למה פרשת משפטים לפני הלכות המקדש?
בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ
בתפילת ראש השנה אנחנו מתארים את הגודל של מעמד הר סיני במילים: "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּם קוֹלֶךָ. וְנִגְלֵיתָ עֲלֵיהֶם בְּעַרְפְּלֵי טֹהַר. וְגַם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ חָל מִלְּפָנֶיךָ. וּבְרִיּוֹת בְּרֵאשִׁית חָרְדוּ מִמֶּךָּ. בְּהִגָּלוֹתְךָ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי. לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת. וַתַּשְׁמִיעֵם אֶת הוֹד קוֹלֶךָ. וְדִבְּרוֹת קָדְשְׁךָ מִלַּהֲבוֹת אֵשׁ. בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ. וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפַעְתָּ". מעמד שמהדהד מסוף העולם ועד סופו.
חכמינו אמרו שהתורה ממשיכה להישמע כל הזמן, והם קול גדול שלא פוסק, ובכל יום יוצאת בת קול מהר חורב. אם כן מדובר במעמד שנמשך מאז מתן תורה לנצח.
המשכן – המשכת האור הגדול של מעמד הר סיני לדורות
ההמשך הטבעי למעמד גדול זה הוא הקמת המשכן. הדיבור מהמשכן יהיה כמו הדיבור שהיה בהר סיני, רק שבמעמד הר סיני הדיבור היה זמני, ואילו במשכן ובמקדש הדיבור יהיה קבוע, שכל הנביאים מקבלים את הנבואה שלהם ממקום המקדש.
כך היה המשכן המשך של מעמד הר סיני בכך שהשכינה התגלתה עליו תמיד. והסימן לזה עמוד אש ועמוד ענן: "וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר: כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה אֵשׁ לָיְלָה" (במדבר ט, טו). והענן והאש הם המשך לאש הגדולה שהייתה במעמד הר סיני, ולכיסוי של ההר בענן וערפל. על כל זה אמר הרמב"ן "וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר" (הרמב"ן שמות כה א).
במקום מקדש ומשכן עוסקים בזכויות גר יתום ואלמנה
הפלא הגדול הוא שההמשך הטבעי של המשכן לא כתוב בתורה מיד אחרי פרשת מעמד הר סיני, אלא יש באמצע עיסוק בזכויות של העבד העברי שבזבז את הכסף שגנב ונמכר כדי לשלם את גניבתו. כן עוסקת הפרשה במכה איש ומת ובמכה איש ונפצע. במכה את עבדו ונפצע או במכה אביו ואמו. במקלל אביו ואמו ובגנב הבא במחתרת שאין לו דמים. כך עוסקת התורה מיד אחרי מעמד הר סיני הגדול במריבות של אנשים שגורמים הפלה לאישה שלא קשורה למריבה. "וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ".
כל התורה תלויה במשפט
הרמב"ן (שמות פרק כא פסוק א) מסביר כי ההקדמה של המשפטים היא בכוונת מכוון. כי רצה להקדים להם המשפטים. וכן אמרו במדרש רבה (שמות ל טו) "כל התורה כלה תלויה במשפט, לכן נתן הקב"ה דינין אחר עשרת הדברות". כי בלי תיקון מערכת המשפט – אין מקדש ואין משכן בישראל.
בלי תיקון המשפט – אין משכן ומקדש
מערכת ששוברת את זרוע הרשעים
התורה אומרת, ובעקבותיה רוב הנביאים, כי בלי משפט צדק לחלשים, לעבד, לגר, ליתום ולאלמנה אין משמעות לבית המקדש. ובאמת צריך צדק גם לחזקים וגם לחלשים, אלא שדרכו של עולם שהחלשים נרדפים. ואם אדם עושק אנשים אחרים, או אפילו אם לא עושק בעצמו אלא מתעלם מעושק של אחרים ולא מגן על הנרדפים – אין לבית המקדש ולמשכן שום משמעות, הוא נחשב לעצים ואבנים.
אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה
כך אומר הנביא ירמיהו (ז, ד-יא) לאנשי ירושלים שהיו באים להקריב קרבנות ולהתפלל בבית המקדש אחרי שעשקו את שכניהם החלשים: אם תמשיכו בדרך העושק יחרבו ירושלים ובית המקדש, עם ישראל ייהרג בחרב נוקמת, והשאריות שיינצלו – ילכו לגלות קשה ומרה.
