הרב שמואל אליהו

גזל רכוש ציבורי

כ"ה כסלו התשפ"ג(19/12/2022)
ראשי פרקים

שיתוף

אדום זו רומי

אומת הנוצרים היום הזה שהם מבני אדום

בפרשת השבוע אנו קוראים על הוויכוח בין יעקב לעשו. עשו נקרא בפרשה שלנו אדום, וחכמינו אמרו במדרש כי אדום היא הנצרות. על הברכה של יצחק לעשו "הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל" (בראשית כז לט) אמרו חכמינו במדרש כי הכוונה היא לאיטליה של יוון (ב"ר פס"ז ומובא ברש"י).

כך כתב האברבנאל (עובדיה א) "ומזה תדע שלא לבד על ארץ אדום הסמוכה לארץ ישראל  ניבא הנביא, כי אם גם על האומה שנסתעפה משם ונתפשטה בכל העולם והיא אומת הנוצרים היום הזה שהם מבני אדום". ובאמת אנו רואים אצל האירופים שלפעמים הם מתנהגים כמו אחים, ולפעמים הם כמו עשו שרוצה להורגנו. ועל כן החשיבות הגדולה להבין מה עתידים להיות היחסים עם עשו הוא אדום.

שְׁמָמָה תִֽהְיֶה הַר שֵׂעִיר וְכָל אֱדוֹם כֻּלָּהּ

בנבואת יחזקאל (לה, ג-טו) כתוב כי בימות המשיח יהיו ערי אדום "שְׁמָמָ֥ה וּמְשַׁמָּֽה". ובהמשך מתנבא הנביא נבואה קשה מאוד לאדום: "כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲ-דֹנָ֣י ה֑' כִּשְׂמֹ֙חַ֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ שְׁמָמָ֖ה אֶעֱשֶׂה־לָּֽךְ: כְּשִׂמְחָ֨תְךָ֜ לְנַחְלַ֧ת בֵּֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל עַ֥ל אֲשֶׁר־שָׁמֵ֖מָה כֵּ֣ן אֶעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ שְׁמָמָ֨ה תִֽהְיֶ֤ה הַר־ שֵׂעִיר֙ וְכָל־אֱד֣וֹם כֻּלָּ֔הּ וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י הֽ'" (יחזקאל לה, יד-טו).

הטעם הראשון לנקמה הוא שבעת חורבן הבית לא באו בני אדום לעזרתנו, ולא עוד אלא שסייעו לאויבינו ביום אידנו וצרתנו. "יַ֗עַן הֱי֤וֹת לְךָ֙ אֵיבַ֣ת עוֹלָ֔ם וַתַּגֵּ֥ר אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־יְדֵי־חָ֑רֶב בְּעֵ֣ת אֵידָ֔ם בְּעֵ֖ת עֲוֹ֥ן קֵֽץ" (יחזקאל לה).

מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בוּשָׁה

הנביא מדגיש כי הייתה לנו ציפייה לסיוע ולעזרה. סוף סוף מדובר באחים, אבל העזרה לא באה. "מֵחֲמַ֛ס אָחִ֥יךָ יַעֲקֹ֖ב תְּכַסְּךָ֣ בוּשָׁ֑ה וְנִכְרַ֖תָּ לְעוֹלָֽם: בְּיוֹם֙ עֲמָֽדְךָ֣ מִנֶּ֔גֶד בְּי֛וֹם שְׁב֥וֹת זָרִ֖ים חֵיל֑וֹ וְנָכְרִ֞ים בָּ֣אוּ שערו שְׁעָרָ֗יו וְעַל־יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ יַדּ֣וּ גוֹרָ֔ל גַּם־אַתָּ֖ה כְּאַחַ֥ד מֵהֶֽם: וְאַל־תֵּ֤רֶא בְיוֹם־אָחִ֙יךָ֙ בְּי֣וֹם נָכְר֔וֹ וְאַל־תִּשְׂמַ֥ח לִבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה בְּי֣וֹם אָבְדָ֑ם וְאַל־תַּגְדֵּ֥ל פִּ֖יךָ בְּי֥וֹם צָרָֽה: אַל־תָּב֤וֹא בְשַֽׁעַר־עַמִּי֙ בְּי֣וֹם אֵידָ֔ם אַל־תֵּ֧רֶא גַם־אַתָּ֛ה בְּרָעָת֖וֹ בְּי֣וֹם אֵיד֑וֹ וְאַל־תִּשְׁלַ֥חְנָה בְחֵיל֖וֹ בְּי֥וֹם אֵידֽוֹ: וְאַֽל־תַּעֲמֹד֙ עַל־הַפֶּ֔רֶק לְהַכְרִ֖ית אֶת־פְּלִיטָ֑יו וְאַל־תַּסְגֵּ֥ר שְׂרִידָ֖יו בְּי֥וֹם צָרָֽה" (עובדיה א).

וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה וְהָעָם אֲשֶׁר זָעַם ה' עַד עוֹלָם

כן אנחנו קוראים בהפטרה את הנבואה מספר מלאכי "אָהַ֤בְתִּי אֶתְכֶם֙ אָמַ֣ר ה֔' וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה אֲהַבְתָּ֑נוּ הֲלוֹא־אָ֨ח עֵשָׂ֤ו לְיַֽעֲקֹב֙ נְאֻם־ה֔' וָאֹהַ֖ב אֶֽת־יַעֲקֹֽב: וְאֶת־עֵשָׂ֖ו שָׂנֵ֑אתִי וָאָשִׂ֤ים אֶת־הָרָיו֙ שְׁמָמָ֔ה וְאֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְתַנּ֥וֹת מִדְבָּֽר: כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֱד֜וֹם רֻשַּׁ֗שְׁנוּ וְנָשׁוּב֙ וְנִבְנֶ֣ה חֳרָב֔וֹת כֹּ֤ה אָמַר֙ ה֣' צְבָא֔וֹת הֵ֥מָּה יִבְנ֖וּ וַאֲנִ֣י אֶהֱר֑וֹס וְקָרְא֤וּ לָהֶם֙ גְּב֣וּל רִשְׁעָ֔ה וְהָעָ֛ם אֲשֶׁר־זָעַ֥ם ה֖' עַד־עוֹלָֽם" (מלאכי א, ב-ה). אין ספק שמדובר בנבואות קשות מאוד.

יַעַן אֲמָרְךָ אֶת שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה

הטעם לכעס האלוקי הוא שבני עשו חומדים את ארץ ישראל. "שִֽׁמְמ֤וֹת עוֹלָם֙ אֶתֶּנְךָ֔ וְעָרֶ֖יךָ לֹ֣א תָשֹׁ֑בְנָה וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י הֽ': יַ֣עַן אֲ֠מָרְךָ אֶת־שְׁנֵ֨י הַגּוֹיִ֜ם וְאֶת־שְׁתֵּ֧י הָאֲרָצ֛וֹת לִ֥י תִהְיֶ֖ינָה וִֽירַשְׁנ֑וּהָ וַֽה֖' שָׁ֥ם הָיָֽה". לכן אומר הנביא כי העונש שלהם יהיה שממה בעת שכל העולם שמח ונגאל.

על עמלק נתנבא כן

בספר תהילים כתב דוד המלך "ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים: עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ: אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו" (תהילים צז א-ב). ומסביר שם רש"י "ה' מלך – בנטלו המלוכה מעמלק. תגל הארץ – זהו שאמר (יחזקאל לה) 'כִּשְׂמֹ֙חַ֙ כָּל־הָאָ֔רֶץ שְׁמָמָ֖ה אֶעֱשֶׂה־לָּֽךְ' על עמלק נתנבא כן". אם כן למדנו שהנבואה ביחזקאל היא לא על כל עשו אלא על עמלק שיצא מעשו.

לפי זה כשהנביא מתנבא על אסון לאדום, הוא לא מתכוון לכל אדום אלא לנבואת ה' על המלחמה בעמלק "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז טז). "נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם שנאמר (תהלים ט) האויב תמו חרבות לנצח זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א) ועברתו שמרה נצח (תהלים שם) וערים נתשת אבד זכרם המה מהו אומר אחריו וה' לעולם ישב הרי השם שלם כונן למשפט כסאו הרי כסאו שלם". ועל זה נאמר "וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָיְתָ֥ה לַֽה֖' הַמְּלוּכָֽה".

