הרב שמואל אליהו

כוחה של אמונה להביא גאולה

א' שבט התשפ"ג(23/01/2023)
זמן קריאה: 15 דקות
ראשי פרקים

שיתוף

אמונה שמורה לדורי דורות

גאולה בכוח האמונה

ביציאת מצרים כתוב על בני ישראל "וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם"  (שמות יב, לט). דרשו חכמינו את הפסוק הזה לשבח ואמרו כי אע"פ שלא הייתה להם צידה הם האמינו שהקב"ה אוהב אותם ויכין להם כל צרכיהם במדבר. "וְגַם אַתָּה מוֹצֵא שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בִּזְכוּת אֱמוּנָה שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת ד, לֹא) 'וְיֵאָמֵן הָעָם'" (מכילתא בשלח בפסוק ויאמינו בה' סוף פ"ו).

"שלא אמרו למשה היאך נצא למדבר ואין לנו צדה לדרך, אלא האמינו והלכו אחר משה. ועליהם מפורש בקבלה (ירמיה ב) 'הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה'. מה שכר נטלו שם? 'קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם ה" (ע"פ מכילתא ב יד).

וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה – בשכר האמונה

ירמיהו הנביא מזכיר את הזכות הזאת אחרי כ-900 שנים מיציאת מצרים, ואנחנו מזכירים אותה בכל ראשית שנה, כי האמונה הזאת יקרה וחשובה לפני הקב"ה לעולם ובזכותה אהבתו אלינו הוא כאהבת בעל לאישה לעולם. דכתיב: "וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים: וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־הֽ'" (הושע ב, כא-כב). ארסתיך לי בזכות האמונה שלך. (ע' רש"י שם).

חזרו ולא האמינו

אמר רבי אבהו: אף על פי שכתוב כבר שהאמינו עד שהיו במצרים, שנאמר: "ויאמן העם" (שמות ד, לא), חזרו ולא האמינו, שנאמר: "אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך" (תהלים קו, ז), (שמות רבה כג, ב). ואין הכוונה שלא האמינו כלל, אלא שלא האמינו בישועות ובנפלאות שיהיו בעתיד, ולכן פחדו ללכת לכבוש את ארץ ישראל מפני הענקים.

כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בֵּאלֹהִים וְלֹא בָטְחוּ בִּישׁוּעָתוֹ

כדי שלא נחזור על טעותם נכתב מזמור ע"ח בתהילים ללמד את דור העתיד להאמין שה' הושיע את עמו בעבר ויושיע אותם גם בעתיד. "לְמַ֤עַן יֵדְע֨וּ׀ דּ֣וֹר אַ֭חֲרוֹן בָּנִ֣ים יִוָּלֵ֑דוּ יָ֝קֻ֗מוּ וִֽיסַפְּר֥וּ לִבְנֵיהֶֽם" (תהילים עח). ומה יספרו? כי חוסר אמונה בגאולה גרם עיכוב במדבר ארבעים שנה. "כִּ֤י לֹ֣א הֶ֭אֱמִינוּ בֵּאלֹהִ֑ים וְלֹ֥א בָ֝טְח֗וּ בִּֽישׁוּעָתֽוֹ" (תהלים עח, יח-כב).

והסביר בעל הלשם כי לא בטחו בישועת ה' בגלל חטא העגל, וחשבו כי אחרי חטא כזה אין להם סיכוי להיגאל. לכן לא בטחו בישועתו, שנאמר "בְּכָל־זֹ֭את חָֽטְאוּ־ע֑וֹד וְלֹֽא־הֶ֝אֱמִ֗ינוּ בְּנִפְלְאוֹתָֽיו". וטעו בזה מאוד כי גם מי שחטא, אם יש לו אמונה ובטחון בה' – ייוושע (שערי הלשם חלק א – סימן יא – בטחון). .

הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם

במדרש רבה מסביר כי בני ישראל לא האמינו בישועת ה' גם במצרים, אומר להם משה "החודש הזה לכם ראש חודשים", והם לא מאמינים לו. לדעת רבי יהודה מחמת שחשבו שלא הגיע הזמן "אמרו לו משה רבינו היאך אנו נגאלין והלא אמר הקב"ה לאברהם (בראשית ט"ו) 'ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ועדיין אין בידינו אלא מאתים ועשר שנה?'. אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם".