עם ישראל לא שומע לדברי הנבואה של ירמיהו. הוא העדיף לשמוע לנביאי שקר שהשלו את עצמם ואמרו לעם: אל תפחדו. כמו שה' עשה נס בימי חזקיהו והכה את כל צבא אשור, כך ה' יכה את צבא נבוכדנצר שיבוא להחריב את ירושלים. ה' לא ייתן להחריב את ביתו, את היכל ה'.
אומר להם ירמיהו כמה שנים לפני החורבן: יש לכם אפשרות לתקן. "אַל־תִּבְטְח֣וּ לָכֶ֔ם אֶל־דִּבְרֵ֥י הַשֶּׁ֖קֶר לֵאמֹ֑ר הֵיכַ֤ל ה֙' הֵיכַ֣ל ה֔' הֵיכַ֥ל ה֖' הֵֽמָּה: כִּ֤י אִם־הֵיטֵיב֙ תֵּיטִ֔יבוּ אֶת־דַּרְכֵיכֶ֖ם וְאֶת־מַֽעַלְלֵיכֶ֑ם אִם־עָשׂ֤וֹ תַֽעֲשׂוּ֙ מִשְׁפָּ֔ט בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֥ין רֵעֵֽהוּ: גֵּ֣ר יָת֤וֹם וְאַלְמָנָה֙ לֹ֣א תַֽעֲשֹׁ֔קוּ וְדָ֣ם נָקִ֔י אַֽל־תִּשְׁפְּכ֖וּ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְאַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים לֹ֥א תֵלְכ֖וּ לְרַ֥ע לָכֶֽם: וְשִׁכַּנְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם".
עבודה זרה ותרנית היא
בני אותו הדור לא שמעו לירמיהו, היה נעים יותר לשמוע אל דברי נביאי השקר שלא דורשים מהאנשים לשנות את אורחות חיים. לא דורשים מהם מאמץ. לא דורשים מהם לשחרר את העבדים אחרי שבע שנים. "עבודה זרה ותרנית היא". היא לא דורשת מהאדם להפסיק את העוול שלו. לצערנו כך הייתה הנצרות שלא דרשה מהאדם לקיים את המצוות. די בכך שהוא מאמין, ועל העוולות שהוא יעשה הוא יכפר בתשלום לכומר.
"הִנֵּ֤ה אַתֶּם֙ בֹּטְחִ֣ים לָכֶ֔ם עַל־דִּבְרֵ֖י הַשָּׁ֑קֶר לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל: הֲגָנֹ֤ב׀ רָצֹ֙חַ֙ וְֽנָאֹ֗ף וְהִשָּׁבֵ֥עַ לַשֶּׁ֖קֶר וְקַטֵּ֣ר לַבָּ֑עַל וְהָלֹ֗ךְ אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם". כשאתם כך, בית המקדש לא יציל אתכם. "וּבָאתֶ֞ם וַעֲמַדְתֶּ֣ם לְפָנַ֗י בַּבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר נִקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֔יו וַאֲמַרְתֶּ֖ם נִצַּ֑לְנוּ לְמַ֣עַן עֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כָּל־הַתּוֹעֵב֖וֹת הָאֵֽלֶּה: הַמְעָרַ֣ת פָּרִצִ֗ים הָיָ֨ה הַבַּ֧יִת הַזֶּ֛ה אֲשֶׁר־נִקְרָֽא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו בְּעֵינֵיכֶ֑ם גַּ֧ם אָנֹכִ֛י הִנֵּ֥ה רָאִ֖יתִי נְאֻם־הֽ'".
לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם – אם אתם לא דנים דין יתום ואלמנה
ישעיהו הנביא הסביר בדור לפני ירמיהו שכאשר יש עושק – אלוקים מתעלם מעבודת בית המקדש. אין לה שום ערך "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ". הקרבנות שלכם הם תועבה בשבילי "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי: כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי" (ישעיהו א).
אחרי שתפסיקו עם העוול ותעשו משפט צדק, אפשר יהיה לבנות את ירושלים. "שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה". וגם אני אעזור לתקן "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה".
אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ
כל מה שאומרים הנביאים רמוז בפרשה הזו שמלמדת כי בלי משפט לא יהיה משכן ומקדש. אם תתקנו את מערכת המשפט תוכלו לבנות את המשכן ואשכון בתוכו. בפרשת משפטים אנו פוגשים את כל אלה שנח לעשוק אותם. את העבד ואת השכיר, את הגר היתום והאלמנה.
