ברכות יעקב ואברהם דווקא במצרים

מכיוון שבא יעקב למצרים באה ברכה לרגליו

פעמיים כתוב "וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה" (בראשית מז ז, י). חכמינו שאלו: במה ברכו? וענו "שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא אל נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ" (תנחומא נשא כו, מובא ברש"י שם). "מכיון שבא יעקב למצרים באה ברכה לרגליו והתחילו לזרוע וכלה הרעב וכן שנינו בתוספתא דסוטה" (רש"י בראשית מז יט). אף על פי שאמר יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר (בראשית מה ו, וכך הוזכר בבראשית רבה פט יא. רמב"ן בראשית מז ז).

בחזרתו פרע הקפותיו

אם הברכה היא מיעקב, למה הוא צריך לרדת למצרים בשביל לאכול לחם? הרי יכול היה להביא את הברכה בעצמו לארץ ישראל, שעליה אמר ה' לאברהם "וֶהְיֵה בְּרָכָה, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב א-ג). ארץ שאמורה להיות "אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר וכו'. לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ" (דברים ח ז). למה הוא צריך לרדת למצרים בשביל הברכה?

גם אברהם שנמצא בארץ ישראל הוא כל כך עני שהוא מתפרנס מהלוואות. סוג של גמ"ח. כשהוא חוזר ממצרים הוא כל כך עשיר שהוא יכול לפרוע את ההלוואות שלו. "וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב: וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל". והסביר רש"י ש"בחזרתו פרע הקפותיו" (רש"י בראשית יג ג). כך קורה גם לעם ישראל שיורד למצרים מתוך עוני ורעב, וחוזר כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב. 

גם הברכה שיוסף מביא מתחילה במצרים

גם הברכה ליוסף וגם הברכה שיוסף מביא מתרחשת במצרים, כך נאמר על פוטיפר " וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף, וַיְהִי בִּרְכַּת ה' בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה" (בראשית לט ה). הברכה מלווה אותו גם בבית האסורים, ואחר כך הוא מביא ברכה לכל מצרים "וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי חָדַל לִסְפֹּר כִּי אֵין מִסְפָּר" (בראשית מא מט). הברכות הללו לא היו בארץ ישראל. שם קינאו בו האחים, שנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום. וצריך להבין למה הברכה מגיעה ליוסף רק אחרי שהוא מגיע למצרים.

אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה

ההתעשרות דווקא במצרים היא התוכנית האלוקית. "וַיֹּא֣מֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה: וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל" (בראשית טו, יג-טז). לכן ה' מעודד את יעקב לרדת למצרים. "וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ" (בראשית מו ג). 

ממקל לשני מחנות

דבר דומה קורה ליעקב ברדתו לחרן. הוא יורד בעוני גדול וחוזר בשפע גדול. "כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־ הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת" (בראשית לב, יא). בתחילה הוא בורח מעשו שמא יהרגנו, וכשהוא חוזר הוא גם מפחד וגם הולך לקראת מפגש איתו. בתחילה הוא יוצא לבד ובסוף הוא חוזר עם ארבע נשים ואחד עשר ילדים. 

את כל הברכה הזו מקבל יעקב בחרן. הוא מביא ברכה גם ללבן. "וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ לָבָ֔ן אִם־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ נִחַ֕שְׁתִּי וַיְבָרֲכֵ֥נִי ה֖' בִּגְלָלֶֽךָ". גם יעקב אומר ללבן "כִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר־הָיָ֨ה לְךָ֤ לְפָנַי֙ וַיִּפְרֹ֣ץ לָרֹ֔ב וַיְבָ֧רֶךְ ה֛' אֹתְךָ֖ לְרַגְלִ֑י" (בראשית ל, כז-לא).

ברכה בארץ ישראל בימי שלמה

לעומתם הייתה ברכה בארץ ישראל בימי שלמה המלך בלי צורך להיעזר במצרים. כך אומר שלמה "עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי" (קהלת ב ה). והסביר רש"י איך נטע כל פרי בארץ ישראל, הרי יש עצים שצומחים במזג אוויר אחר וצריכים חום או קור שאינו בארץ ישראל. "שהיה שלמה מכיר בחכמתו את גידי הארץ איזה גיד הולך אל כוש ונטע בו פלפלין, איזה הולך לארץ חרובי ונטע בו חרובין. שכל גידי הארצות באים לציון שמשם משתיתו של עולם שנאמר (תהלים נ) "מציון מכלל יופי" לכך נאמר "עץ כל פרי". לכן נאמר בהמשך הדברים "וְכֹל אֲשֶׁר שָׁאֲלוּ עֵינַי לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם לֹא מָנַעְתִּי אֶת לִבִּי מִכָּל שִׂמְחָה כִּי לִבִּי שָׂמֵחַ מִכָּל עֲמָלִי וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי" (קהלת ב י). למה אצל האבות ויוסף צריכים לעבור במצרים ובחרן בשביל הברכה?

