נָגֹף לְמִצְרַיִם וְרָפוֹא לְיִשְׂרָאֵל

כ"ז טבת התשפ"ה(27/01/2025)
ראשי פרקים

שיתוף

אור וחושך משמשים בערבוביה?

התיאור של יציאת מצרים מלמד אותנו איך להתייחס למציאות מורכבת כמו שאנחנו חיים בה עכשיו במדינת ישראל. מצד אחד אנחנו בתוך תהליך של גאולה שבו מדינת ישראל פעלה בנחישות, עיצבה מחדש את פני המזרח התיכון באופן שמשפיע על יחסי הכוחות העולמיים. בארה"ב מצהירה השגרירה באו"ם שארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי ברית האבות. שר ההגנה מדבר בביטחון כי ה' עושה ניסים לעם ישראל ולכן בית המקדש יקום בוודאות, השאלה היא רק מתי. ומצד שני אנחנו רואים חולשה גדולה ומסוכנת בעסקת החטופים, ושחיתות גדולה במערכת המשפט שרק הולכת ומחמירה.

אור וחושך משלימים אחד את השני

נוהגים לומר שאור וחושך משמשים בערבוביה. אבל באמת זה לא נכון. לא מדובר במלחמה בין אור לחושך כמו שחשבו עובדי האלילים הקדמונים. האור והחושך משמשים לאותה מטרה. פעם זה פועל ופעם זה פועל. זה מה שאומר ה' למשה. במבטם של בני אדם יש שני כוחות מנוגדים, משה הטוב מול פרעה הרע. במבט של מעלה, כזה שאנחנו צריכים ללמוד  להכיר, אומר הקב"ה למשה אני שלחתי אותך ואני גם הקשתי את לב פרעה כדי שהעימות ביניכם יתקן את האנושות לדורי דורות.

תיקון שיגרום שיבינו את המציאות האמיתית שה' מנהל את העולם ולא יחשבו שיש אל טוב ואל רע. שיחשבו שיש בעל או עשתורת שצריכים לזבוח להם ולהקריב קרבנות אדם או בעלי חיים. שלא ימציאו להם חוקים ודתות ועוול ורשע אין סופי. שיבינו כי מי שברא את העולם נתן לו גם חוקים ומשפטים צדיקים שיביאו שלום וצדק ואמת לעולם.

וְנָגַף ה' אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא

זה מה שאומר הזוהר (חלק ב דף לו/א) על הפסוק "וְנָגַף ה' אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא" (ישעיהו יט). "נָגֹף לְמִצְרַיִם, וְרָפוֹא לְיִשְׂרָאֵל". שכל נגיפה ומכה למצרים מביאה בנין וצמיחה לעם ישראל עד שבסופו של תהליך הוא מסוגל לשחוט את אליל מצרים ולצאת ביד רמה. המצרים נחשבו בימים ההם כמעצמה שמכתיבה תרבות ואמת מוסרית לעולם, המכות שהמצרים חטפו הורידו מהם את הבכורה, במקביל למד עם ישראל מכל מכה ומכה שהוא אהוב וה' שומר עליו ואוהב אותו ומייעד אותו להיות "בני בכורי ישראל".

ה' מחזק את משה

כי אני ה' אלוקיך מחזיק ימינך האומר לך אל תירא אני עזרתיך

בעשר מכות מצרים, עם ישראל מתחזק ואחרי מכת בכורות הם שומעים על הבכורה של עם ישראל. "קדש לי כל בכור בבני ישראל" ציווי שנובע מתוך ההכרה בכך ש"בני בכורי ישראל". עד שזה קורה במשך שבעה ימים ה' משכנע את משה בסנה ללכת לשליחותו. גם אחרי שה' שולח את אהרן ביחד איתו, יש ארבע פעמים שבהם ה' מחזיק את ימינו של משה ואומר לו בא ביחד נלך אל פרעה.