והתורה מזהירה בפרשה זו ומשתמשת במילים חריפות להסביר למה לא לפגוע בהם: "וְגֵ֥ר לֹא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: כָּל־אַלְמָנָ֥ה וְיָת֖וֹם לֹ֥א תְעַנּֽוּן: אִם־עַנֵּ֥ה תְעַנֶּ֖ה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם־צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַעֲקָתֽוֹ: וְחָרָ֣ה אַפִּ֔י וְהָרַגְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם בֶּחָ֑רֶב וְהָי֤וּ נְשֵׁיכֶם֙ אַלְמָנ֔וֹת וּבְנֵיכֶ֖ם יְתֹמִֽים".
צדק ומשפט – כיסא ה' בעולם
צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ
הצדק והמשפט מכינים את כיסא מלכותו של ה' בעולם. "צֶ֣דֶק וּ֭מִשְׁפָּט מְכ֣וֹן כִּסְאֶ֑ךָ חֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת יְֽקַדְּמ֥וּ פָנֶֽיךָ" (רבנו בחיי). כסאו של ה' נקרא במקומות אחרים כיסא הכבוד, ובהמשך נסביר את פירוש הביטוי. מה שחשוב לומר כאן הוא שכיסא הכבוד נבנה באמצעות הצדק והמשפט.
כן אומר דוד המלך בתהילים "וה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ: וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים" (תהילים ט, ח). וכך אנחנו מוצאים את התיאור הזה גם בפרקים של "לכו נרננה" המכוונים לתקופת הגאולה (רש"י תהילים צו א), ושם כתוב: "ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים: עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ".
כיסא ה' – גילוי מלכות ה' בעולם
בביטוי כיסא ה' אין הכוונה, כמובן, לכיסא פיזי מוחשי. כיסא הוא ביטוי של כיסא המלכות, וכשמדברים על כיסא ה' הכוונה היא לגילוי מלכות ה' בעולם. מלכות פירושה שכל בני האדם יהיו מודעים לנוכחות ה' ופועלים על פי מצוותיו של ה' מתוך אהבה ושמחה או מתוך קבלת עול מלכותו.
מלכות פירושה מודעות לערכי הצדק והיושר שה' קבע בתורה ומתנהלים על פיהם. זה הפירוש הבסיסי של המושג "כיסא הכבוד" – כיסא מלכות שנובע מתוך הכבוד שבני האדם בעולם נותנים לנוכחות ה' בעולם, וממילא לא עושים עוול. ואם עושים – נענשים על ידי מערכת המשפט והצדק.
כיסא מלכות של מלכי בית דוד
כן אומר ישעיהו הנביא שגם כיסא מלכות בית דוד נבנה במשפט ובצדק "וְהוּכַן בַּחֶסֶד כִּסֵּא וְיָשַׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּאֹהֶל דָּוִד שֹׁפֵט וְדֹרֵשׁ מִשְׁפָּט וּמְהִר צֶדֶק". רש"י ומפרשים אחרים אומרים כי הכוונה היא למלך חזקיהו שמולך באמצעות משפט צדק ובאמצעות חסד ואמת. באופן הזה מתנהלת כל מלכות בית דוד, החל מדוד המלך עד שלמה ועד חזקיהו המלך.
התרגום והמדרש אומרים כי הפסוק הזה מתאר גם את מלך המשיח שהוא מלך מצאצאי דוד המלך וכיסא מלכותו בנוי על משפט צדק. ההבדל הוא שאצל דוד המשפט היה בעם ישראל בלבד. אצל שלמה זה כבר היה עולמי, ובמלך המשיח זה יהיה מסוף העולם ועד סופו. עולם צודק ומתוקן.
וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה'
הפלא הגדול הוא שמלכות ה' מתגלה בעולם דרך מלכות בית דוד. כך אומר הפסוק בדברי הימים ששלמה יושב על כיסא ה'. זה ביטוי מופלא שכתוב במפורש: "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו וַיַּצְלַח וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א פרק כט כג).
