רופא כל בשר ומפליא לעשות

התבוננות שמביאה אהבת ה' גדולה

שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה

רבים מתרפאים מהקורונה בתקופה הזאת. גם אני זכיתי ב"ה. על הריפוי הזה אנחנו מודים כל יום בברכת "מחיה מתים", בברכת "רפאנו", בברכת "מודים" ובעוד מקומות רבים. אחד המקומות הוא ברכת "אשר יצר את האדם בחכמה".  

השולחן ערוך (ו א) משנה ממנהגו ומאריך להסביר את תוכן ברכת "אשר יצר" וכותב: "שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה". וצריך להתבונן היטב בחכמה הנפלאה שבטבע, ולהודות לה' בברכה זו שמברכים אותה כמה פעמים כל יום.

כתב בספר "סדר היום" (לרבנו יהודה מכיר שהיה בזמנו של רבנו האריז"ל): "ויברך אותה בכוונה ויאמר מילה מילה כל ענייניה, ויכוין בחסד שהשם יתברך עושה עם האדם בכל שעה שיוצא לנקביו שמקיים אותו שיוכל לעמוד, דאלמלא כן לא היה מספיק לו כל ממון שבעולם לרפואות וענינים וסופו שמת ובטל מן העולם וכו', ואם האדם יהיה שלם בדעותיו ומכלכל במשפט דבריו לא יחלה כל ימיו, ולא יצטרך לרופא ולא לרפואותיו. ואם כן ודאי ראוי לברך בכוונה גמורה ובדעת שלמה לרופא כל בשר ומפליא לעשות". 

בְּהַרְכָּבַת גְּוִיָּתוֹ בִּלְתִּי יְדִיעָתוֹ וּבִינָתוֹ

תשומת הלב לפלאים הללו חשובה במיוחד. החכמה הזאת גלויה בשלמותה רק "לפני כסא כבודך". אנו יודעים רק את חלקה הקטן וצריך לשים אליו לב, כי לרוב הדברים הללו נעשים באמצעות התת מודע של המוח ולא בחלק המודע שלו. כך המוח מפעיל את הלב, את הריאות, את הקיבה ואת המעיים, מייצר כדוריות דם לבנות, אדומות ואחרות בלי מודעות ובלי מחשבה שלנו, וצריך להתבונן היטב כדי לשים לב ולהודות עליהן. 

"וְאַתָּה הַמַּפְלִיא לַעֲשֹוֹת בְּטֶבַע הָאָדָם בְּהִתְפַּשְּׁטוּת הַדָּם בְּתוֹךְ הָעוֹרְקִים וְהָאֵבָרִים כְּפִי הַחֲלָקִים וְהַסְּדָרִים אֲשֶׁר יֵאוֹתוּ לוֹ לִבְרִיאוּתוֹ. וְלִמְזוֹנוֹ וְחִיּוּתוֹ. וְהַכֹּל בְּהַרְכָּבַת גְּוִיָּתוֹ. בִּלְתִּי יְדִיעָתוֹ וּבִינָתוֹ. כִּי אִם רַק בְּכֹחַ הַשְׁגָּחָתְךָ הַנִּפְלָאָה. אֲשֶׁר שַֹמְתָּ אִתּוֹ" (כתר מלכות לבן איש חי).

כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם

התבוננות בפלא הגדול הזה מביאה את האדם לשמחה גדולה, ככתוב: "וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם" (נחמיה ח יב).

ההתבוננות מביאה את האדם גם לאהבת ה' שהיא מצווה חשובה יותר. "ואהבת את ה' אלהיך". ואת האהבה הזאת משיגים על ידי התבוננות "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי".

ההתבוננות מביאה ליראת ה': "וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו" (רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב).

בּוֹרֵא רְפוּאוֹת

הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית

בזכות המגפה וההתרפאות של עשרות מיליוני אנשים ממנה, אנו יכולים להציץ לרגע לפלא של הריפוי. אחד הפלאים הגדולים שמתרחש בלי שאנחנו שמים לב הוא בריאת הרפואות התמידית למחלות. אילולי התרופה שה' יצר בתוכנו היו הנגיפים משתלטים עלינו ולא היינו שורדים. על הרפואות שה' בורא בתוכנו כל הזמן אנו מודים כל יום בברכת יוצר לפני שאומרים "הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית". כי בלעדיה לא היינו חיים. 

