בתפילין מניחים על היד ועל הראש. יש ארבע פרשיות: שתיים – "קדש" ו"והיה כי יביאך" – שכתובות בפרשת השבוע ועוסקות ביציאת מצרים, ושתיים – "שמע" ו"והיה אם שמוע" – שעוסקות במציאות של ימינו. אם תתנהג כמו שצריך, ירד גשם. הקב"ה ישפיע עליך טוב, ואם להפך חס ושלום, אז להפך.
כל ארבעת הפרשיות האלה מלמדות דבר אחד: האלוקים, שהוא ה' אין סוף, לא רק מלא כל הארץ כבודו. הוא גם מתייחס למה שקורה כאן בארץ. הוא כרת ברית עם אברהם והוא מקיים אותה. אתה יכול להגיד: מה אכפת לו? היקום? מיליארדי מיליארדים של כוכבים? מה? מה הוא מתייחס אלינו?
כן, כל התפילין אומרות כן, הוא מקשיב לכל אחד, שומע תפילת כל פה. הוא הבטיח ומקיים. הוא נמצא בגובהי מרומים, אבל גם פה בארץ. את ההבנה הזאת אנחנו לומדים ביציאת מצרים ואומרים אותה בפרשיות "קדש" ו"והיה כי יביאך", ולומדים אותה גם בזה שהקב"ה הוא פה בארץ, הבטיח ומקיים. הבטיח להחזיר אותנו לארץ וקיים, הבטיח ברכה בארץ וקיים. וכן על זה הדרך.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן!