שאלות ותשובות
אחי היקר, אתה כל כך צודק. הפקודות הללו נובעות מתפיסה לא נכונה של המציאות. כבר כתבתי לך כי רק כשאנחנו ביחד אנחנו מנצחים, ולכן אנחנו מסכימים להתיישר אל מול הפקודות שבעיננו הם מוטעות. עם זאת חובה עלינו לנסות לשנות את הפקודות.
כבר סיפרו לי הרבה חיילים כי המפקדים בשטח מבינים שהפקודות שניתנו בעבר לא מעשיות היום, והם משנים את ההוראות לחיילים בשטח לפי השכל הישר, ולפי הרצון להגן על החיים שלהם. אני חושב שצריך לעודד את התופעה הזו, סוף סוף לא יכול פקיד בחדר ממוזג לקבוע את הנהלים לחילים שנמצאים תחת אש.
האחריות של המפקדים לחיים של החיילים שלהם היא מעל ומעבר לכל הוראה של פקיד או משפטן שקיבל את ההכשרה שלו במקום שמנותק מהשטח.
חשוב מאוד שנזכיר לעצמנו כי בסופו של דבר צריכים להשקיע בחינוך. בסופו של דבר הערכים של העם הזה הם אלו שמשנים את הפקודות. ככל שהעם יהיה יותר מלא ערכים, כל הפקודות יהיו יותר שפויות והגיוניות. ושווה להשקיע בערכים של אדם אחד, ובוודאי גם בערכים של מספר גדול של אזרחים, כי ככל שירבו אנשים שמחזיקים בערכי היהדות, ימעטו האנשים שמחזיקים באמונות שווא של שלום מדומה, אם רק נסכים להתפרק מכל נכסינו.
חשוב שתביני כי את שותפה מלאה במלחמה. בלי החוסן שלך, בעלך לא יוכל להלחם. לא יוכל להגן על עם ישראל. לא יוכל למצות את כל היכולות שלנו להשמיד את החמאס ולתת אפשרות למדינת ישראל להתקיים.
אין ספק שכשאדם לובש מדים ונמצא באזור הקרבות, יותר קל להרגיש את גודל השעה. כשרואים את הבנינים בעזה נופלים ואת המחבלים הרוגים, קל להרגיש את העשיה. קשה לאשה להרגיש את גודל העשיה כשהיא נמצאת ליד הכיור והחיתולים, היא עלולה לרגע לפספס את גודל האחריות והחשיבות שלה, החיים שלה ושל המשימה שהיא ממלאת.
חשוב מאוד שתזכירי לעצמך כל הזמן, כי את שותפה במערכה הזו – לא פחות מאשר בעלך והחיילים שאיתו. השכר שלכם בעולם הבא הוא יחד.
זה נכון שיש ריחוק זמני בין הלוחמים בחזית לבין האשה בבית. אי אפשר אחרת, אם הבעל לא יהיה מרוכז במשימות שלו, הוא וחבריו יכנסו לסכנה. הוא לא יכול לחלק את תשומת הלב שלו לבית ולמערכה. המערכה הזאת חייבת את כל תשומת הלב, וחלק מההקרבה שלנו בעת המערכה היא לדעת כי באופן זמני, תשומת הלב החיצונית של הבעל לא תהיה לבית.
אבל חייבים להדגיש כי זה ממש זמני וחיצוני. בעומק הדברים הבעל מוכן למסור את כל היקר לו למען הבית שלו, למען האזרחים, והאשה והילדים שלו הם האזרחים הראשונים שהוא חושב עליהם כשהוא נלחם ביחד עם חבריו.
לכן תנסי להתחבר כל הזמן לגודל השותפות שלך במערכה כל כך חשובה. תזכירי את זה לעצמך כל הזמן. בשיחות שלכם רק לתת לו כח. לא להעמיס עליו שום דבר מעומסי הבית.
בעלך משקיע הרבה בשביל המשימה הגדולה בדרכים שלו, וגם את משקיעה בשביל המשימה הגדולה הרבה בדרכים שלך.
ביחד אתם מנצחים וביחד כולנו ננצח.
אין ספק כי מי שנהרג בגלל שהוא יהודי – נקרא מת על קידוש השם. זה לא קידוש השם כמו מי שנלחם ונהרג, אבל מי יכול לעשות חשבונות מי יותר גדול ממי.
ההלכה אומרת כי אנשים בארוע כזה בוודאי כולם עושים תשובה גדולה על כל מה שטעו בחיים.
אבל העיקר לא מדובר פה במלחמה פרטית של אלה שהיו במסיבה. הם נרצחו באכזריות רק כי הם היו יהודים. המטרה של הרוצחים הייתה לפגוע בעם היהודי.
לכן כל בית ישראל יבכו את השריפה הזו. כל אחד צריך להרגיש כי אח שלו נהרג. הפגיעה שנפגע היהודי במסיבה היא פגיעה בו.