יהי דומה בעיניו כמו שהעלוהו לגרדום לידון

על מנת שלא נתרגל לבריאות ונחשוב שהיא מובנת מאליה, אומרת לנו הגמרא (שבת לב ע"א) כי אדם שחלה צריך להרגיש שהיה בסכנת מוות. "חש בראשו – יהי דומה בעיניו כמי שנתנוהו בקולר", כאילו שמו על צווארו שרשרת של נידונים למוות. "עלה למטה ונפל – יהי דומה בעיניו כמו שהעלוהו לגרדום לידון, שכל העולה לגרדום לידון אם יש לו פרקליטין גדולים – ניצול, ואם לאו – אינו ניצול". 

יש כאלה שהקורונה הביאה אותם לטיפול נמרץ, להנשמה מלאכותית, ולמעלה מ-8,000 אנשים בישראל לא יצאו ממנה חיים. בעולם נפטרו ממנה מיליונים, ואם אדם ניצל – הוא חייב לברך על כך ברכת הגומל. 

בורא רפואות לזנים חדשים

הברכה היא במיוחד על הנוגדנים שאלוקים ברא בתוכנו שהם הרפואה לזן החדש של המחלה. זן שמעולם לא היה ומעולם לא הייתה בשבילו רפואה. מתברר כי מי שפיתח את התרופה לנגיף החדש זה לא חברת פייזר או מודרנה, אלא בורא הרפואות שבורא את התרופה בגופו של כל אחד ואחד מאתנו. 

הקדמת תרופה למכה כבר בלידה

הריפוי שה' ברא בתוכנו נעשה בשני שלבים. בשלב הראשון פועלת מערכת של תאים שפועלת כנגד כל הפולשים הזרים (חיידקים, נגיפים, טַפּילים חד־תאיים או פטריות זעירות). חלבונים מסוג אחד מסמנים את התאים החולים או את החיידקים שאינם רצויים. תאים מיוחדים ממיתים את התא או את הפולש הזר באמצעות אנזים שמחורר את קרומית התא של הפולש והורג אותו. המערכת הזאת לא מתחדשת, היא נוצרת עם האדם בעת לידתו. 

מלחמת הגוף בפולשים

השלב השני שמכריע את המחלה הוא הנוגדנים החדשים שמומצאים בגוף האדם ומותאמים לנגיף החדש שתוקף את הגוף. בתחילה מזהה הגוף את הפולש החדש ומגייס את כל כוחות הייצור שלו להמציא נוגדנים שיודעים להתמודד עם פולש שהוא לא הכיר מעולם. 

כשהיו נגיפים מסוג דלתא, הגוף ידע להמציא נוגדנים שיזהו את נגיפי דלתא ויילחמו בהם. וכשבאו נגיפי אומיקרון הגוף יצר תוך כמה ימים לוחמים חדשים שיזהו את נגיפי אומיקרון וידעו לחסל אותם. על זה נאמר שאלוקים "בורא רפואות". לא מדהים?

שיתוף פעולה מערכתי

שתי מערכות החיסון הן חיוניות. המערכת הראשונה מעכבת את הנגיפים מיד עם הופעתם ולא נותנת להם להתרבות יותר מדי. המערכת השנייה מדויקת יותר ויעילה, אבל לוקח זמן לייצר אותה. רק כששתי המערכות הללו פועלות ביחד אפשר להציל את הגוף מקריסה. 

זיכרון חיסוני

אחד הפלאים של המערכת השנייה הוא בכך שהיא זוכרת את התוקף הפולש אחרי הפלישה הראשונה באמצעות תאי זיכרון, וכשהפולש יגיע פעם נוספת היא תגיב ביעילות ובמהירות. בזכות זיכרון חיסוני יש לנו חסינות לכל החיים ממחלות רבות שחלינו בהן בעבר.