לדעת רבי נחמיה הם חשבו שהם לא מספיק צדיקים "אמרו לו משה רבינו היאך אנו נגאלין והלא אין בידינו מעשים טובים? אמר להם הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים ובמי הוא מביט בצדיקים שבכם ובמעשיהם כגון עמרם ובית דינו". לדעת רבנן הם לא האמינו בגלל שעבדו ע"ז. "אמרו לו משה רבינו היאך אנו נגאלין וכל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו? אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם אלא מדלג על ההרים" (שיר השירים ב כא).

עובדים ע"ז מהלכין ביבשה בתוך הים

בני ישראל שמעו לתשובת ה', משכו ידיהם מעבודה זרה וקיימו מצוות קרבן פסח. עם זאת היו פוסחים עדיין על שתי הסעיפים, שהרי נאמר עליהם לפני קריאת ים סוף "הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז". ובמדרש "והיו מלאכי השרת תמהים לומר בני אדם עובדים עבודה זרה מהלכין ביבשה בתוך הים? ומנין שאף הים נתמלא עליהם חמה שנאמר 'והמים להם חמה' אל תקרי חומה אלא חמה" (מכילתא פרשת בשלח פרשה ו).

עם זאת אלה שהאמינו בישועת ה' למרות היותם במדרגה נמוכה, יצאו ממצרים ונגאלו והקימו את בית המקדש, וארבע חמישיות שלא האמינו בישועת ה' בגלל חשבונות רבים – נשארו במצרים ונאבדו מעם ישראל עולמית.

אפילו רשע בוטח בה' – חסד יסובבנהו

רבים מכאובים לרשע – לפי שלא תולה בטחונו בהקב"ה

כדי למנוע את הטעות של בני ישראל כתבו חכמים "ר' אלעזר בשם ר' אבא: אמר אפילו רשע בוטח בה' – חסד יסובבנהו"  (מדרש תהלים לב), שנאמר "רבים מכאובים לרשע" – לפי שלא תולה בטחונו בהקב"ה. "והבוטח בה' חסד יסובבנו".

ולמרות שהיו עובדי עבודה זרה בהיותם בתוך ים סוף, בזכות האמונה נאמר בהם: "וּגְדוֹלָה הָאֲמָנָה לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁבִּשְׂכַר הָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ יִשְׂרָאֵל שָׁרְתָה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמְרוּ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, לֹא – טו, א) 'וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל'. ולא עוד אלא שראו יותר מיחזקאל וישעיהו הנביא, שהעומדים על הים ראו ואמרו 'זה' ועל הנביאים נאמר 'וביד הנביאים אדמה'" (ילקוט שמעוני שמות פרק טו רמז רמד).

וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ – פשוטי העם הבוטחים בה'

את כוחה של אמונה לפעול אפילו על אנשים שאינם צדיקים רואים בתפילת "על הצדיקים", שלמרות הפתיחה שמדברת עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים – בסופה אנו מזכירים את פשוטי העם הבוטחים בשמך באמת אע"פ שלא שומרים את כל התרי"ג, דכתיב "וְעַל שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל. וְעַל זִקְנֵיהֶם. וְעַל פְּלֵיטַת בֵּית סוֹפְרֵיהֶם וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ".

על כולם אנו מבקשים שתגבר מידת הרחמים, "יהמו נא רחמיך עלינו" בזכות הבטחון בה'. שחוטא הבוטח בה' נחשב כצדיק באותה שעה.

בזכות אמנה תשוב ותכונן ותכנס נדחי ישראל

ברכה זו נמצאת בתוך כל הברכות שעוסקות בגאולת עם ישראל. ברכת מברך השנים – על ארץ ישראל נותנת פריה בעין יפה (מגילה יז ע"ב). תקע בשופר – קיבוץ גלויות. השיבה שופטינו – ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.  דין ברשעים – כי זה סדר הגאולה. ואחריה ברכה על בניין ירושלים ומלכות בית דוד. וכולם בסדר הגאולה. ולמה נכנסה בניהם הברכה על הבוטחים בשמך באמת בניהם?

התשובה היא כי (שבת קיט ע"ב) "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה". שנאמר "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ" (ירמיה ה א). והגמרא מקשה "והאמר רב קטינא: אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה". ועונה הגמרא כי בתורה הם היו מאמינים, אבל בחיים ובמשא ומתן לא היו מאמינים בהשגחת ה' ובישועתו ובגלל זה נחרבה ירושלים.