 

לוקחים את הברכה ממצרים

וינצלו את מצרים כמצודה שאין בה דגן, וכמצולה שאין בה דגים 

ההסבר לכל זה הוא שיש במצרים ברכה גנוזה, ורק לעם ישראל יש כוח להוציא אותה מהכוח אל הפועל. לכן "אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, לֵךְ וֶאֱמֹר לָהֶם, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, שַׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶּסֶף וּכְלֵי זָהָב". לקיים מה שנאמר לאברהם "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל". וכך נעשה בסוף "וַיְנַצְלוּ אֶת מִצְרָיִם" (פ' ע"פ וע"ש מהרש"א) אָמַר רַב אַמִי, מְלַמֵּד שֶׁעֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּדָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן. וְרֵישׁ לָקִישׁ, אָמַר עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּה דָּגִים" (ברכות ט עמוד ב).

מוציאים את כוח הפריה ורביה ממצרים

מסביר האר"י ז"ל בספר הליקוטים (תהלים פרק פד) כי "במצרים שהיא ערות הארץ, שם נתערבו הרבה מהניצוצות, ולפיכך ישראל ג"כ נשתעבדו שם, וגם השכינה גלתה עמהם, כדי להעלות אותם הניצוצות אשר שם. ולכן היה צריך הוא יתברך שמו לירד למצרים בכבודו ובעצמו בתוך גלולי מצרים, להוציא ניצוצות הקדושה. כי יש קליפה קשה, שאפילו המלאך יהיה שם אפשר שתאחז בו הקליפה, ולכן הוצרך שיהיה אני ולא מלאך וכו'". וממשיך "וזה סוד שנצטוו ישראל לא תוסיפון לראותם וכו', שכבר נשאר שם כל הקליפה, וכל הקדושה נתבררה משם כשיצאו משם, וא"כ מה צורך יש לישראל לירד שם".

ובשער המצות (ראה) כתב "וזה סוד וינצלו את מצרים שעשאוה כמצולה שאין בה דגים שהם ישראל הנרמזים בדגים וידגו לרוב". שאדם הראשון קיבל ברכה לפרות ולרבות "וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ" (בראשית א כח). ובפועל במשך 930 שנה הוא מוליד רק שלושה בנים וכמה תאומות. כל הכוחות שלו הולכים לריק, ממנו לומדים המצרים ובמקום לנצל את כוח הפריון להביא חיים לעולם הם זורקים ילדים ליאור. 

בני ישראל לוקחים מהם את כוח הפריון הגדול הזה ומחזירים אותו לשורשו "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם". וזה סוד שבע הפרות הרזות שבולעות את שבע הפרות היפות והמלאות. שהמצרים נקראים פרה יפיפיה (ירמיה פרק מו כ) "עֶגְלָה יְפֵהפִיָּה מִצְרָיִם". ובני ישראל פרות רזות, "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" (בראשית מט כב). והפרות הרזות בולעות את הפרות השמנות והיפות וממשיכות את הכוח הזה, ויולדים ילדים ומקיימים פרו ורבו, לעומת המצרים ששונאים ילדים ומשליכים אותם ליאור. על זה נאמר "עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּה דָּגִים", "וידגו לרב בקרב הארץ".

מוציאים את העושר ממצרים

כמו כן לקח עם ישראל ממצרים את כוח עבודת הקרקע, ועל זה נאמר "עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּדָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן", שבתחילה האבות היו רועי צאן והמצרים עובדי אדמה, כמו שמבואר באריכות בפרשה, "כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן" (בראשית מו לד). העברים לקחו את מלאכתו של הבל ברעיית צאן, ולקחו המצרים את מלאכתו של קין בעבודת האדמה. את כוח עבודת האדמה הזה לוקחים בני ישראל ממצרים ומתקיים בהם "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכל" (ויקרא יט כג).