בא אל פרעה הראשון – אחרי שלא שמעו לו

הפעם הראשונה שבה ה' היה צריך להחזיק ביד משה ולומר לו בא נלך ביחד אל פרעה הייתה אחרי שעם ישראל שמע את דברי משה ולא האמין לו. "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וִישַׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ". משה צריך חיזוק כי בסנה ה' אמר לו "ושמעו בקולך" והוא לא רואה אותם שומעים בקולו. אבל בסופו של דבר הם שומעים בקולו ויוצאים ממצרים, מקבלים תורה, ובאים לארץ ישראל.  

אחרי מכת דם – פרעה מזלזל

פעם שניה ה' אומר למשה "בא אל פרעה" אחרי מכת דם. בזלזול מופגן פרעה לא מתייחס למכה "וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת". פרעה נמצא מחוץ לביתו, הוא לא מסתכל כלל לכיון היאור המלא דם. הוא לא שם לב לתוצאות המכה הזאת כמו שהוא לא שם לב לתוצאות הפיכת המטה לתנין. בשני המקרים פרעה מביא את החרטומים שיעשו גם הם מופת כזה, וכשהם עושים כך, פרעה מחשיב את משה כאחד החרטומים שמשתמש בקסמים. ה' מחזק את משה שלא יתרשם מהזלזול המופגן של פרעה ולכן הוא אומר לו "בא אל פרעה". אני איתך.

אחרי מכת ערוב שמשחיתה את הארץ

במכת כינים החרטומים כבר אומרים לפרעה שמשה הוא לא עוד מכשף או חרטום, הוא עושה דבר שאף אחד מהם לא מצליח לעשות. ובמכת ערוב פרעה כבר לא יכול להתעלם. הערוב הוא כבד, מגיע לבית של פרעה ולא נשאר בחוץ "וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו". גרוע מכל הוא שארץ מצרים נשחתת מפני הערוב "וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב".

למה במכה הזאת משה צריך עידוד? כי לפעמים אנשים נותנים מכה ומפחדים מהעוצמה שבידים שלהם. כך כותב יחזקאל "בְּחִתִּיתָם מִגְבוּרָתָם בּושִׁים" (לב ל) הם מפחדים מהגבורה של עצמם ומתביישים. כך אנחנו אומרים בסוף תחנון של שני וחמישי "הֵמָּה יִרְאוּ וְיֵבֹשׁוּ וְיֵחַתּוּ מִגְּבוּרָתָם". לכן ה' מחזק את ליבו גם בפעם הזו.

אחרי מכת ברד כבד לב פרעה ולב עבדיו

צריך לשים לב שככל שהמכות מתחזקות, כך מתחזק יותר לב פרעה. במכת ברד יש חידוש שלא כתוב בכל המכות הקודמות. "וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו". (ט לד). מדובר בחידוש שבו גם העבדים של פרעה מכבידים את ליבם. זה קורה אחרי שמשה אומר "וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים". וכן אומר ה' במפורש למשה "בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו". אני מחזק את ליבך כי כעת אתה רואה שגם לב העבדים כבד.

הכהנים, השרים, החרטומים והחכמים

וצריך לדעת שהעיקר בבית פרעה הם העבדים. הם מחליטים שפתרון יוסף הוא הפתרון הנכון. איתם מתייעץ פרעה כשהוא רוצה למנות את יוסף משנה למלך (בראשית מא). עם הכהנים פרעה לא מתיעץ, הם רק מקבלים אוכל חינם (בראשית מז כג), נגשי פרעה רק מבצעים את העבודה (שמות ה יד). השרים אחראיים על האוכל (בראשית מ) ולהביא לו נשים יפות (בראשית יב). הם היו רוצים לראות את עצמם כעבדים  (מא י), אבל הם רק שרים ובמצרים זה לא מעלה גדולה.