אין לך "כל ישראל ערבים זה בזה" כמו ההרוגים שהיו במסיבה, בשדרות, באופקים, בתל אביב או בקיבוצים.
אוסיף ואומר כי גם אלא שאינם יהודים שנהרגו בגלל שהיו ביחד עם יהודים, נהרגו בגלל ששם ה' נקרא עליהם. נהרגו כי הרוצחים רצו לפגוע בקדושת שמו יתברך שנקרא עלינו והרגו אותם.
לכן התשובה היא שהם מתו על קידוש השם. וה' ינקום נקמת דמם השפוך, ואנחנו נהיה השלוחים של ה' לנקמה הגדולה הזו.
אנחנו לא דוחים את בקשת הגשמים, אבל אנחנו מבקשים שה' ימטיר גשמים רק במקום הנכון. כאמור: "וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וְחֶלְקָה אֲשֶׁר לֹא תַמְטִיר עָלֶיהָ תִּיבָשׁ". (עמוס ד)
כמו כן אנחנו נתפלל על כך שה' ימטיר על הרוצחים אש וגפרית. ככתוב "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ, אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ". (יחזקאל לח).
לכן כדאי של הציבור יוסיף אחרי "ותן טל ומטר לברכה":
"אָנָּא ה' הַמְטֵר עַל אוֹיְבֵינוּ גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף, אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ, אֵשׁ וְגָפְרִית וְאַבֵּד אוֹתָם מִן הָעוֹלָם. אָנָּא ה' הַמְטֵר עַל חַיָּלֵינוּ גִּשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה בְּמָקוֹם שֶׁמּוֹעִיל לָהֶם וְלֹא בַּמָּקוֹם שֶׁמַּפְרִיעַ. כָּאָמוּר. "וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר".
התיקון שלך הוא חלק מהתיקון של העולם. מהתפילות של ראש השנה אנחנו לומדים כי כילוי הרוע בעולם הוא בסיס להמלכת ה' בעולם. כך אנחנו אומרים "וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה. כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ" ומיד אחר כך "וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ. בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ". מלכות ה' לא יכולה להתגלות אלא בעולם שמתוקן מהרוע והרשע.
אחת מהפנים הרעות ביותר של הרשע היא הניצול המיני שמוגדר בתורה כרצח. רק שבשונה מרצח רגיל שמתרחש בזמן קצר, הנפגע או הנפגעת סובלים מהרצח הנפשי שלהם כל הימים במשך שנים רבות.
ההחלטה של הנפגעים לתקוף את הפוגע היא התרומה הגדולה שלהם לכילוי הרוע ולהמלכת ה' בעולם. העזרה שלנו לנפגעים, היא התרומה הגדולה שלנו לאותה מלאכה חשובה. הדרך העדיפה לכילוי הרוע היא כמובן בחזרה בתשובה של הפוגע. אבל כששערי תשובה ננעלים והרשעים לא מחפשים דרך תשובה. חייבים לדון אותם על פי דרכה של תורה. כשתושבי סדום לא מסכימים – העיר עולה בלהבות השמימה. זה נכון בסדום, וזה נכון גם בכל מקום שיש פגיעות מיניות.
ההחלטה השניה החשובה היא ההחלטה להצליח בחיים. נצחון הוא לא רק בעונש לפוגע. הנצחון על הרע מתרחש בהצלחה שלך. במחשבות החיוביות שלך. בחתונה שלך. אחת הרעות שהפוגעים עושים היא נטיעת רגש אשמה אצל הנפגעים. הם אומרים לנפגעות המנוצלות שהן אשמות. הם המפתות, השותפות לפשע. הם מפחידים אותן לא לגלות כדי שלא יוקיעו אותן. הם גם אומרים לנפגעות כי אף אחד לא יאמין להן כי הן קטנות וחלשות ואני (הפגוע) חזק ומוכר וידוע. כך הפוגעים מנסים לנטרל את האפשרות שהנפגעת תספר על הפגיעה לאחרים.
אם את רוצה לנצח את הרוע, את חייבת להצליח. את חייבת להתקדם. אסור לך להיכנע למחשבות השליליות שאת אשמה חלילה. טמאה, פגומה או מחוללת. ההפך הוא הנכון. את נקיה וטהורה, את זכה לגמרי. גם אם נפלת פעם בחטא זה או אחר, כל הכאב והסבל שעברת עם השנים זיכך אותך לגמרי. את ממש נקיה וטהורה כלבנה.
תביאי אור לעולם. תביאי חיים. תחשבי טוב. תתחתני ויהיו לך ילדים מתוקים מאירי פנים, האור שלהם יסלק את כל החושך בעולם. אמן.
כתב במגן אברהם (תקנד ס"ק ו) "בפוזנא נוהגין שאין אומרים תהלים ושיר היחוד רק למחרתו אומרים של אמש ושל היום ובמדינה זו נוהגין לאמרם במנחה (של תשעה באב עצמו) אף על גב דאסור בתלמוד תורה כל היום. צריך לומר דסבירא ליה כיון שאומרים דרך בקשה שרי לאומרו במנחה, ומהי טעמא מקילין בתפילין במנחה".
