פסוקי דזמרה – המלכת השם

מעלותיו של קרח 

וְקֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה מָה רָאָה לִשְׁטוּת הַזּוֹ?

קרח היה מוכשר מאוד. היה לו כוח השפעה ציבורי חזק כל כך עד שהוא הצליח לכנס את עם ישראל כולו נגד משה. על הכישרונות שלו אפשר ללמוד מהמדרש ששואל "וְקֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה מָה רָאָה לִשְׁטוּת הַזּוֹ? אֶלָּא עֵינוֹ הַטַּעֲתוֹ. רְאֵה שַׁלְשֶׁלֶת גְּדוֹלָה עוֹמֶדֶת הֵימֶנּוּ, שְׁמוּאֵל שֶׁשָּׁקוּל כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים צט) 'מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ'. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת עוֹמְדוֹת מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁכֻּלָּם מִתְנַבְּאִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ (ד"ה א כֹּה) 'כָּל אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן' אָמַר אֶפְשָׁר הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ עֲתִידָה לַעֲמֹד מִמֶּנִּי וַאֲנִי אֵדֹּם? וְלֹא רָאָה יָפֶה לְפִי שֶׁבָּנָיו עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְעוֹמְדִין מֵהֶן, וּמֹשֶׁה הָיָה רוֹאֶה" (במדרש רבה במדבר יח ח). 

על אף כל המעלות של קרח – עשיר, פיקח, בעל כוח השפעה ובעל רוח הקודש – עינו הטעתה אותו כי היה לו אינטרס, לעומת משה שהיה נקי משיקולים זרים ולא לקח מבני ישראל שום טובות הנאה:  "לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם" (במדבר טז, טו). שמואל שהיה מבני בניו של קרח נזהר מנגיעות אישיות כמו משה "אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי, וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי, וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם" (שמואל א פרק יב ג).

משמרות כהונה מצאצאיו של קרח

הגמרא אומרת שמשה רבנו תיקן במדבר שמונה משמרות כהונה, ארבע מאלעזר וארבע מאיתמר. הן מוזכרות בפרשה שלנו: "וְנִלְו֣וּ עָלֶ֔יךָ וְשָֽׁמְר֗וּ אֶת־מִשְׁמֶ֙רֶת֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד לְכֹ֖ל עֲבֹדַ֣ת הָאֹ֑הֶל וְזָ֖ר לֹא־יִקְרַ֥ב אֲלֵיכֶֽם: וּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֵ֚ת מִשְׁמֶ֣רֶת הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֵ֖ת מִשְׁמֶ֣רֶת הַמִּזְבֵּ֑חַ" (במדבר יח, ד-ה). בימי שמואל הנביא התרבה עם ישראל והתרבו הכהנים "בא שמואל והעמידן על שש עשרה, בא דוד והעמידן על עשרים וארבעה" (תענית כז ע"א). בנים של "אָסָף֙ וְהֵימָ֣ן וִֽידוּת֔וּן הַֽנִּבְּאִ֛ים בְּכִנֹּר֥וֹת בִּנְבָלִ֖ים וּבִמְצִלְתָּ֑יִם" (דברי הימים א כה). 

אָסָף היה מבני גרשון (דברי הימים א ו) והיו מבניו ארבע משמרות לוויים "עַ֚ל יַד־אָסָ֔ף הַנִּבָּ֖א עַל־יְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ". ידוּתוּן היה מבני מררי (כנראה – עיין גר"א) "הַנִּבָּ֕א עַל־הֹד֥וֹת וְהַלֵּ֖ל לה'" והיו מבניו שש משמרות לוויה. הֵימָ֣ן היה בנו של יואל בן שמואל צאצא של קרח והיו מבניו 14 משמרות לוויה (ומה שכתוב במדרש לעיל שהיו מבני קרח 24 משמרות כהונה, מן הסתם התחתנו בני אסף וידותון עם בנות מצאצאי קרח).