לכן הברכה על האמונה והביטחון נמצאת בתוך ברכות הגאולה. וכך פירוש מרכבת המשנה על המכילתא: "ואם כן אם העדר אמנה גורם גלות ישראל, כל שכן שבזכות אמנה תשוב ותכונן ותכנס נדחי ישראל".

בניין ארץ ישראל בימינו הוכחה לכוחה של אמונה

עלייה באמונה

בדורנו אנו רואים איך האמונה מביאה את הגאולה. אנשים עלו לארץ ישראל בתנאים קשים מתוך אמונה, עזבו עבודה ומעמד חברתי, שילמו מחיר כלכלי גדול, ויתרו על עבודות נחשבות ועזבו את כל הביטחון שהיה להם בחו"ל.

אנשים עזבו את אירופה וארה"ב שהיו נחשבות מדינות מתורבתות ועלו לגור תחת שלטון הטורקים והבריטים שהיו רודפים את ישראל ומציקים להם, ולפעמים מסייעים לערבים שונאי ישראל להרוג ולרדוף ולהציק לבניו של הקב"ה. בזכות אמונתם יש היום שבעה מיליון יהודים במדינת ישראל.

הקמת המדינה – כוחה של אמונה

אחר כך ראינו את האמונה הגדולה של אותם אנשים בשעה שעמדו עלינו עשר מדינות ערב עם טנקים, מטוסים ואוניות מלחמה. רבבות לוחמים מצוידים בכל כלי הנשק שהיו יכולים לשאת. באותה שעה עמדו בני ישראל עם מעט לוחמים שלא לכולם היה נשק ולאף אחד לא היה ניסיון.

עם כל זה עמדו ישראל והתגייסו להילחם על חיי העם במסירות נפש, תוך שידעו הרוגים רבים. בן-גוריון וכל ראשי הציבור עמדו באחריות גדולה והכריזו על המדינה מתוך אמונה בריבונו של עולם שהבטיח לנו את הארץ, וזכו ונעשו להם ניסים גדולים שלא שמעתם אוזן אדם מעולם.

הניצחון במלחמת ששת הימים – מכוח האמונה

גם במלחמת ששת הימים הייתה אמונה גדולה, כולל מצד אנשים שלא היו דתיים בהגדרה. כל זה על אף שניכר כי אין שום סיכוי לנצח עשר מדינות ערב שהתרברבו והכריזו כי יעשו טבח ביהודים היושבים בארץ ישראל, ורוב מדינות העולם ובניהם ארה"ב וצרפת לא הסכימו באותה עת למכור לישראל נשק, טנקים ומטוסים. מזכ"ל האו"ם המרושע עמד מאחורי מצרים והאויבים וסייע להם בעקיפין. עם זאת יצאנו להילחם בהם מתוך אמונה בישועתו, וניצחנו בעזרתו ניצחון שהיה פלא פלאים ונתקיים בנו "קַדֵּשׁ שְׁמָךְ בְּעוֹלָמָךְ עַל עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ".

מסירות נפש בעת מלחמת יום כיפור – מכוח האמונה

כך היה במלחמת יום הכיפורים, שאנשים שהיו בחו"ל ושמעו על המלחמה עלו על מטוסים  לארץ ישראל להילחם באויבינו. למרות שכל מי שהסתכל מבחוץ חשב שמדינת ישראל הולכת להיאבד באותה שעה שהאויבים פרצו את גבולות המדינה ונכנסו לסיני ולרמת הגולן, וצה"ל היה בבלבול וברפיון ידיים גדול מאוד – אותם אנשים מסרו נפשם מתוך אמונה גדולה ובאו לעזור לאחיהם שבארץ ישראל. ואף שלא כולם היו שומרי כל תרי"ג מצוות, הם מסרו את נפשם בפועל ממש למען עם ישראל, כי בטחו בישועת ה', והועילה להם האמונה ונעשו להם ניסים ונפלאות כפי שכולנו מכירים.

