אחי היקר
אתה מקיים עכשיו את הדבר הכי חשוב שבעל יכול לעשות, יש לך את הזכות המופלאה להגן על החיים של אשתך, על החיים של שלושת ילדיך. מחבלי חיזבאללה שאתה נלחם בהם יום יום רוצים לשרוף את ילדיך חיים. רוצים להתעלל בך ובאשתך. ממש כמו שעשו המחבלים בשמחת תורה בשנה שעברה.
אחרי אלפיים שנה שידינו היו קשורות ולא היינו יכולים להגן על עצמינו, יש לנו את הזכות להגן עליהם. אחי, אתה לא צריך אתרוג ולולב בשביל לשמוח בחג הסוכות. קח את הנשק שבידיך ותשמח איתו.
חשוב לי לומר לך תודה שאתה מגן גם עלי, על אשתי וילדי. אנחנו גרים בצפת ואתה מגן עלינו ממש. מגן על כל תושבי הצפון ובאמת מגן על כל תושבי מדינת ישראל.
אחי. אני מעריץ אותך, לגמרי. מעריץ, אוהב, מעריך, מכבד, מוקיר וכל מילה שתכתוב היא נכונה. זו האמת הגדולה וזו האמת לאמיתה. אני גם מעריך וכו' את אשתך היקרה שמאפשרת לך לעשות את הפעולה החשובה הזו אחרי לידה שלישית. תמסור מאשתי וילדי לאשתך וילדיך את כל האהבה שבעולם. את כל התודות ואת כל הברכות שבעולם. באמת מגיע לכם ולילדים היקרים שלכם את כל הברכות שבעולם.
ביחס למה שכתבת על חבריך החילונים. שמע מה כותב בעל הפלא יועץ עליהם. "ולמצוה רבה יחשב למציל גוף או ממון ישראל, וכל שכן וקל וחומר אם הוא מציל נפשות לקוחים למות שהוא מזכה נפשו כאלו קיים כל התורה כולה. שהרי אמרו (סנהדרין לז, א) 'כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא'. ועל כגון זה אמרו (ברכות כז, א) 'אפלו ריקנין שבישראל מלאים מצוות כרמון'. כי יש רבים מבני ישראל שנראים לפנים כלים ריקים, אבל יש בידם מצוה זו של הצלת ישראל שבזה הם מכריעים ועוברים את החכמים והגדולים שבישראל".
קראת מה הוא כותב. שהחילונים הללו הם מכריעים ועוברים את החכמים והגדולים שבישראל. אומר הפלא יועץ כי החילונים שנמצאים איתך בלבנון נחשבים הכי צדיקים שיש. אולי בעולם הזה אנחנו רואים אותם בעינים אחרות. אבל אחי, בשמים אומרים שאין חילונים בלבנון, אין חילונים בעזה. ה"חילונים" שלך נחשבים בשמים כמו יותר מהצדיקים הגדולים.
יש לך זכות להיות בחברת צדיקים גדולים כאלה. צדיקים שמוסרים את נפשם להציל את עם ישראל. ירבו כמותם בישראל.
חג שמח. אחי היקר.
אין ספק שצריך לעזור למדינת ישראל בעת הזאת. עם זאת לא צריך לותר על הערכים שלנו כשאנחנו מתגייסים.
צריך לזכור כי התגייסות בנות לצה"ל יש בה הרבה בעיות קשות, במיוחד לבחורות צעירות.
התגייסות של בנות מעל גיל 26 תפרוץ את הסכר שקיים עדיין ותגרום סחף של התגייסות לבנות צעירות. בנות שפחות בשלות להתמודדות עם חברה חילונית מעורבת שבה יש סמכות למפקדים עליה.
הפתרון צריך להיות בנשים שהן אזרחיות עובדות צה"ל. כך הן תוכלנה לתרום את כשרונותיהם לטובת הלחימה בלי לותר על הערכים שלהן.
