לחכמים. בדורות האחרונים מצאו תעודות שעולה מהן שהוא דאג שחייליו ישמרו שבת, שיהיו להם ארבעת המינים בחג הסוכות ועוד. והדברים הללו חשובים מאוד להבנת מעשיו של בר כוכבא. 

מסירות נפש של משיח

במדרש רבה: "ומה היה עושה בן כוזיבא היה מקבל אבני בליסטרא באחד מארכובותיו וזורקן והורג מהן כמה נפשות ועל זה אמר רבי עקיבא כך" (איכה פרשה ב פסקה ד). אין ספק שיש פה גבורה מיוחדת במינה. יש פה גם מסירות נפש מיוחדת במינה להגן על עם ישראל מרשעת הרומאים. בגלל הגבורה ומסירות הנפש הזו היה אומר רבי עקיבא עליו "דִּין הוּא מָלְכָּא מְשִׁיחָא". 

לָא תִסְעוֹד וְלָא תִכְסוֹף

עם כל זה קשה להבין את בר כוכבא שאמר בעת יציאתו לקרב "רִיבּוֹנְיָּה דְּעָלְמָא, לָא תִסְעוֹד וְלָא תִכְסוֹף" – ריבון העולמים, אל תעזור ואל תבייש אותנו. ונשאלת השאלה, איך זה מסתדר עם מה שלמדנו עליו עד כה? ואם בן כוזבא  אומר כך לאלוקים, איך יכול רבי עקיבא לומר עליו שהוא המשיח? הרי תנאי במשיח הוא שהוא יפיץ תורה ויילחם מלחמות ה'. והמילים הללו אינן קידוש השם.

אין סומכים על הנס

יש עונים שבן כוזבא אמר כך כדי שחייליו לא יגידו "ה' יעזור, הכול יהיה בסדר". "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". באופן זה עלול להיות רפיון במלחמה הקשה מול האימפריה החזקה והגדולה. אפשר שהיה מדבר בלשון הזאת כדי שחייליו יעשו את המקסימום מבחינתם ולא יסמכו על הנס וכך יגנו על עם ישראל מהשחיטה הגדולה של הרומאים (עיין פנקסי הראי"ה חלק א'). אולי זו הסיבה שבגללה רבי עקיבא לא נבהל מאמירתו והמשיך לומר "דין הוא מלכא משיחא" (למרות שבמקרים אחרים שבהם הדברים נאמרו הם גרמו נזק. כמו הסיפור בגמרא שם עם שני האחים מכפר חרוב, וכמו הסיפור בגמרא בבלי על חורבן הבית עם בר דרומא – בבלי גיטין נז ע"א). 

בעט והרג את רבי אלעזר המודעי

בהמשך המדרש והגמרא מסופר על כותי אחד שגרם לבן כוזבא לחשוד ברבי אלעזר המודעי שהוא משתף פעולה עם הרומאים, ובעט בו והרגו. "יָהִיב לֵיהּ חַד בַּעוּט וְקָטְלֵיהּ, מִיָּד יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה (זכריה יא יז) 'הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן. חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ. זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה'. הָרַגְתָּ אַתְּ רַבִּי אֶלְעָזָר הַמוֹדָעִי זְרוֹעָן שֶׁל כֹּל יִשְׂרָאֵל וְעֵין יְמִינָם, לְפִיכָךְ זְרוֹעוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ יָבֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִּכְהֶה. מִיָּד נִלְכְּדָה בֵּיתָר וְנֶהֱרַג בֶּן כְּזוּבָה". 

אִלּוּלֵי אָלְהָא דְקָטְלֵי מַאן הֲוֵה יָכִיל קָטְלֵי 

"אָתִין טָעִינוּן רֵישֵׁיהּ גַּבֵּי אָדְרִיָינוּס. אָמַר לוֹן, מַאן קָטַל הַדֵּין?" – הביאו ראשו של בר כוכבא אצל אדריינוס, שאלם: מי הרג את זה? "אָמַר לֵיהּ חַד כּוּתַיָּיא אֲנָּא קְטַלְתֵיהּ. אָמַר לִי חָמִי לִי פְּטוּמֵיהּ. חָמִי לֵיהּ פְּטוּמֵיהּ" – אמר להם, הראו לי את גופו של בר כוכבא, והראו לו. "אָשְׁכַּח חָכִינָה", מצא נחש כרוך עָלָיו. "אָמַר אדריינוס אִלּוּלֵי אָלְהָא דְקָטְלֵי מַאן הֲוֵה יָכִיל קָטְלֵי" – אם לא אלהיו הרגו ע"י הנחש, מי יכול היה להרגו. "וְקָרָא עָלָיו (דברים לב) 'אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם'" (ירושלמי תענית ד ה).