קוץ ודרדר תצמיח לך

על המילים בפסוק "מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" פירש בתפארת שלמה על חג סוכות כי המילים "מדר דר" בלי ו' רומז לחטא אדם הראשון של "קוץ ודרדר תצמיח לך". ולכן כתוב מִדֹּר דֹּר בכתיב חסר. אבל בעת הגאולה כתיב דוֹר וָדוֹר בכתיב מלא בכמה מקומות. למשל "תַּחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה וְאֵין עוֹבֵר וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם מְשׂוֹשׂ דּוֹר וָדוֹר" (ישעיהו ס טו), וכן "וּבָנוּ חָרְבוֹת עוֹלָם שֹׁמְמוֹת רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב שֹׁמְמוֹת דּוֹר וָדוֹר" (ישעיה סא ד), וכן "וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר" (יואל ד כ).

וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו

אנו רואים היום סיוע גדול במאות מיליוני דולרים של האירופאים לפלסטינים הרצחניים שמנסים לשפוך דם יהודים בכל הזדמנות שיש להם, ומנסים לגזול את אדמת ארץ ישראל ולהשתלט עליה. הם מממנים בכספם ספרי לימוד שמעודדים רצח ושנאת יהודים. הם מעודדים בכספם השתלטות על אדמות ישראל.

הם צריכים לדעת כי יום יבוא והם יעמדו למשפט של אלוקים על מעשיהם הרעים. על זה נאמר "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לה' הַמְּלוּכָה" (עובדיה א כא). כי כאשר תהיה נקמה בעמלק תבוא המלוכה לה'. ותתקיים הנבואה של זכריה "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה פרק יד ט).

התחמקות ממיסים – גזל ציבור

וְכָל הַבְּאֵרֹת סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על אנשים שחיים חיי גזל. כך ישמעאל "ידו בכל ויד כל בו". כך עשו "גוזל נשים מתחת בעליהן". כך הפלישתים סותמים את הבארות שחפר אברהם, "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר" (בראשית  כו טו). באר מים היא לא להנאה פרטית של אדם, היא להנאת הציבור כולו, וסתימת הבארות היא נזק לציבור. גזלת ציבור היא גזלה קשה כי קשה להשיב אותה.

המבריח מן המכס הרי זה גוזל מנת המלך

כתב הרמב"ם (גזלה ואבידה פ"א הי"א) שהמבריח מן המכס הרי זה גוזל מנת המלך. פסק השו"ע (שו"ע חו"מ שסט ו) שהמעלים מס והמבריח מכס מהמלכות – עובר על לא תגזול. שהוא גוזל את הממלכה. לדעת הר"ן והרשב"א הדין הזה לא קיים בארץ ישראל אלא למלכי גויים בחו"ל. לדעת הרמב"ם היא קיימת גם למלכי ישראל בארץ ישראל, וכך פסק השו"ע "בין שהיה מלך ישראל בין שהיה מלך עובד כוכבים" (שו"ע חו"מ שסט ו).

וכתב הגרש"ז אוירבך זצוק"ל כי אסור להבריח מוצרים במכס: "ומעתה בארץ ישראל ומלכות ישראל שלא לפי דיני התורה, אף אם נחליט שחוק שאינו לפי רוח התורהאין להתחשב בו, אבל מהיכי תיתי שיהא מותר להבריח מכס וכיוצא בזה, כי הרי סוף סוף הוא דבר שכלי, ויתכן שגם אם היו מתייעצים עם טובי העירג"כ היו קובעים כך, וא"כ נהי שהם לא התחשבו בדיני התורהאבל מ"מ מנלן שמותר לגזול" (מנחת שלמה נדרים עמוד קעג).

דאם יגזול והמדינה תצטרך להוסיף מיסים גורם להפסד ממון

ולמה זה נקרא גזל? כי הציבור חייב לדאוג לחומה, לבורות מים (שו"ע קסג ב), לכבישים, לביטחון פנים, לרווחה (ב"ב ז – ח'), לחינוך (ב"ב כ"א), למשפט (כתובות ק"ה), למבני ציבור, לספריות (שו"ע או"ח ק"נ א') וכן לכל דבר שהוא צורכי ציבור. את כל הדברים הללו מבצעים מהמיסים שאדם משלם.

