הייתי הלילה בפריז עם עוד אלפי אנשים בהתוועדות לכבוד י"ט כסלו יום שחרור האדמו"ר הזקן מהמאסר ברוסיה הצארית. כשיצאנו מההתוועדות חגגו אלפי צרפתים ברחובות את נצחון צרפת על מרוקו במשחק כדורגל בקאטר.
על המשחק הזה ידעתי מהרחובות הריקים של פריז כשהייתי בדרך להתוועדות. הבנתי שהרחובות ריקים לא בגלל שכולם הלכו להתוועדות אלא בגלל שכולם צופים במשחק חסר משמעות וחסר תועלת שבו שמחה של אחד היא צער ואבל של הצד השני.
שאלתי את עצמי האם אנחנו יכולים ליצור שמחה של כולם לא על חשבון הפסד של מישהו אחר. האם אנחנו יכולים ליצור תוכן משמעותי שימשוך את האנושות לפחות כמו ההבל של משחקי המונדיאל?
התשובה היא בוודאי שכן. מי שרואה את הגאולה מתקדמת מאז ימי הרבי ועד עכשיו מבין שחלומות כאלה הולכים ומתגשמים. ישעיהו הנביא אומר כי עם ישראל יהיה משמעותי לכל העולם, וכולם ינהרו לירושלים ללמוד מישראל . "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו". כך גם אומר דוד המלך בתהילים.
כל אחד מאיתנו בדורות הללו הוא ניצוץ של משיח. כך אומרים הפסוקים בספר זכריה על הצמאון של העולם "כֹּ֥ה אָמַ֖ר ה֣' צְבָא֑וֹת עֹ֚ד אֲשֶׁ֣ר יָבֹ֣אוּ עַמִּ֔ים וְיֹשְׁבֵ֖י עָרִ֥ים רַבּֽוֹת: וְֽהָלְכ֡וּ יֹשְׁבֵי֩ אַחַ֨ת אֶל־אַחַ֜ת לֵאמֹ֗ר נֵלְכָ֤ה הָלוֹךְ֙ לְחַלּוֹת֙ אֶת־פְּנֵ֣י ה֔' וּלְבַקֵּ֖שׁ אֶת־ה֣' צְבָא֑וֹת אֵלְכָ֖ה גַּם־אָֽנִי" (ח).
זכריה ממשיך לכתוב כי בסופו של דבר תבין האנושות שהאור נמצא בירושלים "וּבָ֨אוּ עַמִּ֤ים רַבִּים֙ וְגוֹיִ֣ם עֲצוּמִ֔ים לְבַקֵּ֛שׁ אֶת־ה֥' צְבָא֖וֹת בִּירוּשָׁלִָ֑ם וּלְחַלּ֖וֹת אֶת־פְּנֵ֥י הֽ'". אחר כך הם יבינו שהאור הזה נמצא בכל אחד מאיתנו "כֹּֽה־אָמַר֘ ה֣' צְבָאוֹת֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֤ר יַחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם כִּ֥י שָׁמַ֖עְנוּ אֱלֹהִ֥ים עִמָּכֶֽם".
לא נחכה עד שכל האומות ימשכו לנו בחולצות, אנחנו אמורים להכין את עצמנו מעכשיו לתפקיד הזה. אנחנו אמורים לייצר תוכן יותר מעניין ויותר משמעותי מהמונדיאל. תוכן יותר בונה ממשחקים שאין בהם כלום. תוכן שמאיר את העולם ומתקן את האנושות. השאלה היא מתי אנחנו נאמין בעצמנו שאנחנו יכולים, מתי נתחדש ונעשה את זה.