הרב שמואל אליהו

הלכות אנדרטאות של מנהיגים

כ"ד כסלו התשפ"ג(18/12/2022)
ראשי פרקים

שיתוף

בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה

שקיעת שמש העמים

שלושה אירועים עולמיים של שבירת פסלים זכה דורנו לראות. שניים מהם של אנדרטאות מנהיגים, ואחד מהם של אלילי עבודה זרה. השבירה הראשונה הייתה בעת נפילת ממלכת הרשע של הקומוניסטים ברוסיה, אוקראינה, רומניה, הונגריה, פולין ומזרח גרמניה, שהכריזו קבל עם ועולם שאין להם שום אמונה באלוקים, ומי שהאמין וקיים מצוות הוגלה לעבודת פרך במחנות עבודה בסיביר. 

כתחליף לעבודת אלוקים יצרו הקומוניסטים פסלי ענק של מנהיגי הקומוניסטים וקראו להם בשמות של אלילות. אחד מהם הוא סטאלין – "איש הפלדה", שנקרא "שמש העמים", ופסליו פיארו את כל הערים ברוסיה. לא היו עיר או כפר שפסלו הגדול לא הוצב בהם. 

כשמת סטלין והתגלתה רשעותו, הופלו פסליו והוחלפו בפסלים של לנין. כשקרסה מלכות הרשעה הזאת על ידי תושביה, הם עקרו ושברו מאות ואלפי אנדרטאות של לנין ושאר מנהיגיהם, וביטאו בזה את שבירת סמכות הרשעה מעליהם.

מִי יָצַר אֵל, וּפֶסֶל נָסָךְ לְבִלְתִּי הוֹעִיל

כשעלו הטאליבן לשלטון באפגניסטאן הם הרסו פסלי בודהה ענקיים שנישאו לגובה של 55 ו-37 מטר. בודהה במקורו היה אדם שהטיף לחיים מתוקנים. ברבות השנים העריכו אותו האנשים, ואחר כך העריצו אותו, ואחר כך סגדו לו והפכו אותו לאל. אחר כך הקימו פסלים בדמותו כצלמו לאלפים ולרבבות. הטאליבן, שהקפידו במצוות "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", השמידו את הפסלים הללו וקיימו את הנבואה "וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף" שמתרחשת כל הזמן. ושאנו מתפללים להשלמתה המהרה בכל יום "לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן. לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשָֹר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ".

וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים

בימינו אנו רואים מפגינים בארצות הברית, בצרפת, באנגליה, בגרמניה ועוד  משחיתים אנדרטאות של מנהיגים והורסים ופוגעים ומפילים חלק מהן. ביניהן אנדרטאות של אישים חשובים כמו לינקולן, צ'רצ'יל וכד'. וטעם המפגינים הוא לומר שיש סדר חדש בעולם.

במחשבה ראשונה אמרתי שהמפגינים הללו הם טיפשים ורשעים, שהרי מנהגם הנוסף הוא הפקר, לשבור חלונות ראווה של חנויות ולבזוז רכוש לא להם. ובאמת כל בוזז הוא גנב וגזלן, וכל שכן כשהוא מעודד אחרים לעשות כמותו (ועל פי ההלכה חייב לשלם כל מה שהוא בזז או הרס או שרף, "מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם" שמות כב).

עם זאת צריך להבחין שיש פה שבירת אלילות בשר ודם שנועדה להחליף את מלכות ה'. לפני כמאה שנים ויותר החלו ללמד בבתי הספר כפירה, כביכול נברא העולם מעצמו ואין לו מנהיג. כתחליף לעבודת ה' בנו "היכל" לספורט ו"היכל" למשפט והקימו להם אלילי כדורגל ואלילי תרבות. ולא שקטו ולא נחו עד שהקימו למנהיגיהם אנדרטאות מפוארות במקומות מרכזיים בערים. 

עכשיו מוצאים בכל מנהיג כזה פגם כזה או אחר שהרי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא",  אם לא היו מקימים להם אנדרטאות לא היו מוצאים להם פגמים. על ההתנשאות הללו נאמר: "וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא: וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף" (ישעיה ב יז). שלפעמים גַּבְהוּת הָאָדָם וְרוּם אֲנָשִׁים מתהפך לאלילות בשר ודם, ואחד מסימני הגאולה היא שבירת האלילים הללו גם כן.  