כל מי שאומר כי זה בילתי אפשרי, יש לחשוד בו כי הוא מנסה ליישם את הדברים שאמר סגן הרמטכ"ל יאיר גולן שצריך להשתמש בצבא על מנת לחנך מחדש את הציבור הדתי לאומי לערכים של אנשים כמוהו ולא לערכים שהם רוצים בהם.
הפטרונות של אנשים כמוהו היא מסוכנת ונוראה. וצריכים לזכור שהוא היה סגן הרמטכ"ל ויש בהחלט לחשוש כי אנשים בדעות שלו יאמצו את הדרך הרעה שלו.
אין שום ספק כי חייל שלא נהרג כלל ורק נכנס לעזה להילחם הוא בגדר קדוש שנכנס למקום סכנה בשביל עם ישראל. בוודאי אם הוא אחר כך גם סבל מירי דו-צדדי או מתאונה מבצעית, שהם חלק מכל מבצע של מלחמה. והוא בגדר הרוג מלכות.
אין ספק שיש כמה בעיות במלחמה בעזה. אבל חשוב להבין שעזה נהרסה ביחד עם כל סביבותיה. המחיר שהם משלמים על המלחמה הזאת הוא גדול מאוד. וזה מאוד חשוב שהעזתים יבינו שלא מתעסקים איתנו. במיוחד שהמלחמה ממשיכה עוד ועוד והם משלמים עוד ועוד. צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה. במיוחד שזה הרבה יותר מחצי כוס מלאה. כך אנחנו כל הזמן מתקדמים להכניע את העזתים. אין שום ספק כי אחרי מה שקורה שם הרבה עזתים יברחו למדינות אחרות. הרבה מהם לא ירצו בכלל לחיות ולהתחתן וללדת ילדים. הם רואים את כל ההרס ומתייאשים. וזה העיקר והמטרה הגדולה של המלחמה. עם כל החסרונות שמנית, המעלות הן לאין ערוך יותר גדולות.
המצוות שלך היא מצוות גדולות. את עושה דברים כל כך חשובים. אשרייך ואשרי חלקך.
הלוואי וכל כספי המעשרות ילכו לדברים חשובים כאלה.
תבורכי עד בלי די. יבורך בעלך הצדיק ביחד עם כל אחיו הלוחמים. ברכת השם תהיה עליהם תמיד.
אם בוער לך לכתוב, תכתוב. אבל אם יש לך ספק – עדיף ללכת עם ביטחון ולא להתעסק עם זה כלל. שה' ישמור אותך ואת כל אחיך הלוחמים ויחזירכם לביתכם בריאים ושלמים.
החבר שלך הוא במקום שאין כל בריה יכולה להבין ולעמוד במחיצתו. אבל ידוע הסיפור שמספרת הגמרא על אברהם אבינו וצדיקים אחרים שמגיע להם להיות בגן עדן, אבל מרוב שהם אוהבים את עם ישראל ורוצים להגן עליו הם יושבים בפתח הגיהינום כדי לחלץ משם אנשים שאפשר להוציאם. אין ספק כי החיילים שמסרו את נפשם כאן בעולם הזה בשביל להציל ולהגן הם במעלה הכי גבוהה שיכולה להיות בעולמות העליונים. אבל בשעות הללו הם לא מתענגים על נעם גן עדן, אלא מתפללים על אחיהם החיילים ועל האזרחים ועל העולם כולו. בדרך כלל לא רואים חלום סתם, החלום הוא אמירה בשבילנו, הוא כנראה רוצה לבקש ממך לעזור לו בתפילות שלך או במעשים שלך. שה' יהיה בעזרך.
אם מדובר בכבודה של המשפחה אז מותר.
