תכלית מעמד הר סיני – ארץ ישראל

קשר הדוק בין מעמד הר סיני לירושת הארץ

הקדמה למתן תורה

במבט שטחי החלק הראשון של פרשת ואתחנן עוסק בנושאים שונים שאין קשר ביניהם. במבט מעמיק רואים שכל החצי הראשון של הפרשה מלמד שמעמד הר סיני הוא הכנה לירושת ארץ ישראל. זאת הסיבה שבגללה הפרשה מתחילה בסיפור של משה על תקט"ו התפילות שהוא התפלל לזכות להיכנס לארץ ישראל "אֶעְבְּרָה־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֹֽן" (ג כד-כט). 

בכל פעם ששמים לב לכך שחכמינו חילקו את הפרשות בשונה מהחלוקה לפרקים, מבינים כי אלו שחילקו את התנ"ך לפרקים לא הבינו את העומק של התורה. בחלוקת הפרקים כל התפילות של משה שייכות לפרשה הקודמת. בחלוקה של חז"ל הן חלק מההקדמה למתן תורה. כי כפי שיתברר להלן, כל ההקדמה של משה למתן תורה היא הקשר ההדוק של מתן תורה לארץ ישראל.  

אל תבטחו לומר, כי אלהינו מרחם

בהמשך הפרשה משה חוזר על כך בתפילות שלו ובסירוב של ה' בתוך האזהרה לא לעבוד עבודה זרה: "וַֽה֥' הִתְאַנַּף־בִּ֖י עַל־דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֗ע לְבִלְתִּ֤י עָבְרִי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן וּלְבִלְתִּי־בֹא֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָֽה: כִּ֣י אָנֹכִ֥י מֵת֙ בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֵינֶ֥נִּי עֹבֵ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וְאַתֶּם֙ עֹֽבְרִ֔ים וִֽירִשְׁתֶּ֕ם אֶת־הָאָ֥רֶץ הַטּוֹבָ֖ה הַזֹּֽאת"  (ד כא-כב). ושואל המהר"ם אלשיך "הנה זה יראה בלתי מקושר כלל אל הקודם". 

מה הקשר בין התפילה של משה שלא נענתה לבין מתן תורה? מה הקשר בין התפילות של משה שלא נענו לבין האזהרה לא לנטוש את מעמד הר סיני וללכת לעבוד אלוהים אחרים? ועונה המהר"ם אלשיך, כי משה אומר לבני ישראל לא לבטוח בכך שהם יעבדו ע"ז וה' יסלח וימחל להם: "אל תבטחו לומר, כי אלהינו מרחם, וכמה הכעסתם אותו במדבר ועבר על פשעיכם, כן יעשה גם עתה. כי הלא דעו לכם, כי אני הייתי סובל עול אשמתכם עמכם, והייתם מתקיימים". ומעכשיו אם תעבדו ע"ז תגורשו מהארץ.

בל תוסיף – כחלק מירושת הארץ

המתבונן יראה כי גם פרשת בל תוסיף ובל תגרע קשורה לירושת הארץ. כך אומרת התורה במילים מפורשות שציווי זה הוא כדי שנוכל לחיות ולרשת את הארץ. "וְעַתָּ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁמַ֤ע אֶל־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶל־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְלַמֵּ֥ד אֶתְכֶ֖ם לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֣עַן תִּֽחְי֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר ה֛' אֱלֹהֵ֥י אֲבֹתֵיכֶ֖ם נֹתֵ֥ן לָכֶֽם: לֹ֣א תֹסִ֗פוּ עַל־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ לִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֹת֙ ה֣' אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶֽם" (ד א-ב).

דבקות בה' – רק בארץ ישראל

סיום מצווה זו הוא באמירה "וְאַתֶּם֙ הַדְּבֵקִ֔ים בַּה֖' אֱלֹהֵיכֶ֑ם חַיִּ֥ים כֻּלְּכֶ֖ם הַיּֽוֹם" (דברים ד, ד). וזאת לדעת כי המצווה לדבוק בה' היא מצווה שנאמרה רק בספר דברים, כאן ובעוד ארבעה מקומות שכולם בספר דברים. מצוות הדבקות בה' לא קיימת כלל בכל ארבעת החומשים האחרים, ללמדך שמדרגת הדבקות בה' כל כך גבוהה ועל כן היא שייכת רק בארץ ה' (כיוצא בדבר מצוות אהבת ה' נמצאת רק בספר דברים ועל כך בהמשך).

עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'

חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשׂוֹת בְּקֶ֣רֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ 

בפרשה הבאה אומר משה כי תכלית מעמד הר סיני וכל המצוות כולן היא לקיימן בארץ ישראל. "רְאֵ֣ה׀ לִמַּ֣דְתִּי אֶתְכֶ֗ם חֻקִּים֙ וּמִשְׁפָּטִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר צִוַּ֖נִי ה֣' אֱלֹהָ֑י לַעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן בְּקֶ֣רֶב הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם בָּאִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ" (דברים ד ה). פשט דבריו שכל מצוות התורה ניתנו כדי לשמור אותן בארץ ישראל.

חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִ֑ים לַעֲשֹׂתְכֶ֣ם אֹתָ֔ם בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ 

גם בהמשך הפרק מזכיר להם משה את מעמד הר סיני ובו "צִוָּ֤ה אֶתְכֶם֙ לַעֲשׂ֔וֹת עֲשֶׂ֖רֶת הַדְּבָרִ֑ים וַֽיִּכְתְּבֵ֔ם עַל־שְׁנֵ֖י לֻח֥וֹת אֲבָנִֽים" (ד יג). ומסיים את דבריו באמירה שהמצוות הן לצורך קיומן בארץ ישראל. "וְאֹתִ֞י צִוָּ֤ה ה֙' בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֔ם חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִ֑ים לַעֲשֹׂתְכֶ֣ם אֹתָ֔ם בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ" (ד יד). ולכאורה משמע משני הפסוקים הללו כי המצוות הן רק בארץ ישראל. 

כיבוד אב ואם לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה 

גם בעשרת הדברות משמע שכל המצוות שייכות דווקא בארץ ישראל, ששם נאמר על מצוות כיבוד אב ואם: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹקיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ" (דברים ה טו. כן בשמות כ יא). וכי רק בארץ ישראל צריכים לכבד את אביו ואת אמו? והלא מצווה זו קיימת גם בחוץ לארץ! 

מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בָאָרֶץ, נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ 

דברים אלו סותרים את הנאמר בקידושין (פרק א ט) "כָּל מִצְוָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בָאָרֶץ, אֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָאָרֶץ. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בָאָרֶץ, נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ". ומפרשת הגמרא מצוות כמו מעשר ותרומה תלויות בארץ ולכן הן נוהגות רק בארץ ישראל, אבל מצוות שלא תלויות בארץ, כמו שבת ותפילין, נוהגות גם בחו"ל. ולכאורה הפסוקים שכתובים בפרשת ואתחנן סותרים את ההלכה שנאמרה במשנה. 

כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'

עונה הרמב"ן (ויקרא יח כה) כי החובה לשמור מצוות בחו"ל היא הכנה לקיומן בארץ. ומביא מדרש חכמים מהספרי (עקב מג), "ואבדתם מהרה" (דברים יא יז), אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות, שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה, אמר לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים, וכן אמר ירמיה (לא כ) הציבי לך ציונים, אלו המצות שישראל מצוינין בהם". ולמד מכך הרמב"ן "כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'" ולכן אמרו חכמים בספרי  "'וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות' – ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה".

למה נתנה התורה מקום לטעות?

ולכאורה יש לשאול למה נתנה התורה שלוש פעמים מקום לטעות ולהבין שכל המצוות שייכות רק בארץ ישראל, הלא הלכה למעשה כל המצוות שלא תלויות בארץ שייכות גם בחו"ל. וצריך לומר שהיה חשוב למשה להסביר לנו כי עיקר המצוות הן ליושבי ארץ ישראל. שלא נטעה לחשוב כמו שחושבים חלק מהיהודים שיושבים בחו"ל כי בהיותנו בחו"ל אנחנו מקיימים מצוות והן חשובות כמו המצוות בארץ ישראל. לכן אומר לנו משה כי עיקר המצוות הוא בארץ ישראל, ונכון שצריך לקיים את חלקם בחו"ל, אבל זה לא עיקר הציווי של ה'. 