אלילות באנדרטאות של מלכים

כל הצלמים אסורים

הגמרא (סוטה ד ע"ב) אומרת: "אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודה זרה". בכל האנדרטאות הללו קיים ממד של התנשאות שיש בה ממד של ע"ז. כך אומרת הגמרא (עבודה זרה ג): "כל הצלמים אסורין, מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או כדור; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף כל שיש בידו כל דבר".

הגמרא (עבודה זרה מ ע"ב) מסבירה מהי מחלוקת רבי מאיר וחכמים. "אמר רב יהודה אמר שמואל: באנדרטי של מלכים שנינו. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: ובעומדין על פתח מדינה שנינו". והסביר רש"י שם: "כשהמלך מת עושין צורתו בפתח השער לזכרון והתם קאסר רבי מאיר דאגב חביבותא פלחי ליה".

רק כשכדור בידו, כאילו כל העולם בידו

דעת חכמים במשנה היא רק כשיש בידו מקל או ציפור או כדור, ומסבירה הגמרא כי כשיש כדור בידו, הרי הוא מסמל שהעולם בידו שהעולם עשוי ככדור. "אָמַר רַבִּי יוֹנָה, אַלֶכְּסָנְדְרוּס מוֹקְדּוֹן כַּד בְּעָא מֵיסֵק לְעֵיל וַהֲוֵה סָלֵק וְסָלֵק, סָלֵק עַד שֶׁרָאָה אֶת הָעוֹלָם כְּכַדּוּר וְאֶת הַיָּם כִּקְעָרָה, בְּגִין כֵּן צַיְּירִין לָהּ בְּכַדוּרָא בְּיָדָהּ". שכשמלך אלכסנדר מוקדון מלך, הוא המריא לגובה עצום עד שראה שהעולם עשוי ככדור ומוקף באוקיאנוסים כקערה. על כן בנו לו ולמלכים אחריו אנדרטאות בדמותם עם כדור ביד, להורות שהעולם נתון בידיהם ככדור (תוספות ע"ז מא ע"א).  

אנדרטאות – הופכות לביזיון 

אני מזכיר את זה כי ב"ה בארצנו כמעט ולא נמצא אנדרטאות של מנהיגים, ומי שרואה אנדרטה כזאת חש סלידה. וכשרוצים להשפיל אדם בונים כביכול "לכבודו" אנדרטה מוזהבת בדמותו כדי לבזותו ולהשפילו. ולמה אנדרטה מורה על ביזיון? כי כולנו מבינים שמנהיג העושה אנדרטאות שלו בכל רחוב ופינה הוא אדם גאוותן עד שפלות. 

לעומת זאת בחו"ל יש אנדרטאות של מנהיגים לרוב וברוך ה' גם הם מבינים את גודל הטעות. 

חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ 

על ההבנה הזאת אומר הנביא ישעיה (פרק ב כב) "חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא". ובגמרא הסבירו את האלילות הזו על כבוד מוגזם: "אָמַר רַב, כָּל הַנּוֹתֵן שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל, כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ בָּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה ב) 'חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ, כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא'. אַל תִּקְרֵי 'בַּמֶּה', אֶלָּא בָּמָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר, בַּמָּה חֲשַׁבְתּוֹ לְזֶה וְלֹא לֶאֱלוֹהַּ?" (ברכות יד).

כל אחד מבין כי כשאדם מברך את חברו לשלום קודם התפילה הוא לא חושב לעשותו  אלוה, ולא חושב לבנות לפניו במה של אלילות. אעפ"כ, בעקבות ישעיהו הנביא, הזהירו חכמים לא לכבד אנשים בהגזמה באופן שעלול להביא אותם לאלילות. וראה מה שקרה לשלמה המלך, שהרבה סוסים וכסף וזהב כנגד מה שאמרה תורה, ונכשל בחטא שיש בו מעין עבודה זרה.