ומי שלא משלם מיסים מכביד, בעקיפין, על אחרים שאינם מעלימים, שהרי אם לא תהיינה כלל העלמות מס ניתן יהיה להפחית את נטל המס מכלל הציבור. "דאם יגזול והמדינה תצטרך אח"כ להוסיף מיסים וכיוצא בו על השאר בני ישראל הכשרים א"כ גורם להפסד ממון שלהם ועתיד ליתן עליו את הדין" (שו"ת משנה הלכות חלק ו' י' שי"א).

גזלן ופסול לעדות

לכן כתב הבית יוסף (חו"מ ל"ד): "צריכים ליזהר ראשי הקהל כשמטילים מס מאומד הדעת על כל אחד ואחד לפי ממונו שלא יחניפו לאוהב ולא יכבידו לשונא כדי שלא יפַסלו לעדות ולשבועה". ומדייק במהרשד"ם (חו"מ סימן תמ"ב): "שמי שפוטר עצמו ומכביד עול חברו בענין המיסים הוי גזלן ופסול לעדות".

דינא דמלכותא דינא

לדעת החתם סופר (חו"מ שמד) אפילו הר"ן והרשב"א (בפירושם למסכת נדרים כח.) יודו שגם בארץ ישראל חייבים לשלם מיסים מטעם "דינא דמלכותא דינא". כי לדעת החתם סופר, כל מה שאמרו הר"ן והרשב"א שאין חייבים לשלם בארץ ישראל מיסים למלך הוא משום שלא ברשותו אנו גרים בארץ אלא ברשות הבורא, ולכן איננו צריכים לשלם לו מיסים. אבל כל זה נאמר דווקא לגבי מיסים שהמלך לוקח להנאתו הפרטית ולהחזקת ארמונו וחצרו וכבוד מלכותו.

אבל כאשר הטלת המיסים נועדה למען אזרחי המדינה, כגון צורכי ביטחון, חינוך, כבישים וכדומה, ודאי הוא שכולם חייבים לשלם. ומי שאינו משלם את מיסיו, לא רק שעובר על הדין של "דינא דמלכותא דינא", אלא הוא אף גוזל את חלקו של הציבור.

אין מדקדקים בענייני המסים

ולא יכול אדם לפטור את עצמו בכך שהוא אומר כי המיסים לא מוטלים בצורה שווה, ולא מחולקים בצורה הוגנת, כי אין לדבר סוף. ואם כל מי שהוא חושב שהמיסים לא מדויקים לא ישלם – תהיה אנרכיה והמדינה לא תוכל להגן על תושביה ולבנות כבישים, להחזיק בתי חולים וכד'. ולכן כתב הרמ"א "וכל ענייני מסים הולכין אחר מנהג הקבוע בעיר שעשו כן שלשה פעמים, אף על פי שהוא מנהג גרוע, אין מדקדקים בענייני המסים" (שו"ע חו"מ קסג).

דוח שקרי של נהג חלש

לא נוהגים כדין

על פי החוק נהג חדש צריך לחתום על כך שבמהלך נסיעותיו הראשונות הוא נסע עם מלווה. לפי חוק זה, תהליך צבירת הניסיון יעמוד על 50 שעות לפחות. ​בתום תקופת צבירת הניסיון, ולאחר קבלת הצהרה אישית חתומה על-ידי הנהג החדש הצעיר והנהג המנוסה המלווה על ביצוע 50 השעות הנדרשות, ינפיק משרד התחבורה לנהג החדש הצעיר רישיון נהיגה קבוע.

 

בעניין זה פנו אלי נהגים צעירים בטענה שהם קיבלו רישיון נהיגה אבל לא היה להם זמן לנסוע עם מלווה 50 שעות, וראו בעצמם שהם נוהגים היטב, וכבר נבחנו על הנהיגה גם בתיאוריה וגם במעשה, ולכן הם חושבים שהחוק של מלווה הוא חוק מיותר ולא מיועד להם. והם מבקשים לדעת האם מותר לחתום על טופס כזה בלי שבאמת נסעו 50 שעות עם מלווה.