זו הסיבה שיצחק לא צריך לרדת למצרים. הוא עובד אדמה והוא לא צריך להוציא את הכוח הזה מהמצרים, עליו נאמר "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה': וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד". והוא לא נשאר רק בעבודת האדמה אלא גם ברעיית הצאן "וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים" (בראשית כו). על זה נאמר "עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּדָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן".

מצרים כור הברזל

הדרך להוציא את הניצוצות הללו היא על ידי השעבוד. כך כותב האר"י ז"ל "וכל ענין הגלות הזה של מצרים היה לצרף ולתקן בחינת ניצוצות הקדושות ההם בסוד 'ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים'. והבן זה כי נדמה מצרים אל הכור אשר בתוכו ניתך הזהב ונפרד מן הסיגים ונתקן". והוא "כעניין הזהב הנוצר בבטן האדמה וכשמוציאין אותו הוא מלא טינוף וסיגים דבר אשר לא ישוער, ולא תואר זהב לו ולא הדר, עד יתחכם הצורף להגות סיגים מכסף פעם אחר פעם, זיכוך אחר זיכוך, לא ראי זה כראי זה, ובכל זיכוך מזדכך לאט לאט עד אשר כל הסיגים נפרדים מן הזהב ואחר כך ניכר היותו זהב" (שער הכוונות – דרושי הפסח דרוש א).

וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'

והתיקון הזה הוא גם לעם ישראל אבל גם למען המצרים, "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם" (שמות ז ה). ויוסף מתחיל בתיקון הזה ומל את המצרים כדי להסיר מהם את הערלה, את טומאת מצרים ערוות הארץ. את היצר הרע הגדול של הניאוף שמתגלה באשת פוטיפר, כך כותב יחזקאל על תועבת הזימה של מצרים "וַתַּעְגְּבָה עַל פִּלַגְשֵׁיהֶם אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם" (יחזקאל פרק כג כ).

ואותם הנשמות מל יוסף במצרים כדי לצרף וללבן אותם

יוסף רוצה לתקן את הקלקול הזה ומל את המצרים. וכך כתוב במדרש: "כֵּיוָן שֶׁחָזָק הָרָעָב בָּאָרֶץ נִתְקַבְּצוּ הַמִּצְרִים וּבָאוּ אֵצֶל יוֹסֵף אָמְרוּ לוֹ תְּנָה לָנוּ לֶחֶם אָמַר לָהֶם אֱלֹהַי אֵינוֹ זָן אֶת הָעֲרֵלִים לְכוּ וּמוּלוֹ אֶת עָצְמֵיכֶם וְאֶתֵּן לָכֶם, הָלְכוּ אֵצֶל פַּרְעֹה וְהָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִים לְפָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאָמַר לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ, אָמְרוּ לוֹ הָלַכְנוּ אֶצְלוֹ מְדַבֵּר אֵלֵינוּ דְּבָרִים רֵקִים וְאוֹמֵר מוּלוּ אֶת עַצְמְכֶם. אָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לָכֶם מִתְּחִלָּה עֲבָדוּהוּ וְקָנוּ לְעַצְמְכֶם תְּבוּאָה, וְכִי לֹא הָיָה קוֹרֵא לָכֶם כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שְׁנֵי הַשָּׂבָע וְצִוָּה לָכֶם הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁרָעֵב בָּא אַתֶּם פְּשַׁעְתֶּם בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם מִפְּנֵי מָה לֹא הִנַּחְתָּם בְּבָתֵּיכֶם תְּבוּאָה שֶׁל שְׁנַיִם וְשָׁלֹשׁ וְאַרְבַּע שָׁנִים. אָמְרוּ לוֹ כָּל תְּבוּאָה שֶׁהָיָה בְּבָתֵּינוּ הִרְקִיבָה, אָמַר לָהֶם: לֹא נִשְׁתַּיֵּר לָכֶם קֶמַח מֵאֶתְמוֹל. אָמְרוּ לוֹ: אַף פַּת שֶׁהָיָה בַּסַּל הִרְקִיב. אָמַר לָהֶם: לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ. אָמַר לָהֶם: אִם גּוֹזֵר עַל הַתְּבוּאָה וְנִרְקֶבֶת שֶׁמָּא יִגְזֹר עָלֵינוּ וְיַהַרְגֶנּוּ, אָמַר לָהֶם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אִם יֹאמַר לָכֶם חֲתָכוֹ מִבְּשַׂרְכֶם שָׁמְעוּ לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ" (בראשית רבה מקץ צא). "ואותם הנשמות מל יוסף במצרים כדי לצרף וללבן אותם" (מגלה עמוקות על התורה – פרשת ויגש).