מלכים שעשו עצמם אלוהים

לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי

שלמה המלך לא ראה עצמו אלוה, חלילה, אבל היו מלכי קדם שחשבו את עצמם אלוהים. הראשון שבהם הוא פרעה שנאמר עליו: "הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כט ג). כך היה אנטיוכוס הזכור לשמצה באכזריותו, שהיה נקרא "אפיפנס" שתרגומו הוא "האל המתגלה". וכל אלה השמידו רבים רבים באכזריותם, שהרי הם היו אלים גם בעיני עצמם, ולאלים מותר. 

אַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל 

כך מספר לנו הנביא יחזקאל על מלך צור: "יַ֣עַן גָּבַ֤הּ לִבְּךָ֙ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ל אָ֔נִי מוֹשַׁ֧ב אֱלֹהִ֛ים יָשַׁ֖בְתִּי בְּלֵ֣ב יַמִּ֑ים וְאַתָּ֤ה אָדָם֙ וְֽלֹא־אֵ֔ל וַתִּתֵּ֥ן לִבְּךָ֖ כְּלֵ֥ב אֱלֹהִֽים". ולמה חשב עצמו כאלוהים? כי הוא היה חכם ועשיר "בְּחָכְמָֽתְךָ֙ וּבִתְבוּנָ֣תְךָ֔ עָשִׂ֥יתָ לְּךָ֖ חָ֑יִל וַתַּ֛עַשׂ זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף בְּאוֹצְרוֹתֶֽיךָ". המחיר היה כבד, "לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲ-דֹנָ֣י ה֑' יַ֛עַן תִּתְּךָ֥ אֶת־לְבָבְךָ֖ כְּלֵ֥ב אֱלֹהִֽים: לָכֵ֗ן הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא עָלֶ֙יךָ֙ זָרִ֔ים עָרִיצֵ֖י גּוֹיִ֑ם וְהֵרִ֤יקוּ חַרְבוֹתָם֙ עַל־יְפִ֣י חָכְמָתֶ֔ךָ וְחִלְּל֖וּ יִפְעָתֶֽךָ". כך כולם יראו ש"אַתָּ֥ה אָדָ֛ם וְלֹא־אֵ֖ל" (יחזקאל כח).

המן – עשה עצמו עבודה זרה

כך היה גם המן "שעשה עצמו עבודה זרה" (מגילה י ע"ב). ועשה לעצמו אנדרטאות בכל פינה ובכל מקום. כן מתרגם התרגום שלא השתחווה מרדכי לאנדרטה של המן וממילא לא סגד לו. "וכל עבדי מלכא די בתרע בית מלכא גחנין לאנדרטא די הקים בהדיה, וסגדין ליה להמן ארום כן פקיד עלוהי מלכא ומרדכי לא הוה גחין לאנדרטא ולא הוה סגיד להמן על די הוה ליה עבד פלח ואזדבן ליה בטולמא דלחם". 

הגמרא תולה את כל נצחונו של מרדכי בכך שלא כרע ולא השתחווה לו (עיין מגילה דף יט ע"א). הסבר זה מסביר מפני מה אחרים התירו לעצמם להשתחוות להמן, שחשבו שזה כבוד מלכות. לעומתם הבין מרדכי שזו גאווה יתירה שהיא כמו ע"ז. 

אסור לעשות דמות אדם

כל הפרצופין מותרין – חוץ מפרצוף אדם 

האיסור של אנדרטאות מופיע בהלכה, בגמרא (עבודה זרה מב ע"ב): "כל המזלות מותרין – חוץ ממזל חמה ולבנה, וכל הפרצופין מותרין – חוץ מפרצוף אדם, וכל הצורות מותרות – חוץ מצורת דרקון". ומסבירה הגמרא כי הסיבה לאסור צורת אדם נובעת מהפסוק שאומר: "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (שמות כ כ). והכוונה היא גם לדמות כמראה "אדם אשר על הכסא", וגם לארבע חיות שבמרכבה. 

על כן נפסק בשו"ע (יו"ד קמא) "אסור לצייר צורות שבמדור שכינה, כגון ד' פנים בהדי הדדי, וכן צורות שרפים ואופנים ומלאכי השרת. וכן צורת אדם לבדו, כל אלו אסור לעשות אפילו הם לנוי. ואם עובד כוכבים עשאם לו, אסור להשהותם. במה דברים אמורים, בבולטת. אבל בשוקעת, כאותם שאורגים בבגד ושמציירים בכותל בסמנין, מותר לעשותם. וצורת חמה ולבנה וכוכבים, אסור בין בולטות בין שוקעות" (לכן צריך להיזהר מציורים של שמש וירח וכוכבים, אע"פ שאינם תבליט).