קידוש ה' לעיני הגויים – בארץ ישראל

כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים

בפרשה זו משה אומר לעם ישראל כי התורה שהם מקבלים תעשה קידוש ה' עולמי, ובלבד שהם ילמדו אותה בארץ ישראל. כך אומר להם משה "וּשְׁמַרְתֶּם֘ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חָכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כָּל־ הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה" (ד ו). ולמה הם יתפעלו דווקא בארץ ישראל? כי בארץ ישראל פועל כוח התפילה במלואו. והגויים מתפעלים מכך שישראל הם העם היחיד שיש לו אפשרות להתפלל ולהיענות. "כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּה֣' אֱלֹהֵ֔ינוּ בְּכָל־קָרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו".

אין כוח תפילה בחו"ל

כך אומר ירמיהו במגילת איכה "סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה", ולכן הגויים לא מכבדים אותנו "סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים: פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־אֹיְבֵֽינוּ: פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר". וכל זאת כי שערי תפילה ננעלו, וחומת ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים (ברכות לב ע"ב). אבל שערי דמעה לא ננעלו ולכן אומר ירמיהו "פַּלְגֵי־מַ֙יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּֽי: עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת: עַד־יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא ה֖' מִשָּׁמָֽיִם" (איכה ג, מד-נא).

שערי תורה ננעלו

כן מתפעלים הגויים מהתורה המיוחדת שיש לנו ואין להם, והנבואה הפלאית שיש בעם ישראל. "וּמִי֙ גּ֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֛וֹ חֻקִּ֥ים וּמִשְׁפָּטִ֖ים צַדִּיקִ֑ם כְּכֹל֙ הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם". אבל בהיותנו בגלות אין תורה. כך מקונן ירמיהו במגילת איכה (פרק ב, ט) "טָבְע֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵהֽ'". וכך אומרת הגמרא כי ה' בוכה בדמעות על החורבן. "שלש דמעות הללו למה? אחת – על מקדש ראשון, ואחת – על מקדש שני, ואחת – על ישראל שגלו ממקומן. ואיכא דאמרי: אחת על ביטול תורה. בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו – היינו דכתיב "כי נשבה עדר ה'". אלא למאן דאמר על ביטול תורה, מאי "כי נשבה עדר ה'? – כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה" (חגיגה ה ע"ב).

 

יראת שמים בארץ ישראל

וכי יראת שמים היא רק בארץ ישראל?

חוזר ומזהיר אותם משה לא לשכוח את יראת ה' שהייתה במעמד הר סיני דווקא בארץ ישראל "רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן־יָס֙וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ". וממשיך להסביר שהציווי לא לשכוח את מעמד הר סיני הוא לצורך יראת שמים. "י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י ה֣' אֱלֹהֶיךָ֘ בְּחֹרֵב֒ בֶּאֱמֹ֨ר ה֜' אֵלַ֗י הַקְהֶל־לִי֙ אֶת־הָעָ֔ם וְאַשְׁמִעֵ֖ם אֶת־דְּבָרָ֑י אֲשֶׁ֨ר יִלְמְד֜וּן לְיִרְאָ֣ה אֹתִ֗י". וממשיך ואומר כי הציווי ליראה הוא בהיותם על אדמתם בארץ ישראל "כָּל־הַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֨ר הֵ֤ם חַיִּים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה וְאֶת־בְּנֵיהֶ֖ם יְלַמֵּדֽוּן" (ד ט-י). וכי רק בארץ ישראל חייבים ביראת שמים?

יראת שמיים דווקא בירושלים

כן אומרת התורה כי מצוות מעשר שני היא לצורך יראת שמים שכך כתוב "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים". ומרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל היה מפנה אותנו לראות את דברי בעלי התוס' שמסבירים כי לכן בנה יהושע בן גמלא ישיבות ותלמודי תורה דווקא בירושלים "לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה. כדדרשי' בספרי לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים. גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד, לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה"‏ (ב"ב כא ע"א).

לקרות פרשיות שהן מזרזות אותן במצוות ומחזקות ידיהם בדת האמת

כך מסביר הרמב"ם (חגיגה פרק ג א) כי תכלית מצוות הקהל היא יראת שמים "להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת". ולכן אומר שם הרמב"ם בהלכה ו: "וגרים שאינם מכירים חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם, לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה, כיום שניתנה בו בסיני. אפילו חכמים גדולים, שיודעים כל התורה כולה חייבים לשמוע בכוונה גדולה יתירה, ומי שאינו יכול לשמוע מכווין ליבו לקריאה זו, שלא קבע הכתוב אלא לחזק דת האמת, ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה".