חוק ראוי בהחלט

ובאמת החוק הזה ראוי בהחלט. לא חוקקו אותו בכדי להקשות על נהגים מתוך רשעות, אלא בגלל שנתוני תאונות הדרכים בכל העולם המערבי מלמדים כי נהגים חדשים מעורבים בתאונות באופן משמעותי יותר משאר האוכלוסייה. על פי הניסיון שנרכש בעולם בדמים מרובים הוחלט להרגיל את הנהגים החדשים בנסיעה נכונה ובטוחה על ידי מלווים בתחילת נסיעותיהם הראשונות. נסיעה עם מלווה בתחילת הדרך תמתן את נהיגתו של הנהג הצעיר, תפתח תודעה בטיחותית ותוריד משמעותית את ההסתברות למעורבותו בתאונות דרכים.

הכביש של המדינה

חייבים לזכור כי כל כביש שנבנה על ידי המדינה שייך לה, והיא יכולה לומר שהיא לא מרשה לנהג להשתמש בכביש שלה אלא על פי התנאים שלה. ולכן אם אדם נוהג בכביש שבנתה המדינה בלי הסכמתה, הרי הוא גוזל את רכוש המדינה, שהוא כמו רכוש הציבור, או רכוש הממלכה.

וגם אם אדם ינהג בלי מלווה בחצר ביתו על כביש ששייך לו, הוא עובר איסור. כי מותר למדינה לקבוע כללי בטיחות כדי למנוע תקלות שעלולות לעלות בחיי אדם של הנהג הצעיר חסר הניסיון ושל האנשים האחרים שיהיו מעורבים בתאונה שהוא עלול לגרום.

רמייה בעבודה מועדפת

תנאי עבודה מועדפת

החוק אומר כי חייל משוחרר או מי שהיה בשירות לאומי שנתיים יכול לקבל מענק של 9950 שקלים אם הוא עבד בעבודה מועדפת, שהיא עבודה שחסרים בה עובדים, ויש למדינה אינטרס שהחיילים המשוחררים יעבדו בה. התנאי של המדינה הוא שהעובד יעבוד באותה עבודה שישה חודשים מלאים במשרה מלאה.

חייל לא משוחרר מהאמת

נשאלה שאלה, האם מותר לחייל משוחרר לעבוד במקום עבודה שיש בו תפקידים שונים, חלקם ממלאים את התנאים של עבודה מועדפת וחלקם לא נחשבים עבודה מועדפת. המשוחרר עובד בעבודה לא מועדפת, אבל המעביד מוכן למלא לו טופס כאילו הוא עבד בעבודה המועדפת באותו מקום.

הסברה לומר שזה מותר היא כי המדינה נותנת מתנה למי שהיה חייל ושירת את המדינה. היא גם מעוניינת שהחיילים המשוחררים ייכנסו לשוק העבודה ולא יסתובבו בטלים. אם החייל המשוחרר עבד שישה חודשים במקום אחר, מה אכפת למדינה איפה עבד?

עבודה מועדפת על הציבור

התשובה היא שצריך להיזהר מאוד בנושאי כספים, ובמיוחד בכספי ציבור. כי הגוזל ציבור קשה מכולם שאינו יודע למי להחזיר. כשאדם לוקח כספים שלא כדין מביטוח לאומי, הוא לא גוזל את מנכ"ל ביטוח לאומי, שהוא לא הבעלים של הכספים הללו אלא רק מנהל אותם. הוא גוזל את הציבור.

ולכן אסור לגזול את הציבור. כי מותר לציבור לומר באמצעות נבחריו שהכספים הללו יינתנו דווקא למי שעובד בעבודה מעודפת שהיא אינטרס ציבורי, ולא בעבודה אחרת. לכן אסור לאדם לרמות בכל המסמכים הללו שבהם אדם מקבל הטבות מהמדינה. כי אם הוא מרמה בטפסים אלו הוא עלול לגזול את הציבור.