מהלכות גרים

מצווה להרבות גרים

אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים 

על חשיבותו של הגיור לומד יוסף מאברהם ושרה, שהכניסו אנשים תחת כנפי השכינה. "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים" (רש"י בראשית יב ה. וע' רש"י בראשית לב כג). ומעשה אבות סימן לבנים. על כן הזהירה התורה כמה וכמה פעמים שלא להונות את הגר. והרמב"ם כתב: "ציוה על אהבת הגר כמו שציוה על אהבת עצמו שנאמר 'ואהבת את ה' אלהיך'. הקב"ה עצמו אוהב גרים שנאמר ואוהב גר" (רמב"ם דעות ו ד).

הטמין את דינה ונענש

חכמינו אמרו שיעקב שהטמין את דינה מפני עיניו של עשו נענש ונפלה בידי שכם. "ודינה היכן היתה נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו. ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם". וזה פלא גדול, שהרי לאה התפללה לא ליפול בידי עשו ותפילתה נענתה. ולמה לא תעשה כך גם דינה? אלא שכנראה לדינה היו כוחות להחזיר את עשו בתשובה. ובגלל שמנע יעקב את התשובה הזאת, נענש במעשה שכם בן חמור. הרי לנו כמה חשוב הגיור, וכמה מסוכן כשנמענים ממנו. 

יוֹדֵעַ אֲנִי, וְאֵינִי כְדַאי – מְקַבְּלִין אוֹתוֹ מִיָּד

ועל כן אומרת הגמרא שאם מתברר שגר בא מאהבת ה' מזרזים את גיורו. "תָּנוּ רַבָּנָן, גֵּר שֶׁבָּא לְהִתְגַּיֵּר בַּזְּמַן הַזֶּה, אוֹמְרִים לוֹ, מָה רָאִיתָ שֶׁבָּאתָ לְהִתְגַּיֵּר? אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה, דְּווּיִים, דְּחוּפִים, סְחוּפִים, וּמְטוֹרָפִים, וְיִסּוּרִין בָּאִים עֲלֵיהֶם? אִי אָמַר, יוֹדֵעַ אֲנִי, וְאֵינִי כְדַאי – מְקַבְּלִין אוֹתוֹ מִיָּד וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת. וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עֲוֹן לֶקֶט, שִׁכְחָה, וּפֵאָה, וּמַעֲשַׂר עָנִי. וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עָנְשָׁן שֶׁל מִצְוֹת, אוֹמְרִים לוֹ, הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁעַד שֶׁלֹֹּא בָאתָ לְמִדָּה זוֹ, אָכַלְתָּ חֵלֶב – אִי אַתָּה עָנוּשׁ כָּרֵת, חִלַּלְתָּ שַׁבָּת – אִי אַתָּה עָנוּשׁ סְקִילָה, עַכְשָׁיו; אָכַלְתָּ חֵלֶב – אַתָּה עָנוּשׁ כָּרֵת חִלַּלְתָּ שַׁבָּת – אַתָּה עָנוּשׁ סְקִילָה. וּכְשֵׁם שֶׁמּוֹדִיעִין אוֹתוֹ עָנְשָׁן שֶׁל מִצְוֹת, כָּךְ מוֹדִיעִין אוֹתוֹ מַתַּן שְׂכָרָן אוֹמְרִים לוֹ, הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא לַצַּדִּיקִים, וְיִשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה, אֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל לֹא רֹב טוֹבָה, וְלֹא רֹב פֻּרְעָנוּת. וְאֵין מַרְבִּין עָלָיו, וְאֵין מְדַקְדְּקִין עָלָיו. קִבֵּל – מָלִין אוֹתוֹ מִיָּד. נִשְׁתַּיְּרוּ בּוֹ צִיצִין הַמְּעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה חוֹזְרִים וּמָלִין אוֹתוֹ שְׁנִיָּה. נִתְרַפֵּא – מַטְבִּילִין אוֹתוֹ מִיָּד וּשְׁנֵי ת"ח עוֹמְדִים עַל גַּבָּיו וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת טָבַל וְעָלָה הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל לְכָל דְּבָרָיו" (יבמות מז ע"א).