צורת ראש או גוף בלא ראש

ויש אומרים שמותר תבליט של פנים. "יש מי שאומר שלא אסרו בצורת אדם ודרקון אלא דוקא בצורה שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש או גוף בלא ראש, אין בה שום איסור לא במוצאו ולא בעושה" (שו"ע קמא ז).

אמנם דעת הפוסקים שאפילו ראש לבד אסור, כך כתב הט"ז (קמא ס"ק טו) "בפרישה כתוב בשם רש"ל דבסמ"ג נוטה לאיסור אפי' בפרצוף אדם לבד" וכך כתב הש"ך (ס"ק לב) "והסמ"ג לאוין כ"ב פסק דאפילו באדם אין חילוק ולעולם אסור והמחמיר בכל זה תע"ב" והביאו הבאר היטב. וכך כתב הפתחי תשובה (ס"ק יא) "בשל"ה דף ע"ג ע"ב כתב דכשר הדבר שלא לנהוג כן ".

פרצופי אדם בבית כנסת

בשו"ת מהרי"ט (חלק ב – יורה דעה סימן לה) "נשאלתי באלו המנורות שמציירים בהם פרצופי אדם ויש מהם פרצוף שלם מהו לקיימן כמות שהם בבית או בבית הכנסת? וענה, כי יש בזה מחלוקת ראשונים, וכיוון שמדובר בספק ע"ז שהיא איסור תורה צריך להחמיר ולאסור בבתי הכנסת שום דמות אדם אפילו שהוא ראש בלבד ולא גוף שלם" (וכ"כ בית הילל קמא ס"ק ג בשם ספר פנים חדשות דף י"ב ע"ב אות ד).

תמונת הנפטר על  מצבה

ובדרכי תשובה (קמא ס"ק מט) הביא בשם שו"ת מהר"ם שי"ק (יו"ד ק"ע) "שנשאל באחד מן המתחדשים שהביא מצבת אבן להעמידו על קבר חותנו וחקק על ראש האבן תמונת הנפטר בצורה בולטת הראש וחצי הגוף והשיב לדברי השואל דאע"ג שאינו צורה שלימה כי הלא אינו רק הראש וחצי הגוף, אפילו הכי אסור לכ"ע משום חשדא, ובפרט כיון שבית הקברות הוא מקום שמתפללים שם הוי ליה כבית הכנסת".

אם יש תבליט – ישבור

שבירה ניכרת

הגמרא במסכת ראש השנה (כד ע"ב) מספרת על רב יהודה שאחרים עשו לו טבעת עם צורה של אדם, ואמר לו שמואל "סמי עיניה דדין" – סמא את העין שבצורת אדם שבטבעת. 

בדרכי תשובה (סימן קמא ס"ק נ) כתב שכל זה הוא בטבעת קטנה, אבל בדמות גדולה של אדם על מנורה צריך לשבור את החוטם שיהיה ניכר. ובכנה"ג (בהגהות ב"י אות נ"ה) האריך בזה וסיים ג"כ דבצורת הללו כיון שהם גדולות לא מהני בפיחות צורתם כל שהיא, אם לא באופן שאינו ניכר הצורה.

בובה קטומה

ולכן כשיש בבית בובות של ילדים שהם צורה שלמה של אדם, צריך לפגום באף או באוזן שלא תהיה צורת אדם שלמה. את ההלכה הזו למדנו כשהיינו קטנים ומו"ר אבא זצוק"ל היה קוטם יחד אתנו את האף או האוזן של הבובה. 