סביב פרעה יש גם חרטומים שלא מצליחים לפתור את החלום של פרעה. הם מצליחים להשליך מטות ולהפכם לתנינים, לעשות מכת דם וצפרדע. יש להם מספיק יושר לומר שהם לא יכולים לעשות מכת כינים, וזה אצבע אלוקים ולכן פרעה זורק אותם. המכשפים והחכמים של פרעה ממש לא שווים הרבה. הם לא מצליחים לפתור את החלום של פרעה ולא להפוך מטה לתנין. לכן פרעה כל כך מתפעל מיוסף החכם.

העיקר הם העבדים

העבדים הם האנשים החשובים בבית פרעה. להם עושה פרעה משתה, לידם ובעצתם הוא מחליט את ההחלטות החשובות שלו (בראשית מ). הם מכבדים בנוכחותם את קבורת יעקב. (נ ז) הם גורמים למנוע תבן מהעבריים (שמות ה כא). לעיניהם משליך משה את מטהו והופכו לתנין (ז י). לעיניהם מתרחשת מכת דם (ז כ).  הם נענשים במכת צפרדע (ח ז) ערב (ח כ) וארבה (י ו). הם מסייעים בהחלטות של פרעה (שמות ח ה. ט לד).

היו בהם יראי שמים והיו כאלה שלא (ט כ-כא. ל). אחרי מכת ברד הם מנסים לשכנע את פרעה לשחרר את בני ישראל (י ז). בסופו של התהליך משה מתכבד גם בעיניהם. "וַיִּתֵּן ה' אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרָיִם גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם" (יא ג). הם קמים בחצי הלילה (יב ל) והם מחליטים לרדוף אחרי בני ישראל (יד ה). לכן הכבדת הלב שלהם חשובה, ומשה צריך חיזוק אחרי שהם מכבידים את ליבם.

ה' משתף את משה בתוכניות שלו

ה' משתף את משה בתוכניות שלו. "כי אני הכבדתי את ליבו". כמו שה' משתף את אברהם בהחלטות שלו למחוק את סדום. כמו שהוא משתף אותו בתוכניות שלו לגבי חיי עם ישראל,בברית בין הבתרים. כל זה כי אדם הוא בצלם אלוקים, והוא צריך להסתכל על המציאות גם מהמבט שבו ה' מנהל את העולם. לכן ה' מסביר למשה כי מכל התהליך הזה יוצא קידוש השם לדורות "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (שמות י ב).

גם בדורנו הכבדת לב היא השיטה

הרמב"ם בהלכות תשובה (ו ג) כותב כי הכבדת הלב של פרעה ועבדיו היא סוג של עונש שמכלה אותם. וכך ה' עושה גם לעם ישראל בחורבן בית ראשון. כך הוא הכביד את לב סיחון ועוג כדי לסלק אותם מדרכם של ישראל לארץ, שלא יציקו להם בעתיד. כך הקשה את לב הכנענים, לפי תועבותיהן מנע מהן התשובה, עד שעשו מלחמה עם ישראל שנאמר "כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה עם ישראל למען החרימם".

אפשר לצאת מהכבדת לב זו אם האדם מתאמץ, כך היה בימי אליהו הנביא שה' הקשה את ליבם "ואתה הסבות את לבם אחורנית" ואליהו מצליח להחזיר אותם בתשובה ולומר ה' הוא האלוקים. כך ה' מקשה את לב הכנענים ולמרות זאת הגבעונים חוזרים בתשובה, וגם הגרגשי.

כך ה' עושה עם הפלשתינאים שהקשו את ליבם לא לקבל את הסכם החלוקה בתש"ח ובזכות זאת יש לנו מדינה שאינה בגבולות החלוקה. והקשה את ליבם בששת הימים ויש לנו את ארץ ישראל היותר מורחבת. כך הוא הקשה את ליבו של ערפאת וממשיכיו לא לעשות הסכמי שלום עם ישראל, למזלנו הגדול. וכך הוא מקשה את ליבם היום. שלא יחטיאו אותנו במעשיהם הרעים והמתועבים עד להפליא.

