סיפור השפחות הזה אינו מיצג בהפגנות ולא עלילה בסדרה בדיונית. סיפור השפחות הזה התקיים במדינת ישראל במשך שנים רבות בגיבוי ובתמיכה מקצה אל קצה של המערכת כולה .
השפחות האמיתיות שאת חייהן הרסו, לא לובשות בגדים אדומים בראש עטוף ומורכן. הן הולכות עם מדים של צה"ל או מדים של סוהרות. הן חיילות צעירות שהתגייסו לתרום לחוסנה של המדינה והוסללו על ידה להיות סוהרות בכלא גלבוע ולשמש בפועל כשפחות מין לאסירים בטחוניים בכלא זה.
אובדן אמון מוחלט
אנחנו מלווים את אותן סוהרות בשנים האחרונות. משתדלים לתת להן תמיכה ועצות טובות. הן מספרות כי הרבה מהחברות שלהן שנפגעו לא מתלוננות אחרי שאיבדו לגמרי את האמון במערכת המשפט בישראל. מערכת שידעה כל השנים על האונס המתמשך הזה ולא עשתה דבר.
האנסים בפועל הם מחבלים שנשפטו לשנים ארוכות בכלא. מחבלים שהבטיחו למפקדי הכלא שקט אם רק יתנו להם לאנוס מידי פעם חיילות יהודיות צעירות. הסוהרות הללו מרגישות שהמערכת אנסה אותן, מהקצין הישיר ועד מפקד הכלא, מפרקליטות מחוז צפון ועד פרקליטות המדינה במשמרת של שי ניצן.
הבנות הללו הרגישו את ההשפלה הנוראה כשאותן נשים שמתחפשות היום לשפחות, הצביעו בכנסת לטובת השתקת החקירה בפרשה שלהן.
מירב מיכאלי, תמר זנדברג וחברותיהן, מתחפשות היום לשפחות. אך כשהיו צריכות לבצע את תפקידן ולשמור על אותן חיילות, הן הפקירו אותן לגורלן.
טיוח והשתקה
כולנו יודעים כי הבעיה הגדולה של פגיעות מיניות היא תרבות הטיוח וההשתקה שמסביב. התרבות הזו מאפשרת לאנסים להמשיך במלאכתם הבזויה באין מפריע. בסיפור הזה התברר שתרבות זו לא קיימת רק בקהילות סגורות: היא קיימת בפיקוד שירות בתי הסוהר, היא הייתה אצל השר לביטחון פנים עומר בר לב, היא הייתה אצל היועץ המשפטי לממשלה – אדם שבמשמרת שלו טויח הפשע הזה.
חמש שנים טויחה הפרשה הזו עד שבלחץ ציבורי הגישו השבוע כתב אישום כנגד מי שהיה מפקד כלא גלבוע וכנגד הקצינים שתחת פיקודו. עם הגשת כתבי האישום השבוע מתחיל תהליך הצדק.
הצדק השלם לבנות של כולנו יהיה רק כאשר מי שאנס יועמד לדין על מעשיו ויחד עם כל אלה שחיפו והסתירו את האונס המתמשך, יבואו על עונשם ויוקעו אל עמוד הקלון.