 

לא ראיתם דמות בהר סיני – לכן לא תעבדו ע"ז בארץ ישראל

עבודה זרה – גירוש מהארץ

בהמשך מזהיר משה את בני ישראל לא לעבוד עבודה זרה (ד טו-כט). גם האזהרה הזו קשורה לארץ ישראל, כי אם חלילה יעבדו ע"ז – יגורשו מארץ ישראל. "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ" – התוצאה תהיה גלות "וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג ה' אֶתְכֶם שָׁמָּה". 

גאולה בזכות הברית ממתן תורה

בהמשך הפרשה משה אומר להם כי באחרית הימים ה' ישמור את בריתו, הם יעשו תשובה ויחזרו לארץ. "בַּצַּ֣ר לְךָ֔ וּמְצָא֕וּךָ כֹּ֖ל הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה בְּאַחֲרִית֙ הַיָּמִ֔ים וְשַׁבְתָּ֙ עַד־ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּקֹלֽוֹ". כי כמו שה' קיים את בריתו והוציאם ממצרים ונתן להם את התורה, כך הוא יקיים את בריתו ויביא אותם לארץ ישראל. 

"אַתָּה֙ הָרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת כִּ֥י ה֖' ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים אֵ֥ין ע֖וֹד מִלְבַדּֽוֹ: מִן־הַשָּׁמַ֛יִם הִשְׁמִֽיעֲךָ֥ אֶת־קֹל֖וֹ לְיַסְּרֶ֑ךָּ וְעַל־הָאָ֗רֶץ הֶרְאֲךָ֙ אֶת־אִשּׁ֣וֹ הַגְּדוֹלָ֔ה וּדְבָרָ֥יו שָׁמַ֖עְתָּ מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ: וְתַ֗חַת כִּ֤י אָהַב֙ אֶת־אֲבֹתֶ֔יךָ וַיִּבְחַ֥ר בְּזַרְע֖וֹ אַחֲרָ֑יו וַיּוֹצִֽאֲךָ֧ בְּפָנָ֛יו בְּכֹח֥וֹ הַגָּדֹ֖ל מִמִּצְרָֽיִם: לְהוֹרִ֗ישׁ גּוֹיִ֛ם גְּדֹלִ֧ים וַעֲצֻמִ֛ים מִמְּךָ֖ מִפָּנֶ֑יךָ לַהֲבִֽיאֲךָ֗ לָֽתֶת־לְךָ֧ אֶת־אַרְצָ֛ם נַחֲלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה". לכן תשמור מצוות בארץ ישראל – כדי שלא תיזרק ממנה "וְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־חֻקָּ֣יו וְאֶת־מִצְוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וּלְבָנֶ֖יךָ אַחֲרֶ֑יךָ וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יךְ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר ה֧' אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים".

ערי מקלט – הקשר בין הארץ לתורה

ערי מקלט – התורה אשר שם משה

בתוך כל ההכנה הזאת למתן תורה מפתיע העניין של ערי המקלט שמשה מפריש בעבר הירדן המזרחי. "אָ֣ז יַבְדִּ֤יל מֹשֶׁה֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִזְרְחָ֖ה שָֽׁמֶשׁ". ואין ספק כי הפרשת הערים הללו היא חלק ממתן תורה, שכן מיד אחרי שני הפסוקים המדברים על הפרשת הערים נאמר: "וְזֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: אֵ֚לֶּה הָֽעֵדֹ֔ת וְהַֽחֻקִּ֖ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּצֵאתָ֖ם מִמִּצְרָֽיִם".

תפקיד ערי הלווים והכוהנים ללמד תורה בישראל

הערים הללו היו לכל שבט לוי, גם לכוהנים. תפקיד הערים הללו היה התפקיד העיקרי של השבט, ללמד תורה לכל ישראל: "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא" (מלאכי ב ז). כך כותב הרמב"ם על חלקות הנחלות בארץ ישראל: "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים. שנאמר "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים לג י).  