מכת ערוב – ערבוב לעומת בנין מסודר

מכת ערוב – ערבוביא

כל ילד יודע לספר כי כי מכת ערוב היא מכה של בעלי חיים טורפים שמסתובבים בתוך ערי מצרים. "כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא והיו משחיתים בהם" (רש"י שמות ח יז). אבל למה התורה לא קוראת לערוב בשם מפורש כגון מכת טורפים, כמו כל מכה אחרת. וצריך לומר כי המהות של מכת ערוב היא מכה של ערבוב, כמו שמתרגם תרגום ירושלמי ערבוביא. ערבבו בין הג'ונגל לבין ערי בני אדם והתוצאה הייתה אסון שבו חיות היער טורפות את האנשים.

לעומת הערבוביא – סדר ופדות

מי שמתבונן בפסוקים בתורה רואה שהחל ממכת ערוב יש הפרדה בין המצרים לבין בני ישראל. במכת ערוב כתוב לראשונה שהמכה לא פגעה בעם ישראל. "וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה" (שמות ח יט). ומכאן זה ממשיך גם במכת דבר "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד" (ט ו). גם במכת ברד "רַק בְּאֶרֶץ גּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד" (ט כו). וכן במכת חושך ומכת בכורות שנכתוב עליהם בהמשך.

הבדלה לא ניכרת במכות הראשונות

לעומת זאת במכות דם צפרדע וכינים לא כתוב במפורש בתורה שהייתה הבדלה בין בני ישראל לבין המצרים. בדם כתוב "וְלֹא יָכְלוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר". בצפרדע "וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים" (שמות ז). גם במכת כינים כתוב ברמז "וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ח יב). חכמינו אמרו שגם בשלושת המכות הראשונות לא לקו בני ישראל בדם צפרדע וכינים. אבל ההבדלה לא ניכרה כמו במכת ערוב והמכות שאחריה.

המכה הראשונה שבה היה ניכר ההבדל היא מכת ערוב – ערבוב. לגודל המכה שקיבלו המצרים בערבוב והושחתה מצרים, התגדל הסדר בין ישראל לבין המצרים "וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ". וזה ממש מה שאומר הזוהר "נגף למצרים ורפוא לישראל".

ערבוביא וסדר בתקופת הגאולה

בגמרא (עבודה זרה ב.) יש הסבר על האופן שבו ה' מנהל את העולם בימות המשיח, ושמעתי פעם מהרב אורי שרקי כי התיאור של הגמרא מתאים במדויק לתרבות של ימינו והמתבונן רואה את הדברים במפורש. וכך בגמרא "דָּרַשׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, וְאִי תֵּימָא רַבִּי שַׁמְלַאי, לָעֲתִיד לָבֹא מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְסֵפֶר תּוֹרָה, וּמַנִּיחוֹ בְחֵיקוֹ וְאוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁעָסַק בָּהּ יָבֹא וְיִטּוֹל שְׂכָרוֹ. מִיָד מִתְקַבְּצִים וּבָאִים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּעִרְבּוּבְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר, "כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו" וְגוֹ'. וְאָמַר לָהֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תִּכָּנְסוּ לְפָנַי בְּעִרְבּוּבְיָא, אֶלָּא תִּכָּנֵס כָּל אוּמָּה וְאוּמָּה וְסוֹפְרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר, "וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים". וְאֵין "לְאוֹם" אֶלָּא מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר "וּלְאוֹם מִלְאוֹם יֶאֱמָץ". וּמִי אִיכָּא עִרְבּוּבְיָא קַמֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיעַרְבְּבוּ אִינְהוּ בְהַדֵי הֲדַּדֵּי – דִּלִישְׁמְעוּ מַאי דַּאָמַר לְהוּ?".