 

הלכות זיהוי משיח מבר כוכבא

ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים

למרות השגיאה הכואבת של בר כוכבא, הרמב"ם לומד ממנו את הלכות זיהוי המשיח. "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת" (הלכות מלכים, פרק יא הלכה ג).

חורבן ביתר – צרה גדולה כמו חורבן בית המקדש

כן כותב הרמב"ם כי אחת מהסיבות לצום תשעה באב היא מיתת בר כוכבא ואיבוד התקווה שהוא מלך המשיח בחורבן ביתר. וזו הייתה צרה לעם ישראל כמו חורבן בית המקדש. "ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל, והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גוים ונהרגו כולם, והיתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש" (תעניות ה ג). 

רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה

הרמב"ם יודע שהסוגיה הזאת של זיהוי המשיח היא חשובה מאוד. אם טועים בה, עלולים ללכת אחרי משיחי שקר. לכן הוא אומר לנו להסתמך על גדול התנאים, רבי עקיבא, ולא על אנשים שהם חכמים בעיני עצמם. לכן הוא מדגיש לנו בהלכה זו שרבי עקיבא היה "חכם גדול מחכמי המשנה". הוא מציין זאת כדי שלא נאמר חלילה שרבי עקיבא טעה. הוא מזכיר לנו את מדרגתו הגבוהה של רבי עקיבא שהיה יסוד תורה שבעל פה, רבו של רבי שמעון שכתב את הזוהר, רבו של רבי מאיר שכתב את המשניות, רבם של רבי נחמיה ורבי יהודה שכתב את ספר המדרשים. "וכולהו אליבא דרבי עקיבא" (סנהדרין פו ע"א). כל תורתם לפי מה שלימדם רבי עקיבא.

רבי עקיבא "דימה" ולא "טעה"

אנחנו צמודים לרבי עקיבא ולרמב"ם שהבית יוסף קורא לו אחד מ"שלשת עמודי ההוראה אשר הבית, בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם" ("בית יוסף", הקדמה). אם נדייק בלשונו של הרמב"ם נראה שהוא נזהר ולא כתב שרבי עקיבא "טעה" אלא "דימה", וההבדל בין המילים הוא גדול. לדעת הרמב"ם שיקול הדעת של רבי עקיבא בבחירת המשיח ביחד עם החכמים שהיו איתו היה נכון, כך בוחרים מלך משיח. ואע"פ שבסוף גרמו העוונות ונהרג בר כוכבא, שיקול הדעת שלהם מלכתחילה לא היה מוטעה, ולכן לומדים ממנו איך לזהות את המשיח לעתיד לבוא.

חשוב לא לטעות בזיהוי המשיח

חשוב לא לטעות בזיהוי המשיח, שלא נטעה במשיחי שקר. הדבר חשוב גם מבחינה חינוכית. אם אנחנו יודעים איך נראה המשיח אנחנו יודעים איך לחנך את ילדינו. כך אומרים חכמים "אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב 'אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו'? אל תגעו במשיחי – אלו תינוקות של בית רבן, ובנביאי אל תרעו – אלו תלמידי חכמים" (שבת קיט ע"א). צריך לגדל כל ילד כאילו יש בתוכו ניצוץ משיח. כל תלמיד חכם כאילו יש בתוכו ניצוץ של נבואה. 

איך נראה המשיח?

וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'