הנביא ירמיהו מזכיר את המקוננות (ירמיהו ט טז). בשו"ע מוזכר שהיו משכירים חלילים להלוויית המת (חו"מ שלג ה). והיו משכירים מקוננות מקצועיות (שו"ע יו"ד שמד ג). ויש הלכות מתי מותר להשמיע את המקוננות ואיך הן היו מקוננות (או"ח תכ ועוד).
בימינו זה פחות שגרתי, אבל כשאחד מהאבלים רוצה לקונן על המת באמצעות שיר צער, בוודאי שאנחנו נכבד את רצונו.
לא מברכים "שהחיינו" על אקדח, כמו שלא מברכים "שהחיינו" על נעליים, כי הם עשויים מעורות של בעלי חיים, והשמחה בהם מהולה בצער על המתת בעלי החיים.
הצום בימינו הוא על מה שקורה לנו עכשיו. שלפעמים במעשינו אנו גורמים חילול השם, כמו שעשה צדקיהו. על כן אנחנו מקדשים שם ה' ברבים. לא נערב את התורה עם מידות רעות. לא נעשה אותה קרדום לחפור בו. לא נגלה בתורה פנים שלא כהלכה. שיתקיים בנו "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלוקינו".
האדם שיצא מהשבי בוודאי מברך הגומל. אנחנו מברכים ברכת שהחיינו. ומלבד כל זה צריך לעשות מסיבת הודיה לה' על הנס של השחרור.
אשרי מי שיצא להגן ולהילחם. איזו זכות עצומה עבורו, עבור משפחתו ועבור כל עם ישראל. אתה צודק שחייבים להודות לה', ובמקרה הזה צריך אולי אפילו לעשות משהו יותר גדול. כדאי מאוד לומר בשבת את "נשמת כל חי" בשמחה, להודות לה' לפני חברים ומשפחה. אולי לעשות מסיבת הודיה, וזה עידוד שישמח גם אחרים.
אחי היקר, אתה כל כך צודק. הפקודות הללו נובעות מתפיסה לא נכונה של המציאות. כבר כתבתי לך כי רק כשאנחנו ביחד אנחנו מנצחים, ולכן אנחנו מסכימים להתיישר אל מול הפקודות שבעיננו הם מוטעות. עם זאת חובה עלינו לנסות לשנות את הפקודות.
כבר סיפרו לי הרבה חיילים כי המפקדים בשטח מבינים שהפקודות שניתנו בעבר לא מעשיות היום, והם משנים את ההוראות לחיילים בשטח לפי השכל הישר, ולפי הרצון להגן על החיים שלהם. אני חושב שצריך לעודד את התופעה הזו, סוף סוף לא יכול פקיד בחדר ממוזג לקבוע את הנהלים לחילים שנמצאים תחת אש.
האחריות של המפקדים לחיים של החיילים שלהם היא מעל ומעבר לכל הוראה של פקיד או משפטן שקיבל את ההכשרה שלו במקום שמנותק מהשטח.
חשוב מאוד שנזכיר לעצמנו כי בסופו של דבר צריכים להשקיע בחינוך. בסופו של דבר הערכים של העם הזה הם אלו שמשנים את הפקודות. ככל שהעם יהיה יותר מלא ערכים, כל הפקודות יהיו יותר שפויות והגיוניות. ושווה להשקיע בערכים של אדם אחד, ובוודאי גם בערכים של מספר גדול של אזרחים, כי ככל שירבו אנשים שמחזיקים בערכי היהדות, ימעטו האנשים שמחזיקים באמונות שווא של שלום מדומה, אם רק נסכים להתפרק מכל נכסינו.
חשוב שתביני כי את שותפה מלאה במלחמה. בלי החוסן שלך, בעלך לא יוכל להלחם. לא יוכל להגן על עם ישראל. לא יוכל למצות את כל היכולות שלנו להשמיד את החמאס ולתת אפשרות למדינת ישראל להתקיים.