והגמרא שואלת למה ה"מיד" הזה, ואומרת כי "שהויי מצוה לא משהינן". לא משהים את המצווה הזו של גיור גר אמת. ועוד שאלו חכמים מנין למדו ש"אֵין מַרְבִּין עָלָיו, וְאֵין מְדַקְדְּקִין עָלָיו" וענו מנעמי שבתחילה דחתה אותה ואת ערפה ואמרה להן "שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְןָ " ואחרי שראתה כי רות מתאמצת הפסיקה לדחותה, שנאמר "וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ" (רות א יח).

לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים

ובגמרא "וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָאֻמּוֹת אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתְוַסְּפוּ עֲלֵיהֶם גֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר וּזְרַעְתִּיהָ לִי בָּאָרֶץ. כְּלוּם אָדָם זוֹרֵעַ סְאָה – אֶלָּא לְהַכְנִיס כַּמָּה כּוֹרִין. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֵהָכָא: 'וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחֲמָה'" (פסחים פז ע"ב). והסביר רש"י שרבי יוחנן לומד מהמשך הפסוק "ואמרתי ללא עמי – עמי אתה". 

והסביר המלבי"ם (במדבר יד) כי לא מדובר בגרים שהופכים להיות יהודים, אלא בגויים שמתחזקים באמונת אמת ועוזבים את האלילים ואת התועבות. כמו הגרים שגיירו אברהם ושרה שלא התחברו לעם ישראל, אבל מעשיהם הרבה יותר מתוקנים מהסביבה שלהם, פחות עבודה זרה, פחות גילוי עריות ופחות שפיכות דמים. 

וכל הלימוד הזה בא על ידי גלות אלפיים שנה בין הגויים, עם כל הסבל שבדבר. "שכמו שעל ידי הזריעה, שע"י ההעדר שתעדר הגרעין הנזרע ישוב ויוציא אלומות ופרי תבואה, כן כל העדר כללי יגלגל תקון כללי, כמו שההעדר שהיה בדור המבול תקן הדורות שאחרי נח, וההעדר של החירות שהיה להם במצרים תקן להם הגאולה ושנהיו העם בחר לו ה' לחלקו, וכן ע"י ההעדר והזריעה שנזרעו בין העמים על ידי זה תתפשט אמונת ה' בכל העולם, וזה שאמר 'ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ'". 

מפני חטאינו גלינו מארצנו

וכל התיקון הזה של האומות היה יכול להיעשות בלי גלות. רק כשאנחנו בקודש ולא חוטאים אנחנו מושכים את כל ניצוצות הקדושה אלינו כמו אבן השואבת, דהיינו מגנט. "דאלמלא לא חטאו ישראל ולא היה צריכין ליענש, אז היו אותם גוים שהיו צריכין להתגייר באים מעצמם לא"י ורואים בכבודם של ישראל ומתגיירים, אבל מאחר שנתחייבו בעונש ונעשו שפלים בעיני כל ורחוק הדבר שיעלו הגוים מעצמם, ע"כ הוכרחו ישראל להגלות וילכו הם אחרי הגרים לקבצם" (בית הלוי פרשת בשלח).

ושאל הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בפירושו למסכת פסחים (פז עמוד ב) שלא מובן מה הרווח, הרי התבוללו מעם ישראל הרבה יותר מאשר נתוספו עלינו גרים. והסביר אור החיים הקדוש שלא מדובר רק בגרים שמתגיירים, אלא בחיבור ניצוצות הקדושה שבעולם לשורשם שבירושלים. "עוד ירמוז סתר עליון, לפי מה שקדם לנו כי ענפי הקדושה נתפזרו בעולם, ואין מציאות להם להתברר זולת באמצעות ישראל, וביותר באמצעות עסק התורה, שהיא כאבן השואבת ניצוציה במקום שהם". וכנראה כוונתו לכוח כמו מגנט ששואב את כל הקודש שבעולם ומחבר אותו למקורו ומחיה אותו, ומחיה את העולם. 

"ואומרו 'והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ', כאן רמז שיש לו סגולה מפוזרת בכל הארץ, וזה טעם פיזור ישראל בארבע רוחות העולם, לחזור אחר הסגולה שהיא אבידתם, והנה זולת עונם של ישראל היו יכולים השגת הדבר בלא פיזור בעולם, אלא בכח עוצם תורתם היו מולכים בכל העולם, ושואבים כל בחינות הקדושות מכל מקום שהם. ובאמצעות החטא – תש כוחם וצריכין לרדת שמה לברר הטוב ההוא" (אור החיים שמות יט ה). 