להעביר זכאות לאדם אחר

אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר

נשאלה שאלה, האם מותר לחייל להעביר את כרטיס החוגר שלו למישהו אחר, כדי שיוכל לנסוע בתחבורה ציבורית בחינם. או לקבל הנחה בחנויות שנותנות הנחה לחיילים.

התשובה בעניין זה היא כמו בכל ההלכות האחרות. המדינה משלמת לחברות האוטובוסים או הרכבות סכום מסוים על כל חייל שיש לו כרטיס חוגר. התשלום הוא על פי מספר הנסיעות בממוצע של חיילים. אם מעבירים את הכרטיס לאנשים אחרים שאין להם הזכות הזו, מעלים את מספר הנסיעות יותר מהממוצע וגוזלים את חברות הנסיעה. אמנם אם מעבירים את הכרטיס למי שזכאי אבל איבד את הכרטיס שלו, מותר. כי החייל שאין לו כעת כרטיס הוא זכאי, ואין בזה גזל המדינה או חברת הנסיעות.

כרטיס מקום עבודה

לעומת זאת מותר להעביר כרטיס של מקום עבודה שמאפשר קנייה בתנאים טובים לעובדיו. שכל עניין הכרטיס הזה הוא לא תשלום שמשלם מקום העבודה לרשת החנויות. מדובר בעסקה שבה הרשת מסכימה למכור לבעלי הכרטיס במחיר מוזל כדי שהם יבואו אליו יותר לקנות. אם כן, כשמעבירים את הכרטיס למישהו אחר אין פה גזל מאף אדם. שהרשת שמחה שקונים אצלה אנשים, אפילו אם הם לא עובדים במקום זה או אחר.

אמנם אם כרטיס העובד מזכה מישהו בהנחה שמקום העבודה משלם עליה, כגון שמקום העבודה או המדינה משלמת על ארוחת צהריים לעובד שמשלם עליה מחיר סמלי, אסור להעביר את הזכות הזאת למישהו אחר. שהזכות היא דווקא לעובדים ולא לאנשים אחרים.

הנחה בנסיעה של כרטיס סטודנט או חייל

אדם שברשותו כרטיס סטודנט, חייל או שירות לאומי שמאפשר לו לנסוע בחינם במשך שנה, ובאמצע השנה הוא הפסיק את הלימודים או את השירות, האם הוא יכול להמשיך לנסוע באותו כרטיס?

אם המדינה משלמת על כל כרטיס למשך שנה לחברת האוטובוסים והרכבות, ובעל הכרטיס השתחרר באמצע השנה, אין פה גזל. שהרי המדינה כבר שילמה בעת הוצאת הכרטיס, והחברה כבר קיבלה את התשלום שלה על ההסעות למשך שנה. ולכן אדם יכול להמשיך לנסוע במשך השנה עם הכרטיס הזה.

אמנם אם המדינה אומרת לבעל הכרטיס שאין לו רשות לנסוע עם הכרטיס הזה כשהוא משתחרר, אין רשות להשתמש בכרטיס. כי אפשר שהיא לא משלמת או מקבלת זיכוי לחייל או סטודנט ששוחרר באמצע השנה.

שימוש ברכוש משרדי או ממשלתי

גזל או ספק גזל במקומות עבודה ציבוריים

שמעתי פעם ממו"ר אבא זצוק"ל על מישהו שרצה להימנע מחשש חילול שבת, והראה לרב שהוא יודע לייצר מכסה לשעון יד חשמלי כדי שלא יבוא בטעות ללחוץ על כפתור התאורה של השעון. כששאל אותו הרב היכן ומתי הוא ייצר את המכסה הזה, השיב לו אותו אדם שהוא השתמש במחרטה במקום עבודתו, כשעה וחצי על חשבון העבודה.

סיפר מרן הרב זצוק"ל שהוא אמר לאותו אדם כי אסור לאדם לגזול זמן ושימוש בכלי עבודה כדי להימנע מספק מלאכה בשבת. האיסור הוא בוודאי איסור גמור. שגם אם מותר לאדם לעשות משהו לעצמו תוך כדי העבודה, לא הותר לאדם לעבוד שעה וחצי על חשבון העבודה.