המוות המוזר של אירופה

הערבוביה הזאת שהגמרא מדברת עליה היא הערבוב שאנו רואים כעת בין האומות. לפני כ-40 שנה חתמו בעיירה שנגן הסכם לביטול כל הגבולות בין העמים באירופה מתוך מחשבה שבאמת אין הפרש בין עמים, וההפרש הזה רק מביא מלחמות, לכן הוקם האיחוד האירופי. כיון שמדובר ברעיון של הסרת מחיצות, הם פתחו את הגבולות שלהם גם למהגרים מוסלמים למרות שהם משנים את התרבות האירופאית. דת הערבוביה שלהם לא שמה גבולות וכעת יש מי שכותב ספר על "המוות המוזר של אירופה".

פריצת הגבולות של ביידן

בקדנציה הראשונה של טראמפ הוא רצה לשים גבול בין ארה"ב למקסיקו שלא יבואו משם מהגרים. בית המשפט ניסה לחסום אותו ובמאבק עיקש העביר טראמפ את המימון לבנית הגדר. כשעלה הנשיא ביידן פתחו ביידן וקמלה האריס את הגבולות של ארה"ב למהגרים שבאו מן הדרום והציפו את ארה"ב. עכשיו הנשיא הנבחר עוצר את ההגירה הפרוצה ומנסה להחזיר את הגדרת כל מדינה ומדינה לעצמה.

פריצת הגבולות של השמאל

כך מנסים גופי שמאל בישראל לחייב את מדינת ישראל לקלוט מהגרים מאפריקה ולערבב בינינו לבינם. ביננו לבין הערבים. הם נלחמים בכל חוק שמסדיר את החזרתם לארצם. הם מנסים לכפות את דעתם על העם בישראל, באמצעות עתירות אין סופיות לבית המשפט שהוא מצד אחד אטום לסכנה ומצד שני כבול לאג'נדות המוזרות של השמאל בעולם. בית המשפט הזה מנסה לכפות על אזרחי ישראל לכלכל את המהגרים הללו לפי האג'נדה ההזויה של השמאל באירופה ובארה"ב לבטל את כל הגבולות בעולם ולעשות ערבוביה בין הכל להכל. ויהי רצון שה' ישיב שופטינו כבראשונה, לשופטים שלא כבולים לתרבות שמאל שעבר עליה הכלח בכל העולם, אבל הם עדיין לא התעוררו.

התיקון הוא התורה שהיא הסדר של העולם

כנגד הערבוביה הזאת באות כל מכות מצרים ללמד שיש הבדל בין יהודי לגוי. בין מצרי לישראלי. אפילו בין השבטים יש הבדל ולשבטים יש דגלים שונים. כי לכל אחד יש את התפקיד שלו. כך פועל גוף האדם שיש בו אברים שונים שצריכים לפעול בתאום ולא בערבוביה. כשיש פריצת גבולות של תאים שלא מתחשבים בהבדל ביניהם לבין תאים אחרים יש ח"ו מחלת סרטן.

לכן הקב"ה אומר לאומות העולם "אַל תִּכָּנְסוּ לְפָנַי בְּעִרְבּוּבְיָא, אֶלָּא תִּכָּנֵס כָּל אוּמָּה וְאוּמָּה וְסוֹפְרֶיהָ". סופרי האומה הם אלו שמבטאים את רוח האומה. ומדייקת הגמרא שאין לפני ה'  ערבוביה. "וּמִי אִיכָּא עִרְבּוּבְיָא קַמֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?" הוא יכול לראות כל אחד בנפרד גם אם יעמוד בתוך אחרים שונים ממנו. כל ההפרדה ביניהם היא כדי שכל אומה תשמע את מה שעליה לתקן, שלא דומה התיקון של הנוצרים לתיקון של הישמעאלים, לא דומה התיקון של אמריקה לתיקון שצריכה לעבור אירופה. וכן סין ורוסיה וכד'. "אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיעַרְבְּבוּ אִינְהוּ בְהַדֵי הֲדַּדֵּי – דִּלִישְׁמְעוּ מַאי דַּאָמַר לְהוּ".