מזמורי אסף ובני קרח בתהילים

בתהילים יש 11 מזמורים שנקראים על שם בני קרח. לדעת רש"י חיברו אותם שלושת בני קרח "אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף" שהיו בעצת אביהם ונבלעו באדמה יחד איתו. בשעת המחלוקת הם פרשו, וכשנבלעו כל סביבותיהם ופתחה הארץ את פיה נשאר מקומם בתוך פי הארץ. הגמרא (מגילה יד ע"א) אומרת "מקום נתבצר להם בגיהנם, ועמדו עליו", ואומר רש"י: "ושם אמרו שירה ושם יסדו המזמורים הללו". אחר כך הם "עלו משם ושרתה עליהם רוח הקודש ונתנבאו על הגליות ועל חרבן הבית ועל מלכות בית דוד" (רש"י תהילים מ"ב, ולפי סדר הפסוקים כנראה שעלו בסוף ארבעים השנים. עיין כתב סופר במדבר כו יא). 

מלבד המזמורים הללו יש 12 מזמורים של אסף. ובמדרש "על דעת רב אין אסף בכלל בני קרח. על דעת ר' יוחנן הוא אסף דהכא הוא אסף דתמן אלא על ידי שהיה בן תורה זכה לומר שירה עם אחיו וזכה לומר שירה בפני עצמו" (מדרש רבה שיר השירים ד ה). לדעת רב אסף הוא מבני גרשם, מהמשוררים באוהל מועד ובבית המקדש. מְשָׁרְת לִפְנֵ֨י מִשְׁכַּ֤ן אֹֽהֶל־מוֹעֵד֙ בַּשִּׁ֔יר עַד־בְּנ֧וֹת שְׁלֹמֹ֛ה אֶת־בֵּ֥ית ה' בִּירוּשָׁלִָ֑ם" (דברי הימים א ו כד). לדעת רבי יוחנן אסף – הוא אֲבִיאָסָף מבני קרח. 

מזמורי אסף ובני קרח בתפילה

שלושה מזמורים של בני קרח ואסף היו אומרים במקדש בשיר של יום, ואנחנו אומרים אותם היום בתפילת שחרית. גם תפילת מנחה נפתחת ב"לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר: מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת". לפני תקיעת שופר בראש השנה אומרים "לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר: כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף, הָרִיעוּ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה". בסוכות אנו אומרים "לַמְנַצֵּחַ מַשְֹכִּיל לִבְנֵי קֹרַח: כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם". בתיקון חצות, בצום גדליה ובעשרה בטבת אומרים "מִזְמוֹר לְאָסָף. אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶך". במוצאי כיפור אומרים מזמור של בני קרח. בבית אבל ל"ע גם כן. סך הכול שילבו אנשי כנסת הגדולה וחכמי הדורות 11 מזמורים של בני קרח ואסף בתפילות השונות.

כל זה כדי ללמד שגם מי שהיה בשאול יכול לצאת משם ולהגיע לדרגה הכי גבוהה ברוחניות ואין ייאוש בעולם כלל. 

לסחוף את העם 

עוד טעם הוא הכוח של אסף ובני קרח לסחוף את לבבות כל ישראל, לקרב אותם אל הקודש. 

דוגמה לכולם היה אלקנה שהיה מצאצאי קרח ועורר את כל ישראל אחריו לעלות לרגל לשילה "וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. אָמַר ר' זְעִירָא, אִם נִזְדָקְנָה אוּמָתְךָ (אם נעשו העם כזקנים וחלשים מעשות מצוה) עֲמוֹד וְגוֹדְרָהּ כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה אֶלְקָנָה, שֶׁהָיָה מַדְרִיךְ אֶת יִשְׂרָאֵל לִפְעָמֵי רְגָלִים. הַה"ד (שמואל א, א, ג) וְעָלָה הָאִישׁ מֵעִירוֹ וְגוֹ'" שהיה עולה ומזרז אחרים לעלות עמו (ירושלמי ברכות ט). שמואל הנביא בנו אחריו היה מעורר את כל ישראל לתשובה: "וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה" (שמואל א פרק ז טז). מהכוח הזה הוא מקים את מלכות ישראל ומכין את תוכניות בית המקדש. 