לא להרבות שיחה עם האישה

הותר לפועלים או לעובדים לשתות קפה או תה במהלך העבודה, וגם זה בתחום הסביר. אבל אם אדם משתהה בשתייה מעבר לסביר הריהו גוזל את מקום העבודה שלו בזמנים. ולכן אדם לא יכול להתקשר בשעות העבודה לשיחה ארוכה, שכל מה שמתירים המעבידים הוא שיחה קצרה, כגון הודעה של בעל לאשתו וכד'. אבל לא שיחה שצריכה זמן מרובה.

ובכל הדברים הללו, למרות שהכלל הוא הכול כמנהג המדינה, כדאי לדבר עם בעל הבית לפני שמתחילים את העבודה ולסכם איתו כמה זמן אנחנו רשאים לעסוק בדברים פרטיים שלנו. כך אנחנו ניצלים מגזל.

גניבת זמן

בעניין זה, בא אלי מישהו וסיפר כי הוא שמע שיעור על גזל במקום העבודה ונחמץ ליבו. כי במשך שנים ארוכות הוא היה רגיל לאחר למקום העבודה וביקש מאחד העובדים להחתים את הכרטיס כאילו הגיע בזמן. וכך היה מחתים לאחרים כרטיסים כשהיו יוצאים מוקדם מהעבודה.

במשך שנים ארוכות הוא נהג כך, ועכשיו מתברר לו שהוא גזל את מקום העבודה. ביקשתי ממנו לחשב כמה שעות הוא גזל, והוא הגיע לאלפי שעות עבודה שחלקן הוא לא עבד, וחלקן  סייע לאחרים לגנוב ממקום העבודה.

אמרתי לו שהוא חייב להחזיר את כל השעות הללו לבעלים של מקום העבודה. ואם החליפו בעלים, לשלם לבעלים הקודם. ואם הוא חיפש הרבה ולא מצא את הבעלים, יעשה בסכום שהוא גזל משהו לצורכי רבים. אבל זה מועיל רק בדיעבד בקושי.

ואדם צריך להיות חכם עיניו בראשו שלא להגיע למצבים כאלה של חשש גזל. שלפעמים אדם חושב שהוא לקח פחות משווה פרוטה, אלא שלקיחה ועוד לקיחה מצטברות לגזל גדול. כך היה הסיפור של בני דור המבול ואנשי סדום. שכשהיו רואים אורח מגיע עם עגלה מלאה חיטים, כל אחד היה לוקח ממנו חיטים בשווי של פחות משווה פרוטה. וזה דבר שאי אפשר לתבוע בבית דין. אבל בסופו של יום העגלה של החיטים שהוא טרח עליו בחריש ובהשקיה ובקציר וכד' – הכול ירד לטמיון מאנשים שלקחו פחות משווה פרוטה. ועל דברים כאלה נגזר גזר דינם של דור המבול ואנשי סדום.

לכן יקיים אדם בעצמו מה שנאמר בגמרא (בבא קמא ל ע"א) על החסידים הראשונים שהיו נזהרים שלא להזיק לאחרים. "תנו רבנן חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן ומעמיקים להן ג' טפחים כדי שלא יעכב המחרישה. רב ששת שדי להו בנורא". רב ששת היה זורק את הקוצים ואת הזכוכיות השבורות בתוך האש שלא יזיקו.  "רבא שדי להו בדגלת" רבא היה זורק אותם בנהר במקום שאנשים לא מגיעים לשם. "אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין. רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות".

שימוש ברכב ממשלתי

אותו דין יש לשימוש ברכב ממשלתי, שהכלל הוא שרכב כזה ניתן רק לשימוש העבודה. עם זאת צריך לזכור כי מנהג המדינה הוא לעצור בדרך ולקנות דבר מה כדי לא להירדם בנסיעה. אבל לנסוע עם הרכב הציבורי ולעשות קניות ארוכות על חשבון העבודה וברכב של העבודה – זה ממש עלול להיות גזל.

ויהי רצון שנזכה להיזהר ברכוש חברינו וברכוש הציבור שלא נגזול אפילו פחות משווה פרוטה, ויקוים בנו צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. אמן ואמן.

שיתוף

ראשי פרקים

שיתוף

hse.org.il.txt