אין ספק שכשאדם לובש מדים ונמצא באזור הקרבות, יותר קל להרגיש את גודל השעה. כשרואים את הבנינים בעזה נופלים ואת המחבלים הרוגים, קל להרגיש את העשיה. קשה לאשה להרגיש את גודל העשיה כשהיא נמצאת ליד הכיור והחיתולים, היא עלולה לרגע לפספס את גודל האחריות והחשיבות שלה, החיים שלה ושל המשימה שהיא ממלאת.
חשוב מאוד שתזכירי לעצמך כל הזמן, כי את שותפה במערכה הזו – לא פחות מאשר בעלך והחיילים שאיתו. השכר שלכם בעולם הבא הוא יחד.
זה נכון שיש ריחוק זמני בין הלוחמים בחזית לבין האשה בבית. אי אפשר אחרת, אם הבעל לא יהיה מרוכז במשימות שלו, הוא וחבריו יכנסו לסכנה. הוא לא יכול לחלק את תשומת הלב שלו לבית ולמערכה. המערכה הזאת חייבת את כל תשומת הלב, וחלק מההקרבה שלנו בעת המערכה היא לדעת כי באופן זמני, תשומת הלב החיצונית של הבעל לא תהיה לבית.
אבל חייבים להדגיש כי זה ממש זמני וחיצוני. בעומק הדברים הבעל מוכן למסור את כל היקר לו למען הבית שלו, למען האזרחים, והאשה והילדים שלו הם האזרחים הראשונים שהוא חושב עליהם כשהוא נלחם ביחד עם חבריו.
לכן תנסי להתחבר כל הזמן לגודל השותפות שלך במערכה כל כך חשובה. תזכירי את זה לעצמך כל הזמן. בשיחות שלכם רק לתת לו כח. לא להעמיס עליו שום דבר מעומסי הבית.
בעלך משקיע הרבה בשביל המשימה הגדולה בדרכים שלו, וגם את משקיעה בשביל המשימה הגדולה הרבה בדרכים שלך.
ביחד אתם מנצחים וביחד כולנו ננצח.
אין ספק כי מי שנהרג בגלל שהוא יהודי – נקרא מת על קידוש השם. זה לא קידוש השם כמו מי שנלחם ונהרג, אבל מי יכול לעשות חשבונות מי יותר גדול ממי.
ההלכה אומרת כי אנשים בארוע כזה בוודאי כולם עושים תשובה גדולה על כל מה שטעו בחיים.
אבל העיקר לא מדובר פה במלחמה פרטית של אלה שהיו במסיבה. הם נרצחו באכזריות רק כי הם היו יהודים. המטרה של הרוצחים הייתה לפגוע בעם היהודי.
לכן כל בית ישראל יבכו את השריפה הזו. כל אחד צריך להרגיש כי אח שלו נהרג. הפגיעה שנפגע היהודי במסיבה היא פגיעה בו.
אין לך "כל ישראל ערבים זה בזה" כמו ההרוגים שהיו במסיבה, בשדרות, באופקים, בתל אביב או בקיבוצים.
אוסיף ואומר כי גם אלא שאינם יהודים שנהרגו בגלל שהיו ביחד עם יהודים, נהרגו בגלל ששם ה' נקרא עליהם. נהרגו כי הרוצחים רצו לפגוע בקדושת שמו יתברך שנקרא עלינו והרגו אותם.
לכן התשובה היא שהם מתו על קידוש השם. וה' ינקום נקמת דמם השפוך, ואנחנו נהיה השלוחים של ה' לנקמה הגדולה הזו.
אנחנו לא דוחים את בקשת הגשמים, אבל אנחנו מבקשים שה' ימטיר גשמים רק במקום הנכון. כאמור: "וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וְחֶלְקָה אֲשֶׁר לֹא תַמְטִיר עָלֶיהָ תִּיבָשׁ". (עמוס ד)
כמו כן אנחנו נתפלל על כך שה' ימטיר על הרוצחים אש וגפרית. ככתוב "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ, אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו וְעַל אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ". (יחזקאל לח).