מביאים את ישראל "קרוב למעלת הנבואה"

בניו ובני בניו של קרח היו יודעים "לְהָרִים קָרֶן" (דה"א כה ה) להגדיל את כבוד האלוקים בעוצמה רבה. להביא את בני ישראל העולים לרגל לשמחה, להתעוררות של תשובה עד כדי דבקות בה' "הַֽנִּבְּאִ֛ים בְּכִנֹּר֥וֹת בִּנְבָלִ֖ים וּבִמְצִלְתָּ֑יִם". וזה מה שצריך כל מתפלל לעשות. "המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו; ויחשוב כאלו שכינה כנגדו וכו' וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה" (שולחן ערוך סימן צח א). לכן השתמשו במזמורים שלהם. 

 

מהודו עד ברוך שאמר – דרישת המקדש

דרישת המקדש שמעורר את העולם כולו

כדי שנוכל להתעלות באמצעות המזמורים עד קרוב למעלת הנבואה, נתבונן בהם ונראה כי "הודו לה' קראו בשמו" הוא המזמור שאומר דוד בעת שהעלו את ארון ברית ה' לירושלים. "וַיָּבִיאוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִיד וַיַּקְרִיבוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" (דברי הימים א, טז א). והסביר מרן הבית יוסף (נ) שכל השנים שהיה הארון באוהל בירושלים לפני שנבנה בית המקדש תיקן דוד שיהיו אומרים את המזמור הזה "כי בתמיד של שחר אומר מ'הודו לה" עד 'ובנביאי אל תרעו', ובתמיד של בין הערבים מן 'שירו לה" עד 'והלל לה"."

דרשו ה' ועוזו – זה בית המקדש

דוד תיקן לומר את המזמורים הללו כדי לבקש את בית המקדש. כך מסביר שם רש"י את המלים "דרשו ה' ועזו" – "מקדש וארון נקראו עזו דכתיב 'ויתן לשבי עזו' (תהילים עח) שנתן ארונו להביאו בשבי. וכתיב 'קומה ה' למנוחתך אתה וארון עוזך' (תהלים קלב) ועל כן נקרא אלעזר השומרו עזא על שם ששמר הארון שנקרא עז". במזמור של הודו אנחנו מזכירים את הברית שאלוקים כרת את האבות שהפיצו את דבר ה' בעולם. כדי להזכיר שהצורך בבית המקדש הוא בגלל שבמקום הזה אנו קוראים בשם ה' בעולם כמו האבות. 

לכן בסוף "הודו" הוסיפו שבעה פסוקים ממקומות שונים המדברים על הכמיהה לבית המקדש: "רוֹמְמוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא: רוֹמְמוּ ה' אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ. כִּי קָדוֹשׁ ה' אֱלֹהֵינוּ" (תהילים צט). שלושה פסוקים אח"כ מדברים על רחמים: "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן. וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ. וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ: (תהילים עח לח). אַתָּה ה' לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי. חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי: (מ יב) זְכֹר רַחֲמֶיךָ ה' וַחֲסָדֶיךָ. כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה: (כה ו). ובסוף שני פסוקים המדברים על העוז שנותן בית המקדש: "תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל יִשְֹרָאֵל גַּאֲוָתוֹ. וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים: נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ. אֵל יִשְֹרָאֵל. הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים" (תהילים סח).

אמרו הודו גם בבית המקדש

מזמור "הודו" בעת הקרבת קרבן תמיד היו אומרים גם בבית המקדש, ולומדים את זה מכך שהמזמורים הללו נמצאים גם בתהלים בשינוי קטן אבל משמעותי. החצי הראשון שהיו אומרים בתמיד של שחר נמצא בפרק ק"ה. החצי השני שהיו אומרים בתמיד של בין הערביים נמצא בפרק צ"ו שמתחיל במילים: "שִׁירוּ לה' שִׁיר חָדָשׁ שִׁירוּ לה' כָּל הָאָרֶץ". והוא שונה בכמה מילים שמלמדות כי היו אומרים אותו בנוסח חדש בבית המקדש. במקום "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ" שכתוב בדברי הימים (א פרק טז כז), נאמר בתהילים "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְתִפְאֶרֶת בְּמִקְדָּשׁוֹ" (צו ו). וכן כל השינויים האחרים. 