מי שמאמין לא מפחד להתיישב ביהודה ושומרון

גם ההתיישבות בערי יהודה ובהרי השומרון נעשתה מתוך אמונה גדולה בהבטחות ה'. על ערי יהודה נאמר: "כֹּה אָמַר ה' עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין בְּהֵמָה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַם הַנְשַׁמּוֹת מֵאֵין אָדָם וּמֵאֵין יוֹשֵׁב וּמֵאֵין בְּהֵמָה: קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת כִּי טוֹב ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה' כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר ה'" (ירמיה פרק לג י-יא). ועל הרי השומרון נאמר "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ" (ירמיה פרק לא ד).

והייתה בזה סכנה גדולה כשהיהודים התיישבו בין ערבים פראי אדם שהורגים איש את רעהו דבר יום ביומו ושונאים את עם ישראל. וכמה וכמה פעמים שאלו אנשים את מו"ר אבא על כך, והיה מעודדם ומחזקם ואומר להם כי ההתיישבות הזו היא מעשה אמונה ומי שמאמין ה' מסייע בידו. וכך אנו רואים שהיום יש יותר מחצי מיליון יהודים ביהודה ושומרון ועוד היד נטויה.

עצה שיש בה דבר ה' היא תקום לעולם

ולמרות כל הלחץ של מדינות אירופה וארה"ב ההתיישבות ממשיכה, וכל הדיבורים של אומות העולם על הריסת ההתיישבות לא מועילים, כי "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם" (משלי יט כא). ובגמרא כתוב כי כשאדם פועל לקיים דבר ה' ועושה כן לשמה הוא מצליח "עצה שיש בה דבר ה' היא תקום לעולם" (סנהדרין כו ע"ב).

הסכמי אוסלו – חוסר אמונה

הסכמי אוסלו היו הסכמים שחתמו עליהם מנהיגים מישראל שקנו את שלטונם באמצעות שוחד לחברי כנסת מושחתים. בהסכמים נתנו לערבים חלקים מארץ ישראל (נגד ההלכה הכתובה בשו"ע יו"ד קנא ח), נתנו להם נשק (נגד ההלכה הכתובה בשו"ע יו"ד קנא ה), ונתנו לשוטרים ערבים לשמור ביחד עם חיילים יהודים (בניגוד להלכה הכתובה בשו"ע יו"ד קנג ג). כל זה מתוך אמונה שהם השתנו והפכו לאוהבי ישראל. דא עקא, הם שכחו את מה שלימד יעקב אבינו שסירב לנסוע עם עשו, כי ידע שעשו בטבעו שונא ליעקב אלא שלרגע השתנה העניין ונראה לו כמו אוהב (רש"י בראשית לג  ד בשם רשב"י).

החותמים על ההסכמים הללו חשבו כי באמצעותם הם יביאו שלום לעם ישראל. הם נתנו לערבים כבוד מתוך אמונה שהם יחזרו בתשובה, ונתנו להם חלקים מיהודה ושמרון מתוך אמונה שזה יביא שלום, וכולנו יודעים איזה אסון הביאו ההסכמים הללו על עם ישראל באלפי הרוגים ועשרות אלפי פצועים.

לא הודו חכמים לתומכים בהסכמים

נחלקו תלמידי חכמים בארץ ישראל אם להסכים עם הסכמי אוסלו אלה או לא. והיו כמה ת"ח גדולים שהסכימו לוותר על חלקים מארץ ישראל. והקשו עליהם ממה שנאמר בחזקיהו "וַיִּתֵּן֙ חִזְקִיָּ֔ה אֶת־כָּל־הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֣א בֵית־ה֑' וּבְאֹצְר֖וֹת בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ: בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא קִצַּ֨ץ חִזְקִיָּ֜ה אֶת־דַּלְת֨וֹת הֵיכַ֤ל ה֙' וְאֶת־הָאֹ֣מְנ֔וֹת אֲשֶׁ֣ר צִפָּ֔ה חִזְקִיָּ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַֽיִּתְּנֵ֖ם לְמֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר" (מלכים ב פרק יח).

אין ספק שחזקיה ויועציו המומחים ראו הכרח לביטחון המדינה ולמנוע כיבוש אשור, וברור שהוא עשה כן בהתייעצות של שרי הצבא ואנשי הביטחון. אע"פ נאמר במשנה (פסחים נו ע"א) כי על מעשה זה לא הודו לו חכמים. שהיה לו לבטוח בה' ולא לוותר למלכות אשור שהייתה בימים ההם אימפריה עולמית.