הזיכרון החיסוני הוא הבסיס לפעולתם של החיסונים – בזכותם גופנו נחשף לגורמי מחלה מוחלשים או מומתים, במערכת החיסון נוצרים תאי זיכרון, ואם ניחשף בעתיד לגורם מחלה אלים כזה, נהיה מחוסנים ולא נחלה.

 

ביאור ברכת אֲשֶׁר יָצַר 

אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה – החכמה שבאדם

כשמתבוננים בפלא הזה ובפלאים האחרים שכתובים פה וכתובים בהרחבה גם במקומות אחרים, מודים לה' כמעט בכל שלב בתפילה. אחד המקומות שנועדו לכך הוא ברכת "אשר יצר". הברכה מתחילה במילים "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה". רוב המפרשים אומרים כי פירוש הברכה הוא שאלוקים יצר את האדם בחכמה של אלוקים (רש"י. שער הכוונות). אבל המהרש"א מסביר שה' יצר את האדם חכם. ובאמת אין תחת השמש יצירה כל כך מופלאה כמו המוח האנושי. 

מוח אדם – הדבר המופלא ביותר תחת השמש. ללווייתן ולפיל יש מוח יותר גדול משל אדם, מוח לווייתן שוקל 8 ק"ג לעומת מוח אדם ששוקל רק 1.3 ק"ג. עם זאת, המוח האנושי חכם פי כמה ממנו ומכל בעל חיים אחר. הוא דחוס יותר ויש בו הרבה יותר תאים חושבים מכל יצור אחר. יש בו 63 מיליארד תאי עצב שמקושרים זה בזה. כל תא מוחי יכול לאגור מידע שווה ערך לאנציקלופדיה. 

המדענים לא הצליחו לכמת במדויק את גודל המידע. ההערכות של המדענים הן שהמוח שלנו מסוגל לאחסן מידע של עד אלף טרה בייט – כמות דומה ל-15 ספריות לאומיות מלאות. תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם מברכים ברכת "אתה חונן לאדם דעת", או כשאתם אומרים "צורנו צור חיינו" בברכת "מודים".

וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים 

בשולחן ערוך (ו) הסביר שנקבים נקבים מכוון לנקב הפה, החוטם ופי טבעת. בשער הכוונות כתוב שמדובר גם על שבעה נקבים שבראש, כמו עיניים, אוזניים, נקבי החוטם והפה. 

העין – העין מורכבת משני מיליון חלקים, בזכותם היא מעבדת כ-36 אלף נתונים כל שנייה. בלי שום משקפת היא יכולה לראות את גלקסיית אנדרומדה שנמצאת במרחק 225 טריליון ק"מ. כ-2.4 מיליון שנות אור. אין מצלמה כזו בעולם. תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם מברכים "פוקח עיוורים" או אומרים "נקבים נקבים".

פתחי ההזעה – בגוף יש מאות אלפי פתחי הזעה, ברגליים לבד יש כ-500 אלף מהם. בלעדיהם האדם לא היה יכול לחיות. כשחום הגוף עולה מעט בעקבות מזג אוויר או פעילות גופנית – מזיעים מעט. כשחום הגוף עולה הרבה – מזיעים הרבה. אילולי הקירור הזה היה חום הגוף עולה מ-37 מעלות ל-40 מעלות וזה נקרא "היפרתרמיה" שמסכנת חיים – החלבונים שחיוניים לקיום האדם מתחילים להתפרק. תחשבו גם עליהם כשאתם אומרים "נקבים נקבים".

חֲלוּלִים חֲלוּלִים

בשולחן ערוך (ו) פירש שמדובר באברים חלולים כמו לב, כרס ומעיים. תחשבו על הכליות שיש לנו שתיים מהן למרות שאנחנו יכולים להסתדר עם אחת. הכליות הללו מסננות את הדם מהרעלים שנמצאים בו ומסלקת אותם החוצה. אם אדם מאבד את הכליות שלו, הוא צריך מכונת דיאליזה שפועלת כמו כליות וזה כל כך קשה ומפריע. מתי הודינו לה' מהלב על כך שיש לנו כליות? 