לכן כדאי של הציבור יוסיף אחרי "ותן טל ומטר לברכה":
"אָנָּא ה' הַמְטֵר עַל אוֹיְבֵינוּ גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף, אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ, אֵשׁ וְגָפְרִית וְאַבֵּד אוֹתָם מִן הָעוֹלָם. אָנָּא ה' הַמְטֵר עַל חַיָּלֵינוּ גִּשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה בְּמָקוֹם שֶׁמּוֹעִיל לָהֶם וְלֹא בַּמָּקוֹם שֶׁמַּפְרִיעַ. כָּאָמוּר. "וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר".
התיקון שלך הוא חלק מהתיקון של העולם. מהתפילות של ראש השנה אנחנו לומדים כי כילוי הרוע בעולם הוא בסיס להמלכת ה' בעולם. כך אנחנו אומרים "וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה. כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ" ומיד אחר כך "וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶֹיךָ. בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ". מלכות ה' לא יכולה להתגלות אלא בעולם שמתוקן מהרוע והרשע.
אחת מהפנים הרעות ביותר של הרשע היא הניצול המיני שמוגדר בתורה כרצח. רק שבשונה מרצח רגיל שמתרחש בזמן קצר, הנפגע או הנפגעת סובלים מהרצח הנפשי שלהם כל הימים במשך שנים רבות.
ההחלטה של הנפגעים לתקוף את הפוגע היא התרומה הגדולה שלהם לכילוי הרוע ולהמלכת ה' בעולם. העזרה שלנו לנפגעים, היא התרומה הגדולה שלנו לאותה מלאכה חשובה. הדרך העדיפה לכילוי הרוע היא כמובן בחזרה בתשובה של הפוגע. אבל כששערי תשובה ננעלים והרשעים לא מחפשים דרך תשובה. חייבים לדון אותם על פי דרכה של תורה. כשתושבי סדום לא מסכימים – העיר עולה בלהבות השמימה. זה נכון בסדום, וזה נכון גם בכל מקום שיש פגיעות מיניות.
ההחלטה השניה החשובה היא ההחלטה להצליח בחיים. נצחון הוא לא רק בעונש לפוגע. הנצחון על הרע מתרחש בהצלחה שלך. במחשבות החיוביות שלך. בחתונה שלך. אחת הרעות שהפוגעים עושים היא נטיעת רגש אשמה אצל הנפגעים. הם אומרים לנפגעות המנוצלות שהן אשמות. הם המפתות, השותפות לפשע. הם מפחידים אותן לא לגלות כדי שלא יוקיעו אותן. הם גם אומרים לנפגעות כי אף אחד לא יאמין להן כי הן קטנות וחלשות ואני (הפגוע) חזק ומוכר וידוע. כך הפוגעים מנסים לנטרל את האפשרות שהנפגעת תספר על הפגיעה לאחרים.
אם את רוצה לנצח את הרוע, את חייבת להצליח. את חייבת להתקדם. אסור לך להיכנע למחשבות השליליות שאת אשמה חלילה. טמאה, פגומה או מחוללת. ההפך הוא הנכון. את נקיה וטהורה, את זכה לגמרי. גם אם נפלת פעם בחטא זה או אחר, כל הכאב והסבל שעברת עם השנים זיכך אותך לגמרי. את ממש נקיה וטהורה כלבנה.
תביאי אור לעולם. תביאי חיים. תחשבי טוב. תתחתני ויהיו לך ילדים מתוקים מאירי פנים, האור שלהם יסלק את כל החושך בעולם. אמן.
צאת הצום: 20:10.
לא לשכוח ברכת הלבנה🌙
🍗🥩 האם מותר לאכול בשר בצאת הצום?