והשיבו התומכים בהסכמי אוסלו, כי בדורו של חזקיהו היו יותר צדיקים מהיום, ולכן היה לו לסמוך על ה' יתברך, אבל בדורנו לא כולם צדיקים. ובאמת גם בדורו של חזקיהו על רוב העם נאמר "קשר רשעים" (סנהדרין כו ע"א), ואעפ"כ היה לחזקיהו להאמין בישועת ה'. כל שכן בדורנו. במיוחד על פי המבואר במדרשי חכמים שלעיל שביטחון בה' מועיל גם לאלה שאינם שומרים את כל תרי"ג המצוות, וכפי שהוכיח סופם על תחילתם.

בקשת הנביאים מדור הגאולה לחזק את האמונה

אל תיראו אחרי קיבוץ גלויות

בדברי הנביאים המדברים על הגאולה אנחנו מוצאים שוב ושוב את הפנייה לא לירוא ולא לפחד. וכשהם מזהירים אותנו לא לפחד, הם מזכירים את יעקב אבינו. "וְאַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדִּ֔י יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁ֣ר בְּחַרְתִּ֑יךָ זֶ֖רַע אַבְרָהָ֥ם אֹהֲבִֽי" הבאתי אתכם לארץ ישראל מ-102 מדינות "אֲשֶׁ֤ר הֶחֱזַקְתִּ֙יךָ֙ מִקְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ וּמֵאֲצִילֶ֖יהָ קְרָאתִ֑יךָ וָאֹ֤מַר לְךָ֙ עַבְדִּי־אַ֔תָּה בְּחַרְתִּ֖יךָ וְלֹ֥א מְאַסְתִּֽיךָ".

אַל תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ

ישעיהו אומר לעם ישראל בשם ה': תאמינו בישועתי "אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י עִמְּךָ־אָ֔נִי אַל־תִּשְׁתָּ֖ע כִּֽי־אֲנִ֣י אֱלֹהֶ֑יךָ אִמַּצְתִּ֙יךָ֙ אַף־עֲזַרְתִּ֔יךָ אַף־תְּמַכְתִּ֖יךָ בִּימִ֥ין צִדְקִֽי". וחוזר ואומר פעם שנייה לא לפחד מאנשי המלחמה "כִּ֗י אֲנִ֛י ה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ מַחֲזִ֣יק יְמִינֶ֑ךָ הָאֹמֵ֥ר לְךָ֛ אַל־תִּירָ֖א אֲנִ֥י עֲזַרְתִּֽיךָ". וחוזר פעם שלישית לא לפחד כי אני אעזור לכם. "אַל־תִּֽירְאִי֙ תּוֹלַ֣עַת יַֽעֲקֹ֔ב מְתֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֤י עֲזַרְתִּיךְ֙ נְאֻם־ה֔' וְגֹאֲלֵ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל" (ישעיהו מא).

לגודל חשיבות העניין חוזר ישעיהו פעם חמישית להזהיר את עם ישראל לא לפחד מהמלחמות בתקופת הגאולה. "וְעַתָּ֞ה כֹּֽה־אָמַ֤ר ה֙' בֹּרַאֲךָ֣ יַעֲקֹ֔ב וְיֹצֶרְךָ֖ יִשְׂרָאֵ֑ל אַל־תִּירָא֙ כִּ֣י גְאַלְתִּ֔יךָ קָרָ֥אתִי בְשִׁמְךָ֖ לִי־אָֽתָּה כִּֽי־תַעֲבֹ֤ר בַּמַּ֙יִם֙ אִתְּךָ־אָ֔נִי וּבַנְּהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּךָ כִּֽי־תֵלֵ֤ךְ בְּמוֹ־אֵשׁ֙ לֹ֣א תִכָּוֶ֔ה וְלֶהָבָ֖ה לֹ֥א תִבְעַר־בָּֽךְ" (ישעיהו מג).

אֶצֹּק רוּחִי עַל זַרְעֶךָ וּבִרְכָתִי עַל צֶאֱצָאֶיךָ

ישעיהו חוזר פעם שישית ואומר לעם ישראל לא לפחד שהעלייה תיעצר "אַל־תִּירָ֖א כִּ֣י אִתְּךָ־אָ֑נִי מִמִּזְרָח֙ אָבִ֣יא זַרְעֶ֔ךָ וּמִֽמַּעֲרָ֖ב אֲקַבְּצֶֽךָּ: אֹמַ֤ר לַצָּפוֹן֙ תֵּ֔נִי וּלְתֵימָ֖ן אַל־תִּכְלָ֑אִי הָבִ֤יאִי בָנַי֙ מֵרָח֔וֹק וּבְנוֹתַ֖י מִקְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ" (ישעיהו מג). וחוזר פעם שביעית ואומר לנו לא לפחד שהאדמה תישאר שממה כמו שהיה אלפיים שנות גלות, ולא לפחד שמא הערבים יתרבו עלינו.