מכת חשך – בירור פנימי וחיצוני

חושך למצרים ואור לישראל

במכת חושך ההבדל בין ישראל לאומות עולה קומה. אם עד מכה זו ההפרש היה בכך שבני ישראל לא ניזוקו מהמכה שקיבלו המצרים, כאן הם גם קיבלו תוספת כח. בחינת "נגף למצרים ורפוא לישראל". לכן לא כתוב שלמצרים היה חושך ולבני ישראל לא היה חושך, אלא "וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמושְׁבֹתָם" (י כג). והסביר הזוהר (תקוני זהר חדש תקונא קדמאה) "דְּאִיהוּ אוֹר יוֹם קַדְמָאָה דְּאִתְּמַר בֵּהּ יְהִי אוֹר". שזה מהאור של היום הראשון של הבריאה. ובזוהר פרשת יתרו כתוב כי מהאור הזה היה אחר כך עמוד האש שהולך לפני מחנה ישראל ומיישר לפניהם את הדרך.

ארבע חמישיות מישראל מתו במכת חושך

חכמינו מספרים כי היה קושי גדול בעם ישראל כשהגאולה התקדמה וממש הייתה על הפתח. כך התורה מספרת כי במכת חושך מתו רוב עם ישראל. וכך מביא רש"י "ולמה הביא עליהם חשך? שהיו בישראל באותו הדור רשעים ולא היו רוצים לצאת ומתו בשלשת ימי אפלה, כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הם לוקין כמונו" (שמות י כב).

וזהו מה שכתב רש"י בתחילת פרשת בא על הפסוק "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים". פירש"י "ד"א וחמושים אחד מחמשה יצאו וארבעה חלקים מתו". וכן פירש רש"י על שיר השירים (פרק ב פסוק יג) "התאנה חנטה פגיה – אלו פושעי ישראל שכלו בשלשת ימי אפילה.

דתן ואבירם – אעפ"י שהיו רשעים לא נתייאשו מן הגאולה

וכדי להבין מה חשבו הרשעים הללו חשוב מאוד לראות את השאלה של הרא"ש (שמות פרק י פסוק ב) "יש לשאול מאי שנא שמתו כל הרשעים בתוך ג' ימי אפלה ודתן ואבירם לא מתו שהיו רשעים גמורים? יש לומר אף על פי שהיו רשעים לא נתייאשו מן הגאולה". ומכאן משמע שהרשעות של אלו שמתו הייתה שנתייאשו מן הגאולה ולא רצו לצאת ממצרים. וכל הרשעות הקשה של דתן ואבירם לא היתה כל כך חמורה כמו של אלה שלא רצו לצאת ממצרים.

הנשארים עשו תשובה – התחזקו בגאולה

וברש"י שיר השירים כתב שעלינו לעשות תשובה: "והגפנים סמדר נתנו ריח – אלו הנשארים מהם עשו תשובה ונתקבלו". ומהי התשובה? להתחזק בגאולה "קומי לך" – זרזי עצמך 'וישאלו איש מאת רעהו'. "כי הנה הסתיו עבר" – אלו ארבע מאות שנה דלגתים למנותם משנולד יצחק. "הגשם" – שהוא טרחותו של סתיו חלף והלך לו. כלומר שמונים ושש שנה של קושי השעבוד נגזרו עליכם והלכו להם. משנולדה מרים הקשו המצריים שעבוד על ישראל ולכך נקראת מרים על שמררום".

כל אחד לקח בנים של אלו שמתו בחושך

ובתרגום יונתן (שמות יג יח) "וכל חד עם חמשא טפלין סליקו בני ישראל מארעא דמצרים". והסביר הרה"ג יוסף סלנט זצ"ל כי כיון שמתו ארבע חמישיות, היו צריכים כל היוצאים לקחת את בניהם של הרשעים ביחד איתם לכן כל אחד יצא עם חמשה ילדים איתו ממצרים. שהם לא חטאו בחטא אביהם ולכן הם לא מתו בשלושת ימי האפילה.

