בשבת זאת נקרא את פרשת החודש
שהיא גילוי אלוקי מיוחד למשה ולחכמי ישראל על סדרי היקום שעל פיו יודעים חכמים לקבוע את לוח השנה וקידוש החודש. כדי להבין את גודל החכמה הזאת כדאי לדעת קצת היסטוריה על מספר הכוכבים ביקום.
היום יודעים שיש מיליארדים של גלקסיות ובכל אחת מהן יש מיליארדים של כוכבים. גודל היקום הנראה מוערך היום ב-94 מיליארד שנות אור. הגילויים הללו על גודל היקום בנויים על טלסקופים שנמצאים מחוץ לכדור הארץ והם לגמרי חדשים מבחינה מדעית.
לפני מאה שנים עדיין חשבו שהיקום הוא רק שביל החלב. בשנת 1924 גילה אדווין האבל שיש גלקסיות מחוץ לשביל החלב. הוא גילה גלקסיה אחת. המדענים שבאו אחריו גילו גאלקסיות אחרות. כולנו יודעים שבעתיד ימצאו עוד ועוד ממצאים שאנחנו לא יודעים היום.
מאה שנים לפני האבל גילה האסטרונום ויליאם הרשל באמצעות הטלסקופים של זמנו שיש בשביל החלב כמה מאות מיליוני כוכבים. האנשים חשבו שהוא לגמרי מגזים. הידע שהיה בימיו התבסס על גליליי שחשב ששביל החלב מורכב ממיליוני כוכבים וגם אותו רצו לסקול על חידושיו.
בימיהם חשבו המדענים שיש רק 1098 כוכבים. כך כותב הרד"ק על הפסוק בתהילים "מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא". – "הנה הסכימו חכמי התכונה כולם כי מספר הכוכבים הם אלף וצ"ח, אם כן מה הוא מונה מספר לכוכבים? ואמר ישעיה (ישעיה מ, כו), המוציא במספר צבאם, ואמר האל יתברך לאברהם אבינו (בראשית טו, ה), "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם".
עונה הרד"ק בחכמתו הרבה כי מה שנראה בעיננו כוכב אחד הוא כנראה מקבץ גדול של כוכבים. ויש כוכבים שלא נראים לנו. חכמינו ידעו לא להתבטל לחכמי המדע של פעם שלא השכילו לראות מחוץ לידע מצומצם שלהם.
חכמינו בגמרא (ברכות לב) היו פתוחים ולכן הם ידעו שיש ביקום מיליארדים על גבי מיליארדים של כוכבים. גמרא זו נכתבה הרבה לפני הגילויים המדהימים של ימינו. הם ידעו את גודל היקום בלי טלסקופים שמוצבים בכדור הארץ או בחלל החיצון. הם ידעו את כל זה בכח הנבואה. על פיו הצליחו חכמים לקבוע את לוח השנה היחידי בעולם העתיק שהתגלה כמדויק עד היום הזה.
אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוקיו.