לחבר הודו לקרבנות

זאת הסיבה שבגללה אנו אומרים בתפילה את המזמורים של דברי הימים ולא של תהילים, כי אנו בימים שלפני בניין בית המקדש כמו בדברי הימים ומתפללים לבניינו. בגלל הקשר בין "הודו" לקרבנות ולבית המקדש כתב החיד"א בעבודת הקודש שאין להפסיק הרבה בין פרשת התמיד ל"הודו", שנתקן על אמירת התמיד. וכן כתב הבן איש חי (מקץ יא) כי לכן "טוב לסמוך אמירת פסוקים של הודו לפרשת התמיד ואיזהו מקומן בכל מה דאפשר".

עשר לשונות של הודאה

הבית יוסף הדגיש כי במזמור זה עשר לשונות של הודאה כנגד עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים ועשרה ניסים שנעשו לאבותינו על הים. הב"י לא מנה את עשר לשונות ההודאה, ואם מתבוננים בפרק "הודו" מגלים כי בשני הפסוקים הראשונים לבד יש שש לשונות של הודאה שונים: 1. הוֹד֤וּ לַֽה֙'. 2. קִרְא֣וּ בִשְׁמ֔וֹ. 3. הוֹדִ֥יעוּ בָעַמִּ֖ים עֲלִילֹתָֽיו. 4. שִׁ֤ירוּ לוֹ֙. 5. זַמְּרוּ־ל֔וֹ. 6. שִׂ֖יחוּ בְּכָל־נִפְלְאֹתָֽיו. וגם במזמור של בין הערבים: 7. שִׁ֤ירוּ לַֽה֙' כָּל־הָאָ֔רֶץ. 8. בַּשְּׂר֥וּ מִיּֽוֹם־אֶל־י֖וֹם יְשׁוּעָתֽוֹ. 9. סַפְּר֤וּ בַגּוֹיִם֙ אֶת־כְּבוֹד֔וֹ 10. בְּכָל־הָעַמִּ֖ים נִפְלְאֹתָֽיו. (ואפשר שחלק נמנים ביחד כמו "שירו לו זמרו לו" וכד'). 

גם בדורנו אנחנו צריכים להשתמש בכל סגנונות ההודאה כדי לקרוא בשם ה' ולהודיעו לכל העולם. גם בשירים, גם בסיפורים, גם במאמרים, גם בתמונות וגם בסרטים. כשם שהוא גאל אותנו בכל הכלים במצרים, כך גם אנו משיבים לו באותה דרך ומודים בכל סוגי ההודאה. 

אל נקמות – נקמה בגויים שהחריבו בית מקדש והרגו חכמי ישראל

גם הפסוקים שנאמרים ב"אל נקמות" נועדו לעורר את דרישת המקדש. אל נקמות נאמר על החורבן שהחריבו הגויים את בית המקדש והרגו את חכמי ישראל, ובמיוחד את עשרת הרוגי מלכות. אל נקמות הוא פסוקים מלוקטים מהתהילים, ועל שלושה מהם נאמר בירושלמי "לְעוֹלָם לֹא יְהֵא הַפָּסוּק הַזֶּה זָז מִתּוֹךְ פִּיךָ" (ברכות ריש פ"ה, בית יוסף אורח חיים סימן נ). ומהו הפסוק? "ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה" (תהילים מו, יב); "ה' צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ" (תהילים פד, יג); "ה' הוֹשִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ". ומשמעותם היא שה' עזר בעבר ועוזר בהווה, על כן אשרי מי שבוטח בו. והוא יושיע אותנו ויענה לתפילתנו.