רפא לישראל – בני בכורי ישראל

בני בכורי ישראל

כך הפלה ה' במכת בכורות "לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל".  ואז ההפלאה הייתה בכך שה' השרה עלינו את שכינתו, וכך נאמר לעם ישראל באותה שעה של מכת בכורות "קדש לי כל בכור" כי באותה שעה התקבע המעמד החדש של "בני בכורי ישראל". באותה שעה ה' פוסח ומדלג מבית של ישראלי אחד לבית של חברו ישראל, וכך ה' נגלה על בני ישראל במצרים בגילוי שכינה מיוחד מאוד שנתן להם כח לצאת ממצרים.

לאות על ידיך ולטוטפות בין עיניך

לכן אומר ה' למשה ברגע היציאה ממצרים לצוות את בני ישראל על התפילין שכתוב בהם בפרשה הראשונה והשניה מתוך ארבעת הפרשות, שה' מקדש כל בכור בעם ישראל באדם ובבהמה. להדגיש כי הקדושה הזו לא תלויה במעשים של בני האדם, אלא אפילו בהמה ואפילו חמור מתקדשים בקדושה הבסיסית הזו שהתקבלה מיד אחרי מכת בכורות של המצרים. וזהו "נגף למצרים ורפוא לישראל".

והקב"ה עובר ונוטל כל אחד ואחד ונושקו ומברכו

באותה שעה מתגלה גם אהבה גדולה של ה' לעמו ישראל. וכך כתוב במדרש כי כשה' ציוה על מצוות קרבן הפסח היו כאלה שלא הסכימו למול והקב"ה באהבתו אותנו עשה שיחזרו בהם ויסכימו. "אמר ר"ש בן חלפתא כיון שיצאו ישראל ממצרים אמר הקדוש ברוך הוא למשה הזהר לישראל על מצות הפסח. כל בן נכר לא יאכל בו וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו וגו". כיון שראו ישראל שפסל לערלים לאכול בפסח, עמדו כל ישראל לשעה קלה ומלו כל עבדיהם ובניהם וכל מי שיצא עמהם, שנאמר וילכו ויעשו בני ישראל".

אבל היו גם אחרים. וכך ממשיך המדרש "והרבה מהן לא היו מקבלים עליהם למול. אמר הקדוש ברוך הוא שיעשה הפסח, וכיון שעשה משה את הפסח גזר הקדוש ברוך הוא לד' רוחות העולם ונושבות בגן עדן מן הרוחות שבגן עדן. הלכו ונדבקו באותו הפסח שנאמר (שיר /השירים/ ד) 'עורי צפון ובואי תימן'. והיה ריחו הולך מהלך מ' יום.

נתכנסו כל ישראל אצל משה אמרו לו בבקשה ממך האכילנו מפסחך מפני שהיו עייפים מן הריח. היה אומר הקדוש ברוך הוא אם אין אתם נימולין אין אתם אוכלין שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת הפסח וגו' מיד נתנו עצמן ומלו ונתערב דם הפסח בדם המילה. והקב"ה עובר ונוטל כל אחד ואחד ונושקו ומברכו שנאמר (יחזקאל טז) 'ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך' וגו' חיי בדם פסח, חיי בדם מילה".

 

סיפור

   הראש שלי והראש של חכם מרדכי שווים

בעניין המעשיות של הרב יש סיפור מעניין שקשור לבבא סאלי זיע"א. פעם אחת בא אהרון אבוחצירא, כאשר היה שר בממשלה, ורעיון היה בידו להעלות את קברו של האביר יעקב אבוחצירא זצ"ל ממצרים לארץ ישראל, ובא לבבא סאלי זצ"ל לשואלו על רעיונו. שלחו הבבא סאלי שילך להתייעץ עם חכם מרדכי.

כשבא השר אל הרב זצ"ל אמר לו הרב: קודם כל, המצרים מרוויחים כסף מזה שהוא שם, באים לשם להתפלל מכל העולם, ולכן הם לא יסכימו להפסיד את רווחיהם מהעניין. נוסף לזה, האביר יעקב נקבר שם בכוונה כדי להגן על עם ישראל, המשיך הרב. כי כידוע ששם נעצרו במלחמת העולם צבאות הארורים ימ"ש, לכן צריך להיות דווקא שם עד שיבוא משיח צדקנו.