"וְעַתָּ֥ה שְׁמַ֖ע יַעֲקֹ֣ב עַבְדִּ֑י וְיִשְׂרָאֵ֖ל בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ: כֹּה־אָמַ֨ר ה֥' עֹשֶׂ֛ךָ וְיֹצֶרְךָ֥ מִבֶּ֖טֶן יַעְזְרֶ֑ךָּ אַל־תִּירָא֙ עַבְדִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וִישֻׁר֖וּן בָּחַ֥רְתִּי בֽוֹ: כִּ֤י אֶצָּק־מַ֙יִם֙ עַל־צָמֵ֔א וְנֹזְלִ֖ים עַל־יַבָּשָׁ֑ה אֶצֹּ֤ק רוּחִי֙ עַל־זַרְעֶ֔ךָ וּבִרְכָתִ֖י עַל־צֶאֱצָאֶֽיךָ: וְצָמְח֖וּ בְּבֵ֣ין חָצִ֑יר כַּעֲרָבִ֖ים עַל־יִבְלֵי־מָֽיִם: זֶ֤ה יֹאמַר֙ לַֽה֣' אָ֔נִי וְזֶ֖ה יִקְרָ֣א בְשֵֽׁם־יַעֲקֹ֑ב וְזֶ֗ה יִכְתֹּ֤ב יָדוֹ֙ לַֽה֔' וּבְשֵׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל יְכַנֶּֽה" (ישעיהו מד ב-ד).

וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד

גם ירמיהו הנביא מדבר על הגאולה ואומר לעם ישראל לא לפחד, כי בסוף הגלות יהיה קיבוץ גלויות. "וְאַתָּ֡ה אַל־תִּירָא֩ עַבְדִּ֨י יַעֲקֹ֤ב נְאֻם־ה֙' וְאַל־תֵּחַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֠י הִנְנִ֤י מוֹשִֽׁיעֲךָ֙ מֵֽרָח֔וֹק וְאֶֽת־זַרְעֲךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ שִׁבְיָ֑ם וְשָׁ֧ב יַעֲקֹ֛ב וְשָׁקַ֥ט וְשַׁאֲנַ֖ן וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד". אל תפחדו מהגויים שנלחמים בכם, כי למרות האבדות והכאב בסוף תנצחו אותם "כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י נְאֻם־ה֖' לְהֽוֹשִׁיעֶ֑ךָ כִּי֩ אֶעֱשֶׂ֨ה כָלָ֜ה בְּכָֽל־הַגּוֹיִ֣ם׀ אֲשֶׁ֧ר הֲפִצוֹתִ֣יךָ שָּׁ֗ם אַ֤ךְ אֹֽתְךָ֙ לֹֽא־אֶעֱשֶׂ֣ה כָלָ֔ה וְיִסַּרְתִּ֙יךָ֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט וְנַקֵּ֖ה לֹ֥א אֲנַקֶּֽךָּ" (ירמיהו פרק ל, י-יב, ירמיהו פרק מו, כז-כח).

למה דווקא יעקב?

מי שמפחד לא בוטח

יעקב אבינו מקבל הרבה הבטחות על שמירת ה', ולמרות זאת הוא לא בוטח. ה' ניצב עליו ואומר לו "אֲנִ֣י ה֗' אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ: וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרֲכ֥וּ בְךָ֛ כָּל־מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ: וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ", והוא פוחד מעשו ושולח לו שליחים. חכמינו אמרו: עשו לדרכו הלך ואתה שולח לו שליחים – הוא מעקם את הדרך ובא לקראתך.

מתעבר על ריב לא לו

הפחד של יעקב הזמין את עשו ללכת לקראת יעקב. וקראו על זה חכמינו את הפסוק "מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו" (משלי כו יז) "ראו כל מה שתבע מבוראו הבטיחו, ועל כל ההבטחות הללו הוא משלח ואומר 'כה תאמרון לאדני לעשו'. הוי יפה נאמר 'מחזיק באזני כלב'" (מדרש תנחומא וישלח) משל לאחד שראה שודד דרכים ישן, העיר אותו משנתו ונשדד על ידו. מי הביא עליו את כל ההפסד הזה? (בראשית רבה וישלח פרשה עה).