אֲרוֹמִמְךָ ה' – הבקשה של דוד לבית המקדש

הכותרת של המזמור בתהילים המתחיל במילים "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי. וְלֹא שִֹמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי" היא "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". אנחנו לא אומרים את הכותרת כי אנחנו לא בחנוכת הבית אלא בתפילה על של דוד לבית המקדש. "ה' אֱלֹהָי. שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי: ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי. חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר" וכו'. תפילה שבזכותה נקרא בית המקדש על שמו. 

מסמיכים תפילה על בית המקדש לקרבנות

מנהג אשכנז הוא לומר ברוך שאמר לפני הודו כדי להקדים ברכה לכל המזמורים (טור או"ח סי' נא). נוסח הספרדים ונוסח ספרד הוא לומר מהודו עד ה' מלך לפני ברוך שאמר, כדי להדגיש שכולם תפילה על בית המקדש ועל כן הם סמוכים לקרבנות.  

מה' מלך עד ישתבח – דרישת מלכות ה' המתגלה בישראל

יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ 

מלכות ה' מתגלה בציון וירושלים. כך אנחנו אומרים בפסוקי דזמרא "יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ". הסבר הפסוק נמצא בתפילת ראש השנה "וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ. בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ. כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ".

כן אנו מתפללים בראש השנה וכיפור ואומרים כי מלכות ה' נעשית באמצעות בני ישראל ולא באמצעות אומות אחרות. כך אנו אומרים "וְיֹאמַר כָּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ: ה' אֱלֹהֵי יִשְֹרָאֵל מָלַךְ. וּמַלְכוּתוֹ בַכֹּל מָשָׁלָה".

ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד

על גילוי מלכות ה' בציון ובירושלים על ידי עם ישראל סובבים כל פסוקי דזמרא. החל מפסוקים "ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" שאומרים אחריהם "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד, וּשְׁמוֹ אֶחָד", ומיד אחר כך מתפללים על קיבוץ גלויות שדרכו מלכות ה' מתגלה. "הוֹשִׁיעֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ". זה גם התוכן של למנצח שאנו אומרים בו "יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים. יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם" כשיראו כולם שארץ ישראל נותנת יבולה בעת הגאולה.  

הפסוקים על מלכות ה' מופיעים שש פעמים בפסוקי דזמרא. שניים לפני ברוך שאמר, פעם אחת ב"יהי כבוד", פעמיים בשירת הים ואחד בתרגום. ללמדך שזה עיקר פסוקי דזמרא. על כן אנו אומרים בברוך שאמר "בְשִׁירֵי דָוִד עַבְדָּךָ נְהַלְלָךְ ה' אֱלֹהֵינוּ. בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת. וּנְגַדְּלָךְ וּנְשַׁבְּחָךְ. וּנְפָאֲרָךְ. וְנַמְלִיכָךְ. וְנַזְכִּיר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ יָחִיד חַי הָעוֹלָמִים. מֶלֶךְ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר עֲדֵי עַד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת".

מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים

על מלכות ה' בעולם כולו אנו מתפללים במזמור לתודה ואומרים "הָרִיעוּ לה' כָּל הָאָרֶץ" דרך ישראל עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ. על כך מתפללים גם ב"יהי כבוד" "מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ. מְהֻלָּל שֵׁם ה'" דרך עם ישראל וירושלים "כִּי בָחַר ה' בְּצִיּוֹן. אִוָּה לְמוֹשָׁב לוֹ: כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ. יִשְֹרָאֵל לִסְגֻלָתוֹ". כך גם מודים ב"אשרי" שמתחיל במילים "אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ" וממשיך "מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים. וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר" – "לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו. וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ" (קמה). 

כך עוסק מזמור המתחיל "הללי נפשי" ומסיים ב"יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ" (תהילים קמו). כך המזמור העוסק ב"בונה ירושלים" שהיא עיר מלכות בית דוד (תהילים קמז). כך מזמור "הללו" שעוסק ב"מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים. שָֹרִים וְכָל שֹׁפְטֵי אָרֶץ" שיהללו את ה' (תהילים קמח). ושתהיה נקמה במי שמפריע למלכות ה' וגאולת העולם (תהילים קמט) וממילא "כל הנשמה תהלל יה הללויה" (תהילים קנ). 

יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ 

לפני ישתבח אנו חוזרים ואומרים "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלך לעולם ועד" פעמיים בעברית, וחוזרים על כך בתרגום כי אנו רוצים לדבר על מלכות ה' בעולם ולכן אומרים "כִּי לה' הַמְּלוּכָה. וּמוֹשֵׁל בַּגּוֹיִם: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָֹו. וְהָיְתָה לה' הַמְּלוּכָה: וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".

על כן לא פלא שברכת "ישתבח" מזכירה את מלכות ה' חמש פעמים. "הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ".  כִּי לְךָ נָאֶה וכו' קְדֻשָּׁה. וּמַלְכוּת. "בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ גָּדוֹל וּמְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת. אֵל הַהוֹדָאוֹת. אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת. בּוֹרֵא כָּל הַנְּשָׁמוֹת. רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִֹים. הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה מֶלֶךְ אֵל חַי הָעוֹלָמִים אָמֵן".

הכנה לתפילה

כל המלכות של פסוקי דזמרא היא הכנה למלכות שאנו ממליכים את ה' עלינו בקריאת שמע וברכותיה ובתפילת י"ח (שו"ע צג  א-ב). זו הסיבה שבגללה בברוך שאמר אנו אוחזים רק שתי ציציות בידינו (פע"ח זמירות ד) שהן מלמדות אותנו על כוח ראיית ה' בעיני השכל. "וראיתם אותו" בשלב חלקי. ואילו בקריאת שמע אנו אוחזים בידינו ארבע חוטי הציצית (שער הכוונת קריאת שמע ח). שזו הכרת ה' וראייתו בדרגה יותר גבוהה (פסקי תשובות או"ח נא ג).

ברוך שאמר וישתבח לנשים 

מכיוון שפסוקי דזמרא הם הכנה לתפילה, ונשים חייבות בתפילה, הן חייבות גם בפסוקי דזמרא ומברכות ברכת ברוך שאמר וישתבח עם שם ומלכות. כן כתב המשנה ברורה (ע ס"ק ב) בשם רבי עקיבא איגר "דהעיקר ניתקנו בשביל התפלה אם כן ממילא חייבות". וכן כתב כף החיים "ועל כן נוהגות הנשים שיודעות ללמוד, להתפלל כל סדר התפלה כמו האנשים אין פחות. מפרשת העקידה עד סוף עלינו לשבח" (סימן ע ס"ק א). ולא אומרים סב"ל בדבר שכך נהגו. 

ברוך שאמר נפל מהשמיים 

כתב הטור בסימן נ"א שמקור ברוך שאמר הוא בספר היכלות לרבי ישמעאל כהן גדול שכתב כי "שבח זה תיקנוהו אנשי כנה"ג על פי פתקא דנפל מן שמיא". ובוודאי יש בזה הרבה סודות. אבל בפשט אנו יכולים להבין על פי הכלל של מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא. ובמלכותא דארעא, בחירות יש רק כאשר יש חופש לבוחרים להחליט מי יהיה המלך. לא כמו שעושים בחירות בסוריה ובאירן שאין בחירה לבוחרים להחליט מי המלך. שבחירות שכאלה אין להם שום כבוד למלך הנבחר. לכן ברוך שאמר לא נכתב כהלכה בגמרא או במדרשים אלא כבחירה חופשית שלנו, ורמזו לנו על כך בפתק מהשמיים, שזה דבר שאינו מחייב מבחינה הלכתית. 

מכיוון שפסוקי דזמרא הם אתערותא דלתתא, יש לומר פסוקי דזמרא בנחת ולא במרוצה כאילו רוצה להתפטר מהם (שו"ע נא ח) ו"מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה" (שו"א נא ט). "לפי שבכל יום נעשה לאדם נסים הרבה" (ועיין רמב"ן עה"ת פ' בא "דכל מה שמתרחש לבני ישראל הן יחיד הן רבים הם כולם נסים מן השמים ומי שמאמין שיש בזרע ישראל דרך הטבע בלי נס הרי אין לו חלק בתורת משה רבינו". ובטור כתב דמזמור לתודה דוד קבעו לאמרו בכל יום לפני הארון – פסקי תשובות שם).