כך מתאר הנביא ישעיהו את המשיח: "וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשָּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה: וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ ה֑' ר֧וּחַ חָכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת הֽ': וַהֲרִיח֖וֹ בְּיִרְאַ֣ת ה֑' וְלֹֽא־לְמַרְאֵ֤ה עֵינָיו֙ יִשְׁפּ֔וֹט וְלֹֽא־לְמִשְׁמַ֥ע אָזְנָ֖יו יוֹכִֽיחַ: וְשָׁפַ֤ט בְּצֶ֙דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ וְהִֽכָּה־אֶ֙רֶץ֙ בְּשֵׁ֣בֶט פִּ֔יו וּבְר֥וּחַ שְׂפָתָ֖יו יָמִ֥ית רָשָֽׁע: וְהָ֥יָה צֶ֖דֶק אֵז֣וֹר מָתְנָ֑יו וְהָאֱמוּנָ֖ה אֵז֥וֹר חֲלָצָֽיו: וְגָ֤ר זְאֵב֙ עִם־כֶּ֔בֶשׂ" וכו'. ומסיים: "לֹֽא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכָל־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־ה֔' כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים: וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שֹׁ֣רֶשׁ יִשַׁ֗י אֲשֶׁ֤ר עֹמֵד֙ לְנֵ֣ס עַמִּ֔ים אֵלָ֖יו גּוֹיִ֣ם יִדְרֹ֑שׁוּ וְהָיְתָ֥ה מְנֻחָת֖וֹ כָּבֽוֹד" (ישעיהו יא). 

וַאֲרוּ עִם־עֲנָנֵ֣י שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה 

דניאל מתאר את המשיח שמגיע על ענני השמים. "חָזֵ֤ה הֲוֵית֙ בְּחֶזְוֵ֣י לֵֽילְיָ֔א וַאֲרוּ֙ עִם־עֲנָנֵ֣י שְׁמַיָּ֔א כְּבַ֥ר אֱנָ֖שׁ אָתֵ֣ה הֲוָ֑ה וְעַד־עַתִּ֤יק יֽוֹמַיָּא֙ מְטָ֔ה וּקְדָמ֖וֹהִי הַקְרְבֽוּהִי: וְלֵ֨הּ יְהִ֤יב שָׁלְטָן֙ וִיקָ֣ר וּמַלְכ֔וּ וְכֹ֣ל עַֽמְמַיָּ֗א אֻמַיָּ֛א וְלִשָּׁנַיָּ֖א לֵ֣הּ יִפְלְח֑וּן שָׁלְטָנֵ֞הּ שָׁלְטָ֤ן עָלַם֙ דִּֽי־לָ֣א יֶעְדֵּ֔ה וּמַלְכוּתֵ֖הּ דִּי־לָ֥א תִתְחַבַּֽל". 

ראיתי בחזיון הלילה והנה עם העננים בא בן-אדם והגיע והתקרב עד עתיק יומין: ולו ניתנו שלטון וכבוד ומלכות על כל העמים, האומות והלשונות. אליו הם ישמעו. שלטונו יהיה שלטון עולם שלא ייפסק, ומלכותו לא תיפגע. 

עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר

לעומת הנבואות הללו מתנבא זכריה כי המשיח מגיע כמו עני שרוכב על חמור, ובסוף הוא מולך על עם ישראל ועל העולם כולו. "גִּילִ֨י מְאֹ֜ד בַּת־צִיּ֗וֹן הָרִ֙יעִי֙ בַּ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה מַלְכֵּךְ֙ יָ֣בוֹא לָ֔ךְ צַדִּ֥יק וְנוֹשָׁ֖ע ה֑וּא עָנִי֙ וְרֹכֵ֣ב עַל־חֲמ֔וֹר וְעַל־עַ֖יִר בֶּן־אֲתֹנֽוֹת". הוא יביא שלום לעם ישראל ולעולם. "וְהִכְרַתִּי־רֶ֣כֶב מֵאֶפְרַ֗יִם וְסוּס֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְנִכְרְתָה֙ קֶ֣שֶׁת מִלְחָמָ֔ה וְדִבֶּ֥ר שָׁל֖וֹם לַגּוֹיִ֑ם וּמָשְׁלוֹ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִנָּהָ֖ר עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ" (זכריה ט ט-יא). הגמרא בסנהדרין מיישבת את שתי הנבואות הללו ואומרת שיש שתי צורות של הופעת המשיח, אחת כשזכו ואחר כשלא זכו, וכדלקמן.  

באותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת

על סמך הפסוקים והגמרות שבעניין פוסק הרמב"ם בהלכות תשובה כי בימות המשיח לא יהיה שעבוד מלכויות ויהיה הרבה לימוד תורה. "ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת, שנאמר 'כי מלאה הארץ דעה את ה", ונאמר 'ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו', ונאמר 'והסירותי את לב האבן מבשרכם'" (הלכות תשובה ט ב). 

בעל חכמה יותר משלמה, ונביא גדול קרוב למשה רבנו

אחר כך מתאר הרמב"ם את המשיח: "מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר 'והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים'. וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא, אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל, וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד".