הכבד – הכבד הוא האיבר הגדול ביותר בגוף, ולא לחינם. המדענים הצליחו לזהות כ-500 תפקודים שונים של הכבד. בין השאר הוא עושה פעולות כימיות רבות מאוד. אחראי על מיון המרכיבים הנספגים במערכת העיכול, מפרק תאי דם ישנים, מייצר חלבוני פלסמה ומנטרל רעלנים. בלעדיו אין חיים.

הקיבה – גם על הקיבה צריך להודות. מיצי הקיבה שלנו חומציים מאוד. הם צריכים לעכל עצמות ובשר, ויכולים גם לעבד ולעכל מתכות. כדי להגן על הקיבה מהמיצים רבי העוצמה הללו ברא לה הקב"ה ציפוי, תאים ריריים מבפנים, שמגן עליה ומתחלף כל שלושה-ארבעה ימים. תחשבו על כך כשאתם אומרים במודים "על חיינו המסורים בידך".

גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ 

הפשט הוא שגלוי וידוע לפניך ה' שאי אפשר להתקיים בלי להתפנות, כשאדם צריך, ואם הוא מתפלל כך, תפילתו תועבה. שואל האבודרהם: למה כתוב "לפני כסא כבודך" ולא "גלוי וידוע לפניך"? 

התשובה היא כי כיסא הכבוד הוא מקום השכינה. כך אומר הפסוק "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ" (ירמיה פרק יז יב ועוד). ובמשנה מובא הביטוי "בית כסא של כבוד" על בית הכסא שהיה בבית המקדש (תמיד א א). "ובית כסא של כבוד וזה היה כבודו מצאו נעול יודע שיש שם אדם פתוח יודע שאין שם אדם". וזה פלא להשתמש באותו שם לשני מקומות כל כך מרוחקים. 

וצריך לומר ששמירת הצניעות וניקיון המחנה מצדנו הם תנאי להשארת שכינה בתוכנו, כמו שהתורה אומרת על מחנה הצבא "וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ" וכו' "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ" (דברים כג יג). לכן קוראים לבית הכיסא "בית כסא של כבוד". וזו הסיבה שמבקשים מהמלאכים לעזוב אותנו כשאנו נכנסים לבית הכיסא ואומרים להם "התכבדו מכובדים וכו'".

שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אוֹ אִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אֵי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת

הבית יוסף הביא בשם מהר"מ מרוטנבורג (תשב"ץ קטן סי' רטז) ש"אין לגרוס 'אפילו שעה אחת', שהרי סותם את פיו הרבה שעות ויכול לחיות, וכמו שכתבו הר"ד אבודרהם והכלבו בשמו" (ראה משנ"ב ו ג). אבל בנוסח שלנו מופיע "אפילו שעה אחת". לכן פירש השו"ע על התינוק הנולד שברגע לידתו נפתח צינור נשימתו ונסתם חבל הטבור וכד' ובלי זה אי אפשר לחיות פחות משעה. ואפשר גם לפרש על ההצלה של קרישת הדם, שזה אחד הדברים שאנחנו מתייחסים אליהם כמובן מאליו, ובאמת אם הדם לא היה נקרש לא היה קיום לאדם. ועל כך אנו מודים כאן ובברכת "מחיה המתים" ומודים גם בברכת "אשר יצר".  

בָּרוּךְ אַתָּה ה', רוֹפֵא כָל בָּשָֹר 

בגמרא (ברכות ס ע"א) אמר רב כי מברכים בסוף ברכת אשר יצר "רופא חולים", ואמר לו שמואל "קא שוינהו אבא לכולי עלמא קצירי" – עשית את כל העולם חולים? לכן מברכים "רופא כל בשר". המשמעות היא שמדובר ברפואה של אנשים בריאים, כלומר רפואה מונעת שכאשר תפעל לפיה תהיה בריא, וזוהי הפעולה של ניקוי הגוף מכל הפסולת שלו. 