בי' באב לא אוכלים בשר ולא שותים יין. כמו כן אין לברך שהחיינו. הספרדים נהגו איסור כל היום ולדעת הרמ"א רק עד חצות היום. השנה (שנת תשפ"ג) כשחל י' באב ביום שישי – מותר גם לספרדים לאכול בשר לאחר חצות היום (שעה 12:48).
🛁🚿💇🏻♂️ תספורת, כיבוס, רחצה – ממתי אפשר?
השנה כפי שהזכרנו י' באב חל ביום שישי , ולכן מותר לרחוץ ולהסתפר ולכבס מיד בבוקר מפני כבוד השבת. ואם השעה דחוקה – מותר לרחוץ ולהסתפר ולכבס במוצאי תשעה באב.
🎧🎼 האם מותר לשמוע שירים?
יש להחמיר שלא לשמוע שירים ביום זה כיוון שרובו של היכל נשרף בעשירי. השנה שחל ביום שישי ניתן להקל לשמוע שירים לאחר חצות היום לכבוד שבת קודש.
אם יצא הצום – למה עדיין יש מנהגי אבילות?
תניא, בשבעה באב נכנסו גויים להיכל, ואכלו ושתו וקלקלו בו שביעי שמיני באב, ותשיעי לעת ערב הציתו בו את האש, והיה דולק והולך כל היום העשירי עד שקיעת החמה. והיו מן החכמים שאמרו שצריך לקבוע את הצום בעשירי כיוון שרובו של היכל נשרף בו, אך החליטו חכמי ישראל לקובעו בתשיעי מפני שהתחלת הפורעניות חמורה יותר. (תענית כט ע"א). בירושלמי כתוב כי מטעם זה התענה רבי אבין תשיעי ועשירי באב, ורבי לוי התענה תשיעי וליל עשירי, מפני שלא היה בו כוח להתענות כל היום העשירי. (תענית פ"ד ה"ו). ואנו תש כוחנו ואין מתענין רק תשיעי לבד, אבל אנו צריכים לנהוג קצת אבלות גם בעשירי באב.
כתב במגן אברהם (תקנד ס"ק ו) "בפוזנא נוהגין שאין אומרים תהלים ושיר היחוד רק למחרתו אומרים של אמש ושל היום ובמדינה זו נוהגין לאמרם במנחה (של תשעה באב עצמו) אף על גב דאסור בתלמוד תורה כל היום. צריך לומר דסבירא ליה כיון שאומרים דרך בקשה שרי לאומרו במנחה, ומהי טעמא מקילין בתפילין במנחה".
אמנם המשנה ברורה (תקנ"ד ס"ק ז) וכה"ח (תקנ"ד ס"ק כ) החזיקו במנהג פוזנא שלא אומרים תהלים ושיר הייחוד.
ומי שיש לו קביעות לומר תהילים כל יום, יאמר אחרי תשעה באב את התהילים של אותו יום ושל אתמול (אשל אברהם אות ו').
אמנם כל המזמורים העוסקים בחורבן מותרים בתשעה באב, ובהם מט, עג עד עז, עח, עט, פג, פח על נהרות בבל – קלז. ויכול לקרוא את כל הפרקים שיש בהם נבואות חורבן, אבל לא יקרא את פסוקי הנחמה שבהם.
ויהי רצון שנזכה להיגאל גאולה שלמה ברחמים. אמן ואמן.
צריך לבדוק כל ספר, אפילו ספר סיפורים תמים יכול להיות ספר עם אג'נדה מזיקה שלילדים אין כלים לסנן אותה. אני מכיר ספרים שמכילים דברים מסוכנים ואג'נדות שמאל קיצוני. הם לא מיועדים לילדים שלנו. תבדקו היטב כל ספר שמביאים לכם בגן או בבית הספר, בין אם זה ספר קריאה ובין אם זה ספר לימודים.
מעלת הלוחמים – הלכות אומץ וגבורה
מאת הרב שמואל אליהו שליט"א