שני שלבים בהתגלות המשיח

בהלכות מלכים (פרק יא הלכה ד) מתאר הרמב"ם את המשיח כמו בהלכות תשובה, ומוסיף ללמד שיש שני שלבים בהופעתו. בתחילה שהוא עושה חלק מהדברים – הוא "בחזקת משיח" ואחרי שהוא עושה עוד דברים – מתברר לנו שהוא "משיח ודאי". וכך כותב: "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו".

האם בר כוכבא נראה כמו משיח?

משיח בן יוסף 

יש שואלים, הרי התכונות הללו לא היו בבר כוזבא. איך אפוא אומר הרמב"ם כי היו לו תכונות של משיח? 

האברבנאל אומר כי הרמב"ם חשב את בר כוכבא למשיח בן יוסף ולא למשיח בן דוד. שהיה בר כוכבא "מפצו של הקב"ה ושעשהו לנקום נקמת עמו ודם עבדיו מאויביהם. ולפי שהיה מקובל באומה שקודם משיח בן דוד יבא משיח בן יוסף, לא לעשות משפט וצדקה כי אם בלבד ללחום מלחמות ה', ונקם ישיב לצריו" )ישועות משיחו ח"א, פרק ד' עמ' ע"ו. ענף יוסף. וראה עוד גלגולי נשמות לרמ"ע מפאנו. ומובא בסדר הדורות, ערך עבדון בן הלל. שנת ב"א תת"ג). אך ברמב"ם משמע שהיה מלך ממש.

שתי דרכים בהופעת המשיח

כדי לענות על השאלה הזו נזכיר את הגמרא בסנהדרין (צח ע"א) שאומרת שיש שני סוגים של הופעת המשיח. כשעם ישראל זוכה, המשיח מופיע במלוא הדרו "עם ענני שמיא". וכשעם ישראל לא זוכה, המשיח מתגלה כעני שרוכב על חמור. בגמרא תיארו כי המשיח העני הזה "יתיב ביני עניי סובלי חלאים, וכולן שרו ואסירי בחד זימנא, איהו שרי חד ואסיר חד". יושב עם העניים שנמצאים בשער רומי, וכולם מתירים וקושרים את התחבושות לכל פצעיהם בבת אחת. והוא מתיר וקושר את הפצעים שלו אחד אחד, כי הוא מצפה לסייע לעם ישראל בגאולה בכל רגע ממש. 

בתחילה עני, אחר כך מלך 

גם המשיח שמתגלה כעני בתחילת דרכו, בסוף הוא מולך על ישראל ומשפיע על העולם כולו כמו שכתוב בפסוקים בספר זכריה. וכך הסביר אור החיים הקדוש את המושג עני ורוכב על חמור: "פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ד) ושפל אנשים יקים עלה" אבל אחר כך הוא מתגלה כמלך ומגשים את כל הנבואות "ויקום וימלוך ויעשה מה שנאמר בסמוך" (אור החיים במדבר כד יז). 

כן ענה הרבי מחב"ד בתשובה למי ששאלו על התאמת בר כוכבא לתפקידו וענה כי בתחילת תקופת הגילוי של המשיח הוא לא צריך את כל הסימנים, והם יבואו בהמשך (ראה תשובה של הרבי מחב"ד בליקוטי שיחות כרך כז עמוד 302. ושמונה קבצים לראי"ה קוק, קובץ ח קנז). 

טַב מִלְּגָאו וּלְבוּשָׁא דִילֵיהּ בִּישׁ

בזוהר כתוב כי המשיח הזה יהיה "טַב מִלְּגָאו וּלְבוּשָׁא דִילֵיהּ בִּישׁ, דָּא אִיהוּ עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר". טוב מבפנים ונראה רע מבחוץ (תיקוני זהר דף צג/ב). והטוב של בר כוכבא גרם לאלפים רבים מעם ישראל שהתנצרו אחרי החורבן לחזור ליהדות (אגרת אל-נבא). ובגמרא כתוב כי אלפים רבים של יהודים שלא מלו בימי הרומאים, או שנימולו ומשכו את ערלתם להסתיר שהם נימולים, חזרו בתשובה ונימולו שנית בימי בר כוכבא (יבמות עב ע"ב).