אמנם המשנה ברורה (תקנ"ד ס"ק ז) וכה"ח (תקנ"ד ס"ק כ) החזיקו במנהג פוזנא שלא אומרים תהלים ושיר הייחוד.
ומי שיש לו קביעות לומר תהילים כל יום, יאמר אחרי תשעה באב את התהילים של אותו יום ושל אתמול (אשל אברהם אות ו').
אמנם כל המזמורים העוסקים בחורבן מותרים בתשעה באב, ובהם מט, עג עד עז, עח, עט, פג, פח על נהרות בבל – קלז. ויכול לקרוא את כל הפרקים שיש בהם נבואות חורבן, אבל לא יקרא את פסוקי הנחמה שבהם.
ויהי רצון שנזכה להיגאל גאולה שלמה ברחמים. אמן ואמן.
צריך לבדוק כל ספר, אפילו ספר סיפורים תמים יכול להיות ספר עם אג'נדה מזיקה שלילדים אין כלים לסנן אותה. אני מכיר ספרים שמכילים דברים מסוכנים ואג'נדות שמאל קיצוני. הם לא מיועדים לילדים שלנו. תבדקו היטב כל ספר שמביאים לכם בגן או בבית הספר, בין אם זה ספר קריאה ובין אם זה ספר לימודים.
לכל חג יש מטען רוחני. וכאשר ילד חוגג חנוכה הוא בתחילה חוגג על האורות ועל הסופגניות והשירים. ככל שהוא מתבגר הוא מתחיל להתחבר ולהזדהות עם החשמונאים ועם המאבק שלהם. כך מספר הרצל איך חג החנוכה החליף אצלו את עץ חג המולד וזה סימן אצלו את החלפת מחשבות ההתבוללות התרבותית במחשבות על עצמאות חירות וגבורה. הוא החל לשים לה שיש אור מיוחד לעם ישראל והבין שתפקיד המדינה היהודית הוא להביא את האור הזה לעולם.
אי אפשר להתחבר למתנות ולשירים של כריסטמס ולא להתחבר לתוכן הפנימי של הנצרות. והדרך מכאן להתבוללות היא קצרה מאוד מאוד.
צא וראה. אחוזי ההתבוללות בין אלה שחוגגים כריסטמס עם חנוכה או בלי חנוכה, הוא פי כמה וכמה מאלה שחוגגים את חנוכה בלי הכריסטמס.
שלום וברכה,
השם לא מהווה מניעה.
חשוב להסתכל על מידות, על שאיפות משותפות, על נשיאת חן וכד'
בהצלחה רבה
אניעם לא מומלץ.
אברהם בוודאי ובוודאי מומלץ, ובפרט אם זכה להוולד בשבתות שמסופר על אברהם אבינו בפרשה
שלום וברכה,
מכיוון שלא ניכר צורת אורז, גם אם היה כולו אורז, ברכתו שהכל.
לא כדאי, משום שאין לו משמעות בלשון הקודש.
עקרונית כן. אבל אם המקרה אמיתי, יש ללכת לבית דין לברר מה לעשות.
שזה הכי טוב במציאות של ימינו
שלום וברכה,
אם המבצעים אינם הפסד לחנות, אלא דרך למשוך לקוחות, מותר.
כי גם אם מרוויחים פחות על כל מכירה, הם מגדילים את נפח הלקוחות כך.
ברכה והצלחה
כתוב בשו"ע סימן קח סעיף ד':
הרוצה להתפלל תפלת נדבה צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמוד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו מראש ועד סוף אבל אם אינו יכול לכוין יפה קרינן ביה: ״למה לי רוב זבחיכם״ והלואי שיוכל לכוין בג' תפלות הקבועות ליום.
אך מאידך הרצון להתפלל עוד תפילה ודאי רצון טוב וקדוש וכך גם אמר רבי יוחנן בגמרא ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ולכן אפשר להוסיף באמירת תהילים ובתפילות אישיות בכל מה שמצטרך לאדם או לכל או בכל מה שנדבה רוחו אותו להתפלל בלשונו או מתוך תפילות כתובות.
להלכה מתפללים נדבה רק במצבים שיש בהם ספק אם יצא ידי חובה בתפילה הרגילה כמפורט שם בשו"ע בסימן קח ובנו"כ, ודבר זה לגודל חשיבות הברכות שתיקנו חז"ל והזהירות בהם אך ודאי שהתפילה רצויה תמיד בכל עת ובכל שעה.
שלום וברכה,
לצורך פרטי – לא לקנות אקדח ממעשר כספים.
ואם האקדח נועד להגן על כל הציבור ואין כסף אחר – מותר לקנות ממעשר כספים.
ברכה והצלחה