פסוקי דזמרא של שבת – תודה על הארת השבת

"השמים מספרים" הארת השבת

בבית יוסף (נ) כתב כי "בשבתות וימים טובים מוסיפים אחר הודו לה', 'השמים מספרים', 'רננו צדיקים', 'לדוד בשנותו', 'תפלה למשה', 'יושב בסתר', 'הללו את שם ה". ויש מקומות מסדרין אלו המזמורים בסידור אחד ומוסיפין מזמורים אחרים" וסיים "ומשמע מדברי ארחות חיים שאין אומרים מזמור השמים מספרים בחול וכן נראה מדברי הזוהר פרשת (תרומה דף קלו וקלז וע"ש), וכן הוא בדרכי משה". 

ובזוהר תרומה משמע כי יש הארה מיוחדת בשבת "לשמוע" את השמיים שמספרים כבוד אל, ולשמוע את דברי הרקיע שמספרים עם מעשי ידיו של ה'. כך יום ליום יביע אומר, ואנו שומעים אותו בגלל הנשמה היתירה שיש לנו בכל שבת ושבת. 

בגלל קדושת השבת אנו גם מרגישים את נוכחות ה' בתורה, ועל כן אנו מוסיפים שם ה' לתורה ולכל השאר "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי: פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַֹמְּחֵי לֵב. מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם: יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת. צָדְקוּ יַחְדָּו". פסוקים שמלמדים על הכרה בנוכחות ה' בתורה ובעדות ה' ובמשפטי ה' וביראת ה' וכו'. 

הארת השבת מתגלה יותר בעת הגאולה

לכן אנו מרננים לה' דווקא שבשבת כי בה ניכר יותר מתמיד שמלוא כל הארץ כבודו. "חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ". על כן "יִירְאוּ מֵה' כָּל הָאָרֶץ. מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל". כן אנחנו מודים לו אפילו בשעת מצוקה, וזה במזמור "לדוד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ לִפְנֵי אֲבִימֶלֶךְ. וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ" שבו אנו אומרים "אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת. תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי". בשביל זה צריך עין טובה על העולם. "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים. אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב" וממילא "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע. וּשְֹפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה: סוּר מֵרָע וַעֲשֵֹה טוֹב. בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ" כי אתה רואה את הטוב של ה' במיוחד בשבת. 

כן אומר משה רבנו ב"תפילה למשה" שה' נמצא תמיד "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל. וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל". ואפילו בג'ונגל הוא נמצא "על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין". כן מודים לו גם כל הגויים "הוֹדִיעַ ה' יְשׁוּעָתוֹ. לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ". גם השמיים מספרים כבוד אל. ואפילו עולם החי והצומח "יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ. תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ: נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף. יַחַד הָרִים יְרַנְּנוּ: לִפְנֵי ה' כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק. וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים". הכול בזכות הארת השבת שמתגלה בעוצמה יתירה בעת הגאולה ו"השמים מספרים כבוד אל". 

כל ארבעת מזמורי שיר המעלות שאחריהם (תהילים קכא-קכד) באו כתפילה לגאולת ישראל. ואחר כך הלל המקוצר שאומרים בבית ה'. "הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ הַֽ֭לְלוּ אֶת־שֵׁ֣ם ה֑' הַֽ֝לְלוּ עַבְדֵ֥י הֽ': שֶׁ֣֭עֹֽמְדִים בְּבֵ֣ית ה֑' בְּ֝חַצְר֗וֹת בֵּ֣ית אֱלֹהֵֽינוּ" (תהילים קלה) והלל הגדול "הוֹד֣וּ לַה֣' כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ" (קלו). הלל שבא מתוך שראינו את מעשה ה' כי "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע". 

ויהי רצון שנזכה ליום שכולו שבת. שיתקיים בו "והיו עינך רואות את מוריך ולא יכנף עוד מוריך" כי "עין בעין יראו בשוב ה' ציון". אמן ואמן.