משיח – אור לעם ישראל ואור לגויים 

משיח – מנהיג לאומי

מכאן נבין שרק מנהיג לאומי כמו שאול, דוד, שלמה או חזקיה יכול להיות משיח. מנהיגים שמוסרים נפשם על כלל ישראל כמו דוד שנלחם בגבורת נפש מיוחדת בגוליית, ובר כוכבא שנלחם בגבורת נפש גדולה ברומאים, או החשמונאים. 

ברור לכולם שלא רק מי שגיבור מלחמה יכול להיות משיח לישראל. בגמרא מובא שרבי יהודה הנשיא או ריש גלותא או חכמים אחרים עם כוח השפעה על כל העם יכולים להיות משיח (סנהדרין צח ע"ב). מסתבר שלאו דווקא מנהיגים גיבורים בשדה הקרב, אלא מנהיגים לאומיים שמסרו נפשם על קדושת עם ישראל, על שמירת עם ישראל בגלות מהתבוללות ומנפילות רוחניות. 

מבר כוכבא לחשמונאים

מתתיהו ובניו גם התגברו בקרב וגם מסרו נפש במלחמה רוחנית להשיב את ישראל לצור מחצבתם, ולכן הם זכו למלוך על ישראל למרות שלא היו משבט יהודה. שמתוך מסירות נפשם בגבורה גדולה למען קדושת עם ישראל, זכו למדרגה כמלכי בית דוד שראויים להנהיג את כלל ישראל וזכו להאיר את אור המנורה שהיה מאיר לכל ישראל והיה "עדות לכל באי עולם ששכינה שורה בישראל".  

רבי עקיבא ואור הגאולה

משיח שפותח את העיניים ומדליק את האור 

הזכרנו לעיל את רבי עקיבא שמצליח לראות את הטוב של בר כוכבא מבעד ללבוש הביש שלו. להבין את כוח ראייתו של רבי עקיבא נזכיר את דברי חכמינו במדרש שסיפרו כי כשראה משה רבנו את נשמת רבי עקיבא בשמים הוא רואה שהיא גדולה ממנו ואומר לקב"ה: "יֵשׁ לְךָ אָדָם כָּזֶה, וְאַתָּה נוֹתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי?" (מנחות כט ע"ב). 

מדרגת רבי עקיבא קשורה למושג "אור לגויים" שמופיע בנבואת ישעיהו על ימות המשיח. ה' אומר לישעיהו שהוא ממנה אותו להאיר את עיני העולם החשוכות. "אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם". גם עם ישראל יכולים להיות עיוורים למרות שיש להם עיניים. "הוֹצִיא עַם עִוֵּר וְעֵינַיִם יֵשׁ וְחֵרְשִׁים וְאָזְנַיִם לָמוֹ" (ישעיה מג ח). גם צדיקים יכולים להסתובב בחושך בעת הגאולה "מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד ה'" (ישעיהו מב יט). תפקידו של ישעיהו הוא "לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא ישְׁבֵי חשֶׁךְ" (ישעיה מב ו-ז). 

דברים שלא נגלו למשה, נגלו לרבי עקיבא וחבריו

מי שזכה לעיניים פקוחות גם בתקופת החושך היה רבי עקיבא, כשמו שאנו זוכרים אותו רואה את הילדים המשחקים ברחובות ירושלים בעת החורבן. כך למדו חכמים מהפסוק: "וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם, אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר, אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים" (ישעיהו מב טז). מהמילה "עֲשִׂיתִם" בלשון עבר ולא "אעשה" בלשון עתיד, דייקו חכמים כי ה' כבר פקח עיניים לכמה אנשים ושם מחשך לפניהם לאור. ומי הם? אומרים חכמינו במדרש כי הם רבי עקיבא וחבריו (מדרש רבה במדבר פרשה יט פסקה ו). 

גם אנחנו צריכים להסתכל על המציאות באור היקר הזה שבו הסתכלו על המציאות רבי עקיבא ותלמידיו. כדי שנוכל גם אנו לפקוח את עינינו נכתב ספר הזוהר על ידי רבי שמעון שהיה תלמידו של רבי עקיבא (תיקוני זוהר יז: עג: ועוד. מהרח"ו הקדמה לעץ חיים). ויהי רצון שנזכה להסתכל על המציאות בעיניים מאירות כמו רבי עקיבא ונזכה לגדל בנים ובני בנים שמאירים את העולם כדוגמת גדולי עולם אלה. אמן.