וברמב"ם (הלכות דעות פרק ד יג) כתב כי זה כלל גדול ברפואה, שניקוי הגוף מרפא אותו מכל מחלה. ומי שמתרשל בזה "כל ימיו יהיו מכאובים וכחו תשש". ולכן בגמרא מסופר על רבי יהודה שפניו היו מאירות ושאלו אותו על כך וענה "עשרים וארבעה בית הכסא אית לי מן ביתא עד בי מדרשא וכל שעה ושעה אני נכנס לכל אחד ואחד" (נדרים מט ע"ב). יש 24 בתי כיסא מביתי עד בית המדרש, ואני בודק את עצמי בכל אחד מהם. 

וּמַפְלִיא לַעֲשֹוֹת

הרמ"א מסביר שהפלא הוא בכך שה' "שומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני בדבר גשמי". והסביר המגן אברהם (ו ס"ק ד) "ובכוונות  כתוב (שער הכוונות של האר"י הקדוש) דהנשמה נהנית מרוחנית המאכל והגוף נהנה מגשמיות המאכל ומכח זה קשורים זה בזה ע"י המאכל". שבכל מאכל יש כוח רוחני עליון שמחייה את הנשמה שבאדם ואליו אנחנו מתייחסים בברכות.

 

ברכת אֲשֶׁר יָצַר  – הסבר נוסף

אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה – אצילות, בריאה, יצירה, עשייה 

האר"י הקדוש מסביר (שער הכוונות דרושי ברכת השחר) שבברכת "אשר יצר" אנו מודים על כל ארבעת העולמות שאליהם מקושר האדם: אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. אלוקים האציל את האדם, ברא אותו יצר אותו ועשה אותו. במילים "אשר יצר" אנחנו מזכירים שה' יצר את האדם. "וַיִּיצֶר֩ ה֨' אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם" (בראשית ב, ז), 

אלוקים גם ברא את האדם וגם עשה אותו "זֶ֣ה סֵ֔פֶר תּוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ" (בראשית פרק ה, א). לכן אנחנו מזכירים בברכה "אשר יצר" וגם "וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים". ומזכירים גם את עולם העשייה. "ונרמזה העשיה במלת 'לעשות'. ומה שמברכים 'גלוי וידוע לפני כסא כבודך' הוא בעולם האצילות, אשר הוא יותר פנימי מכסא הכבוד" (שער הכוונות שם). 

משמעות הבריאה היא לומר שכל החלקים בגוף האדם שורשם בצלם אלוקים שבו אדם נברא. אנחנו לא רק מורכבים מגוף מופלא ביותר, אנחנו מורכבים גם מנפש, גם מרוח, גם מנשמה וגם מנשמה לנשמה שהגוף הוא הלבוש של כולם. וכשם שבגוף יש תרי"ג אברים, כך לנשמה תרי"ג חלקים שהגוף מלביש אותם. ולכן יש תרי"ג מצוות שכולן קשורות לנפש, רוח ונשמה של האדם. 

וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים

הביטוי "נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים" לקוח מספר יחזקאל ששם נאמר על מלך צור שהיה אדם מושלם. חכם, יפה, עשיר, חזק ובין השאר נאמר בו שהוא נברא בצלם אלוקים. "אַתָּה֙ חוֹתֵ֣ם תָּכְנִ֔ית מָלֵ֥א חָכְמָ֖ה וּכְלִ֥יל יֹֽפִי: בְּעֵ֨דֶן גַּן־אֱלֹהִ֜ים הָיִ֗יתָ כָּל־אֶ֨בֶן יְקָרָ֤ה מְסֻכָתֶ֙ךָ֙ אֹ֣דֶם פִּטְדָ֞ה וְיָהֲלֹ֗ם תַּרְשִׁ֥ישׁ שֹׁ֙הַם֙ וְיָ֣שְׁפֵ֔ה סַפִּ֣יר נֹ֔פֶךְ וּבָרְקַ֖ת וְזָהָ֑ב מְלֶ֨אכֶת תֻּפֶּ֤יךָ וּנְקָבֶ֙יךָ֙ בָּ֔ךְ בְּי֥וֹם הִבָּרַאֲךָ֖ כּוֹנָֽנוּ".