"וע"י המנחה והכנעתו לפניו עשאו אותו עליו אלוף לראש. והרי הכניס את עצמו ע"י כל זה בסכנה גדולה. ואמרו בזוה"ק וישלח קס"ו א' כי ע"י שהכניס את עצמו בסכנה. פירשו ממנו כל המלאכי אלהים הבאים לשומרו ועי"ז ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו ויגע בכף ירכו.

ואמרו בב"ר שם בסוף פ' ע"ז "נגע בצדיקים ובצדקניות בנביאים ובנביאות וזה דורו של שמד". והרי גרם ההשתדלות הזה אשר עשה יעקב אבינו ע"ה למצא חן בעיני עשו. כל הרעות והצרות דכל הד' גליות וכנ"ל מדברי ב"ר פ' ע"ה סי' ג' ופדר"א ס"פ ל"ז" (ספר לשם שבו ואחלמה – ספר הדע"ה חלק ב – דרוש ה ענף ד).

אמר ליה הקב"ה אלו האמנת ועלית לא היית יורד לעולם

ועוד נאמר שם: "והיינו כי הנה אמרו רז"ל בפסיקתא דרב כהנא פיסקא בחדש השביעי וכן הוא במדרש ויק"ר פ' כ"ט בסי' ב'. ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כו' כו' כי במראה הסולם הראה הקב"ה ליעקב אבינו ע"ה. שרה של בבל עולה ויורד ושל מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד. א"ל הקב"ה יעקב אף אתה עולה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו ואמר שמא ח"ו כשם שיש לאלו ירידה אף לי כן. אמר לו הקב"ה. אל תירא עבדי יעקב אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית. ולא האמין ולא עלה.

ר' ברכיה כו' בשם ר' מאיר היה דורש. בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו זה אבינו יעקב שלא האמין ולא עלה אמר ליה הקב"ה אלו האמנת ועלית לא היית יורד לעולם. ועכשיו שלא האמנת ולא עלית. עתידין בניך שיהיו משתעבדין בד' מלכיות בעוה"ז כו'. באותה שעה נתיירא יעקב אמר לפני הקב"ה רבש"ע יכול לעולם? אמר ליה ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך כו'".

והנה מה שאמרו על יעקב אבינו ע"ה לא האמינו בנפלאותיו הכוונה הוא ע"ד שאמרנו בדור המדבר כי לא האמין בעצמו שכדאי הוא שיעשה הקב"ה נפלאות עמו". שאמר שמא יגרום החטא (ברכות ד.) וטעה בזה. כי יראת חטא היא מעלה חשובה מאוד, אבל לא כאשר היא פוגעת במידת הבטחון בישועת ה' (ספר לשם שבו ואחלמה – ספר הדע"ה חלק ב – דרוש ה ענף ד סימן ד).

בזכות האמונה ייגאלו

אתה מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמנה

ולכן מעודדים הנביאים את עם ישראל לקראת הגאולה באמונה בישועת ה'. וכך אמרו במכילתא "אתה מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמנה וכן הוא אומר (שה"ש ד, ח) 'אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה'" (מכילתא בשלח בפסוק ויאמינו בה' סוף פ"ו). ובמדרש (שיר השירים – פרשה ב פסקה כב) מובא שכאשר מלך המשיח בא ואומר לעם ישראל הגיעה הגאולה, אומרים לו בני ישראל עוד לא השתעבדנו מספיק.

לכן תיקנו חכמים להזכיר את שירת הים לפני תפילת י"ח בפרשת אמת ויציב. "לפי שכיון שקרע להם את הים – האמינו בו, שנאמר 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו' ובזכות האמנה שהאמינו זכו לומר שירה ושרתה עליהם שכינה, שכן כתיב אחריו 'אז ישיר משה' לכך צריך אדם לסמוך גאולה לתפלה" (מדרש רבה שמות – פרשה כב פסקה ג). להתפלל לגאולה מתוך אמונה בישועת ה'. אמן.

שיתוף

ראשי פרקים

שיתוף

hse.org.il.txt