ערי הלווים – מרכז לחוזרים בתשובה

בערים הללו היו ישיבות ובערים הללו היה גם מרכז לחוזרים בתשובה. ועל כן הערים הללו היו קולטות רוצחים שרצחו בשגגה כמו ערי מקלט רגילות. וכך כותב הרמב"ם: "כל ערי הלוים קולטות וכל אחת מהן עיר מקלט, וכו' ומה הפרש יש בין ערי מקלט שהובדלו למקלט ובין שאר ערי הלוים? שערי מקלט קולטות בין לדעת בין שלא לדעת הואיל ונכנס בהן נקלט, ושאר ערי הלוים אין קולטות אלא לדעת. ורוצח הדר בערי מקלט – אינו נותן שכר ביתו. והדר בשאר ערי הלוים – נותן שכר לבעל הבית" (רוצח ושמירת נפש ח).

ערים של תורה

השוהה בערים הללו אמור לעבור סדרת חינוך על חשיבות החיים ועל ערך שמירת הנפשות. הוא צריך לצאת מהעיר הזאת עם הכרה בערך החיים. הגמרא לומדת את החיוב הזה מהפסוק "וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי". (דברים ד). הוא צריך לחיות בעיר והוא צריך לצאת ממנה מלא חיוניות. "עָבִיד לֵיהּ מִידִי דְּתֵהֲוֵי לֵיהּ חִיּוּתָא" (גמרא שם, רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ח). 

הגמרא במסכת מכות מסבירה עד כמה חשוב לימוד התורה בעיר הזאת: תָּנָא, תַּלְמִיד שֶׁגָּלָה – מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ, דִּכְתִיב, (דברים ד) "וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי" (עיין הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ז). ובגמרא מובא שגם כשהיו ישראל במדבר היו הרוצחים בשגגה גולים למחנה לוויה שסובב את המשכן.

מעמד הר סיני במדרגת ארץ ישראל

מעמד יחיד ומיוחד

מעמד הר סיני היה אחד. אמנם התיאור שלו בפרשת יתרו שונה במעט מהתיאור בפרשת ואתחנן, ואפשר לשים לב לשינוי בכמה דברים. אחד מהם הוא הביטוי "ה' אלהיך". הביטוי הזה הוא ביטוי מיוחד מאוד. הוא מופיע בתורה כולה 244 פעמים, מתוכן 10 בארבעת החומשים ו-234 פעמים בחומש דברים. 

כדי להבין את הביטוי הזה נשים לב שהוא מופיע פעם ראשונה כשיעקב מקבל את הברכות מיצחק "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי" (בראשית פרק כז כ). ועוד חמש פעמים במתן תורה הראשון  "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". ועוד ארבע פעמים שהן בעלייה לרגל ובהקרבת ביכורים. ואין ספק שכל המקומות הללו מבטאים קירבה מיוחדת לה'.

קירבה בשערי ארץ ישראל

בספר דברים יש קירבה לה' כי הם כבר בשערי ארץ ישראל. נמצאים בעבר הירדן המזרחי שהוא חלק מהארץ המובטחת. ולכן הם מרגישים קירבה כל כך גדולה לה'. הפעם הראשונה בספר היא "רְאֵה נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת" (דברים א כא). אחד התיאורים שמראים את הקירבה הזו הוא העובדה שבתיאור מעמד הר סיני בפרשת ואתחנן יש 9 פעמים הביטוי "ה' אלהיך" לעומת 5 פעמים בפרשת יתרו, והלא דבר הוא. 

הפיכת פחד לאהבה

הותש כוחו של משה

כל התיאור שמופיע בתורה אחרי מתן תורה הוא הפיכת הפחד שהיה להם במעמד הר סיני למעמד של אהבה. הם אומרים "וְעַתָּה֙ לָ֣מָּה נָמ֔וּת כִּ֣י תֹֽאכְלֵ֔נוּ הָאֵ֥שׁ הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את" ומשה תש כוחו. הם מבקשים ממשה "דבר אתה עימנו ונשמעה ואל ידבר עימנו אלוהים פן נמות". ומשה מצטער ואומר להם ה' אוהב אתכם ולא רוצה שתמותו. "שנצטערתי עליכם ורפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה, וכי לא היה יפה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ללמוד ממני" (רש"י על דברים פרק ה פסוק כד) לכן הותש כוחו. 