הפירוש הוא שמלכות ה' מתגלה דרך מלכות ישראל. על זה אנחנו מתפללים "גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה". מלכות ה' מתגלה בעולם כששלמה המלך שופט על פי משפט ה'. כך נאמר בשיר המעלות בתהילים "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ: עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם: יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו: שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה': כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד" (תהילים קכב).
המקדש – כיסא ה' בעולם
כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ
למדנו שהצדק והמשפט הם יסוד המקדש. ולמדנו שהצדק והמשפט הם יסוד כיסא מלכות ה' בעולם. לפי זה כיסא כבוד ה' הוא בבית המקדש בירושלים. כך אומר הפסוק "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ" (ירמיה יז). בית המקדש הוא כיסא ה' בעולם.
כך גם אנו שרים בשירת הים "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲ-דֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ". המקדש הוא מקום גילוי נוכחות ה' בעולם. לכן בבית המקדש יושבים שופטי הצדק של עם ישראל.
כשחוטאים – הקב"ה מסלק שכינתו
כשעם ישראל חוטא הקב"ה מסלק שכינתו והיא עולה לשמים: אָמַר רַב יְהוּדָה בַר אִידִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, עֶשֶׂר מַסָּעוֹת נָסְעָה שְׁכִינָה, מִקְּרָאֵי, וּכְנֶגְדָּן גָּלְתָה סַנְהֶדְרִין – מִגְּמָרָא. עֶשֶׂר מַסָּעוֹת נָסְעָה שְׁכִינָה – מִקְּרָאֵי, מִכַּפּוֹרֶת לִכְרוּב, וּמִכְּרוּב לִכְרוּב, וּמִכְּרוּב לְמִפְתָּן, וּמִמִּפְתָּן לְחָצֵר, וּמֵחָצֵר לְמִזְבֵּחַ, וּמִמִּזְבֵּחַ לְגַג, וּמִגַּג לְחוֹמָה, וּמֵחוֹמָה לְעִיר, וּמֵעִיר לְהַר, וּמֵהַר לְמִדְבָּר, וּמִמִּדְבָּר עָלְתָה וְיָשְׁבָה בִמְקוֹמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (הושע ה) "אֵלֶךְ אָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי" (ראש השנה לא).
כך נאמר בנבואת ישעיהו, כשנאמר על עם ישראל "גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה" ה' אומר "כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי" (ישעיהו סו). בית המקדש לא מתאים לי כי "שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר – מַכֵּה אִישׁ", ואני מחפש אנשים שתוכם רצוף אהבה בשביל לבנות את בית המקדש.
כשמתקנים – ירושלים כיסא ה' בעולם
כשיש תשובה השכינה חוזרת לשכון בתוכנו. כך אומר הנביא "שׁ֣וּבוּ בָנִ֤ים שׁוֹבָבִים֙ נְאֻם־ה֔'". עולים לארץ ישראל ולירושלים "וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶחָ֣ד מֵעִ֗יר וּשְׁנַ֙יִם֙ מִמִּשְׁפָּחָ֔ה וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם צִיּֽוֹן". יש לעם ישראל מנהיגים טובים. "וְנָתַתִּ֥י לָכֶ֛ם רֹעִ֖ים כְּלִבִּ֑י וְרָע֥וּ אֶתְכֶ֖ם דֵּעָ֥ה וְהַשְׂכֵּֽיל" מתוך כך יש לעם ישראל ילדים טובים ורבים "וְהָיָ֡ה כִּ֣י תִרְבּוּ֩ וּפְרִיתֶ֨ם בָּאָ֜רֶץ בַּיָּמִ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ נְאֻם־ה֔'".
בשלב הזה כל ירושלים תיקרא כיסא ה' ולא רק בית המקדש. "בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא יִקְרְא֤וּ לִירוּשָׁלִַ֙ם֙ כִּסֵּ֣א ה֔' וְנִקְו֨וּ אֵלֶ֧יהָ כָֽל־הַגּוֹיִ֛ם לְשֵׁ֥ם ה֖' לִירוּשָׁלִָ֑ם" וממילא יקבלו עליהם צדק ומשפט "וְלֹא־יֵלְכ֣וּ ע֔וֹד אַחֲרֵ֕י שְׁרִר֖וּת לִבָּ֥ם הָרָֽע" (ירמיהו ג, יד-יז). וכמו שכתוב בכל דברי הנביאים "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי". וכן "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".