המילים "תופיך ונקביך" אומרות שאדם הוא כמו תוף, דהיינו מקום חלול. וגם יש בו נקבים. וכך מתרגם התרגום "חֲלָלִין וּנְקָבִין דְאִינוּן צוֹרְכָן דְלָא אֶפְשַׁר לָךְ דְתִתְקַיֵים בְּלָא בְּהוֹן". חללים ונקבים שהם צורך חיוני שאין אפשר להתקיים בלעדיהם. 

אנחנו משתמשים בנוסח הנבואה שנאמרה על מלך צור, כי באמת כולנו כמוהו, קיבלנו מתנות אין סופיות מה' יתברך. אפשר להודות ולשיר לה' כל היום על כך, ואפשר לקחת את המעלות הללו ולחשוב שאנחנו מושלמים, אנחנו אלוהים, וזה אסון. כך חשב מלך צור "בֶּן־אָדָ֡ם אֱמֹר֩ לִנְגִ֨יד צֹ֜ר כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲ-דֹנָ֣י ה֗' יַ֣עַן גָּבַ֤הּ לִבְּךָ֙ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ל אָ֔נִי מוֹשַׁ֧ב אֱלֹהִ֛ים יָשַׁ֖בְתִּי בְּלֵ֣ב יַמִּ֑ים וְאַתָּ֤ה אָדָם֙ וְֽלֹא־אֵ֔ל וַתִּתֵּ֥ן לִבְּךָ֖ כְּלֵ֥ב אֱלֹהִֽים" ע"ש כי "ענוש יענש". 

וזה מה שקורה בימינו. יש מדענים שרואים את כל פלאי הבריאה ומשתחווים לאלוקים מלאי הודאה. ויש מדענים שמגלים את הפלאים הללו ומרגישים כל כך חשובים על התגלית שלהם, ממש מתפעלים מחכמתם ומכישרונם. ומי שמתגאה יכול להגיע בקלות לכפירה. 

ומפליא לעשות – הפלא המדהים של הדנ"א האנושי

דוגמה להתפעלות מה' או לכפירה מרוב התפעלות מעצמנו הייתה אצל החוקרים שעשו את המחקר הגדול ביותר בדורנו, מחקר שהשתתפו למעלה מ-20 אוניברסיטאות ומכוני מחקר של מדינות עשירות ובעלות ידע רפואי נרחב – ארצות הברית, בריטניה, צרפת, גרמניה, יפן וסין. המחקר היה על רישום הרצף הגנטי של האדם והוא ארך למעלה מעשר שנים. הושקעו בו מיליארדי דולרים ואומרים שזה היה המיזם הביולוגי השיתופי הגדול ביותר בהיסטוריה. 

בגופנו יש 50,000,000,000,000 (חמישים טריליון) תאים שונים שמתחדשים כל הזמן. בכל תא יש גרעין התא ובתוכו הדנ"א, שעליו רשום עליו כל הידע עלינו – אם נהיה גבוהים או נמוכים, צבע העיניים ועוד אלפי תכונות אחרות. הם רשומים ב-3,000,000,000 אותיות (שלושה מיליארד אותיות של אטומים). אם בדף קול צופייך יש 3,000 אותיות, הרי שבגנום האנושי יש ידע שווה ערך ל-1,000,000 עלוני "קול צופייך" או ל-1,000 ספרים עבי כרס, שזה שווה ערך לספרייה ענקית. כל זה נמצא בתא שגודלו הוא 5 ננומטר (ננומטר – אחד חלקי מיליון של מילימטר). 