שבירה על אף היוקר

פעם ביקר הרב זצ"ל יהודי חשוב בעל תשובה שגר בארצות הברית, ובתחילת תשובתו של אותו אדם קנה בכסף רב פסל בדמות משה רבנו ושם בפתח ביתו. וכשביקרו מו"ר אבא זצוק"ל התפאר האיש בחסידותו שקנה את הפסל הזה בדמים מרובים. ואמר לו מו"ר אבא זצוק"ל כי אסור לאדם לשים פסל כזה, וצריך לשבור את אפו או את אוזנו למרות מחירו הרב. והביא אותו האיש פטיש לשבור את אפו של הפסל, ונשבר כולו לאורכו. ושמח האיש מאוד מאוד שקיים את המצווה בהידור רב כל כך. 

מטבעות בישראל – ללא צורת אדם

מטבע עם דמות אדם – אסור

בפתחי תשובה (קמא ס"ק י) הביא משם שאילת יעב"ץ (ח"א סימן ק"ע) "על מעשה שהיה באמשטרדם בעת שנתקבל הרב מהר"ר אלעזר ז"ל לאב"ד שם. עמד איש אחד והוציא מוניטין שלו בעולם, דהיינו שהדפיס מטבע כסף בדמות צורתו והיה תבנית ראש עד החזה עם פרצוף פנים שלם בולט. והאריך לבאר שזה איסור גמור מוחלט ויש בזה איסור כפול הא' לא תעשה של תורה 'לא תעשון אתי', וגם משום חשדא דאסור אפילו באחרים עשו לו. וטעמא דרבים לא שייך הכא דמטבע מיבדר בעלמא ומצנעי ליה". 

וכתב שם כי "חלקו על הרא"ש גדולי ישראל ה"ה הסמ"ג והרמב"ן והרשב"א והר"ן ומהר"ם רבו, וא"כ פשיטא דמיבעי לן למיזל לחומרא בדאורייתא. אף כי בשמץ ע"ז". והוסיף חידוש ואמר שמה שהתיר הרא"ש ראש בלבד, הוא כאשר הוא דמות ללא סימנים של פנים אף וכד'. אלא רק מתאר כללי, שזה אסור באדם שלם ומותר בפנים בלבד. אבל בפנים משורטטות שניכר שזה אדם ומי הוא, אפילו הרא"ש אוסר (שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן קע).

מטבע של אברהם אבינו

היעב"ץ הוכיח את ההלכה הזאת מהגמרא (ב"ק צז ע"ב) שאומרת: "ת"ר: איזהו מטבע של ירושלים? דוד ושלמה מצד אחד, וירושלים עיר הקודש מצד אחר; ואיזהו מטבע של אברהם אבינו? זקן וזקינה מצד אחד, ובחור ובתולה מצד אחר". והסביר שם רש"י "דוד ושלמה – כתוב מצד אחד ומצד שני כתוב ירושלים עיר הקדש". ולא מצויר. וכך בתוספות "ונראה לא שהיה בו צורת זקן וזקינה מכאן בחור ובחורה מכאן דאסור לעשות צורת אדם אלא כך היה כתוב מצד אחד זקן וזקינה ומצד אחר בחור ובתולה". ואם היה מותר לעשות צורת פנים בלבד, למה לא אמרו רש"י ותו'ס שמדובר בצורת פנים בלבד כמו שעושים כל מלכי העמים בכל המטבעות שלהם? 

החכם צבי החמיר גם בציור

וכתב ה"שאילת יעב"ץ" כי כשמינו את אביו בעל "החכם צבי" לרב על קהילת ספרדים בלונדון רצו לעשות לו יקר וגדולה מתוך חיבה יתירה נודעת, והדפיסו את התמונה שלו כדי ליהנות מזיו זוהר תמונתו. והוא לא הסכים למרות ש"בציור של צבע רוב הפוסקים ככולם סבורים שאין בו חשש איסור. מה גם בחצי צורה דהיינו פרצוף בלבד לית דחש כהאי גוונא".

"אכן המבקשים לא נסוגו אחור, בכל זאת ידם נטויה ולא שקטו ולא נחו עד שהשיגו מבוקשם בדרך תחבולה גדולה ע"י אומן בקי נפלא שפעל ועשה כל ציור פרצוף פניו הנורא ונאור בחריצות וזריזות עצום שלא בפניו, ואור פניו לא נפל ולא חסר מאומה מהשווי כמעט רק נשמת רוח חיים, והוא נחשב יקר הערך מאד למכיריו ויודעיו מלפנים, ונעשו ממנו טופסים והעתקות וגם המה נמכרים ביוקר תכתב זאת זכרון לדור אחרון". 

אין להחמיר בפנים לבד

כתב על זה בבן איש חי (שנה שניה – פרשת מסעי) "ודע כי בזמן הזה לוקחים צורת האדם כמו שהוא על ידי המאכינה החדשה הנעשית באירופא שקורין פותגראף, וזו עדיפה מצבע קל על נייר, שאין בה בליטה אפילו משהו, ונתפשטה מלאכה זו בכל העולם ודשו בה רבים. ואף על גב דגם בזה יש מדת חסידות, מכל מקום אם יש צורך גדול בדבר, יקחו צורת הפנים בלבד בלא ידים ורגלים, ואז גם אדם חשוב אין לו לחוש בכך. ומעשה שלקחו צורת חכמים במלאכה זו צורת הפנים בלבד, ואמרתי לאחד אין לו להרהר בזה, כיון דלא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש, וכל שכן היכא דהיה צורך גדול בכך".

אין מטבעות יהודים עם צורת פנים

ושמעתי פעם ממו"ר אבא זצוק"ל כי מן המפורסמות הוא שבכל המטבעות שמוצאים בחפירות ארכיאולוגיות מימי בית ראשון ובית שני, ימי בר כוכבא וכד', אין במטבעות יהודים צורה של מלך או מושל, ולעומת זאת בכל מטבעות הנוכרים יש דמות של מלך או מלכה שעשו להתפאר בהם. ולכן במדינת ישראל הקפידו לא לעשות דמות של אדם על המטבעות, אלא ציורים ממטבעות העבר. אמנם בשטרות יש ציורים של אנשים. והכול על פי ההלכה הנ"ל.

בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה 

דלא איסתכל בצורתא דזוזא

זכות יש לדור שבו נשברים הפסלים. כך אומרת הגמרא (מועד קטן כה ע"ב) "כשמת רבי מנחם ברבי סימאי – אישתעו צלמנייא והוו למחלצייא, וכשמת רבי תנחום בר חייא – איתקצצו כל אנדרטיא". וכן בגמרא ירושלמי (עבודה זרה פרק ג) "כַּד דָּמֵךְ רַבִּי נַחוּם בַּר סִימַאי, חָפוּן אִיקוֹנְתָא מְחָצְלָן" כשמת רבי נחום בן סימאי נעשה נס וכל צורות האדם שהיו על המטבעות נמחקו. 

והסביר התוס' בפסחים (קד ע"א) כי על הרב הזה נאמר שהוא בנן של קדושים – "דלא איסתכל בצורתא דזוזא". שלא היה מסתכל על צורה של אדם שנמצאת על מטבעות. ולכן כשמת נמחקו כל הצורות שהיו על המטבעות. 

אִיתְכָּפוּן אַנְדָרְטִיָּא

ודבר זה לא היה חד פעמי , שכך אומרת הגמרא בירושלמי: "כַּד דָּמֵךְ רַבִּי חָנָן, אִיתְכָּפוּן אַנְדָרְטִיָּא" כאשר נפטר רבי חנן נכפפו האנדרטאות שהיה להם צורות אדם. "כַּד דָּמֵךְ רַבִּי יוֹחָנָן אִיתְכָּפוּן אִיקוֹנְיָיא" כשמת רבי יוחנן  נכפפו האיקנונות. "כַּד דָּמֵךְ רַב הוֹשָׁעֲיָּה, נָפַל קָלוֹן דְּטִיבֶּרְיָּא" כשמת רב הושעיא נפל הפסל שהיה ביזיון של טבריה. 

זכות לראות בנפילתן

ואם אנו רואים בימינו שהאנדרטאות נופלות בזו אחר זו, הרי זו זכות. וכך כתוב בירושלמי (עבודה זרה פרק ג) שמותר להסתכל על הפלת רשעים: "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מוּתָּר לִרְאוֹתָן בְּשָׁעָה שֶׁהֵן יוֹרְדוֹת כשנופלות מַה טַעֲמָא? (תהלים לז) בְּהִכָּרֵ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה". אמן ואמן.  

שיתוף

ראשי פרקים

שיתוף

hse.org.il.txt