כשהייתי בהלוויה של הרה"ג גרשון אדלשטיין זצוק"ל, קראתי תהלים עד שהתחילו בהספדים, ושמתי לב כי בספרים שני ושלישי מצוי בעיקר שם אלוקים, ובספרים האחרים בעיקר שם הויה.
בספר ראשון מוזכר שם הויה 278 פעמים ושם אלוקים רק 15 פעמים. לעומת זאת, בספר שני שם אלוקים נמצא 165 פעמים ושם הויה רק 30 פעמים.
חשבתי שזה בגלל שספר ראשון הוא בעיקר מזמורים של דוד המלך שמתמודד עם קשיים לא פשוטים ומתפלל לה' שיושיע אותו. (מתוך 41 פרקים בספר ראשון 37 הם פרקים ששם דוד מופיע בכותרת שלהם).
ותפילה היא בעיקר בשם ה' "בילתי לה' לבדו."
לעומת זאת, ספרים שני ושלישי נאמרו ברובם על ידי בני קרח (לדעת רבי יוחנן אסף מבני קרח – שה"ש רבה ד ה). בני קרח מבטאים אתערותא דלתתא. הם צומחים מתוך השאול ועולים עד שהם מגיעים להתנבא בבית המקדש ולעורר את ישראל לאביהם שבשמים. לכן מצוי שם הרבה פעמים שם אלוקים.
בספרים רביעי וחמישי נמצא כמעט רק שם הויה. בספר רביעי מוזכר שם אלוקים רק 6 פעמים לעומת שם הויה שמוזכר 102 פעמים. ובספר החמישי אלוקים מוזכר 5 פעמים ושם הויה 245 פעמים. אין ספק שיש פה כוונה של דוד המלך מסדר ספר התהילים וצריך להבין אותה.
אולי בגלל שבספר רביעי ברובו הוא מזמורים של משה רבינו ולכן שם הויה מתחזק ועולה יותר, ואילו בספר החמישי נאמרים בעיקר מזמורים של כלל ישראל כמו הלל וכד', ולכן מתוך 44 מזמורים רק 15 בשם של דוד, והשאר כללים כמו פרק קיט, הלל ושירי המעלות. מזמורים של כלל ישראל מבטאים יותר מהכל את נוכחות ה' בעולם.
אולי הפרוש הזה הוא מתנה שקיבלתי בזכות היותי בהלוויה של הרה"ג גרשון אדלשטיין זצוק"ל.
לעילוי נשמת החיילים אוהד, ליה ואורי יצחק הי"ד