ההתמיינות הפלאית של התאים

כל הידע הזה היה בתחילה בתא הראשון שהרכיב את הגוף שלנו. התא הזה התחיל לשכפל את עצמו מיד עם יצירתו לשני תאים, שבכל אחד מהם נמצא כל אותו ידע, אחר כך התחלק לארבע, לשמונה, לשש עשרה וכו' ובשלב מסוים התחיל תהליך פלאי של הִתְמַיְּינוּת. חלק בוחרים להיות תאי עצב וחלק תאי מוח. חלק תאי לב וחלק תאי עצם. גם בתוך תאי העצם, למשל, חלק הוא תוך העצם וחלק הוא הציפוי שלה. איך כל תא בוחר להיות מה שהוא ואיך הוא מגיע למקום המיוחד שלו? אם יש מוח שמנווט את הכול, כמו שקורה בגופנו, אפשר להבין איך אין אנדרלמוסיה. אבל בתאים הראשונים אין מוח שמנווט, אם כן איך אין שם אנדרלמוסיה? מי מכוון אותם? הרי מדובר במאות מיליונים של תאים בשלב הזה של החיים. איך כל זה קורה?

למדע אין תשובה על השאלה המופלאה הזו. 

אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב שֶׁאֵין מְמוּנֶה עָלָיו מִלְמַעְלָה וְשׁוֹמֵר אוֹתוֹ שְׁמָכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ גְדָל 

את השאלה הזאת עצמה אפשר לשאול על כל עץ וצמח שאין בו מוח שמנווט את כל התאים של העץ. למרות זאת באופן פלא חלק מהתאים מתמיינים להיות שורשים, וחלק בוחרים להיות גזע. חלק מהתאים בוחרים להיות עלה וחלק פרי, בדיוק בסגנון המיוחד של אותו עץ. חלק מהזמן העלים נושרים, וחלק מהזמן עלים צומחים. מי מנווט את כל התאים של העץ לפעול בתיאום עם התאים האחרים של העץ? 

את התשובה לשאלה הזאת משיבים חכמים ואומרים שיש כוח רוחני חיצוני שמכוון את התאים של כל צמח וצמח ומכוון אותם לצמוח לפי תבנית העץ מהסוג הזה. כך אמרו חכמינו בזוהר "אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב מִלְמַטָּה שֶׁאֵין מְמוּנֶה עָלָיו מִלְמַעְלָה וְשׁוֹמֵר אוֹתוֹ שְׁמָכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ גְדָל". (זוהר חלק א דף טו/א). 

כשם שיש מלאך מלמעלה שממונה על כל צמח, כך גם יש מלאך ממונה על התאים האנושיים הראשונים שעתידים להיות אדם. המלאך השלוח משמים מכוון את התאים כמו שאמרו חז"ל: "דריש ר' חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו רבונו של עולם טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק לא קאמר. כדר' חנינא דא"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'" (נדה טז ע"ב). אחרי שאדם נולד נמסר הכוח האלוקי הזה למוח של האדם. 

ספר ההוראות של אלוקים

כשהמדענים פענחו את הגנום האנושי פיענוח ראשוני התפעל נשיא ארה"ב ביל קלינטון ואמר: "היום אנחנו לומדים את השפה שבה ברא אלוקים את החיים". הוא אמר את זה אחרי שד"ר פרנסיס קולינס, מראשי פרויקט הגנום האנושי ( (Project Human Genomeאמר כי "עבורי, יש משהו מעורר יראה וענווה בכך שאנחנו יכולים לתפוס מבט ראשוני על ספר ההוראות שלנו, שעד עתה היה ידוע רק לאלוקים". 

בדיעבד התברר שהפענוח היה רק ההתחלה של הלימוד. וכמו שאמר אחד המדענים שהיה שותף בו "הספר מונח (ברובו) לפנינו, אבל אנחנו רק מתחילים ללמוד לקרוא אותו". על זה אומרים מדענים בעלי ענווה, "ככל שאתה יודע יותר – אתה מבין עד כמה אתה יודע פחות".

בדורנו זכינו לגילויים שלא היו בדורות קודמים. המדע מגלה את חכמתו העצומה של אלוקים בכל יום מחדש. פלאים מדהימים שעליהם מקבלים אנשים פרסי נובל, ובאמת מי שיצר את הכול צריך לקבל את הפרסים ולא רק מי שגילה אותם. אלוקים לא צריך פרסים. אנחנו צריכים להיות מלאי הודאה לה' בכל יום ובכל רגע מחדש, בשמחה גדולה ובענווה גדולה.