להיזהר שלא לחלל שם שמים בגלות

על כן כתב הסמ"ג שצריך מאוד להיזהר בגלות לא לחלל שם שמים בהתנהגות לא ראויה. שכל תכלית היותנו בין הגויים היא להשיב אותם בתשובה. "כבר דרשתי לגלות ירושלים אשר בספרד ולשאר גלויות אדום כי עתה שהאריך הגלות יותר מדאי יש לישראל להבדיל מהבלי העולם ולאחוז בחותמו של הקדוש ברוך הוא שהוא 'אמת' ושלא לשקר לא לישראל ולא לגוים ולא להטעותם בשום עניין, ולקדש עצמם אף במותר להם שנאמר (צפניה ג, יג) 'שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית'. וכשיבא הקדוש ברוך הוא להושיעם יאמרו הגוים: בדין עשה, כי הם אנשי אמת ותורת אמת בפיהם. אבל אם יתנהגו עם הגוים ברמאות, יאמרו: ראו מה עשה הקדוש ברוך הוא, שבחר לחלקו גנבים ורמאים" (סמ"ג עשין סימן עד).

קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת

שרובן חוזרין בשביל דבר ומטעין את ישראל

הגמרא (יבמות מז ע"א)  שואלת למה דוחים בתחילה את הגר, ומשיבה: "דְּאִי פָרִישׁ נִפְרוֹשׁ. דְּאָמַר רַבִּי חֲלָבוֹ, קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת, דִּכְתִיב, (ישעיה יד) 'וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב'". ובמדרש רות (פ"ג סי"ז) "בשלשה מקומות כתיב כאן 'שבנה' כנגד ג' פעמים שדוחין את הגר, ואם הטריח יותר מדאי מקבלים אותו".

הדחייה נועדה לברר מיהם גרי ספחת ומיהם גרים מתוך אהבת ה'. שגרי ספחת הביאו צרות על עם ישראל כמו הערב רב. "שרובן חוזרין בשביל דבר ומטעין את ישראל, וקשה הדבר לפרוש מהם אחר שנתגיירו, צא ולמד מה אירע במדבר במעשה העגל ובקברות התאוה וכן רוב הנסיונות האספסוף היו בהן תחלה" (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק י גיח).

כן היה עם הנשים שגייר שלמה המלך שכתוב עליהן "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם ה' אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו: וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים: וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו" (מלכים א פרק יא ד). וכבר כתב הרמב"ם כי שלמה גייר את נשותיו, אבל לא גיור אמת. 

"אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ה' נשאו נשים נכריות בגיותן, אלא סוד הדבר כך הוא, שהמצוה הנכונה כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להכנס לדת, ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית, ואם אשה היא בודקין שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל".

ואצל שלמה הם התגיירו בגלל טובת הנאה שהייתה להם מהגיור ולא מאהבת ה'. "ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן, וכן שמשון גייר ונשא, והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר, ולא על פי ב"ד גיירום חשבן הכתוב כאילו הן עכו"ם ובאיסורן עומדין, ועוד שהוכיח סופן על תחלתן שהן עובדות ככוכבים ומזלות ו"ם שלהן ובנו להן במות והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנאן שנאמר אז יבנה שלמה במה" (הלכה טז).

להתאחד נגד רפורמת הגיור

לכן צריך להיזהר מאוד מרפורמת הגיור שרקמו ארגוני השמאל למיניהם, שכן מטרתם היא להעביר את האחריות על הגיור מהרבנות הראשית לקבוצת פוליטיקאים שתחליט מי יכול להתגייר ומי לא, כמו שהרפורמים עושים. שהם הכניסו גרי שקר לעם ישראל והחריבו את הקהילות שלהם, ואנחנו לא יכולים להרשות שיחריבו את היהדות במדינת ישראל.

על כן כל מי שמאמינים בדבר ה', בין אם הם חרדים או דתיים או מסורתיים, צריכים להתאחד במלחמה נגד המגמה להכניס גויים לעם ישראל והוא יראה ויושיע ויעזור ויסייע בעדנו לגדור את הפרצה הזו. ויקוים בנו "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ". אמן ואמן.