חזר השר אל הבבא סאלי ואמר לו את תשובתו של הרב.

השיב הבבא סאלי ואמר: גם אני חושב כך. אם כך, מדוע שלחת אותי? שאלו השר.

ענה לו הבבא סאלי: רציתי לראות שהראש שלי והראש של חכם מרדכי שווים.

 

מיליוני נשמות ירוצו בשמים!

באחד מימי חול המועד של פסח הגיע אדם לתפילת שחרית בבית הכנסת של הרב זצ"ל, והציג את עצמו לאחר התפילה כתושב צרפת שבא במיוחד לארץ כדי לסייע למשפחתו בחיפושים אחר אחיינית שלו, כבת 12, שהלכה לאיבוד. הוא שאל את הרב מה ניתן לעשות על-מנת למצוא אותה.

הרב אמר לו שצריך ללכת ולהתפלל עליה בציון מרן החיד"א זצ"ל בגבעת שאול, אך מכיוון שעתה חול המועד, הנשמה של הצדיק עולה למעלה לפני החג ואיננה שם. לכן ילך לבית המשפחה וייתן שם צדקה, ולפני שייתן יאמר: "צדקה זו תהיה לעילוי אותן נשמות שילכו ויודיעו למרן החיד"א שאני בא להתפלל על ציונו עבור הילדה".

"אתה יודע מה יקרה לאחר שתיתן את הצדקה?" שאל הרב והמשיך: "מיליוני נשמות ירוצו בשמים כדי לזכות במצות הצדקה שלך וירוצו לבקש את מרן החיד"א שמקומו גבוה מאוד בשמים. ואותה נשמה ראשונה שתגיע למרן החיד"א ותאמר לו זאת, היא זו שתזכה במצות הצדקה. ואז נשמת מרן החיד"א תופיע בציון, ותלכו מייד לשם ותדליקו נר לכבוד מרן החיד"א. ותתפללו שם ובזכותו תיוושעו ותימצא הילדה". הם עשו כדבריו של הרב, והילדה נמצאה מייד אחר כך.

 

שאלות

ענווה פסולה. איך אדם יכול להמשיך ללמוד כשהוא אומר לעצמו שהוא כלום, והוא שפל? איך יש סיפוק בלימוד במחשבה כזאת?

ענווה זה לא לומר לעצמך שאתה כלום! משה רבנו היה העניו מכל ועדיין עשה הרבה דברים (עשרת המכות, קריעת ים סוף, 40 שנה במדבר, חיסל את סיחון ועוג וכו'). ענווה זה לדעת שהכוחות שיש לך ושאתה צריך להשתמש בהם – הם מהקב"ה!

חליבה נוכרית. מה זה חלב נוכרי ולמה יש שלא אוכלים?

מדובר בחלב שנוכרי חלב מהבהמה. הגזירה של חז"ל היא מחשש שהנוכרים מערבים בזה גם דברים אחרים. יש מתירים בימינו כי אין חשש ערבוב, אך אנו איננו מתירים.

גאולה מפיגועים. יש לי חבר שמאוד לחוץ מהפיגועים, ולא מבין למה הגאולה לא מגיעה. איך להרגיע אותו?

גדולי הרבנים אמרו שאנחנו בתוך הגאולה. כמו בני-ישראל שיצאו ממצרים והיו בדרך לארץ ישראל. עוד צריך לדעת מה שכתב הרמח"ל, כי אם יש חושך והסתר, זה אומר שהקב"ה עכשיו מכין את הגאולה! כמו משה שנשלח להוציא את ישראל ובגלל זה פרעה מקשה את לבו ומכביד את העבודה.

 

שיתוף

hse.org.il.txt

ספר חדש!
הלכות מלחמה ושלום

מעלת הלוחמים – הלכות אומץ וגבורה 
מאת הרב שמואל אליהו שליט"א