ה' מפייס את משה

ה' מפייס את משה ואומר לו שעכשיו הם ביראה, אבל בארץ ישראל הם יהיו באהבה. "וַיֹּ֨אמֶר ה֜' אֵלַ֗י שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ: מִֽי־יִתֵּ֡ן וְהָיָה֩ לְבָבָ֨ם זֶ֜ה לָהֶ֗ם לְיִרְאָ֥ה אֹתִ֛י וְלִשְׁמֹ֥ר אֶת־כָּל־מִצְוֹתַ֖י כָּל־הַיָּמִ֑ים לְמַ֨עַן יִיטַ֥ב לָהֶ֛ם וְלִבְנֵיהֶ֖ם לְעֹלָֽם". ומה שביקשת על אהבה, זה יבוא אחר כך בארץ ישראל. בא תלמד איתי איך מביאים להם את התורה מתוך טוב. "וְאַתָּ֗ה פֹּה֘ עֲמֹ֣ד עִמָּדִי֒ וַאֲדַבְּרָ֣ה אֵלֶ֗יךָ אֵ֧ת כָּל־הַמִּצְוָ֛ה וְהַחֻקִּ֥ים וְהַמִּשְׁפָּטִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תְּלַמְּדֵ֑ם וְעָשׂ֣וּ בָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לָהֶ֖ם לְרִשְׁתָּֽהּ: וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה ה֥' אֱלֹהֵיכֶ֖ם אֶתְכֶ֑ם לֹ֥א תָסֻ֖רוּ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל:  בְּכָל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה ה֧' אֱלֹהֵיכֶ֛ם אֶתְכֶ֖ם תֵּלֵ֑כוּ לְמַ֤עַן תִּֽחְיוּן֙ וְט֣וֹב לָכֶ֔ם וְהַאֲרַכְתֶּ֣ם יָמִ֔ים בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּֽירָשֽׁוּן". 

קריאה לאהבה

זו הסיבה שמיד אחרי הלימוד הזה משה אומר את פרשת קריאת שמע, שתכליתה ללמד את בני ישראל לאהוב את ה'. "שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל ה֥' אֱלֹהֵ֖ינוּ ה֥'׀ אֶחָֽד: וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת ה֣' אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ". וזה הלימוד של ארץ ישראל דווקא, כמו שאנחנו קוראים בפרשת "והיה אם שמוע" שגם היא מדברת על עבודת ה' באהבה במקום היראה שהייתה במעמד הר סיני לבדה. 

ולכן כל מי שקורא קריאת שמע צריך לעורר את האהבה לה' בליבו ולא רק לקרוא את הפרשה בהיסח הדעת. כי התכלית של כל הפרשה הזו היא לעורר את האהבה בליבנו לה' בכל שעה ובכל רגע ורגע. "וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ".

כל הפרשיות אחרי מתן תורה – ארץ ישראל

כל הפרשיות שבאות אחרי מתן תורה, כולן עוסקות בשבח ארץ ישראל. "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ: וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים פרק ו י).

וגם "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם" ותגיד לו "וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ". וכן "כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ" (דברים ז א). 

הביטוי אהבת ה' – בעיקר אחרי הפחד במעמד הר סיני

הפרשה מסתיימת "כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם". הביטוי אהבת ה' מופיע בתורה בפרשת ואתחנן חמש פעמים. המילה "אהבה" בהקשר לאהבת ה' אותנו או אנחנו אליו מופיעה בעיקר אחרי הסיפור של הפחד במעמד הר סיני עוד 15 פעמים. ללמד אותנו את כוחה של האהבה. 

בארבעת החומשים הקודמים היא מופיעה פעם אחת בלבד במעמד הר סיני בפרשת יתרו "וְעֹ֥֤שֶׂה חֶ֖֨סֶד֙ לַאֲלָפִ֑֔ים לְאֹהֲבַ֖י וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֹתָֽי" (שמות פרק כ, ו), אין ספק שזה ביטוי ייחודי לספר דברים שבו הוא מופיע בסה"כ 17 פעמים מול פעם אחת בכל ארבעת החומשים. וכמעט כולם אחרי מעמד הר סיני שבו עם ישראל לא הבין את גודל האהבה של ה' לעם ישראל. ויהי רצון שנזכה להרגיש את אהבת ה' אלינו ויתקיים בנו "אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור". אמן ואמן.