היעדים הקטנים בדרך למלכות ה'
היעד הגדול – מלכות ה' על כל העולם
היעד הגדול הוא מלכות ה' על כל העולם. "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". היעד הגדול הוא צדק בכל העולם. אנחנו חייבים להיות תמיד קשורים ביעד הגדול, בחיי העולם כולו. לכן אנחנו מתפללים כל יום על בניין ירושלים ועל החזרת מלכות בית דוד. היו דורות שלא ידעו כלל איפה נמצאת ירושלים ומהי מלכות בית דוד. הם לא ויתרו על התפילה הזאת ובזכותה אנחנו פה בירושלים.
איזון בין חיי עולם לחיי שעה
יש גם חיי שעה וגם להם יש מקום. ואנחנו צריכים גם להתפלל על חיי השעה, על אוכל ועל פרנסה, על רפואה ועל שלום. התפילה שלנו בימי החול מורכבת גם מחיי עולם וגם מחיי שעה. אנחנו מתפללים גם על הגאולה השלמה וגם על רפואה, פרנסה ושלום. חכמינו מלמדים אותנו שצריך תמיד לשמור על האיזון ביניהם. כי אם אדם נסחף להתפלל רק על חיי שעה הוא יכול להמשיך לחיות כל חייו בחו"ל. הוא יהיה עסוק כל חייו בחיי השעה.
איך שומרים על איזון?
כך מסופר בגמרא: "רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה והוא סבר זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד" רבא רואה את רב המנונא מאריך בתפילתו. תמה רבא: מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה? והגמרא אומרת כי רב המנונא חשב שיש זמן לעסוק בתורה שהיא חיי עולם ויש זמן להתפלל על צרכים שהם חיי שעה.
הסביר הבן איש חי שהתמיהה של רבא היא לא על עצם התפילה של רב המנונא, כי כנראה גם רבא התפלל את התפילות שתיקנו חז"ל. כל התמיהה שלו היא על כך שרב המנונא האריך בבקשות פרטיות שלו שהרי כתוב "צלותיה" שפירושו תפילתו. תמה רבא ואמר הרי התורה של רב המנונא היא אוצר עולמי. היא תילמד באלפי השנים הקרובות על ידי מאות אלפי תלמידי חכמים, היא יותר חשובה מכל צרכים של רפואה ופרנסה פרטית (בן יהוידע שבת י.).
מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה?
על חשיבות חיי השעה וחיי העולם אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור המפורסם של רבי שמעון שיוצא מהמערה עם בנו רבי אלעזר. בפעם הראשונה שהם יוצאים מהמערה ורואים אנשים שחורשים וזורעים. "אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה? הם לא הבינו איך אנשים מוכנים להתעסק בדברים כל כך פעוטים. הגמרא מספרת: "כל מקום שנותנין עיניהן – מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!".
לא פוסק על פי בת קול
רבי אלעזר ורבי שמעון מבינים שהם טעו וחוזרים למערה לי"ב חודש. אחרי י"ב חודש של תיקון "יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר – הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה". ולכאורה איך הכה רבי אליעזר שדה שחורשים בה וזורעים אחרי שיצאה בת קול ותמהה "להחריב עולמי יצאתם?". ואולי אמר רבי אליעזר לא פוסקים הלכה על פי בת קול. וכיוון שלפי דעתו יהודים צריכים להיות ממוקדים בחיי עולם, הוא המשיך להכות עד שנתפייס בגלל הזקן עם ההדסים.
דרושים בעולם קנאים לחיי עולם
יש שואלים למה רבי שמעון מנסה לפייס את רבי אלעזר בסיפור ההדסים, היה יכול לומר לו שיפסיק להכות כמו שהוא סבור וכמו שאמרה בת הקול. והתשובה היא שידע רבי שמעון שצריכים בעולם אנשים כמו רבי אלעזר שקנאים לחיי העולם. אפילו אם זה רבי אלעזר שבסוף יסכים עם אביו. צריך שהקנאות הזו תתגלה בעולם.
אם לא יהיו אנשים כמו רבי אלעזר ייסחפו האנשים ויתמקדו בכוונתם רק בחיי השעה הדוחקים וישכחו את שליחותו הגדולה של עם ישראל, כפי שקרה בהיסטוריה וכפי שקורה כעת אצל רבים מיהודי חו"ל שמעדיפים חיי שעה על חיי עולם.
מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה
עוד על היחס בין חיי עולם לחיי שעה בגמרא שם "רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא והוו עסקי בשמעתא נגה לצלויי והוה קא מסרהב רבי ירמיה קרי עליה רבי זירא מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה". רבי ירמיה היה יושב ללמוד תורה לפני רבי זירא והגיע זמן התפילה. רמז רבי ירמיה לרבי זירא כי צריכים להפסיק את הלימוד בשביל התפילה. קרא עליו רבי זירא את הפסוק "מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה". ובאמת אלו מילים קשות. למה התפילה שלו תועבה? ולמה אמר גם?
צריך לומר שגם רבי זירא ידע שיש זמן תפילה. אבל הוא הבין גם כי אם הם יעצרו את הלימוד שלהם ואת התובנות שיש להם כעת בלימוד התורה, תרד עוצמת הלימוד והדיוק שלו לא יהיה כמו אם ילמדו ברצף. על כן אמר רבי זירא, עוסק במצווה פטור מהמצווה כמו מי שתורתו אומנתו.
ידע רבי זירא את גודל תורתו של רבי ירמיה, ידע שהוא יזכה לכוון לאמיתות התורה והתורה שלו תהיה ברכה לדורי דורות. אם רבי זירא ממשיך בלימוד זאת אומרת שהוא מבין כי בעת המיוחדת הזאת צריך לוותר על התפילה של חיי שעה למען חיי העולם.
ומפני מה תפילתו תועבה? כי מי שלא לומד תורה ומבין את רצון ה', עלול להתפלל לדברים לא נכונים ולא טובים. הוא לא יודע מה היעד של העולם, מה הצרכים של העולם בעת הזאת. והתפילה שלו תהיה בטעות – טועה בה.
משה מתפלל על חיי שעה
ומנין שבכלל מותר להתפלל על חיי שעה? ממשה רבנו שהתפלל ואפילו זעק לפני ה' להסיר את מכת הצפרדעים ממצרים. וכך הוא מעתיר לפני ה' על מכות ארבה, ברד וערוב. צריך לומר כי משה התפלל בשיא הכוונה שלו (צרור המור). ידע משה כי זה צורך העולם בשעה זו. למרות שהתפילה היא חיי שעה ופרעה בסופו של דבר יהתל במשה ולא ישחרר, אעפ"כ משה מתפלל על כך כי קשיות הלב של פרעה היא חלק מהתהליך של הגאולה.
וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ
השבוע אמרתי באחד השיעורים שאני מתפלל על ראש הממשלה, על הקבינט ועל הממשלה כולה שתקבל החלטות נכונות. ראש הממשלה עושה מלאכה חשובה במלחמה בעזה. צה"ל בפיקודו הרג עשרות אלפי מחבלים, הרס מאות אלפי בתים, החריב מפקדות ומנהרות טרור, הגלה ממקומם יותר ממיליון תומכי טרור, הרג חלק גדול ממנהיגי המחבלים ורודף אחרי השאר. אני לא יודע כמה מנהיגים מוכשרים כמוהו יש בעולם שיכולים לעשות מלאכה כל כך חשובה.
צריך להתפלל גם על הקבינט. הם אחראים על כל כך הרבה דברים חשובים במלחמה הזו. הם צריכים להיות חזקים ולקבל החלטות נכונות. ובשעה כל כך חשובה יש אנשים שטועים לתקוף את ראש הממשלה ואת השרים חברי הקבינט. אנחנו חייבים להתפלל להצלחתם.
שאלו אותי כמה תלמידי חכמים חשובים: אם כבר אתה מתפלל, תתפלל על מלך המשיח ועל גאולה שלמה ובית המקדש וכד'. אמרתי להם שצריך להתפלל גם על חיי עולם וגם על חיי שעה. אנחנו עכשיו בשעה שצריך תפילה על ראש הממשלה ועל הקבינט. הרבה דברים תלויים בהם והם צריכים את הכוח של התפילות והמחשבות הטובות שלנו. וצריכים לקבל על עצמנו לא לומר עליהם לשון הרע, אלא רק דברים טובים. ובעזרת ה' אנחנו מתפללים גם על גאולה שלמה ובניין שלם של ירושלים. ויהי רצון שיתקבלו תפילתנו ברצון ונזכה לקיים "עַל כֵּן אוֹדְךָ בַגּוֹיִם ה' וּלְשִׁמְךָ אֲזַמֵּרָה" אמן.